צומת הדרורים.
לא זוכרת מי כתבה.
הגיבור הוא אדם חרדי ודי לא שגרתי-שהיה ילד דחוי ועבר מעין טיפול אצל הרבה שלו בישיבה, ועל סמך זה מטפל באנשים.
הוא מטפל בחיק הטבע, ועם הרבה רעיונות תורניים.
חוץ מזה יש את אשתו, שמתמודדת עם ההורים שלה, שקשה להם לקבל אותו, והחברה שלה- שמתפקדת והכול אבל קצת רחוקה מעצמה, ובנות ממדרשה של חוזרות בתשובה, שבאיזה שהוא שלב פוגשות רב מברסלב (ככה הבנתי. למרות שלא אמרו אפילו פעם אחת "ברסלב", "רבינו", או "רבי נחמן".)
ובחור שאבא שלו אדמו"ר והוא הלך בכיוון קצת שונה, וכל מיני מטופלים שמגיעים ליוחאי -הגיבור.
מה שהדהים אותי זה הפתיחות האוירה שיש בספר מאד שונה ממה שאני מכירה בספרות החרדית. והאמת שנראה לי משהו משתנה, גם בציבור החרדי, התקרבות לחיים, לדבר פתאום על ליטאית שמתחברת לברסלב(!!) ומטפל חרדי שגר ביישוב ומחובר איכשהוא לאדמה, ודמויות שמספרות שגם קשה להן, ולא רק הכול יפה וורוד, לי זה מריח כמו זמן הגאולה.
וגם את הכתיבה אהבתי.
יש קצת חפירות,, וקצת מריחה- במיוחד בקטעים של יוחאי מדבר עם המטופלים.
סה"כ אהבתי מאד
-ככה זה לפחות בסרט...)
) בכל מיקרה סוף שיש בו רע זה ממש לא בשבילי (כגון: מגלה שהרג את האדם הלא נכון, הגיבור מוענש, ועוד כל מיני איכסה..) ואני אוהבת תשובות.
