פורום סופרים וספרים (עמוד 89)

ושמח אבל לא בצורה מושלמת..

נגיד - שהגיבור ימות אבל זה יהיה טוב, כי בדיוק רגע לפני שהוא מת הוא השלים את התפקיד שלו או משו כזה..

(דוגמא מוקרצת אבל נדלג על זה, הרעיון ברור...)

אבל לא פתוח ולא צפוי, זה לגמרי מעצבן, להתחיל לקרוא ספר ולדעת ישר מה יש בסוף.

אבל זה גם נחמד שיש איזה אדם טוב שמת או שקרה לו משהו מאוד עצוב...

אבל בסדרות זה טוב להשאיר פתוח, כי אז הרבה יותר כיף להתחיל את הספר הבא בסדרה...

זה כיף לחשוב על הסיפור ולנסות לדמיין מה קרה אח"כ....

אבל אני אוהבת פואנטה...

אבל לא יותר מידי!! שיהיה קצת אפשרות לחשוב תהמשך...

אבל אני שונאת שזה יותר מידי פתוח! כאילו ממש עוצרים תסיפור באמצע!!! ויש ספרים כאלו.. (תמיד אני בטוחה  שנתלשו דפים!)

או פתוח אבל לא יותר מידי,כי יש ספרים שאני גומרת ואז אני שואלת את עצמי "איפה ההמשך?"-הספר נותן יותר מידי מקום לניחושים (היה לי ספר שהחלטתי שהגיבורה לא מתה ובסוף היא כן -ככה זה לפחות בסרט...)

בס"ד

אשכרה הייתי מדפדפת בהתחלה להבין על מה זה מדבר ואז עוברת ישירות לפרק האחרון כדי לדעת אם שווה לי לטרוח לקרוא את הספר

תכלס, זה ממש תלוי במצברוח-לפעמים המצב כ"כ נואש שאני אוהבת איך הכל באופן אבסורדי לחלוטין מגיע על מקומו בשלום (עובדת על עצמי יענו..) ולפעמים אני ממש מתוסכלת שאני מסוגלת להטיח תספר בקיר ולצרוח עליו שהוא שקרן...(נשמע חולני משו) בכל מיקרה סוף שיש בו רע זה ממש לא בשבילי (כגון: מגלה שהרג את האדם הלא נכון, הגיבור מוענש, ועוד כל מיני איכסה..) ואני אוהבת תשובות.

זה מאד לא מתאים לכתיבה המודרנית, שנותנת יותר מקום לקורא וגם לא מתעקשת על הפי אנד ומסר. מזווית שונה לגמרי- זה גם משאיר פתח לסיקוולים שמאפשרים לחלוב פי שבע מספר אחד.

נשמע מהודעתך..לא היה עדיף שכל הספרים יהיו עם מסר? אפילו קלוש?

והפי אנד..לא יודעת..לא ממש טוב תמיד,אבל נורא מאכזב שכמו שאמרת - לכתיבה המודרנית זה כבר מאוד לא מתאים..

שמישו ימות בסוף..או שיקרה לו משו

אני אכזרית אני יודעת...

שונאת סופים צפויים מראש!

בס"ד

שונאת סופים פתוחים- כאילו לסופר לא היה איך לסיים אז הוא משאיר פתוח.

יואוו! איך אני שונאת שאתה מצפה לסוף טוב ואתה מזה מתאכזב!!

כמו שפעימה אמרה כאילו לסופר לא היה איך לסיים..

ואוהבת סוף סגור אך לא חנוק..

ושמח, ולא כפת לי שיהיה קצת צפוי אבל זה נחמד הפתעות.

לא הייתי מתארת אותם "מדהימים"...

הראשון מאוד מאוד מעניין, אבל לא ראיתי בו יופי... חוץ מזה שהוא גם לא מציאותי...

השני מעפןןן.. לא הצלחתי לגמור..

כאילו ברור שאבא שלה יהודי, כן?

והקטע שאם הוא גוי אז אסור לה לאהוב אותו וזה..

ושאמא שלה כמוובן ידעה שהוא יהודי,

ושפתאום היא מצליחה לשחרר אותו..

יותר יותר מיד לא מציאותי כמו כל הספרים של החרדים

ספר נחמד החלק ראשון ממש הרבה יותר טוב!

החלק השני פשוט דפוק ודמיוני!! שונאת את זה!

השלשי כבר יצא?

בס"ד

קראתי את זה בכיתה ז', לילה שלם קראתי אותו עד 7 בבוקר והייתי מסטולה ובכיתי וזה..חחח..כשעוד הייתי קוראת ספרות חרדית... זה ממש מצחיק משפטים חרדים, כל השמות והיציאות הדוסיות..חחח

אני חושבת שכל אחד י\תקרא מה שהו\יא רוצה ואוהב\ת אבל לדעתי כדאי להשתדל לקרוא ספרים נקים(לא חייב חרדים)

קראה מהנה!

אז למה הוא לא יוצא???

אמא שלי קנתה לי את הראשון וקראתי אותו מהרגע שהגעתי מאולפנה עד 4 לפנות בוקר רצוף (חזרתי בשלוש וחצי בצהריים)

ומיד ביקשתי שתקנה לי את השני וגם אותו קראתי ברצף- הייתי בכיתה ז' ומאוד אהבתי ולא הבנתי עד כמה הוא לא מצואותי והגיוני ואז חברה אמרה לי שזה לא הגיוני ונכון וכו' מה שנכון רק שאני לא שמתי לב כי ההיתי ממש בתוך הספר

ואחרי שהיא אמרה לי את זה פשוט שנאתי את הספר-ומאז הוא בבית שלי ואף אחד לא נוגע בו.

<סוף חפירה>

סתם כי לא היה לי מה לקרוא, ואבא שלי כל החיים קורא את זה, אז לקחתי=]

לא היה מעניין במיוחד..

הספרים הראשונים יותר מענינים וגם נקיים.

הספרים האחרונים כבר קצת חוזרים על עצמם וגם פחות נקיים.

שנון, חד, ספרים לא חופרים כשאין צורך. מדייקים איפה שצריך.

הבנאדם מבריק.

האידיאל לאוהבי מתח משפטי .

השתעממתי הפסקתי באמצע..

והם היו לי מאד מענינים למרות שבאיזשהו שלב לא יכלתי להשתחרר מהתחושה שזה פשוט חוזר על עצמו.

מסכימה עם יורבית, לגביי הגיל.

יש בו המון רעיונות  מאוד מאוד עמוקים. אני אישית קראתי אותו שלוש פעמים, ואני לא חושבת הצלחתי להוציא הכל.

הספר מספר על מושבת כורים בהרים, שכשהם נמצאים בתוך המכרות הם יכולים לתקשר ביניהם בעזרת האבן שהם כורים- הלינדר.

ממש אהבתי! ואני כבר מזמן לא בכיתה ה'!

וזה לא פנטזיה בכלל, לא שזה יכול לקרות באמת אבל אין שם היפוגריפים ומכוניות מעופפות וכו'..

קיצר, מומלץ!

זה ספר מדהים, כראתי אותו בכיתה ד' ואני לא מפסיקה לחזור עליו...

הוא מתאים לגילאי סביבות כיתה ד' ומעלה. אמא שלי עדיין קוראת אותו...

בס"ד

ראיתי ת'סרט...

לא ברמה שאפשר לצנזר, כי הז חלק מהסיפור עצמו.

אבל אומרים שהטובים זה תותחי נברון, תחנת זברה אינה עונה ועוד.

נראלי כדי להתנגד למשו, וכדי להעביר עליו ביקורת-צריך קודם כל להציג את הדבר שלו אתה מתנגד, לפחות בקווים כללים...

לשאול פה על רמת נקיות.

כל אחד חושב לפי הרמה הדתית שלו!

אני לא חושבת שזה כ"כ שווה פה משו.. אני בטוחה שיש כאלה שיתנגדו אבל אמרתי את דעתי!

כל אחד לפי רמת..

שהנפש, בלי ספרות ראוייה, מנוונת.

אדם שלא צורך תרבות איכותית הוא אדם פחות עמוק, לא סתם הרמב"ם והר קוק הגיעו למה שהגיעו - הם קראו פילוספיה והשתמשו בה בשביל אישיותם ולימודם.

ולא בטוח שאנחנו יודעים למה נכון להחשף ובאיזו דרך.

ואם כבר הזכרת אותם - אז כן, יש גם ספרות יהודית עמוקה מאד-מאד.

ולהיות אנשים גדולים, עמוקים, רחבים ותרבותיים.

אני לא אומר מה לקרוא מה לא לקרוא, מה שאני מרשה לעצמי זה עניין אחד אבל צריך לזכור גם את זה.

בקברם, למקרא דבריך!!!

אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תראו!!!

הרמב"ם קצת יותר רחוק מאיתנו בזמן, ולכן נראה לי מגוחך להביא ממנו ראיה כלשהי לתקופתנו אנו, שהקשר בינה לבין תקופת הרמב"ם, קלוש ומטה.מה שהתאים אז- לא מתאים כיום כהנהגה.

אבל האם ידוע לך שהרב קוק היה קנאי

שמעת על זה פעם

כל דבר שנדף ממנו נצרות היה משוקץ בעיניו... תקרא קצת, תרחיב קצת את האופקים לפני שאתה מדבר על קדושי עליון, במטרה להביא מהם ראיה ל'צורך'(!!!) בקריאת ספרות לא ראויה!!

(ואני לא מדברת על עצמי, אבל אני לא אביא מעצמי ראיה למה צריך לקרוא ומה לא. זו בהחלט שאלה שתלויה באדם עצמו מהרבה בחינות, רמה רוחנית, רוח והפסד,קריאה לעומת סרטים כתחליף ועוד ועוד)

את האופקים...(בציניות כמובן)

בלי ספק, קריאת ספרים כמו הארי פוטר/צופן דה ונצ'י/שומרת אחותי/אחוות הטבעות וכד' מאאאד מרוממת את רוח האדם באשר הוא אדם...

תן לי שם של ספר אחד שקראת והוא 'רומם' אותך...אני כמהה לדעת...

הארי פוטר ושר הטבעות רוממו אותי, בהחלט, לא ברמות מדהימות אבל קידמו אותי.

ומה עם סיפרות יפה? עמוס עוז ושות'? יש בעייה של נקיות אבל פה צריך להכניס את השיקול - איזה בני אדם נהיה אם לא נקרא ספרות יפה, שאלה שרבנים ואנשי חינוך צריכים לדון בה.

יש הגדה מאוד ברורה מה מותר ומה אסור לקרוא בקשר לנצרות, לא על זה דיברתי.

וק"ו שלא הרמב"ם...

וכנ"ל לגבי עמוס עוז (שר"י) ודומיו...

מה ההשוואה בכלל בין פילוסופיה ו'חכמות' לכל הסיפרות מהסוג הזה

איזה בן אדם תהיה אם לא תקרא את כל הנ"ל,

אולי

אולי

אולי

אולי

תגדל להיות הח"ח

החזו"א

הרב קוק

ר' יוסף חיים זוננפלד

הרב פרנק

ועוד כמה...

אולי

(יש עוד כמה תנאים אבל הם לא קשורים לעניין)

אם אתה קוראף אין לך שום צ'אנס להיות אחד שדומה למישהו מהנ"ל.אין.

שלא לכולם יש את אותה השפעה.

אני לא מאמינה שהארי פוטר רומם את נפש של מישהו, הוא ספר חכם, מצחיק, פותח את הראש לדמיון שאין לו סוף ואלו המעלות שלו.

הזכירו פה את עלובי החיים שזה ספר מאד מאד מרומם. הוא אמנם נוצרי, אבל זה לא קשה לעשות הפרדה. אני בטוחה שחסידי אומות העולם קראו בילדותם ספרות מהסוג הזה.

אני לא בטוחה במה שאת אומרת, שאין שום צאנס וכו'. מי שפותח את האופקים שלו בזהירות לפי הכרותו עם עצמו יכול להמשיך להיות יהודי טוב ומעולה, ואפילו רב גדול וצדיק אם הוא רוצה. 

מקס' ניתן ללמוד ולעורר את המחשבה מספר כמו עלובי החיים, עם כל היותו יצירה נפלאה

"חכם, מצחיק, פותח את הנפש לדמיון"

ובזה הוא קידם אותי.

בגלל שהשתמשו פה במושג "רומם" אז השתמשתי בו, אבל לעצם העניין: הוא קידם אותי, לא המון, קצת, אבל גם זה משהו.

לעומת זאת המעט של הספרות האיכותית (הרב סבתו, "פה ושם בארץ ישראל") רוממו אותי בהחלט.

אם את לא התרוממת מספר,זה לא אומר שמישהו אחר לא יכול להתרומם ממנו. גם אם הההגדרות שלכם להתרוממות הן אותן הגדרות, את צריכה להבין שכל אדם מתרומם מדברים אחרים. אם אני מבינה אתכם, והתרוממות זה התקדמות כלשהי, תובנות שמקרבות אדם לאהבת ה' ולתורה, זה יכול לבוא מכל דבר. אדם יכול ללמוד דברי כפירה ולהתרומם מזה. וכן,אפשר להתרומם גם מספר כמו הארי פוטר, ואשריו שהוא הגיע למקום כזה,לקרוא ספר פשוט ולקבל ממנו דברים שיקדמו אותו וירוממו אותו.
[לענ"ד ראוי מאוד להתנצל בפני גולני על האמירה של "אם זה מה שרומם אותך לעולם לא תהיה כמו הרב קוק". זה שאת לא התרוממת מזה ואת חושבת שאלו דברי הבל- לגיטימי, אבל למה לזלזל?]

מאז שחרב בית המקדש הנבואה ניתנה לקטנים ולשוטים.

---

תודה על ההדגמה המדוייקת של המשפט.

בי.

אני כזה, טוב - צריך לברר על הספרים האלה אולי הם יפים..

חח סתם סתם..

בכללי את צודקת.. שספרים שיש בהם שפה מלוכלכת או הרבה סיטואציות מלוכלכות - זה מוריד...

(לא שאני צדיקה בזה..)

ובכל זאת - לא כל ספר אמור להביא אותי לידי התעלות רוחנית, זה יכול להיות סתם לשם הנאה..

כמו ללכת עם חברות לגלידה,

וכמו ללכת ללונה פארק עם המשפחה.

וכמו וכו'..

אז לדוגמא ספרים כמו הארי פוטר, שהספרים הראשונים ממש נקיים וגם האחרונים נקיים לדעתי, אבל זה באמת עניין אישי, כאילו לוידת אם גם אתם תחשבו ככה..

ואני לא חושבת שהארי פוטר מעביר מסרים שליליים! (סורי שאני נצמדת לספר הזה, זו דוגמא..)

יש מסרים ענקיים של כוח האהבה ונאמנות והקרבה למען הכלל..

תצחקו, אני רצינית

וגם אם אין מסרים, לא מצאתי מסרים שליליים...

וגם לדוגמא הספר "עלובי החיים", הוא אומנם מציג את ההגמון של הנוצרים באור הכי חיובי שיכוליות.. ותכל'ס, אף אחד לא מתכחש לעובדה שיש הגמונים שמתנהגים טוב עם בני אדם! אבל כל הדרך שלהם היא פשוט סילוף של התורה..

ושאר הספר - פשוט עלילה מרתקת..

מסרים? - לא לשפוט אדם לפי מראה חיצוני, לתת לכל אדם הזמנות שניה ולהאמין בו..

ונהנתי ממנו מאד..

אז מה רע

אבל מעביר גם המון מסרים חיוביים...
אבל אני באמת שלי בתור אדם פשוט שלא יכול להבחין בכל דבר נוצרי שמחלחל לו למוח ובטח שלא יכול לרסן את עצמו ולעשות הפרדה כי אני סקרנית מטבעי ויש דברים מאוד קוסמים שהם ממש לאיהודים ולא נכונים לנשמה שלנו. לכן אני באמת חושבת שצריך להימנע מלקרוא ספרים שעלול להיות בהם השפעה שלילית או השפעה לא יהודית. וכן יש הרבה ספרים יהודיים מאוד טובים ויפים, איכותיים ולא הרסניים כמו כלמיני ספרים של גויים למיניהם.

הנוצריים. זה לא  אומר שהוא "מאוד נוצרי"

אין לו שום מסר נוצרי.. אז מה הבעיה?..

מילה במילה חחח

כאילו היתה לכם איזה הארה או מה?..

זה אומר שהם העלו אותנו וקידמו אותנו  מבחינה כלשהי, בצורה זו או אחרת.

השאלה אם ההתקדמות הזאת שווה את זה, כי יכול להיות שהקריאה גם מורידה אותנו בבחינות אחרות, ומשפיעה עלינו לרעה.

בס"ד

זה ממש תלוי בערכים, ניסיון חיים, תרבות, סביבה, וכו...

נגיד אני אם בספר יש מלא קללות אבל אין תאורים של משהו לא צנוע (משהו לא צנוע לדעתי..) זה יחשב בעיניי לספר נקי. או "השחר מפציע" (דמדומים 4)-אנשים טוענים שזה ספר לא צנוע, לדעתי הוא נקי.

שנ"ש למדתי אותו, ובהתחלה חשבתי שהפיוטים קשורים לשיעורים אחריהם. שעות שברתי את הראש למצוא את הקשר עד שהבנתי שזה סתם אקראי..

אני בדיוק מחפשת משו לחודש אלול

תודה.

ופינג - כ"כ נהנתי שהייתי חייבת לומר למישו לקרוא גם..

עד ששמחתי שמצאתי משו ללמוד..

תנסי לקרוא אותו, זה בטח לא יזיק לך =)

כנראה התייאשה מהרמה המוסרית הירודה שלנו.

קראתי אותו עוד לפני שלמדתי...

קראתי אותו בערך בכיתה ה', אני חושבת, ואהבתי מאוד. לכל אורך הדרך אהבתי, ואני עדיין אוהבת אותו, אם כי מהקריאה הראשונה שלי-בכל פעם שחזרתי אליו דלגתי על הקטעים שבסטיאן מאבד את עצמו ונהיה אדם לא נעים.. לוידת, קשה לי עם זה שאנשאים עושים שעצמם כאלו. תמיד.

אבל לצערי, כשלמדתי אותו הייתי צריכה לקרוא את כולו שוב-כי היו לנו כל מיני שאלות שהיה צריך לענות עליהן, וא"א היה שלא לקרוא את הכל..

בתוך הספר, קריאת פסקה או שתיים שנעצרתי עליהן באקראי (סיעתא דשמיא קוראים לזה, תרתי משמע..) ובעיקר- לנסות לחוש מה הספר משדר, איזו אוירה נוצרה שם.. ובקשר לקניית ספר- בלנ"ד לא אקנה ספר שלא קראתיו קודם, ורק ספרים ששווה להשאירם לשנים- "ספרי נצח" כאלו שתמיד אחזור לקרוא בהם שוב ושוב..