הבריאות

ולא לפי מחקרים של נשים מהפורום.

אם כבר מחקרים, אז עדיף שתעשי אותם בעצמם ותקבלי החלטה מושכלת.

השאלה שלך מהותה דיון.

שמונעים התפרצויות מחלות קשות. 

שמביאים בנוסף לחיסון בזריקה.

זה לי מוחלש אז לא מחסנים מי שיש במשפחה הקרובה אנשים עם מערכת חיסונית חלשה

אני בכל אופן מחסנת הכל. 

ממה שהבנתי לפני חודשיים מאחות טיפת חלב- יפסיקו לתת אותו בקרוב (או שכבר הפסיקו)

רוצים להפסיק את החי מוחלש כי היתה איזה ילדה בת 4 שנדבקה ממישהו שחוסן וחלתה.

מן הסתם ישאירו את החיסון של הפוליו המומת

חיסון רוטה לא מונע התפרצות. רוטה זו לא מחלה שיש לה התפרצות. הסיכון ברוטה והא ההתייבשות, והשיקול לתת חיסון הוא כדי לחסוך ימי אשפוז. 

חיסון פוליו מתחלק לשניים- מומת ומוחלש. ה"התפרצות" האחרונה של פוליו שהיתה לפני שנה וחצי בערך התחילה מילדה שחלתה בפוליו ולא היתה מחוסנת. איך היא חלתה? נדבקה מחברה שלה בכיתה שקיבלה את החיסון המוחלש....משמע, כל זמן שנותנים פה את החיסון המוחלש, כדאי לתת את החיסון המומת שיגן על הילד מפני המוחלש. (תראי את ההסבר הזה גם באתרים של קופ"ח. זה ההסבר שאני קיבלתי מהאחות...). נשמע הזוי אבל זה אמיתי. אגב, גם ארגון הבריאות העולמי מודה שרוב מקרי הפוליו בעולם נבעו מ...חיסון הפוליו!! 

אז אני מסכימה שפוליו זה חיסון חשוב. רק מסיבות אחרות... 

הסיכון הוא חסימת מעיים

אולי את מתכוונת שהסיכון בחיסון נגד רוטה הוא התפשלות המעי? זה נכון. 

הסיכון במחלה עצמה הוא התייבשות כתוצאה משלשולים

זה אכן בשיעור זניח, אבל גם קיים (גם כתוצאה מהחיסון מדובר בסיכון נמוך מאוד).

ובאמת הסיכון העיקרי הוא התייבשות, אבל ברמה שכן עשויה לגרום גם למוות ל"ע.

ב"ה בעולם הרפואה המערבי, אם פונים לאשפוז בזמן ומקבלים טיפול רפואי, הסיכון למוות הוא אכן נמוך מאוד.

ע"פ המידע שמובא פה:

שמעתם שרוטה מחלה קלה? הנתונים מראים אחרת – מדעת

לבן הקטן שלי לא נתתי רוטה, בהמלצה של רופאת הילדים, בגלל רגישות במערכת העיכול.

כל חיסון שאת לא נותנת את חושפת את התינוקות לסיכון לחלות במחלה בצורה יותר חמורה

המחקר שלי נעשה בלי כוונה

ילד אחד שלי חלה ברוטה (טרום הימים של החיסון) ועבר ניתוח בגלל הסתבכות המחלה

2 ילדים חלו באבעבועות (טרום ימי החיסון) אחד אושפז עם דלקת ריאות ושני קבל טיפות מיוחדות בגלל דלקת עיניים חריפה (בגלל אבעבועה בעין) והרופא אמר לי שאם היא היתה זזה קצת זה יכל לפגוע בראיה 

שנה שעברה חליתי בשפעת חריפה ששיבשה לי את החיים כמה חודשים

השנה התחסנתי

החוויות הללו המחישו לי את הצורך בחיסונים

ובהתאם למחקר יש את ההנחיות לחיסון.

אני מודעת שיש הטיות במחקר שלו, ועדיין זה מחקר מקיף ע"י אנשי מקצוע עם הכשרה בתחומי הידע הרלוונטיים, ולא שלי אשה נחמדה עם חוסר הבנה בנושא

מחקרים נעשים ע"י כל מיני גורמים אבל לא ע"י משרד הבריאות. משרד הבריאות נוקט בגישת חיסונים שדומה לזו האמריקאית על בסיס המלצה של ארגון הבריאות העולמי. לא כל המדינות בעולם, גם לא אלה המפותחות, נוקטות באותה גישה. 

ואני בטוחה שכל אישה נחמדה שהנושא הזה חשוב לה, יכולה ללמוד ולרכוש ידע בנושא גם אם היא לא רופאה או נציגת משרד הבריאות עלי אדמות

עם רמת אנגלית סבירה אבל שום ידע בסיסי ברפואה, ביולוגיה, או אימנולוגיה יכולה לקרוא מחקרים רפואיים לעשות מטא אנליזות על המחקרים ולהסיק מסקנות? נשמע לי שזה לוקח הרבה מאוד זמן על מנת להקיף באופן מלא את כל המידע הרלוונטי.

אבל מי שיש לה ידע בסיסי, ולהרבה אנשיפ יש, יכולה לקרוא הרבה חומר, ולדעת להבחין בין שטויות לבין הפחדות, לבין הגזמות, לבין שופרות של אג'נדה לבין ידע אמיתי. וכל הנ"ל קיים במינון זה או אחר בשני הצדדים...

וזה באמת לוקח המון זמן להקיף את כל החומר. ויש הרבה דברים לא ידועים על מערכת החיסן. ועל הקשר שבין מערכת החיסון לערכת העיכול, וקשר שבין מערכת העיכול למוח- שאלו דברים שקשורים בקשר ישיר לנושא החיסונים. 

אני רק יכולה להבטיח לך שרופא ילדים ממוצע בקופת חולים, גם הוא לא עבר על כל החומר בנושא. 

אבל 2 דברים. 

רוטה זה וירוס לא מסוכן. שלשולים והקאות. חטששים מסיבוך של התייבשות בעיקר.... קחי בחשבון. ל2 ילדים שלי היה רוטה וזה היה פשוט שבוע מתיש בביץ

פוליו חי מוחלש אחות בטיפת חלב אמרה לי לפני עשור שזה מיותר...

לאחר מעשה חשבתי על זה, וזה לא מתאים.

האמת שתמיד עשיתי ליסונים אבל לאחרונה אני שואלת את עצמי יותר שאלות בעניין.. רוב משפחתי נגד חיסונים אז אני לא יכולה להתייעץ איתם. הם גם לא התחסנו לקורונה ואני כן. (לאחר מעשה מתחרטת שעשיתי 3 פעמים, אבל לא הייתה לי ברירה בגלל סוג העבודה שלי).

הרי זה לא לגמרי מופרך לומר שיש תופעות לוואי חמורות ומושתקות מחיסונים. אישית מכירה מישהי בסביבות גילי שבמצב וגטטיבי מגיל קטן בגלל חיסון נראה לי שהיה פג תוקף, (מדובר על לפני יותר מ30 שנה). 

אחרי הקורונה למדנו שלתעשיית הפארמה יש אינטרסים לא כשרים ומשרד הבריאות משתף עם זה פעולה. 

ולכן ההתלבטות שלי אם ללכת אחרי העדר..הלוואי שהיה לי מקור מהימן לברר את כל זה. 

יש לו אתר. 

אני עוקבת אחריו כבר יותר מעשר שנים והוא רציני ביותר. לא מחרטט, מבסס הכל על הבנה מדעית.  

יכולה להרחיב קצת?

פשוט קראתי כל כך הרבה חומר בנושא החיסונים, וגם קראתי הרבה באתרים ועמודי פייסבוק- וראיתי שקשה לתת אמון בהכל. יש הפחדות (לשני הצדדים), יש טעויות אצל שני הצדדים,ואצל רני כשר ראיתי הסברים מובנים, מנומקים, מדעיים, מחקריים, לא מתלהמים.

חפשי בגוגל ותתרשמי

נכנסתי לאתר שלו, לא ראית מחקרים אקדמאיים, אולי פספסתי

צריך לקרוא מאמרים וספרים שהוא כתב.

אגב, זה לא שאני מקבלת הכל בתורה מסיני. ממש לא. גם לא ממנו. 

אבל לעומת כל מיני קבוצות פייסבוק היסטריות ולפעמים חסרות בסיס מידע אמיתי, לבנאדם הזה יש בסיס מידע והבנה עמוקה. אולי אפשר להתווכח איתו. אבל לקרוא את הספר שלו - שווה. 

וזה שהוא אנרכיסט. נו מה אכפת לי. הוא גם קורא לאנשים לא לעשות ברית מילה. אז מה. אני לא רואה אותו בתור גורו, או משפע רוחני או מנהיג. אני רואה אוו בתור מי שבדק לעומק את הנושא ואני יכולה לקרוא מה שהוא כותב ולדעת שזה אמין. כן, גם אותו אני קוראת עם עין ביקורתית. 

בדרך כלל זה אדם ששם איקס על הדרך הממוסדת ויעשה הפוך. בין אם הוא מנמק את עצמו ובין אם לא...

כלומר קודם סומנה המטרה ורק אחר כך הובאו ההנמקות וההסברים.

לא קראתי את דבריו אבל אני לא באמת מאמינה שהוא יכול לכתוב ממקום נקי.

נכנסתי למאמר הראשון באתר שלו כדי להבין מה הכיוון. 

יש שם שגיאות רציניות מאוד, בלשון המעטה. אם היו לי זמן וסבלנות הייתי יכולה לכתוב פה מאמר ארוך עם הסברים על העובדות ועל הדרך המעוותת שבה הן מוצגות במאמר שלו.

לא יודעת אם הוא מתבסס על מידע לא אמין, או שהוא לא מבין את המידע שהוא צורך ולכן מגיע למסקנות שגויות, או שהוא מטעה בכוונה. 

כך או כך, לא מומלץ לסמוך עליו. 

(אגב, למרבה האירוניה הוא מאשים את משרד הבריאות באינטרסים כלכליים, כשהוא עצמו מרוויח כלכלית מהעמדה שלו לגבי חיסונים - האתר שלו מלא בקידום מכירות לספר שהוא כתב.)

זה קצת מצחיק להשוות בין אדם פרטי שמוכר את הספר שלו שעליו הוא עבד המון,

לבין חברות התרופות בעלות ההון והכוח שמגלגלות את מחזורי הכספים הגדולים בעולם.

את מבינה שא"א להשוות את ה"אינטרס הכלכלי" שלו לשלהן...

על אנשים ויכול לגרום להם לפעול בניגוד לאמת, זה יכול לקרות החל מרמת האדם הבודד ועד מערכות גדולות יותר. 

אני מניחה שככל שהמערכת גדולה ועשירה יותר, יהיה צורך ביותר כסף כדי להשפיע עליה, מן הסתם שחברת ענק לא תתעניין במיוחד ברווח של 10,000 או גם של 100,000 ש"ח. 

עבור אדם בודד, הכנסות ממכירת ספרים ומתנועה באחר, בהחלט יכולות להיות מספיקות כדי להשפיע עליו

( אני לא מכירה את האדם עליו המלצת ולא נכנסתי לקישור שנתת, ואני חלילה לא כותבת אישית נגד אף אחד. הערתי רק לגבי העיקרון של 'גודל האינטרס' )

שכתב ספר מושקע על נושא שחשוב לו שהוא מונע מבצע כסף...אני יודעת שהוא עזב עיסוקים אחרים כדי להשקיע זמן בכתיבה, אז פשוט נראה לי שההגדרה של למען בצע כסף לא שייכת פה. 

זה פשוט לא קשור כל כך. 

וחברות התרופות , עם המיליונים שהן מגלגלות...זה סיפור אחר לגמרי. 

המסקנות היו לפצל כמה שיותר

לחסן רק שמרגישים טוב

לוותר על רוטה

לדחות חיסונים לגיל 4 חודשים בתנאי שמקפידים שלא תהיה חשיפה לים, בריכה, אוכל מחוץ לבית ועוד משהו ששכחתי (מקומות שיש בהם חיידקים מסוכנים)

לעניות דעתי חיסונים מאוד חשובים ולוותר לגמרי יותרמסןכן מלחסן לגמרי..

אבל אחרי אחת הלידות לפני שש שנים הייתי קוראת פה הרבה. בדיוק מישהי התייעצה לגבי רוטה. אחרי התייעצויות החליטה לא לחסן. מה קרה לה כמה חודשים אחרי זה? אשפוז עם רוטה. 

ומה קורה עכשיו ? בטח יבואו אליך בפרטי אותן ניקיות עם אותן עצות. 

דבר לא נעים שאפאחת מאיתנו לא רוצה לחוות עם ילד ובכלל. 

אבל לתת לתינוק רך חומר כימי בגוף כדי להמנע מספק אשפוז זה גם מוגזם....

תינוק בן 8 חודשים 

אז ב"ה זה לא דרדר את הגוף לשום דבר נורא

אבל אנחנו כבר חודש אחרי השפעת

והוא עדיין לא חזר לעצמו!! 

לא בתאבון, ירד במשקל, לא משחק כמו פעם

לא מתקדם בדברים שמתאימים לגילו

פשוט רואים כמה המחלה השפיעה עליו ועל הגוף הקטנצ'יק.

אז להגיד שלא נורא להגיע לאשפוז

זה לא להבין שהמחלות האלו יכולות ללוות את הילד במשך תקופה

גם כשהכל לכאורה כבר נראה תקין. 

אני לא אחת שרצה לחסן את כל הילדים לשפעת

ולא בטוח שארוץ לעשות את זה מעכשיו

אבל רציתי רק להמחיש מה זה ה"מקסימום נדבק, יעבור ויתגבר"

יש דרכים. צמחי מרפא וכד' יכולים לעזור מאוד!

מה שאת מתארת יכול להיות גם כתוצאה מהתרופות שהחלישו ולוא דווקא מהשפעת עצמה

כי חודש זה המון לשפעת

פעם ב כשעלה מאוד החום קיבל אקמול/נורופן

סה"כ חיכינו שיעבור.. הרבה עטפתי אותו עלי או שהתכרבלתי איתו במיטה. אין לי מושג איך לא נדבקתי ממנו ..

ממתי שפעת נהיתה כל כך קשה? 😔

למה את חושבת שיש חיסון?

שפעת זו לא מחלה קשה, חליתי כמה פעמין בילדותי ועכשיו

אבל השנה היא ממש קשה

וגם שפעת יכולות להיות קשות ולהסתבך

אני חליתי בשפעת קשה שנה שעברה והיא גם הסתבכה

גם הרפס וצינון

ואפילו עקיצת יתוש

בסופו של דבר בטווח הארוך, החיסונים שיפרו את תוחלת החיים משמעותית (לא רק הם, גם התפתחות הרפואה בעוד תחומים, אבל הם חלק מהשינוי שגרם להרבה פחות מחלות עם סיבוכים).

בכל חיסון שמשרד הבריאות מחליט לתת, עושים בדיקה על קבוצה גדולה של אוכלוסיה - האם החיסון מפחית מספיק משמעותית את הסיכון מהמחלה וסיבוכיה.

אולי תוחלת החיים עלתה בגלל היגיינה שלא היתה בעבר. בלי קשר לחיסונים.

וכיום יש הרבה בעיות קשב וריכוז ואוטיזם לעומת דור הורינו וסבינו, אולי זה השלכות של החיסונים? לא יודעת..

אבל זה באמת תחום שאף אחד לא יכול להיות בטוח בשום החלטה.

לחסן ולא לחסן זה סיכון זהה בכל החלטה

יש גם יותר הפריית מבחנה, שגם היא נמצאה בקשר להפרעות קשב.

דווקא אוטיזם המחקר שמצא קשר הוכח שקרי ומשום מה זה עדיין זה עדיין בראש של אנשים.

לחסן ולא לחסן זה ממש לא סיכון זהה.

ברור שיש סיכון בחיסון וזה לא מאה אחוז, אך החיסונים מגרו מחלות קשות שתינוקות מתו מהם לפני שנים לא רבות 

אבל לפני שנים לא רבות גם ההגיינה לא היתה כמו של היום

ולא היתה מודעות לשטיפת ידיים, והכל היה בחוץ עם ביוב והרבה חוסר היגיינה.

אבל עזבי, נסכים שלא נסכים.

החיסונים הם לא אלה שיקבעו מי לא יחלה- רק ה' יחליט .

בגרפים של כמה וכמה מחלות רואים בבירור שהתחלואה והתמותה מהרה מחלות צנחו עוד חפני הכנסת החיסון. החיסון, לפעמים רק הוסיף עוד כמה אחוזים לצניחה הזו. 

לגבי אוטיזם וקשב וריכוז- קשה להגיד, וכ מקרה לגופו.

אנחנו חיים בעולם מאוד מזוהם- המים, האוויר, הקרינה, האוכל. 

למשל, שמעתי סיפור מכלי שני (כלומר- סיפר לי מישו שמכיר את מי שזה קרה לו), על ילד עם הפרעת קשב וריכוז, שלקחו אותו למטורופת כלשהו, והוא אמר להם רק דר אחד- להעביר את הילד לתזונה אורגנית. תוך שלושה חודשים ההפרעה נעלמה.

לא שאני חושבת שכל ילד זה יעבוד ככה כמו קסם, אבל זה רק המחשה לכמה החיים שלנו לא "נקיים". וזה ברור שזה משפיע על הרבה מערכות בגוף. 

בהחלט יכול להיות שגם החיסונים או כמות החיסונים ההולכת וגדלה משפיעה על זה. בסוף, חיסון זו הכנסה של חומרים זרים לגוף. 

אבל ראיתי בעבר כמה וכמה גרפים כאלה. אנסה לחפש אותם שוב ברשת, מקווה שיתאפשר בימים הקרובים

זה פשוט הגיוני מאוד שלרעלים בגוף יש השלכות

בין אם זה בעקבות חיסון ובין אם בעקבות הריסוסים על האוכל שלנו

אני מדברת על גרפים (מחילה, לא הצלחתי למצוא ברשת. הם קיימים בספרים) שמראים הסטוריה של תחלואה ותמותה ממחלות כגון חצבת, וכד. מתחילת המאה ה20, בערך ועד היום. 

זה לא קשור למה שאת כתבת. 

אבל עדיין לא הבנתי מה הקשר בין מה שאני כתבתי למה שהיא כתבה 

את מדברת על גרפים שמראים שהמחלות פחתו לפני שהמציאו את החיסון- משמע החיסון לא באמת מה שהשפיע . אלא זה קרה מעצמו בלי התערבות .

ואני אומרת שלא צריך גרפים שיאמתו את דבריך כדי לחזק שהחיסון לא מועיל, אלא צריך להבין שחיסון זה דבר לא טבעי, עם חיידקים מומתים/ מוחלשים שתינוק צריך להתמודד איתם בגיל ממש צעיר, עם חומרים כימיים וחזקים שהגיוני שלא טובים לתינוק שרק נולד והכל רגיש אצלו.. בלי קשר לגרפים

אני חושבת שמי שמדבר את השפה שלך אולי יכול להבין.

אבל רוב האנשים מכירים את התפיסה שאומרת "בזכות החיסונים הרבה מחלות עברו מהעולם", והגרפים האלה מראים שזו אמירה מאוד לא מדויקת. וחשוב להראות נתונים מחקריים ולא רק להתבסס על הבנה שיש לך או שאין לך.

על הבנה בלבד

אבל כן חשוב להכניס שיקול דעת ולחשוב מעבר למחקרים שגם הם יכולים להיות ממומנים ע"י חברות אינטרסנטיות

מוחלשים או מומתים הם לא טובים לתינוק אז תחשבי מה זה בשבילו להחשף לוירוס או לחיידק במלוא עוצמתו. 

וכבר כתבו פה במקום אחר בשרשור ש"חומרים כימיים" זה נשמע מאיים. אבל כל אוכל שאת מכניסה לגוף הוא חומר כימי כלשהו🤷‍♀️

זה נכון שבחיסונים יש גם חומרים סינתטיים ולא טבעיים אבל לא כל דבר סינתטי הוא בהכרח רע 

זה לא סתם חומרים כימיים, אלא חומרים שמגיעים למוח ומסוכנים לעתים יותר מהמחלה עצמה.

גם לא חייב להיות קיצוני, אפשר לחסן אבל לא בגיל כל כך צעיר.

לדוגמה צהבת- הדרך להדבק זה על ידי מחט מזוהמת או קיום יחסים עם חולה מין.. לא משהו שתינוק נחשף אליו לפחות ב15 שנותיו הראשונות ועדיין מחסנים אותו בצהבת ביומו הראשון בעולם, כולל אלומיניום שמזיק מאוד למוח אם נותנים יותר מהמינון שהגיוני למשקל הגוף.

אבל זה הנושא הכי שנוי במחלוקת אז נסכים שלא נסכים💗

תינוק הרי ממילא נחשף לכמויות של וירוסים וחיידקים, נכון?

אז מה זה משנה עוד כמה בחיסון?

זו טענה ששמעתי אותה אפילו מאחיות ומרוב שנדהמתי לא יכולתי אפילו לענות.

כל בר דעת מבין שיש הבדל עצום בין חומר שנכנס לגוף דרך מערכת העיכול לבין חומר שמוזרק ישר לשריר. 

מערכת העיכול, זה תפקידה, בין השאר. היא יודעת, במצב בריא, להתמודד עם מה שנכנס אליה. וממילא גם חיידקים ווירוסים מקבלים שם מענה הולם...וערכת החיסון נבנית בצורה עדינה יותר ומווסתת יותר.

כשמזריקים חומר ישר לשריר- ועוד עם תוספות של אדג'ובנטים שיגבירו את הפעילות החיסונית- זו תקיפה ישירה של מערכת החיסון.

קחי למשל דוגמה של הכשת נחש. 

למה היא מסוכנת? כי הנחש מחדיר את הארס ישר לשריר או לדם ואז זה מתפשט מהר ויכול להיות הרסני.

אותו ארס, בבליעה, ברוב המקרים לא יהווה סיכון בכלל. כי מערכת החיסון תפרק אותו ותמנע את השפעתו הרעילה.

או לחילופין- ברורו לכולם שמרק עוף, נניח, זה אחלה דבר לאכול, אבל האם זה יהיה אותו דבר אם נחדיר לשריר מרק עוף בזריקה??? ברור שזה מסוכן ושזה יכול לגרום לנזק.

בקיצור. 

נכון שתינוק נחשף, אבל כל עוד הוא נחשף באופן טבעי זה שונה לגמרי.

גם נכון שיש מחלות שצריך שתינוקות קטנים לא יחשפו אליהם כי מערכת החיסון שלהם לא יכולה להתמודד איתו.

ולגבי חומרים כימיים. כל חומר בעולם הוא כימי...זה ברור. 

אבל הענין הוא שיש חומרים כימיים שיוצרים תגובות שיכולות לגרום לנזק...זה הכל.

חולי טבעי, או חומר כימי שמגיע דרך המזון- הגוף החכם שלנו לומד להפריש ולסנן אותו החוצה כמו בזיעה, נזלת, שיעול או אפילו שלשול

כשהחיידק מגיע בצורה לא טבעית אז זה גם משפיע לרעה על הגוף כי זה לא דרך הטבע , ואז ההשלכות לא מאחרות לבוא

כלומר מחלות הורגות את היחידים פחות חזקים. חזקים יותר שורדים ומתרבים. חלשים יותר יותר מתים. ככה זה בצורה טבעית בטבע. 

זו גם סיבה להתנגדות גלובאלית לחיסונים. ולטיפול בחולים כרוניים בחלק המחלות. כי אידיאולוגיים של טבע לא רוצים שחולים וחלשים יתרבו ויביאו עוד ילדים חלשים. יוצא שפופוליציה נהיית יותר חלשה. יש הרבה ילדים שפעם היו מתים עד גיל חמש וזהו. 

זה אומר שהעיניים מתמודדות עם חומרים טוב יותר ממערכת העיכול? 

לא, זה אומר שיש חומרים שמתאימים לעיניים, ויש חומרים שמתאימים למערכת העיכול, ויש חומרים שמתאימים להזרקה לשריר. 

העובדה שחומר מסוים מזיק כשהוא נכנס לגוף בצורה מסוימת לא מלמדת על חומרים אחרים. 

אי אפשר להסיק מטיפות עיניים על מרק עוף, ואי אפשר להסיק מארס של נחש על חיסונים.

על חיידקים ווירוסים שבדרך בטבע נכנסים דרך מערכת העיכול, ושלא בדרך הטבע נכנסים בהזרקה לשריר. 

זה אות דבר שנכנס בצורה שונה ועל זה כתבתי שאי אפשר להגיד שממילא התינוק נחשף אז מה זה משנה שיקבל עוד חיסון.

כי זה משנה. החידק או הוירוס בחיסון לא אמור באופו טבעי להיכנס לגוף דרך השריר.

חיסון זה משהו מלאכותי. זה מכריח את מערכת החיסון לפעול באופן מלאכותי.

יכול להיות שיש לזה יתרונות.

אבל כל מה שכתבת לא סותר את זה...

אחרי שאבא ודוד של חברה נפטרו שבועיים אחרי שהתחסנו לשפעת.

נפטרו לפני פחות מחודש.. 

אז נסיק ששום דבר לא בטוח ורק צריך להתפלל שה' ישמור עלינו ושיעזור לנו להחליט את ההחלטה הנכונה לנו ולילדנו 

כבר כתבתי פה לא פעם, על מישהי שנפטרה בפתאומיות יום אחרי החיסון שהיה לה נגד קורונה, בלי מחלות רקע לפני כן.

רק שהיא בסוף לא הגיעה לתור ולא קיבלה את החיסון (המשפחה שלה התלבטה הרבה לפני, החליטו שכן ובסוף התחרטו. אם כן היתה מתחסנת - היו מאשימים את החיסון ללא ספק...).

וכן מסכימה עם זה שצריך להתפלל לקבל החלטות נכונות, ושהקב"ה ישמור עלינו ועל הבריאות של כולנו...

אין ספק שהיו מאשימים את החיסון

כמו שהמשפחה מאשימה את חיסון השפעת.

גם שניים הלכו אחרי החיסון אז זה ללא ספק קשור.

אבל זו בדיוק הסיבה שחשוב להבין שיש צירופי מקרים בעולם.

ותמיד כשקורה משהו טראגי, אנחנו מחפשים את מה אפשר להאשים. לפעמים זה באמת קשור, אבל לפעמים זה פשוט מקרה שזה קרה בסמיכות.

אז כמו שבסיפור שלי זה מוכח שזה רק מקרי, כך גם יכול להיות שבסיפורים שאת מכירה בסמיכות היא מקרית ולא בגלל החיסון. כדי לקבוע את זה צריך לבדוק האם זו תופעה רחבה מעבר לשכיחות הכללית באוכלוסיה בגיל הזה. מתוך סיפור של שני אנשים אי אפשר לקבוע שזה 'ללא ספק קשור'...

שבאמת מאמינה ב"מקרה" (מקרה- רקם ה') - אני מבינה שמה שה' רוצה יקרה, גם אם אדם יתחסן וגם אם לא, הכל מכתוב מראש השנה כבר.

וכל אחד צריך לעשות את ההשתדלות שלו כדי להשמר מהחולי , אחד יזריק חומרים עם נוגדנים לגוף, והשני יעדיף להשמר מהמזרקים האלה ולחיות אורח חיים בריא.

בסופו של דבר, יקרה מה שה' רצה ולא בגלל שהתחסנו או לא התחסנו

אבל את מבינה שהחוויה האישית שלך לא מייצגת? היו לאחרונה מקרים של נשים בהריון שנפטרו מסיבוכים של שפעת.

ישמע מוזר להגיד אבל החיסונים הם הגורמים לזה

זו מחלה שיש לה סיבוכים קשים. וחוץ מזה הדבקה בהריון יכולה לגרום למומים בעובר.

במחילה התגובות שלך מראות על חוסר ידע בנושא. שזה בסדר, מותר לא לדעת, אבל בגלל זה מתייעצים עם בעלי מקצוע שלמדו ולא מקשיבים להמצאות של מתנגדי חיסונים.

להכל עלולים להיות סיבוכים קשים

גם להרפס וצינון..

וההפך הוא הנכון   , אני כותבת מה שלמדתי מרופאים שחקרו . מספרים , מאמרים וסיפורים אישיים...

כי לצערי , רוב הרופאים לא למדו על החיסונים והתרופות, רק ממהרים להמליץ לחסן בצורה עיוורת כי זה מה שלמדו

ילד בריא במצב תקין, שחולה באבעבועות בגיל צעיר- הסיכוי לסיבוך הוא מאוד מאוד מאוד נמוך.

ככל שגיל המחלה עולה, כך היא קשה יותר ועם סיכוי גבוה יותר לסיבוכים.

לפני עידן החיסון הזה- כל הילדים חלו באבעבועות ולכן נשים בהריון ממילא היו מחוסנות למחלה הזו. 

אולי היום, כשיש חיסון, וחלק לא מקבלים חיסון אבל לא דואגים לחלות, אז נוצר מין ואקום כזה של אחוז קטן באוכלוסיה שלא מחוסן.

זה דבר אחד.

דבר שני, מתי כבר יפסיק הזלזול הזה ב"מתנגדי החיסונים"? מתי כבר יבינו, גם הרופאים שלא בא להם להבין, שיש פה טענות שצריך לשמוע אותן, ןללמוד אותן וגם להיות מסוגלים לתת להן תשובות אמיתיות? 

יש כ"כ הרבה שאלות וטענות שלא מקבלות מענה אמיתי. ואולי גם לרוב הרופאים אין יכולת לתת מענה אמיתי כי הם לא מכירים את הנושא לפרטי פרטים. אז למה ככה לזלזל? מה, אין ילדים שנפגעו מחיסון? וודאי שיש. אז די לזלזול הזה. קצת יותר כבוד לקבוצה גדולה במדינה שגם לה יש  שכל בקודקוד, למרות שהם חושבים הפוך מהממסד הרפואי. 

או שאולי הזלזול הזה נועד כדי למנוע מראש שיח אמיתי ועמוק בנושא? 

אני כבר לא יודעת. 

בהחלט יש תשובות לכל הטענות של המתנגדים, אפשר למצוא באתר של מדעת. אפשר גם לשאול את המומחים בקבוצת מדברים עם חיסונים.

אבל זה פשוט לא נכון.

אולי מי שלא מכיר את הטענות חושב שיש תשובות להכל.

יש טענות שאין אליהן שום התייחסות. 

אבל שפעת זו מחלה קשה, שהורגת אנשים בכל שנה. 

החיסון לא נועד למנוע את הצינון החזק, אלא את הסיבוכים של המחלה הקשה.

בארץ לא מאושפזים סתם . אסור להגיע למצב סכנה בכוונה. וכמובן שבאשפוז ייתנו חומרים כימיים. 

שמי שלא מחסנת, אמורה לקחת בחשבון שהילד שלה יהיה חולה.

כוונתי, שכאשר אני שוקלת אם לחסן או לא, אני מציבה לנגד עיני, מתוך סך המידע שיש לי, את הסיכון מהמחלה לעומת הסיכון מהחיסון.

רוטה, למשל, בעיני הסיכון מהחיסון גדול לאין ערוך מהסיכון במחלה. אז זה לא אומר שאני לא חושבת שהילד שלי לא ידבק. זה כן אומר שאני חושבת שאני מעדיפה שידבק, ושיש לי דרכים בע"ה לטפל בו כדי שלא יגיע למצב חמור, ואם ח"ו נגיע- אז נספוג אשפוז. 

וזה נכון לגבי כל החיסונים כמעט. אני מעולם לא התחסנתי לשפעת. כי אני מעדיפה את המחלה מאשר את החיסון וכי אני יודעת שיש לי ארגז כלים שימנע ממני שפעת קשה ח"ו. 

אבל רק אומר, שמי שסבור שהתערבות פולשנית במערכת החיסון, שהיא מערכת עדינה ומורכבת, ומאוד מאוד לא בשלה בגילאי ינקות, לא משפיעה בכלל על הגוף ולא גורמת לשום דבר, אז הוא כנראה טועה.

מספיק לקרוא קצת על המיליונים שמשולמים מידי שנה בארה"ב לנפגעי חיסונים כדי להבין שהעסק הזה מורכב יותר ממה שהוא נראה.

אם עומדים מול עורכי דין נחושים, יותר זול ופשוט להגיע לפשרה ולשלם פיצויים מאשר לנהל תביעה לאורך שנים. 

זה לא אומר שבהכרח היתה פה פגיעה אמיתית.

זה מוכיח לי חד משמעית שמעולם לא הכרת את הנושא של מערכת לדיווח פגיעות ושל בית הדין לפגיעות מחיסונים בארה"ב. מוזמנת לבדוק ולחפור קצת ואז נדבר...מדובר על פגיעות חד משמעיות, ואין פה בכלל הוא אמינא למשהו אחר. וקשה מאוד להוציא פיצויים על חיסון...החיסונים משומנים היטב. 

לא אמרתי לא לחסן. אמרתי 

א. שצירך לגבי כל חיסון לשקול את הסיכון לכאן ולכאן

ב. שמי שלא מחסנת שתיקח בחשבון שאולי הילד שלה יחלה.

אני מסכימה שיש חיסונים שלגביהם אכן הסיכון מהמחלה גדול מהסיכון מהחיסון

האם את מחסנת חלק מהחיסונים ואילו?

תודה!

אני מחסנת את הטטנוס-דיפטריה- שעלת, אבל לא בגיל צעיר אלא בגיל שנה פלוס פלוס.

אח"כ משלימה שני חיסוני פוליוץ

ובכיתה א' את המנה של החצבת- חזרת- אדמת. 

זהו.

לאחרונה שמעתי שיש הרבה הורים שלא מחסנים לזה ואני פשוט מזועזעת

אנשים לא מבינים את המשמעות

יש כל מיני סוגים של הפטיטיס

לא הכל מועבר ביחסי מין

למשל הפטיטיס a היא בהדבקה פקו אורלית. מאוד קל להדבק בזה. זה אותו רעיון שדרכו נדבקים בתולעים.

גם הפטיטיס B לא מועברת רק ביחסי מין. היא מועברת במגע בין נוזלי גוף. למשל - לשתות מאותו בקבוק- יכול להיות רלוונטי.

זה כל כך לא שווה את הסיכון בחיי.

אנישם לא מבינים מה הפטיטיס יכול לגרום.

אנשים קוראים בגוגל שזאת מחלה שחולים בה    מליונים, וזה נכון. אבל נותן רושם שכלום לא יקרה.. ורק חצי אחוז זה גורם להם לכשל כבדי.... מה שאף אחד לא לוקח בחשבון זה שאף אחד לא היה מוכן להיות החצי אחוז הזה שיזדקק להשתלת כבד........

אז הפטיטיס, תתחסנו וכמה שיותר מהר....

יש עכשיו התפרצות של המחלה בכל מיני אזורים של אנשים מתנגדי חיסונים... תאמינו לי, אם מישהו יגיע לכשל כבדי חס ושלום הוא לא יסלח לעצמו כל החיים....

כשיש התפשטות של מחלה במקום שבו אנשים לא נותנים חיסונים, אז אולי זה נראה רע למי שמאמין שחשוב לחסן כמה שיותר. אבל עבור ההורים שבחרו לא לחסן, זו חלק מהבחירה. הילד שלהם יעבור את זה ויהיה מחוסן בצורה הכי טובה לכל ימיו. ואז גם לא יהיו שם מקרים של אישה בהריון שנדבקת. 

והמשפט האחרון "אם מישהו יגיע לכשל כבדי הוא לא יסלח לעצמו כל החיים". 

יש לא מעט הורים ש"לא סולחים לעצמם כל החיים" אחרי שנתנו לילד חיסון והילד ניזוק ממנו.

ואם תגידי לי שאחוז הנפגעים מאוד נמוך, אז תבדקי ותראי שגם אחוז החולים שמגיעים לכשל כבדי הוא מאוד נמוך. ולרוב זה לא צעירים בריאים. בטח לא כאלה שמקבלים תמיכה של תוספים וצמחי מרפא בזמן המחלה. 

נכון זה בגלל שהרבה בחרו לא לחסן ולא אכפת להם שהילדים שלהם יחלו בצהבת(a)

אבל זה כל כך מעצבן כי הלווו אתם לא לבד בעולם

אני בהריון בסיכון בהתחלה ואסור לי להתחסן בהתיעצות רפואית וזה מסכן אותי!!ואת העובר שלי(מבוגרים כולם לא מחוסנים כי זה חיסון שהתחיל בשנה מסוימת)

י ש לי תינוק קטן עוד לא בגיל של החיסון והוא חשוף למחלה..

יש מדוכאי חיסון שזה מסוכן להם במיוחד

ויש פה מגפהההה כמו מדינת עולם שלישי לש מחלה שאם היו מתחסנים לא היה שום סיבה שתהיה

אז זה לא רק בחירה אישית 

ואגב

הז מחלה נוראית מכירה כמו צעירים ממש שאושפזו מעל חודש והכבד שלהם מממש היה על סף ללכת

לא חבל?

לא חוסנת בתור ילדה?

פוגע בעובר

מכירה משהי

תינוק יכול להידבק בהפטיטיס b מהמטפלת שלו למשל, אם יש לה פצע ולו יש שריטה, מגע מדם לדם. והדבקה בתינוקות הכי מסכנת במחלה כרונית לכל החיים שיכולה להוביל לשחמת הכבד וסרטן של הכבד. אפשר להדבק גם ממחט מזוהמת או מעירוי דם.

יש היום חיסון גם לA וגם לB אם אני לא טועה.

בכל אופן לא, אני לא מחסנת. 

מה המשמעות?

בצהבת A, לפי מה שאני מכירה (בדקתי את זה עכשיו היטב כי הבת שלי לומדת באולפנה שנמצאת באיזור שיש בו הרבה חולי צהבת עכשיו) רוב מוחלט של החולים עובר את המחלה ומתאושש, גם אם זה לוקח הרבה זמן. עשיתי בירור ויש גם צמחי מרפא שעוזרים מאוד לצהבת). 

אחוז קטן ממש מפתח סיבוכים. 

ויש גם לא מעט אנשים שיעברו את זה בכלל בלי תסמינים כמעט. 

שהשם ישמור על ילדייך אמן!!!!

אני אישית. עובדת עם מושתלי כבד.

זה דבר נוראי. 

לא יודעת מה בדקת ואיפה.

אם ביררת אצל אנשים שחלו- זה לא אומר כלום. כי את עוד לא יודעת את הסיבוכים שיכולים להיות.... זה מוקדם מידי. התופעות יכולות להתחיל רק עוד כמה שנים (ואפילו 10).

חצי אחוז מהנדבקים מפתחים כשל כבדי. זה אומר שאחד מכל 200 אנשים שנדבק יגיע להשתלה.

לא שמעתי על סכנה מהחיסון הזה.

ובעיני זה לקיחת אחריות מסוכנת ומיותרת. מציעה לך בחום רב רב רב לשקול שוב התחסנות, לה ולכל שאר הילדים....

אני לא פוסלת לגמרי את האפשרות. בעיקר בגלל שלא מדובר בתינוקת אלא בנערה שלוקחת קשה מחלות.

ואגב בעיני זה משמעותי גם לעתיד.

למעט רוטה, כל חיסוני השגרה מגינים עלינו ממחלות באמת קשות, שאנשים שלא מתחסנים נהנים מחסינות העדר, ולא חושבים על כך שיום אחד יתכן והמחלה תתפרץ, ואולי אז הילד שלהם כבר יהיה מבוגר, אולי חלילה עם מחלות נוספות, ואז יתכן שצמחי מרפא והיותו צעיר ובריא כבר לא יעמדו לו....

ככה שהחשיבה בעיני בשיקולים האם לתת או לא צריכה בהחלט לחשוב גם על זה.

והדיבורים על סיכונים נמוכים של סיבוכים ממחלה אכן נמוכים, אבל כשזה קורה אף אחד לא רוצה להיות בצד הזה....

(כמו למשל בצהבת, תראי איך חשבת שזה סבבה ולא חיסנת, והנה לפתע כשיש התפרצות זה גרם לך לבדוק שוב ולחקור מחדש..... אז מה יהיה כשהילדים שלך יהיו כבר בע"ה זקנים  ומחלות יכולות להזיק להם? צריך לקחת בחשבון גם את זה, ולא רק את העתיד הנראה לעין של ילדנו בתור ילדים)

כך כמובן גם לגבי דלקת קרום המוח שלא ראיתי שכתבת שאת מחסנת.

אם הקב"ה נתן לנו כלים למנוע מחלות, כדאי להשתמש בהם..

אז בקצרה

א. ממש לא לגבי כל חיסון קיים אפקט חסינות העדר. 

ב. מי שלא מתחסן למחלות קשות, לרוב יחלה בהן בילדותו ואז יהיה מחוסן בצורה הכי חזקה עד סוף ימיו. 

ג. אני לא יכולה לייצג אחרים, אבל אני, בגלל שאני לא מחסנת בגיל המאוד צעיר אז אני בהחלט עם יד על הדופק ובודקת מה קורה. כשהיה גל חצבת לפני חמש, שש נים והיה לי תינוקי בבית אז חיסנתי ילדה בגיל צעיר יותר ממה שאני רגילה. ולכן גם פה, אני שוקלת לחסן. חיסון בגיל בוגר זה סיפור אחר לגמרי מאשר חיסן בגיל ינקות, מבחינת הסיכון בחיסון. 

ד. דלקת קרום המוח אני לא מחסנת. נכון. 

בטח אם הילד בגן. בעיני לא פייר.

בכל מקרה בהצלחה ושיהיו החלטות טובות

אלו לא מחלות שמוגרו והעדר החיסון יפיץ אותן.

אני חושבת שהמשפט שכתבתי רלוונטי רק לשעלת.

עדיין - היא כתבה 'כמעט',

האפשרות להפיץ מחלה שכמעט מוגרה שמורה רק לחיסונים ממש בודדים, לדעתי שעלת וחצבת. וגם הם יתפרצו רק במקום שיש אוכלוסייה לא מחוסנת. זה לא שאם יש בגן ילד לא מחוסן אז שאר הילדים בסכנת הידבקות...

(התפרצות פוליו התחילה מהחיסון החי. לכן ההנחיה היא לשטוף ידיים בסבון אחרי כל החתלה ולהקפיד על סגירה הטיטול בשקית, ולא מחסנים אם יש בבית מישהו עם מערכת חיסונית מוחלשת)

אז הוספתי עוד משהו שכהנחיה צריך לקחת בחשבון. זה הכל. לי למשל ובטח לרבות אחרות אין מושג שמדובר דווקא במחלות שציינת וברור שאני ושכמותי לא נעשה מחקר בשביל להבין האם ואיך זה יפיץ מחלה... במקרים של אוכלוסיה שלא מחסנת זה לרוב יותר מילד אחד בגן כי זו מנטליות תרבותית. ולפעמים מי שייפגע אם ייפגע זה מי שעדיין אסור לו להתחסן או אפילו שכבר מחוסן או שהוא אח של מי שטרם חוסן. הידיעה שאם יש מחלה זה עלול לבוא גם על חשבון מישהו אחר היא בסך הכל עוד משהו שצריך לקחת בחשבון כמו שהיא אמרה. זה הכל. יש פה אלמנט של התחשבות בזולת שאי אפשר להתעלם ממנו. כי זה מהמצבים שבהם נדרשת מאסה של אנשים שמחליטים כחברה, בין אם באמצעות משרד הבריאות ובין אם לא, שזה חשוב להם.

 ומכאן אני שוב מאחלת הצלחה אין לי את הפנאי לקיים דיון על תת סעיף של מישהי כשיש ברשת כל כך הרבה חומר מהימן למשל ב"מדברים על חיסונים" או ב"מדעת" ובטח בעוד מקומות שאני חא מכירה כי אני לא מתעניינת כי יש לי מספיק חורים שחורים אמיתיים של חוסר מידע בהורות בעיני הנחיות משרד הבריאות הן קיצור דרך חיוני עם אפקט ה-80 יעילות ב-20 מהזמן.

 (שלא ישתמע אחרת - אצלי באופן אישי חיסנתי הכל, בול בזמן, ואפילו דלקת קרום המוח שעולה 250 שח ולא בסל ורק מומלצת, והילדה בריאה כשור ב"ה, לא נשארה בבית בגלל משהו יותר מאיזה חמישה ימים במשך כל 2.5 שנות חייה)

ההודעה הראשונה הייתה נשמעת לי ביקורת על ההחלטות שלה, וזה הפריע לי כי הרגיש לי טענה נכונה בהקשר לא הוגן,

מסכימה איתך, שעדיף להקשיב למשרד הבריאות, או לחילופין ללמוד את הנושא, ולא להחליט לפי גחמות של נשים אנונימיות אקראיות.

ובצדק.

משרד הבריאות יודע, ולוקח בחשבון שיש אחוז מסוים של הילדים שיפגעו מהחיסון. אבל הוא מעדיף את "בריאות הציבור"- ש98% יהיו מחוסנים ובריאים ורק 2% יפגעו. טוב, אף הורה לא רוצה שהילד שלו יהיה באחוז הזה, נכון?

משרד הבריאות גם בהחלט עושה שיקולים כלכליים. וזה הגיוני. אבל לא תמיד זה השיקול הפרטי שלי.משרד הבריאות מתמודד עם עומס בבתי חולים, הוא רוצה למנוע כמה שיותר ימי אשפוז. אז מעדיף לתת לכולם חיסון רוטה ולקבל אחוז קטן יותר של מאושפזים בגלל החיסון, מאשר מאושפזים בגלל הרוטה. 

או, מעדיף לתת לכל היילודים חיסון לצהבת, מאשר לעשות בדיקות דם לכל היולדות ולראות מי באמת צריך לקבל את החיסון. (לא בכל המדינות זה ככה, אגב)

לא אומרת שהם רעים.

רק שלעמים האינטס שלי שונה משלהם

ואם דרכו זו הדרך הכי יעילה לנהל את ההתחשבות בזולת כי ממילא אין לדעת אצל מי ייפלו אותם שני האחוזים, מצוין...

שיזכור שבריאות הציבור היא אינטרס אישי של כל אחד מאיתנו.

העומס בבתי החולים הוא לא בעיה תאורטית של פקידים במשרד הבריאות, הוא ההבדל בין טיפול מהיר ויעיל בכל אחד שמגיע למיון לבין אנשים שמצבם מידרדר כי הרופאים פשוט לא מצליחים לעמוד בעומס.

(וזה מעבר לזה שבכל חיסון שנותנים, הסיכון מהחיסון מזערי לעומת הסיכון מהמחלה)

עומס בבתי חולים' הוא איזה אינטרס זר של משרד הבריאות. 

זה אמור להיות אינטרס של כל אחד מאיתנו... 

אבל אם אני חושבת שכדי לשרת את האינטרס הזה אני גורמת נזק אחר לי או לילדי, אז יש סדר עדיפויות...

ואם האינטרס הציבורי כ"כ חשוב אולי שיתחילו לחוקק חוקים נגד צריכת סוכר, חטיפים ושאר מרעין בישין...זה גם יוריד את העומס... 

לא אם זה בא על חשבוני. 

מעדיף אישפוז בגלל מחלה מאשר אישפוז מחיסון?

הרי הסיכוי להתאשפז מחיסון נמוך מסיכוי להתאשפז ממחלה

והפגיעה מחיסון נמוכה משמעותית מפגיעה ממחלה 

נכון שיש שיקולים של משרד הבריאות שאינם השיקולים שלי (כמו הרבה בדיקות מיותרות) ספציפית חיסונים , השיקול של צמצום מחלות והעדפת מחלות מוחלשות או תופעות לוואי מהחיסון, בעיניי נכונות גם בשיקול עצמי שלי. 

לגבי הסיכונים יותר או פחות.

ניתנים למחלות משמעותיות

הרי אף אחד לא מפתח חיסון להצטננות קלה

למחלה משמעותית יש גם אפשרות להסתבך למחלות נוספות, אז הסיכון הוא גם המחלה וגם הסיבוך.

הסיכון מחיסון מזערי, הרבה ילדים ומבוגרים מתחסנים ומעט חווים סיבוך.  אם הכמות סיבוכים והאישפוזים מחיסונים גדולה, היינו שומעים וחווים את זה, המידע היום גלוי לעיניי כל, זה לא כמו פעם שאמרו שמסתירים מידע, היום עם הרשתות הכל גלוי.

יש אשפוזים ויש סיבוכים מחיסונים.

אבל, ממש כמו שהיה בקורונה, כשאמא מגיעה לרופא ואומרת, מאז החיסון הילד שלי כך וכך. מה הרופא אומר לה דבר ראשון? "אה, זה לא קשור לחיסון". ואז מה? הוא לא מדווח על זה למשרד הבריאות. יוצא שעשרות אלפי דיווחים פשוט לא מגיעים לרשויות כי מראש מנטרלים אותם. ואז זה באמת אפשרי להגיד "אין הרבה פגיעות מחיסונים". "החיסון הזה הוכח כיעיל ובטוח". 

הרי זה מה שקרה בקורונה. בעינינו ראינו את זה ושמענו את זה. (אגב, באירופה היום מגישים הרבה בתביעות ענק על נזקים מהחיסון לקורונה. רק בישראל לא. אולי כי אנחנו עסוקים במלחמה ואולי כי אנחנו שוכחים מהר).

ואם כבר רשתות (אני לא שם אבל פעם הייתי קצת) אז אם תכנסי לקבוצות בנושאים הרלוונטיים אז תראי הרבה מקרים. 

עוד דבר, ילדים היום הם פחות ופחות בריאים מאשר פעם. המון אלרגיות, מחלות כרוניות, ועוד. אני לא מחליטה חד משמעית שזה מהחיסונים. ממש לא. כי אנחנו חיים בעולם מזוהם עם תזונה לקויה וברור שזה קשור. אבל- האם לא ראוי לשאול את השאלה הזו? האם לא ראוי לבדוק עשורת אלפי ילדים מחוסנים לעומת עשרות אלפי ילדים לא מחוסנים (בארה"ב יש בשפע) ולהשוות את המצב הבריאותי שלהם? יש כמה מחקרים שעשו בענין, אבל לא משהו גדול ממש ומקיף ממש. 

המידע היום אולי גלוי לכל אבל יש היום כזו כמות מטורפת של מידע, שאתה צריך לדעת מה לחפש ולעבוד קצת כדי למצוא.  

המחוסן יביא את זה הביתה לאחיו שטרם יכול להתחסן. סתם מה שעולה לי עכשיו, ולא חסר דוגמאות. יש גם אוכלוסיית מדוכאי חיסון

למשל, שעלת. 

ילד שחוסן לשעלת לא יחלה. אבל הוא בהחלט יכל להידבק, לא להראות שום תסמינים, ולהעביר את המחלה הלאה לילד שלא חוסן. 

אז זו כנראה מחלה שלעולם לא תמוגר לחלוטין. היא תמיד איכשהו ואיפשהו תסתובב. 

זה לא ככה בכל החיסונים. בשעלת כן.

פוליו?

המצב היום הוא שמקרי הפוליו האחרונים בארץ הם של ילדים לא מחוסנים שנדבקו מחבר שקיבל את החיסון המוחלש. (תשאלי בקופ"ח אם את לא מאמינה לי). כך שיכול להיות שפוליו אכן היתה יכולה להיות מחלה שעברה מן העולם לולא החיסון המוחלש. (אגב, זה גם הסיפור באפריקה. וגם ארגון הבריאות העולמי עלה על זה)

חצבת?  

ילד בגן אמור להיות אחרי מנה אחת של חיסון, כלומר מוגן ב88% בערך. החצבת היא מחלה שבאופיה מתפרצת כל חמש שנים בערך. (ההתפרצות האחרונה, אגב, דילגה על מדינת ישראל, אולי בגלל שלא היו כמעט טיסות בגלל המלחמה. אבל היתה התפרצות באירופה). כנראה שלעולם היא לא תמוגר לחלוטין, שוב, כי החיסון הוא לא 100%, גם לא אחרי המנה של כיתה א'. 

אדמת למשל, זו דוגמה לחיסון מוצלח מהבחינה הזו. יש מדינות שבהן למרת שאין כיסוי חיסוני של כל האוכלוסיה, בכל זאת אין אדמת. זה אחד החיסונים היחידים שבהם "אפקט העדר" המדובר אכן קיים ועובד.  

בקיצור. אני לא יודעת כמה זה נכון. כלומר, ברור שאם יש מקום שבו רוב ההורים לא מחסנים, אז שם כשיש מחלה, כולם יידבקו. אולי הרשויות רואות בזה משהו בעייתי אבל צריך לזכור שמבחינת המשפחות אין בזה בעיה. להפך, הן רוצות שהילדים יחלו וכך יהיו מחוסנים בצורה טבעית וחזקה יותר לכל החיים. 

אשמח אם תוכלי לפרט לגבי ארגז כלים למניעת מחלה קשה..

בגדול- תזונה, תזונה תזונה.

לא שאני מאה אחוז בתזונה בריאה, יש לי הרבה למה להתקדם. וזה לא קל עם ילדים. אבל הכי קריטי בעיני לעזור לילדים לפתח מערכת חיסון חזקה זה הפחתת סוכרים ככל הניתן, המנעות מקמח לבן, וכמה שפחות אוכל מעובד, כמה שיותר אוכל ביתי. הרבה קטניות, הרבה ירקות ופירות, הרבה מים ולא שתיה אחרת. 

רצוי ממש מים ממכשיר אוסמוזה הפוכה (אינ גם בדרך לזה, בע"ה)- שמסנן 90% מהלכלוכים שיש במים. 

לוודא שיש להם ברזל, ויטמין D ברמה טובה בגוף. יש כאלה שנותנים קבוע אומגה 3. אני לא, בעיקר כי זה תוסף יקר. אבל שמה להם זרעי צ'יה בכל הזדמנות...

זה באופן כללי.

כשמתחילה מחלה- לא צריך לחכות שיגיע מצב קשה. אפשר איך שמתחילים לא להרגיש טוב להתחיל לתגבר ויטמין C', לתת פרופוליס או אכינציאה (תלוי בגילאים ובמחלה). ויש גם פורמולו צמחים יעילות וטובות. 

זה באופן כללי. 

ממליצה לחפש ביוטיוב סרטונים על יושבי עמק ההונזה. יש שם בחור הנידח הזה כמה עשרות אלפי אנשים שפשוט לא חולים, חות מהצטננות וכאלה. אפס סרטן, אפס סוכרת וכו'. תוחלת חיים ארוכה ממש- ממוצע של 120 שנה! והכל בזכות אורח החיים שלהם- מים טהורים, אוכל אורגני, אוויר נקי, כמה חודשים בשנה שהם לא אוכלים רק שותים איזה משקה משמשים...לא שאנחנו יכולים לחיות ככה. אנחנו במקום אחר לגמרי. אבל זה פשוט ממחיש ממש עד כמה התזונה, אורח החיים והסביבה משפעה על הבריאות הבסיסית.

בסוף, אם תזונה של ילד מבוססת על קמח לבן, נקניקיות, שניצל תירס, מעט מאוד ירקות, חטיפים וכד' אז אי אפשר לצפות שמערכת החיסון שלו תהיה חזקה וגם אי אפשר לצפות שהוא יגיע לגיל 50-60 בלי שום בעיות בריאותיות

למה? כי אוכלוסייה שם לא גדלה לפחות מאה שנה. זה אומר או ילודה אפסית שלא סביר באוכלוסייה מוסלמית כפרית או תמותה ענקית. 

אם מקורות שלך בסגנון הזה, הייתי בודקת אמינות שלהם עוד פעם. 

ב"ה החיים שלי עמוסים והם לא עד כדי כך מעניינים אותי שאני אלך לעשות עליהם מחקר...זה גם לא כזה משנה לשום דבר. זה רק המחשה לאוכלוסיה מאוד מאוד בריאה כתוצאה מאורח חיים ותזונה מיטבית. 

להבין במה מדובר. לוקח עשר דקות

מישהי שדיברה על מחקרים שנעשו בקרבעולי תימן

שעם העלייה לארץ, אחוז החולים במחלות ממאירות עלו בגלל השינוי בתזונה. הם כביכול אוכלים את אותו אוכל, אבל מחומרי גלם שונים וזה משפיע (למשל, מרגרינה במקום הסמנה או סוג החיטים שמכינים מהם קמח)

לא יודעת כמה זה מבוסס אבל, לא חיפשתי מעבר (זה היה סרטון קצר שהוא חלק מפודקאסט) 

לא צריך ללכת לשבטים נידחים 

מחקרים מהעשור האחרון מגלים שאורח החיים המודרני באמת גורם לעלייה במחלות

זה בא לידי ביטוי בתזונה אולטרה מעובדת וירידה בויטמינים חיוניים למערכת החיסונים כמו ויטמין די וסי ועוד, או לכל הפחות עתירה בסוכר לבן שמזיק למוח ולגוף, וגם - אנחנו אוכלים הרבה יותר ממה שהגוף שלנו צריך באמת

 מסכים, פחות שעות שינה, פחות תנועה של הגוף, פחות חשיפה לשמש

זה משו שאפשר לקרוא עליו 

לגיל שבו חולים בסרטן. וכל הילדים לא הכי בריאים מתו בינקות. גם באימפריה רוסית רבע מסך ילדים מתו עד גיל חמש.

נגיד אצל חתולי בית יש את כל המחלות כמו סרטן . למה? כי הם חיים 13 שנה. חתול רחוב מת בגיל חמש ואין לו לא סרטן ולא מחלות לב.

שדיברתי עליו..? 

כי בבדיקה פשוטה בגוגל, ממחקר שפורסם ב2003, נמצא שתוחלת החיים של יוצאי העדה ארוכה יוצר מאשכנזים ויוצאי צפון אפריקה, בגלל תזונה בין היתר

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2611317,00.html#

(אגב, זו כתבה ולא מחקר. ולכן זה לא באמת נותן את כל הנתונים בצורה מסודרת)

תימנים ישראלים זה דווקא אלו שכן עלו לארץ, ואורח החיים שלהם השתנה בהתאם.

לא מדובר פה בכלל על מה שהיה לפני כן בתימן (ששם לא היתה רפואה מפותחת כמו פה, אז גם עם אורח חיים בריא, היתה גם תמותה צעירה. אני מכירה במשפחה של אבא של בעלי שהיה לפחות תינוק אחד שנפטר כתינוק. פעם זה באמת לא היה כל כך נדיר, וזה לא הרבה דורות אחורה, רק דור אחד מעלינו...).

יכול להעלות את תוחלת החיים ולהפחית מחלות.

אני לגמרי מסכימה עם זה, וגם המדע מסכים עם זה. ואני גם משתדלת להכניס אוכל בריא לבית שלנו, עד כמה שאני מצליחה.

אבל מכאן ועד לטעון שרק עם אורח חיים בריא אפשר להתגבר על כל המחלות - זה לא נכון בעיני.

תוחלת החיים עולה באופן ברור עם השנים, למרות כל האוכל התעשייתי ועוד קלקולים שבהחלט פוגעים לנו בבריאות.

עדיין לרפואה יש תרומה ניכרת בהארכת תוחלת החיים.

וגם לנו יש חלק בזה בבחירת אורח חיים ותזונה בריאה.

או שהרפואה מיותרת?

לא זכור לי שכתבתי טענה כזו

אני הבאתי ראייה לשיח עם  @צוףלבוב  שטענה שהתימנים לא הגיעו לגיל שחולים בו בסרטן

אנחנו היום יודעים שאין בכלל גיל כזה כי לצערנו בכל גיל ניתן לחלות במחלה הזו, והביאו מסקנות של מחקר שערכו שאומרות שהתזונה הבריאה המסורתית ככל הנראה תורמת לבריאות ולאריכות ימים, בהשוואה לעדות אחרות. סה טו.

אני מכירה רק ג'חנון וקובנה וסה לא נראה לי זה

אבל אני מניחה שיש הבדל בשמנים שהשתמשו בהם בתימן לבין מרגרינה למדו להשתמש בה פה. למשל.

על הסאמנה

ואני חייבת להכין!

שומרת לי בראש לקנות איזה מדחום מתאים ולנסות 

אולי הוא קשור לתזונה מהילדות. מעניין

לכל מה שקושר מחלות לתזונה.

אני לא מבינה למה...הרי זה ברור היום לכל בר דעת, לא משנה אם הוא הכי קונבנציונאלי מבחינת רפואה או הכי טבעי- אלו נתונים ברורים וידועים. גם ארגון הבריאות העולמי מכנה את המחלות הללו בשם" מחלות העולם המודרני" או משהו דומה לזה. 

השפע המערבי, יחד עם צריכת מזון מעובד, צריכה גבוהה של סוכרים, חיים לחוצים, כל אלה פוגעים בבריאות ומביאים למחלות שונות. מסוכרת ועד לסרטן. 

יכול להיות שהעליה בתוחלת החיים מביאה איתה גם מחלות שלא היו אם כולם היו מתים בגיל ארבעים, אבל מחלות כמו סוכרת, מחלות לב ועוד- דווקא הגיל שבו הן מופיעות הולך ונהיה צעיר יותר ויותר. שלא לדבר על סרטן שהוא ממש מגפה, בלי קשר לגיל. 

אבל תזונה שהיא כולה משמשים כמו בשבט פאקיסטאני היא לא בריאה. ומלאה סוכר. 

יש לי חברה מבתא ישראל. בכפרים הם אכלו חלבי ודייסה, לחם בשבת. לא נראה לי שזו תזונה מושלמת מבחינתך. 

ולא ברור לי איך היום אפשר לדעת כמה היה סרטן או סוכרת בתימן בשנות שלושים. אני מניחה שאם מישהו היה חולה, הוא היה פשוט מת מהר ובלי אבחון. כי לא היה מישהו לאבחן את זה. 

לגבי פלשמורה, גרתי ברחוב שלהם לפני 15 שנה , גברים שם שתו כמויות לא נורמליות של בירה וזה ההרגל שהם הביאו מאתיופיה. 

בארץ יש אצל האוכלוסיות האלה אחוזים גבוהים יחסית. ראיתי נתונים מדוקים לפני כמה שבועות, בקורס שלמדתי. 

הוא מגן?

אני לא בטוחה שגם אפשר לדעת בוודאות, כי זה חיסון יחסית חדש. אין אף אחד שקיל את החיסון והוא כבר בן שלושים, נניח...

אבל לא נותנים את החיסון אחרי גיל 8 חודשים. כי בגיל הזה הסכנה להגיע לאשפוז קטנה הרבה יותר.

היות שהחשש ברוטה הוא התייבשות - בגיל צעיר זה מסוכן ומדאיג, בגיל גדול יותר פשוט מטפלים כמו בהתייבשות.

ניקית נראה לי בשם מיואשת כתבה שהיא חשבה שזה חיסון מיותר ואחר כך הבת שלה נדבקה והיא אמרה שזה היה נורא ממש. הבת שלה לא אכלה במשך שבועות או משהו כזה שהייתה מאושפזת בגלל התייבשויות

חוץ משפעת

לגבי- שהייתי בהריונות קודמים- בשלי האחרון הייתי מתחסנת לשפעת ולשעלת

יש המון חיסונים שקיימים בעולם ולא נותנים אותם בטיפת חלב, כי משרד הבריאות בוחר באופן מושכל איזה חיסונים נחוצים בישראל ואיזה לא. 

ההמלצות של משרד הבריאות הן לא לדחוף כל חיסון אפשרי - ממש ממש לא. בודקים מה המחלות הנפוצות בישראל, מה הסיכון בכל מחלה ומה מידת הבטיחות והיעילות של החיסון, ובהתאם לזה ממליצים על חיסונים מסוימים, שמותאמים לחיים כאן. 

הי

אנחנו מחסנים אבל מתחילים בגיל חצי שנה, מפצלים ונותנים רווח בין לבין יותר ממה שמשרד הבריאות קבע. (חלק מהחלטות משרד הבריאות נובעות משיקולים טכניים, למשל לחסן כמה שיותר בתקופה של החל"ד כשהאמא עם התינוק בבית ולא בהכרח שיקולים מהותיים )..

הכי חשוב לדעתי זה לנשום תוך כדי ולשמוח בהחלטה שלך שבעז''ה את עושה את הכי טוב בשביל הילד שלך... 

אז בעצם את רוצה להסתמך על דעה של אנשים

מה ההבדל בין זה לבין לסמוך על הדעה של משרד הבריאות..? תמהני

אני חושבת שבנושאים כאלה, כדאי לפתח דעה אישית 

ובכל אופן, אני לא חיסנתי פוליו מוחלש ורוטה נתתי רק מנה אחת. 

מי שעושה אחרת ממה שהרוב כתבו בשרשור לרוב תמנע מלכתוב, בייחוד שבעיני כתבו פה נשים בביטחון מאד גבוה ונשמע שהן יודעות על מה הן מדברות.

בפועל אני בעד לחסן נגד רוטה. הבכורה שלי חלתה ברוטה בגיל 10 חודשים והגיעה לאשפוז שהסתבך. והיא לא היחידה. בעיני להימנע מאשפוז וסיבוכים אצל תינוקות ופעוטות זו סיבה מספיקה לחסן.

לגבי פוליו נשמע שאין לך התנגדות לחסן בחיסון המומת. בעיני זאת אפשרות מתאימה מאד.

בהצלחה!

פרושו סיכון במחלה. אף חיסון לא פותח סתם, אין חיסונים נגד הצטננות, מפתחים חיסונים רק נגד מחלות שכרוכות בסיכון למוות או נכות. 

זה עניין של תקציב?

כי אני חשבתי לחסן בקופה

אבל בינתיים הוא היה הרבה חולה בכל מיני וירוסים ודוחה ודוחה

מאמינה שאם היה את זה בטיפת חלב זה היה מדרבן אותי יותר מהר לחסן  

את מתכוונת למנינגוקוק? אני חיסנתי את הילדים בקופת חולים. זה פשוט עניין של תקציב, מאמינה שבהמשך זה כן יכנס לחיסוני השגרה כמו חיסונים אחרים שבהתחלה לא היו בסל.

אני יודעת שיש בקופה

לא חיסנתי אף אחד עד היום 

חשבתי לחסן את הקטן בינתיים כל הזמן היה עם וירוס אחר...

יש גם שיקול של ימי אישפוז ארוכים וכו... 

למשל רוטה הסכנה, הסיבוך שלו, זה התייבשות. לא מוות. 

מוות. ימי אשפוז זו לא סיבה להשקיע משאבים במחלה שבמקסימום יכולה להביא לאשפוז.

אני אישית לא חושבת שנכון להסתכל על התייבשות כסכנת מוות

כי הרוטה הוא סכנה להתייבשות כלומר זה כבר סטטיסטית נמוך. ואז התייבשות שמובילה למוות זה עוד יותר נמוך סטטיסטית... 

הרופאץ התפתחות בטיפת חלב ממש הסכימה איתי לדבי הרוטה. שזה לא מחלה נעימה אבל לא מסוכנת... 

זה עניין של עובדות. אף אחד לא אמר שכל מקרה של רוטה מסתיים במוות, ברור שהסבירות נמוכה. האמירה של הרופאה מטיפת חלב תמוהה בעיני. כנראה לא יצא לה לראות הרבה מקרים של רוטה. 

לדעתי הסיבה העיקרית למתן חיסון רוטה הוא מניעת ימי אשפוז רבים שעולים הרבה כסף למדינה.

אני מניחה שאפשר איפשהו לבדוק את זה. 

אני מסכימה איתך. וגם הסכנה בימי אישפוז להידבקות אחרת וכו'... 

אם ראית, כתבתי איפשהו פה, שמי שלא מחסנת, שתדע שיש סיכוי שהילד שלה יחלה. לא כל חיסון ניתן למחלה עם סכנת חיים או נכות. וגם אם יש בחלק מהמחלו סיכון כזה, אז לפעמים הסיכון הוא מאוד מאוד נמוך. 

אני נותנת הכל.

פוליו הצילה כל כך הרבה ילדים ממחלה נוראית שפגעה בכל כל הרבה

מה שרציתי להעיר מזמן רק שהעדפתי לתת לשרשור לגווע... ועכשיו כן אציין:

שצריך להתאים את קבלת ההחלטה לאורח החיים ולמקום המגורים. כלומר גם אם בעולם אוטופי במקום חיסון התזונה לילדה שלי היתה מושלמת והריפוי היה בצמחי מרפא - מאז שהכנסתי למסגרת הבנתי שלא בשליטתי כמה קמח לבן, סוכר ומזונות מעובדים הילד יאכל כילד, ובטח בהמשך חייו. ולא יעזור כמה קטניות ותזונה ים תיכונית תהיה בבית. אני מגדלת ילד בעולם מערבי לרבות בתי החולים שבו והפיתויים הקולינריים שבו, אז עבורי הכי יעיל שההתמודדות עם מחלות תהיה גם כן באופן מותאם. בין אם אני מרוצה מזה ובין אם לא. אפילו על עצמי לא מצליחה לאכול באופן שרוצה (שלא לדבר על ללקט צמחי מרפא בפארקים העירוניים כאן...) אז מעדיפה להכין את הילד לאפשרות שגם הוא לא תמיד יוכל להצליח.

תנסי לא להילחץ מפיספוסים

הכל יבוא עם הזמן

בינתיים אפשר לקחת אותו פעם בשעה שעתיים

(זה יכול להגיע בהמשך אבל וזה נורמלי)

עם הזמן הוא ילמד להגיד לפני, ןבשלב ההתחלתי זה מעולה שאת לוקחת אותו או אומרת לו והוא עושה

וילדים שנגמלים בלי לפספס בכלל- אני לא יודעת אם זה קיים, וגם אם כן אין מה לצפות לזה כי רוב הילדים כן מפספסים וזה חלק מהתהליך... 

במקום להוריד טיטול ולצפות שהילד יהיה כבר גמול,

תסבירי לעצמך שהילד צריך לפספס סך מסוים של פספוסים כדי להכיר את התחושה, וכל פספוס מלמד אותו.

ואז לא תהיי בלחץ שעוד רגע תהיה נזילה

את תהיי רגועה שעוד רגע תהיה נזילה.

זו לא תהיה הפתעה

כי את תצפי לה מראש

וכשהוא יפספס לא תגידי: "אוי פספסת"

אלא: "עשית פיפי! פיפי עושים בשירותים"

את יכולה להציע לו מידי פעם שירותים אבל לא בלחץ ולא כדי שלא יפספס.

וככה אחרי שהוא יפספס את כמות הפספוסים הנצרכת לו, הוא יוכל לעשות בשירותים.

אנסה לאמץ

מודה שממש ממש קשה לי עם הלכלוך שזה מביא

שהיא לא מתאמצת על לנקות גדולים.

ברח ?

זורקת לפח את התחתון..

אבל באמת אקנה עוד

הבעיה שלי זה יותר הסביבה שמתלכלכת

ועוד בערב שבת.. 

זה באמת מה שעושה הכי נחת בגמילה, שיש מספיק תחתונים ומכנסיים.

יש לי איזה 30 תחתונים, אני פשוט באפס לחץ על כביסות.. ואז אני 100% פנויה לתהליך.

יש לי גם סמרטוטים זמינים מאוד, מגבוני רצפה ומגב משפריץ כדי שגם ניקוי שלוליות יהיה זריז

את השטיח גלגלנו בנתיים.

בע"ה היא תהיה קצרה מאוד.

בינתיים ממליצה לך להצטייד בכלים לניקיון: כפפות חד"פ (שאת לובשת כשאת מחליפה לו ומנקה את הסביבה), סמרטוטי רצפה חד"פ (כדי לנגב נקודתית את הרצפה), שקיות זבל קטנות (כדי להכניס בתוכן את התחתונים הצואים והמגבונים המלוכלכים ולזרוק ישירות לפח).

וכן, תצטיידי בכמויות של תחתונים זולים...

זרקתי לפח במשך שנות הורותי לא מעט תחתונים (לצערי כמה מילדיי סבלו מהצטאות עד גיל יחסית מאוחר, וגם עכשיו אנחנו חווים את זה) אני מעדיפה ככה בשביל השקט הנפשי שלי, כי אני איסטיניסטית מאוד, ולרוב מגעיל אותי לנקות את התחתונים... (מספיק מגעיל לנקות את כל השאר, אז אני מנסה לחסוך לי)

בהצלחה רבה!

ומה עם הלילה?

הוא בגדול קם יבש עם טיטול

אבל אני כל הלילה בלחץ שיברח לו

בבוקר זינקתי מהמיטה כדי לשלוח אותו לשירותים

ובמיוחד שהוא בא בסוף הלילה לישון איתי, ואני אוהבת את זה, אבל לחוצה מאדדד שיברח על המיטה שלי

שמים את זה מעל הסדין וזה סופג את הפספוס וחוסך את הכביסה של הסדין.

יש גפ סדיניות חד פעמיות כאלה אם את לא רוצה לכבס.

ועכשיו כשכבר אין פוכים וכו' זה הרבה יותר קל אם יש פספוסים.

לגבי המיטה שלך- את יכולה גפ אצלך לשים סדינית חדפ כשהוא מגיע או בתחילת הלילה

גמילת יום היא בעיקר התנהגותית- ללמוד לנהל את זה

וגמילת לילה היא בעיקר פזיולוגית- שהגוף לומד לעצור את השתן, ושהורמון השינה משפיע על הייצור.

יש קשר בינהן כי כשגמילת יום מתבססת הגוף לומד גם את השליטה וככה יכולה להיות גם בשלות פיזיולוגית

אבל אם זה ככה מלחיץ אותך הייתי משחררת את הגמילה בלילה עד שהוא ילמד להתנהל ביום ואז כשהוא ילמד עצמאות יותר תוכלי לשלוח אותו לשירותים כשהוא מגיע אלייך בבוקר, למשל.

אז חבל...

פותחת יקרה

קחי נשימה

יש כאן גמילה כפולה,

גם של הילד וגם שלך.

הוא לומד לשלוט בסוגרים

ואת לומדת להיות אמא לילד בגמילה.

ואני מאמינה שזה כן הזמן הנכון

אבל טיטולים זה מאד נוח😉

כי היו מתעוררים עם טיטול יבש עוד לפני הגמילה.

שאני גומלת בשיטה אחרת מהרוח הרווחת פה בפורום.

אני לא מורידה טיטול ודי, אלא מקצה ש

זמן ביום שבו יש לי כח סובלנות, ומורידה רק בזמן הזה.

נגיד- מארוחת ערב עד שהולכים לישון.

ככה זה מתוחם לי, ואני יודעת שאהיה פנויה לטפל בפספוסים בנחת.

ובמקביל מטפטפת כל הזמן דיבורים בנושא.

ראיתי שזה לא מבלבל את הילדים שלי, וב''ה הגמילות הלכו חלק (אבל בגילאים צעירים יותר).

עם הגדולים פשוט חיכיתי שיבשילו טוב וכמעט לא פספסו.

ועכשיו בקטנה היא הייתה ממש בשלה שנה שעברה אבל עוד לא הייתה שנתיים וחששתי ואז חיכיתי שיעבור החורף ופתאום זה כבר לא מעניין אותה... חוששת שפספסתי את המומנטום, כן הורדתי לה טיטול יום אחד והזכרתי ללכת אבל היא כל הזמן פספסה.

וגם אני בתקופה שאסור לי להרים, אז משתדלת לא להרים אותה בכלל, נשמע לי שזה לא עובד עם תקופת גמילה...

אני

1. כן אבל הייתי רוצה העלאה.

2. נראה שכן

3. לא הכי, כאילו מרגיש שרוצה לממש עצמו במשהו אחר

4. תובנות שהיום חייב להכניס הרבה יותר כדי להתקיים ובאסה שזה מתנגש עם מלא דברים אחרים שחשובים לי ובאסה שמקצוע שאוהבים ומרגישים מימוש לא מביא משכורת כמו משהו שפחות מימוש אבל יותר כסף ויש לי עוד מלא מחשבות בנושא..

מעניין לשמוע אתכן

2. ממצה, תפור ליכולות שלי ולזמינות שלי תודה לה'

3. לא יודעת אם אפשר להגיד אוהב, את התחום הוא אוהב והעבודה נוחה ומשאירה זמן לבית ולתורה וזה מבחינתו הכי חשוב.

4. רק תפילות וסיעתיא דשמיא, הגעתי לאיפה שאני "במקרה", אחרי מסעות ותלאות שחשבתי שלעולם אשאר אומללה מבחינה הזאת וה' כיוון ועזר והגעתי למקום שלא יכולתי להמציא לעצמי יותר טוב ממנו.

מעניין איזה תחום זה עכשיו באלי לדעת ולקבל רעיונות חחח....

איזה כיף שככה לך!!! 

משרשרת לך אבל זה נכון לכולן כמובן.

1. לרוב כן

2. סך הכל כן, תמיד יש לאן להתקדם ולהתמקצע.

4. לנשים דתיות בשנות הפוריות, הכי קשה להכנס למקום עבודה ולהתקדם. וזה מבאס..

לא כולן יולדות כל שנה, ועדיין כשרואים אותך דוסית ישר המצב משתנה בראיונות וכו'.. 

התראיינתי כדוסית נשואה צעירה בכמה מקומות ולא הרגשתי שזה הפריע. אולי זה תלוי בתחום ובגודל החברה. 

לא בתחומי החינוך והסיעוד.

*מסייגת משהו קטן - היתה לי קולגה חרדית צעירה, שפשוט לא קלטו שהיא נשואה כי הפאה היתה נראית כמו שיער אמיתי.

חשבו שהיא רווקה דתייה..

בקיצור, מתכוונת למראה קלאסי של מטפחת וביגוד צנוע. 

2. ממש לא. התחום עצמו והעבודה מאוד מעניינים, אבל הבוס שלי הוא ראש בלטה ויש לו הרבה פעמים ציפיות לא ריאליות. עכשיו לדוגמא אנחנו באמצע פרוייקט שאמרתי לו כמה פעמים שהוא ממש מיותר וכל מי שאני מדברת איתו פשוט לא מבין מה עובר לו בראש, והוא פשוט לא מוכן לקלוט.

אתמול זה הגיע למצב שאמרתי לו כמה כל הפרויקט הולך לעלות, והוא ענה לי, "תעשי הכל מקסימום רק חלק נוציא בסוף לפועל". כן אדוני מה אכפת לך, אני זאת שעובדת קשה לחינם ואתה אח"כ בהינף יד פשוט תזרוק הכל לפח

3. כן בעלי אוהב ומרגיש שהוא תורם מעצמו (איש קבע)

4. אם היה לי האומץ להתחפף ולחפש מקום אחר הייתי עושה את זה, אבל א. משכנתא גבוהה וב. לא בטוח שבמקום אחר יהיה טוב יותר וג. שוק העבודה בתחום שלי כרגע ממש קשה אז לא רוצה למצוא את עצמי מובטלת במשך שנתיים או מתפשרת

אבל סיוט בוס כזה..

והלוואי שתמצאי!! שייך לחפש במקביל?

1. אוהבת. לא עפה עליה

2. לא

3. מאוד. ב"ה פורח

4. רק סיעתא דשמייא. אני מחפשת כבר תקופה ועוד לא מצאתי עבודה שתשפר את איזון הבית עבודה שלי לצערי.. מצד שני יש תחום חדש שהייתי רוצה ללמוד אבל אני פחות בפניות להתמסר לזה כרגע. אולי כשאגדל

1. כן (לא בדיוק עבודה)

2. בעקרון כן! כמובן תמיד יש כל מיני תקופות

3. אוהב את התחום, מחפש מקום חדש

4. היו לי הרבה התבחבשויות סביב הנושא התעסוקתי. לא רק בגלל השילוב של משפחה ואמהות, אלא עוד לפני שהתחתנתי בכלל. התחלתי משהו חדש לא מזמן וכרגע אני שמחה, מקווה שזה באמת יהיה טוב ומוצלח בע"ה. זה לתקופה מוגבלת של מספר שנים, אז מקווה גם שאחריה אמצא את עצמי שוב

1. תפסת אותי בזמן לא טוב, כרגע קשה לי ממש, הרבה השתנה ויש זלזול מצד הראש צוות, שעות ארוכות הנסיעות - אז לא ככ

2. לרב לא לצערי

3. כן, מבסוט ב"ה

4. הלוואי שלמדתי תחום שיותר ידידותי לאמהות

1. כן, מאוד.

2. זה קצת מורכב לענות. ב''ה אני מביאה את הטוב שלי ומצליחה, אבל א. זה תחום ספציפי ויש תלויי נוספים שלא קשורים שאני טובה בהם אז המיצוי הוא בתחום ספציפי. ב. אני עובדת משרה לא גדולה וזה כן מעכב אותי מלהתקדם אבל כרגע מעדיפה לא להעלות אחוזי משרה

3.  כן ב''ה

4. אכתוב בהמשך יותר בפירוט...

1. כן אבל זה קשה להיות עצמאית

2. כשיש לקוחות וכו' אז לגמרי, אבל השיווק פרסום קשה לי ממש

3. היום ב"ה כן אבל זה אחרי שהוא עבר הרבה עבודות ולא מצא את עצמו

סוף-סוף לפני כמעט שנה מצא עבודה שמבחינתו מושלמת חוץ מהשכר

1. כן! מאוד!

אני גם עושה משהו שאני אוהבת וטובה בו, החברה מסביב ממש משפחה ולהגיע למשרד זה כיף!

מצאתי את האיזון בין להיות אמא ללעשות את מה שאני אוהבת וזה גם ממש עבר לכביש

2. הוא התחיל לא מזמן אבל נראה שכן! הוא אוהב את המקצוע ונראה שהמקום עצמו גם טוב

3. לא להתפשר, עבדתי במקום שלא היה לי בו טוב, לא הייתי באמת מוערכת (כן במילים אבל זה לא התבטא חוץ מזה בכלום, לא בהבנה לבלתמים, לא במשכורת, לא בפרגון למשהו שלא יביא לו תוצאות...) בצכלס גיליתי שזה משפיע על כל המצב רוח, אי אפשר לבלות חמי מהיום במקום שלא טוב בו... זה שואב אנרגיה וגם החצי יום השני יראה בהתאם.

לקח לי הרבה זמן להעז לקום וללכת

לעבוד על הביטחון

ולדעת להגיד זה מה שאני רוצה ומגיע לי מה שאני רוצה! (זה לא רק חד צדדי... חובת ההוכחה היא עלי שאני באמת שווה את ההשקעה על מה שאני דורשת)

בתכלס- היום שטוב לי

התפוקה שלי הרבה יותר גבוהה, היצירתיות שלי הרבה יותר טובה

ואני כבר שווה הרבה יותר ממה שהייתי שהגעתי למשרה הנוכחית לפני 4 שנים

1. בסדר כזה, יש ימים שאני מרגישה שאוהבת, אבל לרוב פחות

2.לא

3. כן

4. כרגע נוח לי העבודה הזאת בתור אמא לילדים קטנים, חושבת שבהמשך אעשה שינויים.

2 כרגע כן

4 להיות פתוחה ללמידה ושיפור מקצועי ואישי

זה מה שעזר/ עוזר לי להתקדם ולהצליח

1. כן מאוד. השנה היה קצת קשוח עם מנהלת שלא הסתדרתי איתה אבל סה"כ אני נהנית מאוד.

2. בכלל לא. זאת עבודה שלא קשורה למה שלמדתי ואוהבת לעשות, התגלגלתי אליה במקרה ואהבתי. אבל מתכננת שנה הבאה אולי לחפש עוד עבודה בתחום שלי.

3. בעיקרון כן, בכמה חודשים האחרונים היתה תקופה קצת קשה אבל אמור לחזור למקודם עוד חצי שנה.

4. אני עובדת במקום עם הרבה חוסר בכוח אדם (תחום החינוך) ומפחיד לראות איך מוכנים לקבל כל אחד עם דופק (כולל אותי כי כמו שאמרתי אין לי הכשרה בתחום) לטפל בילדים קטנים

מרגישה סיפוק ועשייה

ועונה עכשיו על 4 שעברתי הרבה עד שהגעתי למה שאני אוהבת, יכולתי לראות השפעה ישירה בין העבודה, הסיפוק והמשמעות לאישה ולאמא שאני. כשטוב לי, אז גם טוב בבית ועם הילדים. כשלאטוב לי, אז כל הבית מושפע, הכוחות מושפעים...

אני בחלד עכשיו וממשיכה לאסוף רעיונות ודברים לקראת החזרה בתחילת שנה הבאה.

ולגבי בעלי, הוא עדיין סטודנט.. אבל בנתיים נהנה מאוד מהלימודים, בעיקר מהשלבים המעשיים יותר... רק עוד שנתיים וקצת יתחיל לעבוד בפועל..

1. כן מאוד

2. כן ויש עוד הרבה לאן להתפתח.

3. כן מרוצה גם מהשכר וגם מהעניין. אבל מניחה שאם היינו מליונרים הוא היה עוזב לגמרי ונשאר בבית עם הילדים + עושה כל מיני מיזמים שעולים לו לראש ואני הייתי ממשיכה לעבוד איפה שאני.

4. בעיקר מנסה למצוא את האיזון הנכון עם הבית כי חשוב לי לקדם דברים בעבודה מצד שני חשוב לי להיות נוכחת כמה שיותר בחיים של הילדים שלי.

1. לא

2. לא

(עובדת בשתי עבודות וזה נכון לגבי שתיהן).

אני לומדת עכשיו תחום אחר ומאד מקווה שאצליח להתפתח בו ולהפוך אותו לעיסוק העיקרי שלי.

3. כן, חוץ מהשכר. וגם רוצה להתקדם אבל באותו תחום.

4. אני מרגישה שיש הרבה אלמנטים של הבשלה בנושא התעסוקתי.

לפני כמה זמן שאלתי חברה אם היא נהנית בעבודה שלה, היא ענתה: "ברור, איך אפשר לעבוד בעבודה שלא נהנים בה?!" ואני חשבתי לעצמי, איך זה כל כך ברור לה, ולי כל כך ברור שאם לא טוב לי זה אומר שאני צריכה להתאמץ יותר. אלה דפוסים ממש עמוקים ותהליכים שצריך לעבור דרכם.

ברור שיש לי לפעמים חרטות על זה שלא למדתי בעבר מקצועות שמעניינים אותי עכשיו ואני לא מוכנה להתמסר ללימודים אינטנסיביים כי המחיר המשפחתי גבוה מידי.

אבל מבינה שיש לי פה דרך לעבור...

1. מאוד אוהבת את התפקיד והמקצוע, בזמן האחרון יש לי קושי עם המנהל הישיר ואני חושבת לעזוב

2. מאוד! התפקיד תפור עלי

3. מאוד מאוד

4. לא לפחד לעבור מקומות עבודה, בדר"כ משתדרגים הן בשכר והן בתפקיד ומדייקים לעצמך את המקום שלך.

3.כן.

4.כשבוחרים איזה מקצוע ללמוד - לברר גם מה עושים בעבודה בפועל. כי הלימודים לרוב שונים מהעבודה.

1. כרגע לא, היו תקופות טובות יותר, עכשו כבר זמן ארוך שזה הולך ומידרדר מבחינתי, אבל נוח לי מדי מכדי שאעזוב כרגע.

2. כנ"ל - היתה תקופה מסוימת שבה זה היה יותר, אבל כרגע נטו נוח, מכל בחינה אחרת על הפנים.

3. הוא נמצא שם מתוך תחושת שליחות, מעבר לזה מאוד קשה לו, וכן שוקל שינוי כיוון חלק מהזמן.

4. כמה דברים -

כסף זה חשוב וזה כן צריך להיות שיקול בבחירה מקצוע. מרגישה שבדוסילנד לא מכירים בזה מספיק, בטח בשלב הבחירה.

עם זה, זה בטח לא שיקול יחיד. כל אחת צריכה להבין מה  מניע אותה בחיים ולנסות לבחור עבודה לפי זה. עבודה שלא עונה על הצרכים שלך (כל אחת ושלה - כסף, שליחות ערכית, הנאה, מאפשרת לגדל את הילדים בנחת....) - קשה מאוד להחזיק אותה, כי החיים מאוד עמוסים ודורשים.

מנהל טוב זה דבר קריטי, עושה הבדל גדול באווירה, בגישה, בגמישות... הסביבה האנושית יכולה לשנות המון וזה דבר שכדאי לנסות לבחון כשבוחרים מקום עבודה (ותודה למנהלים שלי שהביאוני עד הלום, גם דרך תקופות שדברים מסביב הם סבל או בלגן)

עוד דבר שכנראה פחות רלוונטי לפורום הזה אבל בכל זאת - אימהות משנה הרבה בסדרי העדיפויות והתפיסה. דברים שהיו לי ברורים בשאיפות המקצועיות שלי כרווקה (לא צעירה) פתאום השתנו מתוך האימהות. מה חשוב לי, מה מעסיק אותי, איזה משאבים וכוחות יש לי בעבודה...

1. אני אוהבת את העבודה שלי, היא משלבת כמה תחומים ומאתגרת אותי, בקטע טוב.

2. כיום כן (התחלתי את התפקיד לפני שלושה חודשים ככה שאולי דברים עוד ישתנו). עד לפני שלושה חודשים עשיתי את העבודה בלי הרבה הנאה (היו ימים שגם ממש שנאתי אותה).

3. בעלי עובד כשכיר וגם כעצמאי בתחומים שונים שממש אוהב. בנוסף ללימודים שכל הזמן מתקדם בהם. בדיוק מסיים תואר שני ומברר על דוקטורט.

מעולם לא ראיתי בנאדם שכלכך מרוצה מהעשייה שלו. יצאתי שחצנית. מה לעשות? אני ממש גאה בו על הדרך.  

4. להמשיך לחפש, לא להתייאש. לדעתי אני שוברת שיאים בכמות ראיונות שהלכתי ונכשלתי בהם. מיליונים! זה קשה מתיש ומתוסכל.  כל הזמן המשכתי לנסות והתפקיד הזה שאני נמצאת בו הגיע אליי בדרך אחרת (לרוב שולחים קו''ח ומקווים לתגובה., בתפקיד הזה הגיעו אליי להציע את התפקיד למרות שלא הייתי מדמיינת להגיש מועמדות אליה. כך בורא עולם גלגל את הדברים, תודה לה')

אן להפך מבוגרות 

אין פה הרבה משפחות אז בכל מקרה יש הרבה עומס על כל אחד שגר כאן.

מדיח

שואב שוטף

מייבש

נינג'ה גריל

ואולייי לשלם למישהי מבוגרת שתבוא מיישוב ליד לכמה שעות לאפס את הבית ולהוריד ממך הרבה מטלות

כאילו לשנות ראש משמישהו ייקח את הילדים להקלה במטלות האחרות שלך

ואולי לרשום לצהרונים?

וכל הכבוד שאת דואגת לעצמך ומודעת לשים לב לסימנים!!

ואגב, איך את מעבר לעומס עם הילדים? אולי לאוורר שעוצ עבודה ושיהיה לך יותר זמן לעצמך בבקרים?

האמת להביא מישהי מבוגרת מישוב אחר זה רעיון, אבל מעניין איך מוצאים מישהי כזאת, אני אנסה לחפש.

הילדים בצהרונים, התינוק איתי כשאני לא בעבודה.

בעיקרון יש לי זמן לעצמי, אני צריכה יותר לנצל אותו טוב ולא לתת לבוקר החופשי לעבור מול המסך או בשינה.

לחפש מישו מהיישוב הרלוונטי שיפרסם שם

בעידן הוואצאפ דברים רצים

אני חושבת שהבקרים שלך כשאת לא בעבודה זה ממש פוטנציאל מטורף

כי הזמן השקט לעצמך הוא הכי נותן..

אולי לחפש מסגרת לתינוק לימים האלו או לחלק מהם..? אם את איתו קשה יותר לקום ולעשות מחוץ למסך.. ולישון זה מעולה

אם לא מצאת דברים אחרים אז כן זה לחלוטין שווה השקעה ומשפר איכות חיים

1. עזרה ממשפחה- אולי יש סבתא או גיסה שיכולה לבוא פעם בשבוע?

2. מכשירי חשמל- מדיח, מייבש כביסה, רובוט שואב שוטף.

3. אוכל קנוי שרק שמים בתנור או להזמין פיצה

4. לאכול בכלים חד פעמיים

5. לא לקפל כביסה, לקנות סל לכל ילד לכביסה נקיה

6. כותבת בזהירות, לשקול לעבור דירה בשביל הבריאות שלך… (לא ברור אם את כרגע בהריון וזה משהו זמני או שבאופן קבוע את קורסת. כותבת בעוד יותר זהירות למנוע הריון).

אני אשקול את הרעיונות ונבדוק מה מעשי.

לגבי 6, אני לא חושבת שבמקום אחר יהיה לי טוב יותר ולעבור דירה זה לא דבר קליל, למצוא לאן זה הרבה יותר קשה. אני לא בהריון, אני עם תינוק קטן, אבל היו לי דיכאונות בכל מיני מצבים בחיים, גם כרווקה, גם כנשואה בלי ילדים, גם בתחילת הריון, הדיכאון אצלי לא קשור למצב ההורמונלי נקרא לזה ככה.

חיים, תוסס חברתית?

למה הגעת למסקנה שאם אין פה נוער אז אין פה חיים וחברה? יש פה ממש קהילה מתוקה, פשוט כולם משפחות צעירות. גם אנחנו משפחה צעירה, למה אנחנו צריכים מקום עם משפחות מבוגרות ונוער? (חוץ מבייביסיטר)

עם 20-30 משפחות
אם אין נוער, אין בייביסיטר, אז איך יוצאים? איך נפגשים לערבי קהילה וכו...?
משום מה בפתיחת ההודעה חשבתי שאת דוקא מתלבטת אם לעבור למקום שיש שם נערות ועזרה, מקריאה חוזרת ראיתי שהבנתי לא נכון.
ברור שאם טוב לכם שם, תישארו... בטוחה שזה שווה את זה.

אגב, מניסיון, גם בעיר הגדולה עם הרבה נערות, קשה למצוא עזרה. צריך הרבה מזל
יש להן את הסניף, הבגרויות, הלימודים, החיים, ולעזור בבית של עצמן. הן מגיעות רק כשילדים ישנים...חחחחדור מפונק.
ככה שבאמת בשביל עזרה מנערות לא הייתי משנה מקום מגורים.

תמיד מציעים פה בפורום לקחת נערות לעבודות בית וכאלה, אז חשבתי שזה דווקא דבר שכן אפשר למצוא 😂 שיעשע אותי התיאור על הדור המפונק

אכן דור מפונק
חחחח
נערות מגיעות עם דרישות
לא מחליפה טיטולים
רק שהם ישנים
עד שני ילדים
אצלנו בכל אופן.
או שהאימהות שלהן צריכות אותן בבית

מחיר מסוים עד 3 ילדים

אח"כ מחיר עולה😂😂

גם ככה לקחתי סכום זעום לשכנה שעשיתי לה מלא בייביסיטרים (סכום שהיה זעום גם אז). 

גם תעריף אחר לילדים ערים או ישנים..

אבל משעשע אותי

בזמני לא עשיתי חלוקה.

לקחתי אותו דבר לילד אחד או ל3.

רציתי האמת

אבל התביישתי לבקש כי זה לא היה מקובל..

אצלינו קל למצוא

 יש קבוצה של ביביסטריות שכל פעם כשצריכים שולחים ותוך חצי שעה יש מישי מצוינתת

למצוא מישהי עם ילדים פחות או יותר בשלב שלך, ולסכם איתה שנניח פעם בשבוע היא לוקחת את הילדים שלך לשעתיים, פעם בשבוע את לוקחת את שלה

או רק את התינוק אם את מוצאת מישהי שעם התינוק שלה בבית...

זה באמת משהו שאפשר ליישם אותו ואפילו לשמור שעתיים על ילדים של מישהי אחרת יכול להיות טוב למרות שזה דורש אנרגיה, זה מכניס אוירה חיובית לבית כשיש אורחים, מעסיק את הילדים (ואותי) אז כשאני לא בקריסה הפיתרון הזה יכול ממש לעזור שאני לא אקרוס...

להזמין חברה עם ילדים בגילאים דומים לשלך ולהעביר ביחד אחה"צ. כולל ארוחת ערב.

לפעמים כשיש אורחים אז יש יותר מרץ לסדר קצת, להתעסק עם הכביסה, להכין אוכל וכו. וגם אם לא תוך כדי,  זה מעביר את השעות המאתגרות בצורה יותר נחמדה.

אם לא מתאים לך בבית שלך, אפשר לקבוע בגן שעשועים. כולל להביא לילדים כריכים וירקות לארוחת ערב. ואז חוזרים הביתה למקלחת ושינה. 

אפשר אולי להתאחד כמה אמהות ולהביא כמה בנות כל פעם

ואז תוכלו להתחלק בתורנות מי מביאה/להביא כסף לנסיעות

ואולי זה יתן לילדות יותר דרייב שנוסעים עם עוד חברה

השאלה כמה קל ופקרטי לתקשר ולמצוא את זה

סרט בצהריים כשאת רוצה לישון 🥴

אני הייתי עושה ככה קבוע במילואים. ואחר כך הפסקנו וזה ממש מובן להם שזה רק לתקופה..

להעביר את שיטת הכביסה למיון כמו השיטה של @מתואמת

ובאיזה גילאים הילדים? אולי יש משימות שאפשר לתת להם?

איפה גרים?

יש הרבה נערות שיכולות לבוא 

רק תשלמי נסיעות 

כמה ההית מוכנה לשלם על נסיעות וכמה לנערה עצמה?

תראי לדוגמה הקיבוץ שהקימו בבניין בנהריה.

בטוחה שיש עוד נשים במצבך.

אולי יעזור לעשות סבב, ביום שלכם שבעלך יחזור מוקדם ותהיו שניים עם החבורה, ובימים אחרים יהיה לך שעה של שקט.

תחשבי שעה זה כמו חוג בתכלס.

אולי מתאים לשים אותם בזום? אולי יש סבתא שיכולה לדבר איתם בזמן הזה?

אצלנו סיפורי שמע הולכים מעולה.

אני שמה את הטלפון לידי ואת הרמקול לידם, ושמה סיפורים בספוטיפיי.

זה מעביר פרקים לבד.

ככה את יכולה לנוח והם יכולים בזמן הזה לשחק בשקט או לשבת על הספה ולהקשיב.

אם הם חייבים שתהיי במרחק ראייה אולי יעזור לך לשים אטמי אוזניים ולישון על הספה לידם.

זה לגמרי גיל שעושים מה שרוצים וקשה להיות אחראיים למעשים.

מציעה לך להתמקד נטו ב"תרבות הדיבור" שלה, שזה כן דבר שחשוב ללמד בגיל הזה. למשל: "אויש, נראה לי שהתבלבלת, לאמא מדברים בכבוד." או: "אמא קצת כעסה עלייך עכשיו, אבל עדיין אוהבת אותך. אז בואי תראי לי שגם את בכל זאת אוהבת אותי..."

אחריות על מצעים רטובים לדעתי זה מעבר לגילה. אפשר לבקש ממנה, אבל לא להכריח אותה. אם היא מפזרת משחקים, נגיד, זה כן משהו שהיא יותר יכולה להיות אחראית עליו, וגם לא יקרה נזק אם הצעצועים יהיו מפוזרים עד שהיא תאסוף. אבל גם את זה - לא במשחקי כוחות, אלא בצורה משחקית ומתוך כיף.

בכל אופן, אם את מרגישה שאת לא יודעת איך להתנהל מולה, אולי כדאי ללכת להנחיית הורים. זה יכול מאוד לעזור.

ואל תכעסי על עצמך על הפעמים שאת כועסת עליה... זה טבעי וקורה כמעט לכל אמא❤️

שחלק מהדברים שרשמת לא נשמעים תואמי גיל יש לי גם בת בת 5 והיא אינטיליגנטית וחכמה ובוגרת מעל הממוצע לגילה בהחלט

ועדיין אם היא תפספס אני לא אגיד לה לשים בכביסה.

ורשמת גם היא תמצא סדין ושמיכה אחר..זה נשמע אובר לקיחת אחריות של הילדה ( בגיל הזה אם ילד מפספס אצלי אני אכבס ולא יעשה מזה עניין ועד הערב תחכה לו מיטה מוצעת ונקיה)

אגב לכל ילד במיוחד בגילאים האלה יש בקרים נמרחים ויותר מורכבים זה ממש תואם גיל..אני מבינה את הקושי אבל זה לא נשמע חריג..

למה את חושבת שהיא מפספסת בכוונה? כלומר את רושמת אם אכבס היא לא תלמד כלום..מה הכוונה שלך?

לא מפספסת בכוונה.

בדרך כלל מתייחסים מאוד טכני לפספוס. אתמול החליטה לישון על הרצפה, כך שזה לא מסובך עכשיו להוריד סדין וכו' זה להעביר את מה שפרסה לעצמה בלילה ולשים טכנית במכונה. לא חושבת שזה מעבר ליכולת שלה.

הבקרים המרוחים זה לא חד פעמי, יש איזה עניין עם התארגנות בכלל, אני מנסה לפרק ולתת כל פעם משימה ספציפית (להתלבש, לנעול נעליים, לקחת תיק...)

גם אני יודעת שזו תקופה עם הרבה אירועים והיא עם חששות אני בטוחה. מנסה לשדר לה שכל יום בפני עצמו, ואנחנו איתה בכל אירוע. גם מנסה לתת לה זמנים אישיים בכורה כשיש תינוקות. 

לא היה מובן לי בפתיח

בכל מקרה רואה שחכמות ממני ענו דברים מעולים אז נותר לי לאחל מלא הצלחה🫶

שווה לעזור סדר בשלבים שהיא צריכה לעבור, ולעשות רשימה שלהם (בציורים פשוטים).

נגיד, נטילת ידיים, ציור של נטלה, שירותים, ציור של אסלה, ציור של מברשת שיניים, בגדים, נעליים.

ואז הרבה יותר ברור לה מה היא צריכה לעשות, וזה הופך לאתגר שצריך כל פעם לסמן מה היא עשתה (נגיד במדבקה) ואם היא שוכחת זה מזכיר לה.

נכון שיאהה צודקת

איך לדבר כך שהילדים יקישיבו...

הורים משוחררים- ילדים משוחררים

באופן כללי, בגיל הזה צריך בעיקר להתמקד באיך לרתום אותה אליך, שישתלם לה לעשות. אם כי זה כיף, אם כי תרוויח משהו אחרי. אם זה כי תוכל לסמן בטבלה שעשתה משהו, או נספר לאבא/לגננת, או תעשי איקס ואז תבחרי סיפור שאקריא לך וכו. או לעשות בתור משחק- נניח לאסוף את כל החלקים לפי הצבע שאני אומרת כל פעם, או לעשות לאבא הפתעה נניח להתקלח ואז להתחבא בשמיכה ולהגיד לאבא שהילדה לא רוצה להתקלח ואז הוא מגלה שהיא כבר מקולחת ולבושה..

משהו עובר עליה

ויש דיבור לא מכבד.

גם אם זה סיבה ותוצאה עדיין יש פה 2 דברים לטפל בהם, וככל שהזמן עובר, הדיבור הלא מכבד הופך לדבר בפני עצמו ולא בהכרח יעלם ברגע שתטפלו בגורם.

לגבי מה שעובר עליה תנסי לחשוב אם היה איזה שינוי  בחיים שלכם, או לברר עם הגננת אם יש איזה ענין חברתי. אם יש לך שעת רצון של דיבור איתה את יכולה לנסות לשאול איך הגננות איתם, לפעמים לחץ של גננת יכול לגרום לילד צורך לפרוק במקומות אחרים. או שאולי תגלי שאיזה ילדה בגן מתנהגת אליה לא יפה.

לגבי הדיבור אני פשוט אומרת בצורה ברורה, משתדלת בנעימות, מודה שלא תמיד מצליחה - לא ככה מדברים. לאף אחד, בטח שלא לאמא. אני רוצה לשמוע את המשפט מחדש.

לרוב זה עובד..

ממליצה לך ללנוד מהיסודות איך לדבר בשפת תקשורת מקרבת, זה נכס.

כרגע היא רק בת 5, מה יהיה בגיל 15?

כשלומדים איך לנהל תקשורת בונה עם הילדים כבר מגיל קטן, הם גם לומדים איך להגיב מהצד שלהם וזה ממשיך גם כשהצרכים משתנים עם הגיל.

השליש הראשון בעיקר

זה באנגלית אם את צריכה אוכל לתמצת

מקור זה מציג **תשעה כללים יישומיים** שנועדו לפשט את חיי ההורות, לצמצם התקפי זעם ולשפר את שיתוף הפעולה של פעוטות. האסטרטגיה המרכזית מדגישה את חשיבות **התאמת השפה ליכולות הקוגניטיביות** של הילד, תוך מתן זמן עיבוד מספק והצבת גבולות עקביים ללא צעקות. הכותבת מציעה **להחליף הוראות שליליות בהנחיות חיוביות** וברורות, ולתווך מושגי זמן מעורפלים באמצעות קישורם לאירועים מוחשיים בסדר היום. בנוסף, הטקסט מדגיש את תפקיד ההורה **כמודל לחיקוי** ואת הצורך בזיהוי ולימוד מיומנויות חסרות במקום ענישה על התנהגות לא רצויה. גישה זו שואפת ליצור **סביבה ביתית רגועה** יותר המבוססת על הבנה התפתחותית ותקשורת מכבדת.

וקצת יותר בפירוט: 

כדי להתאים את הבקשות שלך ליכולות המוח המתפתח של הפעוט, המקורות מציעים לפעול לפי מספר עקרונות מרכזיים המבוססים על הבנת ה**זיכרון המעבד (Working Memory)** של הילד:

### 1. הבנת מגבלות ה"כוס הקטנה"

הזיכרון המעבד של פעוט דומה ל**כוס קטנה**. כאשר נותנים לו הוראה ארוכה ומורכבת, המידע "נשפך" החוצה לפני שהוא מספיק לעבד אותו. במצב כזה, הילד הופך למוצף, קופא ולא עושה דבר – לא מתוך מרדנות, אלא כי המוח שלו פשוט לא יכול להתמודד עם כמות המידע.

### 2. התאמת מספר השלבים לגיל הילד

המקורות מספקים הנחיות ספציפיות לפי גיל:

*   **גיל 18 חודשים:** יש לתת **הוראה בת שלב אחד בלבד**, כמו "נעל נעליים".

*   **גיל שנתיים:** ניתן לתת הוראה בת **שני שלבים הקשורים זה לזה**, כמו "קח את הנעליים ונעל אותן". שילוב של שני שלבים שאינם קשורים (כמו "נעל נעליים וקח כדור") יהיה מורכב מדי עבורם.

*   **גיל שלוש:** רוב הפעוטות כבר מסוגלים להתמודד עם **שני שלבים שאינם קשורים**, כמו "נעל נעליים ואז קח את התיק".

*   **גיל חמש:** ילדים יכולים לרוב לנהל **שלושה שלבים שאינם קשורים**.

### 3. יצירת קשר לפני מתן ההוראה

במקום לצעוק הוראות מקצה החדר, יש לגשת אל הילד, **לומר את שמו ולחכות שהוא יסתכל עליך**. רק לאחר שנוצר קשר עין, יש לתת את ההנחיה הקצרה והברורה.

### 4. חוק 10 השניות

לאחר מתן ההוראה, עליך **לחכות 10 שניות בשקט** (ספור בלב). למוח מתפתח לוקח בין 7 ל-10 שניות לעבד את המילים, להבין מה עליו לעשות ולבצע את הפעולה. אל תחזור על הבקשה ואל תרים את הקול בזמן הזה – פשוט תן להם זמן עיבוד.

### 5. שימוש בהוראות חיוביות וספציפיות

*   **אמור מה *כן* לעשות:** במקום להגיד "אל תיגע בתנור" (מה שדורש מהילד לעבד מה אסור ואז לנחש מה מותר), תן הוראה ישירה כמו "ידיים מאחורי הגב".

*   **הימנע ממילים מעורפלות כמו "אחר כך":** לילדים אין תפיסת זמן ברורה של מילים כמו "אחר כך" או "יותר מאוחר". במקום זאת, קשור את הבקשה לאירוע ספציפי ביום: "נוכל לאכול עוגייה **אחרי ארוחת הערב**" או "נקרא סיפור **אחרי המקלחת**".

לפי המקורות, התמודדות יעילה עם התקפי זעם של פעוטות דורשת שילוב של שמירה על גבולות, נוכחות רגועה ולימוד מיומנויות חדשות. הנה הדרכים המרכזיות לפעול:

בזמן התקף הזעם: מה לעשות

• אל תנסו להסביר או להגיון: בזמן התקף זעם, החלק ה"חושב" במוח של הפעוט (קליפת המוח הקדם-מצחית) אינו פעיל עקב הורמוני סטרס. ניסיון להסביר למה הם לא יכולים לקבל משהו עלול להחמיר את המצב.
• הישארו רגועים וקרובים: רדו לגובה העיניים של הילד, אמרו משהו כמו "אתה ממש כועס, אני מבין/ה", והישארו בקרבת מקום. הקול והנוכחות הרגועים שלכם מאותתים למוח שלהם שהם בטוחים, מה שעוזר להם להירגע.
• אל תיכנעו (Don't Cave): אם אמרתם "לא" והפעוט מגיב בהתקף זעם, כניסה לדרישתו תלמד אותו שצרחות ובכי הן דרכים יעילות להשיג את מה שהוא רוצה.

שמירה על גבולות בצורה אמפתית

• הכירו ברגשות אך החזיקו בגבול: הנוסחה המומלצת היא: "אתה עצוב שאי אפשר לאכול עוגייה עכשיו. אני מבינה. תוכל לקבל עוגייה אחרי ארוחת הערב". כאשר עקביים עם הכלל הזה, התקפי הזעם יפחתו עם הזמן כי הילד יבין שהם לא משנים את ההחלטה הסופית.

מניעה ותקשורת נכונה

• היו ספציפיים לגבי זמנים: במקום לומר "אחר כך" (מושג שפעוטות לא מבינים), קשרו את הבקשה לאירוע בסדר היום, כמו "אחרי המקלחת" או "אחרי ארוחת הערב", כדי להפחית תסכול ובלבול.
• אמרו להם מה כן לעשות: במקום לומר "אל תיגע בתנור", תנו הוראה חיובית כמו "ידיים מאחורי הגב". זה קל יותר לעיבוד עבור המוח שלהם.
• התאימו את המילים ליכולת: ודאו שהבקשות שלכם קצרות ותואמות את גיל הילד (למשל, הוראה של שלב אחד לגיל 18 חודשים) ותנו להם 10 שניות לעבד את המידע לפני שאתם חוזרים על הבקשה.

לאחר שהילד נרגע

• למדו את המיומנות החסרה: לאחר שהנשימה של הילד נרגעה, נסו להבין איזו מיומנות חסרה לו שגרמה להתפרצות (למשל, איך לבקש לסיים את הארוחה במקום לזרוק אוכל) ולמדו אותו אותה באופן פעיל.
• שימו לב למודל האישי שלכם: פעוטות מחקים את הדרך שבה אתם מתמודדים עם תסכול. אם אתם מאבדים את הסבלנות, השתמשו בזה כרגע לימודי: התנצלו והדגימו להם איך אתם לוקחים נשימות עמוקות כדי להירגע.

הצבת גבולות עקביים עוזרת להפסיק ויכוחים על ממתקים ופעילויות בשתי דרכים מרכזיות: על ידי **יצירת ודאות** ועל ידי **נטרול היעילות של התקפי זעם** כאמצעי למשא ומתן.

לפי המקורות, כך התהליך עובד:

### 1. החלפת חוסר ודאות בבהירות (מניעת ה"לופ" של השאלות)

אחת הסיבות המרכזיות לוויכוחים חוזרים ונשנים היא שימוש במילים עמומות כמו "אחר כך" או "יותר מאוחר".

*   **הבעיה:** עבור פעוט, למילה "אחר כך" אין משמעות זמן ברורה – הם לא יודעים אם זה בעוד חמש דקות או חמישה ימים. לכן, הם ימשיכו לשאול "אפשר עכשיו?" שוב ושוב כדי לנסות להבין מתי זה יקרה.

*   **הפתרון:** כשמציבים גבול ספציפי שקשור לאירוע בלוח הזמנים (למשל: "תוכל לקבל עוגייה **אחרי ארוחת הערב**"), הילד מקבל בהירות. הבהירות הזו מפסיקה את השאלות הבלתי פוסקות כי הילד יודע בדיוק מתי האירוע יתרחש.

### 2. הפסקת הלמידה ש"בכי משנה את המציאות"

ויכוחים והתקפי זעם סביב ממתקים מתגברים לעיתים קרובות כי הילד למד שזו דרך יעילה להשיג את רצונו.

*   **מלכודת הוויתור:** אם אמרתם "לא" לממתק, והילד התחיל לבכות או לצעוק ובעקבות זאת נכנעתם ("רק הפעם"), לימדתם אותו **שהתקפי זעם עובדים** ושהצעקות הן כלי להשגת מטרות.

*   **כוחה של העקביות:** כאשר מחזיקים בגבול בצורה עקבית ("אמרתי אחרי ארוחת הערב, וזה לא ישתנה"), הילד לומד בהדרגה **שהתשובה שלכם היא סופית**. כשהוא מבין שהתנהגות מתלהמת לא משנה את התוצאה, התמריץ שלו להתווכח או להיכנס להתקף זעם פוחת, והתופעה מתחילה להיעלם עם הזמן.

### 3. שילוב אמפתיה עם הגבול

כדי שהצבת הגבול לא תהפוך למאבק כוח בלבד, המקורות ממליצים **לתקף את הרגש** בזמן שמחזיקים בגבול:

*   אמרו לילד: "אתה עצוב שאי אפשר לקבל עוגייה עכשיו, אני מבינה. תוכל לקבל אותה אחרי ארוחת הערב".

*   בצורה זו, אתם לא משנים את הכלל (התשובה היא עדיין "לא"), אך אתם מראים לילד שאתם איתו בקושי שלו, מה שעוזר לו להשלים עם הגבול בצורה רגועה יותר.

2 הכללים החשובים זה

להיות קרוב לילד רצוי בגובה העיניים

לא לחזור על הוראה פעמיים

נותנים לילד הוראה מותאמת גיל

סופרים בלב עד 10 זה זמן העיבוד של ההוראה והבנה שצריך לעשות מה שאמא אמרה(תאסוף קוביות)

הילד לא מבצע

עוזרים לו לבצע כדלהלן

מחלקים את המשימה לחלקים קטנים יותר (אולי לאסוף את האדומים? או בהתלבשות תפתח כפתורים/תוריד גרביים)

הילד לא מבצע

את שמה ביד שלו כמה קוביות מקרבת את היד מעל הסלסילה וגורמת לו להכניס לסלסילה

מחמיאה לו על האיסוף

ואולי צריך עוד פעם לשים לו ביד ולהכניס איתו ולהחמיא ואז להגיד  עכשיו תרים את זה ותשים בסלסילה ולאט אפילו עקשנים בסוף עושים

כי זו סיטואציה נפוצה, בצורה כזו או אחרת,

בעיקר מול בכורים או ילדים שמשהו באופי שלהם מפעיל את ההורים.

ממליצה לשמוע את הפודקאסט של עינת נתן.

לגבי ציפייה תואמת גיל, הציפייה לא רק קשטרה לפעולה עצמה אם היא תואמת גיל,

אלא לעצם הציפייה לשיתוף פעולה.

ילד בן 5 שלא משתף פעולה, משהו מפעיל אותו וחוסם אותו.

הם עדיין קטנטנים בשביל להחזיק מורכבות.

לצורך הדוגמה אם היא ראתה חולצה שהיא רוצה ללבוש ואת מבקשת ממנה להכניס מצעים למכונה

היא לא תכניס את המצעים לא כי היא לא שנה עלייך, אלא כי היא עסוקה בחולצה.

או בקרונפלקס שהיא רוצה או במשהו אחר.

ברגע שההורה מתעקש במצב כזה, זה כבר הופך למאבק כח,

וכבר היא לא תרצה "להפסיד" ולרדת מהעץ.

לכן ספציפית על הסיטואציה הזאת, אפשר למשל לחכות שהיא תחזור מהגן, בשלב מסויין במהלך היום שהיאנרגועה, לא עייפה, לא רעבה אלא פנויה להקשיב, ניקח אותה למרפסת, נראה לה שהכבעסה עדיין מחכה.

ואז מתוך שיתופיות אפשר להציע שנסחב ביחד את הסדין למכונה.

את רוצה להיות הראש ואני בזנב או להיפך?

אבל באמת ממליצה בחום ללמוד על הורות וחינוך ילדים באופן מעמיק. זה כ"כ משדרג את היחסים וההנאה מההורות, מגדיל את הסיפוק ומקטין מאוד את ההתעסקות עם מאבקים מה שמשחרר הרבה קשב לקדם את הילדים מעבר לשוטף.

בקיצור ממליצה.

נגיד בתקשורת מקרבת, איפה אני משיגה הרצאות על זה?

על מה את ממליצה?

בתקשורת כללית, יש את הפודקאסט של דני מקורי על תקשורת מקרבת. ומשם אפשר להמשיך גם למגישים אחרים.

בהורות גם אוהבת את התכנים של עינת נתן. התכנים שלה מבוססים על שיטת אדלר

לא שמעתי אותה מסודר כמו קורס אבל כן שמעתי הרבה פרקים והתחברתי להרבה דברים שם.

הרבה ממליצות על רותי דריאל בגישה ההיקשרותית- התפתחותית, אני אישית פחות התחברתי לצורת ההגשה.

אחרי שלומדים את העקרונות בצור מסודרת, אפשר לחזק ולשמוע הרבה מקורות ומגישים. וגם להיעזר בניתוח סיטואציות בבינה מלאכותית.

אבל הבסיס כדאי ללמוד כמו שצריך ועל גביו להמשיך ללמוד מפה ומשם כל הזמן.

פעם המלצת לי על תקשורת מקרבת

אני אשמח לדעת את מי את שומעת בנושא הזה🙏

בקשר של הורים- ילדים ממליצה על "הבית להורות מקרבת"

בתקשורת מול אנשים אחרים (קשרי עבודה, שכנות, משפחה וכד')

אני אוהבת את הפודקאסט של דני מקורי, ומשם אפשר להמשיך לעוד מגישים.

יש הרבה פרקי אירוח, אחרי דני מקורי כדאי להמשיך לשמוע עוד מגישים גם אם זה לא בנוי בצורה שיטתית כמוהו כי כל אחד מחדד עוד איזה נקודה.

נגיד הוא מדבר על ניהול כעסים ושליטה עצמית (באמצעות מדיטציה וכד')

אני מאוד אוהבת להשתמש בתקשורת של שפת גוף כי היא הרבה פעמים מספרת לנו מה שהדיבור לא מספר.

ההבדל המשמעותי בין תקשורת בין שני מבוגרים לבין מבוגר- ילד

זה שבין שני מבוגרים יש יחסי גומלין וכל אחד אחראי על צורת התקשורת שלו.

בתקשורת הורה- ילד האחריות גם על הצד של הילד היא של ההורה, ההורה צריך לפענח הרבה דברים (למשל אם הילד זקוק למילוי צרכים פיזיים ובכלל לא פנוי לתקשורת)

וגם ההורה אחראי ללמד את הילד להביע את עצמו (באמצעות דיבוב, שאלות מנחות וכד')

לכן ההמלצה נפרדת.

מכיוון שאני עשיתי את הקורס של הבית להורות מקרבת, לא חיפשתי תוכן חינמי שממש מסביר בצורה שיטתית את גישת תקשורת מקרבת בהקשר של הורות. אולי יש, ובאנגלית אם רלוונטי בכלל אני אופתע אם אין מישהו שהרים את הכפפה.

אבל אין לי המלצות מניסיון אישי.

גם לדעתי קורס ממש ולא פודקאסט, מאפשר תרגול וחשיבה יותר מעמיקה שמאפשר להטמיע יותר טוב את העקרונות, עד שהופך להיות טבעי וזורם, אבל זה כבר תלוי כל אחד מה הוא מחפש.

לי לקח כמה חודשים טובים מאז שהתחלתי ללמוד עד שהתחלתי לראות שאני מצליחה ליישם ולדבר את השפה באופן מעשי. ואז לקח עוד זמן והרבה לימוד משלים עד שהפך להרגל.

אומר שזה כ"כ קלאסי לילדה בכורה,

לא בגללה, בגלל ההורים.

גם אני הייתי ככה עם הבכור שלי, היינו קשים איתו, מזדעזעים שמדבר לא יפה ולא מבצע מה שאמרו לו.

עכשיו יש לי ילד בגיל הזה, ואני כ"כ לא עושה מזה עניין אני מתייחסת אליו בתור קטן, אני כמובן אעיר לו שלא מדברים כך לאמא, אבל בלב אני רגועה ולא לוקחת ללב אלא מבינה שהוא קטנציק. 

כי זה "עובר"? כלומר ברור שבאים אתגרים חדשים. אבל אם אין השלכות לדיבור לא יפה,

היא אומרת "לא" "לא אכפת לי"(שזה הכי קשה לי, ברור לי שהיא לא לגמרי מבינה את המשמעות של אכפת)

זה עובר כי יודעים לטפל נכון ולא נבהלים מהדרך.

כשהיא אומרת "לא אכפת לי" תנסי לפענח מה היא בדיוק אומרת מאחורי המילים.

אולי היא אומרת, אמא כל מה שאני צריכה זה רק חיבוק ולא עוד עומס על המערכת אבל אני לא יודעת איך לבקש את זה?

אולי היא אומרת אני רוצה לחוש תחושת עצמאות והמשפט שאמרת לי לא מתיישב עם התחושה הזאת.

אולי היא אומרת הגננת העירה לי שאני לא יושבת ישר במפגש וזה גורם לי להיות עצובה.

אולי היא אומרת אני חוקרת את העולם ומנסה להבין איך העולם מגיב לאמירה הזאת.

אולי היא אומרת אני מרגישה שאת כועסת עלי וזה מפחיד אותי ואני לא יודעת איך להתמודד עם הפחד הזה.

יכול להיות פה עוד הרבה "אוליים" מה שחשוב זה להבין שילדים בגיל הרך שמתחצפים להורים ברוב המוחלט של המקרים מאותתים שהם צריכים עזרה עם התקשורת וצריכים לחזק את הקשר ולא להרחיק.

ואז אם התגובה היא:

חצופה, לא אומרים "מה אכפת לי" לאמא, לכי מיד לחדר!

(כמובן מקצינה כדי להסביר את סוג התגובה)

אז פועלים בדיוק הפוך ממה שירגיע את העניינים

ולאורך זמן זה יוצר ריחוק וחוסר אמון וחוסר שיתוף ושלל בעיות אחרות.

לעומת זאת אם מגיבים באופן שיתן מענה "למאחורי הקלעים" זה מייצר פתיחות ואמון ושיתוף פעולה.

לדוגמה:

תרימי את הטושים שפיזרת על הרצפה.

"לא רוצה"

את לא תוכלי לשחק בפאזל כשהטושים מפוזרים

"לא אכפת לי"

אוקי, אני מבינה שמשהו מציק לך. את רוצה לבחור מתי להרים את הטושים?

כן.

אוקי מתי את בוחרת?

נניח התחושבה היא "לא" אז עוד שאלה באותו כיוון: את רוצה שנרים ביחד, אני את הטושים שפה, ואת את הטושים ששם?

לא

אז מבינים שלא החוסר בחירה (עצמאות) מציק לה.

אז אפשר להגיב:

אוקי אני רואה שמשהו מטריד אותך.

אני מציעה שנעזוב עכשיו את הנושא ונספר סיפור, נשתה תה ביחד, נתכרבל וכד'

ואז כשהיא רגועה יותר לשאול:

קרה משהו בגן? עם מי שיחקת? לבדוק את הכיוון הזה.

לפעמים עצם החיבוק/ סיפור/תה משנה את המצב רוח והיא מעצמה בלי לומר שום מילה כבר תאסוף את הטושים.

אפשר בערב לספר סיפור על דובי ששיחק בקוביות ואמא אמרה לו שאם לא יאסוף את הקוביות הוא לא יוכל לשחק בפאזל.

ולשאול אותה, איך את חושבת שהדובי מרגיש? למה הוא לא רוצה לאסוף את הקוביות?

ואז להמשיך שהוא אמר לאמא שלו מילה קצת לא יפה, הוא אמר לה "לא אכפת לי!"

מה זה לא אכפת? מה זה אכפת? איזה מילה מוזרה.

למה הדובי אומר אומר אותה? מה זה גורם לשני להרגיש?

קרה לך פעם שמישהו אמר לך, לא אכפת לי? למה הוא התכוון?

זה נעים כשמישהו אומר לנו "לא אכפת לי?"

זה לא כ"כ נעים.

מה אפשר להגיד במקום?

אפשר להגיד אני עצוב

אפשר להגיד קשה לי להתאפק וקודם לסדר את הטושים ואז רק לקבל משחק אחר.

וככה עם הזמן בצורה מקרבת להטמיע בה את השפה והדרך שאת רואה לנכון שהיא תשתמש בה.

אבל מה יהיה עם הטושים?? איך היא תלמד שצריך לשמור על חפצים? מה יהיה בכיתה א' היא תגיד למורה "לא אכפת לי" כשהמורה תגיד לה להכניס את הטושים לתיק?

אז יש עוד המון המון הזדמנויות להטמיע הרגלים. למשל כשאת אוספת כלי כתיבה אפשר להגיד בקול:

סיימתי עם הכלי כתיבה, עכשיו אסדר אותם כדי שפעם הבאה נוכל להשתמש בהם שוב.

אפשר כשאת רואה משהו מבולגן לעשות כאילו את "מועדת" על החפץ ולדבר בקול מה היה קודם, מה קרה ומה היה עלול לקרות.

למשל: אוי מישהו השאיר את הטוש על הרצפה, אני רציתי לעבור והחלקתי וכמעט נפלתי כמו בטטה מעוכה על הרצפה. אוי ואבוי!

מה, מה, את צוחקת? את רוצה לראות איך בטטה מעוכה נופלת על הרצפה? וואי הייתי נופלת על הראש והיה צומח לי קרן באמצע הראש.. אוי ואבוי.

ואז להרים את החפץ בעצמך או לשאול מי ראשון מצליח לתפוס את החפץ ולהרים.

או כמחפשים משהו אז להגיד בקול:

אוי חבל שלא החזרנו למקום, עכשיו אני לא זוכרת איפה שמנו את זה..

או דרך סיפור (בגיל הזה סיפורים זה ממש חלק חשוב בהתפתחות) לספר על מישהו שלא אסף את החפצים ואז הוא מתמודד עם ההשלכות של זה.

למשל יש את פרנקלין מבולגן. צמרת משהו ויש עוד.

וגם בסתם סיפורים אפשר לעצור רגע, להסתכל על הציורים ולשאול מה מוזר בציור?

הילד לא אסף את הגרביים לכביסה לפני שהוא הלך לישון. את רואה? הגרביים זרוקות פה ולא בסל כביסה.

מה יקרה?

אמא שלו לא תכבס לו את הגרביים ולא יהיו לו גרביים נקיות איזה באסה לו.

אוי, נראה לי עומד להיות לו קצת מסריח עם גרביים מלוכלכות בחדר, בואי נחפש בתמונות אולי בבית של שלהם יש אטב כביסה לשים על האף. אולי פה? אולי בעמוד הבא? אפשר לשנות את הקול כאילו יש לך אטב על האף ואת מדברת בלי שיוצא אוויר מהאף, כדי לשחרר ולהקליל את הדרך של העברת המסר.

טוב, לא משנה. בואי נמשיך בסיפור.

ואז לחזור לסיפור המקורי אחרי ההפסקה המתודית של המסר שרצית להעביר..

בדרך כזאת לא מוותרים על מה שחשוב, אנחנו מעבירים את המסר בצורה מקרבת ולא בצורה מרחיקה, תוך שימת לב למה הילד זקוק באותו רגע שאמר את "לא אכפת לי", זה ההבדל.

בקורס ריענון נהיגה, המרצה אמר לנו משפט יפה:

מה יש לפני כל תאונה?

לפני כל תאונה יש "כמעט תאונה".

ברגעים הסמוכים מאוד לפני התאונה התרחשה "כמעט תאונה"

לפעמים ה"כמעט תאונה" נגמרת בתאונה, לפעמים היא נגמרת ב:פיו, מזל.

ואז המרצה עבר לדבר ולנתח את ה"לפני תאונה"

כלומר המטרה שלו היא לא ללמד איך להימנע מתאונות, אלא להימנע מ"כמעט תאונה"

בהקשר של ה"לא אכפת לי"

מציעה לך תרגיל התבוננות. גם ממקרים בעבר, אבל בעיקר במקרים הבאים שיבואו.

כשאת שומעת את ה"לא אכפת לי"

תעשי פוס. תריצי את הסיטואציה דקה קודם.

מה קרה בדקה הזאת?

איפה הייתה הילדה? איפה היית את?

מה היא הרגישה? מה את?

מה הייתה שפת הגוף שלה? (נינוחה/ מאופקת)

מה הייתה שפת הגוף שלך? (דרוכה/ משוחררת)

תרדי ממש לפרטי פרטים.

מה הייתה תנוחת הידיים שלכם, מה היה המרחק? האם היית לפניה/ מעליה או לצידה? (מעליה הכוונה שאת עמדת והיא יושבת נגיד, לפניה למשל אתן בהליכה לבית את מתקדמת יותר והיא יותר מאחור)

ככל שתפרטי לפרטים יהיה לך יותר קל לזהות דפוסים.

ואז המטרה לא תהיה איך להגיב נכון לתאונת "מה אכפת לי" אלא המטרה תהיה לתת מענה לכמעט תאונה עוד לפני שזה הסלים, על סמך הניסיון שלך איתה.

אני מבינה שזה נורמלי ותואם גיל.

ילד קטן שמתחצף זה לא כמו ילד בן 10 שידבר אלייך כך. כמובן לא להתעלם אלא מסבירה כל פעם מחדש, בלי להזדעזע, "לא מדברים ככה, זה לא מכובד" , בסוף זה יכנס לאט לאט, הילד לא גדל ביום אחד.

בכוכבית אני אומר שאם את רואה שזה משהו יומיומי, שחוזר על עצמו יותר מידי, או אם זה קורה גם בגן, יכול להיות שיש כאן איזה עניין שצריך בירור. 

1. כן

2. מוציאה מרוקנת באסלה את המיכל המלוכלך, שוטפת עם מים. גם את הפילטר ככה.

3. אני עדיין לא ניסיתי האמת, חמתי וגיסתי משתמשות בחומר של ליאור קוקה. הבנתי שהאחריות לא חלה במקרה כזה

לגבי חברה אחרת, אבל זה אותו עיקרון

1. חובה, אחרת זה מסריח. אני עושה אחרי כל שימוש כדי שלא אשכח, אבל זה לא בשימוש הרבה פעמים ביום

2.עם הטוש של המקלחת

3. מבחינה טכנית, מותר לשים חומרים לא מקציפים. אבל זה כנראה יבטל את האחריות. לחברה אמורה להיות רשימה של חומרים לא מאושרים.

אבל בכל אופן, לא לשים חומר מקציף, זה עלול לעלות ולהגיע למנוע וזה יהרוס את המכשיר

אני יודעת שרובורוק אפשר כל חומר

ואני תמיד חשבתי שלטינקו אין בכלל חומר משלהם חח

ועכשיו אני רואה שגם כתבתי חומרים לא מאושרים.

אבל מבינה שזה היה מובן בכל אופן

1. אחרי כל שימוש עושה ניקוי עצמי

2. בסוף כל יום מוציאה את המיכל המלוכלך, שופכת מים לאסלה, מנקה אותו ואת המסננת במים וקצת סבון עם הטוש באמבטיה - כל הסיפור גג 5 דק'

    פעם בתקופה כשמרגישים צורך, בעלי מוציא את המברשת ומנקה גם את הבפנים

3. משתמשים בחומר אחר לא מקציף, זה אכן מבטל את האחריות.

את לא בסרטים זה באמת המוןןןן.

איך את יכולה להקל על עצמך?❤️❤️❤️

אבל אין כל כך בנמצא

וגם לנוח כשחוזזרת מהעבודה, אבל צריכה להיות קצת גם עם הילדים

אם את בהיריון בסיכון - את לא יכולה לקבל שמירה?

גם בהיריון רגיל עבודה אינטסיבית יכולה מאוד להתיש, אז בטח שבהיריון מורכב וסוחט כמו שאת מתארת...

ובני כמה הילדים? יש סיכוי להשאיר אותם לבד עם תעסוקה לחצי שעה כשאתם חוזרים, ובזמן הזה תיכנסי לחדר וקצת תנוחי ותתאפסי?

כמה זמן עוד נותר לך עד ללידה?

בכל אופן, מתפללת בשבילך שהכול יעבור בשלום, ולפחות תהיה לך לידה שתפצה על הקושי של ההיריון, וגם תינוק מתוק ורגוע!❤️

אני פשוט חלשה בטירוף

אבל ההריון עצמו כאילו לא בסכנה בגלל העבודה

אני צריכה לראות איך עושים את זה נכון

כי גם ככה הם המון עם בייביסיטר/שכנים בגלל המילואים 

חיבוק ובהצלחה! יש אפשרות לבקש אולי לקצר את סבב המילואים הנוכחי? או יותר יציאות? אתם לא במצב רגיל בכלללל!!! וכל הכבוד לך שביקשת ליווי הלוואי שיתנו בקרוב!!

וטכנית תנסי להקל מה שאפשר- לאכול מחדפ, לקנות אוכל מוכן, אולי לקנות משחקים או חומרי יצירה לתעסוקה לילדים יכול להקל, או להביא נערה שתשמור עליהם/ תשחק איתם, מה שיכול לעזור להעביר את התקופה הזאת כמה שיותר בשפיות 

הוא אמור לצאת יותר ..

בעיקרון נשאר רק חודש ואנחנו שבוע שבוע

אבל באמת אולי נשקול את זה