הבריאות

ולא לפי מחקרים של נשים מהפורום.

אם כבר מחקרים, אז עדיף שתעשי אותם בעצמם ותקבלי החלטה מושכלת.

השאלה שלך מהותה דיון.

שמונעים התפרצויות מחלות קשות. 

שמביאים בנוסף לחיסון בזריקה.

זה לי מוחלש אז לא מחסנים מי שיש במשפחה הקרובה אנשים עם מערכת חיסונית חלשה

אני בכל אופן מחסנת הכל. 

ממה שהבנתי לפני חודשיים מאחות טיפת חלב- יפסיקו לתת אותו בקרוב (או שכבר הפסיקו)

רוצים להפסיק את החי מוחלש כי היתה איזה ילדה בת 4 שנדבקה ממישהו שחוסן וחלתה.

מן הסתם ישאירו את החיסון של הפוליו המומת

חיסון רוטה לא מונע התפרצות. רוטה זו לא מחלה שיש לה התפרצות. הסיכון ברוטה והא ההתייבשות, והשיקול לתת חיסון הוא כדי לחסוך ימי אשפוז. 

חיסון פוליו מתחלק לשניים- מומת ומוחלש. ה"התפרצות" האחרונה של פוליו שהיתה לפני שנה וחצי בערך התחילה מילדה שחלתה בפוליו ולא היתה מחוסנת. איך היא חלתה? נדבקה מחברה שלה בכיתה שקיבלה את החיסון המוחלש....משמע, כל זמן שנותנים פה את החיסון המוחלש, כדאי לתת את החיסון המומת שיגן על הילד מפני המוחלש. (תראי את ההסבר הזה גם באתרים של קופ"ח. זה ההסבר שאני קיבלתי מהאחות...). נשמע הזוי אבל זה אמיתי. אגב, גם ארגון הבריאות העולמי מודה שרוב מקרי הפוליו בעולם נבעו מ...חיסון הפוליו!! 

אז אני מסכימה שפוליו זה חיסון חשוב. רק מסיבות אחרות... 

הסיכון הוא חסימת מעיים

אולי את מתכוונת שהסיכון בחיסון נגד רוטה הוא התפשלות המעי? זה נכון. 

הסיכון במחלה עצמה הוא התייבשות כתוצאה משלשולים

זה אכן בשיעור זניח, אבל גם קיים (גם כתוצאה מהחיסון מדובר בסיכון נמוך מאוד).

ובאמת הסיכון העיקרי הוא התייבשות, אבל ברמה שכן עשויה לגרום גם למוות ל"ע.

ב"ה בעולם הרפואה המערבי, אם פונים לאשפוז בזמן ומקבלים טיפול רפואי, הסיכון למוות הוא אכן נמוך מאוד.

ע"פ המידע שמובא פה:

שמעתם שרוטה מחלה קלה? הנתונים מראים אחרת – מדעת

לבן הקטן שלי לא נתתי רוטה, בהמלצה של רופאת הילדים, בגלל רגישות במערכת העיכול.

כל חיסון שאת לא נותנת את חושפת את התינוקות לסיכון לחלות במחלה בצורה יותר חמורה

המחקר שלי נעשה בלי כוונה

ילד אחד שלי חלה ברוטה (טרום הימים של החיסון) ועבר ניתוח בגלל הסתבכות המחלה

2 ילדים חלו באבעבועות (טרום ימי החיסון) אחד אושפז עם דלקת ריאות ושני קבל טיפות מיוחדות בגלל דלקת עיניים חריפה (בגלל אבעבועה בעין) והרופא אמר לי שאם היא היתה זזה קצת זה יכל לפגוע בראיה 

שנה שעברה חליתי בשפעת חריפה ששיבשה לי את החיים כמה חודשים

השנה התחסנתי

החוויות הללו המחישו לי את הצורך בחיסונים

ובהתאם למחקר יש את ההנחיות לחיסון.

אני מודעת שיש הטיות במחקר שלו, ועדיין זה מחקר מקיף ע"י אנשי מקצוע עם הכשרה בתחומי הידע הרלוונטיים, ולא שלי אשה נחמדה עם חוסר הבנה בנושא

מחקרים נעשים ע"י כל מיני גורמים אבל לא ע"י משרד הבריאות. משרד הבריאות נוקט בגישת חיסונים שדומה לזו האמריקאית על בסיס המלצה של ארגון הבריאות העולמי. לא כל המדינות בעולם, גם לא אלה המפותחות, נוקטות באותה גישה. 

ואני בטוחה שכל אישה נחמדה שהנושא הזה חשוב לה, יכולה ללמוד ולרכוש ידע בנושא גם אם היא לא רופאה או נציגת משרד הבריאות עלי אדמות

עם רמת אנגלית סבירה אבל שום ידע בסיסי ברפואה, ביולוגיה, או אימנולוגיה יכולה לקרוא מחקרים רפואיים לעשות מטא אנליזות על המחקרים ולהסיק מסקנות? נשמע לי שזה לוקח הרבה מאוד זמן על מנת להקיף באופן מלא את כל המידע הרלוונטי.

אבל מי שיש לה ידע בסיסי, ולהרבה אנשיפ יש, יכולה לקרוא הרבה חומר, ולדעת להבחין בין שטויות לבין הפחדות, לבין הגזמות, לבין שופרות של אג'נדה לבין ידע אמיתי. וכל הנ"ל קיים במינון זה או אחר בשני הצדדים...

וזה באמת לוקח המון זמן להקיף את כל החומר. ויש הרבה דברים לא ידועים על מערכת החיסן. ועל הקשר שבין מערכת החיסון לערכת העיכול, וקשר שבין מערכת העיכול למוח- שאלו דברים שקשורים בקשר ישיר לנושא החיסונים. 

אני רק יכולה להבטיח לך שרופא ילדים ממוצע בקופת חולים, גם הוא לא עבר על כל החומר בנושא. 

אבל 2 דברים. 

רוטה זה וירוס לא מסוכן. שלשולים והקאות. חטששים מסיבוך של התייבשות בעיקר.... קחי בחשבון. ל2 ילדים שלי היה רוטה וזה היה פשוט שבוע מתיש בביץ

פוליו חי מוחלש אחות בטיפת חלב אמרה לי לפני עשור שזה מיותר...

לאחר מעשה חשבתי על זה, וזה לא מתאים.

האמת שתמיד עשיתי ליסונים אבל לאחרונה אני שואלת את עצמי יותר שאלות בעניין.. רוב משפחתי נגד חיסונים אז אני לא יכולה להתייעץ איתם. הם גם לא התחסנו לקורונה ואני כן. (לאחר מעשה מתחרטת שעשיתי 3 פעמים, אבל לא הייתה לי ברירה בגלל סוג העבודה שלי).

הרי זה לא לגמרי מופרך לומר שיש תופעות לוואי חמורות ומושתקות מחיסונים. אישית מכירה מישהי בסביבות גילי שבמצב וגטטיבי מגיל קטן בגלל חיסון נראה לי שהיה פג תוקף, (מדובר על לפני יותר מ30 שנה). 

אחרי הקורונה למדנו שלתעשיית הפארמה יש אינטרסים לא כשרים ומשרד הבריאות משתף עם זה פעולה. 

ולכן ההתלבטות שלי אם ללכת אחרי העדר..הלוואי שהיה לי מקור מהימן לברר את כל זה. 

יש לו אתר. 

אני עוקבת אחריו כבר יותר מעשר שנים והוא רציני ביותר. לא מחרטט, מבסס הכל על הבנה מדעית.  

יכולה להרחיב קצת?

פשוט קראתי כל כך הרבה חומר בנושא החיסונים, וגם קראתי הרבה באתרים ועמודי פייסבוק- וראיתי שקשה לתת אמון בהכל. יש הפחדות (לשני הצדדים), יש טעויות אצל שני הצדדים,ואצל רני כשר ראיתי הסברים מובנים, מנומקים, מדעיים, מחקריים, לא מתלהמים.

חפשי בגוגל ותתרשמי

נכנסתי לאתר שלו, לא ראית מחקרים אקדמאיים, אולי פספסתי

צריך לקרוא מאמרים וספרים שהוא כתב.

אגב, זה לא שאני מקבלת הכל בתורה מסיני. ממש לא. גם לא ממנו. 

אבל לעומת כל מיני קבוצות פייסבוק היסטריות ולפעמים חסרות בסיס מידע אמיתי, לבנאדם הזה יש בסיס מידע והבנה עמוקה. אולי אפשר להתווכח איתו. אבל לקרוא את הספר שלו - שווה. 

וזה שהוא אנרכיסט. נו מה אכפת לי. הוא גם קורא לאנשים לא לעשות ברית מילה. אז מה. אני לא רואה אותו בתור גורו, או משפע רוחני או מנהיג. אני רואה אוו בתור מי שבדק לעומק את הנושא ואני יכולה לקרוא מה שהוא כותב ולדעת שזה אמין. כן, גם אותו אני קוראת עם עין ביקורתית. 

בדרך כלל זה אדם ששם איקס על הדרך הממוסדת ויעשה הפוך. בין אם הוא מנמק את עצמו ובין אם לא...

כלומר קודם סומנה המטרה ורק אחר כך הובאו ההנמקות וההסברים.

לא קראתי את דבריו אבל אני לא באמת מאמינה שהוא יכול לכתוב ממקום נקי.

נכנסתי למאמר הראשון באתר שלו כדי להבין מה הכיוון. 

יש שם שגיאות רציניות מאוד, בלשון המעטה. אם היו לי זמן וסבלנות הייתי יכולה לכתוב פה מאמר ארוך עם הסברים על העובדות ועל הדרך המעוותת שבה הן מוצגות במאמר שלו.

לא יודעת אם הוא מתבסס על מידע לא אמין, או שהוא לא מבין את המידע שהוא צורך ולכן מגיע למסקנות שגויות, או שהוא מטעה בכוונה. 

כך או כך, לא מומלץ לסמוך עליו. 

(אגב, למרבה האירוניה הוא מאשים את משרד הבריאות באינטרסים כלכליים, כשהוא עצמו מרוויח כלכלית מהעמדה שלו לגבי חיסונים - האתר שלו מלא בקידום מכירות לספר שהוא כתב.)

זה קצת מצחיק להשוות בין אדם פרטי שמוכר את הספר שלו שעליו הוא עבד המון,

לבין חברות התרופות בעלות ההון והכוח שמגלגלות את מחזורי הכספים הגדולים בעולם.

את מבינה שא"א להשוות את ה"אינטרס הכלכלי" שלו לשלהן...

על אנשים ויכול לגרום להם לפעול בניגוד לאמת, זה יכול לקרות החל מרמת האדם הבודד ועד מערכות גדולות יותר. 

אני מניחה שככל שהמערכת גדולה ועשירה יותר, יהיה צורך ביותר כסף כדי להשפיע עליה, מן הסתם שחברת ענק לא תתעניין במיוחד ברווח של 10,000 או גם של 100,000 ש"ח. 

עבור אדם בודד, הכנסות ממכירת ספרים ומתנועה באחר, בהחלט יכולות להיות מספיקות כדי להשפיע עליו

( אני לא מכירה את האדם עליו המלצת ולא נכנסתי לקישור שנתת, ואני חלילה לא כותבת אישית נגד אף אחד. הערתי רק לגבי העיקרון של 'גודל האינטרס' )

שכתב ספר מושקע על נושא שחשוב לו שהוא מונע מבצע כסף...אני יודעת שהוא עזב עיסוקים אחרים כדי להשקיע זמן בכתיבה, אז פשוט נראה לי שההגדרה של למען בצע כסף לא שייכת פה. 

זה פשוט לא קשור כל כך. 

וחברות התרופות , עם המיליונים שהן מגלגלות...זה סיפור אחר לגמרי. 

המסקנות היו לפצל כמה שיותר

לחסן רק שמרגישים טוב

לוותר על רוטה

לדחות חיסונים לגיל 4 חודשים בתנאי שמקפידים שלא תהיה חשיפה לים, בריכה, אוכל מחוץ לבית ועוד משהו ששכחתי (מקומות שיש בהם חיידקים מסוכנים)

לעניות דעתי חיסונים מאוד חשובים ולוותר לגמרי יותרמסןכן מלחסן לגמרי..

אבל אחרי אחת הלידות לפני שש שנים הייתי קוראת פה הרבה. בדיוק מישהי התייעצה לגבי רוטה. אחרי התייעצויות החליטה לא לחסן. מה קרה לה כמה חודשים אחרי זה? אשפוז עם רוטה. 

ומה קורה עכשיו ? בטח יבואו אליך בפרטי אותן ניקיות עם אותן עצות. 

דבר לא נעים שאפאחת מאיתנו לא רוצה לחוות עם ילד ובכלל. 

אבל לתת לתינוק רך חומר כימי בגוף כדי להמנע מספק אשפוז זה גם מוגזם....

תינוק בן 8 חודשים 

אז ב"ה זה לא דרדר את הגוף לשום דבר נורא

אבל אנחנו כבר חודש אחרי השפעת

והוא עדיין לא חזר לעצמו!! 

לא בתאבון, ירד במשקל, לא משחק כמו פעם

לא מתקדם בדברים שמתאימים לגילו

פשוט רואים כמה המחלה השפיעה עליו ועל הגוף הקטנצ'יק.

אז להגיד שלא נורא להגיע לאשפוז

זה לא להבין שהמחלות האלו יכולות ללוות את הילד במשך תקופה

גם כשהכל לכאורה כבר נראה תקין. 

אני לא אחת שרצה לחסן את כל הילדים לשפעת

ולא בטוח שארוץ לעשות את זה מעכשיו

אבל רציתי רק להמחיש מה זה ה"מקסימום נדבק, יעבור ויתגבר"

יש דרכים. צמחי מרפא וכד' יכולים לעזור מאוד!

מה שאת מתארת יכול להיות גם כתוצאה מהתרופות שהחלישו ולוא דווקא מהשפעת עצמה

כי חודש זה המון לשפעת

פעם ב כשעלה מאוד החום קיבל אקמול/נורופן

סה"כ חיכינו שיעבור.. הרבה עטפתי אותו עלי או שהתכרבלתי איתו במיטה. אין לי מושג איך לא נדבקתי ממנו ..

ממתי שפעת נהיתה כל כך קשה? 😔

למה את חושבת שיש חיסון?

שפעת זו לא מחלה קשה, חליתי כמה פעמין בילדותי ועכשיו

אבל השנה היא ממש קשה

וגם שפעת יכולות להיות קשות ולהסתבך

אני חליתי בשפעת קשה שנה שעברה והיא גם הסתבכה

גם הרפס וצינון

ואפילו עקיצת יתוש

בסופו של דבר בטווח הארוך, החיסונים שיפרו את תוחלת החיים משמעותית (לא רק הם, גם התפתחות הרפואה בעוד תחומים, אבל הם חלק מהשינוי שגרם להרבה פחות מחלות עם סיבוכים).

בכל חיסון שמשרד הבריאות מחליט לתת, עושים בדיקה על קבוצה גדולה של אוכלוסיה - האם החיסון מפחית מספיק משמעותית את הסיכון מהמחלה וסיבוכיה.

אולי תוחלת החיים עלתה בגלל היגיינה שלא היתה בעבר. בלי קשר לחיסונים.

וכיום יש הרבה בעיות קשב וריכוז ואוטיזם לעומת דור הורינו וסבינו, אולי זה השלכות של החיסונים? לא יודעת..

אבל זה באמת תחום שאף אחד לא יכול להיות בטוח בשום החלטה.

לחסן ולא לחסן זה סיכון זהה בכל החלטה

יש גם יותר הפריית מבחנה, שגם היא נמצאה בקשר להפרעות קשב.

דווקא אוטיזם המחקר שמצא קשר הוכח שקרי ומשום מה זה עדיין זה עדיין בראש של אנשים.

לחסן ולא לחסן זה ממש לא סיכון זהה.

ברור שיש סיכון בחיסון וזה לא מאה אחוז, אך החיסונים מגרו מחלות קשות שתינוקות מתו מהם לפני שנים לא רבות 

אבל לפני שנים לא רבות גם ההגיינה לא היתה כמו של היום

ולא היתה מודעות לשטיפת ידיים, והכל היה בחוץ עם ביוב והרבה חוסר היגיינה.

אבל עזבי, נסכים שלא נסכים.

החיסונים הם לא אלה שיקבעו מי לא יחלה- רק ה' יחליט .

בגרפים של כמה וכמה מחלות רואים בבירור שהתחלואה והתמותה מהרה מחלות צנחו עוד חפני הכנסת החיסון. החיסון, לפעמים רק הוסיף עוד כמה אחוזים לצניחה הזו. 

לגבי אוטיזם וקשב וריכוז- קשה להגיד, וכ מקרה לגופו.

אנחנו חיים בעולם מאוד מזוהם- המים, האוויר, הקרינה, האוכל. 

למשל, שמעתי סיפור מכלי שני (כלומר- סיפר לי מישו שמכיר את מי שזה קרה לו), על ילד עם הפרעת קשב וריכוז, שלקחו אותו למטורופת כלשהו, והוא אמר להם רק דר אחד- להעביר את הילד לתזונה אורגנית. תוך שלושה חודשים ההפרעה נעלמה.

לא שאני חושבת שכל ילד זה יעבוד ככה כמו קסם, אבל זה רק המחשה לכמה החיים שלנו לא "נקיים". וזה ברור שזה משפיע על הרבה מערכות בגוף. 

בהחלט יכול להיות שגם החיסונים או כמות החיסונים ההולכת וגדלה משפיעה על זה. בסוף, חיסון זו הכנסה של חומרים זרים לגוף. 

אבל ראיתי בעבר כמה וכמה גרפים כאלה. אנסה לחפש אותם שוב ברשת, מקווה שיתאפשר בימים הקרובים

זה פשוט הגיוני מאוד שלרעלים בגוף יש השלכות

בין אם זה בעקבות חיסון ובין אם בעקבות הריסוסים על האוכל שלנו

אני מדברת על גרפים (מחילה, לא הצלחתי למצוא ברשת. הם קיימים בספרים) שמראים הסטוריה של תחלואה ותמותה ממחלות כגון חצבת, וכד. מתחילת המאה ה20, בערך ועד היום. 

זה לא קשור למה שאת כתבת. 

אבל עדיין לא הבנתי מה הקשר בין מה שאני כתבתי למה שהיא כתבה 

את מדברת על גרפים שמראים שהמחלות פחתו לפני שהמציאו את החיסון- משמע החיסון לא באמת מה שהשפיע . אלא זה קרה מעצמו בלי התערבות .

ואני אומרת שלא צריך גרפים שיאמתו את דבריך כדי לחזק שהחיסון לא מועיל, אלא צריך להבין שחיסון זה דבר לא טבעי, עם חיידקים מומתים/ מוחלשים שתינוק צריך להתמודד איתם בגיל ממש צעיר, עם חומרים כימיים וחזקים שהגיוני שלא טובים לתינוק שרק נולד והכל רגיש אצלו.. בלי קשר לגרפים

אני חושבת שמי שמדבר את השפה שלך אולי יכול להבין.

אבל רוב האנשים מכירים את התפיסה שאומרת "בזכות החיסונים הרבה מחלות עברו מהעולם", והגרפים האלה מראים שזו אמירה מאוד לא מדויקת. וחשוב להראות נתונים מחקריים ולא רק להתבסס על הבנה שיש לך או שאין לך.

על הבנה בלבד

אבל כן חשוב להכניס שיקול דעת ולחשוב מעבר למחקרים שגם הם יכולים להיות ממומנים ע"י חברות אינטרסנטיות

מוחלשים או מומתים הם לא טובים לתינוק אז תחשבי מה זה בשבילו להחשף לוירוס או לחיידק במלוא עוצמתו. 

וכבר כתבו פה במקום אחר בשרשור ש"חומרים כימיים" זה נשמע מאיים. אבל כל אוכל שאת מכניסה לגוף הוא חומר כימי כלשהו🤷‍♀️

זה נכון שבחיסונים יש גם חומרים סינתטיים ולא טבעיים אבל לא כל דבר סינתטי הוא בהכרח רע 

זה לא סתם חומרים כימיים, אלא חומרים שמגיעים למוח ומסוכנים לעתים יותר מהמחלה עצמה.

גם לא חייב להיות קיצוני, אפשר לחסן אבל לא בגיל כל כך צעיר.

לדוגמה צהבת- הדרך להדבק זה על ידי מחט מזוהמת או קיום יחסים עם חולה מין.. לא משהו שתינוק נחשף אליו לפחות ב15 שנותיו הראשונות ועדיין מחסנים אותו בצהבת ביומו הראשון בעולם, כולל אלומיניום שמזיק מאוד למוח אם נותנים יותר מהמינון שהגיוני למשקל הגוף.

אבל זה הנושא הכי שנוי במחלוקת אז נסכים שלא נסכים💗

תינוק הרי ממילא נחשף לכמויות של וירוסים וחיידקים, נכון?

אז מה זה משנה עוד כמה בחיסון?

זו טענה ששמעתי אותה אפילו מאחיות ומרוב שנדהמתי לא יכולתי אפילו לענות.

כל בר דעת מבין שיש הבדל עצום בין חומר שנכנס לגוף דרך מערכת העיכול לבין חומר שמוזרק ישר לשריר. 

מערכת העיכול, זה תפקידה, בין השאר. היא יודעת, במצב בריא, להתמודד עם מה שנכנס אליה. וממילא גם חיידקים ווירוסים מקבלים שם מענה הולם...וערכת החיסון נבנית בצורה עדינה יותר ומווסתת יותר.

כשמזריקים חומר ישר לשריר- ועוד עם תוספות של אדג'ובנטים שיגבירו את הפעילות החיסונית- זו תקיפה ישירה של מערכת החיסון.

קחי למשל דוגמה של הכשת נחש. 

למה היא מסוכנת? כי הנחש מחדיר את הארס ישר לשריר או לדם ואז זה מתפשט מהר ויכול להיות הרסני.

אותו ארס, בבליעה, ברוב המקרים לא יהווה סיכון בכלל. כי מערכת החיסון תפרק אותו ותמנע את השפעתו הרעילה.

או לחילופין- ברורו לכולם שמרק עוף, נניח, זה אחלה דבר לאכול, אבל האם זה יהיה אותו דבר אם נחדיר לשריר מרק עוף בזריקה??? ברור שזה מסוכן ושזה יכול לגרום לנזק.

בקיצור. 

נכון שתינוק נחשף, אבל כל עוד הוא נחשף באופן טבעי זה שונה לגמרי.

גם נכון שיש מחלות שצריך שתינוקות קטנים לא יחשפו אליהם כי מערכת החיסון שלהם לא יכולה להתמודד איתו.

ולגבי חומרים כימיים. כל חומר בעולם הוא כימי...זה ברור. 

אבל הענין הוא שיש חומרים כימיים שיוצרים תגובות שיכולות לגרום לנזק...זה הכל.

חולי טבעי, או חומר כימי שמגיע דרך המזון- הגוף החכם שלנו לומד להפריש ולסנן אותו החוצה כמו בזיעה, נזלת, שיעול או אפילו שלשול

כשהחיידק מגיע בצורה לא טבעית אז זה גם משפיע לרעה על הגוף כי זה לא דרך הטבע , ואז ההשלכות לא מאחרות לבוא

כלומר מחלות הורגות את היחידים פחות חזקים. חזקים יותר שורדים ומתרבים. חלשים יותר יותר מתים. ככה זה בצורה טבעית בטבע. 

זו גם סיבה להתנגדות גלובאלית לחיסונים. ולטיפול בחולים כרוניים בחלק המחלות. כי אידיאולוגיים של טבע לא רוצים שחולים וחלשים יתרבו ויביאו עוד ילדים חלשים. יוצא שפופוליציה נהיית יותר חלשה. יש הרבה ילדים שפעם היו מתים עד גיל חמש וזהו. 

זה אומר שהעיניים מתמודדות עם חומרים טוב יותר ממערכת העיכול? 

לא, זה אומר שיש חומרים שמתאימים לעיניים, ויש חומרים שמתאימים למערכת העיכול, ויש חומרים שמתאימים להזרקה לשריר. 

העובדה שחומר מסוים מזיק כשהוא נכנס לגוף בצורה מסוימת לא מלמדת על חומרים אחרים. 

אי אפשר להסיק מטיפות עיניים על מרק עוף, ואי אפשר להסיק מארס של נחש על חיסונים.

על חיידקים ווירוסים שבדרך בטבע נכנסים דרך מערכת העיכול, ושלא בדרך הטבע נכנסים בהזרקה לשריר. 

זה אות דבר שנכנס בצורה שונה ועל זה כתבתי שאי אפשר להגיד שממילא התינוק נחשף אז מה זה משנה שיקבל עוד חיסון.

כי זה משנה. החידק או הוירוס בחיסון לא אמור באופו טבעי להיכנס לגוף דרך השריר.

חיסון זה משהו מלאכותי. זה מכריח את מערכת החיסון לפעול באופן מלאכותי.

יכול להיות שיש לזה יתרונות.

אבל כל מה שכתבת לא סותר את זה...

אחרי שאבא ודוד של חברה נפטרו שבועיים אחרי שהתחסנו לשפעת.

נפטרו לפני פחות מחודש.. 

אז נסיק ששום דבר לא בטוח ורק צריך להתפלל שה' ישמור עלינו ושיעזור לנו להחליט את ההחלטה הנכונה לנו ולילדנו 

כבר כתבתי פה לא פעם, על מישהי שנפטרה בפתאומיות יום אחרי החיסון שהיה לה נגד קורונה, בלי מחלות רקע לפני כן.

רק שהיא בסוף לא הגיעה לתור ולא קיבלה את החיסון (המשפחה שלה התלבטה הרבה לפני, החליטו שכן ובסוף התחרטו. אם כן היתה מתחסנת - היו מאשימים את החיסון ללא ספק...).

וכן מסכימה עם זה שצריך להתפלל לקבל החלטות נכונות, ושהקב"ה ישמור עלינו ועל הבריאות של כולנו...

אין ספק שהיו מאשימים את החיסון

כמו שהמשפחה מאשימה את חיסון השפעת.

גם שניים הלכו אחרי החיסון אז זה ללא ספק קשור.

אבל זו בדיוק הסיבה שחשוב להבין שיש צירופי מקרים בעולם.

ותמיד כשקורה משהו טראגי, אנחנו מחפשים את מה אפשר להאשים. לפעמים זה באמת קשור, אבל לפעמים זה פשוט מקרה שזה קרה בסמיכות.

אז כמו שבסיפור שלי זה מוכח שזה רק מקרי, כך גם יכול להיות שבסיפורים שאת מכירה בסמיכות היא מקרית ולא בגלל החיסון. כדי לקבוע את זה צריך לבדוק האם זו תופעה רחבה מעבר לשכיחות הכללית באוכלוסיה בגיל הזה. מתוך סיפור של שני אנשים אי אפשר לקבוע שזה 'ללא ספק קשור'...

שבאמת מאמינה ב"מקרה" (מקרה- רקם ה') - אני מבינה שמה שה' רוצה יקרה, גם אם אדם יתחסן וגם אם לא, הכל מכתוב מראש השנה כבר.

וכל אחד צריך לעשות את ההשתדלות שלו כדי להשמר מהחולי , אחד יזריק חומרים עם נוגדנים לגוף, והשני יעדיף להשמר מהמזרקים האלה ולחיות אורח חיים בריא.

בסופו של דבר, יקרה מה שה' רצה ולא בגלל שהתחסנו או לא התחסנו

אבל את מבינה שהחוויה האישית שלך לא מייצגת? היו לאחרונה מקרים של נשים בהריון שנפטרו מסיבוכים של שפעת.

ישמע מוזר להגיד אבל החיסונים הם הגורמים לזה

זו מחלה שיש לה סיבוכים קשים. וחוץ מזה הדבקה בהריון יכולה לגרום למומים בעובר.

במחילה התגובות שלך מראות על חוסר ידע בנושא. שזה בסדר, מותר לא לדעת, אבל בגלל זה מתייעצים עם בעלי מקצוע שלמדו ולא מקשיבים להמצאות של מתנגדי חיסונים.

להכל עלולים להיות סיבוכים קשים

גם להרפס וצינון..

וההפך הוא הנכון   , אני כותבת מה שלמדתי מרופאים שחקרו . מספרים , מאמרים וסיפורים אישיים...

כי לצערי , רוב הרופאים לא למדו על החיסונים והתרופות, רק ממהרים להמליץ לחסן בצורה עיוורת כי זה מה שלמדו

ילד בריא במצב תקין, שחולה באבעבועות בגיל צעיר- הסיכוי לסיבוך הוא מאוד מאוד מאוד נמוך.

ככל שגיל המחלה עולה, כך היא קשה יותר ועם סיכוי גבוה יותר לסיבוכים.

לפני עידן החיסון הזה- כל הילדים חלו באבעבועות ולכן נשים בהריון ממילא היו מחוסנות למחלה הזו. 

אולי היום, כשיש חיסון, וחלק לא מקבלים חיסון אבל לא דואגים לחלות, אז נוצר מין ואקום כזה של אחוז קטן באוכלוסיה שלא מחוסן.

זה דבר אחד.

דבר שני, מתי כבר יפסיק הזלזול הזה ב"מתנגדי החיסונים"? מתי כבר יבינו, גם הרופאים שלא בא להם להבין, שיש פה טענות שצריך לשמוע אותן, ןללמוד אותן וגם להיות מסוגלים לתת להן תשובות אמיתיות? 

יש כ"כ הרבה שאלות וטענות שלא מקבלות מענה אמיתי. ואולי גם לרוב הרופאים אין יכולת לתת מענה אמיתי כי הם לא מכירים את הנושא לפרטי פרטים. אז למה ככה לזלזל? מה, אין ילדים שנפגעו מחיסון? וודאי שיש. אז די לזלזול הזה. קצת יותר כבוד לקבוצה גדולה במדינה שגם לה יש  שכל בקודקוד, למרות שהם חושבים הפוך מהממסד הרפואי. 

או שאולי הזלזול הזה נועד כדי למנוע מראש שיח אמיתי ועמוק בנושא? 

אני כבר לא יודעת. 

בהחלט יש תשובות לכל הטענות של המתנגדים, אפשר למצוא באתר של מדעת. אפשר גם לשאול את המומחים בקבוצת מדברים עם חיסונים.

אבל זה פשוט לא נכון.

אולי מי שלא מכיר את הטענות חושב שיש תשובות להכל.

יש טענות שאין אליהן שום התייחסות. 

אבל שפעת זו מחלה קשה, שהורגת אנשים בכל שנה. 

החיסון לא נועד למנוע את הצינון החזק, אלא את הסיבוכים של המחלה הקשה.

בארץ לא מאושפזים סתם . אסור להגיע למצב סכנה בכוונה. וכמובן שבאשפוז ייתנו חומרים כימיים. 

שמי שלא מחסנת, אמורה לקחת בחשבון שהילד שלה יהיה חולה.

כוונתי, שכאשר אני שוקלת אם לחסן או לא, אני מציבה לנגד עיני, מתוך סך המידע שיש לי, את הסיכון מהמחלה לעומת הסיכון מהחיסון.

רוטה, למשל, בעיני הסיכון מהחיסון גדול לאין ערוך מהסיכון במחלה. אז זה לא אומר שאני לא חושבת שהילד שלי לא ידבק. זה כן אומר שאני חושבת שאני מעדיפה שידבק, ושיש לי דרכים בע"ה לטפל בו כדי שלא יגיע למצב חמור, ואם ח"ו נגיע- אז נספוג אשפוז. 

וזה נכון לגבי כל החיסונים כמעט. אני מעולם לא התחסנתי לשפעת. כי אני מעדיפה את המחלה מאשר את החיסון וכי אני יודעת שיש לי ארגז כלים שימנע ממני שפעת קשה ח"ו. 

אבל רק אומר, שמי שסבור שהתערבות פולשנית במערכת החיסון, שהיא מערכת עדינה ומורכבת, ומאוד מאוד לא בשלה בגילאי ינקות, לא משפיעה בכלל על הגוף ולא גורמת לשום דבר, אז הוא כנראה טועה.

מספיק לקרוא קצת על המיליונים שמשולמים מידי שנה בארה"ב לנפגעי חיסונים כדי להבין שהעסק הזה מורכב יותר ממה שהוא נראה.

אם עומדים מול עורכי דין נחושים, יותר זול ופשוט להגיע לפשרה ולשלם פיצויים מאשר לנהל תביעה לאורך שנים. 

זה לא אומר שבהכרח היתה פה פגיעה אמיתית.

זה מוכיח לי חד משמעית שמעולם לא הכרת את הנושא של מערכת לדיווח פגיעות ושל בית הדין לפגיעות מחיסונים בארה"ב. מוזמנת לבדוק ולחפור קצת ואז נדבר...מדובר על פגיעות חד משמעיות, ואין פה בכלל הוא אמינא למשהו אחר. וקשה מאוד להוציא פיצויים על חיסון...החיסונים משומנים היטב. 

לא אמרתי לא לחסן. אמרתי 

א. שצירך לגבי כל חיסון לשקול את הסיכון לכאן ולכאן

ב. שמי שלא מחסנת שתיקח בחשבון שאולי הילד שלה יחלה.

אני מסכימה שיש חיסונים שלגביהם אכן הסיכון מהמחלה גדול מהסיכון מהחיסון

האם את מחסנת חלק מהחיסונים ואילו?

תודה!

אני מחסנת את הטטנוס-דיפטריה- שעלת, אבל לא בגיל צעיר אלא בגיל שנה פלוס פלוס.

אח"כ משלימה שני חיסוני פוליוץ

ובכיתה א' את המנה של החצבת- חזרת- אדמת. 

זהו.

לאחרונה שמעתי שיש הרבה הורים שלא מחסנים לזה ואני פשוט מזועזעת

אנשים לא מבינים את המשמעות

יש כל מיני סוגים של הפטיטיס

לא הכל מועבר ביחסי מין

למשל הפטיטיס a היא בהדבקה פקו אורלית. מאוד קל להדבק בזה. זה אותו רעיון שדרכו נדבקים בתולעים.

גם הפטיטיס B לא מועברת רק ביחסי מין. היא מועברת במגע בין נוזלי גוף. למשל - לשתות מאותו בקבוק- יכול להיות רלוונטי.

זה כל כך לא שווה את הסיכון בחיי.

אנישם לא מבינים מה הפטיטיס יכול לגרום.

אנשים קוראים בגוגל שזאת מחלה שחולים בה    מליונים, וזה נכון. אבל נותן רושם שכלום לא יקרה.. ורק חצי אחוז זה גורם להם לכשל כבדי.... מה שאף אחד לא לוקח בחשבון זה שאף אחד לא היה מוכן להיות החצי אחוז הזה שיזדקק להשתלת כבד........

אז הפטיטיס, תתחסנו וכמה שיותר מהר....

יש עכשיו התפרצות של המחלה בכל מיני אזורים של אנשים מתנגדי חיסונים... תאמינו לי, אם מישהו יגיע לכשל כבדי חס ושלום הוא לא יסלח לעצמו כל החיים....

כשיש התפשטות של מחלה במקום שבו אנשים לא נותנים חיסונים, אז אולי זה נראה רע למי שמאמין שחשוב לחסן כמה שיותר. אבל עבור ההורים שבחרו לא לחסן, זו חלק מהבחירה. הילד שלהם יעבור את זה ויהיה מחוסן בצורה הכי טובה לכל ימיו. ואז גם לא יהיו שם מקרים של אישה בהריון שנדבקת. 

והמשפט האחרון "אם מישהו יגיע לכשל כבדי הוא לא יסלח לעצמו כל החיים". 

יש לא מעט הורים ש"לא סולחים לעצמם כל החיים" אחרי שנתנו לילד חיסון והילד ניזוק ממנו.

ואם תגידי לי שאחוז הנפגעים מאוד נמוך, אז תבדקי ותראי שגם אחוז החולים שמגיעים לכשל כבדי הוא מאוד נמוך. ולרוב זה לא צעירים בריאים. בטח לא כאלה שמקבלים תמיכה של תוספים וצמחי מרפא בזמן המחלה. 

נכון זה בגלל שהרבה בחרו לא לחסן ולא אכפת להם שהילדים שלהם יחלו בצהבת(a)

אבל זה כל כך מעצבן כי הלווו אתם לא לבד בעולם

אני בהריון בסיכון בהתחלה ואסור לי להתחסן בהתיעצות רפואית וזה מסכן אותי!!ואת העובר שלי(מבוגרים כולם לא מחוסנים כי זה חיסון שהתחיל בשנה מסוימת)

י ש לי תינוק קטן עוד לא בגיל של החיסון והוא חשוף למחלה..

יש מדוכאי חיסון שזה מסוכן להם במיוחד

ויש פה מגפהההה כמו מדינת עולם שלישי לש מחלה שאם היו מתחסנים לא היה שום סיבה שתהיה

אז זה לא רק בחירה אישית 

ואגב

הז מחלה נוראית מכירה כמו צעירים ממש שאושפזו מעל חודש והכבד שלהם מממש היה על סף ללכת

לא חבל?

לא חוסנת בתור ילדה?

פוגע בעובר

מכירה משהי

תינוק יכול להידבק בהפטיטיס b מהמטפלת שלו למשל, אם יש לה פצע ולו יש שריטה, מגע מדם לדם. והדבקה בתינוקות הכי מסכנת במחלה כרונית לכל החיים שיכולה להוביל לשחמת הכבד וסרטן של הכבד. אפשר להדבק גם ממחט מזוהמת או מעירוי דם.

יש היום חיסון גם לA וגם לB אם אני לא טועה.

בכל אופן לא, אני לא מחסנת. 

מה המשמעות?

בצהבת A, לפי מה שאני מכירה (בדקתי את זה עכשיו היטב כי הבת שלי לומדת באולפנה שנמצאת באיזור שיש בו הרבה חולי צהבת עכשיו) רוב מוחלט של החולים עובר את המחלה ומתאושש, גם אם זה לוקח הרבה זמן. עשיתי בירור ויש גם צמחי מרפא שעוזרים מאוד לצהבת). 

אחוז קטן ממש מפתח סיבוכים. 

ויש גם לא מעט אנשים שיעברו את זה בכלל בלי תסמינים כמעט. 

שהשם ישמור על ילדייך אמן!!!!

אני אישית. עובדת עם מושתלי כבד.

זה דבר נוראי. 

לא יודעת מה בדקת ואיפה.

אם ביררת אצל אנשים שחלו- זה לא אומר כלום. כי את עוד לא יודעת את הסיבוכים שיכולים להיות.... זה מוקדם מידי. התופעות יכולות להתחיל רק עוד כמה שנים (ואפילו 10).

חצי אחוז מהנדבקים מפתחים כשל כבדי. זה אומר שאחד מכל 200 אנשים שנדבק יגיע להשתלה.

לא שמעתי על סכנה מהחיסון הזה.

ובעיני זה לקיחת אחריות מסוכנת ומיותרת. מציעה לך בחום רב רב רב לשקול שוב התחסנות, לה ולכל שאר הילדים....

אני לא פוסלת לגמרי את האפשרות. בעיקר בגלל שלא מדובר בתינוקת אלא בנערה שלוקחת קשה מחלות.

ואגב בעיני זה משמעותי גם לעתיד.

למעט רוטה, כל חיסוני השגרה מגינים עלינו ממחלות באמת קשות, שאנשים שלא מתחסנים נהנים מחסינות העדר, ולא חושבים על כך שיום אחד יתכן והמחלה תתפרץ, ואולי אז הילד שלהם כבר יהיה מבוגר, אולי חלילה עם מחלות נוספות, ואז יתכן שצמחי מרפא והיותו צעיר ובריא כבר לא יעמדו לו....

ככה שהחשיבה בעיני בשיקולים האם לתת או לא צריכה בהחלט לחשוב גם על זה.

והדיבורים על סיכונים נמוכים של סיבוכים ממחלה אכן נמוכים, אבל כשזה קורה אף אחד לא רוצה להיות בצד הזה....

(כמו למשל בצהבת, תראי איך חשבת שזה סבבה ולא חיסנת, והנה לפתע כשיש התפרצות זה גרם לך לבדוק שוב ולחקור מחדש..... אז מה יהיה כשהילדים שלך יהיו כבר בע"ה זקנים  ומחלות יכולות להזיק להם? צריך לקחת בחשבון גם את זה, ולא רק את העתיד הנראה לעין של ילדנו בתור ילדים)

כך כמובן גם לגבי דלקת קרום המוח שלא ראיתי שכתבת שאת מחסנת.

אם הקב"ה נתן לנו כלים למנוע מחלות, כדאי להשתמש בהם..

אז בקצרה

א. ממש לא לגבי כל חיסון קיים אפקט חסינות העדר. 

ב. מי שלא מתחסן למחלות קשות, לרוב יחלה בהן בילדותו ואז יהיה מחוסן בצורה הכי חזקה עד סוף ימיו. 

ג. אני לא יכולה לייצג אחרים, אבל אני, בגלל שאני לא מחסנת בגיל המאוד צעיר אז אני בהחלט עם יד על הדופק ובודקת מה קורה. כשהיה גל חצבת לפני חמש, שש נים והיה לי תינוקי בבית אז חיסנתי ילדה בגיל צעיר יותר ממה שאני רגילה. ולכן גם פה, אני שוקלת לחסן. חיסון בגיל בוגר זה סיפור אחר לגמרי מאשר חיסן בגיל ינקות, מבחינת הסיכון בחיסון. 

ד. דלקת קרום המוח אני לא מחסנת. נכון. 

בטח אם הילד בגן. בעיני לא פייר.

בכל מקרה בהצלחה ושיהיו החלטות טובות

אלו לא מחלות שמוגרו והעדר החיסון יפיץ אותן.

אני חושבת שהמשפט שכתבתי רלוונטי רק לשעלת.

עדיין - היא כתבה 'כמעט',

האפשרות להפיץ מחלה שכמעט מוגרה שמורה רק לחיסונים ממש בודדים, לדעתי שעלת וחצבת. וגם הם יתפרצו רק במקום שיש אוכלוסייה לא מחוסנת. זה לא שאם יש בגן ילד לא מחוסן אז שאר הילדים בסכנת הידבקות...

(התפרצות פוליו התחילה מהחיסון החי. לכן ההנחיה היא לשטוף ידיים בסבון אחרי כל החתלה ולהקפיד על סגירה הטיטול בשקית, ולא מחסנים אם יש בבית מישהו עם מערכת חיסונית מוחלשת)

אז הוספתי עוד משהו שכהנחיה צריך לקחת בחשבון. זה הכל. לי למשל ובטח לרבות אחרות אין מושג שמדובר דווקא במחלות שציינת וברור שאני ושכמותי לא נעשה מחקר בשביל להבין האם ואיך זה יפיץ מחלה... במקרים של אוכלוסיה שלא מחסנת זה לרוב יותר מילד אחד בגן כי זו מנטליות תרבותית. ולפעמים מי שייפגע אם ייפגע זה מי שעדיין אסור לו להתחסן או אפילו שכבר מחוסן או שהוא אח של מי שטרם חוסן. הידיעה שאם יש מחלה זה עלול לבוא גם על חשבון מישהו אחר היא בסך הכל עוד משהו שצריך לקחת בחשבון כמו שהיא אמרה. זה הכל. יש פה אלמנט של התחשבות בזולת שאי אפשר להתעלם ממנו. כי זה מהמצבים שבהם נדרשת מאסה של אנשים שמחליטים כחברה, בין אם באמצעות משרד הבריאות ובין אם לא, שזה חשוב להם.

 ומכאן אני שוב מאחלת הצלחה אין לי את הפנאי לקיים דיון על תת סעיף של מישהי כשיש ברשת כל כך הרבה חומר מהימן למשל ב"מדברים על חיסונים" או ב"מדעת" ובטח בעוד מקומות שאני חא מכירה כי אני לא מתעניינת כי יש לי מספיק חורים שחורים אמיתיים של חוסר מידע בהורות בעיני הנחיות משרד הבריאות הן קיצור דרך חיוני עם אפקט ה-80 יעילות ב-20 מהזמן.

 (שלא ישתמע אחרת - אצלי באופן אישי חיסנתי הכל, בול בזמן, ואפילו דלקת קרום המוח שעולה 250 שח ולא בסל ורק מומלצת, והילדה בריאה כשור ב"ה, לא נשארה בבית בגלל משהו יותר מאיזה חמישה ימים במשך כל 2.5 שנות חייה)

ההודעה הראשונה הייתה נשמעת לי ביקורת על ההחלטות שלה, וזה הפריע לי כי הרגיש לי טענה נכונה בהקשר לא הוגן,

מסכימה איתך, שעדיף להקשיב למשרד הבריאות, או לחילופין ללמוד את הנושא, ולא להחליט לפי גחמות של נשים אנונימיות אקראיות.

ובצדק.

משרד הבריאות יודע, ולוקח בחשבון שיש אחוז מסוים של הילדים שיפגעו מהחיסון. אבל הוא מעדיף את "בריאות הציבור"- ש98% יהיו מחוסנים ובריאים ורק 2% יפגעו. טוב, אף הורה לא רוצה שהילד שלו יהיה באחוז הזה, נכון?

משרד הבריאות גם בהחלט עושה שיקולים כלכליים. וזה הגיוני. אבל לא תמיד זה השיקול הפרטי שלי.משרד הבריאות מתמודד עם עומס בבתי חולים, הוא רוצה למנוע כמה שיותר ימי אשפוז. אז מעדיף לתת לכולם חיסון רוטה ולקבל אחוז קטן יותר של מאושפזים בגלל החיסון, מאשר מאושפזים בגלל הרוטה. 

או, מעדיף לתת לכל היילודים חיסון לצהבת, מאשר לעשות בדיקות דם לכל היולדות ולראות מי באמת צריך לקבל את החיסון. (לא בכל המדינות זה ככה, אגב)

לא אומרת שהם רעים.

רק שלעמים האינטס שלי שונה משלהם

ואם דרכו זו הדרך הכי יעילה לנהל את ההתחשבות בזולת כי ממילא אין לדעת אצל מי ייפלו אותם שני האחוזים, מצוין...

שיזכור שבריאות הציבור היא אינטרס אישי של כל אחד מאיתנו.

העומס בבתי החולים הוא לא בעיה תאורטית של פקידים במשרד הבריאות, הוא ההבדל בין טיפול מהיר ויעיל בכל אחד שמגיע למיון לבין אנשים שמצבם מידרדר כי הרופאים פשוט לא מצליחים לעמוד בעומס.

(וזה מעבר לזה שבכל חיסון שנותנים, הסיכון מהחיסון מזערי לעומת הסיכון מהמחלה)

עומס בבתי חולים' הוא איזה אינטרס זר של משרד הבריאות. 

זה אמור להיות אינטרס של כל אחד מאיתנו... 

אבל אם אני חושבת שכדי לשרת את האינטרס הזה אני גורמת נזק אחר לי או לילדי, אז יש סדר עדיפויות...

ואם האינטרס הציבורי כ"כ חשוב אולי שיתחילו לחוקק חוקים נגד צריכת סוכר, חטיפים ושאר מרעין בישין...זה גם יוריד את העומס... 

לא אם זה בא על חשבוני. 

מעדיף אישפוז בגלל מחלה מאשר אישפוז מחיסון?

הרי הסיכוי להתאשפז מחיסון נמוך מסיכוי להתאשפז ממחלה

והפגיעה מחיסון נמוכה משמעותית מפגיעה ממחלה 

נכון שיש שיקולים של משרד הבריאות שאינם השיקולים שלי (כמו הרבה בדיקות מיותרות) ספציפית חיסונים , השיקול של צמצום מחלות והעדפת מחלות מוחלשות או תופעות לוואי מהחיסון, בעיניי נכונות גם בשיקול עצמי שלי. 

לגבי הסיכונים יותר או פחות.

ניתנים למחלות משמעותיות

הרי אף אחד לא מפתח חיסון להצטננות קלה

למחלה משמעותית יש גם אפשרות להסתבך למחלות נוספות, אז הסיכון הוא גם המחלה וגם הסיבוך.

הסיכון מחיסון מזערי, הרבה ילדים ומבוגרים מתחסנים ומעט חווים סיבוך.  אם הכמות סיבוכים והאישפוזים מחיסונים גדולה, היינו שומעים וחווים את זה, המידע היום גלוי לעיניי כל, זה לא כמו פעם שאמרו שמסתירים מידע, היום עם הרשתות הכל גלוי.

יש אשפוזים ויש סיבוכים מחיסונים.

אבל, ממש כמו שהיה בקורונה, כשאמא מגיעה לרופא ואומרת, מאז החיסון הילד שלי כך וכך. מה הרופא אומר לה דבר ראשון? "אה, זה לא קשור לחיסון". ואז מה? הוא לא מדווח על זה למשרד הבריאות. יוצא שעשרות אלפי דיווחים פשוט לא מגיעים לרשויות כי מראש מנטרלים אותם. ואז זה באמת אפשרי להגיד "אין הרבה פגיעות מחיסונים". "החיסון הזה הוכח כיעיל ובטוח". 

הרי זה מה שקרה בקורונה. בעינינו ראינו את זה ושמענו את זה. (אגב, באירופה היום מגישים הרבה בתביעות ענק על נזקים מהחיסון לקורונה. רק בישראל לא. אולי כי אנחנו עסוקים במלחמה ואולי כי אנחנו שוכחים מהר).

ואם כבר רשתות (אני לא שם אבל פעם הייתי קצת) אז אם תכנסי לקבוצות בנושאים הרלוונטיים אז תראי הרבה מקרים. 

עוד דבר, ילדים היום הם פחות ופחות בריאים מאשר פעם. המון אלרגיות, מחלות כרוניות, ועוד. אני לא מחליטה חד משמעית שזה מהחיסונים. ממש לא. כי אנחנו חיים בעולם מזוהם עם תזונה לקויה וברור שזה קשור. אבל- האם לא ראוי לשאול את השאלה הזו? האם לא ראוי לבדוק עשורת אלפי ילדים מחוסנים לעומת עשרות אלפי ילדים לא מחוסנים (בארה"ב יש בשפע) ולהשוות את המצב הבריאותי שלהם? יש כמה מחקרים שעשו בענין, אבל לא משהו גדול ממש ומקיף ממש. 

המידע היום אולי גלוי לכל אבל יש היום כזו כמות מטורפת של מידע, שאתה צריך לדעת מה לחפש ולעבוד קצת כדי למצוא.  

המחוסן יביא את זה הביתה לאחיו שטרם יכול להתחסן. סתם מה שעולה לי עכשיו, ולא חסר דוגמאות. יש גם אוכלוסיית מדוכאי חיסון

למשל, שעלת. 

ילד שחוסן לשעלת לא יחלה. אבל הוא בהחלט יכל להידבק, לא להראות שום תסמינים, ולהעביר את המחלה הלאה לילד שלא חוסן. 

אז זו כנראה מחלה שלעולם לא תמוגר לחלוטין. היא תמיד איכשהו ואיפשהו תסתובב. 

זה לא ככה בכל החיסונים. בשעלת כן.

פוליו?

המצב היום הוא שמקרי הפוליו האחרונים בארץ הם של ילדים לא מחוסנים שנדבקו מחבר שקיבל את החיסון המוחלש. (תשאלי בקופ"ח אם את לא מאמינה לי). כך שיכול להיות שפוליו אכן היתה יכולה להיות מחלה שעברה מן העולם לולא החיסון המוחלש. (אגב, זה גם הסיפור באפריקה. וגם ארגון הבריאות העולמי עלה על זה)

חצבת?  

ילד בגן אמור להיות אחרי מנה אחת של חיסון, כלומר מוגן ב88% בערך. החצבת היא מחלה שבאופיה מתפרצת כל חמש שנים בערך. (ההתפרצות האחרונה, אגב, דילגה על מדינת ישראל, אולי בגלל שלא היו כמעט טיסות בגלל המלחמה. אבל היתה התפרצות באירופה). כנראה שלעולם היא לא תמוגר לחלוטין, שוב, כי החיסון הוא לא 100%, גם לא אחרי המנה של כיתה א'. 

אדמת למשל, זו דוגמה לחיסון מוצלח מהבחינה הזו. יש מדינות שבהן למרת שאין כיסוי חיסוני של כל האוכלוסיה, בכל זאת אין אדמת. זה אחד החיסונים היחידים שבהם "אפקט העדר" המדובר אכן קיים ועובד.  

בקיצור. אני לא יודעת כמה זה נכון. כלומר, ברור שאם יש מקום שבו רוב ההורים לא מחסנים, אז שם כשיש מחלה, כולם יידבקו. אולי הרשויות רואות בזה משהו בעייתי אבל צריך לזכור שמבחינת המשפחות אין בזה בעיה. להפך, הן רוצות שהילדים יחלו וכך יהיו מחוסנים בצורה טבעית וחזקה יותר לכל החיים. 

אשמח אם תוכלי לפרט לגבי ארגז כלים למניעת מחלה קשה..

בגדול- תזונה, תזונה תזונה.

לא שאני מאה אחוז בתזונה בריאה, יש לי הרבה למה להתקדם. וזה לא קל עם ילדים. אבל הכי קריטי בעיני לעזור לילדים לפתח מערכת חיסון חזקה זה הפחתת סוכרים ככל הניתן, המנעות מקמח לבן, וכמה שפחות אוכל מעובד, כמה שיותר אוכל ביתי. הרבה קטניות, הרבה ירקות ופירות, הרבה מים ולא שתיה אחרת. 

רצוי ממש מים ממכשיר אוסמוזה הפוכה (אינ גם בדרך לזה, בע"ה)- שמסנן 90% מהלכלוכים שיש במים. 

לוודא שיש להם ברזל, ויטמין D ברמה טובה בגוף. יש כאלה שנותנים קבוע אומגה 3. אני לא, בעיקר כי זה תוסף יקר. אבל שמה להם זרעי צ'יה בכל הזדמנות...

זה באופן כללי.

כשמתחילה מחלה- לא צריך לחכות שיגיע מצב קשה. אפשר איך שמתחילים לא להרגיש טוב להתחיל לתגבר ויטמין C', לתת פרופוליס או אכינציאה (תלוי בגילאים ובמחלה). ויש גם פורמולו צמחים יעילות וטובות. 

זה באופן כללי. 

ממליצה לחפש ביוטיוב סרטונים על יושבי עמק ההונזה. יש שם בחור הנידח הזה כמה עשרות אלפי אנשים שפשוט לא חולים, חות מהצטננות וכאלה. אפס סרטן, אפס סוכרת וכו'. תוחלת חיים ארוכה ממש- ממוצע של 120 שנה! והכל בזכות אורח החיים שלהם- מים טהורים, אוכל אורגני, אוויר נקי, כמה חודשים בשנה שהם לא אוכלים רק שותים איזה משקה משמשים...לא שאנחנו יכולים לחיות ככה. אנחנו במקום אחר לגמרי. אבל זה פשוט ממחיש ממש עד כמה התזונה, אורח החיים והסביבה משפעה על הבריאות הבסיסית.

בסוף, אם תזונה של ילד מבוססת על קמח לבן, נקניקיות, שניצל תירס, מעט מאוד ירקות, חטיפים וכד' אז אי אפשר לצפות שמערכת החיסון שלו תהיה חזקה וגם אי אפשר לצפות שהוא יגיע לגיל 50-60 בלי שום בעיות בריאותיות

למה? כי אוכלוסייה שם לא גדלה לפחות מאה שנה. זה אומר או ילודה אפסית שלא סביר באוכלוסייה מוסלמית כפרית או תמותה ענקית. 

אם מקורות שלך בסגנון הזה, הייתי בודקת אמינות שלהם עוד פעם. 

ב"ה החיים שלי עמוסים והם לא עד כדי כך מעניינים אותי שאני אלך לעשות עליהם מחקר...זה גם לא כזה משנה לשום דבר. זה רק המחשה לאוכלוסיה מאוד מאוד בריאה כתוצאה מאורח חיים ותזונה מיטבית. 

להבין במה מדובר. לוקח עשר דקות

מישהי שדיברה על מחקרים שנעשו בקרבעולי תימן

שעם העלייה לארץ, אחוז החולים במחלות ממאירות עלו בגלל השינוי בתזונה. הם כביכול אוכלים את אותו אוכל, אבל מחומרי גלם שונים וזה משפיע (למשל, מרגרינה במקום הסמנה או סוג החיטים שמכינים מהם קמח)

לא יודעת כמה זה מבוסס אבל, לא חיפשתי מעבר (זה היה סרטון קצר שהוא חלק מפודקאסט) 

לא צריך ללכת לשבטים נידחים 

מחקרים מהעשור האחרון מגלים שאורח החיים המודרני באמת גורם לעלייה במחלות

זה בא לידי ביטוי בתזונה אולטרה מעובדת וירידה בויטמינים חיוניים למערכת החיסונים כמו ויטמין די וסי ועוד, או לכל הפחות עתירה בסוכר לבן שמזיק למוח ולגוף, וגם - אנחנו אוכלים הרבה יותר ממה שהגוף שלנו צריך באמת

 מסכים, פחות שעות שינה, פחות תנועה של הגוף, פחות חשיפה לשמש

זה משו שאפשר לקרוא עליו 

לגיל שבו חולים בסרטן. וכל הילדים לא הכי בריאים מתו בינקות. גם באימפריה רוסית רבע מסך ילדים מתו עד גיל חמש.

נגיד אצל חתולי בית יש את כל המחלות כמו סרטן . למה? כי הם חיים 13 שנה. חתול רחוב מת בגיל חמש ואין לו לא סרטן ולא מחלות לב.

שדיברתי עליו..? 

כי בבדיקה פשוטה בגוגל, ממחקר שפורסם ב2003, נמצא שתוחלת החיים של יוצאי העדה ארוכה יוצר מאשכנזים ויוצאי צפון אפריקה, בגלל תזונה בין היתר

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2611317,00.html#

(אגב, זו כתבה ולא מחקר. ולכן זה לא באמת נותן את כל הנתונים בצורה מסודרת)

תימנים ישראלים זה דווקא אלו שכן עלו לארץ, ואורח החיים שלהם השתנה בהתאם.

לא מדובר פה בכלל על מה שהיה לפני כן בתימן (ששם לא היתה רפואה מפותחת כמו פה, אז גם עם אורח חיים בריא, היתה גם תמותה צעירה. אני מכירה במשפחה של אבא של בעלי שהיה לפחות תינוק אחד שנפטר כתינוק. פעם זה באמת לא היה כל כך נדיר, וזה לא הרבה דורות אחורה, רק דור אחד מעלינו...).

יכול להעלות את תוחלת החיים ולהפחית מחלות.

אני לגמרי מסכימה עם זה, וגם המדע מסכים עם זה. ואני גם משתדלת להכניס אוכל בריא לבית שלנו, עד כמה שאני מצליחה.

אבל מכאן ועד לטעון שרק עם אורח חיים בריא אפשר להתגבר על כל המחלות - זה לא נכון בעיני.

תוחלת החיים עולה באופן ברור עם השנים, למרות כל האוכל התעשייתי ועוד קלקולים שבהחלט פוגעים לנו בבריאות.

עדיין לרפואה יש תרומה ניכרת בהארכת תוחלת החיים.

וגם לנו יש חלק בזה בבחירת אורח חיים ותזונה בריאה.

או שהרפואה מיותרת?

לא זכור לי שכתבתי טענה כזו

אני הבאתי ראייה לשיח עם  @צוףלבוב  שטענה שהתימנים לא הגיעו לגיל שחולים בו בסרטן

אנחנו היום יודעים שאין בכלל גיל כזה כי לצערנו בכל גיל ניתן לחלות במחלה הזו, והביאו מסקנות של מחקר שערכו שאומרות שהתזונה הבריאה המסורתית ככל הנראה תורמת לבריאות ולאריכות ימים, בהשוואה לעדות אחרות. סה טו.

אני מכירה רק ג'חנון וקובנה וסה לא נראה לי זה

אבל אני מניחה שיש הבדל בשמנים שהשתמשו בהם בתימן לבין מרגרינה למדו להשתמש בה פה. למשל.

על הסאמנה

ואני חייבת להכין!

שומרת לי בראש לקנות איזה מדחום מתאים ולנסות 

אולי הוא קשור לתזונה מהילדות. מעניין

לכל מה שקושר מחלות לתזונה.

אני לא מבינה למה...הרי זה ברור היום לכל בר דעת, לא משנה אם הוא הכי קונבנציונאלי מבחינת רפואה או הכי טבעי- אלו נתונים ברורים וידועים. גם ארגון הבריאות העולמי מכנה את המחלות הללו בשם" מחלות העולם המודרני" או משהו דומה לזה. 

השפע המערבי, יחד עם צריכת מזון מעובד, צריכה גבוהה של סוכרים, חיים לחוצים, כל אלה פוגעים בבריאות ומביאים למחלות שונות. מסוכרת ועד לסרטן. 

יכול להיות שהעליה בתוחלת החיים מביאה איתה גם מחלות שלא היו אם כולם היו מתים בגיל ארבעים, אבל מחלות כמו סוכרת, מחלות לב ועוד- דווקא הגיל שבו הן מופיעות הולך ונהיה צעיר יותר ויותר. שלא לדבר על סרטן שהוא ממש מגפה, בלי קשר לגיל. 

אבל תזונה שהיא כולה משמשים כמו בשבט פאקיסטאני היא לא בריאה. ומלאה סוכר. 

יש לי חברה מבתא ישראל. בכפרים הם אכלו חלבי ודייסה, לחם בשבת. לא נראה לי שזו תזונה מושלמת מבחינתך. 

ולא ברור לי איך היום אפשר לדעת כמה היה סרטן או סוכרת בתימן בשנות שלושים. אני מניחה שאם מישהו היה חולה, הוא היה פשוט מת מהר ובלי אבחון. כי לא היה מישהו לאבחן את זה. 

לגבי פלשמורה, גרתי ברחוב שלהם לפני 15 שנה , גברים שם שתו כמויות לא נורמליות של בירה וזה ההרגל שהם הביאו מאתיופיה. 

בארץ יש אצל האוכלוסיות האלה אחוזים גבוהים יחסית. ראיתי נתונים מדוקים לפני כמה שבועות, בקורס שלמדתי. 

הוא מגן?

אני לא בטוחה שגם אפשר לדעת בוודאות, כי זה חיסון יחסית חדש. אין אף אחד שקיל את החיסון והוא כבר בן שלושים, נניח...

אבל לא נותנים את החיסון אחרי גיל 8 חודשים. כי בגיל הזה הסכנה להגיע לאשפוז קטנה הרבה יותר.

היות שהחשש ברוטה הוא התייבשות - בגיל צעיר זה מסוכן ומדאיג, בגיל גדול יותר פשוט מטפלים כמו בהתייבשות.

ניקית נראה לי בשם מיואשת כתבה שהיא חשבה שזה חיסון מיותר ואחר כך הבת שלה נדבקה והיא אמרה שזה היה נורא ממש. הבת שלה לא אכלה במשך שבועות או משהו כזה שהייתה מאושפזת בגלל התייבשויות

חוץ משפעת

לגבי- שהייתי בהריונות קודמים- בשלי האחרון הייתי מתחסנת לשפעת ולשעלת

יש המון חיסונים שקיימים בעולם ולא נותנים אותם בטיפת חלב, כי משרד הבריאות בוחר באופן מושכל איזה חיסונים נחוצים בישראל ואיזה לא. 

ההמלצות של משרד הבריאות הן לא לדחוף כל חיסון אפשרי - ממש ממש לא. בודקים מה המחלות הנפוצות בישראל, מה הסיכון בכל מחלה ומה מידת הבטיחות והיעילות של החיסון, ובהתאם לזה ממליצים על חיסונים מסוימים, שמותאמים לחיים כאן. 

הי

אנחנו מחסנים אבל מתחילים בגיל חצי שנה, מפצלים ונותנים רווח בין לבין יותר ממה שמשרד הבריאות קבע. (חלק מהחלטות משרד הבריאות נובעות משיקולים טכניים, למשל לחסן כמה שיותר בתקופה של החל"ד כשהאמא עם התינוק בבית ולא בהכרח שיקולים מהותיים )..

הכי חשוב לדעתי זה לנשום תוך כדי ולשמוח בהחלטה שלך שבעז''ה את עושה את הכי טוב בשביל הילד שלך... 

אז בעצם את רוצה להסתמך על דעה של אנשים

מה ההבדל בין זה לבין לסמוך על הדעה של משרד הבריאות..? תמהני

אני חושבת שבנושאים כאלה, כדאי לפתח דעה אישית 

ובכל אופן, אני לא חיסנתי פוליו מוחלש ורוטה נתתי רק מנה אחת. 

מי שעושה אחרת ממה שהרוב כתבו בשרשור לרוב תמנע מלכתוב, בייחוד שבעיני כתבו פה נשים בביטחון מאד גבוה ונשמע שהן יודעות על מה הן מדברות.

בפועל אני בעד לחסן נגד רוטה. הבכורה שלי חלתה ברוטה בגיל 10 חודשים והגיעה לאשפוז שהסתבך. והיא לא היחידה. בעיני להימנע מאשפוז וסיבוכים אצל תינוקות ופעוטות זו סיבה מספיקה לחסן.

לגבי פוליו נשמע שאין לך התנגדות לחסן בחיסון המומת. בעיני זאת אפשרות מתאימה מאד.

בהצלחה!

פרושו סיכון במחלה. אף חיסון לא פותח סתם, אין חיסונים נגד הצטננות, מפתחים חיסונים רק נגד מחלות שכרוכות בסיכון למוות או נכות. 

זה עניין של תקציב?

כי אני חשבתי לחסן בקופה

אבל בינתיים הוא היה הרבה חולה בכל מיני וירוסים ודוחה ודוחה

מאמינה שאם היה את זה בטיפת חלב זה היה מדרבן אותי יותר מהר לחסן  

את מתכוונת למנינגוקוק? אני חיסנתי את הילדים בקופת חולים. זה פשוט עניין של תקציב, מאמינה שבהמשך זה כן יכנס לחיסוני השגרה כמו חיסונים אחרים שבהתחלה לא היו בסל.

אני יודעת שיש בקופה

לא חיסנתי אף אחד עד היום 

חשבתי לחסן את הקטן בינתיים כל הזמן היה עם וירוס אחר...

יש גם שיקול של ימי אישפוז ארוכים וכו... 

למשל רוטה הסכנה, הסיבוך שלו, זה התייבשות. לא מוות. 

מוות. ימי אשפוז זו לא סיבה להשקיע משאבים במחלה שבמקסימום יכולה להביא לאשפוז.

אני אישית לא חושבת שנכון להסתכל על התייבשות כסכנת מוות

כי הרוטה הוא סכנה להתייבשות כלומר זה כבר סטטיסטית נמוך. ואז התייבשות שמובילה למוות זה עוד יותר נמוך סטטיסטית... 

הרופאץ התפתחות בטיפת חלב ממש הסכימה איתי לדבי הרוטה. שזה לא מחלה נעימה אבל לא מסוכנת... 

זה עניין של עובדות. אף אחד לא אמר שכל מקרה של רוטה מסתיים במוות, ברור שהסבירות נמוכה. האמירה של הרופאה מטיפת חלב תמוהה בעיני. כנראה לא יצא לה לראות הרבה מקרים של רוטה. 

לדעתי הסיבה העיקרית למתן חיסון רוטה הוא מניעת ימי אשפוז רבים שעולים הרבה כסף למדינה.

אני מניחה שאפשר איפשהו לבדוק את זה. 

אני מסכימה איתך. וגם הסכנה בימי אישפוז להידבקות אחרת וכו'... 

אם ראית, כתבתי איפשהו פה, שמי שלא מחסנת, שתדע שיש סיכוי שהילד שלה יחלה. לא כל חיסון ניתן למחלה עם סכנת חיים או נכות. וגם אם יש בחלק מהמחלו סיכון כזה, אז לפעמים הסיכון הוא מאוד מאוד נמוך. 

אני נותנת הכל.

פוליו הצילה כל כך הרבה ילדים ממחלה נוראית שפגעה בכל כל הרבה

מה שרציתי להעיר מזמן רק שהעדפתי לתת לשרשור לגווע... ועכשיו כן אציין:

שצריך להתאים את קבלת ההחלטה לאורח החיים ולמקום המגורים. כלומר גם אם בעולם אוטופי במקום חיסון התזונה לילדה שלי היתה מושלמת והריפוי היה בצמחי מרפא - מאז שהכנסתי למסגרת הבנתי שלא בשליטתי כמה קמח לבן, סוכר ומזונות מעובדים הילד יאכל כילד, ובטח בהמשך חייו. ולא יעזור כמה קטניות ותזונה ים תיכונית תהיה בבית. אני מגדלת ילד בעולם מערבי לרבות בתי החולים שבו והפיתויים הקולינריים שבו, אז עבורי הכי יעיל שההתמודדות עם מחלות תהיה גם כן באופן מותאם. בין אם אני מרוצה מזה ובין אם לא. אפילו על עצמי לא מצליחה לאכול באופן שרוצה (שלא לדבר על ללקט צמחי מרפא בפארקים העירוניים כאן...) אז מעדיפה להכין את הילד לאפשרות שגם הוא לא תמיד יוכל להצליח.

בשנתיים פלוס האחרונות עם כל המלחמות

שהיה חסר כלשהו במזון

ציוד להתעסקות בבית יש לי במלאי מאז תובנות הקורונה 

הכנתי יצירות,

אוכל קליל שאפשר לאכול בממד אם נתקעים בדיוק בזמן ארוחה של הילדים,

שקיות לארוז חיתולים מלוכלכים וקצת שקיות ספייר בשביל פח,

חיתולים ומגבונים יש מספיק אז רק הכנסתי לממד, וכנל גם סיר למי שגמול אבל קטן ולא יתאפק

זה לא שלא יהיה אפשר לצאת אבל זה דברים שתמיד מועיל שיש, ואני לא רוצה להיות בלעדיהם בדיוק ברגע שצריך, אז רק מוודאת שלא חסר כלום

אני תוהה אם כדאי להכין את הילדים, שאולי יהיו אזעקות.

הם ישנים כולם בממ"ד, אז אם יש משהו באמצע הלילה, לא בטוח שבכלל יתעוררו.

במלחמה הקודמת דברים די התנהלו כסדרם (וגם הייתי צריכה להמשיך לעבוד 🤨)

מאמינה שפעם שניה יהיו עוד יותר מוכנים.

אצלי הילדים ישנים בממד אז לא דואגת גם לזה

איפה ראיתם פרסומים בכלל?

אני פותחת אתרי חדשות ולא ראיתי כלום.. או שאני עובדת יותר מדי😅

בגלל ההפגנות

ההרוגים

האיומים של טראמפ

ראיתי בטיקטוק

שמעתי אנשים בעבודה

הולכת לתקוף באיראן ביממה הקרובה

הם מצידם איימו שאם ארה"ב תתקוף ישראל תשלם מחיר....

חוץ מזה, המטוס של רה"מ המריא, וב"עם כלביא" ככה התחילה התקיפה... (אם הבנתי נכון)

מה אני אגיד.. הסבב הקודם היה לי סיוט, אבל אני רואה שלא בטוח שזה יזלוג לכאן

בכל אופן לא מטרידה את עצמי מעבר למה שכבר יש. מה שיגיע יגיע ונסתדר עם זה בעז"ה 

במלחמה הקודמת עם איראן היינו יחסית המקום הכי מוגן.

כן עשיתי כביסות כדי שלא נתקע ללא בגדים.

ומטעינה טלפון לפני הלילה.

והאמת שזה רק מלחיץ אותי יותר

אני לא נושמת רק מהמחשבה על הרעש של האזעקה אני לא יכולה להכיל אותה 

אני פשוט מדחיקה

לא מסוגלת לחשוב על הסיוט הזה שוב

והפעם אני גם בהריון

במתקפה הקודמת חוויתי התקף חרדה בפעם הראשונה בחיים

מלחיץ אותי לעבור כזה דבר בהריון

ולא מרגישה בו בטוחה במיוחד כשזה באיראן

משתדלת להתחזק באמונה

אבל הרעש הרע של האזעקה הריצה לממד

הבהלה הזאת

אין לי אויר אמאלההה  😖😖😖

וגם לא מקלט קרוב

הקרוב אלינו הוא במרחק 5 דקות הליכה.

פשוט לא חושבת על זה. לא נערכתי.

יורדות למקלטים של הרחוב, גם באמצע הלילה

אבל זה היה אפשרי בגלל ההתראה של עשר דקות לפני

היה נראה שאנשים כבר ערוכים

ילדים קטנטנים סחבו את השמיכות שלהם ורצו

אני הייתי צופה ובוכה מזה

פעם לא היה ולא הספקנו למקלט

ואז באמת הייתה נפילה לא רחוק מאיתנו עם הרוגים ל"ע

ואני רואה גם יתרונות במקלט משותף.

אם כי זה תלוי בחברה שמגיעים.

אם הם היסטריים או רגועים שיעבירו את הזמן.

וכמו שכתבה @פרח חדש יש גם את ההתראה המקדימה.

שיש לי "להתארגן"

אם תהיה אזעקה ניקח את עצמנו עם השמיכות מהמיטות ונרוץ למקלט השכונתי בקור.. אין יותר מידי מה להתכונן לצערי..

אם היה ממד הייתי אולי מציידת אותו

אבל אין

אז פשוט תפילות שלא יהיה כלום, והבנה שאם יהיה פשוט נרוץ ככה.

ואין לנו ממד, רק מקלט רחובי

מאמינה שנלך להורים שלי 

כשיש לך לדאוג למישהו.

יש לי שישיות מים ושימורים.

אני גם לא חושבת שזה יהיה כמו פעם קודמת אם בכלל.

ומה גם שהחרדות שלי בכלל על דברים אחרים אז השבתה של מוסדות הלימוד רק מגיעה אותי.

דפוק ככל שזה ישמע.

לק"י

ולא לחכות להם.

זו התוכנית שלי עם בני 8 ו-11, שישנים מאוחר. גם לי נמאס לישון מאוחר מאוד, בין היתר בגללם (כי לרוב אני יושבת לידם לפני השינה).

אצלי חלק מהמטרה היא גם לגרום להם לישון מוקדם יותר. אצלך זה לא העניין, אבל אפשר לישון לפניהם.

הם התחילו להיכנס למיטה לפנינו, בטח אמא שלי.

היא קמה בשש בבוקר ובעשר- עשר וחצי היא כבר במיטה.

ובינינו זה גרם לנו גם קצת להתחיל להתקפל לכיוון החדרים וגם אם לא, אז היו כללים ברורים, אין חברים ומשאירים מטבח נקי כמו שקיבלנו (אפשר לבשל, לאכול וכו, אבל לנקות אח"כ).

באמת יש שלב שלמתבגרים אין תפיסת זמן בכלל ובעיניי ההורים לא אמורים לסבול מזה.

בתור מתבגרת הייתי נשארת ערה גם עד 3 בלילה

אי אפשר לחכות שכולם ילכו לישון...

רק נזהרתי לא להרעיש 

לעלות לישון כשהבית עוד שוקק חיי הגדולים...
לצערי הרב.
צריכה ללמוד ממך.
 

תיכוניסטית שלי לא לומדת ביום ראשון, שניים אחריה מתחילים ביום ראשון בשעה 11 , זה אומר שהם הולכים לישון במוצ"ש מאוד מאוחר.

אצלי לילות לבנים בסניף זו התמודדות רצינית כי אני רוצה לישון. וגם ל"ג בעומר...

דווקא כיף לך שאת יכולה להחזיק את עצמך ערה. אני פשוט נרדמת

אני ממש מזדהה איתך, בעיקר בקטע שאת מדליקה דוד לעצמך מתה כבר להתקלח ולהתרענו, ובדיוק איזה מתבגר בא ואז את נותנת לוו קודם. ואז את שוב צריכה לחכות לדוד שיחמם.

ואני לעולם לא הולכת לישון עד שכולם במיטות, זה סוג של שריטה שלי.
אצלנו הגדולה בעיקר אצל חברות עד מאוחר בלילה, הליכה רגלית (אוטובוסים לחברות לא מרשה אחרי 21:00).
היא חוזרת סביב חצות.
אתמול ממש כעסתי עליה והגבלתי עש שעה 22:00 היא התעצבנה ואמרה שכוחן עוד בחוץ בשעה הזו (מה שנכון אגב)
מה אני אמורה לעשות?
סליחה על הנצלוש, אבל מציעה לך ולי כשעייפים פשוט להיכנס לחדר, לסגור דלת לשכוח מהבית, לקרוא ולהירדם בכיף. ולשים את אחד הגדולים אחראי לכסות את הקטנים לפני שהולך לישון ולנעול דלת, לסגור חלונות וכו

לק"י

המינוס שאם היא לא תחזור, אז לא תדעי🤦‍♀️

אולי לשים שעון מעורר לזמן שהיא אמורה לחזור. אבל זה גם מבעס לקום באמצע השינה.

מזל שאצלי עוד לא הגיעו לשלב הזה.

לא משנה שאני ישנה מאוחר בכל מקרה.

(בת כמה הגדולה, שחוזרת רק ב12?)

זה גם אומר שאת הולכת לישון בלי קשר אם הם ישנים או לא, וגם נכנסת להתקלח לפניהם אם בדיוק תיכננת. הם כבר גדולים מספיק בשביל לדאוג לעצמם ולהשאיר נקי אחריהם, אפשר לשחרר ורק להציב להם כמה כללים למי שהולך לישון אחרון (בבית של ההורים שלי היה כלל שמי שחוזר אחרון עושה סבב שכולם נמצאים ונועל דלתות או מוודא שהבוילר/האורות מכובים). את יכולה גם פשוט להיכנס לחדר ולסגור את הדלת בשביל להרגיש שיש לך זמן לעצמך לבד ולדמיין שהם כבר ישנים

אבל באמת ממליצה לך לשחרר כבר עכשיו (לא יודעת בני כמה הם, אבל זה רק ילך ויחמיר עם השנים). אם את או בעלך מתעוררים לפעמים באמצע הלילה אתם יכולים לעשות סיבוב לראות שהכל בסדר, אבל נראלי ילדים שבגיל תיכון כבר יכולים להסתדר לבד בערב...

בעלי אחראי משמרת ערב

אני הולכת לישון מוקדם

והוא מתפעל את הילד שחוזר מאוחר

הוא לא מרשה זמן מסך

הילד אוכל מדבר איתו מתקלח מתארגן לשינה והולך לישון בזמן

יש ילדים שצריכים גם בגיל גדול הכוונה בניהול זמן

אם לא עוזרים להם הם יכולים לגלוש לשעות מאוחרות

וטיפ לגבי מקלחת

להתקלח לפני שהוא מגיע

אם יש רק מקלחת אחת

חבל להיות תלויים בעיכובים שלו

כשאנשים מסתובבים בבית

לא יודעת אם זה המצב של הפותחת

אבל אני כזאת

והייתי כזאת גם בתור מתבגרת

לא הצלחתי להשתחרר מזה גם כשישנתי בפנימייה

סבלתי מזה הרבה

כמה שניסיתי

שריטה שלי 

אצלינו כך עוד אני לא אומרת להם מה לעשות

הם לא עושים (קשיי קשב וריכוז..)

אז מהרגע שהם באים הביתה אני כל הזמן מתזכרת להם את סדר הדברים.

והכלל שמ10 לא מסתובבים בכל הבית

אפשר להיות במיטה בשקט

גם מאוד קשה להם לקום בבוקר

אז חייבת שישנו בשעה סבירה

אבל יש שלב בחיים שאני שחררתי והפסקתי ללכת לישון אחרי הילדים, אני קמה לפניהם, עובדת קשה, אין סיבה שאני אצטרך לחכות שהם ילכו לישון.

לגבי זמן זוגי, שהילדים גדולים גם אם הם במרחב הציבורי הם בד"כ בשקט ומתעסקים בעניניהם, ולא מפריעים לי לזמן לעצמי או לשיחה זוגית.

לגבי השיחה, אני מאוד אוהבת לשוחח איתם, ובאמת הרבה פעמים הם נפתחים דווקא בלילה בשקט, אם זה מפעם לפעם אני זורמת, אבל אם אין לי כוח אני מבקשת שנמצא זמן בימים הקרובים לשיחה.

לגבי השואב, אני מזכירה. אם חזר, נח אכל ועכשיו לא עושה כלום אבקש שוב. 

בת שנה ורבע

יש לה מלא שיניים

אז התחלתי כמה שאני מצליחה 

היא לא מאוד משתפת פעולה

ואז הם לא צריכים לירוק

בעיקרון ההמלצה היא לצחצח מהשן הראשונה

אנחנו מצאנו שבהתחלה הכי נח לנו זה תוך כדי המקלחת ועם מברשת אצבעון

4 מתוכן טוחנות

אני עושה בלי משחה בינתיים

רק מצחצחת כזה שייצא הלכלוך

כי כל המשחות שראיתי היה כתוב מגיל שנתיים...

אני מאמינה שזה לא בעיה לבלוע משחה שמיועדת לילדים אבל אין לי מושג

אז בהתחלה אני רק מנגבת את השיניים והלשון בחיתול טטרה ובהמשך מצחצחת. אבל מתחילה מהופעת השן הראשונה

לי יש לנסינו חשמלית דו"צ והיא אחלה (עד כמה שלשאוב אחלה בשבילי).

צריך גם התאמה של גודל הקאפ לגודל שלך, זה משפיע על היעילות והכאב (בכל מקרה לא אמור לכאוב!)

משאבה של אוונט

שיכולה להיות גם ידנית וגם חשמלית

אבל היא חד צדדית

אני אישית מעדיפה דו"צ שיהיה כמה שיותר מהר

ולנסינו מעולה לי

קישור:
משאבת חלב חשמלית ניידת PHILIPS AVENT עם מסאג' חכם וסטימולציה של פרחים - שואב טבעי לתינוקות Mimics - AliExpress 1501 

לא ניסיתי, 

לי יש את של לנסינו, דו"צ, חשמלית..  והיא סבבה, ותו לא. 

אני חושבת שהיא לא מאוד שקטה אבל היא יעילה ואת יכולה לשלוט בעוצמה אז זה לא כואב

יש לי לנסינו חשמלית דוצ, זה לוקח חצי שעה ומרתק אותך למקום.

עם אוונט  ידנית תוך 10-15 דקות הצלחתי להגיע לריקון, וזה ממש נוח כי אני מתאימה לעצמי את העוצמה אם יש גודש וכאלה. ממש אהבתי אותה

לי עם לנסינו לקח 10-15 דקות

אחד מאפס את הבית ואחד שמשכיב.

יש סדר מאוד ברור של ארוחה, מקלחות, צחצוח שיניים, טקס שינה כזה (לכל הגילאים )

בינתיים יש מדיח שחוסך זמן בשטיפת כלים והאחראי  על הסדר מאפס משחקים/ כביסה או שדוחה למחר - יש לי גם עוזרת כשצריכה.

וההרדמות שלנו לא חלקות אבל לא כאלה ארוכות כמו אצלכם

כמו שהציעו, אחרי ארוחת הערב אפשר שאחד מהם ירחוץ אותם, והשני ינקה, ואח"כ שישחקו קצת בזמן שאתם מבשלים ועושים את שאר עבודות הבית. תוך כדי גם אפשר לדבר איתם ולשמוע את הסיפורים שעולים וכו'.

גם ההרדמה, למשל ב8, אולי שאחד מכם ישאר איתם בחדר עם דלת סגורה עד שירדמו, ולשני יהיה קצת זמן רגוע, ותחליפו ביניכם כל יום. גם אצלינו הקטנים לא נרדמים לבד ויוצאים מהחדר אם אין מישהו איתם, אז אחד מאיתנו נשאר וברמה מסויימת זה גם קצת זמן שקט שגולשים בו בפלאפון וקוראים חדשות/מיילים וכו'

וגם אם יש זמן, בדרך כלל בערב כבר אין לי כח.

לגבי ההשכבות של הילדים-

אם הם צריכים שיהיו איתם, אז מלכתחילה תשבו לידם עד שירדמו. אין מה לנסות לתת להם להירדם לבד ובסוף לבוא כי הם לא נרדמים/ משתוללים.

לא צריך ששניכם תהיו עסוקים בהרדמות. עדיף שאחד יהיה עם הילדים,והשני בינתיים יהיה פנוי לדברים אחרים.

תמצאו זמן לכל הדיבורים והסיפורים לפני ההשכבות, ובזמן ההשכבה תקבעו כללים ברורים כדי לא להימרח סתם.

אצלינו בדרך כלל אני מספרת שני סיפורים, ואז מכסה אותם, מכבה את האור יושבת לידם עד שהם נרדמים. בינתיים אני בטלפון, ולפעמים נותנת יד לאחד הילדים.

אם מתעכבים וכבר מאוחר, אז אני לא מספרת סיפור. ככה הם פחות נמרחים בערב לפני שהולכים לישון.

אם הם מפריעים אחד לשני לישון, אפשר לפצל אותם. שכל אחד מכם יהיה עם ילד אחר במקום אחר, או להרדים קודם אחד ואחר כך את השני.

אם לוקח להם הרבה זמן להירדם כי הם לא עייפים, עדיף לאחר את שעת ההשכבה.

אבל נשמע שהם הולכים לישון מאוחר, ולא זאת הבעיה.

אולי דווקא ההיפך, בגלל שהם לא ישנים מספיק, הם גם ישנים פחות טוב ומתעוררים בלילה.

הילדים שלי בגיל הזה הולכים לישון בסביבות השעה 8. אבל זה תלוי ילד, ותלוי גם מתי קמים.

לגבי שאר הדברים שצריך להספיק, גם לי זאת נקודה שקשה לי.

יש דברים שבעלי עושה, כמו לשטוף כלים.

לפעמים יותר קל לי לקום מוקדם ולבשל משהו בבוקר, מאשר להתחיל לבשל בערב.

יש דברים שאני משאירה ליום החופשי, או לסוף השבוע.

בזמן האחרון ההשכבות אצלי זה בשתי נגלות.

יש את שני האמצעיים, בני 4.5 ו 6.5, שהולכים לישון בסביבות 8.

ויש את בן השנתיים שישן צהריים במעון, ואני משכיבה אותו בסביבות 9:30.

לפעמים אני עושה דברים ביחד עם הקטן, כמו לדבר עם ההורים שלי. אבל זה לא משאיר לי הרבה זמן.

לפחות הגדולה הולכת לישון לבד.

כשהילדים שלי היו קטנים רק בעלי היה מצליח להרדים את כולם יחד, אצלי תמיד נגרר לשיחות והשתללויות..

אפשר לשבת איתם יום לפני כן ולהגיד שעכשיו עושים זמן אישי לפני השינה, קצת דיבורים להמשיך לשינה רגועה..ילדים בני חמש בוודאי עייפים בשעה שמונה, בטח אם השינה שלהם לא רציפה..

צריך לנסות לעזור להם להרגיע את הגוף ולהיכנס למוד שינה, אם לא הולך ביחד אז בנפרד..

שש ארוחת ערב

שבע מקלחות

שמונה במיטה

אצלי רגילים לישון לבד אבל גם אם לא יושבים איתם וזהו בלי לקום. ניסית לשים להם פודקאסט להקשיב כשהם שוכבים? זה יכול לעזור

עוד דבר, אם יש לכם עוד חדר תפרידו אותם

ככה לא יעצימו אחד את השני

נניח שאני צריכה לשיר שירים או לספר סיפורים לילדים שלי כדי שיירדמו - אז אספר להם סיפורים שמעניינים *אותי* (ברמה שלהם, אבל לא כאלה שלגמרי משעממים אותי) ואשיר להם שירים ש*אני* אוהבת ונהנית לשיר.

ונניח שאני צריכה לסדר ולנקות את הבית כשכל מה שבא לי זה לישון או לראות סדרה - אז אני אעשה את זה אבל אשמע תוך כדי משהו מעניין וכיפי (משיעור תורה קליל ועד פודקסט מעניין).

כך ארוויח שני דברים יחד - גם הרדמת הילדים/סדר הבית וגם זמן כיף לעצמי.

או נניח שבעלי ואני יחד צריכים להרדים את הילדים - אז נשב בחדר ונחליף בדיחות מעל ראשיהם שרק אנחנו מבינים, או נספר סיפור שבו כל אחד אומר שורה אחת ואז בעצם זה יוצא משחק בשבילנו.

ונניח שאנחנו מסדרים יחד את הבית אחרי שהילדים סוף סוף נרדמו - אז נפטפט תוך כדי ונעשה את זה בצורה כיפית ומשותפת ונהנה מזה.

וכך בעצם נרוויח גם זמן זוגי וגם הילדים יירדמו בסוף והבית יהיה מסודר.

כמובן, זה לא תחליף לגמרי לזמן זוגי אמיתי או לזמן אישי אמיתי, אבל פעם בכמה זמן אפשר להביא בייביסיטר ולצאת כזוג (לפעמים במפתיע אצל אחרים הילדים לא עושים בעיות), ופעם בכמה זמן אפשר להחליט שמוותרים על הסדר היומי ואז לעשות זמן כיף אישי.

ובשגרה לתחזק את הכיף והנחת תוך כדי הטיפול בילדים ובבית...

הולכים לישון בשמונה בגיל חמש. יש ילדים שכן צריך להיות קצת אסרטיביים. עברתי את זה עם גדולים. אם לא הייתי קצת אסרטיבית הם יכלו להיות ערים גם 16 שעות ביממה. לשטוף כלים ולבשל אפשר תוך כדי. הם לא תינוקות. אם הם הורסים בית תענישי אותם .

אני לא חושבת שיש שם איזה צורך שלא ענית עליו. פשוט זה כיף להשתולל ולזרוק דברים ולא ללכת לישון.

בעלי עדיין הולך לישון רק כשהוא מת מעייפות 

מנסה להגיע לערב זוגי עם בעלי. יש לנו שני ילדים, הבכור בגן אז מי שמרדים אותו מסיים עם זה תוך דקה שתיים, אבל הקטנה בתקופה של השנצ במעון אין מה לדבר לפני 21-22 על שינה אצלה. ניסינו להיות יעילים ושאחד ירדים את שניהם אבל אז הם משתוללים וזה לא עובד, וגם בזמן האחרון היא רוצה רק אותי (אני לקראת לידה ממש והיא מרגישה ברמות ונהייתה רגשית), אז אני פשוט נרדמת איתה , ובגלל ההריון המתקדם קמה (כמו עכשיו) לפיפי ולמקלחת וכו ורואה את בעלי ישן בספה או עם הילד השני אחרי ש (שוב) אמרנו שנעשה ערב זוגי.

זה מסתכל מאוד אני לא מצליחה להחזיק את עצמי בסוף היום וגם לא הוא , ההרדמות פשוט מרדימות אותנו .

ואני עובדת מהבית אז איכשהו בהפוגות מספיקה לתחזק את הבית שזה המזל , אבל מבחינת זמן זוגי זה כבר ממש מדאיג כי אני שמה לב שזה כבר דפוס של שבועות שלמים שלא מחליפים מילה חוץ מליל שבת (מילים שהן לא טכניות או קשורות למה איתך

איך בעבודה ומי אוסף

את הילדים ). לא יודעת איך משלבים ילד שלישי בתוך המירוץ הזה תאמיני לי 

ב18:00 ארוחת ערב, מקלחות אפשר לפני,

ואז יש סדר יום קבוע.

סיפורים זה מדהים ותורם המון להתפתחות, לא הייתי מוותרת אלא מקדימה ל17:00. חשוב ממש לתת להם זמן להתבטא ולהקשיב להם בפניות.

אפשר לעשות אמבטיה משותפת ארוכה בזמן הזה לתת להם לדבר.

מ19:00 בפיגמות אחרי כל הארגונים מי שמוכן מצטרף לסיפור ומורידים את האנרגיות אט אט.

19:30/19:45 נגמרו הסיפורים ורק מנסים להירדם.

בעיני הגיוני לשבת לידם עד שירדמו.

הם עדיין קטנים וזקוקים לביטחון.

אבל זה לא אמור לקחת יותר מ45 דקות גג, גם אצל ילדים שמתקשים להירדם (אם כל הערב לפני היה מותאם למעבר לשינה)

אז נניח 20:30 אתם אמורים להיות אחרי השכבות.

מטבח כלים סידור הבית, עושה ההורה שלא יושב לידם עד שירדמו.

נניח הורה אחד יושב 45 דקות. השני ב45 דקות מארגן הכל.

טלפון לאמא לא צריך להיות בסוף היום, אפשר בדרך לעבודה/ מהעבודה. וגם לא חייבים כל יום.

להכין אוכל למחרת אני מכינה בזמן ההכנה של ארוחת ערב.

מכינה מראש יותר ושומרת בצד.

נדיר שמתחילה לבשל בשעות בערב, לפעמים קורה, אסל אז מבשלת כמות ל2-3 ימים.

נניח מטגנת שניצלים אחרי שהכל היה מוכן מראש, לוקח  45 דקות נגיד ומספיק לכמה ימים. (יש לי גם גדולים שאוכלים כמות יפה) אז אם זה לשני מבוגרים זה לא כמות גדולה.

מרקים למשל אני שופכת לסיר ונותנת לזה לרתוח עוד לפני ארוחת ערב ואז בסוף היום רק מסיימת מה שצריך נניח לטחון את המרק.

להעדיף בישול פשוט ככל הניתן. (לצרוב חזה עוף זה ממש כמה דקות)

וכן יש תקופות בחיים שאוכלים פחות מסודר, זה עובר..

להתקלח זה הזמן האישי שלי, לא צריכה מקלחת בנפרד לזמן אישי

סדרה זה בחלומות.

אי אפשר בתקופת שיא בחיים לגדל ילדים קטנים וגם לחיות כמו רווקים..

זמן זוגי משתדלים תוך כדי.. למשל אם מקפלים כביסה ביחד אז מדברים קצת תוך כדי.

ובעיקר בשישי בבוקר.

חיים עם ילדים הם עמוסים ב"ה, זהו עומס מבורך.

לדעתי אם מרגישים סיפוק והנאה מההורות, רואים איך הילדים גדלים והופכים לאנשים קטנים, זה נותן המון כח ושמחה וממילא מדרבן ונותן מוטיבציה לשלם את המחירים שהעומס מביא איתו.

אם התחושה היא שהילדים נטל (ובהחלט הגיוני שיש תקופות כאלו) אז העומס הופך למעמסה וזה קשה.

מבחינת הקושי, זה הולך ומשתפר.

הבכור שלי היה גם יחד פעלתן ושובב מלא רעיונות יצירתיים והיה צריך גם להשגיח עליו ב7 עיניים וגם לא ממש היה אפשר לנשום.

ואז הוא גדל, ופעם פגשנו הורים לתאומים בנים אנרגטיים ברמות, וההורים גם הביעו קושי כזה של למה הבנים שלנו לא יכולים לשבת שניה בשקט ולהיות רציניים כמו הבן שלך.

הרגעתי אותם שגם הבן שלי שהיה בגיל של התאומים שלהם לא ישב דקה, וגם כשהתאומים שלהם יגיעו חדיל של הבן שלי הם דם ירגעו קצת.

ועכשיו הם בני 10 וממש השתנו והרבה יותר רגועים.

עדיין יש להם שובבות של ילדים, אבל שובבות בריאה לא מוגזמת.

אז מצד אחד מעודדת אותך שעם הזמן זה ישתפר

ומצד שני לא כדאי לסחוב תסכול מהשלב הזה וכדאי לשפר את החוויה סביב המציאות המאתגרת כרגע. להרגיש סיפוק בתוך העומס.

יכולה להגיד שרופא אנדוקרינולוג מומחה ממש אמר לנו שאין שום בעיה לתת את זה

כי אומנם אני לא מהתחום, אבל לתת הורמון בלי צורך וודאי לא נשמע לי מומלץ.

בארץ גם צריך לזה מרשם וגם צריך ליווי רופא לגבי המינון והסוג המדויק. (למרות שאפשר באייהרב לקנות בלי מרשם)

אבל לפעמים יש קשיים בהורות שמגיעים לא כי ההורים לא יודעים לתת גבולות אלא כי יש איזשהו קושי לילדים שמכניס את ההורים ללופ שמחמיר את הקושי של הילד, ואז כל מה שמצליחים לראות מבחוץ-זה שההורים לא מתנהלים כמו שצריך, אבל זה מגיע מקושי אמיתי של הילד שמעורר אצל ההורה תגובה שאולי מחמירה את המצב-אבל היא לא מקור הבעיה.

כן לפני המלטונין הייתי ממליצה על כל השיטות הרגילות-בלי מסך בערב בכלל, (עדיף בלי מסך אחהצ בעיניי בכלל) להחשיך את הבית, לייצר טקס שינה קבוע, אבל אם זה לא עובד-הייתי מנסה מלטונין. חבל שכולם סובלים לחינם

ילד בן שנה וחצי

ו- 2 בני 6 ו-7

אחהצ הולך לנו מצוין ממש, רגוע שלו, משחקים, עושים ש.ב

מכינים אוכל ואוכלים

מגיע זמן המקלחות וכו והמצב מתהפך

מזזמן רגוע הכל הופך לסיר לחץ...

מקלחת את הקטן

ורודפת אחרי 2 הגדולים יותר 

שיכנסו להתקלח

שיצאו מהמקלחת

ושבאמצע לא ישתוללו  מדי...

ואז ההשכבה ההארווווכככככה

הקטן לאחרונה צריך שיהיו לידו

ולוקח לו זמן

והגדולים בזמנים טובים קוראים ספר

ובזמנים פחות טובים משתוללים ועושים רעש

וזהו בשלב הזה אני כבר מאבדת את זה..

מגיע לזמן ההרדמות איתם כבר בלי עצבים וכוח

וזה מסתכל אותי

כן נותנת נשיקה וקריאת שמע עם כל הסבלנות והרוגע שעוד יש בי...

אבל כבר לא נשאר בי טיפת כח וסבלנות לסיפורים רגועים

ואם נזכרו במשהו להגיד זהו בכלל...

בעלי לא יכול להיות בבית לעזור...

מה אפשר לעשות?

להקדים אא כי לא נספיק כלום באחהצ...

לזמן ההשכבה:

אם משחקים זה כיף להם, אז להפוך את המקלחת לזמן משחק (לקלח בובות או משחקים אחרים יחד איתם).

אם את מספרת סיפורים, אז לשמור סיפורים מיוחדים (עדיף בהמשכים) לשעת ההשכבה.

וכן הלאה.

וגם לערוך להם הטרמה - ללמד אותם לזהות בשעון את שעת השינה, וחצי שעה מראש לומר להם: בעוד חצי שעה מתחילים מקלחות. ואחר כך - בעוד רבע שעה, בעוד חמש דקות...

ולומר להם את סדר הערב בכל פעם: נאכל ארוחת ערב, ניכנס להתקלח, נשכב במיטה, נשמע סיפור, נקרא קריאת שמע ואז נישן.

שאולי הזמן הזה לחוץ, לפחות אצלנו, כי כבר מגיעה תחושה של סוף יום ואז אתה רוצה שזה יגיע כבר מהר..

אם נגיד המקלחות היו לפני זמן המשחק והש"ב, את חושבת שזה היה מתנהל אותו דבר?

מצידי למשוך את הזמן בנחת ולהשכיב ברוגע

אבל בלחץ משעה מסוימת שהם עדיין לא ישנים

ויהיה חסר להם שעות שינה

ויהיו עייפים למחרת...

כמה שאני מקדימה ואומרת בואו נשחק עד 7 כדי שנתקלח בנחת אחכ ולא בלחץ

זה לא עוזר

כשמגיע הזמן הם לא מתגייסים אליו

וכנראה שהבעיה בהתנהלות היא בי...

לפעמים אני מקלחת אותם מיד אחרי ארוחת צהריים ובערב הם משחקים, או נניח מקלחת ואחריה ארוחת ערב, להשאיר את אותם דברים- משחקים, שיעורי בית, הכנת אוכל, ארוחה ומקלחת. פשוט להחליף את הסדר של הדברים. 

וגם, הגדולים יכולים לשמוע סיפור לפני השינה בהשכבה של הקטן ואז בהשכבה שלהם רק נשיקה וקריאת שמע אחרי שהם כבר קיבלו סיפור בנחת. ובן שנה וחצי אצלי לפחות היה נהנה מלשמוע אותי מקריאה גם סיפורים ברמה שהוא בכלל לא מבין, רק מהקול הרגוע של אמא.

ברגע שאתם יודעים מה התכנון ואיך הסדר ערב/שינה שלהם יהיה, לכם יהיה קל יותר...  ואתם צריכים להשתדל להיצמד לשיגרה הזו ולא לסטות אחרת זה חוסר יציבות לילדים.

הם צריכים לדעת למה לצפות לקראת השינה זה כבר מרגיע את הגוף..

לדוג'-

לתת להם תעסוקה כשאת מכינה ארוחת ערב, לאסוף את המשחקים, לעשות מערכת, לסדר את החדרים לקראת השינה וכד'.

בזמן הארוחה לא קמים, אלא אם כן צריכים להתפנות או סיימו לאכול, אפשר לדבר איתם תוך כדי ולשאול אם יש להם משהו לספר לך (אם ירצו לאחר מכן תגידי שישמרו את זה למחר), לבקש מהם לפנות, אם יש קטנים אז שהגדולים יפנו להם, לתת להם לעזור בניגוב השולחן, סידור הכיסאות להחזיק לכם את היעה.. את גם מעסיקה אותם וגם משאירה שולחן נקי.

במקלחות- שבעלך יקלח אותם אחד אחרי השני, ונגיד את תארגני בגדים מראש ותקחי אותם  לחדר ותעזרי למי שצריך להתלבש ובעלך בינתיים מסדר את כל הבלאגן שנהיה בחדר מקלחת או להיפך בתפקידים ומראש לשים סל כביסה בצד כדי להניח אותם ישר שם ולא לזרוק לרצפה... זה חוסך המון זמן!

להגיד להם שעכשיו נכנסים למיטות ואף אחד לא קם בלי רשות של ההורים ולעמוד על זה! ממש להגיד להם עכשיו אנחנו נכנסים למיטות וכו'... גם אם אחד מהם קם על דעת עצמו בשביל להתפנות, את אומרת לו לחזור לחדר ולבקש רשות, בשביל להרגיל אותם לבקש רשות, כי עכשיו זמן שינה, לא כדי להיות רעה חלילה...

אפשר לשים להם בבוקסה סיפורים, שירים שקטים, מי שמפריע אתם תאלצו לכבות וחבל, בשביל שזה ימשיך הם חייבים להיות בשקט ולא לקום מהמיטות.

ככה לפחות אצלי זה עובד.

לא יודעת בני כמה הילדים שלך, אני עם שני קטנטנים , אחת בת שנה וחצי ואחד בן ארבעה חודשים. אבל נראה לי שככל שהם יותר גדולים זה יותר קל כי זה יחסית יותר יציב. בתקופות שיש אצלנו שינויים, אנחנו "לומדים" את הדפוס כמה ימים ואז מתאימים את הלו"ז.

אני אתן לך דוגמא, למשל אצלי הגדולה כבר חודש התחילה להירדם רק באזור 22:00, שלפני זה הייתה ישנה ב19:00 קבוע. אז קודם כל אני לא מתוסכלת כי אני לא מנסה לכפות עליה דפוס מסוים. יש לה גישה למיטה, כשהיא עייפה היא פשוט לוקחת מוצץ ושמיכה והולכת לישון, לפעמים נרדמת על הרצפה לידינו. הכלל שלי הוא שאני לא מרדימה ילדים בכוח ולא מצפה מהם לעמוד באיזה זה לו"ז כי זה פשוט לא עובד.

אז מה כן? אחרי שלמדנו את הדפוס, פשוט מנסים לראות איך הילדים משתלבים. בהנחה שאתם שניכם בבית בשעות האלו, פשוט לעשות את כל הדברים ביחד איתם, בלי מריבות ובלי לנסות להשכיב אותם- הרי זה ממילא לא עובד. אז אם הם נרדמים ב21:30 פשוט תתכונני מראש שזה הזמן שלכם ביחד ותעשי בינתיים את כל מה שאת צריכה- מקלחת בזמן שהבן זוג שומר, לסדר את הבית ביחד איתם, לצפות במשהו נחמד (הם יכולים להיות איתכם), לאכול, טלפון למי שאת רוצה ולשלב אותם בשיחה. ואז כשהם הולכים לישון סוף סוף בכיף- כי בסוף כל ילד נרדם מתשיהו- את לא צריכה לעשות שום דבר, את מוכנה לשינה, ואז אפשר לשבת בכיף כמה דקות ופשוט ללכת לישון או יש זמן זוגי בלי הילדים.

כולם חוזרים בין1 ורבע לרבע ל-2.

ארוחת צהריים ומיד אח"כ אני מדיחה כלים- אם התינוק בוכה וזה לא בגלל רעב, הגדולים יותר משחקים איתו.

זמן שעורי בית ומערכת ולמי שאין שיעורים- משחק או דף צביעה וכזה.

עכשיו בחורף לא יוצאים לגינה אז בעיקר משחקים בבית, הגדולות שלי (8,9) ממש אוהבות משחקי דמיון- אז כמעט כולם משתתפים בהם.

הכלל הוא שמי שמשתתף במשחק אח"כ עוזר לאסוף.

בד"כ בסביבות 5 אני כבר דואגת להתחיל לארגן את הבית, ארוחת ערב (מה שנשאר מהצהריים /פסטה/ סנדוויץ), מקלחות (מתחילה כבר ב5 וחצי).

השאיפה שעד 7 כולם במיטות.

כמובן בין לבין הנקה לתינוק וידיים בתורנות.

הכלל אצלנו שמי שהספיק לפני 7 להיות מוכן לשינה, כולל שהנעליים והבגדים למחר מסודרים- יש לו זמן לקרוא ספר במיטה עד 7. הילדים מממש מתאמצים להספיק, אפילו הקטן בן השנתיים... חיים שלי.

ואז כיבוי אורות וסיפור ברמקול עד 8.

(אוהבים אצלי את הפודקאסטים של עיתון משפחה. אבל אני שמה להם גם סיפורי צדיקים וכאלה)

לפעמים בן ה-2 נרדם ב6 ולפעמים ב8 אז הוא מסתובב בין הרגליים, אנחנו די מתעלמים ממנו...

בזמן שהילדים שומעים סיפור אנחנו מאפסים את הבית, אבל אין הרבה מה- כי הרוב כבר מסודר לפני שהילדים נכנסים למיטות.

אני מפעילה מכונה או 2, כלים שנשארו, טאטוא ולעמים מעבירים ניגוב.

ארוחת צהריים אני מכינה על הבוקר- בזמן שהילדים מתארגנים. דואגת שיהיה לי עוף מופשר ואז זה לא הרבה התעסקות- עוף בתנור, או מאודה בסיר עם תפו"א, מרק...

רק אם אני מכינה שניצלים אז ממש כשמתיישבים לאכול.

אבל! אני לא עובדת יום יום ולכן בבוקר משלימה שעות שינה וגם קצת כביסות. וסידורים.

וגם הזמן שלי עם בעלי לרוב הוא בזמן ארוחת בוקר או כשמסדרים את הבית בערב.

פעם ב... יוצאים ביחד (לרוב לאושר עד... חחח) כשאמא שלי שומרת על הילדים (גרים קרוב)

אז כמה שאני כותבת עצות, הכל בעירבון מוגבל 😅 הם יצאו מהמיטות, השתוללו, הדליקו אחד את השני והלכו לישון הרבה יותר מאוחר מהרגיל.

אבל- אצלנו זה לא כל ערב ככה, יש את הרגיל ויש יוצא מהכלל.

מצטרפת למה שהרבה כתבו לך להתאים את שעת ההשכבה לעייפות של הילדים, בתחילת שנה הייתי משכיבה את שניהם בשבע ואז שמתי לב שבן השנתיים נרדם רק בשמונה אז אני כבר לא מושכת אותו שעה במיטה אלא משכיבה אותו יותר לקראת שמונה (מאז זה התאחר עוד כי זה השלב שהשנ"צ כבר מתחיל לשבש לו את השנת לילה).

הם נרדמים ב21:30? אז תתחילי להשכיב אותם בתשע, תשע ורבע. בינתיים תנצלי את הזמן הזה שהם ערים לחלק מהרשימה של מה שאת רוצה לעשות כשהם ישנים, למשל לארגן את המטבח ולשטוף כלים אני לגמרי עושה כשהילדים מסביבי. את גם יכולה להכין לך כוס קפה ולראות סדרה ולתת להם בינתיים כוס תה ולנוח בספה איתך. או סתם זמן למשחק, ציורים, ספרים, מה שהם אוהבים לעשות בצהריים.

זה קשוח! אני גם מחכה לפעמים שהצהריים יגמרו כבר והילדים ילכו לישון ואז כשאני מחליטה במודע לדחות את תחילת הערב זה נותן עוד זמן שצריך להעסיק אותם ולהשגיח עליהם. אבל אפשר להשגיח עליהם תוך כדי דברים שאני עושה לעצמי. נניח זה אחלה זמן להשקיע באוכל למחר לעצמך.

גם אנחנו לפעמים מתחלפים בהשכבות ארוכות וזה מבורך בעיני שיש גיבוי כשאני כבר לא מסוגלת ועוד רגע מתפוצצת עליהם, וגם אצלנו צריך לשבת לידם עד שנרדמים (הגדול בן ארבע וחצי, קרוב לילדים שלך) הכי יעיל באמת זה השלב שאני כבר לא מדברת איתם, כל עוד הם מפטפטים איתי או אחד עם השני ההשכבה מתארכת. אני לפעמים שרה שירים שקטים ומתעלמת כשפונים אלי ורק מבהירה שעכשיו לא מדברים, לפעמים אני גולשת בפלאפון, היו פעמים שהייתה לי השתלמות בזום בערב ופשוט ישבתי בחדר שלהם עם מחשב עם אוזניות וזהו, אני כאן ולא כאן, אני פה להשגיח עליהם אבל לא זמינה אליהם וככה הם נרדמים.

הגדול לאחרונה החליט שהוא רוצה לישון לבד בלי השכבה בכלל, אני רק מכסה אותו ויוצאת והפלא ופלא הוא נרדם לבד! זה לא עצה בשבילך, כי אני גם לא יודעת איך זה קרה וזה היה ממש יוזמה שלו (אולי זה קשור לפתקי נחת?) רק לעודד שילד שההרדמות שלו יכולות לקחת שעה וחייב שיהיו לידו עד הסוף, פתאום נרדם לבד בקלות.

טלפונים להורים ובכלל לא בשעות האלה...

אלה שעות שהטלפון נמצא אי שם ואין לי מושג איפה 🤣

אפשר לאחר את שעת השינה אם נראה שהם פשוט לא עייפים (לא כתבת גילאים), אפשר לעשות איזו שהיא פעילות נמרצת כדי שיתעייפו קצת לפני (גן שעשועים או ספורט כל שהוא בבית), אפשר להחליט שמשמיעים סיפור או שניים בפודקאסט, תוך כדי שמנסים להירדם ואחרי שמסתיים הולכים לישון.

אחד מרדים ואחד מאפס מה שצריך.

מבאס אבל זה המצב..

אצלנו כשהייתה לנו ילדה מאוד עירנית (שלימים התברר שהיא צריכה מלטונין) הגענו לזמן זוגי רק בימי שישי בבוקר. 

אז בעיני כדאי להתייעץ עם רופא לגבי הצורך, ולא לתת בלי התייעצות.

שהגוף תריך ליימר באופן טבעי.

הבעיה בלתת מלטונין לא כי זה חומר רע, להיפך זה הורמון מצויין שצריך להיות לנו בגוף.

הבעיה היא כשנותנים באוםן מלאכותי הגוף לא מייצר את זה טבעי וככה מתפתחת תלות.

אחד מתופעות הלוואי אגב זה בעיות שינה.

כי ככה זה עובד.

לכן צריך התוויה רפואית, זה לא כזה פשוט.

והספרים של דבורה בנדיקט

היום יש לה ספרים בעיקר של ספריית פג'ימה שהיא מדפדפת בהם,

אני מחפשת ספר/ים עם תוכן שיהיה לה מענין ומעשיר להמשך ההתפתחות שלה.

הספרים של אמי רובינגר.

מעשה בחמישה בלונים

אלעזר והגזר

הבית של יעל

בים בם תירס חם

הזחל הרעב

'את זה!'

שמוליקיפוד

גן גורים

האריה שאהב תות

ספרי רינת הופר:

חנן הגנן 

שבלול בצנצנת

ועוד מלא..

ספרים של אמי רובינגר

ספרים של דתיה בן דור:

הלו! מי מדבר?

דגדוגים (ספר שירי אצבעות)
 

יש לי עוד מהבן הבכור לפני 13 שנה

וכולם משוגעים עליו בדיוק בגיל הזה

נקרא הספר הראשון שלי

זה ספר גדול וקצת יקר ומגיע מנויילן

יש לו הרבה עמודים

וציורים מקסימים