בה במובן המופשט כמו בן אדם (אם אכן יש לחתול אושר). וזאת מאחר שלחתול אין שום מימד מופשט בנפשו, ומן הסתם לא באמת יודע שיש עוד תודעות אחרות חוץ ממנו, אלא כולם מראות וצבעים וקולות הגורמות לו שמחה ועצב ותו לא. לכן לא ניתן בכלל לדבר על אמונה מופשטת של משמעות בחתול, בשונה מהאדם שיש לו מימד מופשט בתודעתו, ולכן חווית המשמעות מצטיירת שם בצורה מופשטת, גם אם מודחקת.
לא אמרתי שכל דבר הוא משמעות, אמרתי שבכל דבר יש משמעות. כמובן אני כופר באקזיסטנציאליזם ובפוסט מודרנה. יש מדרג איכותי וכמותי של גילוי משמעויות בעולם, ולא הרי לשוחח עם חבר כמו לדפוק על השולחן, ובטח לא הרי לעסוק בעניין של קודש כהרי לשחק בדוקים. גם המשמעות יכולה להתגלות בצורה מעוותת של רשע, רוע וטומאה.
לכל אושר יש איכות בפני עצמו, גם אתה תעדיף בוודאות אושר על פני סבל (אלא אם כן הסבל הוא בעל משמעות מוסרית או בעל ערך אמת או דבר דומה, ואז במילא הסבל מכיל יותר אושר. לאושר יש פנים מרובות - אושר רגשי, מוסריות, אמת וכו'. אולי אפשר לדבר על השאיפה לשלימות וחוויתה, במקום אושר. רק שאושר זה יותר מובן לכל אדם ולכן השתמשתי במילה הזאת).
מה שאתה מתאר (הגישה ההדוניסטית) זה אדם שאכן מודע לכך שיש משמעות באושר, אבל מקור האושר (אלוקים) מעורפל אצלו. זה שאמרתי שכל אדם מאמין באלוקים, אין הכוונה שהכל סבבה ואם כולם מאמינים במעורפל אז הכל טוב. זה נורא ואיום שהאמונה נשארת רק במעורפל. אבל ההבנה שכולם מאמינים בעל כרחם, יכולה גם להוביל לתודעת אמונה בהירה ולא מעורפלת, אם האדם יזכה.
לכן מצב בו כולם מאושרים רגשית - אבל ללא מוסר, אמת וקודש הוא מצב נורא ואיום (ובכל זאת יש קצת טוב כי יש אושר. הדבר דומה לאדם שאמנם שבע אבל צמא מאוד).
אם אתה רוצה לדבר על לוגיקה קרה ותבניתית כמו מתמטיקה, קודם תגדיר לוגית קיום, לא תצליח. תוכיח לי לוגית בצורה מעיין מתמטית שחשיבה או פעולה סותרת קיום (מבלי האקסיומה הלא מוכחת לוגית שקיום מכיל חשיבה). בכל מקרה החיים לא עשויים מלוגיקה, היא רק כלי לבחון את המציאות, ולעיתים ניתן להסתדר בלעדיו. ברור לי שאני קיים גם ללא לוגיקה ודקארט לא חידש כלום. אם אתה רוצה לדבר על לוגיקה במובן שאנו חווים 2 חוויות סותרות ולבחון האם זה נכון, אז חווית הוודאות שאושר עדיף על הסבל סותר את ציור העולם ללא משמעות וללא מקור חיצוני. 1+1=2 זה כי קראת "2" למספר שקיים כשמוסיפים 1 למספר 1. זה בעצם מילים נרדפות (משפט אנליטי ולא סינתטי).
כמו שדימיון כחול ואדום הם מושגים, כך גם: משמעות, אושר, שאיפה לאושר, וודאות שהאושר עדיף על הסבל, אי-סתימיות המציאות, הציור בנפשינו לגבי מקור חיצוני למציאות. כל אלו הם גם מושגים. ניתן להשוות ביניהם ולראות הם יש סתירה או התאמה, כמו כחול ואדום.
התכוונתי בערך למה שאמרת - קודם כל אנו חווים סובייקטיבית את חווית המשמעות, אבל וודאי לנו שמקור המשמעות מגיע ממימד מטפיסי אובייקטיבי נבדל מהמציאות הנתפסת שלנו.
אי אפשר לטעון שאין משמעות בכלל במציאות. ניתן לטעון (וגם זה כנראה לא נכון) שישנם דברים מסויימים במציאות חסרי כל ערך כלשהו. אני אישית חושב שכשאנו אומרים ע דבר שהוא חסר ערך הכוונה שהערך שלו כל כך קטן עד שבענינו הוא זניח, אבל יש לו ערך ומשמעות כלשהי, עובדה שתינוק יראה בכל דבר קטן ערך עצום, כי נפשו קטנה ולכן המשמעות הזאת משביעה את נפשו.
זו סתירה לוגית כמו שאדום וכחול זה סתירה לוגית.
ייתכן שבני אדם מקנים ערך מוטעה לדברים. אבל את עצם זה שיש משמעות בעולם את זה אי אפשר להכחיש גם אם מאוד נתאמץ להכחיש זאת.
הציור בנפש של עולם ללא מקור חיצוני (לא מקור כרונולוגי או מדעי. וגם לא סיבתי במובן של הברק הוא סיבת הרעם) סותר את העולם כמקום שיש בו משמעות כלשהי. בסוף הנפש במקרה כזה מציירת עולם סתמי שסתם קיים. גם הנפש שלנו שואפת לשלמות מוחלטת ובעולם אין שום דבר עם שלמות מוחלטת, אלא היא שואפת למקור המושלם של העולם, החיצוני לעולם.
משמעות לאו דווקא גורמת לעשות דברים, אבל אמונות המיתולוגיות גם גרמו לאנשים לעשות דברים. אמנם לא מחייבים, אבל בכל זאת. היחס לאלילים לא היה יחס רק טכני כמו לתרופה כיום, אנשים גם העריצו במובן מסויים את האלים וחוו בגללם חווית רגשיות של רגשי קודש מסויימים, גם אם מעוותים. השמאן לא נתפס רק כמהנדס מזג אוויר- אלא מקשר את עולם הקודש לעולם שלנו.
