זה התמודדות ממש לא פשוטה

אבל כבר החלטת...

בכל אופן את נשמעת אדם חכם ומתבונן

גם קראתי מה כתבת על "החזרה בשאלה" קטעים בדיוק שאלתי את בעלי למה לדעתו ככה קראו להם ומי התחיל עם זה... 

קראתי ונשבר לי הלב כי זה באמת כואב 

לגבי נטיות הפוכות מרשה לעצמי לכתוב לך את דעתי על זה כי את נשמעת לי בחורה חכמה...

מה שהתורה לא ראתה בעין יפה או אסרה ממש

מתלווה לזה אנרגיה שלילית ולא נעימה בכלל

להמשך לאישה או להתאהב בה, ברור שזה אפשרי

אצל מי שזה קיים בסקאלה כזאת או אחרת

אבל לנהל חיים לפי זה, בעיניי בגלל שהתורה אמרה מה שאמרה נותן לזה את ההוואי השלילי של זה.. 

בעומק אני רואה את זה פשוט כתאווה לא נכונה ולא בריאה שמצטיירת כמשהו נעים ומתוק ויפה ואידאלי אולי אפילו...

ובטוחה שיש סיבות רוחניות לכך שאישה תמשך לאישה או גבר לגבר למרות שזה נגד התורה ונגד הטבע וההיגיון....

בכל אופן על החזרה בשאלה, עד שימצאו לזה הגדרה אחרת, החיפוש הזה, הדרך הזאת שאת עוברת

יכול להיות שזה התיקון ןהעניין שלך ואולי זו ירידה לצורך עליה ויכול להיות שזאת ירידה שאין ממנה עליה והקשר עם ה' שזה שמחת הנשמה והחיות האמיתית רק יילך ויתמוסס כי המצוות הם אלו המחזקות את הקשר עם הבורא בעולם הגשמי....

אז אם יש לך שאלה או קושיה על הדרך שאת פועלת עכשיו, מתנסה פה ושם, רצוא ושוב...

תדעי שיש גם דרך אחרת...

להתאהב במצוות, בכל מצווה ומצווה, להתרגש ממנה

להתרגש מתפילה , להתרגש מה', להתרגש מאלוקות, לנשום ולחיות אלוקות, לחיות משמעות לא מתוך פחד ולא כי אמרו ולא כי האחים יתחזקו או ידרדרו

אלא כי בפשטות זה מה שהנשמה מבקשת וזה בעומק מה שאנו רוצים בכל הרבדים שלנו

ולפעמים צריך ללכת כביכןל נגד הנפש, כי לפעמים על הנפש מתלבש רצונות נמוכים ולא טובים ואנו מפרשים את זה כצורך אמיתי עמוק פנימי וזה לא מדויק... 

לפעמיפ צריך לקיים מצוות לפחות בהתחלה בכביכול הכרח וכביכול נגד רצון הנפש שכרגע היא במקופ נמוך ולא מבין, ולקרןא לנשמה דרך התפילה שתאיר שתופיע

 שתגיע שתראה את עצמה...

שהקב"ה יאיר לנו את הדרך...

וזה אפשרי. 

בע"ה.

אני מאחלת לך בהירות ושמחה בדרך 

שה' יאיר את דרכך וישמח אותך 

ותרגישי אהובה ורצויה תמיד ❤️

את קוראת לזה תאווה, אבל אצלי זה טבעי, אני לא יודע מה זה להמשך לגבר, אני יודעת מה זה להמשך לאישה ואני לא מכירה משהו אחר, 

זה לא בא מתאווה זה בא באמת אחרי בירור מעמיק של חמש שנים!!

אני ממש לא מסכימה איתך שאת אומרת שהקשר שלי עם ה' ילך ותמוסס, להפך! אחרי היציאה מהארון הרבה הרבה יותר התקרבתי איליו, נכון אני לא דתייה מאוד, אבל מרגישה יותר מחוברת לה' מתמיד! ובעניי אין זה שום קשר למצוות!
זה דרך וכל אחד עובר דרך, אני יכולה לומר לך שאת המצוות שאני מקיימת היום אני מקיימת בהכי התרגשות, ובהכי שמחה, נכון, הקונפליקט גדול, לכן אני לא מגדירה את עצמי דתייה, אבל אני גם לא מגדירה את עצצמי חילוניה..

את מגדירה את זה ללכת נגד הנפש אני אומרת הפוך, ללכת עם האמת שלי..
תודה על התגובה הארוכה♥

גם הדרך הטבעית של משיכה אישה לגבר אני קוראת לזה תאוה... אז אל תחשבי שאני ממעיטה בתחושה או בערך של ההרגשה של זה...

רק השונה הוא שבין גבר לאישה יכולה לשרות קדושה ושכינה מה שלא קורה ולא יקרה לעולם בתאווה אישה לאישה/ גבר לגבר...

וזה קושי עצום, אבל עדיין לא הייתי בוחרת בדרך שיש בה עקימות ואנרגיה לא טבעית...

(אפילו שמרגיש לך שזה הטבע שלך...)

בכל אופן יכול להיות שאת מרגישה יותר קרובה וקשורה לה' עכשיו יותר מבד"כ.. לכן כתבתי שאולי זה כן הדרך שלך להגיע לאמת לאמיתה...

ואולי לא..

בעולמות הרוחניים כל עבירה מנתקת עוד קטע מהחבל שמחבר ביננו לבין ה', מוזמנת לקרוא בליקוטי אמרים בספר התניא דיי בהתחלה... 

האמת שלך כרגע זה לעשות את מה שמרגיש לך נכון כנראה וזה מובן לגמרי, הרבה הולכים בדרך הזאת ואפילו מרגישים קשורים לה'.

בגלל שהרגשות שלנן הם סובייקטיבים ונתונים לשינויים ומצבי רוח זה בעייתי לפעמים להסתמך עליהם ולקבל אותם כאמת מוחלטת וודאית...

ואפשר להבין את זה מצד הסתכלות על הנפש שרוצה לבחור את הדרך שלה ורוצה להרגיש חיבור למעשים שלה...

אני לא יכולה להכנס לזה יותר מדיי כאן בתגובה כי זה מן הסתם מורכב ותלוי בהרבה דברים שעברת בחיים...

את קוראת למשיכה בין גבר לאישה גם תאווה, 

אז שנייה, מה ההבדל??

ואיפה יש לך הזכות לומר שמשיכה בין נשים זה עקימות ואנרגיה לא טבעית?
את חווה את החיים עם משיכה לגבר, ולך זה טבעי, אני חיה את החיים עם משיכה לנשים, ולי זה טבעי...

אני לא נכנסת לעבירות ומצוות כי מספיק נכוותי בזה בעבר ולא מתחבנת עם עצמי ועם אלהוים על עבירות ועונשים, בכלל לא נכנסת לזה!

את ההחלטות שלי אני לא קיבלתי נטו מרגשות, אחרת לא הייתי בוחרת לחיות חיים כאלה, 

את ההחלטות שלי אני אני קיבלתי אחרי בירור ארוך מפרך ומורכב של חשיבה והתבוננות בעצמי..
 

והזכות שלי היא כי הדעה שלי נובעת ממקור תורני, יהדותי, הלכתי, רוחני וכו'

אנחנו יהודים בעלי נשמה שניתנה לנו תורה משמיים אני חושבת שזו בהחלט זכות מספיקה ומספקת. 

שוב אני חושבת שאם אדם מגיע למקום שהוא הפך מה שלמד ויודע על איך העולם הרוחני עובד זה לא מגיע משורש של אמת, אלא מדעה עצמית שכנראה הגיעה מסיבות רגשיות/נפשיות כאלו או אחרות (שהם לגמרי מובנות... כולנו עוברים דרך) 

אם טוב לך זה מצוין, אבל מציינת שוב שלמרות שאת לא נכנסת לחשבונות של עבירה מצווה כרגע, אולי יום אחד החישבון הזה כן יעניין אותך... 

היהדות כן נכנסת לשם, נכון זה אולי טכני ולא הכי סימפטי אבל זה האמת מה נעשה... 

אפילו חלק מעיקרי האמונה...

וכשדיברתי על החלטות דיברתי בעיקר על המקום של המצוות, נשמע ששם זה נבע מרגשות, לא סותר שגם השכל לקח חלק... 

לגבי לחיות עם אישה וכו' פחות נכנסת לזה כי זה מורכב לדעתי על גבי פורום, רק רציתי לציין את דעתי בנושא...

זה לא קשור לידע רוחני זה הרבה מעבר, זה נפש האדם וזה רגשות, וזה מחשבות וזה התמודדות שלא מתחילה ונגמרת בדת ויהדות כי זה נחמד והכל אבל לא להנשארנו לפני 2000 שנה התקדמנו, ויש בעולם דבר שנקרא משיכה בין שתי נשים..
לי יש זכות לומר שיש דבר כזה בעולם כי אני מרגישה וחיה את זה, אין לי זכות לומר לך שום דבר בנוגע לנישואים בין גבר ואישה כי בחיים לא חוויתי אתזה, מבינה?
ואני ממש לא מתביישת בזה, אני גאה מאוד במי שאני, ובעניי לא כל דבר בעולם קשור לדת.

לומר את האמת אני ממש מסתפקת באמונה שלי כרגע אני בטוחה שהיא מאוד חזקה, אז לא באמת אכפת לי מהחשבונות העתידיים על פה מצווה שם מצווה אני מתמקדת בלהיות אדם טוב ובעניי זה מספיק..

לא אומרת שאני לא עושה יותר יש מלא מצוות שאני מקיימת, אבל בעניי לחשם מצוות זה ממש פאסה

לא חוויתי דעה על התחושות שלך או המשיכה שלך באופן אישי

דיברתי באופן כללי, אפשר לקחת צד בדיון נטו על סמך מקורות מיהדות מבלי לשפוט את החוויה הריגשית שאת עוברת אלא לדבר מתוך מקום ענייני... לשם יותר כיוונתי...

לא אמרתי כלום על בושה...

להפך גם אמרתי שלגמרי אפשרי וייתכן להמשך לאישה... 

ויש לך זכות לומר את דעתך על נישואים בין גבר לאישה אפילו אם מעולם לא חווית ואולי לא תחווי וגם אם זה לא נובע ממקור של יהדות, כי מותר לנו להביע דעה כי לכולנו יש עולם של מחשבות והתבוננות וזו זכותנו להביע אותו לדעתי... 

ההבדל הוא לא לבוא ולהגיד *לי* תבואי פשוט ותתשתפי בדיון במידה והוא קיים.

זה מה שעשיתי כאן, לא באתי ואמרתי *לך* באופן אישי מה את מרגישה בלב שלך... אמרתי בכללי...

אז את מבינה, פתאום את אומרת שאת מסתפקת באמונה שלך או שזה לדעתך פאסה להתעסק במצוות...

אז אוקי... 

רק מציינת שוב, שלפי היהדות זו לא האמת

מכעיס ומעצבן אבל זו לא האמת.

איך אמרת? ממזמן כבר התקדמנו?

מה התקדם? מי התקדם? הקב"ה? העולמות הרוחניים?

למעלה הכל נשאר בדיוק אותו דבר. אין זמנים בשמיים. והקב"ה גם לא משתנה...

אנחנו משתנים נכון, התרבות משתנה, הצרכים, ההלך רוח, הסגנון, ועוד, משתנים.

לא השקפת היהדות ולא הלך הרוח היהודי.

הוא ניצחי וקבוע. 

ובמידה ונדמה שחל שם כביכול שינוי, השינוי כנראה חל בנו, ואולי הוא דורש מאיתנו לברר בנפש שלנן מי הוא זה שאנו מכנים בשם אלוקים ומה היא זו האמונה שאני מכריזה שאני מאמינה בה. 

אולי בין זה לבין האלוקות והאמונה האמיתיים אין הרבה חיבור אמיתי...

אולי ואולי לא. 

נכון, זה לא האמת לפי היהדות, והיהדות חשובה לי, לכן אני ל מתכוונת לבזות אותה עם טקס חופה של שתי נשים..

אני אומרת התקדמנו אני מתכוונת שאפשר לעשות את השילוב בין הדת לחיים ואני לא צריכה להסתיר את מי שאני או מה שאני, אני חיה איך שטוב לי!

אני לא חושבת אני נמצאת במקום שאני צריכה לברר על האמונה שלי, אני מאמינה, ומשלבת. ואפשר שזה יבוא ביחד.

באמת אני לא במקום של להטיף לך, לא התנסתי בנסיון הזה, כך שאיני יודע איך הייתי מתמודד (כן עמדתי בנסיונות אחרים). אם היית כותבת בבמה פנימית של מתמודדים, הייתי נמנע מלהגיב בכלל.

אבל  היות שפתחת את זה בפורום דתי-ציבורי, שגם נוער קורא בו, אבהיר את המובן מאליו:

קרבת ד' משיגים רק כשעושים רצונו, כפי שהוא ציווה בתורה וכפי שעבר לנו במסורת ממשה לחכמי הדורות. הרגשות סוביקטיביות שלנו, לא רלוונטיות לקרבת ד'. 

המקריבים בבמות הרגישו שהם מתקרבים בזה לד', הנביאים צעקו עליהם והמלכים הצדיקים הרסו להם את הבמות (וכשלא הצליחו - זה יופיע כסיוג מ"ויעש הישר בעיני ד', רק הבמות לא סרו").

אנחנו לא יודעים מי יותר קרוב ל-ה',

בחור בן 25 מבית דתי המקיים מצוות מבוקר עד ליל כפי שחונך והוא מאמין,

או יהודי בברית המועצות הקומוניסטית שלימד את ילדיו להגיד פעמיים ביום שמע ישראל, או חילוני אתאיסט שעזב אשה ילדים ועבודה והלך להגן על עם ישראל בעזה.

אני כבר מזמן מחוץ למשחק הזה, מי יותר קרוב ומי לא. למשחק הזה יש רק שופט אחד, והוא לא אף אחד מאיתנו.

ולא למשמעות הזאת התייחסתי.

חד משמעית!

שאלת קיום התורה היא מה שרלוונטי כאן.

התורה אוסרת על זה, ומי שרצון ה' חשוב לו צריך לבטל את רצונו.

גם ממזר הוא אומלל שכנראה לעולם לא יתחתן. וכאן שייך לומר שלפום צערא אגרא והקב"ה לא מקפח אף בריה.

לא יודעת מה איתך, ואתה תעשה את החשבונות שלך עם עצמך איך שאתה רוצה, ובאמת לא אכפת לי, אין לנו את הזכות לבוא ולדון אדם על פי כמות המצוות שהוא עושה.

לצאת בשאלה - פרוזה וכתיבה חופשית

אני לא יודע ממה להתחיל ואיך לסיים 😵‍💫

אבל חיבוק אחות 

ענק ענק 

לא לראות את ההלכה כהכל או כלום..

להמשיך להקפיד על מה שאת יכולה.

הרמב"ם באגרת השמד/מאמר קידוש ה':

ודע, שצריך האדם לידע יסוד זה מיסודות הדת, והוא, שירבעם בן נבט והדומים לו נפרעים ממנו על עשיית העגלים ועל ביטול עירובי תבשילין וכיוצא בהן, ולא יאמר האדם קם ליה בדרבה מינה, שאין דבר זה אלא בדיני אדם בעולם-הזה, אבל ה' יתעלה נפרע מבני אדם על החמורות ועל הקלות, *ונותן שכר על כל דבר שעושים.* לפיכך צריך האדם לידע, שכל עבירה שיעשה נפרעים ממנו עליה, *וכל מצוה שיעשה מקבל שכר*".

כשסיפרתי לראש הישיבה בשיעור א',

הוא אמר לי (ציטוט מהזיכרון)

יש 3 דברים שאני רוצה להגיד לך: 

א. כמובן יש דברים שאסור לעשות, אבל אתה לא צריך אותי בשביל לדעת אותם.

ב. לא משנה מה, אני לא יכול לשפוט אותך כי אני לא בנעליים שלך ולעולם לא אבין את מה שעובר עליך.

ג. בכל מקרה ובכל מצב, הדלת של בית המדרש פתוחה בפניך, אתה תמיד תהיה רצוי כאן גם אם לא תקיים את כל התורה כולה.

כמה חבל שלא בכל מקום הגיבו כך...

את עוד צעירה (כתבת שלפני שניה היית בנוג"ה נכון?), את עשויה להשתנות ולהתפתח. זה לא הכי פופולרי להגיד אבל גם ילדים בני 21 הם עדיין ילדים. באמת אבל. הנפש והמוח עדיין לא התעצבו עד הסוף בגילאים האלה. לכן, אל תהיי נחרצת. אמרת שאת לא יודעת מה זה להמשך לגבר. אוקיי, זה אחלה, אולי את עוד לא בשלה נפשית לזה.

לא שלי באופן אישי יש משהו נגד אהבה מסוג כזה או אחר, אני כבר התדלשתי, אבל אני למוד ניסיון גם מעצמי וגם מאחת הבנות שלי בנושא הזה.

תני לעצמך זמן. תחווי את האהבה שאת מרגישה לבנות מינך עכשיו, זה בסדר, גם לי הייתה תקופה כזאת. אבל את עשויה למצוא את עצמך פתאום מפתחת כל מיני דברים יחד עם הגדילה של הגוף והנפש ובגיל 25, 26, 27 לרצות ולשאוף לדברים שלא הכרת לפני.

בקיצור, אל תהיי נחרצת כל כך. תשאירי לעצמך את המקום הקטן הזה בשולי התודעה שהחיים הם דינמיים ויכולים להשתנות.

אני לא מגדירה את עצמי לסבית כי אני מקובעת
אני מגדירה את עצמי לסבית כי זה כרגע מתוך נוחות..
הרבה אומרים לי שלא מצאתי את הגבר שלי עדיין, אז אם אני אמצא אותו אני אשמח...
בנתיים נוח לי להגדיר את עצמי לסבית

שאם אצא מהארון ואספר לכולם שאני הומו (אני לא, אבל היא לא יודעת והיא אומרת מה היתה עושה אילו) אז היא תתאבד.

א. מכניסה רעיונות לראש של הילד בלי בכלל שהוא דיבר על זה
ב. להטיל את האחריות לחיים של האמא בידי הילד?
ג. זה מכעיס אותי השיטת חינוך הזו, ממש..

בין מה שאני מתאר לבין איך לפני שלוש שנים בערך, היא ואבא שלי דרשו ממני דין וחשבון על כך שאני עובד במשלוחים, עם המון עצבים וצרחות, באופן שמשדר בצורה שלא משתמעת לשני פנים, שאני אמור להתבייש מאוד, להתנצל ולהתעורר על החיים שלי.

הקו המאחד הוא התפיסה שכל אלמנט בחיים שלי תלוי בהם בלבד. וכשמשהו לא עובד פועלים באופן יותר ויותר אגרסיבי, עד לתוצאה הרצויה.

כלומר כל תוצאה אפשרית, אם פועלים ברמה מספקת של אגרסיביות.

ואני סולד מאוד מהגישה הזאת, דבר ראשון כי לא כל אדם יכול להגיע לכל מקום או ירצה להגיע לכל מקום, גם אם ידרשו ממנו.

בימינו יש המון גישות מה הכי נכון ומה הכי מוסרי, ורובנו נחשפים להמון גישות מהמון מקומות, ומי שחושב באופן לוגי מבין שאין סיבה לאמץ דווקא את הגישה של ההורים.

במציאות שכזאת, מה שמייחד את ההורים הוא שהם הכינו לך אוכל.

אם זה היה סיבה לאמץ את הגישה שלהם, הייתי אמור נכון להיום לאמץ את הגישה של המנהלת של המאפייה שליד הבית שלי.

זו עבירה. נקודה.

קשה גם על חילול שבת, וקשה על אי קימה לתפילה, וקשה על אכילת מאכלות אסורים, וכן הלאה.

כאן קשה יותר כי תחום העריות הוא חמור יותר. כידוע זהו אחד משלוש עבירות החמורות ביותר.

הגישה אצלנו במגזר בדרך כלל היא לא לשבור כלים, ובמקביל להבהיר שיש גבולות. וזה אתגר קשה.

ואני לא חושב שיש היום רב שיגיד להומו או לסבית שטוב מותם מחייהם, אפילו אם הם מקיימים יחסים מלאים.

מה שכן, אני חושב שזה מאוד לא מנומס להניח שמישהו (למשל הפותחת) מקיים יחסים, זה אפילו די גס. אם אדם לא אומר זאת במפורש על עצמו, לא חושב שראוי להניח זאת ובוודאי לא להוכיח אותו על ההנחה הזאת.

כל תחום העריות הוא חמור. ה"בעיה" אצל לסביות זה שאין להן פין. בכל מקרה, חזל אסרו את זה במידה שווה. אבל בכל מקרה לא התייחסתי לעניין הזה. הפותחת הציגה תפיסת עולם, ועניתי לזה.
ההבדל בינינו הוא שאתה באופן קבוע מציג עמדה שטוענת שאין שום ערך בתורה, שום רעיון, שום תפיסה, שום ערכים, חוץ מהחובה לעשות או לא לעשות בדיוק את ההוראה הנתונה. ואתה טועה. המעשה הוא ביטוי לרעיון שעומד מאחוריו.

ואני לא יודע מה רבנים יגידו למי שעובר איסור בידיים. לא התייחסתי לנקודה הזו בכלל.

וזה מאוד לא יפה.

מילא להגיב לגופו של אדם ולא לגופו של עניין, שגם זה מעשה לא מנומס, אבל לכתוב שקרים לגופו של אדם זה בכלל מעשה מכוער

ותיארתי איך אני רואה את ההבדלים בינינו שמביאים להתייחסויות השונות.

ככה אני התרשמתי מהשיחות איתך לאורך הזמן. או שאני טועה, או שאתה לא מעביר נכון את הרעיונות שלך, או שבלבלתי אותך עם מישהו אחר כאן.

לעניינו, עריות הוא שדה הלכתי שלם. הוא לא מתחיל בהלכה אלא נגמר בה. כל איסורי עריות שייכים לדין המיוחד של "1 מ3 החמורים". אמנם במסוללות אין דין דאורייתא, ויש "רק" הוראה חז"לית, אבל זה אותו הדבר מבחינת היחס לעריות. ההבדל הטכני בין הגבר לאישה כאן לא משנה את המשמעות.

אדם א' חייב מיתה ואדם ב' לא חייב מיתה?

שני אנשים טועים/חוטאים/רשעים באותה המידה, אבל רק אחד מהם חייב מיתה בגלל סיבה טכנית? ולא כי יש עומק ורצון וכוונה מאחורי זה שיש עבירות מסוימות שחייבות מיתה ועבירות אחרות שלא חייבות מיתה?

התורה מגדירה בתחילת בראשית את הקשר בין איש לבין אישתו, ואת התפיסה של האדם השלם (איש ואישה דווקא). משכב זכר הוא ההפכי המוחלט. במסוללות אין את האפשרות הטכנית לחיבור.

אתה חושב שמהותית שני המעשים חמורים באותה המידה, ורק בגלל הבדל טכני על אחד מהם יש מיתה ועל השני לא.

לדעתי לא יכול להיות כדבר הזה, שהרי אם רק בגלל הבדל טכני אדם אחד חייב מיתה והשני לא, התורה לא הייתה תורת אמת. היא הייתה ספר טכני שלא מלמד אותנו מוסר או אמת אלוקית אלא מלמד אותנו "על מה מותר להיתפס ועל מה לא".

בכל מקרה, תראה איך מההודעה הראשונה שלך לפיה "כידוע זהו אחד משלוש עבירות החמורות ביותר"

הגענו ל-"אמנם במסוללות אין דין דאורייתא, ויש "רק" הוראה חז"לית"

באיזו קלות כתבת שמדובר בעבירות שעדיף למות מאשר לעבור עליהן,

ואז כתבת שבעצם זה אפילו לא דין דאורייתא (אגב לפי הרמב"ם זה כן דאורייתא).

אח"כ התחלת להתפלפל על זה שמהותית זה אותו דבר ורק הדין שונה, פלפול שבעייני חוטא לאמת ומסוכן מאוד.

בהודעה הראשונה שלי התייחסתי לתחום העריות, ולמדתי את חומרתו מהדין של 3 החמורות. למזלי, אחרים כאן הצליחו להבין את זה מבלי שנזקקתי להבהיר.

מכאן כשעוברים לשדה ההלכתי אז המציאות מתחילה להכתיב את שלה. על מה אתה רוצה שיענישו נשים המסוללות? על רגש האהבה?

הרמבם כותב שזה מ"מעשי ארץ מצרים". זהו רעיון של יחסי אישות (קרי בתחום המין). בפועל, אין לאישה מה ואיך לערות ולכן האיסור אינו דאורייתאי.

בבראשית למדנו מה התורה רוצה מהאיש והאישה.

אתה טוען כאן משיב - צעירים מעל עשרים שכל ציווי בתורה משקף משהו מוסרי

ועכשיו אתה טוען ששני חטאים דומים, שעל אחד יש חיוב מיתה ועל השני אין, הם זהים בחומרתם. למה הציווי להרו אחד ולא את השני לא משקפים משהו מוסרי?

א. לא כתבתי בתגובה הראשונה שכל ציווי משקף משהו מוסרי. לא התייחסתי לזה בכלל. מה שכתבבי זה שהכל נמצא באותו תחום חמור.
וחזל באו ואסרו במידה שווה את המסוללות.

ב. אני לומד את היחס למשיכה תוך-מימית מהמודל שהתורה עצמה מציבה. משמעות מושג האדם הוא בקשר בין איש ואישה. זה סימטרי.

ג. כפי שכתבתי בתגובה אחרת, התוכה החילה איסור מיתה רק לאחר חיבור גופני, ולא על כל הדרך לשם. נשיח חסירות את היכולת הטכנית להתחבר גופנית באמצעות איברי מין ולכן "לא מצליחות" להחיל על עצמן את דין המיתה.

משיכה תוך מימית

אהבתי

ברור שזאת טעות הקלדה, רק ציינתי שזה יצא חמוד.

לא חייבים לתקוף.

יום קסום!

ההבדל הוא שבלסביות אין בעצם מעשה בכלל סתם מחככים, ואילו בהומואים זה השחתת זרע לבטלה לאו דווקא לאן זה הולך 

גם לפי הגדרת חכמים "הנרבע" הוא בעצם לא חלק מהעברה ואם עשה מרצון אז הוא מסייע לדבר עברה לא משהו אחר

''מות יומתו שניהם''...

חפש בגוגל ''השוכב והנשכב''. שני הצדדים נחשבים כחוטאים באותה המידה.

ו... אני פורש ברשותך מהדיון הזה.

כי...

כשיש הוצאת זרע ללא משכב זכר - אין חיוב מיתה.

כשיש משכב זכר ללא הוצאת זרע - יש חיוב מיתה.

להיכנס ליותר פרטים?

גם השוכב וגם הנשכב חייבים מיתה, מה שעוד יותר מרחיק מההסבר שלך... כלומר לא הזרע הוא הבעיה במשכב זכר שבגללה התורה ציוותה סקילה.

ו... אני חושב שבשלב הזה איבדנו את לקוחות אינטרנט רימון סופית

יש אומרים שבהוצאת זרע יש חיוב מיתה או כרת, נדמה לי ע’’פ הזוהר.

יסוד עניין התועבה במשכ’’ז הוא שינוי מצורת רצונו של הבורא, שברא משפיע ומושפעת. מכחול ושפופרת.

בענין הזה גם אשה שאין בה חיוב מיתה,צבפנימיות הענין זה ודאי שינוי מרצון ה’, וזה מזכיר לי את האבן עזרא על איסור כלאיים ’’דע כי השלם שלם מאוד’’ אל תבטא במעשיך שכביכול בריאתו של הקב’’ה ח’’ו חסרה.

היא מושלמת. והוא קבע איש נושא אשה נ ק ו ד ה.

לכן כותבת בכלליות 
אני לא רוצה להכנס לאיזה מצווה חשובה יותר ואיזה מצווה פחות, אבל בטוחה שלא כולם מצליחים לשמור על כל המצוות, 

גן לדבר לשון הרע זה עבירה.
גם לא לכבד הורים זה עבירה הרבה יותר חמורה...
גם הוז"ל זה עבירה.
תראה לי בן אדם אחד שמקפיד על כללללל המצוות.

לך אין שום זכות לבוא ולומר לי את חוטאה

יש הבדל בין מצוות עשה לבין מצוות לא-תעשה.

יש הבדל בין דאורייתא לבין דרבנן לבין מנהג.

יש הבדלים בתוך דינים דרבנן.

ויש הבדל בין מי שמתאמץ למלא את רצון ה' לבין מי שלא.

אינו דומה המדבר לשון הרע תוך כדי שהוא יודע שהוא לא בסדר,

למי שמדבר לשון הרע כי פשוט לא אכפת לו, או כי הוא מתרץ לעצמו למה הפעם זה כן בסדר.

וכמובן יש הבדל בין מי שעושה עבירה ורוצה/עושה תשובה, לבין מי שעושה עבירה וטוב לו עם זה.

האם אני מצליח למלא את רצון ה' בשלימות? לא. אבל אני לא הופך את החולשות שלי לאידיאולוגיה.

אני יודע איפה אני לא בסדר, אני יודע מה אני צריך לתקן או מה אמור להיות, ואני לא מנסה לתרץ תירוצים.

ולא את היציאה מהארון כדי להרגיש טוב עם עצמו ולהיות שלם עם עצמו או כדי להפסיק לשחק דמויות בחיים של עצמו,

שזה אפילו יכול להיות מוערך מאוד.

אדם דתי רואה בתורה לא רק ספר חוקים, אלא את רצון הקב"ה בעולם, ולכן וודאי שיצרום לאדם דתי לשמוע על משהו שנעשה בניגוד לרצון ה' יתברך (כמו הרבה מהמגיבים לך), במיוחד כמו אצל אמא שלך שזה מגיע ממישהי שמאוד קרובה לה..

איך ציפית ממנה להגיב? ולמה כל כך משמעותי לך מה היא חושבת ורוצה?

כלומר בחיי, לילדה מותר לצאת מהארון ולאמא אסור אפילו לצאת מההקשר?

באמת קצת היגיון.

נשים המסוללות זו בזו, פריצותא היא (בבלי) ’פריצות’ היא שינוי וסטייה מהמין והדרך הטבעית של הבריאה. מלשון פירצה. כאשר אדם הראשון נברא, ע’’י האלוקים, לא היו נשים בעולם. הקב’’ה לקח חלק ממנו ונתן לו מתנה מופלאה ושמה אשה שתשלים אותו בצורה המושלמת ביותר. נמצא איפוא, שאשה במהותה היא נשמה תאומה של בעלה, ומהות הקשר שלה אליו ושלו אליה הוא חיבור בין נשמתי. כל צורה אחרת, כלומר איש ואיש או אשה ואשה, איננו חיבור מהותי, אלא חצי ועוד חצי, כך שלדעתי כאדם מאמין בה’ ובתורתו, לא שייך בכלל להגדיר ’נישואין’ שניים מאותו החצי, אלא רק איש ואשה, משפיע ומקבלת, יש כאן חיבור מושלם של שני חצאים שיוצר ’אחד’ חדש. למשל בחשמל, חיובי וחיובי יוצר פיצוץ, דווקא הניגודיות של חיובי ושלילי יוצרת זרם חשמלי. תנסו לחבר פאזל משניים אותו דבר, זה לעולם לא יתחבר..

כך שאפשרי להיות חברות קרובות אולי, אבל חיבור נשמות לא יהיה כאן.

כואב לי כל כך, ואינני יכול לשפוט אותך כי אין לי את הניסיון הזה, אבל דבר אחד אני יודע, שמי שמקריב למען ה’, את מאוויו הכמוסים ביותר, זוכה לקירבת אלוקים עצומה, ולתחושת סיפוק משכרת שאי אפשר לתאר במילים.

למשל אשתף משהו אישי, בעבר לפני 7 שנים הייתי נער בן 20, בישיבה, שמור,אבל  עם הורמונים מטורפים, ושתי נשים מתחתית החבית האנושית הציעו לי ברחוב ב2 בלילה בחינם, וסירבתי. איש לא היה יודע מזה אם הייתי חוטא, אבל התחושה שלא הלכתי ’אחרי הלב’ כמו הפרוגרסיביים, אלא נלחמתי לעשות רצון בוראי, היא מענגת בכפל כפליים ומלווה אותי כל חיי, הרבה מעבר להנאה הרגעית שהיתה יכולה להיות לי..

מתפלל שה’ יאיר עינייך ותמיד תזכי לעשות רצונו.  ותאמיני לי, זה שווה.

על סמך מה אתה מבטיח לה ''תחושת סיפוק עצומה'' אם היא לא תהיה עם אשה...

על סמך זה שאתה לא היית עם זונות ברחוב? איזו מן השוואה זו בכלל?

אתה משווה את זה ש''נלחמת לעשות רצון בוראך'' בכך שלא היית עם זונות (אגב מה הקשר פרוגרסיביים? רק הם הולכים לזונות?), למצב של אשה שלפי דבריה לא יכולה בכלל לאהוב גבר?

ולפני שאתה אומר לאדם להט''ב שרק בחתונה בין איש לאשה יש ''חיבור בין נשמתי'', ''חיבור מושלם בין שני חצאים'' וכו' - אתה לקחת בחשבון את התוצאות של החתונה על האדם הזה? ומה לגבי בן/ת הזוג? אתה יודע איזה סבל זה יכול להיות לאדם סטרייט, אם הוא מתחתן עם להט''ב שמתחתן לא מתוך אהבה ומשיכה אלא כדי ''להיות צדיק''?

אתה מוכן לקחת אחריות על זה?

אתה היית מסכים להתחתן עם לסבית שלא יכולה לאהוב אותך או להימשך אליך, ובזמן שאתם נשואים היא לא מפסיקה לערוג לקשר עם אשה?

ממליץ לך לראות את הסרט ''חתונה הפוכה'' או לקרוא את הספר ''צל ומי באר''.

דבר נוסף:

לבוא לאדם שאולי לא יוכל לעשות מצווה מסוימת, למשל אדם חסר ידיים שלא יכול להניח תפילין או אדם עם סוכרת שלא יכול לצום ביום הכיפורים, ולספר לו שהמצווה הזאת שהוא לא יוכל לקיים היא היא רצון ה' בעולם, היא השלמות... נראה לי סתם אכזרי ולא יעיל.

אם לא היית מביא בתור חיזוק את טראמפ, שלא ידוע בציבור במוסר הגבוה שלו בכל הנוגע לטהרת המשפחה... לא ממנו אתה ואני רוצים ללמוד מה מוסרי וצודק וראוי ומותר בכל הנוגע לנושא הזה.

נ.ב.

לא זכור לי שהוא אי פעם דיבר נגד הומואים או לסביות או חתונות חד מיניות, רק נגד טרנסקסואלים, אבל אני פחות עוקב אחרי הפוליטיקה המקומית של ארה"ב...

במישיגן (המדינה שבתוכה דטרויט) יש 68% תמיכה בנישואים חד מיניים,

ובפנסילבניה המצב די זהה.

בדטרויט עצמה האחוז טיפונת יותר גבוה - 69% (לא מצאתי סקר שבדק את פועלי הרכב בלבד).

למעשה, לפי התמונה הבאה מתוך ויקיפדיה, מיססיפי היא המדינה היחידה בכל ארצות הברית שבה אין לנישואים האלה רוב בקרב האזרחים (וגם שם זה כמעט רוב - 49%):

לפי סקר של הניו-יורק טיימס משנת 2023, 70% מהאמריקאים תומכים בנישואים האלה, לעומת 22% בלבד שמתנגדים.

Cross-Tabs: July 2023 Times/Siena Poll of the 2024 Race and National Issues - The New York Times

לפי מחקר אחר, ""השינוי בתגובתה של אמריקה להומוסקסואליות היה - וממשיך להיות - אחד השינויים המהירים והמתמשכים ביותר בעמדות ההמונים מאז תחילת הסקרים הציבוריים".

אגב, הרוב שבעד נישואים חד מיניים קיים גם בתוך המצביעים של כל אחת מהמפלגות הגדולות.

האם זה אומר שנישואים חד מיניים הם דבר טוב?

לא, אני לא חושב שמהם אנחנו צריכים ללמוד מוסר או תורה או מיניות או כל דבר אחר.

אבל... אתה העלית את הנושא, לא אני

"כוונתי לאמריקנים שהוא מייצג (ואני בתוכם) ברובם הכפריים מפנסילבניה" - הוא לא כתב רוב הכפריים אלא שרוב אלה שהוא מייצג הם כפריים. זה כמובן לא נכון ולכן לא התעכבתי על זה. 

"ופועלי הרכב מדטרויט" - דטרויט היא עיר גדולה, מסתמא הוא לא התכוון לכפריים של דטרויט כי זה כמו להגיד "הכפריים של בני ברק".

אלא הוא התכוון להגיד שרובם של תומכי טראמפ הם כפריים מפנסילבניה ופועלי רכב מדטרויט, כלומר הוא לא באמת התכוון לכפריים כפשוטו אלא התכוון ל"עמך", אנשים פשוטים.

אתה צודק שהסקרים לא סוקרים רק את "עמך" אבל כשיש 70% תמיכה לעומת 20% התנגדות אפשר להניח בוודאות גבוהה שגם ב"עמך" יש רוב

שחתונה היא רק בין איש לאשה. כמו לומר על שני פלטות של שולחן שהם שולחן.. הם לא. 4 רגליים עם פלטה מקבל תואר שולחן.  אותו דבר שני סירים ללא מכסה אינם מתחברים, אבל סיר ומכסהו נעשים כמקשה אחת.

כך שגם אם חיים מאותו מין יחד באיסור, טכנית אי אפשר לקרוא לזה חתונה. זה מגוחך.

ואני מאחל לפותחת האשכול שתתקרב לה’ מתוך שמחה וטוב לבב.

,לדיגומא :מים רותחים בטמפרטורה של 100 מעלות, כך יש (להבדיל)חוקים רוחניים ,שבמסגרתם רק בין איש לאשה יכול להיות חיבור נשמתי-בדיוק כמו שהוא כתב בפשטות. מה לעשות שזאת המציאות הרוחנית על סמך תורתינו שהיא תורת אמת.

לאן לקחת את זה? הוא לא אמר לה להתחתן,הוא רק ציין את העובדה הזו שפשוטה לכל יהודי המאמין בתורתינו.

וגם אם בין שתי נשים יש רגשות עצומים -זה לא יכול לשנות את העובדה הזאת.

רגש הוא לא מדד לאמת! רגש הוא לא מדד לאמת! ושוב- רגש הוא לא מדד לאמת!

אלא שהמסר הסמוי שמטפטפים לנו מרגע שאנחנו נולדים בתקופה המבלבלת בה אנו חיים, היא שהרגש/ הלב הם מטופ ועל פיהם יש דבר (חלילה).

אנחנו נולדנו לעבוד את השם ,לא את עצמינו ובדור שבו האושר האישי הוא יעד עליון לפי תרבות המערב, קצת עלולים לשכוח את זה.

ואף אחד לא מזלזל בהתמודדות של אנשים עם נטיות הפוכות, אבל בשורה התחתונה צריך קודם שהשכל יהיה "מסודר" -שיהיה ברור לנו בבהירות מה נכון ומה לא נכון ,מה אסור ומה מותר. אח"כ לראות איך אפשר להתמודד -זה כבר שלב נוסף. ואנשים מתמודדים עם האמונה והמצוות בכל מני חזיתות, התמודדויות לא פשוטות בכלל-יום יומיות, סזיפיות.. אל זה חלק מלבחור באמת.

א. מעולם לא כתבתי שהכי חשוב להיות מאושר.

ב. מעולם לא כתבתי שמותר לעשות דברים אסורים בהקשר הזה.

ג. לא כתבתי שאנחנו נולדים בשביל לעבוד את עצמנו.

ד. אני לא יודע מה זה ''חיבור נשמתי'', בחיפוש בגוגל מצאתי רק תוצאות הקשורות לעולם ה''תקשור'' ו-NLP וכל מיני הילרים ומכשפים, ולא תוצאות שקשורות לעולם היהודי.

גוגל פספס וזה מושג יהודי אמיתי? אני חלילה לא שואל מתוך זלזול, באמת לא מכיר...

לא ללכת לזונות ברחוב? זו המעלה הגדולה של יוסף הצדיק?

אצלו היה מדובר במעסיקה שלו, שהוא הכיר לפני ולפנים, והיו יכולות לצאת לו טובות הנאה רבות אם היה נענה לבקשתה, והפסד עצום אם ייסרב (מה שבאמת קרה, הוא הרי נשלח לכלא בגלל זה).

להשוות את זה ל''לא הייתי עם זונות ברחוב'' זה פשוט לא שייך

ועם זאת אני אומרת שאני אישית במקום של התורה היא אחלה יש מצוות שסבבה לי לקיים אבל יש בעניי דברים שיותר חשובים לי מהמצוות ומכך שהתורה מקובעת, כמו לחיות עם בחורה שאני אוהבת ולא עם גבר כי ״רק ככה יש חיבור נשמתי אלוהי״

זה לא עובד ככה, אני מחפשת אושר, אני מחפשת אהבה, לא מחפשת לעשות מה שכולם אומרים לי לעשות, אני היחידה שחיה את החיים שלי ואני חיה אותם כמו שאני רוצה, ובדרך חיים שלי כשאני אתחתן עם אישה יהיה בנינו את החיבור הכי אלוהי שאפשר, אני לא אתחתן עם אישה רק בגלל הגוף שלה, אני בטוחה שאני פושוט אדע מי היא כי יהיה לנו חיבור, איך אמרת?  נשמתי.

לפי מה שאתה אומר, אי אפשר להתחתן אם אין את היחס משפיע- מקבלת,

שוב אני שונאת הגדרות אבל אני הולכת איתך,

אישה חייבת להיות מקבלת וגבר חייב להיות נותן??

זה באמת רק חיצוניות??

אנחנו מדברים פה על חיבור נשמתי שיכל לקרות,

אז לא משנה בכלל אם זה גבר או אישה!!!

כי החיצוניות לא משנה!!

יש גברים שלפי מה שאתה אומר נמצאים במקום של ״מקבל״ ויש נשים שנמצאות במקום של ״משפיעה״

זה לא שחור או לבן.

זה לא שאם אני אישה אני חייבת להיות ״מושפעת״

בא אני אספר לך שלפני שלוש שנים שהייתי בת 17 אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאני לסבית ואני משלה את עצמי, ותצאי עם גבר והכל יסתדר מעצמו, וזה מה שעשיתי התחלתי עם גבר באוטובוס, נפגשנו לדייט ראשון והקשר נמשך שבועיים ואפילו טיפה יותר ובאמת היה לי כיף, אבל לומר שהייתה משיכה?? לא יכולה להגיד זה פשוט לא קרה.. ונפרדתי ממנו הבנתי שאם אני נותנת לו להתאהב בי בזמן שאני עובדת עליו שאני אוהבת אותו, זה ייגמר רע מאוד.

לא פייר בשבילו שייחיה עם בחורה לסבית ולא פייר בשבילי כי זה לא מה שעושה אותי מאושרת…

אז קרבת אלוקים יש לי אפילו יותר ממה שהיה לי כשהייתי דוסית, ואדרבה אני כלכך מרגישה טוב עם זה שנפרדתי מאותו בחור ושיצאתי מהארון וואלה מאמינה שאם הייתי מתחתנת עם אותו בחור, הייתי מייסרת את עצמי על כך שאני לא חייה את החיים שאני רוצה…

ברור שאת צריכה לשמור על קשר עם המשפחה. אבל עדיף שתמצאי מקום לעצמך. זה יהיה יותר טוב לכולם. בהצלחה.

אז אין לך בעייה לשמור על הקשר במסגרת הזו. אם המשפחה מקבלת את זה. אם יש מגבלות שהם מציבים. תכבדי את זה. תחיי את חייך זה מה שבחרת. בסדר.

קרובי משפחה שלנו בכל מצב. לא משנה הורים, אחים , ילדים , בני דודים. נגיד, בן דוד של אמא שלי עבד בתור נוכל , ובזמנו  הפנוי עשה אורגיות ( בסביבה שלו היה מקובל לעשות אורגיות עם חברים באיזו דירה דיסקרטיות ). ומשפחה קיבלה את זה כל עוד הוא הוא היה מפרנס את אשתו ובנו ולא מרמה בתוך משפחה . האם זה היה לטובתו? לא. הוא סיים רע. האם זה היה חינוכי ? לא . האם זה נכון מבינה ערכית ? גם לא. כי אם אני לא  מרגישה טוב עם משהו , אני עדיין לא מרגישה טוב עם זה גם אם בחדשות כתבו שזה לגיטימי או שכנה כן מקבלת את זה. כאילו מותר לי שיהיו לי ערכים וגבולות שלי . ואני לא אמורה להזיז אותם בהתאם לכל קרוב משפחה.

אף אחד לא חייב להסכים עם הדרך שלי.

ולי זה באמת לא אכפת,

אבל שנייה רגע את משווה יציאה מהארון ללעשות אורגיות?

אני רוצה לדעת מה הקשר?

אצל גברים בעלי מעמד קצת אמיד מרקע של דוד שלי בשנות תשעים הייתה נורמה של אורגיות פעם בשבוע.

לך זה לא נשמע. אבל למישהי שגדלה ברקע אחר בתקופה אחרת גם יציאה הארון לא נשמעת.

מתוך חברות שלי אני מכירה לסבית אחת. בסביבה של הבת שלי שהיא בת 16 כבר איזה ארבע. מה השתנה טבע? לא, השתנתה האופנה. ואני עוד גדלתי בסביבה חילונית והיא בסביבה דתית.

אז לצערי, את שופטת אותה בלי להבין דבר וחצי דבר ממה שעבר עליה בשנים האחרונות.

איך אמא שלי קראה לזה?

סמים, את אומרת אורגיות, אני אומרת אין קשר לא לזה ולא לזה…

אני לא יוצאת מהארון כי זה קול וזה נחמד ובאלי צומי! ממש לא!

אנשים שעושים אורגיות כשהם נשואים ויש להם ילדים זה בעיה אחרת לגמרי!

אנשים מחליטים עם כל התסבוכת שבדבר לקום ולעשות את הצעד של יציאה מהארון אלה אנשים שעברו ועוברים דברים שאף אחד לא יכול להעלות על הדעת שהם נשארו בחיים אחר כך!!!

וכמו שאת אומרת ״התופעה״ גדלה, זה נכון ויש לי באולפנה שגדלתי בה לפחות חמש בנות שאני מכירה שיש להן נטיות מניות ״הפוכות״ אבל זה לא אומר שזה הפך בגלל זה לטרנדי, זה לדעתי המודעות שהפכה להיות נוכחת יותר, כן גם בקרב בני נוער בגילי 13 12

איך נולד ילד?

מ 3 שותפים.  רצון הבורא, איש ו אשה. טרם נוצר אחרת...

תחשבי על זה.

בשולי דבריי:

לא התחתנתי מ'אהבה'.

גיליתי בנוות ביתי ערכים תואמים. התפללתי שאזכה ותהא מופת לילדי.

זכיתי. נתקבלה תפילתי.

יום יום הנני בודק ומשתפר להיות הגרסה הטובה ביותר שלי. כוחותיי ואישיותי, בהדרכת תורתנו הקדושה, הקובעת לי את 'גבולות הגזרה'.

אמת, ההמון מחליף 'תאוה' ב'אהבה'. ומשכך, אקבע מה נכון ומה לא, כהרגשתי.

אותה 'אהבה' המדוברת, שמוחלפת ב'תאוה'. עניינה, 'העיקר שלי טוב'.

להשקפתי. 'אהבה' נבנית עם השנים. שכר עמל השותפות הנאמנת.

מתפלל ומייחל להצלחתך! 

אני לא מתחתנת כדי להביא ילד.

וזה גם משהו שאם הייתי סטרייטית לא הייתי מסכימה איתו,

ילד זה קסום וזה טוב ויש הרבה דברים טובים בלהביא ילד לעולם, אבל אני לא מתחתנת בשביל זה..

גורמת למצבים שלא היית נכנסת אליהם אם הדבר לא היה אופציה.

לפעמים זה טוב . לפעמים זה רע. והרבה פעמים זו כן אופנה תשתנה עם השנים. נגיד באמריקה של שנות שישים קרתה מהפכה מינית. פתאום הרבה צעירים הרשו לעצמם דברים שלא הוריהם לא חלמו עליהם. כעבור דור או שתיים , אופנה עברה , דברים השתנו והתאזנו.

ברוסיה זה קרה בשנות תשעים.

במגזר דתי זה קורה עכשיו בגדול.

לפני כ3337 שנים עם ישראל יצא מהארון, היו שם אורות חבל על הזמן, ריקודים ומחולות, כמה חבל שמשה הגיע פתאום והרס את הכול. אז מה היה הקטע שם? לעבוד את ה' זה לא העניין של האורות וההרגשה הטובה, לעבוד את ה' זה לעשות את רצונו גם כשזה כיף וזורם , אבל יותר מכך גם כשזה קשה ולא זורם בכלל. 

מי שבוחר את המצוות שנעימות וזורמות לו, אינו עובד את ה' לא בשמחה ולא בעצב, הוא עובד את עצמו.  עדיף לעבוד את ה' בצער מלעבוד את עצמי בשמחה. 

חיים פעם אחת אז חבל לבזבז את החיים על עבודת עצמי, ה' שם אותנו כאן למטרה אחרת.

אולי תשני את שם המשתמש שלך לעובדת את עצמי שמחה, תוכלי להוריד את סימני השאלה. כדאי כמובן שלא תזרקי את התורה כולה, שתקיימי לפחות  את מה שזורם לך, שיהיה לך משהו להגיש אחרי מאה ועשרים.  

זה לא שבאת ושאלת והתעניינת, 
פשוט החלטת שאפילו המעט שאני עושה לא שווה בשביל ה' יתברך, אז יודעת מה? אני לא באה וחנך וגם לא אכפת לי ממך, אבל אם השקעת והגבת תגובה כזו ארוכה של הייט אני מרשה לעצמי לומר לך שפעם הבאה תשימי לב למה שיוצא לך מהפה (או מהמקלדת) כי את לא במקום של ה' ובחיים לא תהיי במקום של ה' ואם יש לך אומץ לשפוט אותי, כנראה שהעבודת ה' שלך צריכה בירור..

עוד דבר, את ממש טועה, עדיף לעבוד את ה' כמה שאני יכולה בשמחה מאשר לעבוד את ה' בצער..

לגבי המשפט האחרון...

מי אמר שזה נכון?

בכללי קצת לא מובן, פתחת שרשור על סוג של אולי חזרה בשאלה, ניסיון כזה למתוח את הגבולות, לראות איך זה מרגיש לעשות פה ושם עבירות

ומהשרשור היה נשמע שזה ממש סבבה לך...

לצורך הדו' אצלי אם בטעות שכחתי לברך על משהו אני יכולה לבכות מצער..  ואת בצ'יל שלך מפרסמת שעשית עבירה פה, עבירה שם, קצת בשר וחלב, קצת חילול שבת לקינוח ככה בקטנה לבעוט בפרצוף של המלך... בקטנה ממש

דיי לחשוב שהקב"ה הוא *רק* איזה חבר נחמד

הקב"ה הוא מלך מלכי המלכים הוא זה שברא אותנו  וממנו הזכות לחיות כל רגע ורגע....

דיי לזלזל בעבירות!!!

כל עבירה זה פגם! עם תיקונים לא פשוטים, ויש עבירות ששנים נדרש כדי לתקן ויש עבירות שאפילו העולם הזה לא מספיק כדי לתקן וצריך גלגול ועוד גלגול

מה נסגר, באמת? הקלות ראש הזאת...

קשה לי עם זה.

ועכשיו אחרי ששפכתי כאן את כל הדינים...

אני כן אגיד שיש עוד צד למטבע, צד שמבין שיש תהליכים, ויש בדיקת גבולות, ויש משברים ויש נפילות, ויש כאב של הנפש שרוצה לפרוק ולשחרר ולבדוק מה מרגיש לה, אפילו על חשבון עבירה....

אבל להגיד שעדיף קצת בשמחה מאשר הכל בעצבות פשוט עצת היצר אין לי מילה אחרת....

השקפות לא מדויקות שנובעות מאלף ואחת דברים...

ועוד עבירה ועוד עבירה, רק יותר מעקם ומטמטם את הלב ומרחיק מהאמת...

אם הייתי במקום שבודק גבולות, לא הייתי מצהירה הצהרות על עבודת ה', איזה זכות יש לי להגיד מה רצון ה' או מה ההשקפה המדויקת לפי חז"ל והתורה שאני לא במקום שמצליח בכלל להבין שכל מצווה ומצווה חשובה כמו שהיא....?????

הייתי פשוט שותקת! עדיף לשתוק...

קצת להרכין ראש.

לעשות את הבירורים שלי בהתבוננות של אמת ולא בצעקות של "זה מה שה' אוהב וזה מה שחשוב וזה העיקר" אולי רק שומרת את זה לעצמי כדי להתחזק... ולחזק את עצמי במטרה להתעלות אבל לא בכדי להתיר את השרץ ולעבור עבירות כלאחר יד!

(ובבקשה אם אפשר לא להכניס את הדיון של נטיות הפוכות לכאן, אני התייחסתי לשמירת מצוות מול עשיית עבירות בעבודת ה')

באופן כללי, כל אוירת "ההתחברות" שזה המדד- היא כ"כ בעייתית ונוגדת לאמת.

ה' הוא אמת וחותמו אמת.

יש מקום לדרך, לתהליך.

אבל לא לראות בזה את נקודת האידיאל והפסגה

יותר בפוקוס על מה נכון לך (גם רגשית וגם נשמתית) ופחות על מה העולם חושב על זה. רצית לעזור לו? אתה שמח בלעזור לו? הגוף שלך מרגיש טוב אחרי שאתה עוזר לו? מעולה.

אתה מרגיש מרוקן? זה סיפור אחר.

ביחס נותן ומקבל והסובבים, והם מסתכלים על הנתינה שלך בצורה מוזרה, אז פתאום אתה מעלה ספקות בעצמך האם הנתינה שלך היתה נכונה או לא, או שחרגת.

אתן דוגמא שהיה לי בעבר, לא מה שקרה לי בימים האחרונים. פעם הייתי בדייט ונתתי טיפ נדיב, והבחורה אחרי זה התלוננה שלא הייתי צריך לתת את הטיפ ולא ככה עושים בישראל. הייתי בהלם, כי ברור שאנחנו הלכנו לחתוך. אבל זה כן העלה אצלי שאלות באותו זמן אם נהגתי נכון, ואז עם הזמן זה פשוט התיישב על הלב שעשיתי את הדבר הנכון וצחקתי על זה, אבל באותו זמן זה כן העלה אצלי ספקות.

זה עוד יותר מעלה ספקות כשהמקבל אומר לך שזה לא מקובל ומוזר, אבל לוקח את מה שנתת בסופו של דבר.

זה אומר שפשוט ספגת אליך (אדם רגיש? אני טועה) את התגובה שלה. כלומר בעצם במקום השיפוט שלך אז לקחת את השיפוט שלה על המערכת שלך.

זה בסדר לדעת שזה מה שהיא חושבת, בשכל אולי היא צודקת אבל בלב שלך אתה מרגיש פה מתכווץ.

עזוב אותך, תעשה מה שטוב לך ומה שאתה חושב לנכון... אם למדתי משהו בחיים זה לא להתייחס לכל יציאה של מישהו.

עם עצמך. אתה נותן בלב שלם וטוב לך עם זה באמת, אז זה מה שחשוב.

אם זה לחפות, כמו שכתבת, על משהו שאתה לא אוהב בעצמך, הרי אין

זו נתינה אמיתית, ולעתים הזולת מרגיש את זה.

הכי חשוב זה לבדוק עם עצמך, למה, ואיך, וכמה - וממה זה נובע,

ולתת ממקום אמיתי באמת, אפילו אם הוא פיצי פיצי - כי זו האמ

שלך (כרגע, מחר, ויותר...). כי הסתירה בין איך שאנחנו, וכמה

אנו רוצים באמת ( כי בדוגמא הזו, לתת) לבין מה שאנו עושים

בפועל, כתוצאה מהרגשה לא טובה עם עצמנו וחוסר רצון

ויכולת לקבל את עצמנו כך! אז אנו מזייפים ולא כל כך חשוב

ובכלל לא חשוב, מה השני חושב; חשוב איך אנו מרגישים

עם עצמנו, בכנות. 

לפעמים הולכים לשיעורים שמדברים על חסד ו מידות

נעלות ו"נדבקים" בזה לזמן מה. אבל אחר כך, לפעמים

ההתלהבות הזו נושרת, כי אנחנו עדיין לא שם ולא עובדים

על זה נכון.

מאוד קשה לקבל את עצמנו כמות שאנחנו. מאוד.

לפעמים זה מתוך ביקורת שיפוטית וקשה שספגנו

ולפעמים, אולי, אנחנו בעצמנו לא מכירים את עצמנו

כל כך טוב וחיים קצת בדמיונות.

חושבת שדיבור על זה, לא רק בפורום (לא מספיק לדעתי)

אלא עם חבר או מישהו/י קרובים שיכולים לשקף את המצב.

גם אז, לצערי, התכונה הזו לא עוברת כל כך מהר...

צריך לדבר עוד, לקרוא דברים בסגנון (ולא דברים

שמעיפים אותנו למעלה ואחר כך גורמים לנו ליפול

בחבטה קשה על האדמה).

הדרך של ר' אושר, כך שמעתי, מאוד יכולה לעזור,

כך שמעתי. אבל עם הדרכה, אחרת, אם אנו נוטים

להלקות את עצמנו (למשל), נמצא גם שם את

המקום הזה...

הוא מדגיש שכל אדם הוא בעל גאווה, בעל תאווה,

וכו' וכו', ואם יש משהו שאנו עושים טוב, זה כי

הקב"ה עוזר ומרחם עלינו.  אבל זה בקיצור

נמרץ, כי אני לא מכירה היטב את הדרך,

למרות שמכירה אנשים שזה הפך להם את החשיבה

ב350 מעלות. וגם הרגיע.

יש אנשים רבים (כולל אני) שסובלים מהדיסוננס

הזה (אמרתי נכון את הדיסוננס הזה?), וזו

חתיכת עבודה וחתיכת כאב.

וחושבת לקרוא חומר שמדבר על זה.

כמובן ששכחתי, כרגיל, לאמר, שהשאיפה

הזו להיות טוב, לכשעצמה, מראה שאתה

באמת טוב.

אגב, ד"ר יחיאל הררי באתר "התבוננות

פנימית", לבטח מדבר על זה.

ויש עוד, כנראה פוסטים, וזומים וכאלה.

החיים הם גשר צר, כמו שאמר ר' נחמן,

והעיקר, לא להתפחד כלל.... (לא להפחיד את עצמנו...)

זהו זה. שבת שלום לכולכם.

זה נכון, אבל לא לכולם זה כל כך קל. בכלל לא.

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

בהחלט.  מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.

מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות

שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.

למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.

אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.

מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),

הם מקדימים.

טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.

(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

1201

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

יש לך קבנ של היחידה?

לוקח זמן וזמן ... לא פשוט

תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים

נשמע לי שאתה בטווח הנורמה 

אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..

לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי

מקצוע טובים זה מומלץ.

לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.

זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.

אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.

חנוכה מלא אור וניסים

דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.

בהצלחה

יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.

ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" 

למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי 

שהיה חצי שנה 

בארץ הקדושה

לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.

תברר על זה. אולי תבקש לדבר על אחראי חוסן ביחידה שלך. או בקבוצות פייסבוק שהגיוני שמעבירות מידע על זה.

גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.

יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..

שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..

ושה' שילח לך רפואה שלימה.

אין לי דברי חכמה לומר לך,

רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,

ולהתפפל עליך .

למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה

אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא

דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה

גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי

ויהושע כובש הארץ

ויהודה המכבי

ורב אלוף שמעון בר כוכבא

הכל לצידך ולימינך

עלה והצלח 

אבל זה רק מסתיר דברים מהאדם הספציפי הזה

"i don't want to see this"?

או "I'm not interested"?

לזה הכוונה?

(ובאמת לא ידידותי)

חושבת שכולנו נופלים מדי פעם לבורות שלנו....אפשר לשהות שם כמה זמן, אבל לנסות בכל זאת לרחרח אם אפשר כבר לצאת

( ולו כדי לראות את הגבעול התינוקי והמבטיח שצומח על שפת הבור.. איך לא הבחנתי בו קודם?)

יש לי כזה. אבל כשניסיתי להציע דבר כזה פעם ראשונה היא חשבה שאני קריפ והוציאה לי צו מעצר. 

בתחילה לא תפשתי.......מפחיד!

(מגזין מוצאש, עמ' 18, מקור ראשון, מיום שישי) 

זה כאילו הוא הלך לצאט גיפיטי והכניס בקשה "כתוב לי מניפסט שנאה נגד הרב טאו והר המור. כתיב בסגנון רעיל".

איזה גועל נפש.

מאיפה הוא הביא את השטויות האלו?

אני מכירה את הישיבה מקרוב כולל תלמידים שלומדים שם ובוגרים וזו ישיבה שממש מצמיחה את התלמידים שלה, עושה להם כל כך טוב נפשית ומכל הבחינות.

נכון שהתנאים הפיזיים לא מושלמים (בסוף כסף זה מרכיב מאתגר בציבור שלנו, ותנאים טובים זה עניין של כסף) אבל מכאן ועד ההגזמות שהוא כתב הדרך רחוקה מאד מאד.

היא כל כך קיצונית וחדה, עד שבעייני היא כלל לא מתיימרת לייצג אמת. כלומר ברור שמדובר בשטויות שנובעות יותר מהמצב הנפשי שלו כשהוא כתב זאת, מאשר מהמציאות בישיבה.

זה לגבי הרבה תחומים:

אם למשל אני ארצה לתת ביקורת על המנחה שלי בעבודה, אוכל לכתוב:

קשוחה מאוד, לא מתחברת לעובדים שלה, לא מתחשבת בצרכים האישיים שלהם. לצד זאת היא מקצועית לעילא ובעלת ידע עצום בתחום התמחותה.

אך אם אני אכתוב:

היא נוראית, צורחת כל היום, מסריחה, מתקלחת פעם בשבועיים, האוכל שלה מריח כמו צואה, השיער שלה נראה כאילו לא חפפה אותו מאז התיכון, היא לא מבינה מה זה בני אדם והאף שלה ממש ענק" - אז ברור שהביקורת אפילו לא מתיימרת להיות עניינית, אלא אני סתם שופך רפש בגלל המון זעם שטמון בי.

במילים אחרות:

אני אוהב את הביקורת כי מבחינתי יש בה הרבה כנות. הוא בעצם אומר בכנות, בין השורות, "אל תסמכו עלי. אני פשוט שונא את הישיבה הזאת ואת כל מה שהיא מייצגת". הקיצוניות מעידה על מצבו הנפשי ולא על הישיבה. 

אם הוא היה כותב בצורה עניינית, אז עוד היינו עלולים לחשוב שהביקורת שלו כנה ואמיתית.