אין קשר לרשימת מכולת…

האופי, טוב הלב, השקפת חיים דומה - מה שמכירים בבני הזוג לפני החתונה, לא משתנים אחרי.  

החודשים והשנה הראשונה אחרי החתונה הם המשך ישיר של תקופת ההיכרות, הדייטים והבילויים - עם דברים נוספים שמחזקים את הקשר והאהבה, אך גם מתחילים לצוץ פערים חדשים, כמו היחס לכסף, הרגלי הוצאות וקניות, התערבות ההורים בחיי הזוג.

הרחבת המשפחה הוא השינוי הגדול והמשמעותי בין לפני ואחרי. 

אתה אומר שהאדם נשאר כפי שהיה (כך שאין סיבה לא להצמד לרשימת המכולת) ומטבע הדברים כחלק מהסתגלות לשינויים בחיים בעיקר הרחבת המשפחה האדם מחוייב להשתנות או לשנות בעל כורחו.

הבנתי נכון?

בחוזק הקשר הזוגי: יופי חיצוני עינים כחולות,  שיער בלונד,וחביתה בלחץ שגם היא לבסוף שרופה …

האופי הטוב של האדם, שמכירים לפני החתונה, הוא המפתח להתאמות הנדרשות באופי ובהתנהלות מול אתגרי החיים האמיתיים

רשמתי לעצמי

בעצם,

אופי, טוב הלב, השקפת חיים, יחס לכסף, הוצאות.

ההורים והיחס אליהם הם הדברים שלדעתך לא ממש משתנים והם יכולים להיות משמעותיים?

אם זו רשימה עם ניתוח פונדמנטלי או טכני (מושג הלקוח משוק ההון)

בדברים היסודיים, חשוב להיצמד לרשימה ואילו בדברים הטכניים הגרף משתנה, עולה ויורד כל הזמן.

לדוגמא אם חשוב לי (וזה כן חשוב לי) שאשתי תהיה מטופחת ובחרתי אחת כזאת, גם אם היא תשמין או תתבגר היא תמשיך להיות מטופחת. אבל אם רציתי מישהי עם נתוני גוף מסוימים, זה דבר שמשתנה. 

על אותו משקל גם במידות ובהשקפות.

לא יודע למה אבל נראה לי שיעזור לי מאוד הראש שלך בלמוד הגמ'

בתור גרוש אני יכול להגיד

שאין לי מה להגיד

נראה שממך יש יותר מה ללמוד

ובשונה מנשואים שיכולים להדחיק לפעמים דברים פחות נעימים, אתה יכול בקלות להצביע בעת הצורך על המלך העירום.

פתח פיך ויאירו דבריך 🙂

כבודו במקומו כן? לא באה לזלזל.. ברור שיש מקום לשמוע גם את דעתו.

אבל לא הבנתי את ההיגיון בנקודת ההנחה שלך.

וגם לא את האמירה השניה🤔 אם אתה נשוי זה אומר שאתה בהכרח מדחיק את הקשיים ואם אתה גרוש זה אומר שאתה מצביע עליהם?

אבל חושב שגם הזווית שלהם היא חשובה, והיא לפעמים יותר מפוכחת.

זה הכול.

שהיא התמקדה בחלק של המשפט "משמעותי יותר מכולם",

וכל הכבוד לך שהצלחת למתן את מה שכתבת והשתמשת בתגובתך במונח "לפעמים".

יש כ"כ הרבה סיבות לגירושין, ואאל"ט רובם דווקא נובעים מחוסר במשהו.

זה יכול להיות חוסר שליטה, חוסר התחשבות, חוסר ניסיון חיים או חוסרים אחרים..

יש דווקא המון מקרים של גירושים שנבעו מתוך דחיקה של דברים לא נעימים במשך תקופות ארוכות.

וכשזה התפוצץ, הפיצוץ היה חסר שליטה מרוב ההדחקה הגדולה.

הסיכוי שלא יקרו דברים לא נעימים בזוגיות כמעט אפסיים..

כך שזוגות טובים הם דווקא כאלה שיודעים לא להדחיק ולפתור את הדברים ביחד.

מניסיון אישי, דווקא העוצמה בזוגיות שלנו זה שאנחנו ממש לא מדחיקים.

לפעמים אולי לוקח זמן כדי להבין עם עצמך את הקושי,

אבל לא נראה לי שקרה שדבר לא נעים הודחק יותר מיום-יומיים,

וברוב הפעמים אנחנו מדברים על זה ברגע שמתפנים (בהקדם ועוד באותו היום).

וגם מה שכתבת על "להצביע בעת הצורך על המלך העירום".

לענ"ד, הדבר הנכון הוא לעזור למלך לא לצאת עירום מלכתחילה, ולא לחכות שהוא יצא עירום ואז להצביע עליו..

בי, לשמוע את דעתי המחכימה

אז אני אענה,

אע"פ שהשאלה מנוסחת בצורה שמקשה לענות עליה

"בלונד מכינה חביתה בלחץ"

אין ברשימת המתכונים הידועה לי

את הפריט "חביתה בלחץ".

אבל הרעיון מובן, האם רשימת המכולת, דהיינו רשימת תכונות אופי ומאפיינים ונתונים פיזיים אכן משפיעים

על החיים הזוגיים בחיי היום יום.

אז ובכן, כל בר דעת גרוש נשוי ורווק ואני מניח שאף אלמן, מבין מדעתו, שאכן אם בן אדם גבוה

הוא יוכל אכן לשלוח את ידיו ממרום, ולהביא מעל המקרר משהו לבן הזוג שלא זכה לגובה

וכן אם אשה רזה יהיה ניתן להרים אותה בקלות.

מה שלא יהיה ניתן לעשות בקלות עם אשה שאיננה רזה.

והשאלה, כנראה מתמקדת בדברים

שאין להם השפעה משמעותית על חיי היום יום

כמו צבע השיער,

ומנסה לרמוז אולי, שנתונים פיזיקליים לא כל כך משנים.

שואל השאלה משום מה לא העלה את הנושאים היותר

מודגשים, כמו דעה פוליטית, והשקפה דתית

שכמות היחס שניתנת להם בשיח חיפוש הזוגיות

לא בהכרח מתאימה להשפעה שלהם על חיי היומיום הזוגיים.

ואם זו האמירה, אז יש בי צד שאני מסכים איתה.

המשך יבוא.

או שתכתבו את ההמשך בעצמכם.

לשאלה דומה ששאלתי בעבר:

האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות

ממליצה לעיין שם בתגובות ג"כ.

המנהל שם מקבל ביטקוין

כמו שיער בלונדיני ושני מטר גובה -

אז כן, אלה דברים שלא נשארים. כידוע, בני אדם עוברים הרבה שינויים חיצוניים במהלך החיים, גם אם לרוב הם יתחילו את החיים קירחים וכך גם יסיימו אותם...

ולכן רשימת המכולת - שבעצם צריכה לשנות את שמה לרשימת רצונות ושאיפות, כי אנשים הם לא מוצרים בחנות - אמורה לכלול תכונות אופי שחשובות לך, כי הן הדבר היציב יותר בחייו של אדם.

בעל בגובה של שני מטרים לא יוריד דברים מהארון הגבוה אם הוא עצלן, ואישה בלונדינית לא תטגן חביתה אם היא נקמנית כזו, שלא מוכנה לבשל לבעלה אם הוא לא מוריד לה דברים מהארון הגבוה...

אבל בעל נמוך יביא סולם כדי לעזור לאשתו, ואישה שחורת שיער תתאמץ לפנק את בעלה בחביתה אם היא טובת לב.

שתהיה הרבה הצלחה לכולנו בשימת הדגש על הדברים החשובים בחיים...

ואמן

רשימות מכולת טובות למכולת. תבחר בדברים החשובים באמת. נפגשת עם בחורה תבדוק איך אתה רואה אותך איתה חמש שנים קדימה. אם יש התכנות אז הלאה.

איך אתם נראים ביחד, מה הדרך המשותפת, ואם אתה מקבל מילוי רגשי. השאר לדני סנדרסון...

אבל הוא גם קנה לי סולם....

ועכשו ברצינות- חשוב להבין שבהתחלה חשובה מציאת החן האישית. אבל לתוך חיי הנישואין זה כבר לא מה שמושך.

מה שמושך זו ההתפתחות האישית וההדדית.

זה תחומי העניין המשותפים שנבנים יחד (נפלא אם יש תשתית לזה בהכרות ואפשר למנף אותה בתוך מירוץ החיים).

וכמובן המידות הטובות.

אין מנוס, אנחנו משתנים, מתבגרים ומתבלים- וכל השאר זה "שקר החן והבל היופי"

מדברים שמרכיבים את האישיות- מידות טובות!

5 דברים שלא תוותרו עליהם- למשל; סלחנות, רגישות, שמחת חיים, אופטימיות, ותרנות...

כאלה תכונות שיסייעו לכם לקיים את הבית גם כשהוא מתנדנד- לידות, פרנסה, דירות.

ברגע שמחפשים את התכונות הפנימיות, באופן אוטומטי הדברים החיצוניים ברשימה מקבלים הסתכלות אחרת.

בפגישות צריך שיהיה נעים. להרגיש שהאדם שאיתך מקבל אותך, שאפשר לדבר על הכל בפתיחות. ממש על כל נושא.

כשהדברים נעים בשלווה, זה מרגיע ומאפשר לגלות את האדם שמולך יותר ויותר. 

בעלי לא היה הכי יפה בעולם בעיניי כשהתחתנו. כן הייתה נשיאת חן מן הסתם, אבל המידות הטובות שלו לגמרי הטו את הכף מבחינתי.

והיום, הוא הרבה יותר מוצא חן בעיניי מפעם, חיצונית. גם בגלל שינוי בסגנון לבוש וכו, אבל בעיקר בגלל האישיות שמשתדרגת עם השנים.

לשאלתך - גם אישה מאוד מאוד יפה נמאסת כשהיא לא מכבדת את בעלה, או "מחפשת" אותו בקטנות. אפילו שהפרצוף שלה נשאר יפה כשהיה. כנל הפוך.. אז כן צריך ללכת לפי הסגנון שאוהבים, אבל זה לא העיקר בסוף.

תכונות כמו רגישות, הומור, שימת לב לפרטים קטנים יכולות להפוך אדם שנראה "ממוצע" למושך, וחביתה שרופה לא תפיל קשר בין בני זוג. אני מכירה לא מעט נשים שכמעט לא מבשלות אבל הזוגיות שלהן מעולה, ובשלניות על שהזוגיות שלהן על הפנים.

לפעמים אנשים מכניסים לרשימה דברים שהם לא מהותיים לבניית הבית שלהם, ועל זה ממש לא כדאי להינעל.

אני במשך השנים כן התחלתי להוריד דברים מהרשימה שלי, אע"פ שהכל נגע לאופי ורמת דתיות ולא ליופי (אני התנגדתי לתמונות לאורך כל הדרך).

בסוף כן התחתנתי עם מישהי שבדיעבד התברר שהיא התאימה לרשימה המקורית.

אבל כשזה קרה, זה כבר בכלל לא היה אכפת לי..

בתת מודע? כי בכל זאת אלה דברים שרצית (פעם)?

רק כשהיינו לקראת החלטה, פתאום שמתי-לב לזה..

עם כל מה שקורה היום, לא יפתיע אותי אם קרה דבר כזה

דווקא שמעתי על שני מקרים כאלו.

אני לא יודע מה הדיינים חשבו עליהם בתור בן אדם, אבל, גם כאלו יש.

נראה לי שבסופו של דבר עם כזה אחד או אחת.. עדיף לא להתחתן מראש, אבל, אנשים גם משתנים בחיים.

לכן חשוב מאוד לבחור סביבה בונה וטובה לחיים ועיין עוד במסכת אבות.

כל אדם בחיים נמצא במקום אחר מבחינת התפיסה וראיית המציאות.

זו היא דרכה של חזרה בתשובה, בזמן אחד לאדם יש תשובה אחת ובזמנים אחרים תשובה אחרת.

כל יהודי הוא עולם שלם ויש משמעות גם למראה החיצוני למעט מקרים מסויימים (לדעתי האישית).

במחילה מכל הנשים הישרות, ראיתי נשים עקומות שהן הרבה יותר יפות מאשר מלא בלונדיות וכחולות.

וגם, לא בהכרח שאשת ראש ישיבה הולכת עם כיסוי ראש...

זאת אומרת, יש סוגים של ראשי ישיבות ואנשי חינוך וחסד.

בכל שבת כשאני שר "אשת חיל" עם הילדים (ובלי הגרושה..) הילדים יודעים טוב מאוד שלמרות שהאמא שלהם עקומה היא עדיין אשת חסד גדולה.

אני מנסה לחשוב על דמויות שונות בהיסטוריה, לדוגמא דבורה הנביאה, איך הייתה בהכנת חביתה?

רגע רגע, אבל היא הייתה לוחמת ואשת אסטרטגיה...

אז על איזה חביתה מדברים? איזה חביתה מחפשים? ואם היא יודעת לנהל משרד גדול אבל לא יודעת להכין חביתה משהו?

בבית רצוי שתיהיה חלוקת תפקידים הדדית ומושכלת בהתאמה אישית לבית.

ואגב, הבית, זה הקירות? כי אם זה הקירות אז אני מבין בלונדה וכו', אבל, אם הבית הוא לא הקירות אז היא לא חייבת להיות לבנה משהו אלא אולי מוקה.

בשורה התחתונה זה תלוי מאוד מה היא רשימת ההשגים שרוצים להשיג בבית.

אם רוצים בית עם 2 מטר ועם מליון שקל בכל שנה אז... צריך למצוא בית כזה ומי שיכנס לתוכו.

אבל, אם רוצים בית עם 4 פתחים או לפחות פתח אחד שפתוח כמו ביתו של אברהם אבינו אז הגישה היא גישה שונה לגמרי.

נראה לי אבל אני לא בטוח שאברהם הצליח להצחיק את שרה גם בגיל מאוד מבוגר ונראה לי שזו נקודה למחשבה של מעשה אבות סימן לבנים.

בקיצור, תכוונו לצחוק ביחד גם כשתיהיו בני 100.

תודה על ההשקעה

אני מאמינה גדולה בלדייק מה בדיוק אתה מחפש. 

אבל השאלה בעיני שאדם צריך לשאול את עצמו כשהוא מסתכל על הרשימה זה מה המהות ומה הקליפה.

לדוגמא:

זלדה מחפשת בחור עם כתפיים רחבות. אבל אם זלדה תשאל את עצמה מה יש בכתפיים רחבות שעושה לה את זה- היא תבין שכתפיים רחבות מתקשר לה לאדם שמשרה ביטחון ויציבות.

ואז היא תבין שיכול להיות שיש מישהו שישרה עליה ביטחון ויציבות שאין לו כתפיים רחבות וזה יהיה לה סבבה להתחתן איתו כל עוד יש בו את המהות של מה שהיא מחפשת.

(אגב, גם יכול להיות שעדיין לא תרצה לוותר על זה- כי הקישור אצלה במוח ממש חזק. ואם זה לא תוקע אותה ויש הרבה בחורים בנמצא עם כתפיים רחבות, אני לא רואה סיבה לעבוד קשה על לבטל את הקישור הזה.. רק שככל הנראה מה שישאר גם אחרי הרבה שנות נישואים זה הדבר המהותי ולא בהכרח הדבר החיצוני).

אז לשאלתך- אני אומנם נשואה רק 3 שנים, אבל לחלוטין כל פרט ב"רשימה" שלי, עדיין מדוייקים ומהותיים לי מאוד בקשר שלי עם בעלי המתוק(:

(כי "הרשימה" שלי היא בעצם הגדרות של המאפיינים שהבנתי שהם אלה שעוזרים לי לייצר קשר חברי עמוק.)

אם מראש לא תהיה תשוקה רגשית חזקה, הדבק שלך לא טוב.

אז כן, כדאי שתסגור את זה עם מישהו/י שיש לך תשוקה גדולה אליו (לאו דווקא מראה כמובן, מדבר בכללי)

תהיה מראש תשוקה רגשית? תקן אותי אם אני טועה, אבל זה לא אמור לקרות אחרי החתונה או לפחות אחרי מס' לא מבוטל של פגישות אולי שנה?

רוב הפריטים ברוב הרשימות מיותרים.

מצחיק אותי להיזכר בזה שפעם חשבתי שזה ישנה במשהו אם הגבר שלי ידע לנגן...

אבל גם על תכונות מהותיות יותר- החיים מלמדים אותך שלכל תכונה יש שני צדדים.

שהגבר היציב והרגוע שרצית יהיה נוקשה ויפחד משינויים. שהגבר האמיץ יקפוץ למים ויעשה מלא טעויות. שהגבר המחושב יפחד לטעות ויתקע בחיים. שהגבר ששואף קדימה לא יצליח לעצור לנוח ולהסתכל לך בעיניים.

שהאישה החברותית תשקיע המון זמן בפגישה עם חברות, על חשבונך, אבל האישה שאתה כל עולמה תגרום לך לתחושת מחנק.

בקיצור- לכל תכונה יש שני צדדים. ולא משנה עם מי תתחתן, תהיה לך התמודדות.

אז נכון, יש התמודדויות קלות יותר או פחות, אבל וואלה- החיים כל כך ארוכים ומלאי הפתעות, שפשוט אין לנו מושג מה אנחנו באמת צריכים (גם היום, אחרי 20 שנות נישואין, ברור לי שאין לי מושג מה אני אצטרך בעוד 20 שנה).

אז מה אני כן מציעה?

לחפש 4 דברים-

לב טוב, משיכה, תקשורת טובה ורצון להתקדם (בקשר, וכל אדם עם עצמו).

אם יש את 4 אלו- אפשר לבנות זוגיות מהממת. אם אין- שום תכונה קיימת לא תחפה על החוסר.

ועוד שלוש הערות-

1. אני חושבת שבתוך ה'משיכה' טמון גם איזשהו ידע פנימי עמוק שגורם לנו להימשך למי שיעביר אותנו את מסע החיים שאותו אנו צריכים לעבור. הרבה מטפלים זוגיים ידברו על המשיכה למי שיש לו פצעי ילדות דומים, ואפשר גם לדבר על השגחה ועל הקב''ה שמאז שסיים לברוא את העולם עוסק רק בשידוכים. אבל יש משהו בגורם הערטילאי הזה, שמביא בסוף לכל אחד את התיקון המדויק שלו.

2. 'תקשורת טובה' זה לאו דווקא תכונה של אדם, אלא דינמיקה בין שניים. וקריטי לראות שבדינמיקה ביניכם יש אפשרות לדבר על מה שקשה וכואב.

3. אני אישית חושבת שגם תפיסות עולם דומות עוזרות מאוד לזוגיות טובה לאורך זמן. אני מכירה כמה זוגות שמוכיחים שזה לא הכרחי, וזה גם דבר שיכול להשתנות במהלך החיים, ועדיין- זה בהחלט נקודת בסיס טובה וקלה יותר.

תקשורת טובה והערצה זה לא היינו הך.

כלומר, יכול להיות "קליק" מהרגע הראשון, ושיחות כיפיות, אבל לוקח קצת יותר זמן למצוא את הנקודות המיוחדות בו ולהעריך אותן.

( ככה לפחות היה אצלינו... מהדייט הראשון היה זורם וכיפי אבל להבין מי הוא וכמה הוא מיוחד זה משהו שכל הזמן מתפתח, ועם השנים, ככל שמכירים יותר ונחשפים ליותר סיטואציה יש יותר הזדמנויות להעריך ולהעריץ)

ובאמת מה שגרם לי להחליט להתחתן זה ממש לא הערצה, אלא תקשורת טובה ומוכנות להשתפר כל הזמן.

מה שכן מסכימה שלא צריך להתפשר ולהתחתן עם מישהו שלא טוב איתו, ברור שלא...

ה"פשרה" שכן אפשרית לדעתי, זה חסרונות מסויימים שמבאסים אבל החלטה שלמה ומודעת שעדיין זה שווה את זה 

כי היה את הקליק, היה כיף להיות ביחד ולדבר שעות...

פשוט נראה לי שאז לא בדיוק ידעתי לומר מה אני מעריכה/ מעריצה ( כן היו כמה דברים, אבל זה משהו שמאוד התפתח עם השנים, לעומת הקליק של התקשורת שב"ה היה ונשאר)

למצוא חן ככה שמעתי מהרב רונן טמיר שליטא , זה למצוא את החן, - את הנקודה הטובה שמאירה בשני.

תוספת שלי -איך אני מוצא אותה, את הנקודה טובה בשני ?  שתי אפשרויות:

1.  על ידי שאני מוצא/תת בעצמי את אותו דבר

2. או שאני חסר/ה אותו ולכן יודע/ת לזהות את הטוב הזה, ולהעריך אותו אצל השני.

כשאני מוצא את הנקודה המאירה לי באמת, ואני מעריך את השני בזכות אותה נקודה של טוב שנשאר תמיד, ומתמקד/ת בנקודת אור הזאת, קל להתמיד בעין טובה,בהערכה הולכת וגוברת  כלפי השני (כי אנחנו מוצאים סיטואציות שונות במעברי החיים, שאותה נקודה משתקפת בהם והנקודה  הזו מאירה תמידית אצלו)

ככה אני לא חושבת שייתעורר  צורך  לשנות את השני , כי כמו שאני מצאתי את החן שלו , את הנקודה הטובה שלו שגרמה לי להעריך אותו תמידית בזכותהּ, ככה הוא מעריך אותי על הנקודה הטובה שלי, והיא (בדר"כ) גוברת על רצון שלו לשנות אותי.

בכלל , אין מצב של מחשבה לשנות את השני בנישואין. מה שרואים עכשיו, בפגישות, מה שמקבלים עכשיו -  זה מה יש.  זאת החבילה, "זאת הכלה". לרוב , נקודות שנמצאות בדייטים, נראה אותן (בקטן או בגדול) במשך חיי הנישואין. הבחירה איך להגיב אליהן קשורה להתמקדות בנקודה הטובה , בעין טובה שלנו כלפי בן הזוג.

למה אין מצב לשנות את השני?

א. זה הוא - זה טבעו/ מזגו הראשוני, המקורי.         כל רצון שלי לשנות -  משדר לו - "אני לא מקבל אותך כמו שאתה/ לא מכבד אותך על בחירתך בדרך שאתה הולך בה"  ולרוב זה מתקבל לא נעים (בצדק) אצל השני ו/או גורם לפגיעות מיותרות בין שני הצדדים.

ב. שינוי יכול להתבצע בכמה תנאים:

1. התנאי הראשון הוא רצון פנימי של האדם עצמו להשתנות. הנביעה הפנימית תהיה זרז לשינוי.

2. התנאי השני הוא לדעת ששינוי זה מהלך,  תהליך שאורך זמן מסויים, קצב מסויים, כולל עליות ומורדות וצריך להבין, לכבד, ולקבל את זה .

3. אם כבר קורה שינוי- להבחין, להתמקד על הטוב שבתהליך, לתת משוב בצורת מחמאות/ מילים שמביעות הכרה במאמץ , הערכה כנה כלפי השני.

בעיניי, הנקודה הראשונית  של מציאת- חן בשני חייבת להיות בדייטים  מכיון שבהמשך חיי הנישואין, ההתמקדות בטוב תמשוך ותרבה עוד ועוד טוב שמתבטא בצורות שונות של תקשורת טובה ובתחושה טובה וכנה של קשר של נעימות ואהבה הדדית, אחד כלפי השני  .

את יכולה לראות טוב רנדומלי תמיד, בכל אדם. אני התכוונתי לנקודה טובה במי שאת יוצאת איתו ספציפית, ובוחנת אפשרות של קשר רציני.

אף אחד לא מתחתן בשביל לשנות את הבן סוג, או מתפשר עליו רק כי הוא ברירת מחדל.

ואם מתחתנים בצורה כזו- לפעמים פשוט  אי אפשר  לעבוד כי אין בסיס ראשוני, וזה ישפיע על הנישואין במוקדם או במאוחר.

נ.ב מה דאת חושבת תשובה מכובסת, קודם כל עבדו עליה ובררו מילים. דבר שני היא מבוססת על חיי נישואין אמיתיים בהחלט. 

בחירה שלך איך להתבונן בה.

ואם הייתי יודעת שכך את חושבת- הייתה נחסכת לי רבע שעה של כתיבה ועריכה

על תקשורת או על מציאת חן.

אבל הן ממש לא טועות.

רוב האנשים שנשואים ובאושר, לא התחתנו עם תקשורת מושלמת. אלא עם תקשורת יחסית בסדר, לא מושלמת, מציאת חן בסיסית טובה, לא בהכרח פרפרים ואהבה עמוקה.

לא מתחתנים עם מוצר מוגמר, להיפך, החתונה היא רק תחילת המסע, עד כדי כך שכמעט כל הנשואים לא זוכרים מי ומה הם היו לפני החתונה.
 

התקשורת תשתפר אם תעבדו עליה, אהבה תגדל ככל שתשקיעו בה.

החתונה היא לא שיא ההתאהבות ומשם האהבה והכיף דועכים (אצל הרבה זוגות לא מוצלחים זה ככה)

להפך, החתונה היא בסיס מספיק טוב (ממש ממש לא מושלם) שממנו משתפרים יחד.

התקשורת שלנו אחרי יותר מעשור לא דומה בכלל בכלל לתקשורת שלנו בדייטים.

הפרמטר הכי חשוב בעיניי זה מציאת חן/משיכה ולדעת שיש עם מי לעבוד.

משם החיים יובילו אתכם לאן שיובילו.

שכל מי שרוצה אותך את לא רוצה אותו, שהגברים שאת יוצאת איתם לא מושלמים אבל סבירים, ושכל פעם הקשר נופל על משהו אחר ולפעמים די שולי, באמת כדאי לשאול את עצמך למה זה קורה.

דעתי היא שמתחתנים כי צריך משפחה, לא כי רוצים למצוא חצי שני. סה"כ השני עם מידות טובות? יש צורת הומור דומה? ערכים דומים? אז מתחתנים. תמיד יהיו יותר טובים, תמיד יהיו כאלה עם תקשורת יותר טובה, תמיד יהיו יותר יפים ותמיד יהיו כאלה עם יותר כסף. או במילים אחרות: החתונה היא אמצעי להקמת משפחה, לא המטרה.

וכן, זה נשמע לא רומנטי, ואפילו קצת מאכזב. אבל אלו החיים.

ובואי תשמעי עוד משהו: לא נעים לי להשוות: אבל אני מאד אוהב את הכלב שלי. ומה מיוחד בכלב שלי? כלום. כל כלב אחר שהיה נראה מספיק חמוד שהיו מביאים לי במקומו היה יכול להחליף אותו. ולמה היום זה הכלב היחיד בעולם שאם הוא חולה זה הורס לי את המצב רוח? כי הוא הפך להיות הכלב שלי, שבמשך יותר משנה אני מוציא אותו לטיולים, משחק איתו ומטפל בו.

מי שחושבים או חושבות שהם מיוחדים - שיצאו מהסרט, ומהר. מה שהופך אותך למיוחד בעיני אשתך היא העובדה שיום יום היא רואה את הפרצוף שלך ושאתה מביא יותר תועלת מנזק. לא משנה עם מי תחיי, כשתחיי איתו הרבה שנים והיחסים ביניכם יהיו סך הכל טובים, את לא תרצי שהוא יעלם לך מהנוף.

לכן, הבחור 80% בסדר 20% נסבל? אפשר ללכת על זה. אף אחד לא יוכל להבטיח לך שיהיה מושלם, בכל מערכת יחסים יש אלמנט של סיכון. לעומת זאת, הדבר היחיד שבטוח זה שאם מחכים למשהו מושלם - זה 100% להשאר לבד.

א. מה מונע ממך לקרוא את המשך התגובה? אולי בכל זאת יש שם משהו שיתן לך נקודת מבט אחרת.
 

ב. הקביעה שלך שזה לא נכון בעיני נשמעת מדי נחרצת. יש בפורום (לא רק בשרשור הזה) הודעות שכתבת שמעלות את האפשרות שאכן יש פה דפוס מסויים. זה לא מוכיח, אבל לדעתי בהחלט יכול לערער על הקביעה שלך.

וזה מאוד עצוב ..

לגבי צורת הומור דומה זה נשמע לי מעל ומעבר הלוואי

אני כל-כך שמחה שלא התחתנתי בגיל 21 שעד עכשיו אני אומרת תודה לה' על זה .

כי אם הייתי מתחתנת הייתי עצובה ..

לא מתחתנים כי אין ברירה מחריד בעיניי 

לי זה לא מתאים.

לגבי דפוס חוזר של הודעות ..

הופה אתה יכול להגיד מי אתה .. אני דיברתי על השרשור הזה לא ביקשתי שתהיה פסיכולוג

להתחתן כי מצאת מישהו שיש התאמה מספקת, גם אם היא לא מושלמת - זו המציאות.

עכשיו, את רוצה לדון רק על השרשור הזה? סבבה. אפילו בשרשור שפתחת יש כמה דגלים אדומים.

השאלה אם את מבקשת עצות פרקטיות, גם אם לא יהיה לך נוח לקרוא אותן, או שאת מבקשת תיקוף להחלטות ולרגשות שלך. 

וודאי שצריכה להיות ציפייה, הערכה ותקשורת טובה בין בני הזוג.

השאלה היא באיזה רמה. אדם שמטבעו נוטה פחות להעריך לא צריך להעריץ בצורה מטורפת, כי זה לא הוא.

מצד שני, יש היבטים שניתן לעבוד עליהם כדי לשפר את מה שציינת, לדוגמה עבודה משותפת על תקשורת, פיתוח של עין טובה. אבל בסופו של זה מתחיל מהרצון הזוגי להקים בית חדש אחד עם השנייה.

ממש מסכימה עם זה ..

אני גם מאמינה בעבודה שהיא ביחד אבל עד גבול מסוים אם זה מכווץ אותי פחות .. אם זה תהליך של למידה , הכרת הרצונות אחד של השניה , הקשבה אז כן

אביר נאה על סוס לבן לא יהיה לעולם, במציאות.

האדם שמולך, כמו גם את מולו, תמיד יהיה עם פגמים מסוגים שונים. אפילו אם אלה פגמים רק בגלל שאני אוהב מגבת ישרה ולה לא אכפת.

השאלה היא האם האדם שמולנו זה אדם שאנחנו מאמינים שנוכל לפתור איתו קונפליקטים שיבואו.

וברור לי שאת תיעלבי ותתקפי וכו' אבל המשפט האחרון שלך על עצמך הוא משהו שמאוד מורגש באופן כללי מהפוסטים והתגובות שלך בהקשר של זוגיות: את רוצה לשנות את האחר או לא לפגוש אותו בכלל. או שהוא מתיישר או שהוא מחוק. יש הרבה נוקשות בסיפור שלך.

זה טוב? זה רע? זה לא נורא? לא יודע, זו עובדה.

כי לפי מה שאתה רושם כן

אני מדברת על אנשים שלא הרגשתי שיש עומק רגשי אם זה בשיח איתם .. אין את המעבר .

כמו שיש אנשים שנתקעים על מציאת חן / כימיה מראה .. לי חשוב שיהיה הבנה .. שיח שזה כן יבוא בעומק רגשי מסוים

לא צריך להתחתן עם כל אחד. צריך להתחתן עם אחד מתאים , כדאי שנקודות ההשקה יהיו דומות. בפועל- עבודה וקניות מבוססות על רצונות ומחשבות עמוקות, זה לא סותר העמקת קשר חברי שמגלה זוויות נוספות אחד על השני... 

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ה בתמוז תשפ"ו 13:39

אהבת אמת.  

כשבבסיס אוהבים באמת ויש עין טובה אחד על השני (על נקודה טובה תמידית, מציאת חן שלא משתנית עם הזמן!) ואנחנו יחד ושותפים נאמנים אחד לשני,  יותר קל להתמודד עם מאורעות החיים שלא תמיד פשוטים וקלים (כל זוג יש לו את העניינים שלו להתמודד, החכמה היא לנהל את ההתמודדות כך שהיא תהיה קלה לעבודה כמה שאפשר)

ולפתח אותו  עוד גם בתור זוג בחיי הנישואין. 

אני רואה שזו בעיה שחוזרת בפורום, או שזו אותה בחורה יפהפיה מלפני כמה חודשים ששוב חזרה.

אולי אני צריך להשכיר את שירותיי לטפל בבחורים כאלה.

זה משהו בסגנון הדתי

לא מדברים חופשי עם בני המין השני כי אני דתי ומה יחשבו עלי וזה

ומצד שני מגיעים למצב שממש מציקים ומטרידים את הצד השני אם הוא לא מעוניין

וכל העניין הזה רגיש - איך להגיב לזה ומה זה עלול לגרום וכו

אני אומרת שבן אדם צריך להיות ממוקד וברור אם כן- כן, אם לא - שחרר . ומיד.

יש מישהי אחרת שמחכה לך .

זה מרגיז ממש.

אני בחיים לא הייתי במצב כזה שראיתי מישהו ורציתי ויחלתי ב"ה, נראה לי סיוט להיות במצב כזה.

אם כן הייתי ברור שבמצב כזה צריך להיות ענייניים מכובדים ותכליתיים. המצב המרוח והמציק - מציק.

אבל תשתדלי לעבור לידו בשקט להתרחק להיכנס בכניסה אחרת

מה שנקרא למזער מפגשים לאפס

להעביר מסר דרך צד שלישי?

חברה שאת סומכת עליה, שתבהיר לו שאת לא בעניין.

הוא מציק לך

תהיי לא נחמדה

לא חייבים לצעוק

אפשר להיות קרירים

לא לשתף פעולה עם שיחות

אם הוא מתיישב ליד

למצוא סיבה סתמית וללכת

ובאופן כללי לא כדאי להיות נחמדים לכולם

רק למי שראוי

לא משנה גברים/ נשים

ככה גם אנשים יודעים לכבד גבולות ולהיות נעימים 

את מתארת את עצמך כאדם נעים ונחמד בכללי.

זה שמולו קשה לך, זה יותר מנורה אדומה שזה לא תקין מצידו. אין ספק שגם הוא מרגיש את זה ואם כן לדעתי זה כבר חצה את הקווים והפך להטרדה שקטה.

אני חושב שבעומק העניין זה באמת הבעיה פה, שאת מרגישה שזו הטרדה, מצד שני לא נעים לך לצעוק, לחתוך, לעמוד על שלך, כי הוא לא עשה כלום...

בשורה התחתונה: את חווה הטרדה על מלא.

דבר ראשון תכירי בזה, חשוב לשים את זה על השולחן.

איך ממשיכים מפה, הרי כל מה שאת מנסה לחתוך הוא כאילו לא מבין... לא יודע אם שייך לבנות על זה שהוא יבין בסוף. כי הוא מבין... מבין טוב, אבל ממשיך.

לדעתי יש מצב שהוא ממשיך כי מבחינתו אין בזה שום בעיה.

וכאן יש קונפליקט - הוא מבחינתו לא עושה מעשה פסול, מבחינתך כן.

עצתי מלב יהודי אוהב היא שתקשיחי עמדות כלפי כל גבר שאת לא בתהליך של היתכנות לשידוך מולו.

ייתכן מאוד שהוא רואה את היחס היותר מרגיל [כיפי.. כלשונך] מול כל חבריו לצוות, והוא לא מבין במה הוא שונה מהם, וגם למה מה שהוא עושה מולך שונה מהדרך שבה את מתנהגת עם כולם.

מצוי מאוד במקרים כאלו שהבת לא מודעת אפילו איזה אנרגיות היא משחררת/ איזה אנרגיות משתחררים ממנה לבחוץ.

אני בטוח לגמרי שאת אפילו לא מבינה כמה ההתנהלות שלך מושכת מבטים ותשומת לב. את לא תוכלי להרגיש את זה בחיים, אבל תהיי בטוחה שמבחינתם הלכת רחוק.

מי יודע, אולי אותו אדם הוא תמרור אזהרה בשבילך, סוג של מראה, רק בשבילך, למענך, לטובתך, שלא תלכי לאיבוד.

אני לא אומר לשנות את ההתנהלות לחלוטין, אלא לנסות לראות את התמונה הכללית מנקודת המבט שלהם.

לדעתי, אותו אדם הוא מראה בשבילך איך סביבך בעבודה תופסת את מערכת היחסים ביניכם. תבדקי, אם באמת תמצאי שנכונים דבריי, כדאי מאוד שתחשבי מסלול מחדש.

רק בשבילך. כדי שלך יהיה טוב.

אני ממש לא מסכים עם חלק מהתגובות הפייסניות שהועלו פה, תלכי מדלת אחרת וכו', את לא אמורה להתנצל, להתחיל לחיות בבריחה. זו בעייתו הבלעדית.

כאמור, את מצידך מסוגלת לשפר את איכות החיים שלך גם מהבחינה הזו.

בהצלחה 

צריך להגיד בצורה ברורה. ואולי הכי טוב שזה יהיה דרך גורם שלישי..

הן המומחיות ההכי גדולות בזה.

בחיי כמה שאני מתגעגע לסבתות מהעבודה שלי.. יותר מכולם

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף

חוץ מהשם שלך. והגיל, והמספר במשקפיים. ולמה בחרת ללמוד דווקא ביו-כימיה, איסטלציה וגיל הרך. וגם אם היית זברה באיזה צבע של משחת נעליים היית קוראת לילד הקטן-חמוד-נושך שנולד לדוב-גריזלי-מחמד של פינגווין השמירה שלך.

ואולי גם ל'התנשאי לי'.

אבל חוץ מאלו, בנחת.

ועכשיו ברצינות.

בנחת.

את לא במבחן.

דייט זה לא מבחן.

זו הזדמנות להכיר אנשים נחמדים.

מקסימום יצא מזה משהו טוב.

או טוב מאד מאד מאד.

אני מבין, ומכיר, וחושש, את החשש משתיקה.

אני חושב שזה נכון בעיקר בשתיקה של אין נושא.

וגם זה בסדר, לא נעים אבל גם לא נורא.

אך יש שתיקות טובות.

שתיקה של יחד זה נהדר.

אין מילים ולא צריך מילים.

הלוואי שנזכה.

שתיקה של זמן חשיבה היא מצויינת.

היא מייצרת קשר אמיתי.

קשר עם רוגע.

זה לא פסיכומטרי.

לא למהר לענות.

היא מייצרת כנות.

חשבתי באמת על השאלה שלך, והשתדלתי להביא את עצמי כמה שיותר מדויקת.

דייט זה לא בית משפט. אז לא שופטים. לא את, מקווה שם לא הוא.

בטח שזה לא כיתת יורים. אז לא יורים תשובות. אם לא יורים אז גם לא צריך לדרוך מראש. לא צריך לחפש את כל רשימות השאלות האפשריות באינטרנט ולחשוב בבית מה אני עונה.

(אולי גם לא צריך להכין שאלות? נקודה למחשבה. זה נועד למנוע את השתיקות המביכות של חוסר בנושא. כדאי להכין נושאים אבל חשוב גם לזרום ולהתגלגל. נשמע שהוא הכין שאלה מראש, תראי איך סיבך אותך. אגב, הנה עוד נושא שיחה)

תשובה לדוגמא:

'וואו. שאלה יפה. צריכה לחשוב, תן לי רגע. __שתיקה (זמן נהדר בשבילו לגרד את האוזן. הוא חיכה לזה הרבה. זהו, הוא סיים לגרד, עוד רגע שלא יחשוב שחיכית לגירוד שלו. עכשיו)__. אני לא זוכרת את כל התנ"ך בעל פה, אבל ממה שעלה לי כרגע נראה לי שהכי התחברתי לפרנך, אבא של אליצפן, נשיא מטה זבולון בתקופת הכיבוש וההתנחלות. קודם כל מאד התחברתי לשם. בנוסף, אני מעריכה אותו על שהצליח לגדל בן לתפארת בתוך מציאות מורכבת שכזו. אני חושבת שאקרא על שמו את כל 18 הילדים שיהיו לנו, ואולי אבקש גם ממך לשנות את השם'

אם את שולטת ב'חומר', אולי אפשר עוד להעמיק בצד שלו. 'גם פלוני אלמוני מייצג לדעתי את התכונות עליהן הצבעת בירמיהו. למה התחברת יותר אל ירמיהו?'

בהצלחה.

אבל האם יודעים שאיזבל היתה איכשהו קשורה לחתונות?!

בא נשמע אתכם.

חזל אומרים שלא נרקבו הכפות יידים והרגליים שלה בגלל שזכתה לשמח חתן וכלה

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳