אני שונאת קיץ, שרב ואובך
קשה לי עם החום והמחנק בחוץ
ואיזה כיף אני גם חולה כבר שבוע
שלום לך דכאון קיץ, רק אתה היית חסר לי
🤦
פורום אנשים רגישים מאוד
מכתב פתיחה
התנודות במזג האוויר גומרות אותיהמקורית
את נהיית חולה קבוע בעונות מעבר?משה
ואם גם את משונאי הקיץ, אז אפשר לצרף אותך לעמותת אנשי הגשם שאני בערך היזם והמייסד שלה.
בתור מי שגם בשיא החורף הולך עם סנדלים.
ולגופו של עניין, יש לי כמה פיתרונות פרקטיים (חלקיים מאוד) לסיפורי מזג האוויר. אפשר לכתוב פה אם זה מעניין מישהו.
כן!המקורית
אודה לעזרה, ולמימון של משרה חלקית בקיץ כנל (חברות באנשי הגשם מזכה בגמלה אולי..?) כדי שזה יסתדר לי עם שאר השגעונות😅
כן על החולה או כן על העצות הפרקטיות?משה
אני הייתי (וקצת עודני) עם נטיה לנזלות בעונות מעבר יחד עם המחלה של לסבול מקור ומחום בגלל בחירת בגדים לא מתאימים.
לגבי גמלה, מחר במקרה יש לי פגישה בביטוח לאומי, אז אני אברר שם 🤣.
שגעונות זה פיתרון. לא 'בעיה'.
על שניהםהמקורית
אין לי בעיית בחירת בגדים בעיקרון ככל הידוע לי
לא 'בעיית בחירת בגדים'משה
אלא זה שאני יוצא בבוקר עם בגד שמתאים ובערב נהיה קפוא, או מעברים חדים מדי בין ימים שגורמים לבחירות שמתאימות... לאתמול.
(ורכיבה מחמירה את המצב בגלל הרוח)
לגופו של עניין
בתיק שלי (אפילו בתיק טלית לשבת!) תמיד יש כובע שמש
כי כואב לי בלי
ובתיקי נסיעות/מחשב יש גם גרביים, כפפות וכובע צמר למקרה שנשארתי בירושלים עוד שעתיים ונהיה לי קר מדי. הציל לי את החיים הרבה פעמים.
אה, יש גם מאוורר.
הבנתי אותךהמקורית
אני בסדר עם זה האמת, מצוידת היטב
האמת זה מענייןמשה
איך את מתמודדת עם זה מעבר לזה שזה גומר אותך? פרקטית.
קודם כלהמקורית
בימים החמים מאוד משתדלת לא להסתובב בחוץ. ככל הניתן, כן? בכלזאת, אני עובדת
דבר שני, חיזוק מערכת חיסונית
בנוסף, ישנה הרבה כי אני מותשת
וגם כדורים נגד אלרגיה וימי מחלה
אני גיליתי פעם שאני צריך לישון אחרי הרבה זמן בשמשמשה
ובאמת זה שיפור דרמטי של החיים. כמו שאת מתארת.
לגבי אלרגיה, יש לי נסיון טוב עם דרכים בלי כדורים להשתחרר ממנה. אבל זה לגמרי לא פיקניק.
זה קורה לך רק בעונות מעבר (האלרגיות)?
לא רק בעונות מעבר האמתהמקורית
נו, מה הסוד?
סוד זה סוד. זה לא לפורום 
משה
אבל בגדול אלרגיות יושבות הרבה פעמים לא רק על משהו פיזי אלא על קונפליקט רגשי. אצל רגישים בוודאי.
אה, זה ברור לי האמתהמקורית
בעשור האחרון אני חולה כמו שלא הייתי כל 34 שנותיי
ברור לי שזה בגלל שורש נפשי בעיקר
אני עובדת גם על זה,משתדלת לפחות.
הייתה לי תקופה יחסית טובה החורף הזה לעומת שנים אחרונות אבל אני כן קצת ברגרסיה לאחרונה. לצערי.
אני דווקא בתקופה חלומית מבחינת האף והאלרגיותמשה
המצב שלי טוב (באופן יחסי) כמו שלא היה מעולם. אבל מדי פעם יש דברים שמציפים אותי רגשית ופיזית ואז צריך לעצור ולהתחיל לחפש מה קורה.
אני בתהליך חיפוש כנלהמקורית
יש לי תחושה שאני יודעת מה הטריגר, אבל לא מוצאת דרך בינתיים איך להתמודד איתו בצורה יעילה🥴
נראה לי שאני קצת נלחמת וזה לא עושה לי טוב
הכתיבה פה כם עוזרת לי לברר עם עצמי אז תודה🙏
כתיבהמשה
זה אחלה כלי לתחקור דברים רגשיים.
(אמר זה שכתב הערב כמעט 6000 סימנים כדי להבין בין השאר את הנזלת שלו, וכן - היא הלכה)
מסתברהמקורית
כמה החכמתי מאז שהצטרפתי פה לפורומים, זר לא יבין..
בגדול,חצי משלם
אני מסכימה עם זה שגוף ונפש קשורים וזה משפיע הרבה פעמים בהרבה דברים וכשאני לא בטוב אני חולה יותר באופן כללי.
אבל אני לא חושבת שזה בהכרח תמיד שכל דבר פיזי קורה מסיבה נפשית
בעיקר לא באלרגיות...
נגיד השבוע ראיתי את זה במוחש, דווקא היה לי יומיים טובים וזה, ובדיוק נהייתי עם אלרגיה.
זה פשוט קרה מסיבות של מזג אוויר הפכפך ומזגנים זה לא קשור לנפשי...
בדברים אחרים אני כן יכולה לראות קשר לנפשי. באלרגיה, אצלי לפחות זה מאוד מאוד טכני. שינויי מיקום, שינויי מזג אוויר, מזגנים, והופ אני ישר עם נזלת מפה ועד לונדון ואין אותי. זה לא משנה אם ברמה הנפשית אני בטוב, ברע או באמצע. זה לא משנה אם אני במקום שטוב לי / רע לי בו. אין לזה השפעה על המאפיינים הפיזיים.
ותמיד זה באותה עוצמה אצלי.
הנפשי שלי משפיע על כמה קשה אני לוקחת את זה ומצליחה/לא מצליחה לתפקד בכ"ז...
לא על כמות הנזלת וכמות הכסף שאני אוציא על קניית טישיו מיוחד
אומר לך מה אני חושב/מרגיש/פועלמשה
יש מזג אוויר, והוא בעצמו מקפיץ אותנו בגלל סיבות רגשיות. בתקופה הזו בעצם המערכת (שוב, לפחות שלי ושל מי שיצא לי להיות איתו בקשר בהקשר הזה) רגישה פי כמה. זה אומר שדברים רגשיים שביום יום לא מקפיצים אותנו, בתקופה הזו יקפיצו. זה אומר שעבודה רגשית או אחרת עליהם תגרום להם להפסיק להקפיץ גם בתקופה של עונת מעבר.
(אני ממש יכול להגיד שהיו תקופות שהגוף שלי היה מודלק ואז גם כמויות קטנות של אבק בחדר שישנתי בו הפריעו לי. ביום יום הרגיל הן לא הפריעו).
האם זה אומר שאפשר להימנע מהאלרגיות לגמרי? לא יודע. אבל אפשר להוריד את העוצמה שלהן משמעותית ולפחות מהנסיון שלי זה שיפור עצום.
מעניין. יפה לכם.חצי משלםאחרונה
אצלי זה לא עובד ככה בנושא הזה.
כל אחד ומה שהוא...
גם אצלי אלרגיות קשורות לתקופת מעבררוכב שמים
אבל הדרך להפסיק אותן קשורה לרמת הפעילות שלי.
אם אני מצליח להעסיק את עצמי ולשכוח מהנזלת היא פשוט תעלם מעצמה
מעניין...משה
התשובה בעיניי זה יותר קשב לעצמך פנימהמשה
מה מפחיד אותך שם? מה מציף אותך?
זה לא סתם. יש לזה סיבה. וצריך עם לב רך לחפש אותה.
הגוף שלך מספר לך משהומשה
אני לא מכיר אותך בכלל אבל יש לי כמה רעיונות. הראשון שבהם זה שאת "חייבת להצליח". כלומר אם את עומדת בצד את מרגישה מוזרה ותקועה ו"נכשלת" או משהו דומה לזה. ואז את נלחצת עוד לפני שזה מתחיל.
בטחאריק מהדרום
זה קורה המון.
מפגשים חברתיים הרבה פעמים יוצרים תחושה לא נעימה.
מה שעזר לי עם זהציפורמדבראחרונה
זה להבין שאנשים לא באמת רואים כמוני את כל הניואנסים שאני רואה ומפריעים לי כל כך.
הרגשתי מוזר, או משועממת או הבחנתי במה שהם מרגישים והייתי בטוחה שכולם רואים את זה.
כשהם למעשה בכלל לא שמו לב.
אנשים רגישים מאד שמים לב להרבה יותר דברים ממה שאנשים אחרים שמים לב אליהם וכשיודעים את זה, זה יותר קל.
(ומעבר לזה, אני עדיין לא מתה על מפגשים)
באותו הקשר של מעבר בין עבודות: מעברים באופן כללימשה
מה עושים לכם מעברים באופן כללי?
עברתי לא מזמן מלעבוד מהבית ללעבוד במרחק דקות בודדות. אם לפני כן היה לי יותר קל לעשות דברים קטנים בבית ולחזור למשרד. אני מוצא את עצמי נשאר פה דקות ארוכות (בעשיה פרודוקטיבית) גם כשכבר החלטתי שצריך ללכת. רק כי לא בא לי לשנות מצב.
זה תמיד היה שם. אבל זה יותר בולט עכשיו.
ספר שנקרא "מעברים". (לא משלנו). גיל שיהי.נחלת
נכון. קושי לעשות לפעמים דברים שטובים לנו. מוזר.נחלתאחרונה
מקשים עליי בעיקרוןהמקורית
תלוי ממה למהoo
לקום מהספה זה קשוח
לעזוב את הגלילה בטלפון
לקום מהמיטה
אבל לצאת מהעבודה קלל
לחזור לגלול אחרי משימה
אפילו לצאת להליכה קל ופשוט
לצאת מהעבודה, לי, זה לא קלמשה
טוב, תלוי מה בעבודה.
בואו נדבר על מעבר בין עבודותהמקורית
למה זה כזה כבד??
עונה לעצמי 😅 - כאילו ברור לי שאין אופק כרגע במקום הנוכחי. אני כבר מקבלת ב"ה הצעות. יש לי מה לתת ולהציע ואני רוצה להשקיע. אז מה נשאר? אין וודאות שזה יסתדר וההסתגלות תהיה טובה. אין ערובה שיהיה לי טוב שם (מצד שני גם היום לא טוב לי ככ). אני קצת מטילה ספק במקצועיות שלי כרגע (נורמטיבי? תקין?). יציאה מאזור הנוחות היא לא נוחה
כתבו לי קצת
נכון ! 
משה
אבל בתחושות הגוף זה אמיתי ומחזיק את המערכת. צריך לדעת "להסתכל מהצד" כדי להבין את זה.
לפעמים בא לי לצעוקאנונימי (פותח)
"ראבק, פגעו בי!" פגעו בי שוב ושוב ושתקתי.
והגעתי נמוך, נמוך מאוד.
ואני לא מספר
ומרגיש שקוף.
כן רואה מסביבי אנשים מתבגרים
ומתחילים לחבר עוד ועוד נקודות עוד ועוד סימנים.
ומבינים שקרה שם משהו רע.
שיש שם משהו דפוק בעבר.
שמלווה ורודף אותך.
אני בעצמי מתבגר ועושה את התהליך הזה.
ושותק פחות.
אבל עם התהליך והזכרונות המציפים
והתמונה המתבהרת
אני מזועזע
כמה שקוף הייתי
וכמה אני עדיין שקוף
כי אני לא מסוגל להוציא את המילים
להסביר לאנשים שאכפת לי מהם
לאנשים שפגעתי בהם
לאנשים שאכפת להם ממני
ואין לי לאן לברוח
ואין באמת נחמה
כי אף אחד לא יודע את האמת כפי שהיא
ולי כבר כבד להחזיק אותה לבד
כבד
כבד
משא
נטל
וכל מה שיש להם רק נקודות וסימנים,
ולא סיפור.
ואם אמות מחר בבוקר
והוא לעולם לא ישמע
אני אשאר חייב להם...
נשמע שיש סיפור מהעבראנונימי (3)
שקשה לך להשתחרר ממנו והוא עדיין כובל אותך... (גם לי יש סיפור כזה)
ממליצה לאמץ מבט נייטרלי על עצמך, כמה שיותר אובייקטיבי. עם עצמנו אנחנו משוחדים, קל לנו להתבוסס ברגשות ולטבוע בהם... אבל זה לופ שפוגע בנו. נסה להפריד רגע בין הקולות בתוכך ולהיות השופט מלמעלה, זה שעושה ביניהם שלום, המבוגר האחראי. לשמוע את קול הרגש, את קול השכל, ולתווך בחמלה.
אם אפשרי, באמת עדיף ללכת לטיפול. באמת באמת. זה לא חולשה זה חוזק.
כל כך יפה ונכון.נחלת
אתמול בשבת, רפרפתי מעט ב"עד שליבך יתנגן" - אלומה לב המביאה באופן יוצא מהכלל את
שיטתה של הרבנית ימימה, שהיתה פסיכולוגית וגם , עד כמה שהבנתי, קשורה לתדר רוחני.
ממליצה. יש סדנאות עם מדריכות (אולי גם מדריכים) בשיטה שלה. יש גם מישהי ביוטיוב
שמלמדת. וגם מישהו. איני זוכרת את שמותיהם. מאוד כדאי. מאוד נוגע.
כן. מרים אדהאן טובה.נחלת
אין מיליםאנונימי (4)
ריגשת, מזדהה איתך, מרגיש את מה שעברת. גם אני עברתי את זה.
וכן, הצהריים קיבלתי תזכורת, אחת מני עשרות, מאז שזה (וזה וזה וגם זה) קרה. אף אחד בעולם לא יבין אותך. אף אחד לא יידע מה אתה מרגיש, מה מניע אותך לפעול, איזו מילה בדיוק מזכירה לך משהו - שאף אחד לא היה חולם בכלל שקרה...
וזה שורף את הלב ואת הנשמה כל פעם מחדש. וה"נחמת שוטים" היחידה היא שכמעט כולם עברו איזה משהו כזה. אז לפחות אני לא חריג. (ובכל זאת הם לעולם לא יבינו אותי).
אז כן, נגעת בי, אחי. (והפעם בהסכמה)
בתור נפגע פגיעה מינית בעבראריק מהדרום
אני יכול להגיד לך שיש משהו שאין לאנשים אחרים.
אתה היית שם ואתה יכול להדריך אנשים איך לצאת מהצרה הזו.
זו דרך מצויינת להפוך מנטל לנכס.
ואני משוכנע שאתה גם לא באמת נטל, גם אם אתה רואה בעצמך ככזה, יש לך מה להביא לעולם.
תודה שכתבתאנוני.מית
אני. לעיתים. לא בצורה מאוד מקצועיתמשהאחרונה
מה עם ד"ר מרים אדהאן? נסי לשאול אצל "למרחב".נחלתאחרונה
בירושלים - רח' חירם, ליד רח' בשם ירמיהו.