כי מה שעובד זה לא הסגולה

אלא האמונה בבורא עולם שיביא לי את מה שאני מבקש.

מלא אנשים עושים סגולות אבל שוכחים שהסגולה לא פועלת אם אין אמונה

זה כמו לנסות לדחוף מישהו  ביד אחת ממך ובו זמנית ביד השנייה למשוך אותו אלייך חזרה

אין התקדמות

ה' יש ביכולתו לתת לנו הכל, כל מה שנרצה וחלום בין אם מגיע לנו ובין אם לא וזה קורה רק מכח האמונה שהוא אבא שלנו ואנחנו הילדים שלו ובגלל זה מכח זה אנחנו יכולים לבקש ולקבל..

בקיצור

סגולה באה לחזק אמונה ולא לפעול לבדה...

אז אפשר לוותר עליה מראש ופשוט להאמין

הנה למשל כמה מן הסגולות החשובות ביותר, כפי שליקט הרב חיים נבון:

סגולה לפרנסה: ללמוד מקצוע

(בראשית ג, יט; קידושין כט ע"א).

סגולה לרפואה: ללכת לרופא

(בבא קמא מו ע"ב; ברכות ס ע"א).
 

סגולה לאריכות ימים: לנהל אורח חיים בריא

(רמב"ם, הלכות דעות ד, כ).
 

סגולה לחתונה: לחפש בת זוג

(קידושין ב ע"ב).
 

סגולות לשלום בית: אהבה, סבלנות וויתור

(סנהדרין ז ע"א; בבא מציעא נט ע"א; ויקרא רבה ט, ט).
 

סגולה לפרי בטן: להתפלל לה (ואני הקטן מוסיף: ללכת לרופא אם תפילה לבדה לא מביאה את התוצאה הרצויה)

(שמואל א א).
 

סגולה ליראת שמים: ללמוד תורה

(אבות פ"ב מ"ה).
 

סגולה להתעלות רוחנית: לעמול בתורה ובמצוות

(מגילה ו ע"ב).
 

סגולה לתפילה בכוונה: לעמוד לתפילה בכובד ראש

(ברכות פ"ה מ"א).
 

סגולה לאמונה טהורה: לא להאמין בסגולות, אלא בה

(דברים י"ח, יג).

מדובר כמובן בסילבסטר סטאלון

בטח אתה לא אוהב את התיבנות הסולובייציקי שלו.

אבל מה עם המימד האקזטנציאליסטי? אתה לא מתחבר?

נ.ב 

נראה אותך כותב

עקזעסטענציאליזעם  

3 פעמים מהר

תעמין לי עחי מוסיף דעת מוסיף מכאוב וואי השם למה עשיתה אותי כזה חכםםםם איפה עיינשטיין לשחנ"ש איתו קצת יוואוו

אני מודה שלפעמים יש לו הברקות, אבל כל הגישה שלו תמיד דביקה באיזו עדכניות פרימיטיבית מוזרה כזו.

זה כמו ספרים של רובין ס. שארמה שלכאורה באמת מדברים על דברים חשובים אבל עמוסים בערימות של דביקיות כזו...

הוא פשוט קווים לדמותו של השמרן מלפני 400 שנה שמנסה להתמודד בבהירות מול הפרוגרס.

המון פעמים אני מסכים איתו כמעט לגמרי על המסקנה, אבל לא עם הרטוריקה ולא עם הנימה הפדגוגית שבכלל לא מבינה או מזדהה עם טענת הצד השני.

@ימח שם עראפת מה אתה אומר?

שרידדו אותן והשטיחו אותן והמאיסו אותן על האנשים או גרמו לאנשים לחשוב שהן חזות הכל. כשבפועל יש בסגולות (האמיתיות כמובן) משהו עמוק ונכון.

יש כמה סוגי סגולות. אני רוצה להתייחס לסוג העקרוני יותר, זה שלא קשור לצדיקים או למידה כנגד מידה.

לכל דבר בבריאה יש שורש רוחני, יש חיבור בין חלקי הבריאה, ויש השפעה הדדית בין הרוחני לגשמי.

הבעיה העיקרית היא שהפכו סגולות למשהו דיסהרמוני (במקום להבין שזה שיא ההרמוניה), אז ברור שהן פחות יעבדו או לא יעבדו בכלל. אם לדוג' אדם עושה סגולה לפרנסה אבל לא עובד, אז הסגולה לא תעבוד מסיבה פשוטה- הוא מתעלם מחוקי העולם שה' ברא, אז איך הוא מצפה להמשיך עליהם השפעה מבחינה רוחנית? יש נתק. זה כמו לנפח גלגל מפונצ'ר לפני שאתה מתקן את הפנצ'ר.

אם לדוג' אני מסתכל על מים לא רק כימית אני רואה חסד- בזכות המים אנחנו חיים, בזכות המים צומחים דברים, בזכות המים אפשר להתנקות. יש גם מים שהורסים, שזה מסמל חסד לא מותאם.  

ואם אני מסתכל על יין, אני רואה משהו בצבע עז וחי שיכול גם לגרום לי ליותר אנרגיה וחיוניות והרגשות חזקות ("גבורה") ושמחה. אבל ההשפעה של היין עוברת דרך דין- אם משתמשים ביין לא נכון הוא גורם לדברים לא טובים. אז יש פה מימד של דין, איך תדון את השימוש בו, מה תעשה איתו, האם תגביר את הצד של השתיה הטובה או הרעה. האם הגבורה תהיה לחיוב או לשלילה.

שורש הגבורה (כמו שורש החסד) הוא בבינה, ובבינה אין דין אבל דינים יוצאים ממנה. כלומר המימד הרע שביין הוא לא מהותי אלא בגלל החסרון שה' ברא בבני האדם על מנת שיתקנו אותו. אם האנושות תהיה מתוקנת לא יקרה שום דבר רע כתוצאה משתיית יין כי אנחנו ממילא נדון את השימוש בו נכון. נשתמש בכמות ובאופן שצריך ובשביל דברים טובים.

אז אם אני משתמש ביין נכון, ה"גבורה" של היין מתבטאת נכון, והוא ילד טוב של הבינה.

ומה הכוח שעוזר לי להשתמש ביין נכון כל עוד לא תיקנתי את הנפש שלי לגמרי? לשפוך קצת מים על היין לפני השתיה שלו. לערבב איתו חסד שיקל עליי לדון את השימוש בו נכון. זה ישפיע פסיכולוגית על מי שמבין למה הוא עושה את זה לפני שהוא מתחיל לשתות, אבל זה גם משפיע רוחנית על הנשמה של האדם.

(זה לא סגולה אלא ככה עושים לפי הקבלה לפני הקידוש, מטפטפים שלוש טיפות מים לכוס היין, כדי למתק את הדין בחסד. אבל אפשר להבין מזה את העקרון של סגולות לדעתי. רק שבקבלה זה לא כתוב על שתיה רגילה אלא על קידוש).

אותו דבר לגבי טבעת קידושין לדוג', שלפי חלק מהמקובלים מקדשים בטבעת עגולה מבפנים ומרובעת מבחוץ. העיגול מסמל את הקשר האינסופי הבלתי גבולי, והריבוע את הקשר הסופי המוגבל.

כלומר הזוג צריך לזכור שבתוך הגבול, הקשר פה בעוה"ז, מתגלה הקשר האינסופי שבין הנשמות שלהם. וגם כשנראה שכבר מכירים הרבה שנים וכו', תמיד יש דברים חדשים שיכולים להתגלות מתוך המימד האינסופי שבקשר. כמו בעבודת ה'. אבל זה לא רק מזכיר ועובד פסיכולוגית אלא גם ממשיך את המימד הרוחני הזה בעזרת חפץ הקידושין שמסמל את זה.

יש סגולה, שאני לא זוכר לגמרי את הפרטים שלה ואולי אני לא מדייק, אבל העקרון הוא שהבעל לוקח מהגשם הראשון, היורה (שמסמל את התחדשות החסד), ונותן לאשתו בצורה מסויימת כדי שתיפקד.

אנחנו פחות מתחברים לסגולות כי אנחנו יותר אוהבים לעבוד בצורה של הבנה שכלית שמשפיעה על הרגש. זה טוב כי זה תיקון שורשי, אבל מצד שני זה גם עובד הפוך אז כדאי להשתמש גם בדרך השניה.

בנוסף לכך, אם זה אכן חלק מחוקי העולם הרוחני, לא חכם להתעלם מזה (כמו שיש זמנים שמסוגלים יותר לתפילה שתתקבל, כמו שמופיע בתחילת השו"ע לדוג', ולא כדאי להתעלם מזה), ולהסתמך על תפילה ובטחון וכו' בלבד. אבל כמובן לזכור שהסגולה היא לא העיקר.

מה שכתבתי זה חיבורים שעשיתי בין דברים שלמדתי ופירוט שלהם. יתכן שיש אי דיוקים, אבל אני חושב שהעקרון שכתבתי נכון.

(וד"ל מה אני חושב על הסגולה)

כמו שהנביא אמר למלך ישראל לירות חיצים וכעס עליו שהוא ירה רק שלשה.

אני לא יודע למה הוא ירה שלשה. אולי הוא חשב שזה משהו סמלי, "אם לא יועיל לא יזיק", ולא הבין שהסמליות אמורה לשקף את הפנים ולעשות מכל הלב. ואצלו אולי מכל הלב היה להמשיך לירות.

אז אם אומרים להדליק 18 נרות ולהגיד מזמור פו (או פד?) אז אני מניח שיש משהו שמחבר את האדם למשהו גדול ממנו בזה שהוא מתפלל כך, ואם הוא מאמין בזה זאת הדרך שלו לומר לקב"ה "אני רוצה מאד להצליח במשהו, ואני רוצה שאתה תעזור לי, והנה הדרך שלי להראות כמה זה חשוב לי, בבקשה בזכות המסירות שלי לסגולה הזאת תעזור לי".

מסופר על בחור שבא לר' חיים קניבסקי וביקש סגולה להתחתן. אז הוא אמר לו משהו בסגנון של "מה הקשר סגולה? אני יכול לברך ולהתפלל עליך, אבל אם אני אגיד לך לעלות לגג ולקפוץ 100 פעם זה משנה משהו?" הבחור שמע, עלה לגג, קפץ 100 פעם, ותוך זמן קצר התארס. כי הוא האמין שבזכות הרב הוא יקבל, והקב"ה שמע את התפילה הזאת.

הלקח הפשוט של הסיפור הוא: אם אתה יורה יותר חיצים אתה מנצח יותר פעמים. לא משנה מה הפגם בנפש שלך, כל עוד אתה יורה הרבה.

כוונה.

"למה לי רוב זבחכם" "הנה שמוע מחלב טוב, להקשיב מחלב אילים" "המאורת פריצים היה הבית הזה, היכל ה היכל ה היכל ה המה!" "הלזה צום אבחרהו ענות אדם נפשו בו, הלכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע, הלזה תקרא צום ויום רצון ל ה?! הלו זה צום אבחרהו - פתח חרצובות רשע והתר אגודות מוטה, כי תראה אביון וכיסיתו ומבשרך חא תתעלם, אז ייבקע כשחר אורך והלך לפניך צדקך, כבוד ה יאספך", "ובפרשיכם כפיכם אעלים עיני מכם, ידיכם דמים מלאו" "זבח ומחה לא חפצת, אזנים כרית לי, זבחי אלוקים רוח נשברה, לב נשבר ונדכא אלוקים לא תבזה" ועוד רבים

..

"כי לא ציוויתי את אבותיכם ביום הוציאי אותם ממצרים על דבר עולה או זבח"

"זבח ומנחה לא חפצת, אזנים כרית לי. זבחי אלוקים רוח נשברה"

כל אלה גם במקים נטרלים.

כמובן שהקרבנות עוזרים, כוונת הנביא זה שהם לא עוזרים ככישוף או סגולה טכנית

לא כתוב ש ה אמר לו את זה, אבל אליהו ידע בעולמות עליונים.

ועוד רבים.

אגב לדבריך איך אלישע ידע שהוא ינצח רק 3 פעמים ללא נבואה?

ומה הקשר לנושא האמור?!

הוא אומר שאם היה יורה 5 או 6 חיצים אז היה מכלה את ארם. למה? זו סגולה?! לא! זה סימן שניתן לו בנבואה, ולכן הוא כועס.

הוא לא הנביא הראשון שמקבל סימנים בנבואה ומעביר אותם הלאה, איך בני ישראל ידעו שמשה הוא שליח ה'?

יש דוגמאות לרוח הקודש בנביאים, למשל אסף שהתנבא ברוח הקודש על הדוכן בדברי הימים במזמור, אבל לא זוכר, עיין שם.

או המזמורים שאמר דוד.

רוח הקודש זה מעלת נבואה פחותה, עיין ברמבם

אני מעריך שכן. בסוף אדם שרוח הנבואה שורה עליו הוא אדם שונה ויודע דברים, עיין שאול שכשרוח ה סרה מעימו השתנה לגמרי

הרוח הקודש שממציאים שהייתה לו היא לפחות בגדר נביא כאלישע, וכמובן שלא היה ולא נברא.

לא יודע מה אתה רוצה עם הגמרא לגבי בת קול, באותה מידה אני יכול לשלוח אותך לגמרא שאומרת שבטלה הנבואה, ולגמרא של תנורו של עכנאי לגבי הוכחה מבת קול.

זה מעיין נבואה מאוד קטנה, ולכן אין לה גדר הלכתי של נבואה

ובלבד שיאמר את תורתו, למה שיישקר?

הוא היה מאוד חכם חריף ואינטלגנט וביקורתי, למה שלא יטיל ספק בהזיותיו?

אני מכיר את הרמחל דרך ספריו, והגר"א אמר עליו שאם היה חי היה הולך עד לאיטליה ללמוד ממנו תורה

דווקא כשאתה צלול אתה יכול באופן מודע לפקפק מרצונך בכל דבר.

כשאתה הוזה ההזיה נדמית לך כמציות פשוטה כמו זו שאתה קיים.

אתה לא מכיר את הרמח"ל, ואתה רק מדמיין מה הוא היה. כמוך גם הגר"א.

אנשים שהכירו אותו הרגישו שמשהו בו לא בסדר. לא מופרך שהיו לו הזיות.

מי שמדבר על מגיד, גם אם יהיה בן 80 הוא חשוד. ואחרי שהם תהו על קנקנו הם השתכנעו שהוא לא בסדר.

ואני משתכנע שגם אתה לא.

שהיתה בו.

ברור שהם ישביעו אדם בן 20 שטוען למגיד, בדור שכל כך היד קצרה על ההדק

חשדנים ככל שיהיו, הוא עמד לפניהם. הם הכירו אותו.

גם רבי יוסף קארו טען למגיד, למה הוא לא נרדף על ידי החכמים על כך?

(הוא נרדף על היותו חבר הסנהדרין, אבל זה סיפור אחר, רוב חכמי דורו לא רדפו אותו, של כמו הרמח"ל)

היה אדם מאוד אינטלגנט וביקורתי, עם שליטה עצמית מלאה בתחום המידות והנפש כמו שאפשר לראות במסילת ישרים.  אדם כזה לא ישקר ולא ישלה את עצמו שקיבל מגיד אם זה היה הזיה, אלא יודה ויאמר "אולי זה היה מגיד ואולי הזיתי, לא יודע"

אבל אם היעבץ היה חי היום וודאי היה מודה שרמחל דובר אמת

אדם יכול לחוות התקפי הזיות ולהישאר נורמלי בשאר הזמן.

לרבי נחמן למשל אומרים שהייתה מניה דיפרסיה.

אמרתי לך, אנשי דורו חשדו בכל חתול שהוא שבתאי, ואפשר להבין את הפחד שלהם אחרי שבתאי צבי ועוד מגיע אדם בן 20 כמו הרמחל.  עובדה שגם בגרא חשדו בצעירותו

אולי הארי פוטר חי ונושם מעבר לרציף תישע ושלושה רבעים?

אתה לא יכול להמציא מושגים סתם ככה כאוות נפשך.

בטח לא כאשר זה אדם שמעיד על עצמו, שהוא אינו נאמן.

לא הכל נכתב, ולא את כל שנכתב אתה מכיר.

אדם בן 20 וטוען שקיבל מגיד, ברור שהיית רודף אותו גם אם הוא גדול הדור!

ועוד יותר אם רמת הגאונות שלו כל כך גבוהה שאתה בכלל לא מצליח להגיע לקרסוליו 

אז ידידי, אתה הטמבל פה.

אחראים כמו חייל על המשמרת אחרי 7 באוקטובר ועשו את עבודתם נאמנה בחשד בכל חתול.

אשרי יולדתם

מכיוון שהוא לא היה שקרן וטיפש, נשאר שהוא נאמן

זה לא משנה אם יש נפקא מינה הלכתית לדבר, אין הנחתום מעיד על עיסתו, הוא לא נאמן לומר דבר שכזה על עצמו. וגם לא ברור שנאמן להעיד על רבו.

עיין הרב קוק באחד מספריו ההלכתיים שאומר שחובה על נביא לבדוק אם יש אפשרות שהזה, ורק אם הנבואה וודאית לו במאה אחוז, רק אז יכול לומר אותה כנבואה

וזה לא משנה, אדם הוזה יכול להזות ולהחליט שוודאי לו שזה נבואה. זה פשוט קישקוש המזוייף מתוכו.

הרמבם אומר שהנבואה וודאית לנביא במאה אחוז, הוכחה מאברהם שהתנבא לשחוט את יצחק אחרי שנאמר לו ביצחק יקרא לך זרע, ולא פיקפק בציווי זה שמא הזה

אולי עכשיו אתה הוזה?

זה שהנבואה וודאית לנביא, לא אומר שהוזה לא יכול להזות שהוא נביא.

אני מכיר הוזה שבטוח שהוא נביא.

אני יכול להטיל ספק בחושים שלי, קל וחומר אם אי פעם אהזה.

מי שטוען כיום שהוא נביא הוא או טיפש לא ביקורתי שלא מטיל ספק בדברים, בניגוד לרמחל שהיה האינטלגנט והביקורתי בדורו.

או שהוא משוגע והשכל שלו לא עובד, בניגוד לרמחל שהיה צלול בחייו

ברור שעכשיו אתה יכול להטיל ספק בחושים שלך, אבל אתה לא עושה את זה סתם ככה כשמשהו וודאי לך(נשמע מוכר?).

אתה לא מטיל ספק אם אתה יהודי או לא, כי וודאי לך שכן. ככה גם בן אדם הוזה לא יחשוב שהוא הוזה.

אתה לא יודע כלום על הרמח"ל, אתה רק מדמיין מה הוא היה.

מעניין שהיו מי שקיבלו את הרושם שהוא שבתאי או משהו בדומה, הכריחו אותו למסור להם את כתביו, והשביעו אותו שלא לעסוק עוד בקבלה.

וודאי במאה אחוז כמו נבואה וכמו עצם קיומי.  לכן דרך האמונה ב ה אפשר קצת לחוות מהי נבואה. הנח להם לישראל שאם לא נביאים, בני נביאים הם.  וחלום (כלומר ציור סובייקטיבי של כוח מדמה) אחד מ60 בנבואה.

אבל על החושים שלי אני כן יכול להטיל ספק.

אני לא וודאי שאני יהודי, אלא רק ב99 אחוז.  הלכתית יש חזקה ואין לדיין אלא מה שרואות עיניו.

היתה טראומה משבתאי צבי ולכן רדפו כל אדם שאמר על רוח הקודש, גם אם היה מגיע נביא אמת היו רודפים אותו כל עוד לא התבררה נבואתו כאמת.   אגב היעבץ חשד גם על הגרא בצעירותו שהוא שבתאי, עד שהתוודע לטעותו.  

רידפת הרמחל היתה כי הבהיל אותם אדם בן 20 שטוען למגידים. הם היו רודפים גם אחרי ירמיהו כל עוד לא הוכחה נבואתו.  הרמחל מכל ספריו והידיעות ההיסטוריות היה אדם נורמטיבי, ביקורתי, שכלתן, בריא בנפשו, בעל משפחה והשכלה כללית ומתפרנס, וממש,לא הזוי כמו ברלנד או שבתאי צבי או שאר הנביאים המשוגעים בדורינו או בעלי הסינדרום

אבל הוא לא אמר זאת. הוא אמר שקיבל מגיד. למרות שידע על ההתנגות לדרכו

רוצה שנננסה פטרית הזיה ונבדוק?  

כן, תנסה פטריית הזיה ואז תדבר איתי.

או לחילופין, תדבר עם מישהו בזמן שהוא שבוי בהזיות.

אבל ההבדל בין אדם שלוקח פטרייה לסתם הוזה, הוא שהלוקח פטרייה יודע שהוא אמור להיכנס להזייה, ובסוף ההזייה הוא יבין שהוא הזה.

זה לא רוח הקודש של הנביאים, רק שם משותף.

אבל עדיין רוח הקודש הנמוכה הזאת היא שארית מינימלית של מעיין נבואה ואפשר לדעת איתה על עולמות עליונים

ב'- איזה כתבי אר"י אתה מכיר שנכתבו על קלף?

ג'- זה שהייתה לו רוח הקודש לא אומר שכל דבר נכתב ברוח הקודש.

ד'- מי אמר שהייתה לו רוח הקודש?

ואילו רוח הקודש האמורה לא נכתב שהם מכוונים למושג אחר, ואתה החלטת למה הם התכוונו בשרירותיות, ללא שום אסמכתא, רק מדמיונך הפורה.

הארי זה רוח הקודש של קהלת. המצאת את זה והחלטת להנעל על זה.

גם שכינה ששרתה בבית ראשון עם כבוד ה וענן זהה לשכינה שבבית כנסת ומראשותיו של אדם? האם יש עמוד ענן על ראשי?

יש מושגים שמשתנים עם הדורות ומקבלים משמעות שונה.

אתה זה שהמצאת שזו בת קול וננעלת על זה, אם כבר.

"מעולם לא שמענו"?! איפה רצית לשמוע כזה דבר, אם כל פעם שאתה שומע רוח הקודש בהקשר הזה אתה ממציא שזו בת קול?!

יש הבדל בין מושגים שכשמזכירים אותם אומרים שהמשמעות שונה, לבין מושג שאתה המצאת שהמשמעות היא שונה.

אתה דמגוג על חלל.

זה כמו שאומר ששכינה למעלה מראשי זה כמו שכינה במשכן

פשוט הזוי שכתבי הארי יטמאו את הידים לטענת רבי חיים ויטאל

למה אתה חושב בעצם שכתבי האר"י יטמאו את הידיים? זו גזירה על כתבי הקודש שנכנסו לתנ"ך.

מסכת מגילה.

"נכנסו לתנך" זה המצאה מודרנית של מחאקרים, מעולם לא שמענו על מושג כזה בגמרא. יש או ספר שנכתב ברוח הקודש, או ספר שנכתב בחכמתו של אדם (כמו שטענו על משלי אבל למסקנה כן נכתב ברוח הקודש) מה שנכתב ברוח הקודש מטמא את הידים, מה שנכתב בחכמתו של אדם לא.  לכן נחלקו על שיר השירים ומשלי וקהלת ואסתר עם מטמא את הידים.  גמרא מפורשת במגילה פרק ראשון נראה לי. ומנסים שם להביא הוכחות שאסתר נכתבה ברוח הקודש

כנל אם אדם יטען ששמע בבת קול שצריך לחלל שבת, לא יחנק כי מעולם לא טען לנבואה

מי שיאמר ששמע בת קול שצריך לחלל שבת, נדע שהוא הוזה.

ובכלל, לא ברור שכל הנ"ל קרה.

כי מה? אתה נביא שאתה יודע שרק חצי הוא משל?!

יוספוס פלביוס מצטט אגדות עם שונות, וביניהן גם משלים.

אם מיוספוס אתה רוצה להביא הוכחה, אולי גם תאמר שהאל נטש את עמו וזו הייתה קיצו של העם היהודי?

אמר אביי הוא יוחנן כהן גדול הוא ינאי, רבא אמר ינאי רשע מעיקרו, יוחנן צדיק מעיקרו

אני מסכים איתך שהחיצים לא היה סגולה.

באופן שלא מתפוצץ אקספוננציאלית

יש לך קושיה על הסתירה לכאורה בין ישעיה לאלישע, אבל התירוץ שאלישע כעס על המלך בגלל סיבות שלא כתובות הוא לא תירוץ משכנע.

אני מבין שמאלישע אנחנו לומדים שיש משמעות לפעולות גם בלי קשר לכוונות

ומישעיה אנחנו לומדים שחשוב גם ואפילו יותר עבודת ה' רוחנית

אבל זה לא סותר

וגם התורה "והשימותי את מקדשכם ולא אריח בריח ניחוחכם".

לא דיברתי על מצוות תורה או נביא, כי הרי אלישע חא ציווה עליו לירות יותר מ3 פעמים.  דיברתי על סגולות שמעולם לא צווינו.

לא סביר שדווקא אלישע יהיה יוצא דופן בזה משאר הנביאים

כל עוד לא תביא לי נביא שאמר "אין משמעות למעשים", אני אפרש שכל הדיבורים של הנביאים לא סותרים את החשיבות של מעשים.

הרי התורה אמרה "לא אריח בריח ניחוחכם", ובכל זאת יש ציווי להקריב.

אז הכוונה שיש משמעות אבל יכול להיות מצב שבו זה לא עוזר.

Buy non drop YouTube views and subscribers with real, organic engagement. Affordable INR pricing tailored for Indian creators who want sustainable, long-term growth for their content. https://boostsocial.in

למעשי סגולות שאין חובה או הידור לעשות

)לא כתוב בשום מקום בהלכה שירא שמים הרוצה להחמיר ידים קמיע וכו)

אין אזכור לסגולות טכניות שעוזרות כמו תרופות רוחניות

ומשמעות מעשים בעקבות הוראת הנביאים היא עסק מורכב שאני לא מבין.

אבל יש לא מעט דוגמאות כאלה למשמעות של מעשים טכנים.

החיצים כאן,

המכות שמיכה ביקש,

הטבילה בירדן של נעמן (שזה אגב דוגמה נוספת למעשים טכניים אצל אלישע),

המעשים החריגים של יחזקאל והושע 

אם אלישע היה מבקש ממנו לירות 6 פעמים והיה יורה רק 3, אז מובן למה יצא הקצף, הוא הפר את מצוות ה כמו שאול.

אבל לומר שאלישע אומר לו "אמנם לא ביקשתי ממך יותר מ3, אבל בגלל שלא ירית יותר אז תנצח רק 3 פעמים, בעיה שלך, כי ככה זה בשמים, כמו שאם אדם שתה בטעות רעל אז ימות" זה חא סביר, זה הופך את מצוות הנביא למאגיה וכישוף.

יכול להיות שזה שהוא ירה רק 3 מבטא פגם בזריזות ובהתלהבות של קיום מצוות נביא, כמו שאינו דומה שונה פרקו 100 ל101.

נעמן זה שונה, שם אלישע מורה לו במפורש לטבול 7 פעמים, לא אומר לו אחרי מעשה שבגלל שלא טבל אז יהיה מצורע.

מיכה והמכות (אתה מדבר על איש האלוקים שניבא לאחאב?) זה חשוב כי הוא צריך להתחפש למוכה, ולהדגיש ששליחות כלל ישראלית חשובה יותר מהכאת יהודי פרטי, ושם האדם מת בידי אריה לא בגלל סגולה שלא נעשתה, אלא בגלל שעבר על מצוות נביא

מעולם לא שמענו במקום אחר על סגולות בנביאים (אצל נעמן זה קיום המלצת נביא מפורשת)

אם היה כתוב "בגלל שלא ירית כמה פעמים אז עוררת את המזיקים והדינים שלא באשמתך ולכן תנצח את ארם רק 3 פעמים" אז זה היה הפשט.

אבל בפשט רק כתוב שבגלל שהוא ירה 3 פעמים אז זה יהיה כך.

למה? לא כתוב למה, זה כבר פרשנות שלך

ההנחה שלי היא שסגולה קיימת בפני עצמה ולכן הפשט מתאים

ממעשים מסוימים מסיבות שאנחנו לא מבינים ולא מקשרים.

ולכן הפשט הוא שזו סגולה.

ולכן זה ממש סגולה, ההסבר על המזיקים בא לתת הסבר מסוים לסגולות על דרך הקבלה פעמים רבות.

אם אדם לא עשה את הסגולה כי היה אנוס.

אם זה מצווה אז זה ייחשב כאילו עשה. אם זה סגולה אז יחשב כאילו לא עשה, כמו שמי שלא לקח תרופה כי היה אנוס אז בכל זאת לא יבריא.

לומר שמעשי הנביאים הם כמו סגולות זה קצת בעייתי, כי זה מכפיף את העולם הרוחני גם לטבע בו החזק שורד ולא הצדיק (חזק רוחנית במקרה זה), אם היה לי מספיק כסף לרכוש סגולה למרות היותי רשע - אנצל, ואם לא - אז לא אנצל.

בניגוד למה שאומרים על ה "מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו"

כמו שתרופה פועלת גשמית, בין באונס ובין ברצון, ללא קשר לצידקותו.

אם צריך כאן רצון ואנוס לא גורם לכלום, זה כבר לא סגולה אלא הידור (למשל מי שהידר לשתות יין אדום ב4 כוסות בפסח וגם מי שהיה אנוס ולא היה לו, יקבלו אותו שכר. אבל מי שהיה אנוס ולא לקח תרופה, עלול למות למרות צידקותו).

ברגע שנכנס כאן מרכיב הבחירה החפשית , אז זה כבר לא מאגיה, אלא שכר על מעשה מוסרי שעשית

מופת לכך שכבר נקבע שינצח רק 3 פעמים ועכשיו הנביא מתוודע למופת, כמו שזה שהעלמה תקרא את שם הבן עמנואל בישעיהו זה מופת להצלת ישראל,

או שזה פגם בזריזות המלך לקיים מצוות נביא שירה רק קצת.

לטעון לסגולות כמו תרופה יוצר מצב בעייתי, בו הטבע של החזק שורד (הנהגת שם אלוקים) פולש חלקית גם לעולם הרוחני (הנהגת שם הויה). ויוצא שאם למלך היו רק 3 חצים והיה גונב ממישהו יותר,  אז היה משפיע רוחנית יותר ממי שלא גונב חצים. (כמו שעני שגונב תרופה יבריא, ואילו עני שלא יגנוב תרופה לא יבריא. כי ככה עובד הטבע - החזק שורד, לולא השגחת ה שמציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו).

כמובן ניתן לטעון שכמו ש ה יצר פיסיקה גשמית, הוא יצר פיסיקה רוחנית. ומזלות משפיעים אלא אם כן מצווה מצלא ומגנא. אבל זה דחוק, כי מספיק אנו שואלים על הנהגת הטבע הגשמי "מדוע דרך רשעים צלחה", אז להוסיף לזה שיש גם טבע רוחני?

כך שלפחות אלישע הבין שלא נקבע כמה פעמים המלך יכה את ארם בטרם ירה.

זה שקשה לי תפיסתית עם משהו לא הופך את הפסוקים למשמעות שונה, אלא אולי התפיסה שלי דורשת תיקון.

מה יש לנזוף במישהו שעשה הכל בסדר? מה הוא אשם? 

מוזמן לתת לי דוגמא עם פירוש מרבותינו או במילון שויקצוף זה תסכול ולא כעס

זה כמו שאם בן גביר יאמר שאסור לגרש את תושבי עזה, אז נבין את דבריו בהקשר, ובטח לא נחשוב שהוא איש שמאל

כמוני,

לא מצינו בשום מקום שצדיקים וחכמים בהכרח לא מאמינים בסגולות. או שתרצה להאיר את עיניי למקור כזה.

אתה פשוט החלטת שאם הוא צדיק וחכם הוא יסכים איתך.

של דור שלם בישראל נקבע בגלל כמה שניות של סגולה שלא עבדה טוב שלא באשמת אף אחד?

איפה ההשגחה כאן?

האם לשיתטך גורל ה7 באוקטובר נקבע רק בגלל חליווה ואין כאן שום השגחה שמיימית?

למה?

לא מבין חשבונות שמיים.

בוא נבהיר נקודה,

אני לא מתייחס ברצינות לסגולות ככלל, אבל בהחלט רואה שיש להם מקום

"לב מלכים ושרים ביד ה "

"אין אדם נוקף (נוגף) אצבע מלמטה עדצשמכריזים על זה מלמעלה"

ועוד רבים

שהסיפור עם הנביא הוא ניצחון בקרבות אבל לא מוחלט לא בגלל החיצים?

הבאת ציטוטים יפים, אבל אשמח לראות איפה כתוב בהם התייחסות למקרה כאן.

הם מדברים על השגחה, האם ההשגחה הוגדרה מראש או בעקבות החיצים זה לא כתוב באף אחד מהמקורות שהבאת

סגולה היא דבר רב פעמי, שאדם אחר יכול להשתמש בה לכאורה.

אבל גם אם המלך היה ממשיך לירות חיצים זה לא היה מועיל.

אם אדם אחר היה יורה חיצים זה לא היה עוזר לו לדעת אם ינצח.

בישעיהו, זה שהעלמה תקרא את שם בנה עמנואל, זה סימן ומופת למשהו אחר

"וֶֽאֱלִישָׁע֙ חָלָ֣ה אֶת־חׇלְי֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יָמ֖וּת בּ֑וֹ וַיֵּ֨רֶד אֵלָ֜יו יוֹאָ֣שׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֵּ֤בְךְּ עַל־פָּנָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אָבִ֣י ׀ אָבִ֔י רֶ֥כֶב יִשְׂרָאֵ֖ל וּפָרָשָֽׁיו׃ טווַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אֱלִישָׁ֔ע קַ֖ח קֶ֣שֶׁת וְחִצִּ֑ים וַיִּקַּ֥ח אֵלָ֖יו קֶ֥שֶׁת וְחִצִּֽים׃ טזוַיֹּ֣אמֶר ׀ לְמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל הַרְכֵּ֤ב יָֽדְךָ֙ עַל־הַקֶּ֔שֶׁת וַיַּרְכֵּ֖ב יָד֑וֹ וַיָּ֧שֶׂם אֱלִישָׁ֛ע יָדָ֖יו עַל־יְדֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ יזוַיֹּ֗אמֶר פְּתַ֧ח הַחַלּ֛וֹן קֵ֖דְמָה וַיִּפְתָּ֑ח וַיֹּ֨אמֶר אֱלִישָׁ֤ע יְרֵה֙ וַיּ֔וֹר וַיֹּ֗אמֶר חֵץ־תְּשׁוּעָ֤ה לַֽיהֹוָה֙ וְחֵ֣ץ תְּשׁוּעָ֣ה בַאֲרָ֔ם וְהִכִּיתָ֧ אֶת־אֲרָ֛ם בַּאֲפֵ֖ק עַד־כַּלֵּֽה׃ יחוַיֹּ֛אמֶר קַ֥ח הַחִצִּ֖ים וַיִּקָּ֑ח וַיֹּ֤אמֶר לְמֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ הַךְ־אַ֔רְצָה וַיַּ֥ךְ שָׁלֹשׁ־פְּעָמִ֖ים וַֽיַּעֲמֹֽד׃ יטוַיִּקְצֹ֨ף עָלָ֜יו אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לְהַכּ֨וֹת חָמֵ֤שׁ אוֹ־שֵׁשׁ֙ פְּעָמִ֔ים אָ֛ז הִכִּ֥יתָ אֶת־אֲרָ֖ם עַד־כַּלֵּ֑ה וְעַתָּ֕ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים תַּכֶּ֥ה אֶת־אֲרָֽם׃"

(מלכים ב פרק יג)

הוא ירה שלוש חיצים ולכן יכה את ארם שלוש פעמים.

אם אחרי שהנביא אמר לו שבגלל שירית רק שלוש אז כך וכך הוא היה יורה עוד, זה לא היה עוזר.

למה? כי זו לא סגולה.

המספר היה רק סימן שניתן לנביא מאת ה' כדי שידע מה יקרה אם יעשה המלך כך, ואם יעשה כך.

אם אדם אחר יבוא היום וירה חמישה או שישה חיצים, זה לא יועיל.

אם זה היה סימן ולא סיבה, הוא לא היה כועס על המלך אלא רק מתעצב.

סגולה= מעשה כלשהו היכול להשפיע, כגון עלה ערבה סגולה לשמירה.

אם זה משהו חד פעמי זו לא סגולה, זה אות או מופת.

אם אתה תירה עכשיו חיצים זה לא יעזור, למה? כי זו לא סגולה.

אם המלך היה ממשיך לירות חיצים אחרי שהנביא אמר לו שבגלל שהוא ירה רק שלוש אז כך וכך, זה גם לא היה עוזר.

זה היה רק סימן.

אבל שם זה גם מצווה (ונתתם על המשקוף...לא תצאו איש מפתח ביתו), וגם שם הסגולה ברורה מה טעמה, כדי לשקף את זה שהפסיחה היא רצינית ומכת בכורות רצינית

אם הלא שמענו אתה מזכיר את הבדיחה עם גרעין האמת על זה שאין אף רב שמתיר משהו ספציפי, מביאים רב שמתיר ואז התגובה היא שהוא לא רב...

אותו דבר כאן, מביאים לך דוגמאות מהפשט ממש (ואינני מחובבי הסגולות אבל אני לא אשנה את האמת למה שליבי נוטה), אין שום הסבר אחר מהפסוק חוץ מהמשמעות של המעשה הטכני בלי שום דבר, על חלקם אתה אומר שעצם הציווי הופך את זה למשמעותי שזה פירוש ייתכן אבל זה שוב משמעות במעשה בלי חשיבה או אמונה כלשהי לפני ועל חלקם התגובה היא "זה לא כי לא שמענו".

כמו שכתבתי וישע אמר גם.

נשמע לך הגיוני שישראל ינצחו רק חלקית במלחמה בגלל סגולהשלא צלחה? אז למה לא נותנים למלך עוד הזדמנות? נגמרו ל ה הכישופים? זה קצת להפוך את התורה לעבודה זרה

עם חטאים ולא מעשים מטעם עצמם.

ב. יש גמרא בשבועות שאומרת שמותר לקרוא פסוקים כדי להימנע ממזיקים, כך שהפסוקים משפיעים על המזיקים לדברי הגמרא.

ג. יש גמרא בהוריות שאומרת שאוכלים סימנים בראש השנה כי יש לזה השפעה. (וזו הסיבה שלא ישנים בבוקר ראש השנה כדי שהמזל לא יישן, זה נשמע לי מתאים יותר לקונספט של סגולות)

מסביר הט"ז את העניין:

"שלא לישן. דאיתא בירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה:"

(על דברי הרמ"א בסימן תקפג סעיף ב)

אפשרות אחרת שכתב כך - זו השפה שעמי הארצות מבינים

כל דבר אחר איננו עבודה זרה

https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%A9_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%9B%D7%94

מאמין שאם אנשים מאמינים בסגולות, זה יכול להשפיע עליהם לטובה.

ניסיתי סגולות וכן עבדו, ניסיתי אותם שוב ולא עבדו, וכן להיפך.

לא מחפש סגולות, אבל למשל סגולת השקל שישים לטרמפ לא היה אכפת לי לנסות, וכדו' סגולות מטופשות שאנשים ממציאים לא היה אכפת לי לנסות, כשהייתי קטן(בן 4 בערך) הייתי מסתובב עם כרטיס למינציה שבתוכו עלה ערבה מיובשת והאמנתי שהוא מגן עליי.

לא היה ממה לפחד באמת, חוץ מהדמיונות שלי, לכן העלה ביצע את תפקידו נאמנה עד שפתחתי את הלמינציה יום אחד והוא התפורר.

סגולות באופן כללי זו שטות. אם מישהו יבוא אליי עם סגולה מהשרוול אני אגיד לו במקום שזו שטות, ואם זו סגולה קלה לביצוע יכול להיות שאנסה אותה אחר כך כדי להוכיח שזו שטות.

לא, לא הגזמת עם השאלות. כן, אם בא לך תשאל.

(פעם המצאתי סגולה בעצמי, למרות שלא האמנתי בסגולות, זה היה פרדוקס מעניין)

מאמין  כן עושה כמעט לא

כשהרגלים בריאות לא צריך קביים 

ואם יש תפילה לא צריך סגולה 

אבל לפעמים מנסה סוג של לקצר הליכים ועושה סגולה

סגולות שאמר הבן איש חי

יש לסגולות כוח, אבל זה כוח שהוא לא נפרד מה', בסוף ה' מחליט.

ניסיתי סגולות שנראה שזה לא עזר למה שרציתי אבל זה בטוח לא היה לחינם.

שינה את התלות והביטחון בסגולה.

בעיני התלות צריכה להיות כולה לה'. 

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו?

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

באמת תקופת החגים זאת תקופה קשוחה לרווקים.

תקשיב ללב שלך! איפה תרגיש הכי בנוח עם מי שאתה? איפה הסביבה הכי תומכת בשבילך? הכי מכילה..

ותגיד לעצמך שאתה צריך לנצל את תקופת הרווקות כי בעז"ה זאת השנה האחרונה שאתה לבד. תהנה מהחג, תהנה מעצמך! הרבה חמלה וחיבוק עצמי! תזכיר לעצמך את כל הדברים היפים שבך ותדע שמי שתתחתן איתה פשוט תזכה.

וכמובן הרבה אמונה! להאמין שהקב"ה שם אותנו במקום הזה כי באמת זה הדבר הכי טוב בשבילנו והוא מסדר לנו את החיים הכי טובים ומדוייקים עבורנו.

איזה כיף לנו שאנחנו אנשים מאמינים!

להאמין בטוב, להאמין שמגיע לנו!

שתדע להבין, להכיל, לקבל, וכו' אותך!

באחריותך ליידע, להסביר, לתווך את עולמך הפנימי כלפיי חוץ.

ובעניין שלה ובכן זו היא כרגע וזה הטוב שהיא מביאה, אתה כאן כדי לבחון אם יש פוטנציאל בבסיס שיתאים לך. זו מי שהיא לפחות כרגע.

לוקח הרבה זמן לשנות דפוס התנהגות אבל אופי נשאר.

נכון שבעבודה זוגית משותפת יתכן ויעשו תזוזות קלות כדי לבוא יותר לקראת הצד השני אבל לפעמים יש נפילות, יש הליכה אחורה, שתיים קדימה ולכן עיקר העבודה היא פנימית על עצמך.

בודאי שיש ציפייה ביחס לסביבה. וכן, אני גם מצפה להכלה מסויימת.

נניח, סביבת עבודה, יש ציפייה שהיא תהיה נעימה וכו'.

וכן, אני שמח ששיתפתי אותה בכאב שלי ונתתי לה את ההזמנות להכיל את הכאב הזה.

זה שהיא היא לא לקחה את ההזדמנות הזאת בתי ידיים - זה עניין שלה עם עצמה.

אני יודע שעשיתי את שלי, ולא בחרתי להשאר לבד עם הכאב.

באמת חשוב מאוד לתווך את העולם הפנימי לסביבה ובהחלט זה משהו שמורגש בסיפור הנ"ל.

לא ציפיתי לרגע שנתחיל לעשות עבודה זוגית.

כן ציפיתי שאם היא מדברת איתי, אז היא תהיה איתי. ואם היא פגעה בי שתבקש סליחה, ואם היא מבקשת סליחה אז שתבקש סליחה בכנות ולא רק כדי להרגיש טוב עם עצמך.

מאמין בה, וברגע שהבנתי שלא יצא מזה משהו וסתם התבחבשנו, אז באמת חתכתי את השיחה והבאתי לסיומה.

אבל אני לא חושב שנכון להציף באופן יזום קשיים בשלב מוקדם כ"כ. מה אתה מתרפס בפני כל אחת שהרגע פגשת? שמור כל המקום שלך קצת. זו לא גאווה. זו הערכה עצמית מבורכת. זו שמירה על עצמך.

מבין אותך (נראה לי. לפחות מתיימר). אבל יש בני אדם (גברים ונשים) שיהיה להם קושי להכיל פתיחות כזו, קצת התרפסות, בשלב ככ מוקדם. כאילו, 'למה אתה אומר לי את זה? מה אני בשבילך?, וזה מרתיע ומבלבל, ומובן שזה יכול גם להביא לתגובה לא נעימה או חסרת טאקט.

על עצם זה שהיא לא לגמרי איתך, זה מאד מתסכל. נסה לחשוב. האם היא ידעה מראש שהיא תהיה ככה או שהיא תכננה להצליח להתרכז בפגישה ופשוט לא הצליחה? היית מעדיף שבאמצע דייט היא תגיד לך 'שמע, אני לא מרוכזת, נמשיך מחר בטלפון'? נשמע לי שהיא ניסתה לכבד ופשוט לא הצליחה.

וכן. היא מתנסחת ממש גרוע.

להיפך, נותן לה הזדמנות להחזיר לה את הכבוד שלה.

וזה לא היה זה. היא לא היתה מבולבלת בגלל הפתיחות, היא התחילה לכעוס עלי בגלל שאני מבקר אותה.

ממש לא אכפת לי אם היא שלי או לא.

אכפת לי שיתייחסו אלי כמו לבנאדם.

ואם אני מאמין שהיא אדם טוב, אני גם יגיד שכואב לי. זה לא בושה.

אני לא חושב שיש כאן ממש דבר "נכון" או "לא נכון".

זה נשמע שהמצב שלה בכללי עכשיו הוא בעייתי וזה דבר שאף פעם לא קל להודות בו. עצם זה שהיא בכלל "חשפה" את זה הוא דבר שיש מי שיראה בו מעשה גבורה מבחינה נפשית. זה כמו לבקש סליחה אבל בלי להשתמש במילה עצמה.

מצד שני אני בהחלט גם מבין אותך כי אחרי הכל אנחנו מדברים באנשים מבוגרים שצריכים לדעת להתאים את עצמם לסיטואציות מקובלות.

היא ניצלה מדייט ממני. לכן היא העדיפה לחסוך לעצמה דייט שלם מאשר שיחת אי נעימות.

יכול להיות מאוד שהיא צדקה ביחס לכך. אבל מה הקשר לגבורה?

לה לא נעים בגלל שהיא חזלשה אותי פעמיים. תחושה מאוד בריאה ריגשית. בעניין הזה אני לגמרי מפרגן לה. זאת תחושה בריאה לחלוטין.

אממה חוסר נעימות זאת תחושה *אישית*, כאשר אדם חש חוסר נעימות ומתייחס לכך, הוא לא בהכרח מתייחס גם לזולת. להיפך הרבה פעמים הוא נשאר בחוסר הנעימות האישית שלו ולא מתייחס להשלכות של הזולת ביחס לדיבור או למעשים שלו.

בעיני, יש כאן "נכון" ו"לא נכון".

מתי שבנאדם בוחר להתנצל הוא לא צריך להצדיק את עצמו.

ואם ההתנצלות היא "פורמלית" בלבד, שלא יתנצל בכלל.

אלא שאני מבין.

התכוונתי לגמרי למה שכתבתי: "אחרי הכל אנחנו מדברים באנשים מבוגרים שצריכים לדעת להתאים את עצמם לסיטואציות מקובלות."

אך בהחלט ייתכן שגם לא הבנתי את הסיטואציה שתיארת.

רק לא הבנתי מה הגבורה שהיתה לה.

אדרבה, אם יאורו עיני, מודה שאתבייש בכך, אבל אשמח לזהות עוד נקודה טובה שלא ראיתי.

היא יכלה למצוא תירוץ אחר לנפנף או פשוט להשאיר את זה סתום (זה לא אתה זה אני, אבל ברור שהסאבטקסט הוא שזה אתה), אבל הודתה בפועל שכל החיים שלה עכשיו זה "חצי קלאצ'" וזה למעשה אומר דבר רע עליה (לפחות באופן זמני). הרי זה אומר שהיא בזבזה לך את הזמן, בזבזה לך כוחות, בזבזה לך תקווה וכו'. לכן אמרתי שזה כמו לומר סליחה אבל בלי להשתמש במילה עצמה - כי בפועל מה שהיא אמרה, לכאורה, זה שאתה לגמרי צודק.

מה שקרה אחר כך זה שהיא כנראה נכנסה למגננה בעקבות החשיפה הזו.

יכול להיות שאני קצת מחלטר כאן פסיכולוגיה בגרוש, ולכן אני אומר את זה בזהירות, ומבקש להדגיש את זה. אני לא יודע מה הייתי מרגיש בעצמי אם הייתי בנעליים שלך.

אני רק מנסה להציע מבט של "מה שרואים משם לא רואים מכאן".

אבל זה גם לא הסיפור.

אני מעריך אותה בתור בנאדם והיא ממש לא חרטטנית.

הבעיה שלי זה לא שהיא בזבזה לי כוחות.

ההערה שאמרתי לה היתה מאוד נקודתית - בשיחת טלפון אחרי הפגישה הרגשתי שהיא לא היתה איתי.

ושוב, היא אמרה שזה בסדר גמור מבחינתה. ויודע מה, אולי קצת קטנוני, אבל הייתי מצפה לטיפה יותר אמפתיה למי שבאה בעמדה לבקש סליחה.

יש נשים שממש קשה להן לקחת אחריות. הן מערבבות בין מה שהן מרגישות לבין מה שקרה בפועל, ולכן כל ביקורת מרגישה להן כמו התקפה. זה לא בהכרח מגיע מרוע, אלא הרבה פעמים מבלבול, מחוסר בגרות ומקושי להסתכל על עצמן מבחוץ..

היתה צריכה להתחיל עם אני ממש מצטערת אתה צודק זה לא בסדר

ואז להסביר מה הוביל אותה לזה

אולי תתנחם בזה שהיא בתקופה לא פשוטה וזה לא אישי אליך בכלל.

ולגבי התוכן, אנסה לסדר את המחשבות שלי כי עולים מחשבות על זה

לדעתי, היא ניסתה להתנצל ולומר שזה לא אישי מולך אלא שהיא מתקשה כעת לעשות דברים.

עם זאת, היה ראוי שאם זה המצב אצלה שלא תתחיל לצאת עם אנשים כי אין לה את הפניות הנפשית להשקיע בבן אדם.

הפוך ..היא ניסתה להגיד שהיא לא בסדר=

כן, אני לא מאה, אני חצי קלאץ' ובגלל זה יצא ככה. כלומר שומע אני ממש לא במיטבי עוברים עליי הרבה דברים.

תראה, יכולת גם להגיד לה בחצי הומור את יכולה גם לקחת קצת אחריות, זה בסדר (:

לפעמים זו הבעיה, שגברים אומרים כן כן נכון את צודקת, כשבפועל הם בכלל לא מרגישים ככה. בעיניי עדיף להגיד בעדינות את מה שאתה באמת חושב מאשר להסכים רק כדי להכיל ולצאת גבר נעים.

ואגב, אני מראש לא הייתי מכילה הכול.

בחור ביטל לי דייט אחרי שבפעם הראשונה הוא כבר דחה. הוא התחיל לתת לי שלל תירוצים וזה פשוט הצחיק אותי.

וממש צחקתי

הוא שאל אותי למה את צוחקת?

אמרתי לו, לי זה פחות שייך כל זה ואני לא רגילה ליחס כזה..

אמרתי לה שהיא מצדיקה את עצמה והיא הסכימה שהיא מצדיקה את עצמה והתחילה לכעוס עלי בכך שאני מאשים אותה :/

@ארץ השוקולד

את זה קצת בתקיפות?

או שהיה שם טון חברי

סמכי עלי שהייתי הכי עדין ביחס לסיטואציה שבחורה מבטלת לי דייט יום לפני פעם שנייה.

כמו שכתבתי, אמרתי לה לפני - אני הכי מבין אותך בעולם וזה הכי יכול לקרות.

אז רציתי שטיפה תהיה שותפה לכאב שלי, היא לא רצתה - חבל.

לא נעים בכלל.

זה שהיא בתקופה מורכבת (אולי זה מה שגורם לחצי קלאצ)

בכל פגישה שמבטלים ראוי להתנצל בצורה מכבדת, בטח בדייט.

בעיני הביטול עצמו נותן רושם לא מאוד מכבד ורגיש, בעיקר בגלל שזה פעמיים ובלי התנצלות והבעת רגישות.

מצד שני התירוץ שלה שהיא חצי קלאצ' לא נשמע לי מעליב במיוחד. זה אולי סתם אינסטינקט בסיסי להתגונן. היא מרגישה שהיא הייתה קצת לא בסדר, אבל זה לא היה מכוון אלא שהיא עצמה קצת חסרת שליטה במה שקורה לה.

יכול להיות שבדייטים יש קצת שחיקה של היחס האנושי,

אבל עדיין באופן כללי רגישות והתחשבות בבני אדם שיש לנו אינטרקציה איתם זה נשמע כמו ציפיות סבירות לחלוטין.

מעליב שאין ביטוי של לקיחת אחריות. זה התלבש אצלי על הנסיון האינסטינקטיבי להתגונן.

אממה, אני הצדקתי אותה בעצמי ולכן ציפיתי שתהיה פנויה להבעת רגשות.

אולי אם הייתי מבקש את זה בצורה אחרת, אולי היא היתה יכולה לשחרר משהו.

ההתנגדות לי לביטוי האינסטנקיביטי שלה סתם יצר אווירה איכסה.

זה מרגיש לי יותר מורכב מזה

מרגיש שהיא רגישה ואולי גם נפגעה מהאמירה של החצי קלאצ'. לכן ענתה קצת כמו בציניות כזאת כמו להדוף כמו הגנה כלפי חוץ. יש מצב שהיא באמת בתקופה כזאת ואתה שמת לב לזה והנכחת את זה, ובאת בטוב, ברצון להכיר אז מצד אחד זה לא היה לך נעים בצדק זה באמת לא כיף..

ייתכן שהיא באה אחרת, ואז היא נבהלה שהיא לא באמת פנויה, ואז היא ניסתה כזה לשחרר, אבל באמת יש כאן אותך מולה וזה באמת פוגע להיות זה שנזרק שוב ושוב במיוחד שאתה בא בטוב.

מצד שני, גם לא היה מקום לתחושה שהיא היתה בה, ולך תדע למה מה עובר עליה.. אני בטוחה שזה לא קשור אליך אלא דברים שלה ולפעמים קשה לעשות הפרדה והכל נצבע בצבע כזה של באסה... ואני חושבת שזה העיקר שזה לא קשור אליך אלא למצב שלה

ויש מצב שהיא מתבאסת על עצמה שהיא פנתה אליך פעם שניה ואז בכלל מבטלת כמו נראית לא רצינית ואם באמת עוד דברים לא הולכים לה, אז גם תוספת לבאסה..

זה ניתוח וספקולציה אין לי מושג אם קראתי טוב את הסיטואציה וכן היה חלק קטן שלא בטוחה שהבנתי אז השלמתי לפי הבנתי

השאלה שעולה אצלי היא איפה באמת נקודת הפגיעה, מה הכי הפריע לך במה שהיא עשתה

כי בקריאה שלי את דבריך זה לא לגמרי הצלחתי לדייק

שהתנצלה ללא להביע הזדהות או חרטה כלשהי

לפעמים זה מאוד מאיים עלינו. אולי זה העניין כאן.

ועוד דבר; כתבתי קודם שאם היא חשה כך שלא תיפגש בכלל,

אבל במחשבה שנייה, זה לא מדוייק. כי זה כנראה גם "אני

רוצה" וגם "אני חוששת/לא חשה בשלה/ לא מסתדרת עם

הרצונות , התקוות, והחששות שלי...

בלבול כזה.

אולי באמת הנכון כאן, כמו בכל מקרה, לנסות להבין

את הצד השני, לשים קצת את עצמי והכבוד שלי, בצד....

מסכנה אם היא מגיבה ונוהגת כך....

לא קל ללמד זכות. במיוחד אם אנו פגיעים, רגישים...

בזוגיות ובכלל בחיים לא כדאי להתקע על עניינים פעוטים כאלה, אלה דברים שקורים והרבה, עדיף לשחרר, בעיקר בשביל עצמך.

בכלל, אדם במצב של חצי קלאץ לא תמיד מסוגל לצאת מעצמו, לשים לב לפגיעה ולהתנצל

אשתדל לקחת אותה למקום שיותר מדוייק עבורי בהקשר הנוכחי.

יכול להיות שהחצי קלאצ' שקיבלת זה ה100% שהיה יכולה לתת כרגע.

יכול להיות שהיא נפגעה שאמרת את זה.

אתה צודק מנקודת המבט שלך אבל זאת אף פעם לא נקודת המבט היחידה.

לכן, לעבור הלאה, לא לצפות למערכות יחסים מושלמות ומתוקנות עם כל האנשים סביבך, אתה תתאכזב המון אם תמשיך ככה.

תשקיע יחס, פגיעות ותיקון במערכות יחסים שקרובות אליך באמת.

להדפיס את התגובה שלך ולתלות אותה על הקיר או בכל מקום בולט אחר.

בכל העניינים שציינת. כל כך נכון!

אתה נשמע כאדם בוגר, אנושי, רגיש.

הכי טבעי זה להיפגע; אם את במצב כזה עכשיו, אנא, אל תלכי

לפגישות ותבזבזי את זמנו סבלנותו, לבו, של האדם השני.

מאחלת לך המון בשורות טובות במהרה במהרה.

שנה טובה!

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

מה הקשר בין מה שהעתקת והדבקת לנושא השרשור?

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!