ניסיתם סגולות ולא עבדו לכם?
שינה משו באמונה בזה?
לא מנסים סגולות בכלל?
יש כאלה שכן וכאלה שלא?
הגזמתי עם השאלות?
אם כן, למה?
אם לא, לשאול עוד?
ניסיתם סגולות ולא עבדו לכם?
שינה משו באמונה בזה?
לא מנסים סגולות בכלל?
יש כאלה שכן וכאלה שלא?
הגזמתי עם השאלות?
אם כן, למה?
אם לא, לשאול עוד?
כי מה שעובד זה לא הסגולה
אלא האמונה בבורא עולם שיביא לי את מה שאני מבקש.
מלא אנשים עושים סגולות אבל שוכחים שהסגולה לא פועלת אם אין אמונה
זה כמו לנסות לדחוף מישהו ביד אחת ממך ובו זמנית ביד השנייה למשוך אותו אלייך חזרה
אין התקדמות
ה' יש ביכולתו לתת לנו הכל, כל מה שנרצה וחלום בין אם מגיע לנו ובין אם לא וזה קורה רק מכח האמונה שהוא אבא שלנו ואנחנו הילדים שלו ובגלל זה מכח זה אנחנו יכולים לבקש ולקבל..
בקיצור
סגולה באה לחזק אמונה ולא לפעול לבדה...
אז אפשר לוותר עליה מראש ופשוט להאמין
הנה למשל כמה מן הסגולות החשובות ביותר, כפי שליקט הרב חיים נבון:
סגולה לפרנסה: ללמוד מקצוע
(בראשית ג, יט; קידושין כט ע"א).
סגולה לרפואה: ללכת לרופא
(בבא קמא מו ע"ב; ברכות ס ע"א).
סגולה לאריכות ימים: לנהל אורח חיים בריא
(רמב"ם, הלכות דעות ד, כ).
סגולה לחתונה: לחפש בת זוג
(קידושין ב ע"ב).
סגולות לשלום בית: אהבה, סבלנות וויתור
(סנהדרין ז ע"א; בבא מציעא נט ע"א; ויקרא רבה ט, ט).
סגולה לפרי בטן: להתפלל לה (ואני הקטן מוסיף: ללכת לרופא אם תפילה לבדה לא מביאה את התוצאה הרצויה)
(שמואל א א).
סגולה ליראת שמים: ללמוד תורה
(אבות פ"ב מ"ה).
סגולה להתעלות רוחנית: לעמול בתורה ובמצוות
(מגילה ו ע"ב).
סגולה לתפילה בכוונה: לעמוד לתפילה בכובד ראש
(ברכות פ"ה מ"א).
סגולה לאמונה טהורה: לא להאמין בסגולות, אלא בה
(דברים י"ח, יג).

בטח אתה לא אוהב את התיבנות הסולובייציקי שלו.
אבל מה עם המימד האקזטנציאליסטי? אתה לא מתחבר?
נ.ב
נראה אותך כותב
עקזעסטענציאליזעם
3 פעמים מהר
תעמין לי עחי מוסיף דעת מוסיף מכאוב וואי השם למה עשיתה אותי כזה חכםםםם איפה עיינשטיין לשחנ"ש איתו קצת יוואוו
אני מודה שלפעמים יש לו הברקות, אבל כל הגישה שלו תמיד דביקה באיזו עדכניות פרימיטיבית מוזרה כזו.
זה כמו ספרים של רובין ס. שארמה שלכאורה באמת מדברים על דברים חשובים אבל עמוסים בערימות של דביקיות כזו...
הוא פשוט קווים לדמותו של השמרן מלפני 400 שנה שמנסה להתמודד בבהירות מול הפרוגרס.
המון פעמים אני מסכים איתו כמעט לגמרי על המסקנה, אבל לא עם הרטוריקה ולא עם הנימה הפדגוגית שבכלל לא מבינה או מזדהה עם טענת הצד השני.
@ימח שם עראפת מה אתה אומר?
שרידדו אותן והשטיחו אותן והמאיסו אותן על האנשים או גרמו לאנשים לחשוב שהן חזות הכל. כשבפועל יש בסגולות (האמיתיות כמובן) משהו עמוק ונכון.
יש כמה סוגי סגולות. אני רוצה להתייחס לסוג העקרוני יותר, זה שלא קשור לצדיקים או למידה כנגד מידה.
לכל דבר בבריאה יש שורש רוחני, יש חיבור בין חלקי הבריאה, ויש השפעה הדדית בין הרוחני לגשמי.
הבעיה העיקרית היא שהפכו סגולות למשהו דיסהרמוני (במקום להבין שזה שיא ההרמוניה), אז ברור שהן פחות יעבדו או לא יעבדו בכלל. אם לדוג' אדם עושה סגולה לפרנסה אבל לא עובד, אז הסגולה לא תעבוד מסיבה פשוטה- הוא מתעלם מחוקי העולם שה' ברא, אז איך הוא מצפה להמשיך עליהם השפעה מבחינה רוחנית? יש נתק. זה כמו לנפח גלגל מפונצ'ר לפני שאתה מתקן את הפנצ'ר.
אם לדוג' אני מסתכל על מים לא רק כימית אני רואה חסד- בזכות המים אנחנו חיים, בזכות המים צומחים דברים, בזכות המים אפשר להתנקות. יש גם מים שהורסים, שזה מסמל חסד לא מותאם.
ואם אני מסתכל על יין, אני רואה משהו בצבע עז וחי שיכול גם לגרום לי ליותר אנרגיה וחיוניות והרגשות חזקות ("גבורה") ושמחה. אבל ההשפעה של היין עוברת דרך דין- אם משתמשים ביין לא נכון הוא גורם לדברים לא טובים. אז יש פה מימד של דין, איך תדון את השימוש בו, מה תעשה איתו, האם תגביר את הצד של השתיה הטובה או הרעה. האם הגבורה תהיה לחיוב או לשלילה.
שורש הגבורה (כמו שורש החסד) הוא בבינה, ובבינה אין דין אבל דינים יוצאים ממנה. כלומר המימד הרע שביין הוא לא מהותי אלא בגלל החסרון שה' ברא בבני האדם על מנת שיתקנו אותו. אם האנושות תהיה מתוקנת לא יקרה שום דבר רע כתוצאה משתיית יין כי אנחנו ממילא נדון את השימוש בו נכון. נשתמש בכמות ובאופן שצריך ובשביל דברים טובים.
אז אם אני משתמש ביין נכון, ה"גבורה" של היין מתבטאת נכון, והוא ילד טוב של הבינה.
ומה הכוח שעוזר לי להשתמש ביין נכון כל עוד לא תיקנתי את הנפש שלי לגמרי? לשפוך קצת מים על היין לפני השתיה שלו. לערבב איתו חסד שיקל עליי לדון את השימוש בו נכון. זה ישפיע פסיכולוגית על מי שמבין למה הוא עושה את זה לפני שהוא מתחיל לשתות, אבל זה גם משפיע רוחנית על הנשמה של האדם.
(זה לא סגולה אלא ככה עושים לפי הקבלה לפני הקידוש, מטפטפים שלוש טיפות מים לכוס היין, כדי למתק את הדין בחסד. אבל אפשר להבין מזה את העקרון של סגולות לדעתי. רק שבקבלה זה לא כתוב על שתיה רגילה אלא על קידוש).
אותו דבר לגבי טבעת קידושין לדוג', שלפי חלק מהמקובלים מקדשים בטבעת עגולה מבפנים ומרובעת מבחוץ. העיגול מסמל את הקשר האינסופי הבלתי גבולי, והריבוע את הקשר הסופי המוגבל.
כלומר הזוג צריך לזכור שבתוך הגבול, הקשר פה בעוה"ז, מתגלה הקשר האינסופי שבין הנשמות שלהם. וגם כשנראה שכבר מכירים הרבה שנים וכו', תמיד יש דברים חדשים שיכולים להתגלות מתוך המימד האינסופי שבקשר. כמו בעבודת ה'. אבל זה לא רק מזכיר ועובד פסיכולוגית אלא גם ממשיך את המימד הרוחני הזה בעזרת חפץ הקידושין שמסמל את זה.
יש סגולה, שאני לא זוכר לגמרי את הפרטים שלה ואולי אני לא מדייק, אבל העקרון הוא שהבעל לוקח מהגשם הראשון, היורה (שמסמל את התחדשות החסד), ונותן לאשתו בצורה מסויימת כדי שתיפקד.
אנחנו פחות מתחברים לסגולות כי אנחנו יותר אוהבים לעבוד בצורה של הבנה שכלית שמשפיעה על הרגש. זה טוב כי זה תיקון שורשי, אבל מצד שני זה גם עובד הפוך אז כדאי להשתמש גם בדרך השניה.
בנוסף לכך, אם זה אכן חלק מחוקי העולם הרוחני, לא חכם להתעלם מזה (כמו שיש זמנים שמסוגלים יותר לתפילה שתתקבל, כמו שמופיע בתחילת השו"ע לדוג', ולא כדאי להתעלם מזה), ולהסתמך על תפילה ובטחון וכו' בלבד. אבל כמובן לזכור שהסגולה היא לא העיקר.
מה שכתבתי זה חיבורים שעשיתי בין דברים שלמדתי ופירוט שלהם. יתכן שיש אי דיוקים, אבל אני חושב שהעקרון שכתבתי נכון.
(וד"ל מה אני חושב על הסגולה)
קעלעברימבארכמו שהנביא אמר למלך ישראל לירות חיצים וכעס עליו שהוא ירה רק שלשה.
אני לא יודע למה הוא ירה שלשה. אולי הוא חשב שזה משהו סמלי, "אם לא יועיל לא יזיק", ולא הבין שהסמליות אמורה לשקף את הפנים ולעשות מכל הלב. ואצלו אולי מכל הלב היה להמשיך לירות.
אז אם אומרים להדליק 18 נרות ולהגיד מזמור פו (או פד?) אז אני מניח שיש משהו שמחבר את האדם למשהו גדול ממנו בזה שהוא מתפלל כך, ואם הוא מאמין בזה זאת הדרך שלו לומר לקב"ה "אני רוצה מאד להצליח במשהו, ואני רוצה שאתה תעזור לי, והנה הדרך שלי להראות כמה זה חשוב לי, בבקשה בזכות המסירות שלי לסגולה הזאת תעזור לי".
מסופר על בחור שבא לר' חיים קניבסקי וביקש סגולה להתחתן. אז הוא אמר לו משהו בסגנון של "מה הקשר סגולה? אני יכול לברך ולהתפלל עליך, אבל אם אני אגיד לך לעלות לגג ולקפוץ 100 פעם זה משנה משהו?" הבחור שמע, עלה לגג, קפץ 100 פעם, ותוך זמן קצר התארס. כי הוא האמין שבזכות הרב הוא יקבל, והקב"ה שמע את התפילה הזאת.
הלקח הפשוט של הסיפור הוא: אם אתה יורה יותר חיצים אתה מנצח יותר פעמים. לא משנה מה הפגם בנפש שלך, כל עוד אתה יורה הרבה.
כוונה.
"למה לי רוב זבחכם" "הנה שמוע מחלב טוב, להקשיב מחלב אילים" "המאורת פריצים היה הבית הזה, היכל ה היכל ה היכל ה המה!" "הלזה צום אבחרהו ענות אדם נפשו בו, הלכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע, הלזה תקרא צום ויום רצון ל ה?! הלו זה צום אבחרהו - פתח חרצובות רשע והתר אגודות מוטה, כי תראה אביון וכיסיתו ומבשרך חא תתעלם, אז ייבקע כשחר אורך והלך לפניך צדקך, כבוד ה יאספך", "ובפרשיכם כפיכם אעלים עיני מכם, ידיכם דמים מלאו" "זבח ומחה לא חפצת, אזנים כרית לי, זבחי אלוקים רוח נשברה, לב נשבר ונדכא אלוקים לא תבזה" ועוד רבים
..
"כי לא ציוויתי את אבותיכם ביום הוציאי אותם ממצרים על דבר עולה או זבח"
"זבח ומנחה לא חפצת, אזנים כרית לי. זבחי אלוקים רוח נשברה"
כל אלה גם במקים נטרלים.
כמובן שהקרבנות עוזרים, כוונת הנביא זה שהם לא עוזרים ככישוף או סגולה טכנית
לא כתוב ש ה אמר לו את זה, אבל אליהו ידע בעולמות עליונים.
ועוד רבים.
אגב לדבריך איך אלישע ידע שהוא ינצח רק 3 פעמים ללא נבואה?
ומה הקשר לנושא האמור?!
הוא אומר שאם היה יורה 5 או 6 חיצים אז היה מכלה את ארם. למה? זו סגולה?! לא! זה סימן שניתן לו בנבואה, ולכן הוא כועס.
הוא לא הנביא הראשון שמקבל סימנים בנבואה ומעביר אותם הלאה, איך בני ישראל ידעו שמשה הוא שליח ה'?
יש דוגמאות לרוח הקודש בנביאים, למשל אסף שהתנבא ברוח הקודש על הדוכן בדברי הימים במזמור, אבל לא זוכר, עיין שם.
או המזמורים שאמר דוד.
רוח הקודש זה מעלת נבואה פחותה, עיין ברמבם
אני מעריך שכן. בסוף אדם שרוח הנבואה שורה עליו הוא אדם שונה ויודע דברים, עיין שאול שכשרוח ה סרה מעימו השתנה לגמרי
הרוח הקודש שממציאים שהייתה לו היא לפחות בגדר נביא כאלישע, וכמובן שלא היה ולא נברא.
לא יודע מה אתה רוצה עם הגמרא לגבי בת קול, באותה מידה אני יכול לשלוח אותך לגמרא שאומרת שבטלה הנבואה, ולגמרא של תנורו של עכנאי לגבי הוכחה מבת קול.
זה מעיין נבואה מאוד קטנה, ולכן אין לה גדר הלכתי של נבואה
ובלבד שיאמר את תורתו, למה שיישקר?
הוא היה מאוד חכם חריף ואינטלגנט וביקורתי, למה שלא יטיל ספק בהזיותיו?
אני מכיר את הרמחל דרך ספריו, והגר"א אמר עליו שאם היה חי היה הולך עד לאיטליה ללמוד ממנו תורה
דווקא כשאתה צלול אתה יכול באופן מודע לפקפק מרצונך בכל דבר.
כשאתה הוזה ההזיה נדמית לך כמציות פשוטה כמו זו שאתה קיים.
אתה לא מכיר את הרמח"ל, ואתה רק מדמיין מה הוא היה. כמוך גם הגר"א.
אנשים שהכירו אותו הרגישו שמשהו בו לא בסדר. לא מופרך שהיו לו הזיות.
מי שמדבר על מגיד, גם אם יהיה בן 80 הוא חשוד. ואחרי שהם תהו על קנקנו הם השתכנעו שהוא לא בסדר.
ואני משתכנע שגם אתה לא.
שהיתה בו.
ברור שהם ישביעו אדם בן 20 שטוען למגיד, בדור שכל כך היד קצרה על ההדק
חשדנים ככל שיהיו, הוא עמד לפניהם. הם הכירו אותו.
גם רבי יוסף קארו טען למגיד, למה הוא לא נרדף על ידי החכמים על כך?
(הוא נרדף על היותו חבר הסנהדרין, אבל זה סיפור אחר, רוב חכמי דורו לא רדפו אותו, של כמו הרמח"ל)
היה אדם מאוד אינטלגנט וביקורתי, עם שליטה עצמית מלאה בתחום המידות והנפש כמו שאפשר לראות במסילת ישרים. אדם כזה לא ישקר ולא ישלה את עצמו שקיבל מגיד אם זה היה הזיה, אלא יודה ויאמר "אולי זה היה מגיד ואולי הזיתי, לא יודע"

אבל אם היעבץ היה חי היום וודאי היה מודה שרמחל דובר אמת
ימח שם עראפתאדם יכול לחוות התקפי הזיות ולהישאר נורמלי בשאר הזמן.
לרבי נחמן למשל אומרים שהייתה מניה דיפרסיה.
אמרתי לך, אנשי דורו חשדו בכל חתול שהוא שבתאי, ואפשר להבין את הפחד שלהם אחרי שבתאי צבי ועוד מגיע אדם בן 20 כמו הרמחל. עובדה שגם בגרא חשדו בצעירותו
אולי הארי פוטר חי ונושם מעבר לרציף תישע ושלושה רבעים?
אתה לא יכול להמציא מושגים סתם ככה כאוות נפשך.
בטח לא כאשר זה אדם שמעיד על עצמו, שהוא אינו נאמן.
לא הכל נכתב, ולא את כל שנכתב אתה מכיר.
אדם בן 20 וטוען שקיבל מגיד, ברור שהיית רודף אותו גם אם הוא גדול הדור!
ועוד יותר אם רמת הגאונות שלו כל כך גבוהה שאתה בכלל לא מצליח להגיע לקרסוליו
אז ידידי, אתה הטמבל פה.
אחראים כמו חייל על המשמרת אחרי 7 באוקטובר ועשו את עבודתם נאמנה בחשד בכל חתול.
אשרי יולדתם
מכיוון שהוא לא היה שקרן וטיפש, נשאר שהוא נאמן
זה לא משנה אם יש נפקא מינה הלכתית לדבר, אין הנחתום מעיד על עיסתו, הוא לא נאמן לומר דבר שכזה על עצמו. וגם לא ברור שנאמן להעיד על רבו.
עיין הרב קוק באחד מספריו ההלכתיים שאומר שחובה על נביא לבדוק אם יש אפשרות שהזה, ורק אם הנבואה וודאית לו במאה אחוז, רק אז יכול לומר אותה כנבואה
וזה לא משנה, אדם הוזה יכול להזות ולהחליט שוודאי לו שזה נבואה. זה פשוט קישקוש המזוייף מתוכו.
הרמבם אומר שהנבואה וודאית לנביא במאה אחוז, הוכחה מאברהם שהתנבא לשחוט את יצחק אחרי שנאמר לו ביצחק יקרא לך זרע, ולא פיקפק בציווי זה שמא הזה
אולי עכשיו אתה הוזה?
זה שהנבואה וודאית לנביא, לא אומר שהוזה לא יכול להזות שהוא נביא.
אני מכיר הוזה שבטוח שהוא נביא.
אני יכול להטיל ספק בחושים שלי, קל וחומר אם אי פעם אהזה.
מי שטוען כיום שהוא נביא הוא או טיפש לא ביקורתי שלא מטיל ספק בדברים, בניגוד לרמחל שהיה האינטלגנט והביקורתי בדורו.
או שהוא משוגע והשכל שלו לא עובד, בניגוד לרמחל שהיה צלול בחייו
ברור שעכשיו אתה יכול להטיל ספק בחושים שלך, אבל אתה לא עושה את זה סתם ככה כשמשהו וודאי לך(נשמע מוכר?).
אתה לא מטיל ספק אם אתה יהודי או לא, כי וודאי לך שכן. ככה גם בן אדם הוזה לא יחשוב שהוא הוזה.
אתה לא יודע כלום על הרמח"ל, אתה רק מדמיין מה הוא היה.
מעניין שהיו מי שקיבלו את הרושם שהוא שבתאי או משהו בדומה, הכריחו אותו למסור להם את כתביו, והשביעו אותו שלא לעסוק עוד בקבלה.
וודאי במאה אחוז כמו נבואה וכמו עצם קיומי. לכן דרך האמונה ב ה אפשר קצת לחוות מהי נבואה. הנח להם לישראל שאם לא נביאים, בני נביאים הם. וחלום (כלומר ציור סובייקטיבי של כוח מדמה) אחד מ60 בנבואה.
אבל על החושים שלי אני כן יכול להטיל ספק.
אני לא וודאי שאני יהודי, אלא רק ב99 אחוז. הלכתית יש חזקה ואין לדיין אלא מה שרואות עיניו.
היתה טראומה משבתאי צבי ולכן רדפו כל אדם שאמר על רוח הקודש, גם אם היה מגיע נביא אמת היו רודפים אותו כל עוד לא התבררה נבואתו כאמת. אגב היעבץ חשד גם על הגרא בצעירותו שהוא שבתאי, עד שהתוודע לטעותו.
רידפת הרמחל היתה כי הבהיל אותם אדם בן 20 שטוען למגידים. הם היו רודפים גם אחרי ירמיהו כל עוד לא הוכחה נבואתו. הרמחל מכל ספריו והידיעות ההיסטוריות היה אדם נורמטיבי, ביקורתי, שכלתן, בריא בנפשו, בעל משפחה והשכלה כללית ומתפרנס, וממש,לא הזוי כמו ברלנד או שבתאי צבי או שאר הנביאים המשוגעים בדורינו או בעלי הסינדרום
אין תקנה.ימח שם עראפתאבל הוא לא אמר זאת. הוא אמר שקיבל מגיד. למרות שידע על ההתנגות לדרכו
רוצה שנננסה פטרית הזיה ונבדוק? 
כן, תנסה פטריית הזיה ואז תדבר איתי.
או לחילופין, תדבר עם מישהו בזמן שהוא שבוי בהזיות.
אבל ההבדל בין אדם שלוקח פטרייה לסתם הוזה, הוא שהלוקח פטרייה יודע שהוא אמור להיכנס להזייה, ובסוף ההזייה הוא יבין שהוא הזה.
זה לא רוח הקודש של הנביאים, רק שם משותף.
אבל עדיין רוח הקודש הנמוכה הזאת היא שארית מינימלית של מעיין נבואה ואפשר לדעת איתה על עולמות עליונים
ב'- איזה כתבי אר"י אתה מכיר שנכתבו על קלף?
ג'- זה שהייתה לו רוח הקודש לא אומר שכל דבר נכתב ברוח הקודש.
ד'- מי אמר שהייתה לו רוח הקודש?
ואילו רוח הקודש האמורה לא נכתב שהם מכוונים למושג אחר, ואתה החלטת למה הם התכוונו בשרירותיות, ללא שום אסמכתא, רק מדמיונך הפורה.
הארי זה רוח הקודש של קהלת. המצאת את זה והחלטת להנעל על זה.
גם שכינה ששרתה בבית ראשון עם כבוד ה וענן זהה לשכינה שבבית כנסת ומראשותיו של אדם? האם יש עמוד ענן על ראשי?
יש מושגים שמשתנים עם הדורות ומקבלים משמעות שונה.
אתה זה שהמצאת שזו בת קול וננעלת על זה, אם כבר.
"מעולם לא שמענו"?! איפה רצית לשמוע כזה דבר, אם כל פעם שאתה שומע רוח הקודש בהקשר הזה אתה ממציא שזו בת קול?!
יש הבדל בין מושגים שכשמזכירים אותם אומרים שהמשמעות שונה, לבין מושג שאתה המצאת שהמשמעות היא שונה.
אתה דמגוג על חלל.
זה כמו שאומר ששכינה למעלה מראשי זה כמו שכינה במשכן
פשוט הזוי שכתבי הארי יטמאו את הידים לטענת רבי חיים ויטאל
למה אתה חושב בעצם שכתבי האר"י יטמאו את הידיים? זו גזירה על כתבי הקודש שנכנסו לתנ"ך.
מסכת מגילה.
"נכנסו לתנך" זה המצאה מודרנית של מחאקרים, מעולם לא שמענו על מושג כזה בגמרא. יש או ספר שנכתב ברוח הקודש, או ספר שנכתב בחכמתו של אדם (כמו שטענו על משלי אבל למסקנה כן נכתב ברוח הקודש) מה שנכתב ברוח הקודש מטמא את הידים, מה שנכתב בחכמתו של אדם לא. לכן נחלקו על שיר השירים ומשלי וקהלת ואסתר עם מטמא את הידים. גמרא מפורשת במגילה פרק ראשון נראה לי. ומנסים שם להביא הוכחות שאסתר נכתבה ברוח הקודש
כנל אם אדם יטען ששמע בבת קול שצריך לחלל שבת, לא יחנק כי מעולם לא טען לנבואה
מי שיאמר ששמע בת קול שצריך לחלל שבת, נדע שהוא הוזה.
ובכלל, לא ברור שכל הנ"ל קרה.
כי מה? אתה נביא שאתה יודע שרק חצי הוא משל?!
יוספוס פלביוס מצטט אגדות עם שונות, וביניהן גם משלים.
אם מיוספוס אתה רוצה להביא הוכחה, אולי גם תאמר שהאל נטש את עמו וזו הייתה קיצו של העם היהודי?
אמר אביי הוא יוחנן כהן גדול הוא ינאי, רבא אמר ינאי רשע מעיקרו, יוחנן צדיק מעיקרו
אני מסכים איתך שהחיצים לא היה סגולה.
ימח שם עראפתבאופן שלא מתפוצץ אקספוננציאלית
יש לך קושיה על הסתירה לכאורה בין ישעיה לאלישע, אבל התירוץ שאלישע כעס על המלך בגלל סיבות שלא כתובות הוא לא תירוץ משכנע.
אני מבין שמאלישע אנחנו לומדים שיש משמעות לפעולות גם בלי קשר לכוונות
ומישעיה אנחנו לומדים שחשוב גם ואפילו יותר עבודת ה' רוחנית
אבל זה לא סותר
וגם התורה "והשימותי את מקדשכם ולא אריח בריח ניחוחכם".
לא דיברתי על מצוות תורה או נביא, כי הרי אלישע חא ציווה עליו לירות יותר מ3 פעמים. דיברתי על סגולות שמעולם לא צווינו.
לא סביר שדווקא אלישע יהיה יוצא דופן בזה משאר הנביאים
כל עוד לא תביא לי נביא שאמר "אין משמעות למעשים", אני אפרש שכל הדיבורים של הנביאים לא סותרים את החשיבות של מעשים.
הרי התורה אמרה "לא אריח בריח ניחוחכם", ובכל זאת יש ציווי להקריב.
אז הכוונה שיש משמעות אבל יכול להיות מצב שבו זה לא עוזר.
Buy non drop YouTube views and subscribers with real, organic engagement. Affordable INR pricing tailored for Indian creators who want sustainable, long-term growth for their content. https://boostsocial.in
למעשי סגולות שאין חובה או הידור לעשות
)לא כתוב בשום מקום בהלכה שירא שמים הרוצה להחמיר ידים קמיע וכו)
אין אזכור לסגולות טכניות שעוזרות כמו תרופות רוחניות
ומשמעות מעשים בעקבות הוראת הנביאים היא עסק מורכב שאני לא מבין.
אבל יש לא מעט דוגמאות כאלה למשמעות של מעשים טכנים.
החיצים כאן,
המכות שמיכה ביקש,
הטבילה בירדן של נעמן (שזה אגב דוגמה נוספת למעשים טכניים אצל אלישע),
המעשים החריגים של יחזקאל והושע
אם אלישע היה מבקש ממנו לירות 6 פעמים והיה יורה רק 3, אז מובן למה יצא הקצף, הוא הפר את מצוות ה כמו שאול.
אבל לומר שאלישע אומר לו "אמנם לא ביקשתי ממך יותר מ3, אבל בגלל שלא ירית יותר אז תנצח רק 3 פעמים, בעיה שלך, כי ככה זה בשמים, כמו שאם אדם שתה בטעות רעל אז ימות" זה חא סביר, זה הופך את מצוות הנביא למאגיה וכישוף.
יכול להיות שזה שהוא ירה רק 3 מבטא פגם בזריזות ובהתלהבות של קיום מצוות נביא, כמו שאינו דומה שונה פרקו 100 ל101.
נעמן זה שונה, שם אלישע מורה לו במפורש לטבול 7 פעמים, לא אומר לו אחרי מעשה שבגלל שלא טבל אז יהיה מצורע.
מיכה והמכות (אתה מדבר על איש האלוקים שניבא לאחאב?) זה חשוב כי הוא צריך להתחפש למוכה, ולהדגיש ששליחות כלל ישראלית חשובה יותר מהכאת יהודי פרטי, ושם האדם מת בידי אריה לא בגלל סגולה שלא נעשתה, אלא בגלל שעבר על מצוות נביא
מעולם לא שמענו במקום אחר על סגולות בנביאים (אצל נעמן זה קיום המלצת נביא מפורשת)
אם היה כתוב "בגלל שלא ירית כמה פעמים אז עוררת את המזיקים והדינים שלא באשמתך ולכן תנצח את ארם רק 3 פעמים" אז זה היה הפשט.
אבל בפשט רק כתוב שבגלל שהוא ירה 3 פעמים אז זה יהיה כך.
למה? לא כתוב למה, זה כבר פרשנות שלך
ההנחה שלי היא שסגולה קיימת בפני עצמה ולכן הפשט מתאים
ממעשים מסוימים מסיבות שאנחנו לא מבינים ולא מקשרים.
ולכן הפשט הוא שזו סגולה.
ולכן זה ממש סגולה, ההסבר על המזיקים בא לתת הסבר מסוים לסגולות על דרך הקבלה פעמים רבות.
אם אדם לא עשה את הסגולה כי היה אנוס.
אם זה מצווה אז זה ייחשב כאילו עשה. אם זה סגולה אז יחשב כאילו לא עשה, כמו שמי שלא לקח תרופה כי היה אנוס אז בכל זאת לא יבריא.
לומר שמעשי הנביאים הם כמו סגולות זה קצת בעייתי, כי זה מכפיף את העולם הרוחני גם לטבע בו החזק שורד ולא הצדיק (חזק רוחנית במקרה זה), אם היה לי מספיק כסף לרכוש סגולה למרות היותי רשע - אנצל, ואם לא - אז לא אנצל.
בניגוד למה שאומרים על ה "מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו"
כמו שתרופה פועלת גשמית, בין באונס ובין ברצון, ללא קשר לצידקותו.
אם צריך כאן רצון ואנוס לא גורם לכלום, זה כבר לא סגולה אלא הידור (למשל מי שהידר לשתות יין אדום ב4 כוסות בפסח וגם מי שהיה אנוס ולא היה לו, יקבלו אותו שכר. אבל מי שהיה אנוס ולא לקח תרופה, עלול למות למרות צידקותו).
ברגע שנכנס כאן מרכיב הבחירה החפשית , אז זה כבר לא מאגיה, אלא שכר על מעשה מוסרי שעשית
מופת לכך שכבר נקבע שינצח רק 3 פעמים ועכשיו הנביא מתוודע למופת, כמו שזה שהעלמה תקרא את שם הבן עמנואל בישעיהו זה מופת להצלת ישראל,
או שזה פגם בזריזות המלך לקיים מצוות נביא שירה רק קצת.
לטעון לסגולות כמו תרופה יוצר מצב בעייתי, בו הטבע של החזק שורד (הנהגת שם אלוקים) פולש חלקית גם לעולם הרוחני (הנהגת שם הויה). ויוצא שאם למלך היו רק 3 חצים והיה גונב ממישהו יותר, אז היה משפיע רוחנית יותר ממי שלא גונב חצים. (כמו שעני שגונב תרופה יבריא, ואילו עני שלא יגנוב תרופה לא יבריא. כי ככה עובד הטבע - החזק שורד, לולא השגחת ה שמציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו).
כמובן ניתן לטעון שכמו ש ה יצר פיסיקה גשמית, הוא יצר פיסיקה רוחנית. ומזלות משפיעים אלא אם כן מצווה מצלא ומגנא. אבל זה דחוק, כי מספיק אנו שואלים על הנהגת הטבע הגשמי "מדוע דרך רשעים צלחה", אז להוסיף לזה שיש גם טבע רוחני?
כך שלפחות אלישע הבין שלא נקבע כמה פעמים המלך יכה את ארם בטרם ירה.
זה שקשה לי תפיסתית עם משהו לא הופך את הפסוקים למשמעות שונה, אלא אולי התפיסה שלי דורשת תיקון.
מה יש לנזוף במישהו שעשה הכל בסדר? מה הוא אשם?
מוזמן לתת לי דוגמא עם פירוש מרבותינו או במילון שויקצוף זה תסכול ולא כעס
זה כמו שאם בן גביר יאמר שאסור לגרש את תושבי עזה, אז נבין את דבריו בהקשר, ובטח לא נחשוב שהוא איש שמאל
כמוני,
לא מצינו בשום מקום שצדיקים וחכמים בהכרח לא מאמינים בסגולות. או שתרצה להאיר את עיניי למקור כזה.
אתה פשוט החלטת שאם הוא צדיק וחכם הוא יסכים איתך.
של דור שלם בישראל נקבע בגלל כמה שניות של סגולה שלא עבדה טוב שלא באשמת אף אחד?
איפה ההשגחה כאן?
האם לשיתטך גורל ה7 באוקטובר נקבע רק בגלל חליווה ואין כאן שום השגחה שמיימית?
למה?
לא מבין חשבונות שמיים.
בוא נבהיר נקודה,
אני לא מתייחס ברצינות לסגולות ככלל, אבל בהחלט רואה שיש להם מקום
"לב מלכים ושרים ביד ה "
"אין אדם נוקף (נוגף) אצבע מלמטה עדצשמכריזים על זה מלמעלה"
ועוד רבים
שהסיפור עם הנביא הוא ניצחון בקרבות אבל לא מוחלט לא בגלל החיצים?
הבאת ציטוטים יפים, אבל אשמח לראות איפה כתוב בהם התייחסות למקרה כאן.
הם מדברים על השגחה, האם ההשגחה הוגדרה מראש או בעקבות החיצים זה לא כתוב באף אחד מהמקורות שהבאת
סגולה היא דבר רב פעמי, שאדם אחר יכול להשתמש בה לכאורה.
אבל גם אם המלך היה ממשיך לירות חיצים זה לא היה מועיל.
אם אדם אחר היה יורה חיצים זה לא היה עוזר לו לדעת אם ינצח.
בישעיהו, זה שהעלמה תקרא את שם בנה עמנואל, זה סימן ומופת למשהו אחר
"וֶֽאֱלִישָׁע֙ חָלָ֣ה אֶת־חׇלְי֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יָמ֖וּת בּ֑וֹ וַיֵּ֨רֶד אֵלָ֜יו יוֹאָ֣שׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֵּ֤בְךְּ עַל־פָּנָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אָבִ֣י ׀ אָבִ֔י רֶ֥כֶב יִשְׂרָאֵ֖ל וּפָרָשָֽׁיו׃ טווַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אֱלִישָׁ֔ע קַ֖ח קֶ֣שֶׁת וְחִצִּ֑ים וַיִּקַּ֥ח אֵלָ֖יו קֶ֥שֶׁת וְחִצִּֽים׃ טזוַיֹּ֣אמֶר ׀ לְמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל הַרְכֵּ֤ב יָֽדְךָ֙ עַל־הַקֶּ֔שֶׁת וַיַּרְכֵּ֖ב יָד֑וֹ וַיָּ֧שֶׂם אֱלִישָׁ֛ע יָדָ֖יו עַל־יְדֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ יזוַיֹּ֗אמֶר פְּתַ֧ח הַחַלּ֛וֹן קֵ֖דְמָה וַיִּפְתָּ֑ח וַיֹּ֨אמֶר אֱלִישָׁ֤ע יְרֵה֙ וַיּ֔וֹר וַיֹּ֗אמֶר חֵץ־תְּשׁוּעָ֤ה לַֽיהֹוָה֙ וְחֵ֣ץ תְּשׁוּעָ֣ה בַאֲרָ֔ם וְהִכִּיתָ֧ אֶת־אֲרָ֛ם בַּאֲפֵ֖ק עַד־כַּלֵּֽה׃ יחוַיֹּ֛אמֶר קַ֥ח הַחִצִּ֖ים וַיִּקָּ֑ח וַיֹּ֤אמֶר לְמֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ הַךְ־אַ֔רְצָה וַיַּ֥ךְ שָׁלֹשׁ־פְּעָמִ֖ים וַֽיַּעֲמֹֽד׃ יטוַיִּקְצֹ֨ף עָלָ֜יו אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לְהַכּ֨וֹת חָמֵ֤שׁ אוֹ־שֵׁשׁ֙ פְּעָמִ֔ים אָ֛ז הִכִּ֥יתָ אֶת־אֲרָ֖ם עַד־כַּלֵּ֑ה וְעַתָּ֕ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים תַּכֶּ֥ה אֶת־אֲרָֽם׃"
(מלכים ב פרק יג)
הוא ירה שלוש חיצים ולכן יכה את ארם שלוש פעמים.
אם אחרי שהנביא אמר לו שבגלל שירית רק שלוש אז כך וכך הוא היה יורה עוד, זה לא היה עוזר.
למה? כי זו לא סגולה.
המספר היה רק סימן שניתן לנביא מאת ה' כדי שידע מה יקרה אם יעשה המלך כך, ואם יעשה כך.
אם אדם אחר יבוא היום וירה חמישה או שישה חיצים, זה לא יועיל.
אם זה היה סימן ולא סיבה, הוא לא היה כועס על המלך אלא רק מתעצב.
סגולה= מעשה כלשהו היכול להשפיע, כגון עלה ערבה סגולה לשמירה.
אם זה משהו חד פעמי זו לא סגולה, זה אות או מופת.
אם אתה תירה עכשיו חיצים זה לא יעזור, למה? כי זו לא סגולה.
אם המלך היה ממשיך לירות חיצים אחרי שהנביא אמר לו שבגלל שהוא ירה רק שלוש אז כך וכך, זה גם לא היה עוזר.
זה היה רק סימן.
אבל שם זה גם מצווה (ונתתם על המשקוף...לא תצאו איש מפתח ביתו), וגם שם הסגולה ברורה מה טעמה, כדי לשקף את זה שהפסיחה היא רצינית ומכת בכורות רצינית
אם הלא שמענו אתה מזכיר את הבדיחה עם גרעין האמת על זה שאין אף רב שמתיר משהו ספציפי, מביאים רב שמתיר ואז התגובה היא שהוא לא רב...
אותו דבר כאן, מביאים לך דוגמאות מהפשט ממש (ואינני מחובבי הסגולות אבל אני לא אשנה את האמת למה שליבי נוטה), אין שום הסבר אחר מהפסוק חוץ מהמשמעות של המעשה הטכני בלי שום דבר, על חלקם אתה אומר שעצם הציווי הופך את זה למשמעותי שזה פירוש ייתכן אבל זה שוב משמעות במעשה בלי חשיבה או אמונה כלשהי לפני ועל חלקם התגובה היא "זה לא כי לא שמענו".
כמו שכתבתי וישע אמר גם.
נשמע לך הגיוני שישראל ינצחו רק חלקית במלחמה בגלל סגולהשלא צלחה? אז למה לא נותנים למלך עוד הזדמנות? נגמרו ל ה הכישופים? זה קצת להפוך את התורה לעבודה זרה
עם חטאים ולא מעשים מטעם עצמם.
ב. יש גמרא בשבועות שאומרת שמותר לקרוא פסוקים כדי להימנע ממזיקים, כך שהפסוקים משפיעים על המזיקים לדברי הגמרא.
ג. יש גמרא בהוריות שאומרת שאוכלים סימנים בראש השנה כי יש לזה השפעה. (וזו הסיבה שלא ישנים בבוקר ראש השנה כדי שהמזל לא יישן, זה נשמע לי מתאים יותר לקונספט של סגולות)
מסביר הט"ז את העניין:
"שלא לישן. דאיתא בירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה:"
(על דברי הרמ"א בסימן תקפג סעיף ב)
אפשרות אחרת שכתב כך - זו השפה שעמי הארצות מבינים
כל דבר אחר איננו עבודה זרה
מאמין שאם אנשים מאמינים בסגולות, זה יכול להשפיע עליהם לטובה.
ניסיתי סגולות וכן עבדו, ניסיתי אותם שוב ולא עבדו, וכן להיפך.
לא מחפש סגולות, אבל למשל סגולת השקל שישים לטרמפ לא היה אכפת לי לנסות, וכדו' סגולות מטופשות שאנשים ממציאים לא היה אכפת לי לנסות, כשהייתי קטן(בן 4 בערך) הייתי מסתובב עם כרטיס למינציה שבתוכו עלה ערבה מיובשת והאמנתי שהוא מגן עליי.
לא היה ממה לפחד באמת, חוץ מהדמיונות שלי, לכן העלה ביצע את תפקידו נאמנה עד שפתחתי את הלמינציה יום אחד והוא התפורר.
סגולות באופן כללי זו שטות. אם מישהו יבוא אליי עם סגולה מהשרוול אני אגיד לו במקום שזו שטות, ואם זו סגולה קלה לביצוע יכול להיות שאנסה אותה אחר כך כדי להוכיח שזו שטות.
לא, לא הגזמת עם השאלות. כן, אם בא לך תשאל.
(פעם המצאתי סגולה בעצמי, למרות שלא האמנתי בסגולות, זה היה פרדוקס מעניין)
מאמין כן עושה כמעט לא
כשהרגלים בריאות לא צריך קביים
ואם יש תפילה לא צריך סגולה
אבל לפעמים מנסה סוג של לקצר הליכים ועושה סגולה
סגולות שאמר הבן איש חי
יש לסגולות כוח, אבל זה כוח שהוא לא נפרד מה', בסוף ה' מחליט.
ניסיתי סגולות שנראה שזה לא עזר למה שרציתי אבל זה בטוח לא היה לחינם.
שינה את התלות והביטחון בסגולה.
בעיני התלות צריכה להיות כולה לה'.
שלום חברים
הכרתי מישהי באחד האתרים, מדברים וכיף לנו.
בסופו של דבר כשרצינו לקבוע דייט עלה הנושא של המרחק- אני מאזור חיפה והיא מאשדוד.
מה דעתכם? האם נכון להכנס לקשר ככה?
אשמח לשמוע מחשבות, ועיצות מעשיות לגבי קשרים עם מרחק גיאוגרפי
המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.
ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…
אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."
סתם
אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.
חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.
אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.
זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.
אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.
אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.
תבחר נכון או ..
אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.
שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס
ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..
שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.
מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת
אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד
אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך
לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק
לא נעים לדעתי..
ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.
תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.
אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.
וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר
ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.
ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה
מספר פעמים.
מצד הבחורה לפחות.
אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,
אתה תרחף מחיפה עד אליה.
בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.
יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.
רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?
אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…
באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.
מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.
אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.
תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.
האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.
רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.
אחד בשביל השניה
קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.
מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..
ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.
הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.
ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.
אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה
פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי
זה לעניין הדייטים
בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה
כדאי לדבר על זה
על פקטור של מרחק
אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית
לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך
חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה
היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..
הציעו לי מישהי בת 19, מסיימת שנה שנייה של שירות לאומי. אני בן 23, בשירות קרבי. יש בינינו פער של 3-4 שנים, 3 שנתונים. ומשהו בזה ממש מפחיד אותי. בסוף אני אדם בוגר מאוד, ומשהו בגילאים האלה נשמע לי ממש ממש ילדותי. עכשיו ברור שאי אפשר להכליל, ויש מקרים הפוכים לגמרי וכו וכו. השאלה שלי היא מה הבירורים שהייתם עושים לגביה וגם לגבי עצמכם כדי להבין האם היא בוגרת ברמה שמתאימה למה שאני מחפש? אני מדבר גם על בירורים לפני שיוצאים (שזה איפה שאני נמצא כעת) וגם על בירורים תוך כדי הפגישות במידה ומחליטים לצאת..
בנוסף גם יש את החשש הפרקטי, שהיא, בניגוד לבנות בגילי, עוד לא התחילה בכלל לימודים, ולא יודע אם היא סגורה על הכיוון שלה בשנים הקרובות (אפילו אם יש לה תכנון מסוים ללמוד משהו)
תודההההה
אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.
מאוד יכול להיות שיש פה משהו
מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה
לפני שבדקת מי היא באמת(:
בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..
אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'
או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:
האם עובד גם הפוך?
אפשר לדון על מה זה בגרות.
ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?
אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.
אבל -
קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.
לגבי פער השנים,
אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.
תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?
ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.
בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -
אבל --
רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.
אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.
.
ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.
תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,
כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.
אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.
חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו
כמה מקום הלימודים במהלך השנים לדעתכם משפיע על האישיות ,רמה התורנית, וההשתייכות החברתית בתוך הציבור כיום?
ואם כן אז האם ראוי לומר לשדכן שאני רוצה להכיר בחורה שלמדה במוסד הספציפי הזה או לפנות לאותו מוסד ולשאול על בוגרות שבאזור הגיל שלי פחות או יותר?
(לא רק מדרשות נכללות כאן אלא גם אולפנות)
ובכלל מה מגדיר סגנון של השקפה בציבור שלנו?
(עד גבול מסוים)
אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי
וכמובן המוסד מחזק את העניין
אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.
לק"י
והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.
לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.
אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.
לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה
לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.
גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.
מה שכן-
זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן
(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)
מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'
ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.
אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?
לק"י
עד לגיל 20+
הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.
זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.
אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.
אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.
פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.
לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.
לבדוק מוסד תיכוני:
א. מי בוחר את המוסד?
עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?
ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?
ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?
ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.
מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).
אבל בהחלט -
סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.
יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות
ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה
שלום יקרה, ברוכה הבאה.
בגיל 25 הייתי גרושה בלי ילדים.
עברתי מסע גדול
וה' נתן לי את כח הכתיבה.
בימים אלה של חודש אב
צער החורבן
הכללי והפרטי
ואחרי המהפך לט"ו באב
אני מזמינה אותך לקחת חלק
ולתת מילים לכאב ולתקווה.
"כל רודפיה השיגוה
בין המיצרים" (מגילת איכה)
חסידים מפרשים - "כל רודפי י-ה"
דווקא בשעת כאב ומצר
אפשר יותר להתקרב לקב"ה.
אפשר באהבה רבה
להפיץ הלאה קובץ זה
לכל אישה שמחפשת אהבה, משפחה וקרבת ה'.
(ללחוץ על הכותרת)

אני, חרדי במקור, וכיום, ברוב הדברים נוטה יותר לכיוון הדתי/דתי תורני, דווקא כי בהרבה מובנים הדתיות שלהם נראית לי חזקה, אמתית ואותנטית יותר.
אבל אחד הנושאים המאתגרים, הוא נושא "שמירת הנגיעה", יכול להיות שלחלקכם זה נושא נדוש, אבל אותי מפתיע היחס הרווח ל"שמירת נגיעה", כאילו מדובר באיזו חומרה בסגנון של הקפדה על צאת השבת לפי ר"ת וכיוצא בזה.
הנה דוגמאות:
למיטב הבנתי, נגיעה של חיבה בנידה היא איסור דאורייתא, ואם אני זוכר נכון, לפי המשנ"ב זה יהרג ואל יעבור (יכול להיות שלא זוכר נכון).
אני מפספס פה משהו?
אני לא בא להוכיח, וגם אני בעצמי לא צדיק גדול, אבל עדיין הנושא מאתגר ומעסיק.
בעבר היו כאלו שאמרו ככה על אנשים נשואים
לפני דייט ראשון, כשהעניינים נהיים רציניים, וגם לפני רגעים גורליים אחרים בחיים
אני ממש בלחץ, לא חרדה, אלא מתח חזק מכובד ההחלטות, מהסיכונים והסיכויים.
והלחץ הזה משפיע על כל הגוף.
בעיקר כאבי בטן. חוסר תאבון רוב הזמן, אבל עדיין יש מידי פעם תחושת רעב שמכריחה אותי לאכול קצת ואז הבטן עוד יותר מתבלגנת.
תחושה של מתח פיזי ומופשט במרכז הגוף ולפעמים גם בידיים וברגליים.
קשה להרדם ממחשבות ומתח פנימי.
אני אוכלת פחות מהרגיל, מרגישה לא בטוב, וקשה לי מאוד להתרכז ברמה שזה פוגע לי בלימודים.
מה עושים עם זה? זה מוכר? יש דרכים להרגיע את הגוף?
בדרך כלל אני בן אדם מאוד הגיוני, בשליטה, אבל הגוף ככה מגיב ללחץ בלי לשאול אותי