כי מה שעובד זה לא הסגולה

אלא האמונה בבורא עולם שיביא לי את מה שאני מבקש.

מלא אנשים עושים סגולות אבל שוכחים שהסגולה לא פועלת אם אין אמונה

זה כמו לנסות לדחוף מישהו  ביד אחת ממך ובו זמנית ביד השנייה למשוך אותו אלייך חזרה

אין התקדמות

ה' יש ביכולתו לתת לנו הכל, כל מה שנרצה וחלום בין אם מגיע לנו ובין אם לא וזה קורה רק מכח האמונה שהוא אבא שלנו ואנחנו הילדים שלו ובגלל זה מכח זה אנחנו יכולים לבקש ולקבל..

בקיצור

סגולה באה לחזק אמונה ולא לפעול לבדה...

אז אפשר לוותר עליה מראש ופשוט להאמין

הנה למשל כמה מן הסגולות החשובות ביותר, כפי שליקט הרב חיים נבון:

סגולה לפרנסה: ללמוד מקצוע

(בראשית ג, יט; קידושין כט ע"א).

סגולה לרפואה: ללכת לרופא

(בבא קמא מו ע"ב; ברכות ס ע"א).
 

סגולה לאריכות ימים: לנהל אורח חיים בריא

(רמב"ם, הלכות דעות ד, כ).
 

סגולה לחתונה: לחפש בת זוג

(קידושין ב ע"ב).
 

סגולות לשלום בית: אהבה, סבלנות וויתור

(סנהדרין ז ע"א; בבא מציעא נט ע"א; ויקרא רבה ט, ט).
 

סגולה לפרי בטן: להתפלל לה (ואני הקטן מוסיף: ללכת לרופא אם תפילה לבדה לא מביאה את התוצאה הרצויה)

(שמואל א א).
 

סגולה ליראת שמים: ללמוד תורה

(אבות פ"ב מ"ה).
 

סגולה להתעלות רוחנית: לעמול בתורה ובמצוות

(מגילה ו ע"ב).
 

סגולה לתפילה בכוונה: לעמוד לתפילה בכובד ראש

(ברכות פ"ה מ"א).
 

סגולה לאמונה טהורה: לא להאמין בסגולות, אלא בה

(דברים י"ח, יג).

בטח אתה לא אוהב את התיבנות הסולובייציקי שלו.

אבל מה עם המימד האקזטנציאליסטי? אתה לא מתחבר?

נ.ב 

נראה אותך כותב

עקזעסטענציאליזעם  

3 פעמים מהר

תעמין לי עחי מוסיף דעת מוסיף מכאוב וואי השם למה עשיתה אותי כזה חכםםםם איפה עיינשטיין לשחנ"ש איתו קצת יוואוו

אני מודה שלפעמים יש לו הברקות, אבל כל הגישה שלו תמיד דביקה באיזו עדכניות פרימיטיבית מוזרה כזו.

זה כמו ספרים של רובין ס. שארמה שלכאורה באמת מדברים על דברים חשובים אבל עמוסים בערימות של דביקיות כזו...

הוא פשוט קווים לדמותו של השמרן מלפני 400 שנה שמנסה להתמודד בבהירות מול הפרוגרס.

המון פעמים אני מסכים איתו כמעט לגמרי על המסקנה, אבל לא עם הרטוריקה ולא עם הנימה הפדגוגית שבכלל לא מבינה או מזדהה עם טענת הצד השני.

@ימח שם עראפת מה אתה אומר?

שרידדו אותן והשטיחו אותן והמאיסו אותן על האנשים או גרמו לאנשים לחשוב שהן חזות הכל. כשבפועל יש בסגולות (האמיתיות כמובן) משהו עמוק ונכון.

יש כמה סוגי סגולות. אני רוצה להתייחס לסוג העקרוני יותר, זה שלא קשור לצדיקים או למידה כנגד מידה.

לכל דבר בבריאה יש שורש רוחני, יש חיבור בין חלקי הבריאה, ויש השפעה הדדית בין הרוחני לגשמי.

הבעיה העיקרית היא שהפכו סגולות למשהו דיסהרמוני (במקום להבין שזה שיא ההרמוניה), אז ברור שהן פחות יעבדו או לא יעבדו בכלל. אם לדוג' אדם עושה סגולה לפרנסה אבל לא עובד, אז הסגולה לא תעבוד מסיבה פשוטה- הוא מתעלם מחוקי העולם שה' ברא, אז איך הוא מצפה להמשיך עליהם השפעה מבחינה רוחנית? יש נתק. זה כמו לנפח גלגל מפונצ'ר לפני שאתה מתקן את הפנצ'ר.

אם לדוג' אני מסתכל על מים לא רק כימית אני רואה חסד- בזכות המים אנחנו חיים, בזכות המים צומחים דברים, בזכות המים אפשר להתנקות. יש גם מים שהורסים, שזה מסמל חסד לא מותאם.  

ואם אני מסתכל על יין, אני רואה משהו בצבע עז וחי שיכול גם לגרום לי ליותר אנרגיה וחיוניות והרגשות חזקות ("גבורה") ושמחה. אבל ההשפעה של היין עוברת דרך דין- אם משתמשים ביין לא נכון הוא גורם לדברים לא טובים. אז יש פה מימד של דין, איך תדון את השימוש בו, מה תעשה איתו, האם תגביר את הצד של השתיה הטובה או הרעה. האם הגבורה תהיה לחיוב או לשלילה.

שורש הגבורה (כמו שורש החסד) הוא בבינה, ובבינה אין דין אבל דינים יוצאים ממנה. כלומר המימד הרע שביין הוא לא מהותי אלא בגלל החסרון שה' ברא בבני האדם על מנת שיתקנו אותו. אם האנושות תהיה מתוקנת לא יקרה שום דבר רע כתוצאה משתיית יין כי אנחנו ממילא נדון את השימוש בו נכון. נשתמש בכמות ובאופן שצריך ובשביל דברים טובים.

אז אם אני משתמש ביין נכון, ה"גבורה" של היין מתבטאת נכון, והוא ילד טוב של הבינה.

ומה הכוח שעוזר לי להשתמש ביין נכון כל עוד לא תיקנתי את הנפש שלי לגמרי? לשפוך קצת מים על היין לפני השתיה שלו. לערבב איתו חסד שיקל עליי לדון את השימוש בו נכון. זה ישפיע פסיכולוגית על מי שמבין למה הוא עושה את זה לפני שהוא מתחיל לשתות, אבל זה גם משפיע רוחנית על הנשמה של האדם.

(זה לא סגולה אלא ככה עושים לפי הקבלה לפני הקידוש, מטפטפים שלוש טיפות מים לכוס היין, כדי למתק את הדין בחסד. אבל אפשר להבין מזה את העקרון של סגולות לדעתי. רק שבקבלה זה לא כתוב על שתיה רגילה אלא על קידוש).

אותו דבר לגבי טבעת קידושין לדוג', שלפי חלק מהמקובלים מקדשים בטבעת עגולה מבפנים ומרובעת מבחוץ. העיגול מסמל את הקשר האינסופי הבלתי גבולי, והריבוע את הקשר הסופי המוגבל.

כלומר הזוג צריך לזכור שבתוך הגבול, הקשר פה בעוה"ז, מתגלה הקשר האינסופי שבין הנשמות שלהם. וגם כשנראה שכבר מכירים הרבה שנים וכו', תמיד יש דברים חדשים שיכולים להתגלות מתוך המימד האינסופי שבקשר. כמו בעבודת ה'. אבל זה לא רק מזכיר ועובד פסיכולוגית אלא גם ממשיך את המימד הרוחני הזה בעזרת חפץ הקידושין שמסמל את זה.

יש סגולה, שאני לא זוכר לגמרי את הפרטים שלה ואולי אני לא מדייק, אבל העקרון הוא שהבעל לוקח מהגשם הראשון, היורה (שמסמל את התחדשות החסד), ונותן לאשתו בצורה מסויימת כדי שתיפקד.

אנחנו פחות מתחברים לסגולות כי אנחנו יותר אוהבים לעבוד בצורה של הבנה שכלית שמשפיעה על הרגש. זה טוב כי זה תיקון שורשי, אבל מצד שני זה גם עובד הפוך אז כדאי להשתמש גם בדרך השניה.

בנוסף לכך, אם זה אכן חלק מחוקי העולם הרוחני, לא חכם להתעלם מזה (כמו שיש זמנים שמסוגלים יותר לתפילה שתתקבל, כמו שמופיע בתחילת השו"ע לדוג', ולא כדאי להתעלם מזה), ולהסתמך על תפילה ובטחון וכו' בלבד. אבל כמובן לזכור שהסגולה היא לא העיקר.

מה שכתבתי זה חיבורים שעשיתי בין דברים שלמדתי ופירוט שלהם. יתכן שיש אי דיוקים, אבל אני חושב שהעקרון שכתבתי נכון.

(וד"ל מה אני חושב על הסגולה)

כמו שהנביא אמר למלך ישראל לירות חיצים וכעס עליו שהוא ירה רק שלשה.

אני לא יודע למה הוא ירה שלשה. אולי הוא חשב שזה משהו סמלי, "אם לא יועיל לא יזיק", ולא הבין שהסמליות אמורה לשקף את הפנים ולעשות מכל הלב. ואצלו אולי מכל הלב היה להמשיך לירות.

אז אם אומרים להדליק 18 נרות ולהגיד מזמור פו (או פד?) אז אני מניח שיש משהו שמחבר את האדם למשהו גדול ממנו בזה שהוא מתפלל כך, ואם הוא מאמין בזה זאת הדרך שלו לומר לקב"ה "אני רוצה מאד להצליח במשהו, ואני רוצה שאתה תעזור לי, והנה הדרך שלי להראות כמה זה חשוב לי, בבקשה בזכות המסירות שלי לסגולה הזאת תעזור לי".

מסופר על בחור שבא לר' חיים קניבסקי וביקש סגולה להתחתן. אז הוא אמר לו משהו בסגנון של "מה הקשר סגולה? אני יכול לברך ולהתפלל עליך, אבל אם אני אגיד לך לעלות לגג ולקפוץ 100 פעם זה משנה משהו?" הבחור שמע, עלה לגג, קפץ 100 פעם, ותוך זמן קצר התארס. כי הוא האמין שבזכות הרב הוא יקבל, והקב"ה שמע את התפילה הזאת.

הלקח הפשוט של הסיפור הוא: אם אתה יורה יותר חיצים אתה מנצח יותר פעמים. לא משנה מה הפגם בנפש שלך, כל עוד אתה יורה הרבה.

כוונה.

"למה לי רוב זבחכם" "הנה שמוע מחלב טוב, להקשיב מחלב אילים" "המאורת פריצים היה הבית הזה, היכל ה היכל ה היכל ה המה!" "הלזה צום אבחרהו ענות אדם נפשו בו, הלכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע, הלזה תקרא צום ויום רצון ל ה?! הלו זה צום אבחרהו - פתח חרצובות רשע והתר אגודות מוטה, כי תראה אביון וכיסיתו ומבשרך חא תתעלם, אז ייבקע כשחר אורך והלך לפניך צדקך, כבוד ה יאספך", "ובפרשיכם כפיכם אעלים עיני מכם, ידיכם דמים מלאו" "זבח ומחה לא חפצת, אזנים כרית לי, זבחי אלוקים רוח נשברה, לב נשבר ונדכא אלוקים לא תבזה" ועוד רבים

..

"כי לא ציוויתי את אבותיכם ביום הוציאי אותם ממצרים על דבר עולה או זבח"

"זבח ומנחה לא חפצת, אזנים כרית לי. זבחי אלוקים רוח נשברה"

כל אלה גם במקים נטרלים.

כמובן שהקרבנות עוזרים, כוונת הנביא זה שהם לא עוזרים ככישוף או סגולה טכנית

לא כתוב ש ה אמר לו את זה, אבל אליהו ידע בעולמות עליונים.

ועוד רבים.

אגב לדבריך איך אלישע ידע שהוא ינצח רק 3 פעמים ללא נבואה?

ומה הקשר לנושא האמור?!

הוא אומר שאם היה יורה 5 או 6 חיצים אז היה מכלה את ארם. למה? זו סגולה?! לא! זה סימן שניתן לו בנבואה, ולכן הוא כועס.

הוא לא הנביא הראשון שמקבל סימנים בנבואה ומעביר אותם הלאה, איך בני ישראל ידעו שמשה הוא שליח ה'?

יש דוגמאות לרוח הקודש בנביאים, למשל אסף שהתנבא ברוח הקודש על הדוכן בדברי הימים במזמור, אבל לא זוכר, עיין שם.

או המזמורים שאמר דוד.

רוח הקודש זה מעלת נבואה פחותה, עיין ברמבם

אני מעריך שכן. בסוף אדם שרוח הנבואה שורה עליו הוא אדם שונה ויודע דברים, עיין שאול שכשרוח ה סרה מעימו השתנה לגמרי

הרוח הקודש שממציאים שהייתה לו היא לפחות בגדר נביא כאלישע, וכמובן שלא היה ולא נברא.

לא יודע מה אתה רוצה עם הגמרא לגבי בת קול, באותה מידה אני יכול לשלוח אותך לגמרא שאומרת שבטלה הנבואה, ולגמרא של תנורו של עכנאי לגבי הוכחה מבת קול.

זה מעיין נבואה מאוד קטנה, ולכן אין לה גדר הלכתי של נבואה

ובלבד שיאמר את תורתו, למה שיישקר?

הוא היה מאוד חכם חריף ואינטלגנט וביקורתי, למה שלא יטיל ספק בהזיותיו?

אני מכיר את הרמחל דרך ספריו, והגר"א אמר עליו שאם היה חי היה הולך עד לאיטליה ללמוד ממנו תורה

דווקא כשאתה צלול אתה יכול באופן מודע לפקפק מרצונך בכל דבר.

כשאתה הוזה ההזיה נדמית לך כמציות פשוטה כמו זו שאתה קיים.

אתה לא מכיר את הרמח"ל, ואתה רק מדמיין מה הוא היה. כמוך גם הגר"א.

אנשים שהכירו אותו הרגישו שמשהו בו לא בסדר. לא מופרך שהיו לו הזיות.

מי שמדבר על מגיד, גם אם יהיה בן 80 הוא חשוד. ואחרי שהם תהו על קנקנו הם השתכנעו שהוא לא בסדר.

ואני משתכנע שגם אתה לא.

שהיתה בו.

ברור שהם ישביעו אדם בן 20 שטוען למגיד, בדור שכל כך היד קצרה על ההדק

חשדנים ככל שיהיו, הוא עמד לפניהם. הם הכירו אותו.

גם רבי יוסף קארו טען למגיד, למה הוא לא נרדף על ידי החכמים על כך?

(הוא נרדף על היותו חבר הסנהדרין, אבל זה סיפור אחר, רוב חכמי דורו לא רדפו אותו, של כמו הרמח"ל)

היה אדם מאוד אינטלגנט וביקורתי, עם שליטה עצמית מלאה בתחום המידות והנפש כמו שאפשר לראות במסילת ישרים.  אדם כזה לא ישקר ולא ישלה את עצמו שקיבל מגיד אם זה היה הזיה, אלא יודה ויאמר "אולי זה היה מגיד ואולי הזיתי, לא יודע"

אבל אם היעבץ היה חי היום וודאי היה מודה שרמחל דובר אמת

אדם יכול לחוות התקפי הזיות ולהישאר נורמלי בשאר הזמן.

לרבי נחמן למשל אומרים שהייתה מניה דיפרסיה.

אמרתי לך, אנשי דורו חשדו בכל חתול שהוא שבתאי, ואפשר להבין את הפחד שלהם אחרי שבתאי צבי ועוד מגיע אדם בן 20 כמו הרמחל.  עובדה שגם בגרא חשדו בצעירותו

אולי הארי פוטר חי ונושם מעבר לרציף תישע ושלושה רבעים?

אתה לא יכול להמציא מושגים סתם ככה כאוות נפשך.

בטח לא כאשר זה אדם שמעיד על עצמו, שהוא אינו נאמן.

לא הכל נכתב, ולא את כל שנכתב אתה מכיר.

אדם בן 20 וטוען שקיבל מגיד, ברור שהיית רודף אותו גם אם הוא גדול הדור!

ועוד יותר אם רמת הגאונות שלו כל כך גבוהה שאתה בכלל לא מצליח להגיע לקרסוליו 

אז ידידי, אתה הטמבל פה.

אחראים כמו חייל על המשמרת אחרי 7 באוקטובר ועשו את עבודתם נאמנה בחשד בכל חתול.

אשרי יולדתם

מכיוון שהוא לא היה שקרן וטיפש, נשאר שהוא נאמן

זה לא משנה אם יש נפקא מינה הלכתית לדבר, אין הנחתום מעיד על עיסתו, הוא לא נאמן לומר דבר שכזה על עצמו. וגם לא ברור שנאמן להעיד על רבו.

עיין הרב קוק באחד מספריו ההלכתיים שאומר שחובה על נביא לבדוק אם יש אפשרות שהזה, ורק אם הנבואה וודאית לו במאה אחוז, רק אז יכול לומר אותה כנבואה

וזה לא משנה, אדם הוזה יכול להזות ולהחליט שוודאי לו שזה נבואה. זה פשוט קישקוש המזוייף מתוכו.

הרמבם אומר שהנבואה וודאית לנביא במאה אחוז, הוכחה מאברהם שהתנבא לשחוט את יצחק אחרי שנאמר לו ביצחק יקרא לך זרע, ולא פיקפק בציווי זה שמא הזה

אולי עכשיו אתה הוזה?

זה שהנבואה וודאית לנביא, לא אומר שהוזה לא יכול להזות שהוא נביא.

אני מכיר הוזה שבטוח שהוא נביא.

אני יכול להטיל ספק בחושים שלי, קל וחומר אם אי פעם אהזה.

מי שטוען כיום שהוא נביא הוא או טיפש לא ביקורתי שלא מטיל ספק בדברים, בניגוד לרמחל שהיה האינטלגנט והביקורתי בדורו.

או שהוא משוגע והשכל שלו לא עובד, בניגוד לרמחל שהיה צלול בחייו

ברור שעכשיו אתה יכול להטיל ספק בחושים שלך, אבל אתה לא עושה את זה סתם ככה כשמשהו וודאי לך(נשמע מוכר?).

אתה לא מטיל ספק אם אתה יהודי או לא, כי וודאי לך שכן. ככה גם בן אדם הוזה לא יחשוב שהוא הוזה.

אתה לא יודע כלום על הרמח"ל, אתה רק מדמיין מה הוא היה.

מעניין שהיו מי שקיבלו את הרושם שהוא שבתאי או משהו בדומה, הכריחו אותו למסור להם את כתביו, והשביעו אותו שלא לעסוק עוד בקבלה.

וודאי במאה אחוז כמו נבואה וכמו עצם קיומי.  לכן דרך האמונה ב ה אפשר קצת לחוות מהי נבואה. הנח להם לישראל שאם לא נביאים, בני נביאים הם.  וחלום (כלומר ציור סובייקטיבי של כוח מדמה) אחד מ60 בנבואה.

אבל על החושים שלי אני כן יכול להטיל ספק.

אני לא וודאי שאני יהודי, אלא רק ב99 אחוז.  הלכתית יש חזקה ואין לדיין אלא מה שרואות עיניו.

היתה טראומה משבתאי צבי ולכן רדפו כל אדם שאמר על רוח הקודש, גם אם היה מגיע נביא אמת היו רודפים אותו כל עוד לא התבררה נבואתו כאמת.   אגב היעבץ חשד גם על הגרא בצעירותו שהוא שבתאי, עד שהתוודע לטעותו.  

רידפת הרמחל היתה כי הבהיל אותם אדם בן 20 שטוען למגידים. הם היו רודפים גם אחרי ירמיהו כל עוד לא הוכחה נבואתו.  הרמחל מכל ספריו והידיעות ההיסטוריות היה אדם נורמטיבי, ביקורתי, שכלתן, בריא בנפשו, בעל משפחה והשכלה כללית ומתפרנס, וממש,לא הזוי כמו ברלנד או שבתאי צבי או שאר הנביאים המשוגעים בדורינו או בעלי הסינדרום

אבל הוא לא אמר זאת. הוא אמר שקיבל מגיד. למרות שידע על ההתנגות לדרכו

רוצה שנננסה פטרית הזיה ונבדוק?  

כן, תנסה פטריית הזיה ואז תדבר איתי.

או לחילופין, תדבר עם מישהו בזמן שהוא שבוי בהזיות.

אבל ההבדל בין אדם שלוקח פטרייה לסתם הוזה, הוא שהלוקח פטרייה יודע שהוא אמור להיכנס להזייה, ובסוף ההזייה הוא יבין שהוא הזה.

זה לא רוח הקודש של הנביאים, רק שם משותף.

אבל עדיין רוח הקודש הנמוכה הזאת היא שארית מינימלית של מעיין נבואה ואפשר לדעת איתה על עולמות עליונים

ב'- איזה כתבי אר"י אתה מכיר שנכתבו על קלף?

ג'- זה שהייתה לו רוח הקודש לא אומר שכל דבר נכתב ברוח הקודש.

ד'- מי אמר שהייתה לו רוח הקודש?

ואילו רוח הקודש האמורה לא נכתב שהם מכוונים למושג אחר, ואתה החלטת למה הם התכוונו בשרירותיות, ללא שום אסמכתא, רק מדמיונך הפורה.

הארי זה רוח הקודש של קהלת. המצאת את זה והחלטת להנעל על זה.

גם שכינה ששרתה בבית ראשון עם כבוד ה וענן זהה לשכינה שבבית כנסת ומראשותיו של אדם? האם יש עמוד ענן על ראשי?

יש מושגים שמשתנים עם הדורות ומקבלים משמעות שונה.

אתה זה שהמצאת שזו בת קול וננעלת על זה, אם כבר.

"מעולם לא שמענו"?! איפה רצית לשמוע כזה דבר, אם כל פעם שאתה שומע רוח הקודש בהקשר הזה אתה ממציא שזו בת קול?!

יש הבדל בין מושגים שכשמזכירים אותם אומרים שהמשמעות שונה, לבין מושג שאתה המצאת שהמשמעות היא שונה.

אתה דמגוג על חלל.

זה כמו שאומר ששכינה למעלה מראשי זה כמו שכינה במשכן

פשוט הזוי שכתבי הארי יטמאו את הידים לטענת רבי חיים ויטאל

למה אתה חושב בעצם שכתבי האר"י יטמאו את הידיים? זו גזירה על כתבי הקודש שנכנסו לתנ"ך.

מסכת מגילה.

"נכנסו לתנך" זה המצאה מודרנית של מחאקרים, מעולם לא שמענו על מושג כזה בגמרא. יש או ספר שנכתב ברוח הקודש, או ספר שנכתב בחכמתו של אדם (כמו שטענו על משלי אבל למסקנה כן נכתב ברוח הקודש) מה שנכתב ברוח הקודש מטמא את הידים, מה שנכתב בחכמתו של אדם לא.  לכן נחלקו על שיר השירים ומשלי וקהלת ואסתר עם מטמא את הידים.  גמרא מפורשת במגילה פרק ראשון נראה לי. ומנסים שם להביא הוכחות שאסתר נכתבה ברוח הקודש

כנל אם אדם יטען ששמע בבת קול שצריך לחלל שבת, לא יחנק כי מעולם לא טען לנבואה

מי שיאמר ששמע בת קול שצריך לחלל שבת, נדע שהוא הוזה.

ובכלל, לא ברור שכל הנ"ל קרה.

כי מה? אתה נביא שאתה יודע שרק חצי הוא משל?!

יוספוס פלביוס מצטט אגדות עם שונות, וביניהן גם משלים.

אם מיוספוס אתה רוצה להביא הוכחה, אולי גם תאמר שהאל נטש את עמו וזו הייתה קיצו של העם היהודי?

אמר אביי הוא יוחנן כהן גדול הוא ינאי, רבא אמר ינאי רשע מעיקרו, יוחנן צדיק מעיקרו

אני מסכים איתך שהחיצים לא היה סגולה.

באופן שלא מתפוצץ אקספוננציאלית

יש לך קושיה על הסתירה לכאורה בין ישעיה לאלישע, אבל התירוץ שאלישע כעס על המלך בגלל סיבות שלא כתובות הוא לא תירוץ משכנע.

אני מבין שמאלישע אנחנו לומדים שיש משמעות לפעולות גם בלי קשר לכוונות

ומישעיה אנחנו לומדים שחשוב גם ואפילו יותר עבודת ה' רוחנית

אבל זה לא סותר

וגם התורה "והשימותי את מקדשכם ולא אריח בריח ניחוחכם".

לא דיברתי על מצוות תורה או נביא, כי הרי אלישע חא ציווה עליו לירות יותר מ3 פעמים.  דיברתי על סגולות שמעולם לא צווינו.

לא סביר שדווקא אלישע יהיה יוצא דופן בזה משאר הנביאים

כל עוד לא תביא לי נביא שאמר "אין משמעות למעשים", אני אפרש שכל הדיבורים של הנביאים לא סותרים את החשיבות של מעשים.

הרי התורה אמרה "לא אריח בריח ניחוחכם", ובכל זאת יש ציווי להקריב.

אז הכוונה שיש משמעות אבל יכול להיות מצב שבו זה לא עוזר.

Buy non drop YouTube views and subscribers with real, organic engagement. Affordable INR pricing tailored for Indian creators who want sustainable, long-term growth for their content. https://boostsocial.in

למעשי סגולות שאין חובה או הידור לעשות

)לא כתוב בשום מקום בהלכה שירא שמים הרוצה להחמיר ידים קמיע וכו)

אין אזכור לסגולות טכניות שעוזרות כמו תרופות רוחניות

ומשמעות מעשים בעקבות הוראת הנביאים היא עסק מורכב שאני לא מבין.

אבל יש לא מעט דוגמאות כאלה למשמעות של מעשים טכנים.

החיצים כאן,

המכות שמיכה ביקש,

הטבילה בירדן של נעמן (שזה אגב דוגמה נוספת למעשים טכניים אצל אלישע),

המעשים החריגים של יחזקאל והושע 

אם אלישע היה מבקש ממנו לירות 6 פעמים והיה יורה רק 3, אז מובן למה יצא הקצף, הוא הפר את מצוות ה כמו שאול.

אבל לומר שאלישע אומר לו "אמנם לא ביקשתי ממך יותר מ3, אבל בגלל שלא ירית יותר אז תנצח רק 3 פעמים, בעיה שלך, כי ככה זה בשמים, כמו שאם אדם שתה בטעות רעל אז ימות" זה חא סביר, זה הופך את מצוות הנביא למאגיה וכישוף.

יכול להיות שזה שהוא ירה רק 3 מבטא פגם בזריזות ובהתלהבות של קיום מצוות נביא, כמו שאינו דומה שונה פרקו 100 ל101.

נעמן זה שונה, שם אלישע מורה לו במפורש לטבול 7 פעמים, לא אומר לו אחרי מעשה שבגלל שלא טבל אז יהיה מצורע.

מיכה והמכות (אתה מדבר על איש האלוקים שניבא לאחאב?) זה חשוב כי הוא צריך להתחפש למוכה, ולהדגיש ששליחות כלל ישראלית חשובה יותר מהכאת יהודי פרטי, ושם האדם מת בידי אריה לא בגלל סגולה שלא נעשתה, אלא בגלל שעבר על מצוות נביא

מעולם לא שמענו במקום אחר על סגולות בנביאים (אצל נעמן זה קיום המלצת נביא מפורשת)

אם היה כתוב "בגלל שלא ירית כמה פעמים אז עוררת את המזיקים והדינים שלא באשמתך ולכן תנצח את ארם רק 3 פעמים" אז זה היה הפשט.

אבל בפשט רק כתוב שבגלל שהוא ירה 3 פעמים אז זה יהיה כך.

למה? לא כתוב למה, זה כבר פרשנות שלך

ההנחה שלי היא שסגולה קיימת בפני עצמה ולכן הפשט מתאים

ממעשים מסוימים מסיבות שאנחנו לא מבינים ולא מקשרים.

ולכן הפשט הוא שזו סגולה.

ולכן זה ממש סגולה, ההסבר על המזיקים בא לתת הסבר מסוים לסגולות על דרך הקבלה פעמים רבות.

אם אדם לא עשה את הסגולה כי היה אנוס.

אם זה מצווה אז זה ייחשב כאילו עשה. אם זה סגולה אז יחשב כאילו לא עשה, כמו שמי שלא לקח תרופה כי היה אנוס אז בכל זאת לא יבריא.

לומר שמעשי הנביאים הם כמו סגולות זה קצת בעייתי, כי זה מכפיף את העולם הרוחני גם לטבע בו החזק שורד ולא הצדיק (חזק רוחנית במקרה זה), אם היה לי מספיק כסף לרכוש סגולה למרות היותי רשע - אנצל, ואם לא - אז לא אנצל.

בניגוד למה שאומרים על ה "מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו"

כמו שתרופה פועלת גשמית, בין באונס ובין ברצון, ללא קשר לצידקותו.

אם צריך כאן רצון ואנוס לא גורם לכלום, זה כבר לא סגולה אלא הידור (למשל מי שהידר לשתות יין אדום ב4 כוסות בפסח וגם מי שהיה אנוס ולא היה לו, יקבלו אותו שכר. אבל מי שהיה אנוס ולא לקח תרופה, עלול למות למרות צידקותו).

ברגע שנכנס כאן מרכיב הבחירה החפשית , אז זה כבר לא מאגיה, אלא שכר על מעשה מוסרי שעשית

מופת לכך שכבר נקבע שינצח רק 3 פעמים ועכשיו הנביא מתוודע למופת, כמו שזה שהעלמה תקרא את שם הבן עמנואל בישעיהו זה מופת להצלת ישראל,

או שזה פגם בזריזות המלך לקיים מצוות נביא שירה רק קצת.

לטעון לסגולות כמו תרופה יוצר מצב בעייתי, בו הטבע של החזק שורד (הנהגת שם אלוקים) פולש חלקית גם לעולם הרוחני (הנהגת שם הויה). ויוצא שאם למלך היו רק 3 חצים והיה גונב ממישהו יותר,  אז היה משפיע רוחנית יותר ממי שלא גונב חצים. (כמו שעני שגונב תרופה יבריא, ואילו עני שלא יגנוב תרופה לא יבריא. כי ככה עובד הטבע - החזק שורד, לולא השגחת ה שמציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו).

כמובן ניתן לטעון שכמו ש ה יצר פיסיקה גשמית, הוא יצר פיסיקה רוחנית. ומזלות משפיעים אלא אם כן מצווה מצלא ומגנא. אבל זה דחוק, כי מספיק אנו שואלים על הנהגת הטבע הגשמי "מדוע דרך רשעים צלחה", אז להוסיף לזה שיש גם טבע רוחני?

כך שלפחות אלישע הבין שלא נקבע כמה פעמים המלך יכה את ארם בטרם ירה.

זה שקשה לי תפיסתית עם משהו לא הופך את הפסוקים למשמעות שונה, אלא אולי התפיסה שלי דורשת תיקון.

מה יש לנזוף במישהו שעשה הכל בסדר? מה הוא אשם? 

מוזמן לתת לי דוגמא עם פירוש מרבותינו או במילון שויקצוף זה תסכול ולא כעס

זה כמו שאם בן גביר יאמר שאסור לגרש את תושבי עזה, אז נבין את דבריו בהקשר, ובטח לא נחשוב שהוא איש שמאל

כמוני,

לא מצינו בשום מקום שצדיקים וחכמים בהכרח לא מאמינים בסגולות. או שתרצה להאיר את עיניי למקור כזה.

אתה פשוט החלטת שאם הוא צדיק וחכם הוא יסכים איתך.

של דור שלם בישראל נקבע בגלל כמה שניות של סגולה שלא עבדה טוב שלא באשמת אף אחד?

איפה ההשגחה כאן?

האם לשיתטך גורל ה7 באוקטובר נקבע רק בגלל חליווה ואין כאן שום השגחה שמיימית?

למה?

לא מבין חשבונות שמיים.

בוא נבהיר נקודה,

אני לא מתייחס ברצינות לסגולות ככלל, אבל בהחלט רואה שיש להם מקום

"לב מלכים ושרים ביד ה "

"אין אדם נוקף (נוגף) אצבע מלמטה עדצשמכריזים על זה מלמעלה"

ועוד רבים

שהסיפור עם הנביא הוא ניצחון בקרבות אבל לא מוחלט לא בגלל החיצים?

הבאת ציטוטים יפים, אבל אשמח לראות איפה כתוב בהם התייחסות למקרה כאן.

הם מדברים על השגחה, האם ההשגחה הוגדרה מראש או בעקבות החיצים זה לא כתוב באף אחד מהמקורות שהבאת

סגולה היא דבר רב פעמי, שאדם אחר יכול להשתמש בה לכאורה.

אבל גם אם המלך היה ממשיך לירות חיצים זה לא היה מועיל.

אם אדם אחר היה יורה חיצים זה לא היה עוזר לו לדעת אם ינצח.

בישעיהו, זה שהעלמה תקרא את שם בנה עמנואל, זה סימן ומופת למשהו אחר

"וֶֽאֱלִישָׁע֙ חָלָ֣ה אֶת־חׇלְי֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יָמ֖וּת בּ֑וֹ וַיֵּ֨רֶד אֵלָ֜יו יוֹאָ֣שׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֵּ֤בְךְּ עַל־פָּנָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אָבִ֣י ׀ אָבִ֔י רֶ֥כֶב יִשְׂרָאֵ֖ל וּפָרָשָֽׁיו׃ טווַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אֱלִישָׁ֔ע קַ֖ח קֶ֣שֶׁת וְחִצִּ֑ים וַיִּקַּ֥ח אֵלָ֖יו קֶ֥שֶׁת וְחִצִּֽים׃ טזוַיֹּ֣אמֶר ׀ לְמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל הַרְכֵּ֤ב יָֽדְךָ֙ עַל־הַקֶּ֔שֶׁת וַיַּרְכֵּ֖ב יָד֑וֹ וַיָּ֧שֶׂם אֱלִישָׁ֛ע יָדָ֖יו עַל־יְדֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ יזוַיֹּ֗אמֶר פְּתַ֧ח הַחַלּ֛וֹן קֵ֖דְמָה וַיִּפְתָּ֑ח וַיֹּ֨אמֶר אֱלִישָׁ֤ע יְרֵה֙ וַיּ֔וֹר וַיֹּ֗אמֶר חֵץ־תְּשׁוּעָ֤ה לַֽיהֹוָה֙ וְחֵ֣ץ תְּשׁוּעָ֣ה בַאֲרָ֔ם וְהִכִּיתָ֧ אֶת־אֲרָ֛ם בַּאֲפֵ֖ק עַד־כַּלֵּֽה׃ יחוַיֹּ֛אמֶר קַ֥ח הַחִצִּ֖ים וַיִּקָּ֑ח וַיֹּ֤אמֶר לְמֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ הַךְ־אַ֔רְצָה וַיַּ֥ךְ שָׁלֹשׁ־פְּעָמִ֖ים וַֽיַּעֲמֹֽד׃ יטוַיִּקְצֹ֨ף עָלָ֜יו אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לְהַכּ֨וֹת חָמֵ֤שׁ אוֹ־שֵׁשׁ֙ פְּעָמִ֔ים אָ֛ז הִכִּ֥יתָ אֶת־אֲרָ֖ם עַד־כַּלֵּ֑ה וְעַתָּ֕ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים תַּכֶּ֥ה אֶת־אֲרָֽם׃"

(מלכים ב פרק יג)

הוא ירה שלוש חיצים ולכן יכה את ארם שלוש פעמים.

אם אחרי שהנביא אמר לו שבגלל שירית רק שלוש אז כך וכך הוא היה יורה עוד, זה לא היה עוזר.

למה? כי זו לא סגולה.

המספר היה רק סימן שניתן לנביא מאת ה' כדי שידע מה יקרה אם יעשה המלך כך, ואם יעשה כך.

אם אדם אחר יבוא היום וירה חמישה או שישה חיצים, זה לא יועיל.

אם זה היה סימן ולא סיבה, הוא לא היה כועס על המלך אלא רק מתעצב.

סגולה= מעשה כלשהו היכול להשפיע, כגון עלה ערבה סגולה לשמירה.

אם זה משהו חד פעמי זו לא סגולה, זה אות או מופת.

אם אתה תירה עכשיו חיצים זה לא יעזור, למה? כי זו לא סגולה.

אם המלך היה ממשיך לירות חיצים אחרי שהנביא אמר לו שבגלל שהוא ירה רק שלוש אז כך וכך, זה גם לא היה עוזר.

זה היה רק סימן.

אבל שם זה גם מצווה (ונתתם על המשקוף...לא תצאו איש מפתח ביתו), וגם שם הסגולה ברורה מה טעמה, כדי לשקף את זה שהפסיחה היא רצינית ומכת בכורות רצינית

אם הלא שמענו אתה מזכיר את הבדיחה עם גרעין האמת על זה שאין אף רב שמתיר משהו ספציפי, מביאים רב שמתיר ואז התגובה היא שהוא לא רב...

אותו דבר כאן, מביאים לך דוגמאות מהפשט ממש (ואינני מחובבי הסגולות אבל אני לא אשנה את האמת למה שליבי נוטה), אין שום הסבר אחר מהפסוק חוץ מהמשמעות של המעשה הטכני בלי שום דבר, על חלקם אתה אומר שעצם הציווי הופך את זה למשמעותי שזה פירוש ייתכן אבל זה שוב משמעות במעשה בלי חשיבה או אמונה כלשהי לפני ועל חלקם התגובה היא "זה לא כי לא שמענו".

כמו שכתבתי וישע אמר גם.

נשמע לך הגיוני שישראל ינצחו רק חלקית במלחמה בגלל סגולהשלא צלחה? אז למה לא נותנים למלך עוד הזדמנות? נגמרו ל ה הכישופים? זה קצת להפוך את התורה לעבודה זרה

עם חטאים ולא מעשים מטעם עצמם.

ב. יש גמרא בשבועות שאומרת שמותר לקרוא פסוקים כדי להימנע ממזיקים, כך שהפסוקים משפיעים על המזיקים לדברי הגמרא.

ג. יש גמרא בהוריות שאומרת שאוכלים סימנים בראש השנה כי יש לזה השפעה. (וזו הסיבה שלא ישנים בבוקר ראש השנה כדי שהמזל לא יישן, זה נשמע לי מתאים יותר לקונספט של סגולות)

מסביר הט"ז את העניין:

"שלא לישן. דאיתא בירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה:"

(על דברי הרמ"א בסימן תקפג סעיף ב)

אפשרות אחרת שכתב כך - זו השפה שעמי הארצות מבינים

כל דבר אחר איננו עבודה זרה

https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%A9_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%9B%D7%94

מאמין שאם אנשים מאמינים בסגולות, זה יכול להשפיע עליהם לטובה.

ניסיתי סגולות וכן עבדו, ניסיתי אותם שוב ולא עבדו, וכן להיפך.

לא מחפש סגולות, אבל למשל סגולת השקל שישים לטרמפ לא היה אכפת לי לנסות, וכדו' סגולות מטופשות שאנשים ממציאים לא היה אכפת לי לנסות, כשהייתי קטן(בן 4 בערך) הייתי מסתובב עם כרטיס למינציה שבתוכו עלה ערבה מיובשת והאמנתי שהוא מגן עליי.

לא היה ממה לפחד באמת, חוץ מהדמיונות שלי, לכן העלה ביצע את תפקידו נאמנה עד שפתחתי את הלמינציה יום אחד והוא התפורר.

סגולות באופן כללי זו שטות. אם מישהו יבוא אליי עם סגולה מהשרוול אני אגיד לו במקום שזו שטות, ואם זו סגולה קלה לביצוע יכול להיות שאנסה אותה אחר כך כדי להוכיח שזו שטות.

לא, לא הגזמת עם השאלות. כן, אם בא לך תשאל.

(פעם המצאתי סגולה בעצמי, למרות שלא האמנתי בסגולות, זה היה פרדוקס מעניין)

מאמין  כן עושה כמעט לא

כשהרגלים בריאות לא צריך קביים 

ואם יש תפילה לא צריך סגולה 

אבל לפעמים מנסה סוג של לקצר הליכים ועושה סגולה

סגולות שאמר הבן איש חי

יש לסגולות כוח, אבל זה כוח שהוא לא נפרד מה', בסוף ה' מחליט.

ניסיתי סגולות שנראה שזה לא עזר למה שרציתי אבל זה בטוח לא היה לחינם.

שינה את התלות והביטחון בסגולה.

בעיני התלות צריכה להיות כולה לה'. 

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

"לא התאפרתי כי אני מרגישה בנוח איתך".

כי אני דווקא לאחרונה חשבתי על משפט שמישהו אמר פה פעם, שהלוואי שנרצה תמיד להראות במיטבנו מול הבני זוג.

ויש סיפור על צדיק אחד שלפני שנכנס לבית לאשתו היה מסתכל במראה ומסתדר.

בלי איפור...

האיפור זה תוספת נחמדה להתייפות עוד יותר

גם תכשיטים זה תוספת..

אפשר להראות במיטבנו גם בלי תכשיטים

אני חושבת שהבסיס זה להיות נקיה ורעננה עם בגדים נקיים

וחיוך

יותר מזה זה תוספת

זה אני חושבת מול אנשים זרים אבל בבית כן להשקיע יותר. למה להישאר עם הבסיס?

לא סתם עזרא תיקן שימכרו בכול עיירה תמרוקים ותכשיטים. 

אישה אוהבת להתקשט ולהשקיע בנראות וכל הכוחות האלה נועדו בעיקר לבית וחבל שמשקיעים יותר ביציאה מהבית.

אולי אנחנו לא מדברות על אותו דבר...

ביום יום קשה להשקיע

ולכן חשוב לזכור שהבסיס הוא מהמם

ולא צריך להתאמץ כדי להיות רעננה ויפה לבעלך

מידי פעם אפשר גם להתקשט ולהוסיף

אבל כן לזכור שגם כשאין כוח להשקיע

עדיין יש דרך קלה לקבל את בעלך מהממת

וזה פשוט להתקלח ולהתלבש יפה ולחייך

להיות נקייה זה משהו בסיסי שמצופה מכל אחד גם אם הוא לא אישה\בעלי.

אבל אני כן מבינה שלא תמיד יש כוחות להשקיע וזה בסדר גמור!(:

 ויש נקייה ורעננה ומחייכת 😉

דווקא זה יכול להיות נחמד מהצד האומנותי שבזה (יש לי תפישה קצת אחרת ביחש ליופי אני חושב)

חושבני שיש משהו גם בזה וגם בזה

אני לא מתחברת לאיפור כבד...

וכל אחד ומה שהוא מתחבר

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי