אבל למה לי לכאוב על הדור ועל בעיות חברתיות וכאוס בעם?

אני לא מבינה את עצמי למה אני לוקחצ כאב של אחרים

ואיך יוצאים מזה?

אני לוקחת ללב כאב ורחמים גם על מי שלא בסדר

יש נושאים שמעסיקים אותי ברמה שכל המערכת מתחרפנת.  לפעמים זה כי הנושא מעסיק אותי (ואז צריך לעשות עליו בירור, לבד או עם מישהו אחר). 

לפעמים זה כי אני בורח ממשהו אחר ואז פתאום המערכת מציפה איזה כאב או איזה נושא אחר שצריך יחס ואנחנו בורחים ממנו לחדשות או לנושא אחר.

יש גם כאבי בטן שמפעילים אותי כשלמישהו בסביבה הקרובה שלי כואב או מוצף רגשית. כן זה מרחיק אותי ממנו (כדי לשמור על עצמי) ומייצר עוד הרבה עיוותים, אבל ככה הגוף שלי מחווט כרגע. אני עושה עם זה עבודה וזה עובד פחות מפעם ועדיין זה מפעיל אותי וזה דופק אותי בהרבה צורות. זו המציאות כרגע. להתעלם ממנה יהיה עוול.

איך יוצאים מזה? זה ארוך. ולקח הרבה שנים. כל נקודה של כאב לגופה. לפעמים היא צריכה יחס אישי, ולפעמים מה שצריך יחס אישי זה משהו אחר בכלל.

אבל היום דברים פחות מפעילים אותי מפעם. ולפעמים הם פשוט מפעילים וצריך לקבל את זה ולפנות להם זמן שהם יפעילו.

יש את מה שאת יכולה להשפיע עליו

ויש את מה שאת מושפעת ממנו ומזיק לך גם כשאין לך יכולת השפעה באמת.

צריך ללמוד לזהות טריגרים לרגישות ולהרחיק אותם. פחות חשיפה לכאב של אחרים. 

כבר מצאו שיש קשר בין גוף לנפש.

תשחררי. תחשבי מה עושה לך טוב ופשוט תדאגי לעצמך.

יש הרבה כאב ואתגרים בעולם, פשוט צריך להתמקד בטוב.

כאב נפשי מקרין גם לגוף

אם מעניין אותך, את יכולה לשמוע את ד"ר נאדר בוטו, קרדיולוג שמדבר על הקשר בין גוף נפש

ללא ספק בכלל. יש קשר הדוק בין הגוף והנפש (כידוע) 

רופא המשפחה שלי עזר לי להבין אחרי הרבה שנים של כאבי שרירים, שזה בעצם פיברומאלגיה ושהיא מוּנעת מעומס רגשי ונפשי.

הוא יעץ לי לקחת כדור שעוקף את זה ופועל על הנפש/גוף, קרא לזה בשורה התחתונה - תחליף חיבוק...😢😉

כמובן שלכל אחד זה יתפרץ במקום אחר בגוף

אני סובלת כבר שנים מצינונים, כל פעם באופן אחר, אבל ברצף מזעזע! לפני כשנתיים עלינו על זה שזה דלקת חריפה מאוד בסינוסים.

ברור לי מעל לכל ספק שזה הצטברות של עומס רגשי.

אני מנסה מידי פעם להקל על עצמי בעבודה רגשית, נוסח 'המסע', אבל לא מספיק.......

שתהיה לכולנו בריאות איתנה   חחחחחחחחחח

את מצליחה לטפל באותם צינונים?

מה הוא נוסח "המסע"?

ורק בריאות שתהיה

של ברנדון בייס. ממליצה מאוד לקרוא. תהליך פשוט, עמוק ואמיתי.

למעשה, סוג של התבודדות ואני 'גיירתי' את הספר תוך כדי קריאה, כי אם זה לא בקשר עם ה' יתברך, זה כמובן נטול אמת.

לא אגיד שאני מצליחה לנטרל את ההתקפים, אבל כן להקל ולהתקדם בריפוי הכללי.

נשמע מעניין... לא קראתי

מדבר על התבודדות?

אז התהליך בעקבות המסע עוזר לך, ברוך ה ממש, והכדור מהרופא?

עזר לפתור את בעיית הכאב בשרירים? התחליף חיבוק עזר?

לא זכתה לדעת מה זו התבודדות... 

אבל ה'מסע' שהיא עברה ומלמדת שם איך לעבור, הוא בהחלט מקביל להתבודדות מובנית ונכונה בעיני.

זה לא עזר ואני עדיין סובלת.. אבל מקל

הכדור כנראה עוזר במידה מסויימת...   יש דברים שאין להם תחליף, אבל בדיעבד  חחחחח

את המסע עברת עם עצמך לבד?!

הלוואי ויעבור לך לגמרי

כן, לחיבור אמיתי אין תחליף אמיתי כמו שאמרת

ותודה 

עשיתי את המסע לבד, עם הספר

אבל אחרי הרבה שנים שהייתי בקשר טיפולי עם מישהו שמטפל בדרך של עבודה עם הילדה הקטנה...

זה כאילו היה סיכום ומיקד אותי לעבודה יותר יעילה

לכל אחד בתוך עצמו יש את ה'ילד הקטן' שלו, שחי ובועט...

ממנו מגיעים כל הכאבים

ואותו צריך להרגיע

תורה שלמה!

פשוטה, אבל אמיתית

לא הבנתי נכון

תודה רבה על ההסבר

נשמע בהחלט מעניין

אז הטיפול יחד עם המסע נתנו לך פתרונות

ועכשיו פתרת הכל מול הילדה הקטנה שבתוכך?

לא נראה לי שהייתי מגיעה לפורום של רגישים מאודדד.....

אולי לפורום של מאושרים, אם יש כזה דבר

או שהייתי מגיעה לתחנה הבאה.... שכולה טוב...................

מאחל לך ומזמין אותך לפתוח פורום כזה

שתהיי המנהלת שלו אפילו

אשרייך ממש על הדרך

פשוט ללמוד

סבלתי רוב החיים שלי מהדבר הזה (על רקע רגשי, אבל לא רק) ובגדול כל פעם שמבינים "איך זה עובד" או "על מה זה יושב" אז אותו כאב ספציפי הולך והאף נפתח עד לפעם הבאה. עם הזמן והנסיון כמות הנזלות יורדת והזמן עם נשימה חופשית, עולה.

בגדול

קשב לגוף ולמערכות שלו עוזר מאוד להפחית את הסבל.

כשעשיתי צילום ומשם ברור שיש לי דלקת רצינית מאוד בסינוסים. לפחות הפסקתי לנסות לתלות את זה כל פעם במשהו אחר....

וגם ברור לי שהדלקת הזו התפתחה על רקע רגשי 

תצחק עלי. אני לא יודעת איך לכתוב באישי...  גם חדשה יחסית וגם לא צעירה  חחחחחח

שלחתי לך מסר.

מה מפחיד אותך שם? מה מציף אותך?

זה לא סתם. יש לזה סיבה. וצריך עם לב רך לחפש אותה.

שקוראים לי הרבה במפגשים כאלה

שיחות שלא זורמות

לא מוצאת נושא שיחה

עומדת ולא משתלבת

מרגישה מוזרה

יש לי השבוע כמה אירועים כאלה

ומותשת מלחץ

אני לא מכיר אותך בכלל אבל יש לי כמה רעיונות. הראשון שבהם זה שאת "חייבת להצליח". כלומר אם את עומדת בצד את מרגישה מוזרה ותקועה ו"נכשלת" או משהו דומה לזה. ואז את נלחצת עוד לפני שזה מתחיל.

זה קורה המון.

מפגשים חברתיים הרבה פעמים יוצרים תחושה לא נעימה.

זה להבין שאנשים לא באמת רואים כמוני את כל הניואנסים שאני רואה ומפריעים לי כל כך.

הרגשתי מוזר, או משועממת  או הבחנתי במה שהם מרגישים והייתי בטוחה שכולם רואים את זה.

כשהם למעשה בכלל לא שמו לב.

אנשים רגישים מאד שמים לב להרבה יותר דברים ממה שאנשים אחרים שמים לב אליהם וכשיודעים את זה, זה יותר קל.

(ומעבר לזה, אני עדיין לא מתה על מפגשים)

מהמפגש החברתי, מרגיש ברמה זו או אחרת, אותו דבר. א ת  היא שבוחנת אותם לא הם אותך (ללכת עם הרגשה הזו).

זה משהו ששווה לעבוד עליו.

לחקור מי הולך להיות במפגש, מה מעניין אותו, מה הוא ישמח לספר לך.

לדמיין את עצמך, מה את עושה כשהשיחה נתקעת או כשאת מוצאת את עצמך מחוץ למעגל.

להחליט מראש מה נחשב הצלחה ומה כישלון מבחינתך. תבואי עם ציפיות נמוכות אבל עם דרישה מעצמך.

לבקש מהצ'אט טיפים לשיחות במפגשים כאלה - על מה כדאי להתעניין, איזה דברים כדאי לספר.

וגם... לא להתכונן יותר מדי, כי המטרה היא שתצליחי להשתלב בשיחה בטבעיות ואפילו תגידי משהו שלא התכוונת כל כך. שתרגישי שייכת. הלוואי שנרגיש שייכים... 

לא לאכול כי זה לשנות מצב, ולהשאר רעב עדיף על שינוי ללא-רעב

או לא להיכנס להתקלח (זה יכול לקחת לי גם שעתיים)

כל המשימות שדורשות לשנות משהו

לקום מהספה זה קשוח

לעזוב את הגלילה בטלפון

לקום מהמיטה

אבל לצאת מהעבודה קלל

לחזור לגלול אחרי משימה

אפילו לצאת להליכה קל ופשוט 

טוב, תלוי מה בעבודה.

על מה שקורה המערכת העיכול ותוצאות לוואי.

הפחתת קטניות וירקות מצליבים  ( כמו כרוב) מפחיתה גזים באופן דרמטי. 

שקשה לך להשתחרר ממנו והוא עדיין כובל אותך... (גם לי יש סיפור כזה)

ממליצה לאמץ מבט נייטרלי על עצמך, כמה שיותר אובייקטיבי. עם עצמנו אנחנו משוחדים, קל לנו להתבוסס ברגשות ולטבוע בהם... אבל זה לופ שפוגע בנו. נסה להפריד רגע בין הקולות בתוכך ולהיות השופט מלמעלה, זה שעושה ביניהם שלום, המבוגר האחראי. לשמוע את קול הרגש, את קול השכל, ולתווך בחמלה. 

אם אפשרי, באמת עדיף ללכת לטיפול. באמת באמת. זה לא חולשה זה חוזק.

אתמול בשבת, רפרפתי מעט ב"עד שליבך יתנגן" - אלומה לב המביאה באופן יוצא מהכלל את

שיטתה של הרבנית ימימה, שהיתה פסיכולוגית וגם , עד כמה שהבנתי, קשורה לתדר רוחני.

ממליצה. יש סדנאות עם מדריכות (אולי גם מדריכים) בשיטה שלה. יש גם מישהי ביוטיוב

שמלמדת. וגם מישהו. איני זוכרת את שמותיהם. מאוד כדאי. מאוד נוגע.

ריגשת, מזדהה איתך, מרגיש את מה שעברת. גם אני עברתי את זה.

וכן, הצהריים קיבלתי תזכורת, אחת מני עשרות, מאז שזה (וזה וזה וגם זה) קרה. אף אחד בעולם לא יבין אותך. אף אחד לא יידע מה אתה מרגיש, מה מניע אותך לפעול, איזו מילה בדיוק מזכירה לך משהו - שאף אחד לא היה חולם בכלל שקרה...

וזה שורף את הלב ואת הנשמה כל פעם מחדש. וה"נחמת שוטים" היחידה היא שכמעט כולם עברו איזה משהו כזה. אז לפחות אני לא חריג. (ובכל זאת הם לעולם לא יבינו אותי).

אז כן, נגעת בי, אחי. (והפעם בהסכמה)

אני יכול להגיד לך שיש משהו שאין לאנשים אחרים.

אתה היית שם ואתה יכול להדריך אנשים איך לצאת מהצרה הזו.

זו דרך מצויינת להפוך מנטל לנכס.

ואני משוכנע שאתה גם לא באמת נטל, גם אם אתה רואה בעצמך ככזה, יש לך מה להביא לעולם.

מאד מקווה שאתה מקבל טיפול רגשי ... מגיע לך להרגיש טוב...

בירושלים - רח' חירם, ליד רח' בשם ירמיהו.