וגם הילדים פה מיטרללים

מזל שיש את כח סבתא

הצלחת לעבוד היום?

מצד שני, עובדת במקום עבודה שלא כדאי להיות בו אם נופל שם טיל. בלשון המעטה.

וגם, הדרך לשם ארוכה יחסית (40 דקות בערך) אם תהיה התרעה באמצע הדרך, לא יודעת איך אתמודד עם זה

בינתיים אישרו לנו עד מחר מהבית

אני הערב מתכנן לצאת להליכה כי אני חייב. לגוף ולנפש. שני ילדים שלא מוכנים לישון אררררררר

הם סליים נצנצים מהלך החמודים האלה🥰

ויש כח סבתא להפוגות הרי

כי אני צריכה לצאת. ושונאת את הכלאיים הזה של בית עבודה ביחד. ובמשרד יותר נח

הנה. יצאתי. בערב. להליכה כדי לאוורר את המחשבות.

בבית יש לי חדר שמשמש כמשרד. זה אחרת.

איך אפשר לאהוב סליים?

(תשאלי את הבת שלי בוורוד נצנצים 

יכולה לשחק עם זה שעות

זה היה ממש מרגיע ונותן לי עוגן. ושגרה

(לא אפשרי מהסיבה הפשוטה שאין מעון..)

חיבוק לך❤️ @ילדה של אבא

גם אני צריכה ואוהבת שגרה

לא אפשרי לי לעבוד עם הילדה, אנרגטית..

ועד שהיא נרדמת אני כבר גמורה

חחח

חוץ מהצורך שלי בשקט ובשגרה, גם המתח הזה גומר עליי - אי אפשר להתנהל כרגיל כשכל רגע עלולה להישמע התרעה... (אבל לפחות יש התרעה לפני האזעקה, ויש קצת זמן להוריד את כולם למקלט) גם השהייה במקלט מחניקה לי מדי...

ובילדים - יש כאלה שממש זקוקים לשגרה, אבל יש כאלה שהחופש עושה להם ממש טוב כך או כך, מלבד שתי הקטנות שנהנות מה"טיולים" התכופים, כולם בלי כוח לרדת למקלט...

ועם כל זה, אני חושבת שמצבנו יחסית טוב ב"ה.

מתפללת שלא נצטרך לשרוד כך יותר מדי

הרבה פעמים אני לא מצליחה להיות נוכחת ברגע כי עוד רגע יקרה x y z (במקרה שלנו אזעקה נגיד) ואני דרוכה לקראת במקום פשוט להיות

חשבתי שזו משו רק שלי, ועכשיו גם את משתפת במשו דומה..

מעניין איפה זה פוגש אותנו במקום של הרגישות. 

חייבת לפצח את זה

למרות שאני הרבה פחות קפיצית ודרוכה מפעם. יכלתי להיות ככ בלתי נסבלת 😅

אני תופר לעצמי את הלו"ז ברמה של לדעת בדיוק מתי לצאת ולפעמים פשוט משקיע את הזמן של "הלחץ" בלתכנן את הנסיעה (לראות מסלולים ב-WAZE, לבדוק תחבורה ציבורית אם שייך וכו').

לפעמים זה מכניס אותי לשוונג עבודה וזה מה שצריך כדי לצאת מהתקיעות.

בלב - אני פשוט איתך. זה אנרגיה מרחפנת שזורמת בי.

איך אמרתי פעם לבעלי? יש לי קשב הפוך

אני יודעת לעשות דבר אחד בכל פעם. גם אם זה רק לחכות ל..

זה מעיק

עם העבודה מהבית זה בלתי נסבל אפילו

היום היה קצת. והגוף מגיב ומשתןלל

כל אחד והמושגים שלו

תכלס, אין לי כח לזה יותר

טאטע, טאטעע תחזלששש לייי את החיווט

איש מקצוע מתחום אחר: משהו שאני תקוע בו וצריך עזרה בו

אני: (שאלות טכניות)

אמחא: עזוב אין לי כח

אני: ואתה רגוע עם זה? זה לא מציק  לך שאתה תקוע?

אמחא: לא. אני חי את החיים שלי ולא צריך כלום.

אהההההההההההההה. אין מקום להכיל  את זה אצלי. אם זה מציק לי זה מציק לי.

גם אני הייתי ככה פעם כמוך

היום אני כמו הבחור הלא מוטרד בהרבה דברים, ובדברים מסוימים עדיין לא משחררת.

במקרה הזה בעולם אבל זה יכול להיות גם רגש חזק מאוד של מישהו סביבך (ילד, אבא, אמא, אפילו חברה בכיתה).

בעיקר בימי שישי, אם נוסעים

ואז כל היום לא מצליחה להתמקד לחמש דקות כי עוד שניה הולכים? גם אם יש שעות

התחיל להיות פחות גרוע בזמן האחרון, אבל זה היה מוחק לי ימים שלמים

בהתחלה לקחתי את תפקיד הגיבור החסין האדיש. אפילו הספקתי לשכוח מהפורום הזה. אבל בסוף זה מתיש את הנפש ואני עוד אקרוס מזה, אז כדאי למצוא איפה אפשר לשחרר...

הרבה חדשות דווקא מאפסות אותי, או שזו רק התמכרות שקשה לעזוב אותה. אין לדעת

וגם לקחתי על עצמי משימה סיזיפית בעבודה, שלאף אחד לא הייתה סבלנות לעשות אותה. אתמול עשיתי אותה כל היום, לקחתי איתי את המחשב למקלט. זאת ממש ברכה. הבוקר סיימתי 

העניין זה לא רק לצלול במודע. זה נושא אחד. העניין זה לדעת שגם כשנגמרת המשימה שאליה צוללים שאנחנו עדיין בפוקוס הזה וזה כבר עניין רגשי ולא קשור לעבודה.

כשהמשימה נגמרת, החשק לאתגר לא מניח להתרכז בכלום.

ויש גם את האתגר הרגשי שלשמו התכנסנו (...), שבמקרה הזה אני מאמין שהזמן מרפא, אז זה טוב להרוויח זמן במשימה רציפה 

אני די מצליחה להתנהל במקביל. הילדים גם רגועים יחסית ב"ה, וזו תקופה יחסית נוחה לעבוד בה מהבית.

אתמול הייתי נורא מוצפת מהמצב וסגרתי מחשב ב12 כי לא יכלתי להכיל יותר כלום. הלכתי לישון פשוט.

אחרי שבלילה/בבוקר פעמיים ירדנו סתם ככה למקלט (הייתה ההתרעה המקדימה אבל לא אזעקה) - משהו בי קצת נרגע, והבוקר סוף סוףהצלחתי להשתלט על הבלגן האטומי ששרר פה בבית - וזה בפני עצמו נותן לי שלוות נפש...

נקווה שנצליח כולנו להמשיך כך. וגם לישון כמו שצריך...

בתנאים הרבה יותר קשים. מה לעשות שבכל דור עומדים עלינו לכלותינו.  במקרה הזה אנחנו עוזרים לקדוש ברוך הוא, להצילנו מידם. ויש לזה מחיר. אבל זכינו לחיות בדור כזה ובמדינה כזו. העם היחיד בעולם שקרא תיגר על רשעים מוסלמים ארורים.

אבל אם להיות קטנונית - הפריע לי הניסוח.

בראייה שלי לפחות, את המציאות האלוקית בעולם, אנחנו אף פעם לא עוזרים לקב"ה. הוא לא באמת צריך את העזרה שלנו. או בכלל.

אנחנו עושים השתדלות והוא עוזר לנו שתהיה מוצלחת

ומי עושה? צבא ההגנה לישראל העומד על משמר ארצנו. ברור שהכל בעזרתו יתברך. אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר. חיסול הרשע בעולם היא מטרה של הקב"ה. אנחנו עושים את זה, ומשלמים מחירים כבדים. ה' הושיע המלך יעננו ביום קראנו.

רווק, אין עבודה,אין לימודים

מה עושים?
מנסה לעשות כמה פרוייקטים מהצד כתחביב אבל מרגיש שאני מבזבז את כוחותיי (ולא מרוויח על זה כסף חח)

תודה

שגרה זה בריא לנפש. כנל תעסוקה. זה לא טוב להמשיך ככה חבר

אולי עכשיו קשה למצוא עבודה מן הסתם, אבל הייתי מחפשת אפילו התנדבות במקומך.

סתם כי אני בלימודים שלא מסתדרים לי
אז יצא מצב שאני מצד אחד לא לומד בגלל הלימודים אבל גם לא לומד כי אני מחפש כיוון אחר כרגע

תנסה לבנות סדר יום

לעזור להורים

לאחיות

משפחות מגויסות

תפילות במניין, שיעורי תורה

שעה אימון

כל מה שימסגר לך את היום ויתן לך תחושת משמעות וחיוניות

למרות שעצם ההתחלה מאתגרת
אבל אצליח בעזר ה'

ואז לפורום הזה כבר לא תהיה מטרה

מה מפחיד אותך שם? מה מציף אותך?

זה לא סתם. יש לזה סיבה. וצריך עם לב רך לחפש אותה.

שקוראים לי הרבה במפגשים כאלה

שיחות שלא זורמות

לא מוצאת נושא שיחה

עומדת ולא משתלבת

מרגישה מוזרה

יש לי השבוע כמה אירועים כאלה

ומותשת מלחץ

אני לא מכיר אותך בכלל אבל יש לי כמה רעיונות. הראשון שבהם זה שאת "חייבת להצליח". כלומר אם את עומדת בצד את מרגישה מוזרה ותקועה ו"נכשלת" או משהו דומה לזה. ואז את נלחצת עוד לפני שזה מתחיל.

זה קורה המון.

מפגשים חברתיים הרבה פעמים יוצרים תחושה לא נעימה.

זה להבין שאנשים לא באמת רואים כמוני את כל הניואנסים שאני רואה ומפריעים לי כל כך.

הרגשתי מוזר, או משועממת  או הבחנתי במה שהם מרגישים והייתי בטוחה שכולם רואים את זה.

כשהם למעשה בכלל לא שמו לב.

אנשים רגישים מאד שמים לב להרבה יותר דברים ממה שאנשים אחרים שמים לב אליהם וכשיודעים את זה, זה יותר קל.

(ומעבר לזה, אני עדיין לא מתה על מפגשים)

מהמפגש החברתי, מרגיש ברמה זו או אחרת, אותו דבר. א ת  היא שבוחנת אותם לא הם אותך (ללכת עם הרגשה הזו).

זה משהו ששווה לעבוד עליו.

לחקור מי הולך להיות במפגש, מה מעניין אותו, מה הוא ישמח לספר לך.

לדמיין את עצמך, מה את עושה כשהשיחה נתקעת או כשאת מוצאת את עצמך מחוץ למעגל.

להחליט מראש מה נחשב הצלחה ומה כישלון מבחינתך. תבואי עם ציפיות נמוכות אבל עם דרישה מעצמך.

לבקש מהצ'אט טיפים לשיחות במפגשים כאלה - על מה כדאי להתעניין, איזה דברים כדאי לספר.

וגם... לא להתכונן יותר מדי, כי המטרה היא שתצליחי להשתלב בשיחה בטבעיות ואפילו תגידי משהו שלא התכוונת כל כך. שתרגישי שייכת. הלוואי שנרגיש שייכים... 

לא לאכול כי זה לשנות מצב, ולהשאר רעב עדיף על שינוי ללא-רעב

או לא להיכנס להתקלח (זה יכול לקחת לי גם שעתיים)

כל המשימות שדורשות לשנות משהו

לקום מהספה זה קשוח

לעזוב את הגלילה בטלפון

לקום מהמיטה

אבל לצאת מהעבודה קלל

לחזור לגלול אחרי משימה

אפילו לצאת להליכה קל ופשוט 

טוב, תלוי מה בעבודה.

על מה שקורה המערכת העיכול ותוצאות לוואי.

הפחתת קטניות וירקות מצליבים  ( כמו כרוב) מפחיתה גזים באופן דרמטי. 

שקשה לך להשתחרר ממנו והוא עדיין כובל אותך... (גם לי יש סיפור כזה)

ממליצה לאמץ מבט נייטרלי על עצמך, כמה שיותר אובייקטיבי. עם עצמנו אנחנו משוחדים, קל לנו להתבוסס ברגשות ולטבוע בהם... אבל זה לופ שפוגע בנו. נסה להפריד רגע בין הקולות בתוכך ולהיות השופט מלמעלה, זה שעושה ביניהם שלום, המבוגר האחראי. לשמוע את קול הרגש, את קול השכל, ולתווך בחמלה. 

אם אפשרי, באמת עדיף ללכת לטיפול. באמת באמת. זה לא חולשה זה חוזק.

אתמול בשבת, רפרפתי מעט ב"עד שליבך יתנגן" - אלומה לב המביאה באופן יוצא מהכלל את

שיטתה של הרבנית ימימה, שהיתה פסיכולוגית וגם , עד כמה שהבנתי, קשורה לתדר רוחני.

ממליצה. יש סדנאות עם מדריכות (אולי גם מדריכים) בשיטה שלה. יש גם מישהי ביוטיוב

שמלמדת. וגם מישהו. איני זוכרת את שמותיהם. מאוד כדאי. מאוד נוגע.

ריגשת, מזדהה איתך, מרגיש את מה שעברת. גם אני עברתי את זה.

וכן, הצהריים קיבלתי תזכורת, אחת מני עשרות, מאז שזה (וזה וזה וגם זה) קרה. אף אחד בעולם לא יבין אותך. אף אחד לא יידע מה אתה מרגיש, מה מניע אותך לפעול, איזו מילה בדיוק מזכירה לך משהו - שאף אחד לא היה חולם בכלל שקרה...

וזה שורף את הלב ואת הנשמה כל פעם מחדש. וה"נחמת שוטים" היחידה היא שכמעט כולם עברו איזה משהו כזה. אז לפחות אני לא חריג. (ובכל זאת הם לעולם לא יבינו אותי).

אז כן, נגעת בי, אחי. (והפעם בהסכמה)

אני יכול להגיד לך שיש משהו שאין לאנשים אחרים.

אתה היית שם ואתה יכול להדריך אנשים איך לצאת מהצרה הזו.

זו דרך מצויינת להפוך מנטל לנכס.

ואני משוכנע שאתה גם לא באמת נטל, גם אם אתה רואה בעצמך ככזה, יש לך מה להביא לעולם.

מאד מקווה שאתה מקבל טיפול רגשי ... מגיע לך להרגיש טוב...

בירושלים - רח' חירם, ליד רח' בשם ירמיהו.