וגם הילדים פה מיטרללים

מזל שיש את כח סבתא

הצלחת לעבוד היום?

מצד שני, עובדת במקום עבודה שלא כדאי להיות בו אם נופל שם טיל. בלשון המעטה.

וגם, הדרך לשם ארוכה יחסית (40 דקות בערך) אם תהיה התרעה באמצע הדרך, לא יודעת איך אתמודד עם זה

בינתיים אישרו לנו עד מחר מהבית

אני הערב מתכנן לצאת להליכה כי אני חייב. לגוף ולנפש. שני ילדים שלא מוכנים לישון אררררררר

הם סליים נצנצים מהלך החמודים האלה🥰

ויש כח סבתא להפוגות הרי

כי אני צריכה לצאת. ושונאת את הכלאיים הזה של בית עבודה ביחד. ובמשרד יותר נח

הנה. יצאתי. בערב. להליכה כדי לאוורר את המחשבות.

בבית יש לי חדר שמשמש כמשרד. זה אחרת.

איך אפשר לאהוב סליים?

(תשאלי את הבת שלי בוורוד נצנצים 

יכולה לשחק עם זה שעות

זה היה ממש מרגיע ונותן לי עוגן. ושגרה

(לא אפשרי מהסיבה הפשוטה שאין מעון..)

חיבוק לך❤️ @ילדה של אבא

גם אני צריכה ואוהבת שגרה

לא אפשרי לי לעבוד עם הילדה, אנרגטית..

ועד שהיא נרדמת אני כבר גמורה

חחח

חוץ מהצורך שלי בשקט ובשגרה, גם המתח הזה גומר עליי - אי אפשר להתנהל כרגיל כשכל רגע עלולה להישמע התרעה... (אבל לפחות יש התרעה לפני האזעקה, ויש קצת זמן להוריד את כולם למקלט) גם השהייה במקלט מחניקה לי מדי...

ובילדים - יש כאלה שממש זקוקים לשגרה, אבל יש כאלה שהחופש עושה להם ממש טוב כך או כך, מלבד שתי הקטנות שנהנות מה"טיולים" התכופים, כולם בלי כוח לרדת למקלט...

ועם כל זה, אני חושבת שמצבנו יחסית טוב ב"ה.

מתפללת שלא נצטרך לשרוד כך יותר מדי

הרבה פעמים אני לא מצליחה להיות נוכחת ברגע כי עוד רגע יקרה x y z (במקרה שלנו אזעקה נגיד) ואני דרוכה לקראת במקום פשוט להיות

חשבתי שזו משו רק שלי, ועכשיו גם את משתפת במשו דומה..

מעניין איפה זה פוגש אותנו במקום של הרגישות. 

חייבת לפצח את זה

למרות שאני הרבה פחות קפיצית ודרוכה מפעם. יכלתי להיות ככ בלתי נסבלת 😅

אני תופר לעצמי את הלו"ז ברמה של לדעת בדיוק מתי לצאת ולפעמים פשוט משקיע את הזמן של "הלחץ" בלתכנן את הנסיעה (לראות מסלולים ב-WAZE, לבדוק תחבורה ציבורית אם שייך וכו').

לפעמים זה מכניס אותי לשוונג עבודה וזה מה שצריך כדי לצאת מהתקיעות.

בלב - אני פשוט איתך. זה אנרגיה מרחפנת שזורמת בי.

איך אמרתי פעם לבעלי? יש לי קשב הפוך

אני יודעת לעשות דבר אחד בכל פעם. גם אם זה רק לחכות ל..

זה מעיק

עם העבודה מהבית זה בלתי נסבל אפילו

היום היה קצת. והגוף מגיב ומשתןלל

כל אחד והמושגים שלו

תכלס, אין לי כח לזה יותר

טאטע, טאטעע תחזלששש לייי את החיווט

איש מקצוע מתחום אחר: משהו שאני תקוע בו וצריך עזרה בו

אני: (שאלות טכניות)

אמחא: עזוב אין לי כח

אני: ואתה רגוע עם זה? זה לא מציק  לך שאתה תקוע?

אמחא: לא. אני חי את החיים שלי ולא צריך כלום.

אהההההההההההההה. אין מקום להכיל  את זה אצלי. אם זה מציק לי זה מציק לי.

גם אני הייתי ככה פעם כמוך

היום אני כמו הבחור הלא מוטרד בהרבה דברים, ובדברים מסוימים עדיין לא משחררת.

במקרה הזה בעולם אבל זה יכול להיות גם רגש חזק מאוד של מישהו סביבך (ילד, אבא, אמא, אפילו חברה בכיתה).

בעיקר בימי שישי, אם נוסעים

ואז כל היום לא מצליחה להתמקד לחמש דקות כי עוד שניה הולכים? גם אם יש שעות

התחיל להיות פחות גרוע בזמן האחרון, אבל זה היה מוחק לי ימים שלמים

בהתחלה לקחתי את תפקיד הגיבור החסין האדיש. אפילו הספקתי לשכוח מהפורום הזה. אבל בסוף זה מתיש את הנפש ואני עוד אקרוס מזה, אז כדאי למצוא איפה אפשר לשחרר...

הרבה חדשות דווקא מאפסות אותי, או שזו רק התמכרות שקשה לעזוב אותה. אין לדעת

וגם לקחתי על עצמי משימה סיזיפית בעבודה, שלאף אחד לא הייתה סבלנות לעשות אותה. אתמול עשיתי אותה כל היום, לקחתי איתי את המחשב למקלט. זאת ממש ברכה. הבוקר סיימתי 

העניין זה לא רק לצלול במודע. זה נושא אחד. העניין זה לדעת שגם כשנגמרת המשימה שאליה צוללים שאנחנו עדיין בפוקוס הזה וזה כבר עניין רגשי ולא קשור לעבודה.

כשהמשימה נגמרת, החשק לאתגר לא מניח להתרכז בכלום.

ויש גם את האתגר הרגשי שלשמו התכנסנו (...), שבמקרה הזה אני מאמין שהזמן מרפא, אז זה טוב להרוויח זמן במשימה רציפה 

אני די מצליחה להתנהל במקביל. הילדים גם רגועים יחסית ב"ה, וזו תקופה יחסית נוחה לעבוד בה מהבית.

אתמול הייתי נורא מוצפת מהמצב וסגרתי מחשב ב12 כי לא יכלתי להכיל יותר כלום. הלכתי לישון פשוט.

אחרי שבלילה/בבוקר פעמיים ירדנו סתם ככה למקלט (הייתה ההתרעה המקדימה אבל לא אזעקה) - משהו בי קצת נרגע, והבוקר סוף סוףהצלחתי להשתלט על הבלגן האטומי ששרר פה בבית - וזה בפני עצמו נותן לי שלוות נפש...

נקווה שנצליח כולנו להמשיך כך. וגם לישון כמו שצריך...

בתנאים הרבה יותר קשים. מה לעשות שבכל דור עומדים עלינו לכלותינו.  במקרה הזה אנחנו עוזרים לקדוש ברוך הוא, להצילנו מידם. ויש לזה מחיר. אבל זכינו לחיות בדור כזה ובמדינה כזו. העם היחיד בעולם שקרא תיגר על רשעים מוסלמים ארורים.

אבל אם להיות קטנונית - הפריע לי הניסוח.

בראייה שלי לפחות, את המציאות האלוקית בעולם, אנחנו אף פעם לא עוזרים לקב"ה. הוא לא באמת צריך את העזרה שלנו. או בכלל.

אנחנו עושים השתדלות והוא עוזר לנו שתהיה מוצלחת

ומי עושה? צבא ההגנה לישראל העומד על משמר ארצנו. ברור שהכל בעזרתו יתברך. אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר. חיסול הרשע בעולם היא מטרה של הקב"ה. אנחנו עושים את זה, ומשלמים מחירים כבדים. ה' הושיע המלך יעננו ביום קראנו.

רווק, אין עבודה,אין לימודים

מה עושים?
מנסה לעשות כמה פרוייקטים מהצד כתחביב אבל מרגיש שאני מבזבז את כוחותיי (ולא מרוויח על זה כסף חח)

תודה

שגרה זה בריא לנפש. כנל תעסוקה. זה לא טוב להמשיך ככה חבר

אולי עכשיו קשה למצוא עבודה מן הסתם, אבל הייתי מחפשת אפילו התנדבות במקומך.

סתם כי אני בלימודים שלא מסתדרים לי
אז יצא מצב שאני מצד אחד לא לומד בגלל הלימודים אבל גם לא לומד כי אני מחפש כיוון אחר כרגע

תנסה לבנות סדר יום

לעזור להורים

לאחיות

משפחות מגויסות

תפילות במניין, שיעורי תורה

שעה אימון

כל מה שימסגר לך את היום ויתן לך תחושת משמעות וחיוניות

למרות שעצם ההתחלה מאתגרת
אבל אצליח בעזר ה'

ואז לפורום הזה כבר לא תהיה מטרה

נגיד בימים שאני עייפה אין לי כוח להתמודד עם אתגרים ונוטה לוותר לעצמי יותר

אז מה עושים שכבר תקופה אני מרגישה בתקופה מטורללת?

ואז אני מסתכלת אחורה ונזכרת שגם לא מזמן אמרתי שזאת תקופה מטורללת.

ואולי באמת אנחנו בתקופה אחת מטורללת

אבל אני ממש מרגישה שכשיש לי שיגרה ואני הולכת לישון בשעה נורמלית, אני קמה בטוב והכל יותר מאיר פנים.

אפילו העומס מסיבות שנדחסו אחד אחרי השני בגלל המלחמה מתיש אותי ומוציא מהשיגרה וגורם למחסור בשעות שינה (לכל בני הבית אגב)

מתסכל מקומם כואב על המשפחות ואין לך מה לעשות עם זה

בשבילי הדרך להתמודד זה לא לחשוב על זה חוץ מבתפילה

אם מדברים על זה יותר מדי ואני מרגישה שזה משפיע עליי אני הולכת משם

וגם יודעת שאני צריכה להתחזק באמונה... בסוף זה לא אף אחד, זה הקב"ה, ומי שמת כנראה שהגיע השעה שלו. מי שאחראי לשפיכת הדם יתן את הדין תהיי בטוחה שהקב"ה רואה הכל. מה שאנחנו יכולים לעשות זה להתחזק ותפילות💜

נורא קשה להכיל. זה באמת הרבה יותר גדול מכל מה שהכרנו

הידיעה על עניין כזה או אחר לא מקדמת אותך. אין לך שליטה על כלום מעצם הידיעה לבד

שולחת חיבוק❤️

סטטוסים, חברות משפחה.

לגבי מה שהרמוניה כתבה שמי שנהרג הגיע שעתו. זה האמת הדבר שהכי כואב לי כי אבא שלי הסביר לי שמה שקורה במלחמות זה שלא אדם ספציפי הגיע הזמן שלו למות אז הוא מת במלחמה  אלא ה' החליט שעכשיו צריך למות כך וכך חיילים לא קשור עם הגיע הזמן שלהם למות (יעני שאם הם לא היו בצבא הם לא היו אמורים למות) אלא כ" קורבנות מלחמה"

מסובך אבל מקווה שהבנתם

אני מכירה את זה בניסוח קצת אחר

השאלה, באמת, אם יש לך אפשרות להסיח דעת

אסקפיזם

לא חייב גם לדבר על הנושאים האלה או לנכוח בשיחות כאלה. מותר גם להוציא את עצמך מהכלל. לדעתי אפילו מומלץ

לא מסוגלת

אם יורשה לי, אני חושבת שיש כאן משהו יותר עמוק ובאלי לשים פה מה שחושבת על זה...

בגלל הניסוח של "לא מסוגלת", זה ממש פוגע בך.. זה מעבר לצער.

וגם אני מתמודדת עם זה אז לא שאני כותבת מהתנשאות על מישהו אחר.

נראה לי שבדור שלנו יש יותר זעזוע מזוועות, יש יותר רגישות במובן של פגיעות.

לא כי אנחנו "מפונקים", אבל כן כי יש לנו את הפריווילגיה להתעסק בדברים שפעם לא התעסקו

פעם עסקו בהישרדות יותר, והיום הרגש במרכז, הרגש תופס את הפריים של החיים שלנו.

מה שפעם ידעו זה שהעולם הזה לא נועד להיות ארץ החלומות... 

ידעו שהעולם הזה פרוזדור, היו פרופורציות.

זה מורכב כי מצד אחד להיחשף לזוועות זה מחספס את הנפש, ומצד שני צריך להיות עם חוסן ויכולת תפקוד בכל מצב,

וההוכחה שלי שכאן הרגישות היא במובן של פגיעות זה שבגמרא עצמה יש סיפורים מזעזעים ואם זה היה לא טוב זה לא היה חלק מהתושב"ע.

אז בעצם כל עוד יש תכלית ותועלת לדברים יש עניין שיהיה חוסן לעסוק בהם. (ק"ו חוסן להלחם... שפעם היו שיטות פחות עדינות מאשר רובים)

היום כל הזמן מדברים על "הכלה" של חולשות, ופחות מדברים על איך לדחוף את האדם קדימה להתעמת מול הקשיים שלו. אבל זה לא בריא בעיניי. 

זהו... מעניין מה את חושבת(:

כן יש בדור שלנו הכלה, אבל גם התמודדות מאוד גדולה, עם לא היינו מתמודדים היינו במקום מאוד אחר כי מתו לנו בשנתיים האחרונות יותר מ2000 אנשים.

מה שהסברת לגבי לא מסוגלת, זה לא שאני לא מסוגלת זה מיאוש ועצב מאוד מאוד גדול 

אנשים מתו על ימין ועל שמאל ממחלות, רעב, סכנות שונות... החיים שלנו היום מאד ברמה גבוהה, לא נעים לומר אבל 2000 בשנתיים זה כלום. יחסית לאז.

👍

מוגש מאד נוגע.

וזה משהו מאד בסיסי- להיות אנושיים.

חלום בקטע של רצון?

אם כן, אז 2 אופציות

או שההסתכלות שלנו מאוד פסימית ואנחנו חושבים מחשבות גם של אנשים אחרים

או שיכול להיות שהרצון הזה כרגע לא שווה את המחיר שהוא יגבה

וגם עם אני יודעת שזה כנראה לא יצליח אני בכל זאת מנסה מקסימום לא יצליח או שאני יעצור באמצע.

העיקר לנסות. 

ולגבי זה שאמרת שזה יגרום לך לעצבנות. אז אומרת על עצמי שאני אוהבת את הדברים האלה כי אז יש לי מצב שאני יכולה לעבוד על עצמי.

ושתדעי שאין משהו יותר מספק מאשר להצליח להתמודד מול הלחצים והרגשות של עצמי והצליח לגבור עליהם.

ממליצה לנסות.

אני יתן דוגמא על עצמי, יש לי חלום לעשות את שביל ישראל אבל יש לי גם חלום להיות רופאה. דיי מסובך למצוא זמן לשתיהם. אבל אני עדיין לא מתייאשת מנסה מאוד למצוא זמן, למרות שאני יודעת שזה בטח יוערר אצלי מלא לחץ, ואין דבר שאני יותר שונאת מאשר לחץ, אבל אני לא יוותר על חלום שלי בגלל משהו שלא נוח לי כי האושר שאני יקבל מזה הרבה יותר גדול

לא מכירה את זה מעצמי

אולי אם תתני דוגמאות, אצליח להבין

צריך לשים לב לזה.

זה עובד ל2 הכיוונים לדעתי

בית ראשון:                                                                                                        

הלב דומם                                                                                                                   

מרגיש כמו בים סוער                              

הכל חשוך כאילו זה סוף העולם!                 

הלב מלא גלים, את הכל הם מרגישים.                                       

איך מדינה שלמה נפלה על הרגליים?                                         

אח של חבר שלי, אשתו של אחי כולם מתו?!                                 

פזמון:                                                         

העולם נגמר                                   

כל החברים כבר בקברים                         

מרגיש בים של בלבולים                              

אני על הברכיים                          

רק מחבלים מסביבי,                      

והסיוטים הם חוזרים                           

כל העולם מסתובב במעגלים אין סופיים, וזה לא נגמר                      

כבר נמאס.                                   

ה' אולי תוציא אותנו כבר?          

הדם שלנו נשפך כמו מים                  

לא חבל על הבנים שלך אבא?

בית שני:                                     

אמא מילה בשבילך,                     

אוהב אותך יותר ממה שאת יודעת                    

רציתי לומר לך שאת משהו מיוחד לא כל אחד יבין אותי, את נשמה גבוהה                                                    זאת מילה אחרונה לפני שהלב שלי כבר לא יהיה איתך!                     

אמא אהובה שלי

פזמון:                                         

העולם נגמר                                      

כל החברים כבר בקברים                                 

מרגיש בים של בלבולים                          

אני על הברכיים                          

רק מחבלים מסביבי,                     

והסיוטים הם חוזרים                           

כל העולם מסתובב במעגלים אין סופיים, וזה לא נגמר                      

כבר נמאס.                                   

ה' אולי תוציא אותנו כבר?          

הדם שלנו נשפך כמו מים                  

לא חבל על הבנים שלך אבא?

בית שלישי:                                             

עכשיו אני פה ליד הגופה שלך בשבי החמאס.                                      

הלוואי שלא שחכו אותנו פה.               

ארץ אהובה אל תשכחי את בניך.             

פזמון:                                                         

העולם נגמר                                   

כל החברים כבר בקברים                         

מרגיש בים של בלבולים                             

אני על הברכיים                          

רק מחבלים מסביבי,                      

והסיוטים הם חוזרים                           

כל העולם מסתובב במעגלים אין סופיים, וזה לא נגמר                      

כבר נמאס.                                   

ה' אולי תוציא אותנו כבר?          

הדם שלנו נשפך כמו מים                  

לא חבל על הבנים שלך אבא?

לדעתי יש בו יותר מדיי מילים,ובדרכ בשירים שואפים שיהיה כמה שפחות כדי שיהיה קליט ויתאים לקצב

אבל בסהכ כתיבה יפה מהלב!כל הכבוד

זה משיק אבל לא לגמרי. בגדול זה אומר שאת מנצלת את זה שלא "רואים אותך" פיזית כדי ש"יראו אותך" רגשית. כלומר המראה החיצוני שלך לא בעניין. אבל המנגנון הרגשי מאוד מאוד שם.

זה אומר שבעצם יש לך "דמות" יותר רגשית ופחות פיזית. אני יכול להבין למה זה מתאים לאנשים מסויימים (כמוני).

שטוען שטקסט (התוכן הנאמר) הוא רק 7% מהאנרגיה שעוברת בשיחה בין אישית. אולי לאנשים רגישים יותר קל להתמודד רק עם מעט תוכן ובלי כל המסביב כמו מבט, טון דיבור, לבוש, מבנה גוף וכל מיני דברים אחרים שנמצאים בעולם האמיתי. כלומר זה ייתרון.

טון דיבור זה דבר שמאוד מאוד משמעותי לי כרגישה.

ואני הבנתי משהו אחר מהרישא של המשפט. הטקסט הוא 7%, כל השאר, שזה עיקר האנרגיה, עובר באמצעות הטון והמבט.

את הקשר ללבוש ומבנה גוף לא הבנתי...