באמת שקשה לי ברמה מטורפת זה מגיע לרמה שאני באמת רועדת בכל הגוף תזוזות ענקיות

תנסי להזכיר לעצמך את הכאן והעכשיו - כרגע את בסדר. ותתמקדי בזה...

אז יכולה לעשות כמה תרגילים שיעזרו לך להתקרקע -

תרגיל 4 היסודות :

אדמה- לשבת / לשכב ולהרגיש איך הגוף נוגע במזרון, הרגליים נוגעות בקרקע, ממש להתמסר למגע של הגוף במשטח

מים - ליצור רוק בפה, ולבלוע. ושוב לבלוע. להתמקד בבליעה

אוויר - לקחת 3 נשימות. שאיפה - לספור עד 3, להחזיק 2 שניות, לשחרר בנשיפה ארוכה

אש - להסתכל על האור. להתבונן במרחב ולחפש 3 דברים שלא שמת אליהם לב עד כה / 3 דברים בצבע צהוב. לחשוב על דברים שאת אוהבת

חיבוק פרפר :

לחבק את עצמך ולתופף עם הידיים על הזרועות בקצב איטי. ימין, שמאל. ימין, שמאל. לחשוב תוך כדי על מקום רגוע שעושה לך טוב

רוב הפעמים היה בכל הארץ  ורק בבאר שבע לא היה

אז זה נותן תחושת רוגע שאין טילים בבאר שבע באר שבע

מוזמנים אלינו

שהמקום יחסית שקט יותר זה מרגיע (למרות שהיום היה לכם אזעקה)

מוכר לי.

ברוך ה שהשתפר אצלך והזמן עשה את שלו

הם כבר לא מפחידים

נראה לי כולם מתפללים שהם ישלחו עלינו ולא האירנים

למרות שהיה נפילה ליידי...

סורוקה..

בגלל העיר

ברוך ה שיותר טוב

בוקר קשוח מאוד 

דווקא נראה נזק משמעותי

כולל פצועים וחלקם קשה (לא רק אצלכם)

אומנם המבנה נהרס כולו אבל היו רק פצועים ק

בעזרת ה' שטילים האלה יפלו רק על מבנים ולא על אנשים...

חוץ מזה שהיה פה פשוט נס מטורףףף

עוד נס גדול כמו רבים לפניו.

רק שהיום זה היה על מתחם מאוד רגיש ומשמעותי, לא "עוד מבנה".

שנשמע בשורות טובות 

הם פשוט נואשים כל כך!

הם מנסים מקום אחרון כדי לפגוע בהרבה אנשים ועדיין לא הצליחו

כל פעם שיש אזעקה.

מה שעוזר לי זה נשימות ארוכותתתת.  ותהילים. 

מה שמרגיע אותך.

זה מאוד חשוב

ולא פחות מזה, לשמור על הנהלים, כשיש התרעה ללכת לממד ברוגע, ככל שאפשר, זה מציל חיים וזה לרוב בשליטתנו.

להיות במודעות לזה

זה התחיל לך רק במלחמה עכשיו עם איראן או לפני?

ברגש, הכל מותר והכל לגיטימי להרגיש. ההצעה של האנונימית מעליי זה כמו הדבר הנכון שאת יכולה לעשות. וכמובן - כתיבה. לכתוב את כל הקושי וכל הפחדים שמפעילים לך את הגוף ולהשאיר לנייר (או למחשב) לשמור אותם.

נגיד בימים שאני עייפה אין לי כוח להתמודד עם אתגרים ונוטה לוותר לעצמי יותר

זה חשוב. זה חלק מחמלה עצמית וקבלה עצמית.

אי אפשר הכל בכל מצב

אז מה עושים שכבר תקופה אני מרגישה בתקופה מטורללת?

ואז אני מסתכלת אחורה ונזכרת שגם לא מזמן אמרתי שזאת תקופה מטורללת.

ואולי באמת אנחנו בתקופה אחת מטורללת

אבל אני ממש מרגישה שכשיש לי שיגרה ואני הולכת לישון בשעה נורמלית, אני קמה בטוב והכל יותר מאיר פנים.

אפילו העומס מסיבות שנדחסו אחד אחרי השני בגלל המלחמה מתיש אותי ומוציא מהשיגרה וגורם למחסור בשעות שינה (לכל בני הבית אגב)

הנפש שלנו מחפשת יציבות

תנסי ליצור לך שגרה גם בתוך הטרלול, זה ישמור עלייך. גם בשעות שינה. גם לילדים זה טוב. אבל זה מתחיל ממך.

כשילדים מרגישים אצלנו שאנחנו מתערערים, זה מאוד משפיע עליהם.

לגבי העומס - תעדופים. אי אפשר שהכל יהיה הכי חשוב. עדיף לעשות קצת בטוב, מאשר הרבה שלא בטוב. 

ולכן אם לא מצליחים לישון כי נשאבים למשהו זה אומר שיש עבודה לעשות ולהבין למה.

שלא לקחנו את הכדור

אני חושבת שהרבה מאיתנו חווים כל מיני הערות

רק שיש כאלה שיודעים לשים כל הערה במקום שלה , יודעים מה להתעלם מה לענות חזרה ולשכוח, או שזה עובר דרכם.

נגיד אתמול מישהו אמר לילדים שלי בסופר, "לא להשתולל ילדים"עכשיו הילדים שלי הכי שקטים בעולם , פשוט הלכתי להביא משהו שנזכרתי בקופה, ואחת הבנות הלכה איתי, והוא כנראה נתקל בה או שראה שאני על כל הילדים שלי ב"ה וזה הפריע לו בעין…

אז למה זו אמירה שמנהלת אותי עוד קצת אחרי

ולמה כל כך התעצבנתי באותו הרגע

לא יודעת

יש כאלה שאין להם רעשי רקע

ויש כאלה שנשארים עם כל דבר, שעות, ימים ואולי כל החיים.

מה עוזר לי, לפעמים,אני לא יודעת אם זה יעזור לך, אבל כותבת, להבין שכל דברים הקטנים האלה שמצערים

זה במקום צער אחר בבריאות למשל, והשם מחלק את זה ככה .

זה לא הם אמרו זה השם אמר להם להגיד

השם מגלגל זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב

עוזר לי ברגעים שאני בהתרוממות נפש ושמחה - ואז יותר קל לי להיכנס לפרופורציות ולא להתייחס לאנשים קטנים

אנחנו בני אדם וכמו שאנחנו מאוד רגישים

אז גם יש כאלה שמאוד מקנאים

וקינאה מובילה להערת הערות ולפעמים עוקצניות,

אז שיהנו .

מוגש מאד נוגע.

וזה משהו מאד בסיסי- להיות אנושיים.

אז רק אוסיף שלדעתי דוד בן ארזה, אם לא היה עסוק והיה קצת יותר בינינו היום....

היה המלך של הפורום הזה - אנשים רגישים מאוד!!

הוא מדהים!!!

מעדיפה טקסט כתוב. אבל כן שומעת כשפנויה, עכשיו לא ככ

אז לא בהכרח קשור לאם התחברתי או לא

מתסכל מקומם כואב על המשפחות ואין לך מה לעשות עם זה

בשבילי הדרך להתמודד זה לא לחשוב על זה חוץ מבתפילה

אם מדברים על זה יותר מדי ואני מרגישה שזה משפיע עליי אני הולכת משם

וגם יודעת שאני צריכה להתחזק באמונה... בסוף זה לא אף אחד, זה הקב"ה, ומי שמת כנראה שהגיע השעה שלו. מי שאחראי לשפיכת הדם יתן את הדין תהיי בטוחה שהקב"ה רואה הכל. מה שאנחנו יכולים לעשות זה להתחזק ותפילות💜

נורא קשה להכיל. זה באמת הרבה יותר גדול מכל מה שהכרנו

הידיעה על עניין כזה או אחר לא מקדמת אותך. אין לך שליטה על כלום מעצם הידיעה לבד

שולחת חיבוק❤️

סטטוסים, חברות משפחה.

לגבי מה שהרמוניה כתבה שמי שנהרג הגיע שעתו. זה האמת הדבר שהכי כואב לי כי אבא שלי הסביר לי שמה שקורה במלחמות זה שלא אדם ספציפי הגיע הזמן שלו למות אז הוא מת במלחמה  אלא ה' החליט שעכשיו צריך למות כך וכך חיילים לא קשור עם הגיע הזמן שלהם למות (יעני שאם הם לא היו בצבא הם לא היו אמורים למות) אלא כ" קורבנות מלחמה"

מסובך אבל מקווה שהבנתם

אני מכירה את זה בניסוח קצת אחר

השאלה, באמת, אם יש לך אפשרות להסיח דעת

אסקפיזם

לא חייב גם לדבר על הנושאים האלה או לנכוח בשיחות כאלה. מותר גם להוציא את עצמך מהכלל. לדעתי אפילו מומלץ

לא מסוגלת

אם יורשה לי, אני חושבת שיש כאן משהו יותר עמוק ובאלי לשים פה מה שחושבת על זה...

בגלל הניסוח של "לא מסוגלת", זה ממש פוגע בך.. זה מעבר לצער.

וגם אני מתמודדת עם זה אז לא שאני כותבת מהתנשאות על מישהו אחר.

נראה לי שבדור שלנו יש יותר זעזוע מזוועות, יש יותר רגישות במובן של פגיעות.

לא כי אנחנו "מפונקים", אבל כן כי יש לנו את הפריווילגיה להתעסק בדברים שפעם לא התעסקו

פעם עסקו בהישרדות יותר, והיום הרגש במרכז, הרגש תופס את הפריים של החיים שלנו.

מה שפעם ידעו זה שהעולם הזה לא נועד להיות ארץ החלומות... 

ידעו שהעולם הזה פרוזדור, היו פרופורציות.

זה מורכב כי מצד אחד להיחשף לזוועות זה מחספס את הנפש, ומצד שני צריך להיות עם חוסן ויכולת תפקוד בכל מצב,

וההוכחה שלי שכאן הרגישות היא במובן של פגיעות זה שבגמרא עצמה יש סיפורים מזעזעים ואם זה היה לא טוב זה לא היה חלק מהתושב"ע.

אז בעצם כל עוד יש תכלית ותועלת לדברים יש עניין שיהיה חוסן לעסוק בהם. (ק"ו חוסן להלחם... שפעם היו שיטות פחות עדינות מאשר רובים)

היום כל הזמן מדברים על "הכלה" של חולשות, ופחות מדברים על איך לדחוף את האדם קדימה להתעמת מול הקשיים שלו. אבל זה לא בריא בעיניי. 

זהו... מעניין מה את חושבת(:

כן יש בדור שלנו הכלה, אבל גם התמודדות מאוד גדולה, עם לא היינו מתמודדים היינו במקום מאוד אחר כי מתו לנו בשנתיים האחרונות יותר מ2000 אנשים.

מה שהסברת לגבי לא מסוגלת, זה לא שאני לא מסוגלת זה מיאוש ועצב מאוד מאוד גדול 

אנשים מתו על ימין ועל שמאל ממחלות, רעב, סכנות שונות... החיים שלנו היום מאד ברמה גבוהה, לא נעים לומר אבל 2000 בשנתיים זה כלום. יחסית לאז.

👍

זה 2000 ממלחמה, המון אנשים נהרגו לא קשור לזה, פיגועים מחלות...

ועדיין, יש לחוות דברים מבחוץ ויש להכניס אותם אלינו, להישאב אליהם ולתת להם לשבש לנו את החיים

יש עניין גדול לשאת בעול עם חברו, ודאי, אבל אף אחד לא יגיד לך שזה צריך לבוא על חשבוו היכולת הנפשית שלך להכיל

בדיוק דיברתי על זה אתמול עם ההורים שלי. אני למשל לא מסוגלת להכיל את כל הצער הזה, זה לא עושה לי טוב, וזה לא תורם לאף אחד כל הצער הזה שלי כשהוא משתק אותי. אני יכולה לעשות טוב ולהוסיף זכויות לעמ"י ממקום אחר אז מעדיפה להתעסק ב'קטנות שלי' כבריחה ממציאות קשה כדי שאוכל לתרום בתפילה למשל

אני בנוסף משפחת שכול

שולחת חיבוק

חלום בקטע של רצון?

אם כן, אז 2 אופציות

או שההסתכלות שלנו מאוד פסימית ואנחנו חושבים מחשבות גם של אנשים אחרים

או שיכול להיות שהרצון הזה כרגע לא שווה את המחיר שהוא יגבה

וגם עם אני יודעת שזה כנראה לא יצליח אני בכל זאת מנסה מקסימום לא יצליח או שאני יעצור באמצע.

העיקר לנסות. 

ולגבי זה שאמרת שזה יגרום לך לעצבנות. אז אומרת על עצמי שאני אוהבת את הדברים האלה כי אז יש לי מצב שאני יכולה לעבוד על עצמי.

ושתדעי שאין משהו יותר מספק מאשר להצליח להתמודד מול הלחצים והרגשות של עצמי והצליח לגבור עליהם.

ממליצה לנסות.

אני יתן דוגמא על עצמי, יש לי חלום לעשות את שביל ישראל אבל יש לי גם חלום להיות רופאה. דיי מסובך למצוא זמן לשתיהם. אבל אני עדיין לא מתייאשת מנסה מאוד למצוא זמן, למרות שאני יודעת שזה בטח יוערר אצלי מלא לחץ, ואין דבר שאני יותר שונאת מאשר לחץ, אבל אני לא יוותר על חלום שלי בגלל משהו שלא נוח לי כי האושר שאני יקבל מזה הרבה יותר גדול

לא מכירה את זה מעצמי

אולי אם תתני דוגמאות, אצליח להבין

צריך לשים לב לזה.

זה עובד ל2 הכיוונים לדעתי

בית ראשון:                                                                                                        

הלב דומם                                                                                                                   

מרגיש כמו בים סוער                              

הכל חשוך כאילו זה סוף העולם!                 

הלב מלא גלים, את הכל הם מרגישים.                                       

איך מדינה שלמה נפלה על הרגליים?                                         

אח של חבר שלי, אשתו של אחי כולם מתו?!                                 

פזמון:                                                         

העולם נגמר                                   

כל החברים כבר בקברים                         

מרגיש בים של בלבולים                              

אני על הברכיים                          

רק מחבלים מסביבי,                      

והסיוטים הם חוזרים                           

כל העולם מסתובב במעגלים אין סופיים, וזה לא נגמר                      

כבר נמאס.                                   

ה' אולי תוציא אותנו כבר?          

הדם שלנו נשפך כמו מים                  

לא חבל על הבנים שלך אבא?

בית שני:                                     

אמא מילה בשבילך,                     

אוהב אותך יותר ממה שאת יודעת                    

רציתי לומר לך שאת משהו מיוחד לא כל אחד יבין אותי, את נשמה גבוהה                                                    זאת מילה אחרונה לפני שהלב שלי כבר לא יהיה איתך!                     

אמא אהובה שלי

פזמון:                                         

העולם נגמר                                      

כל החברים כבר בקברים                                 

מרגיש בים של בלבולים                          

אני על הברכיים                          

רק מחבלים מסביבי,                     

והסיוטים הם חוזרים                           

כל העולם מסתובב במעגלים אין סופיים, וזה לא נגמר                      

כבר נמאס.                                   

ה' אולי תוציא אותנו כבר?          

הדם שלנו נשפך כמו מים                  

לא חבל על הבנים שלך אבא?

בית שלישי:                                             

עכשיו אני פה ליד הגופה שלך בשבי החמאס.                                      

הלוואי שלא שחכו אותנו פה.               

ארץ אהובה אל תשכחי את בניך.             

פזמון:                                                         

העולם נגמר                                   

כל החברים כבר בקברים                         

מרגיש בים של בלבולים                             

אני על הברכיים                          

רק מחבלים מסביבי,                      

והסיוטים הם חוזרים                           

כל העולם מסתובב במעגלים אין סופיים, וזה לא נגמר                      

כבר נמאס.                                   

ה' אולי תוציא אותנו כבר?          

הדם שלנו נשפך כמו מים                  

לא חבל על הבנים שלך אבא?

לדעתי יש בו יותר מדיי מילים,ובדרכ בשירים שואפים שיהיה כמה שפחות כדי שיהיה קליט ויתאים לקצב

אבל בסהכ כתיבה יפה מהלב!כל הכבוד

זה משיק אבל לא לגמרי. בגדול זה אומר שאת מנצלת את זה שלא "רואים אותך" פיזית כדי ש"יראו אותך" רגשית. כלומר המראה החיצוני שלך לא בעניין. אבל המנגנון הרגשי מאוד מאוד שם.

זה אומר שבעצם יש לך "דמות" יותר רגשית ופחות פיזית. אני יכול להבין למה זה מתאים לאנשים מסויימים (כמוני).

שטוען שטקסט (התוכן הנאמר) הוא רק 7% מהאנרגיה שעוברת בשיחה בין אישית. אולי לאנשים רגישים יותר קל להתמודד רק עם מעט תוכן ובלי כל המסביב כמו מבט, טון דיבור, לבוש, מבנה גוף וכל מיני דברים אחרים שנמצאים בעולם האמיתי. כלומר זה ייתרון.

טון דיבור זה דבר שמאוד מאוד משמעותי לי כרגישה.

ואני הבנתי משהו אחר מהרישא של המשפט. הטקסט הוא 7%, כל השאר, שזה עיקר האנרגיה, עובר באמצעות הטון והמבט.

את הקשר ללבוש ומבנה גוף לא הבנתי...