באמת שקשה לי ברמה מטורפת זה מגיע לרמה שאני באמת רועדת בכל הגוף תזוזות ענקיות

תנסי להזכיר לעצמך את הכאן והעכשיו - כרגע את בסדר. ותתמקדי בזה...

אז יכולה לעשות כמה תרגילים שיעזרו לך להתקרקע -

תרגיל 4 היסודות :

אדמה- לשבת / לשכב ולהרגיש איך הגוף נוגע במזרון, הרגליים נוגעות בקרקע, ממש להתמסר למגע של הגוף במשטח

מים - ליצור רוק בפה, ולבלוע. ושוב לבלוע. להתמקד בבליעה

אוויר - לקחת 3 נשימות. שאיפה - לספור עד 3, להחזיק 2 שניות, לשחרר בנשיפה ארוכה

אש - להסתכל על האור. להתבונן במרחב ולחפש 3 דברים שלא שמת אליהם לב עד כה / 3 דברים בצבע צהוב. לחשוב על דברים שאת אוהבת

חיבוק פרפר :

לחבק את עצמך ולתופף עם הידיים על הזרועות בקצב איטי. ימין, שמאל. ימין, שמאל. לחשוב תוך כדי על מקום רגוע שעושה לך טוב

רוב הפעמים היה בכל הארץ  ורק בבאר שבע לא היה

אז זה נותן תחושת רוגע שאין טילים בבאר שבע באר שבע

מוזמנים אלינו

שהמקום יחסית שקט יותר זה מרגיע (למרות שהיום היה לכם אזעקה)

מוכר לי.

ברוך ה שהשתפר אצלך והזמן עשה את שלו

הם כבר לא מפחידים

נראה לי כולם מתפללים שהם ישלחו עלינו ולא האירנים

למרות שהיה נפילה ליידי...

סורוקה..

בגלל העיר

ברוך ה שיותר טוב

בוקר קשוח מאוד 

דווקא נראה נזק משמעותי

כולל פצועים וחלקם קשה (לא רק אצלכם)

אומנם המבנה נהרס כולו אבל היו רק פצועים ק

בעזרת ה' שטילים האלה יפלו רק על מבנים ולא על אנשים...

חוץ מזה שהיה פה פשוט נס מטורףףף

עוד נס גדול כמו רבים לפניו.

רק שהיום זה היה על מתחם מאוד רגיש ומשמעותי, לא "עוד מבנה".

שנשמע בשורות טובות 

הם פשוט נואשים כל כך!

הם מנסים מקום אחרון כדי לפגוע בהרבה אנשים ועדיין לא הצליחו

כל פעם שיש אזעקה.

מה שעוזר לי זה נשימות ארוכותתתת.  ותהילים. 

מה שמרגיע אותך.

זה מאוד חשוב

ולא פחות מזה, לשמור על הנהלים, כשיש התרעה ללכת לממד ברוגע, ככל שאפשר, זה מציל חיים וזה לרוב בשליטתנו.

להיות במודעות לזה

זה התחיל לך רק במלחמה עכשיו עם איראן או לפני?

ברגש, הכל מותר והכל לגיטימי להרגיש. ההצעה של האנונימית מעליי זה כמו הדבר הנכון שאת יכולה לעשות. וכמובן - כתיבה. לכתוב את כל הקושי וכל הפחדים שמפעילים לך את הגוף ולהשאיר לנייר (או למחשב) לשמור אותם.

מה מפחיד אותך שם? מה מציף אותך?

זה לא סתם. יש לזה סיבה. וצריך עם לב רך לחפש אותה.

שקוראים לי הרבה במפגשים כאלה

שיחות שלא זורמות

לא מוצאת נושא שיחה

עומדת ולא משתלבת

מרגישה מוזרה

יש לי השבוע כמה אירועים כאלה

ומותשת מלחץ

אני לא מכיר אותך בכלל אבל יש לי כמה רעיונות. הראשון שבהם זה שאת "חייבת להצליח". כלומר אם את עומדת בצד את מרגישה מוזרה ותקועה ו"נכשלת" או משהו דומה לזה. ואז את נלחצת עוד לפני שזה מתחיל.

זה קורה המון.

מפגשים חברתיים הרבה פעמים יוצרים תחושה לא נעימה.

זה להבין שאנשים לא באמת רואים כמוני את כל הניואנסים שאני רואה ומפריעים לי כל כך.

הרגשתי מוזר, או משועממת  או הבחנתי במה שהם מרגישים והייתי בטוחה שכולם רואים את זה.

כשהם למעשה בכלל לא שמו לב.

אנשים רגישים מאד שמים לב להרבה יותר דברים ממה שאנשים אחרים שמים לב אליהם וכשיודעים את זה, זה יותר קל.

(ומעבר לזה, אני עדיין לא מתה על מפגשים)

לא לאכול כי זה לשנות מצב, ולהשאר רעב עדיף על שינוי ללא-רעב

או לא להיכנס להתקלח (זה יכול לקחת לי גם שעתיים)

כל המשימות שדורשות לשנות משהו

לקום מהספה זה קשוח

לעזוב את הגלילה בטלפון

לקום מהמיטה

אבל לצאת מהעבודה קלל

לחזור לגלול אחרי משימה

אפילו לצאת להליכה קל ופשוט 

טוב, תלוי מה בעבודה.

על מה שקורה המערכת העיכול ותוצאות לוואי.

הפחתת קטניות וירקות מצליבים  ( כמו כרוב) מפחיתה גזים באופן דרמטי. 

שקשה לך להשתחרר ממנו והוא עדיין כובל אותך... (גם לי יש סיפור כזה)

ממליצה לאמץ מבט נייטרלי על עצמך, כמה שיותר אובייקטיבי. עם עצמנו אנחנו משוחדים, קל לנו להתבוסס ברגשות ולטבוע בהם... אבל זה לופ שפוגע בנו. נסה להפריד רגע בין הקולות בתוכך ולהיות השופט מלמעלה, זה שעושה ביניהם שלום, המבוגר האחראי. לשמוע את קול הרגש, את קול השכל, ולתווך בחמלה. 

אם אפשרי, באמת עדיף ללכת לטיפול. באמת באמת. זה לא חולשה זה חוזק.

אתמול בשבת, רפרפתי מעט ב"עד שליבך יתנגן" - אלומה לב המביאה באופן יוצא מהכלל את

שיטתה של הרבנית ימימה, שהיתה פסיכולוגית וגם , עד כמה שהבנתי, קשורה לתדר רוחני.

ממליצה. יש סדנאות עם מדריכות (אולי גם מדריכים) בשיטה שלה. יש גם מישהי ביוטיוב

שמלמדת. וגם מישהו. איני זוכרת את שמותיהם. מאוד כדאי. מאוד נוגע.

ריגשת, מזדהה איתך, מרגיש את מה שעברת. גם אני עברתי את זה.

וכן, הצהריים קיבלתי תזכורת, אחת מני עשרות, מאז שזה (וזה וזה וגם זה) קרה. אף אחד בעולם לא יבין אותך. אף אחד לא יידע מה אתה מרגיש, מה מניע אותך לפעול, איזו מילה בדיוק מזכירה לך משהו - שאף אחד לא היה חולם בכלל שקרה...

וזה שורף את הלב ואת הנשמה כל פעם מחדש. וה"נחמת שוטים" היחידה היא שכמעט כולם עברו איזה משהו כזה. אז לפחות אני לא חריג. (ובכל זאת הם לעולם לא יבינו אותי).

אז כן, נגעת בי, אחי. (והפעם בהסכמה)

אני יכול להגיד לך שיש משהו שאין לאנשים אחרים.

אתה היית שם ואתה יכול להדריך אנשים איך לצאת מהצרה הזו.

זו דרך מצויינת להפוך מנטל לנכס.

ואני משוכנע שאתה גם לא באמת נטל, גם אם אתה רואה בעצמך ככזה, יש לך מה להביא לעולם.

מאד מקווה שאתה מקבל טיפול רגשי ... מגיע לך להרגיש טוב...

בירושלים - רח' חירם, ליד רח' בשם ירמיהו.