שלום לכולם, ובעיקר לשדכנים ולמיועדים לשידוכים שבינינו!
במשך השנים נחשפתי לכל מיני אנשים שמגיעים מכיוון חרדי, חלקם יותר חרדיים וחלקם מראש פסחו על שני הסעפים, אבל איכשהו מדובר באנשים שהסגנון שלהם משדר חרדיות. אותם אנשים מוצאים את עצמם מנסים להגיע לציונות הדתית, אבל הם לא מוותרים על כל מה שהיה להם. הם יישארו עם סגנון לבוש שאיכשהו נראה חרדי (זה קיים גם אצל בנות), או סגנון שפה או תפיסת עולם, שעם כל הכבוד הם לא מעוניינים להפקיר את כל עברם, והם מנסים להתקבל גם על ידי הצה"ד, ולרוב זה נידון לכישלון. יש לי מכרים, שחלקם חזרו לחרדי וחלקם עד היום לא מסתדרים, אבל כמה צעדים שהם לא עשו זה לא הספיק (אני מדגיש שמדובר באנשים שמראש לא באו כדי לוותר על עברם לחלוטין; כאלה שוויתרו אני מכיר הרבה והם הצליחו מצוין).
כמובן שהמוקד הוא שידוכים. כי בחברה או בצבא או להתקבל כתלמיד באיזו ישיבה או אולפנא, בסוף יהיה מי שיכיל. אבל לשידוכים זה תמיד הופך למסובך יותר. ואני מנסה להבין למה, וגם מה הקטד שכן אפשר לפצח.
המגזר "שלנו", כלומר הציונות הדתית על גווניה הרבים, משדרת אחידות מסוימת ומסוגלת לנהל את עצמה. המשמעות היא, שהצעירים יכולים ללמוד שנה במסגרות גושניקיות ואחרי שנה לעשות איזה חיזוק במסגרת לימודית או חברתית סטייל מרכז הרב ופתאום להימצא במקום מוקף חילונים שמכילים אותם ולהסתדר עם זה. בעיניי זה היופי של מגזר (ואני לא חושב שזה קיים רק בצה"ד), אבל עדיין משהו לא מובן לי. למה ספרדים מהפריפריה ששווים כמעט בכל דבר לדתי לאומי הרגיל, רק ילמדו באיזו ישיבה או סמינר וזהו, זה כבר לא יעבוד. ומאידך, מזרוחניק ומרכזניק יהיו החברים הכי טובים בקהילה, כשאין כמעט שום קשר ביניהם.
אז יש כאן כמה שאלות שכולן קשורות זו לזו: מהי הפילוסופיה והפסיכולוגיה שמאחורי זה? ואיך למען השם ניתן לשנות את זה? (ואולי זה רק לדעת למי לפנות, שדכנים מסוימים וכדו, והעניינים מסתדרים?)
אשמח להתייחסותכם!
