זה עניין של מנטליות. וזזה לא רק שם, לא כל אחת תרצה בחור שלמד עכשיו כמה שנים בהר המור ולא כל אחד ירצה בחורה שלמדה במגדל עוז. 

לכל סוג של ציבור יש מנטליות שנובעת ממקומות מסויימים היא מלווה בסטיגמה מסוימת. 

אתן לכך 2 דוגמאות :

בחור שלמד בישיבה כמו הר המור יש לו מנטליות מסוימת המבוססת על השקפה וחברה ולצד זה יהיו סטיגמות כגון: שהם שמרנים וסגורים ושהפ כולם תלמידי חכמים 

מצד שני יש מנטליות לקהילות ספרדיות בפרפיריה שהן עממיות שהן נוטות לזרם מסוים ולמנטליות מסוימת. 

כשאני מסתכלת על עצמי, שאומנם הגעתי מחילוני וחזרתי לחרדי.. והיום אני חרדלניקית..

בהחלט אחרי שנמצאים בציבור החרדי יש הרבה תפיסות שמגיעים איתם, אצלי בעיקר השינוי היה לחזור להיות יותר ציונית מאשר מתנגדת בצורה מובהקת..

מסכימה מאוד לגבי הלבוש ועוד כל מיני דברים שנשארו (ואני תמיד צוחקת על זה שנשארו חי שאריות חילוניות ושאריות חרדיות).

זה שרוצים להתחבר יותר לציבור הדת"ל תורני, לא אומר שבהכרח אנחנו רוצים לוותר על כל תפיסותינו.

ובעיקר- לענ"ד,

מבחינת 'החוזקה' ההלכתית.

ברוב המפגשים שלי עם בנות בציבור הדתי לאומי (מדברת על מה שיותר נפוץ ופחות על הדוסיות סגנון הר המור), שהן דיי חפיפניקיות מבחינת צניעןת ועוד כל מיני דברים.

לי אישית, מאוד קשה עם זה..

לדוג' כל מי שאני מכירה שהיא בציבור הדת"ל הולכת בלי גרביים.. או נגיד כן עם טייץ' כזה ונעל פתוחה.

ואני הולכת רק עם נעל סגורה וגרביים,

אז זה כבר הופך אותי לחזות יותר חרדית מאשר הן.

מסכימה שבשידוכים זה יותר מאתגר,

כי בציבור הדת"ל תורני יש להן דמות מאוד מסויימת של מה שהם רוצים.. ואז אם מגיע מישהו עם רקע חרדי זה פחות נתפס בעין טובה.

מה עושים עם זה?

נשארים אנחנו..

לי לא יצא להכיר שדכן בסגנון הזה ואולי טוב שכך, גם ככה בכל עולם השדכנות הכל עובד לפי סטיגמות מאוד מסויימות (שוב.. לדעתי ונסיוני האישי)..

לכן חושבת שאצל מי שאתה נמצא- תנסה להעביר את הייחודיות שלך.

ואשרי מי שיש לו ייחודיות כזאת.

לק"י

אם התכוונת גם לזה.

ודת"ל בהגדרה הוא לא פחות דתי מחרדי. זה עניין של השקפה לאומית בעיקר. אז לא להשמיץ סתם, רק לפי מי שאת פוגשת.

רוב הסניפים מעורבים ורובן לא הולכות בגדרי ההלכה.

אשרי כל מי שחפץ בלאומיות וכו', זה לא סותר שאין חרדים שגם הם מחוברים מבחינה ממלכתית וכו'..

זה שעוסקים בלאומיות לא אומר שצריך להוריד מהערך של ההלכה ואני מדברת על צניעות בלבוש וההתערבבות בין בנים ובנות.

לק"י

הוא מורכב מהרבה אנשים, בסגנונות שונים, וגם רמה דתית שונה (בני עקיבא זה לא השם הנרדף לציבור הדת"ל. לצורך העניין אני דת"לית ולא קשורה לבני עקיבא, ומשתדלת לקיים את ההלכות. וגם בבני עקיבא ההכללה שלך לא נכונה).

זה לא שכל החרדים מקפידים על ההלכה באותה רמת הקפדה ומקיימים הכל. יש ויש כמו בכל מגזר.

שזה ממש אבל ממש לא נכון, ולא המקום להאריך בזה, פסקי הלכה וכל זה.

הנקודה היא שאם ככה, מסתכלים על זה, זה חלק מהבעיה העמוקה למה בפועל זה יוצא ככה.

אני גם תוהה הרבה פעמים למה חרדים מודרנים למשל מתעקשים לרשום את הילדים למוסדות חרדים בלבד ולא לממ"ד שהיו מקבלים אותם די בשמחה לרוב (או שאולי אני קצת טועה), עם הזמן אני מפנים שזה משהו תרבותי ויש הרבה שונות חוץ מהלבוש.

שבעיני מאוד משונות.

בניגוד לאיך שהדברים מוצגים כאן, אין שום 'וועדת קבלה' סודית שמגדירה מי הוא דתי לאומי. בכלל יש למגזר הזה הרבה גוונים והרבה שוליים לכל הכיוונים.

אין גם שום וועדת קבלה שמגדירה מי ראוי להתחתן עם 'בחורי ישיבה איכותיים' ואין שום וועדת קבלה שמגדירה שרק בוגרי ישיבות מסויימות ימצאו שידוך.

יש שאלות של התאמה. סביר שלבחורה שגדלה בישוב בשומרון או בגולן, שאולי רב הישוב 'לובש חליפה כי הרב צבי יהודה אמר לו...' ואולי גם הוא לא - תתקשה עם בחור שמתאים את צבע העניבה לשפיץ של הנעליים. סביר שבחור שהזכרון הראשון שלו מגיל שנתיים וחצי הוא כפר מיימון או אבא נסחב ע"י ארבע חיילים בגוש קטיף - פחות יזרום עם בחורה שהחוויות שלה הן שהגננת הכינה את הקישוט לסוכה כדי שיצא מושלם.

האם בהכרח אי אפשר למצוא? אפשר. יש כאלו שאכן התברגו היטב במקומות אחרים, אבל צריך למצוא את מי שהאופי והסגנון מתאים לו ולא לבוא בטענות אל 'הציבור'.

נ.ב.

יתכן שהמורכבות היא אחרת - חבר שגדל בעצמו בין העולמות אמר לי, שרק בשידוכים הוא גילה של'אפור' יש כל כך הרבה גוונים. כלומר הבעיה אינה ב'ציבור' אלא שאותם בחורים/בחורות שלכאורה אמורים להתאים הם עם תת ניואנס אחר, שכבר לא מתאים.

דבר ראשון, שבאמת באופן מוזר נהיה קצת מבול של שיח על כל מיני נושאים שקשורים לזה, הן בהיבט של שידוכים והן בהיבט של יחסי חרדים-דתיים. אין לי מושג איך זה קרה

לגבי התוכן, אני אסביר יותר. ברור שאין ועדת קבלה סודית, ואף אחד לא חושב שיש דבר כזה. להיפך, זו הסיבה שזה מוזר. כי אצל חרדים יש המון ניואנסים ומריבות וסטיגמות, והכי גרוע זה שכל "צד" (כלומר "קהילה מדויימנת" במובן הכי מגוחך של המונח הזה) חושב שהוא הכי טוב וכל השאר טועים ורשעים. אז קשה מאוד לשחות עם הזרם אם מראש לא תפסת צד. אבל דווקא בגלל שהצה"ד פתוחה יותר יש ציפייה שאדם שרוצה להשתלב ימצא את הכמה אנשים שדומים לו או שהוא מספיק מוצא חן בעיניהם, והכימיה תזרום. וזה לא קורה ולכן זה מוזר.

הזכרת שומרון ומישהו כאן הזכיר את ההבדל בין התורניים למזרחיים של הפריפריה, אז ברור שיש כל מיני הבדלים בין קהילות, בעיקר בקהילות סגורות. אבל הוספתם ואמרתם "התאמה" ו"מנטליות", והזכרתם לי משפט ששמעתי פעם מסוציולוג שעוסק בגזענות ישראלית (אולי פרופ' יעל ברדה), שאמר/ה "מנטליות היא מושג חסר הגדרה ומשמעות, שנועד לשוות משמעות סוציולוגית לפעולות שקשה להחליט מה המניעים האמיתיים שעומדים מאחוריהם".

מה אני מתכוון? ברור שיש הבדלים של סגנון בין אנשים, לכן אנחנו נמצאים במקום מסוים ויש לנו כמה קבוצות של חברים. זה נכון על כל בנאדם בכל מקום. השאלה מתחילה מה הגבולות של זה. אז אם מגיע בחור ספרדי מהפריפריה, הוא לא ישר יגיע לאיזו ישיבה חסידית וכנראה שהוא שהוא גם לא יפגש בהכרח עם בנות מעלה לבונה. אבל דווקא בצה"ד יש מרחב גדול ואמפתיה לאנשיםגם אם הם שונים, ובפרט שיש לא מעט מסגרות שכן מאוד דומות לספרדים של הפריפריה (לדוגמה בישיבות- ישיבת אשקלון וישיבת שדרות). ואני באמת לא מבין למה אנשים שכבר התקרבו לציונות הדתית וגם כמעט מצאו את האוכלוסייה שמאוד דומה להם, בסופו של דבר הם לא מצליחים להשתלב. זו שאלתי.

ואם זה לא היה ברור, לא באתי למתוח ביקורת או להתריס. להיפך, אני שואל כי ככה זה אצל אחרים אבל בציונות הדתית זה לכאורה היה אמור להיות שונה.

ככה שבפשטות התופעה שאין להכחיש שקיימת, שחלק מבוגרי המגזר החרדי מרגישים תקיעות מסויימת, אינה כי 'הציבור הדתי לאומי לא מקבל אותם', אלא כי באמת יש פערים מנטליים, שמקשעם למצוא את האחד/אחת שמתאימים לאותו אחד.

גם אני לא הבנתי מה זה ב"ה.

אולי זה "בין הנגלה" או "בין העולם [=הזה/הבא]"?

אני, כאחד מאלו שהאשכול מדבר עליהם.

מרקע חרדי, דווקא שוקל לעבור לחברה הדתלי"ת תורנית, מבחינה השקפתית אני די קרוב אליהם (אבל לא "ממלכתי").

בנושא הלבוש - יכול להיות שהייתי מחליף לאט לאט, אבל האתגר הוא שאין לי נטייה לתחום וזה כאב ראש בשבילי להתעמק בסגנון הביגוד הספציפי המתאים...

אזור הנוחות שלי בנושא זה, הוא ללכת לחנויות מהסוג שאני מכיר, להוציא כמעט בעיניים עצומות חולצות לבנות קלאסיות, וגמרנו את הסיפור.

הלבוש באמת משמעותי כל כך? מעניין.

מציין, שעברתי כבר את גיל 30 בלעה"ר, וגם אחרי פרק א', גם בסטטוס שלי זה משמעותי לדעתכם?

הלבוש לא מה שמשנה, מה שמשנה זה הראש.

אני נגיד פעם הייתי נרתעת מהמחשבה שיציעו לי מישהו שלובש שחור לבן, והיום בפועל יצאתי עם מישהו כזה ואפילו לא ייחסתי לזה חשיבות. הפוך, ראיתי את הצד היפה בזה. וזה לא שהשתניתי, זה שמה שבאמת הרתיע אותי זה הראש השונה, דמיינתי בחור חרדי מבית, קלאסי, וזה לא מה שמתאים לי. אני חושבת שהגיוני שבחור לא ירצה לוותר על כל הרקע שלו, אבל הוא צריך לדעת במה הוא חרדי ובמה הוא דת"ל ולחפש מישהי שזה מתאים לה, זה באמת לא שייך להיות חצי חרדי ולחפש דתלית. תחפשו מי שכמוכם- מורכבת, שיש לה איזשהו ממשק עם העולם החרדי והוא לא זר לה...

אז מחדדת, לא התכוונתי ממשק ברמה שיש לה שכנים חרדים וזהו ממשק זה אומר שיש בה משהו שמזדהה עם חלק מזה. ממשק פנימי.

אני למשל עם הכבוד הכבוד לחיים במשפחה (יש הרבה חרדים ברמה כזאת או אחרת במשפחה וחלק על התפר) וקהילה מעורבים ועם הרבה אנשים טובים ב"ה, עדיין לא הייתי רואה את עצמי גר בקהילה חרדית ממש, במיוחד כזאת שאין בה דתיים לאומים.

בעוד שאין לי בכלל בעיה לגור בקהילה דתית לאומית נטולת חרדים

האמת היא שאני שוקל לשנות גם לבוש, רק מחכה גם כאן לבת הזוג שתעזור לי בזה

ובכך אתה מראה לה גמישות, שהיא יכולה לשדרג אותך

הלבוש לא ממש משנה, יש הרבה שלבושים כחרדים. אני בעצמי לבוש (כמעט) כחרדי וזה לא מפריע לי.

ההבדלים הם יותר עמוקים, אני חושב שזה מתחיל בלהיות לגמרי חלק מקהילה מסוימת, ורוב האתגרים שעליהם פתחתי את האשכול, היו מחוויות של כאלה שלא מסוגלים לעשות את כל הצעדים הנדרשים. מה שכן- צריך לזכור שזה לא תמיד אפשרי (אי אפשר להגיד לבחורה בת 25 עם תואר ועבודה, שהיא לא מתאימה כי היא לא הייתה בתנועת נוער ולא למדה במדשה, נכון? זה ברור שזה לא מקדם שום דבר, ומצד שני אני מכיר סיפור כזה...)

כלומר ללכת לגור בקהילה לא חרדית?

ובאמת אתה מכיר סיפור שפסלו מישהי כי לא היתה בתנועת נוער ולא במדרשה?

נתחיל מהסוף, כן, והיא לא צעירה ועדיין רווקה (אם יש לך מישהו ).

ולא ככ התכוונתי למקום מגורים אלא יותר לקהילה. ברור שאדם שגר בעיר חרדית (כמו מודיעין עילית) יהיה לו הרבה יותר קשה, אבל אני מכיר גם הרבה מערים מעורבות שהם לא מתמזגים באופן מוחלט בקהילה צהדית בעירם. מצד שני הם עושים מספיק צעדים משמעותיים וזה מוזר לי שהם עדיין דחוקים בצד.

באיזה חינוך היא גדלה?

אכתוב בכלליות כי לא ביקשתי את רשותה וכי היא לא הנושא.

היא גדלה במשפחה מעורבת, חלק מהאחים שלה למדו בדתי וחלק בחרדי. היא למדה בחרדי (במוסדות שגם בחרדי הם נחשבים למאוד קיצוניים בכל המובנים), היא כבר שנים מחוברת בעיקר לדתל ועובדת במקום מאוד דתל. ובכל זאת...

הקשר העיקרי שלה זה המראה החיצוני והעובדה שבחוכמתה היא מספר על כך בכל מקום 🤐

אתה מתאר שעדיין היא נראית חרדית לחלוטין אחרי הכל, רקע חרדי חזק מאד.

זה הבדל של שמים וארץ לעומת מישהי שבסה"כ לא היתה בתנועת נוער ולא במדרשה

ואולי לא.

אני רק יודע את הסיפור ומכיר את הבחורה. לא ברור לי אם מי שאמר לה את זה יודע איך היא נראית.

(האמת שעכשיו אני נזכר שדיברתי על זה עם כמה שדכנים באותה העת והם כן עוררו את נושא המראה, אולי זה באמת יותר משמעותי)

כאילו שמי שלא היתה בתנועת נוער ובמדרשה- יש לה איזה פגם. לא הבנתי איזה דבר עקרוני זה מלמד על הבנאדם אם הוא לא היה (אני לא הייתי בתנועת נוער ולא במדרשה. חושבת שאני בסדר גמור😅).

וכן, גם אני לא הייתי במדרשה 😉

אבל זה שאנחנו לא מבינים, לא אומר שאין תופעות כאלה. כפי שציינתי אני מכיר אישית בחורה כזאת שכולם דוחים אותה בקש כי היא בוגרת בית יעקב ולבושה בסגנון חרדי (לא רק בהקשר של רצת הכיסוי - יותר בצבעים וכדו', הבנות שכאן בטח מבינות את כוונתי )

הרבה אנשים דחו אותה בקש, ואז איזה בחור עם המון טאקט אמר לה "את האמת בפנים", ועוד בחוכמתו וטוב ליבו, הציע לה שתלך שנה למדרשה... (בחורה בת 25, כן?).

זה לגבי העובדות. לגבי הלבוש אני יכול להבין, אגב גם אותה בחורה, כשאני הצעתי לה בחורים מצוינים ומאוד דתלים, היא פסלה על זה שהם לבושים כחרדים...

ועדיין אני תמה, כי לכאורה אנשים היו יכולים להשתלב בקהילה ולמצוא את עצמם בפנים ולמצוא את האדם שהביגוד לא מפריע לו. וכאמור, אני מדבר מחוויות של הרבה אנשים (אם זה חשוב, שמעתי את זה גם מבחורה שהחליפה את כל הגרדרובה שלה, ולבושה(?) ממש לא כחרדית, וזה מאוד בעדינות 🤭).

בקיצור אני חוזר לשאלה העקרונית. הדוגמות הספציפיות לכל אחת יש את הסיפור שלה.

1. נשמע שבגדול התפיסה שלך לגבי הציבור הדתי לאומי זה שזו חבורה שמאחדת את כל מי שלא חרדי או חילוני לפי הגדרתו.

2. לבוש, בפני עצמו לא חושב שיש יותר מדי מי שיפריע לו שחור לבן בגלל הסגנון אלא בגלל מה שזה אומר ברוב המקרים על התפיסה/מקום נפשי (כנ''ל לבוש בטירוף מודפסות מהצבא וכאלה)

3. הציבור הדתי לאומי ברובו לא מתעסק עם להכניס או לא להכניס אליו אדם כזה או אחר בתפיסה כזו או אחרת וזה חלק גדול מהיופי. לפעמים זה יוצר קשיים אבל מה שצריך זה להבין שצריך למצוא את האיש/אישה/קהילה המתאימים למקום שאתה נמצא בו ולא סתם מתוך הציבור הדתי לאומי הכללי.

גילוי נאות

אצלי במשפחה יש מנעד מישיבות קטנות ושאיפה לחצי חרדיות ועד לאולפנית טבריה (וזה ממש לא מעיד על מי צדיק יותר, זה בעיקר פשוט סגנון נפשי)

לגבי 1 ו3, אין ספק. אף אחד לא חשב אחרת. ועדיין יש מעביר בין מגזרים ומשום מה היה מצופה שהמגזר הדתלי יהיה הרבה יותר ליברלי בעניינים האלה.

לגבי 2, יש מצב. אני חושב שזה לא רק, אבל בכל מקרה זה לגיטימי בעיניי. כגבר אכתוב כאן 2 תפיסות/חוויות שלי: 1. משום מה, דווקא אצל גברים איכשהו הלבוש לא היה נראה לי חסם. מי שבאמת רצה השתלב ולא הלבוש הוא מה שהפריע. בפרט שיש הרבה בנים דתלים שלבושים כחרדים, ובנות נראה לי שיש פחות שלבושות כחרדיות. 2. אני חושב שכשגבר מדבר על לבוש של בחורה, הוא בקטע מסוים מדבר על מודל יופי ומשיכה. סגנון הלבוש משדר לו משהו פחות מוכר וזה פשוט פחות מושך אותו. כך שזה הרבה מעבר לכל שאלה פילוסופית.

לגבי 2, מה הבעיה של בחורה מרקע חרדי ללבוש יותר יפה ונעים לעין, יש עניין השקפתי להשאר בסגנון בית יעקב?

הסגנון של בית יעקב הוא מאוד סולידי

לא צבעוני

מאוד סגור

לעומת הסגנוו של הבנות הדתיות לאומיות שממה שאני רואה הוא הרבה יותר מגוון וצבעוני

מי שנראית בית יעקב לא תשים שמלה בסגנון בוהו למשל (לא משנה כמה זה צנוע)

לא תתלבש מאוד צבעוני

יש בדים שלא לובשים

יש נעליים שלא שמים

מאוד קל מרחוק להבחין בזה

אם היא נעולה על סגנון הלבוש, זה ככל הנראה מבדל אותה מהנראות הדתית לאומית

לי אישית זה מאד לא קורץ, פשוט כי זה כאילו מרגיש לי "חשוך" או דוסי מדי, ואני במקום אחר לגמרי (ואני בעצמי די צבעוני בהתאם).

אם היא היתה באמת פתוחה יותר, אז לדעתי זה אמור להיות לה קצת יותר זורם לפחות, ואם לא, אז כנראה שהיא עוד בעולם ההוא, יכול להיות שאני טועה, אבל זה הרושם שלי.

או חשש להיות פחות צנועה ויותר פתוחה ונגישה

לא יכולה לדבר בשמה של הבחורה, אבל אומרת מה נראה לי

בסוף כל אחד מחליט מה מתאים לו🤷

ואם היא לא מתחברת לגיוון, זה נותן תחושה שאי אפשר ללכת על בית פתוח יותר בסגנון

בגדים לא משקפים את האישיות באופן מלא

מבטיחה לך

רגישות סטייל

אני בתור רגישה אף פעם לא ניסיתי כחלק מהרגישות

לא לבלוט זה בהחלט עניין חרדי

אבל אני ממילא אף פעם לא הצלחתי🤭

לקח זמן עד ששמתי לב לזה כי זה היה מתחת לסף הראדר.

אחת התקופות האהובות עליי בהקשר הזה הייתה צה"ל שפשוט חסך לי את הצורך בבגדים. לובשים מה שיש ואף אחד לא מעביר ביקורת. למעשה לא היו לי כמעט בגדים אחרים חוץ מהירוק הזה.

היום - זה לא נדיר שאני לובש בגדים מונוכרומטיים. כלומר אותו צבע. לפעמים זה כי בחרתי בגדים בחושך מוחלט, ולפעמים כי זה נכון לי לאותו רגע.

ולא בולט, זה לא עוזר

זה לא רק עניין של בגדים פשוט🤷

שאני אוהב להעלם מאחורי ציוד שאני משתמש בו. כלומר אני לא "אני" אלא "איש מקצוע". גם כשזה ארוע שאני אמור להיות בו.

זה תכונת אופי יותר מאשר לבוש.

אבל זה כבר נצל"ש גדול מדי לשרשור הזה.

אף אחד לא יעצור אותך מלהצטרף לציבור, אבל מה לעשות שלגבי חתונה אנשים לא ממהרים לצאת עם אנשים שלפחות חיצונית נראים שהם במקום אחר לגמרי.

(תקף גם לגבי קוטר כיפה, סנדלים עם גרביים, חולצות מכופתרות...)

לגבי החוויות שלך:

1. אכן אצל גברים לבוש הוא פחות אישיות הדרך כלל באופן גורף ומניח שזה חלק מהבניין.

2. מסכים מאוד לגבי מה שכתבת וזה מחזק את הטיעון שלי בפתיחה. רוב האנשים ירצו להתחתן עם מישהי בסגנון מוכר להם.

באמת זאת בעיה, אתה תקוע באמצע וזה משאיר אותך קירח משני הצדדים.

חרדים ודתיים זאת מנטליות אחרת לגמרי. אומרת את זה בתור מישהי שלומדת במקום עם חרדיות שהם באמת החברות הכי טובות שלי ואני אוהבת ומעריכה אותן ברמות. אבל יש הבדל בדיבור, בחשיבה, בלבוש, בהגדרות ובהסתכלות. ואתה רוצה להתחתן עם מישהו שיחסית דומה לך. מספיק יש הבדלים בין נשים לגברים למה שארצה להכניס את עצמי לעוד פערים שהם משמעותיים.

לגבי פיתרון, זה באמת מורכב. איפה מחפשים שידוך? בחרדי או בדתי לאומי? כדאי אולי להתייעץ עם רב, כי אני קטונתי.

וסתם שאלה, בן כמה אתה? אני מכירה בחורה שגם בסרט הזה.. אולי תתאימו

אצל החרדים יש מלא אנשים טובים, מדהימים ומעניינים, ולמרות שאני חי בקהילה מעורבת, משפחה מגוונת.

בפועל, אין לי ממש שפה איתם בכלל, הכל שונה, זה כמו לעשות טיול בהודו להכיר את התרבויות שם חחחח

וזו בדיוק תהייתי. האם יש אנשים שכן נמצאים על התפר, או שדכנים או רבנים שמודעים ומסייעים במקרים כאלה.

אני לא ממש מחפש להכיר בחורות (ב"ה נשוי מאוד מאוד, ובאופן אישי אני מסתדר אחלה עם שני המגזרים וב"ה אין לי שום בעיה בנושא הזה), רק בגלל שאני בעצמי קצת על התפר ולבוש די דומה לחרדי, הרבה רואים בי את הכתובת לשמוע את הסיפורים האלה. וזה באמת כטאב וגם מעורר מחשבה כל פעם מחדש.

לפני הרבה שנים הכרתי כמה בחורי ישיבה חרדיים שניסו להגיע לישיבות דתיות ודי עשו להם את המוות, אני זוכר אחד שפשוט היה יושב כל היום באחת מישיבות הדגל דאז, ופעם הוא סיפר לי שבשום אופן לא מקבלים אותו אז הוא מגיע ללמוד ויושב בצד. אני זוכר גם אחד שהגיע בשקט לאיזו ישיבה דתלית, והיה צריך להתקבל מהר ולהשתלב במהירות לפני שזה יתגלה לרבניו החרדים (כי אם הישיבה החרדית הייתה יודעת היו גומרים אותו), וכמה שזה היה נוגע ללב הוא חזר כמו כלב לישיבה החרדית, ואגב עד היום הוא בישיבה חרדית ופוסח שני הסעיפים (ולא יודע אם זה קשור, אבל הוא גם רווק, ולא צעיר). בקיצור, איפשהו במוסדות לימוד וכדו', מאוד בלט לי שמי שלא הגיע כדי להיות, נדחה, ולפעמים בצורה קצת קשה ולא נעימה. (אני מדבר כמובן על הצוות שמחליט את מי מקבלים, וזה לגיטימי שיש להם כל מיני שיקולים. התלמידים תמיד מאוד נחמדים לכל מי שמגיע, וזה ההבדל שהכי בלט לי תמיד בין ישיבה חרדית לישיבה דתית, ואולי בכלל בין המגזרים)

בכל מקרה, לאחרונה שמעתי עוד ועוד סיפורים כאלה, בדגש על שידוכים - שזה אמור להיות עולם יותר פתוח, ובחלקם זה היה ממש הזוי. ניסיתי לאחרונה לדחוק במישהי מנושאי הסיפורים להעלות את הנושא הזה למודעות אך בינתיים היא לא רצתה. לכן העליתי את זה כאן.

אחת הנקודות שאני רוצה לציין, אם כבר, זה שלפעמים מי שיצא מהחברה החרדית, זה אחרי הרבה מאוד סבל ועוגמת נפש, וההזדמנויות האלה הן הצלה בשבילו. אני לא חושב שזה מחייב מישהו לעשות משהו, ובוודאי לא להתחתן 😉 אבל בכל זאת זה מאוד כואב.

כן, חשש שקיים תמיד (וקרה) שלא מדובר על בחורים רציניים שרק מחפשים את הכיוון התורני-ציוני, אלא בחורים שמחפשים את הדרך החוצה והישיבה הציונית היא התחנה. אח"כ טוענים שהתקלקלו במרכז הרב...

(אגב, בדור של הרבנים שלי, את רוב הבאים לישיבה בחנו הר"מים, אבל בחורים שהגיעו מכיוון חרדי נשלחו להיבחן אצל מרן הגר"א שפירא זצ"ל בעצמו, לבדוק שהם באמת רציניים ולא שבבניקים שמחפשים מפלט. מכיר כמה שעמדו במבחן, זה לא היה קל...)

עם זאת, לדעתי מי שנתן הרגשה שהוא מגיע כדי להתאקלם במגזר הדתלי ובאמת בלט לאורך זמן שהוא בעיקר בישיבה הדתלית והוא מתאקלם חברתית והשקפתית, נשאר. לא זכור לי שאלה מהחרדי היו כל אחד ר' שמעון שקופ

החשש ממה שאני זוכר (מאיזו פעם שמצאתי את עצמי בא "להמליץ" על איזה מישהו אצל ראש ישיבה אחד), שהם טענו שמראש זה בחורים לא רציניים שנזרקו מהישיבות שלהם או שהם מחפשים חופש, ואין טעם להביא אותם לישיבה דתלית שאין בה משגיח ומשטר ובדיקות ואיש הישר בעיניו יעשה, כי הם לא יצליחו לעמוד בזה גם אם הם באמת רוצים. - שזה בגדול מה שאתה כתבת על שבבניקים, אבל עדין יותר ופחות שיפוטי, וגם מאוד נכון.

אגב ממה שזכור לי, הבעיה הייתה הרבה פעמים דווקא עם בחורים ספרדים, שמצד אחד הם באמת יותר מתאימים להשקפה הציונית, אבל מצד שני הם מגיעים ממקומות עם משמעת מאוד נוקשה (הכרצי גם ספרדים שמעצמם עזבו ישיבות דתליות כי הם הרגישו שהם לא מתאימים לבגרות והחופשיות הזו). בכל מקאה, זה דווקא מחזיר אותנו לאיזו קו תפר של החרדים-ספרדים, שבסופו של דבר לא מצליחים להתאקלם בצהד.

אז כן, זה נושא ממש מעניין, אבל נראה לי נושא קצת שונה מנושא השידוכים.

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.