זה עניין של מנטליות. וזזה לא רק שם, לא כל אחת תרצה בחור שלמד עכשיו כמה שנים בהר המור ולא כל אחד ירצה בחורה שלמדה במגדל עוז. 

לכל סוג של ציבור יש מנטליות שנובעת ממקומות מסויימים היא מלווה בסטיגמה מסוימת. 

אתן לכך 2 דוגמאות :

בחור שלמד בישיבה כמו הר המור יש לו מנטליות מסוימת המבוססת על השקפה וחברה ולצד זה יהיו סטיגמות כגון: שהם שמרנים וסגורים ושהפ כולם תלמידי חכמים 

מצד שני יש מנטליות לקהילות ספרדיות בפרפיריה שהן עממיות שהן נוטות לזרם מסוים ולמנטליות מסוימת. 

כשאני מסתכלת על עצמי, שאומנם הגעתי מחילוני וחזרתי לחרדי.. והיום אני חרדלניקית..

בהחלט אחרי שנמצאים בציבור החרדי יש הרבה תפיסות שמגיעים איתם, אצלי בעיקר השינוי היה לחזור להיות יותר ציונית מאשר מתנגדת בצורה מובהקת..

מסכימה מאוד לגבי הלבוש ועוד כל מיני דברים שנשארו (ואני תמיד צוחקת על זה שנשארו חי שאריות חילוניות ושאריות חרדיות).

זה שרוצים להתחבר יותר לציבור הדת"ל תורני, לא אומר שבהכרח אנחנו רוצים לוותר על כל תפיסותינו.

ובעיקר- לענ"ד,

מבחינת 'החוזקה' ההלכתית.

ברוב המפגשים שלי עם בנות בציבור הדתי לאומי (מדברת על מה שיותר נפוץ ופחות על הדוסיות סגנון הר המור), שהן דיי חפיפניקיות מבחינת צניעןת ועוד כל מיני דברים.

לי אישית, מאוד קשה עם זה..

לדוג' כל מי שאני מכירה שהיא בציבור הדת"ל הולכת בלי גרביים.. או נגיד כן עם טייץ' כזה ונעל פתוחה.

ואני הולכת רק עם נעל סגורה וגרביים,

אז זה כבר הופך אותי לחזות יותר חרדית מאשר הן.

מסכימה שבשידוכים זה יותר מאתגר,

כי בציבור הדת"ל תורני יש להן דמות מאוד מסויימת של מה שהם רוצים.. ואז אם מגיע מישהו עם רקע חרדי זה פחות נתפס בעין טובה.

מה עושים עם זה?

נשארים אנחנו..

לי לא יצא להכיר שדכן בסגנון הזה ואולי טוב שכך, גם ככה בכל עולם השדכנות הכל עובד לפי סטיגמות מאוד מסויימות (שוב.. לדעתי ונסיוני האישי)..

לכן חושבת שאצל מי שאתה נמצא- תנסה להעביר את הייחודיות שלך.

ואשרי מי שיש לו ייחודיות כזאת.

לק"י

אם התכוונת גם לזה.

ודת"ל בהגדרה הוא לא פחות דתי מחרדי. זה עניין של השקפה לאומית בעיקר. אז לא להשמיץ סתם, רק לפי מי שאת פוגשת.

רוב הסניפים מעורבים ורובן לא הולכות בגדרי ההלכה.

אשרי כל מי שחפץ בלאומיות וכו', זה לא סותר שאין חרדים שגם הם מחוברים מבחינה ממלכתית וכו'..

זה שעוסקים בלאומיות לא אומר שצריך להוריד מהערך של ההלכה ואני מדברת על צניעות בלבוש וההתערבבות בין בנים ובנות.

לק"י

הוא מורכב מהרבה אנשים, בסגנונות שונים, וגם רמה דתית שונה (בני עקיבא זה לא השם הנרדף לציבור הדת"ל. לצורך העניין אני דת"לית ולא קשורה לבני עקיבא, ומשתדלת לקיים את ההלכות. וגם בבני עקיבא ההכללה שלך לא נכונה).

זה לא שכל החרדים מקפידים על ההלכה באותה רמת הקפדה ומקיימים הכל. יש ויש כמו בכל מגזר.

שזה ממש אבל ממש לא נכון, ולא המקום להאריך בזה, פסקי הלכה וכל זה.

הנקודה היא שאם ככה, מסתכלים על זה, זה חלק מהבעיה העמוקה למה בפועל זה יוצא ככה.

אני גם תוהה הרבה פעמים למה חרדים מודרנים למשל מתעקשים לרשום את הילדים למוסדות חרדים בלבד ולא לממ"ד שהיו מקבלים אותם די בשמחה לרוב (או שאולי אני קצת טועה), עם הזמן אני מפנים שזה משהו תרבותי ויש הרבה שונות חוץ מהלבוש.

שבעיני מאוד משונות.

בניגוד לאיך שהדברים מוצגים כאן, אין שום 'וועדת קבלה' סודית שמגדירה מי הוא דתי לאומי. בכלל יש למגזר הזה הרבה גוונים והרבה שוליים לכל הכיוונים.

אין גם שום וועדת קבלה שמגדירה מי ראוי להתחתן עם 'בחורי ישיבה איכותיים' ואין שום וועדת קבלה שמגדירה שרק בוגרי ישיבות מסויימות ימצאו שידוך.

יש שאלות של התאמה. סביר שלבחורה שגדלה בישוב בשומרון או בגולן, שאולי רב הישוב 'לובש חליפה כי הרב צבי יהודה אמר לו...' ואולי גם הוא לא - תתקשה עם בחור שמתאים את צבע העניבה לשפיץ של הנעליים. סביר שבחור שהזכרון הראשון שלו מגיל שנתיים וחצי הוא כפר מיימון או אבא נסחב ע"י ארבע חיילים בגוש קטיף - פחות יזרום עם בחורה שהחוויות שלה הן שהגננת הכינה את הקישוט לסוכה כדי שיצא מושלם.

האם בהכרח אי אפשר למצוא? אפשר. יש כאלו שאכן התברגו היטב במקומות אחרים, אבל צריך למצוא את מי שהאופי והסגנון מתאים לו ולא לבוא בטענות אל 'הציבור'.

נ.ב.

יתכן שהמורכבות היא אחרת - חבר שגדל בעצמו בין העולמות אמר לי, שרק בשידוכים הוא גילה של'אפור' יש כל כך הרבה גוונים. כלומר הבעיה אינה ב'ציבור' אלא שאותם בחורים/בחורות שלכאורה אמורים להתאים הם עם תת ניואנס אחר, שכבר לא מתאים.

דבר ראשון, שבאמת באופן מוזר נהיה קצת מבול של שיח על כל מיני נושאים שקשורים לזה, הן בהיבט של שידוכים והן בהיבט של יחסי חרדים-דתיים. אין לי מושג איך זה קרה

לגבי התוכן, אני אסביר יותר. ברור שאין ועדת קבלה סודית, ואף אחד לא חושב שיש דבר כזה. להיפך, זו הסיבה שזה מוזר. כי אצל חרדים יש המון ניואנסים ומריבות וסטיגמות, והכי גרוע זה שכל "צד" (כלומר "קהילה מדויימנת" במובן הכי מגוחך של המונח הזה) חושב שהוא הכי טוב וכל השאר טועים ורשעים. אז קשה מאוד לשחות עם הזרם אם מראש לא תפסת צד. אבל דווקא בגלל שהצה"ד פתוחה יותר יש ציפייה שאדם שרוצה להשתלב ימצא את הכמה אנשים שדומים לו או שהוא מספיק מוצא חן בעיניהם, והכימיה תזרום. וזה לא קורה ולכן זה מוזר.

הזכרת שומרון ומישהו כאן הזכיר את ההבדל בין התורניים למזרחיים של הפריפריה, אז ברור שיש כל מיני הבדלים בין קהילות, בעיקר בקהילות סגורות. אבל הוספתם ואמרתם "התאמה" ו"מנטליות", והזכרתם לי משפט ששמעתי פעם מסוציולוג שעוסק בגזענות ישראלית (אולי פרופ' יעל ברדה), שאמר/ה "מנטליות היא מושג חסר הגדרה ומשמעות, שנועד לשוות משמעות סוציולוגית לפעולות שקשה להחליט מה המניעים האמיתיים שעומדים מאחוריהם".

מה אני מתכוון? ברור שיש הבדלים של סגנון בין אנשים, לכן אנחנו נמצאים במקום מסוים ויש לנו כמה קבוצות של חברים. זה נכון על כל בנאדם בכל מקום. השאלה מתחילה מה הגבולות של זה. אז אם מגיע בחור ספרדי מהפריפריה, הוא לא ישר יגיע לאיזו ישיבה חסידית וכנראה שהוא שהוא גם לא יפגש בהכרח עם בנות מעלה לבונה. אבל דווקא בצה"ד יש מרחב גדול ואמפתיה לאנשיםגם אם הם שונים, ובפרט שיש לא מעט מסגרות שכן מאוד דומות לספרדים של הפריפריה (לדוגמה בישיבות- ישיבת אשקלון וישיבת שדרות). ואני באמת לא מבין למה אנשים שכבר התקרבו לציונות הדתית וגם כמעט מצאו את האוכלוסייה שמאוד דומה להם, בסופו של דבר הם לא מצליחים להשתלב. זו שאלתי.

ואם זה לא היה ברור, לא באתי למתוח ביקורת או להתריס. להיפך, אני שואל כי ככה זה אצל אחרים אבל בציונות הדתית זה לכאורה היה אמור להיות שונה.

ככה שבפשטות התופעה שאין להכחיש שקיימת, שחלק מבוגרי המגזר החרדי מרגישים תקיעות מסויימת, אינה כי 'הציבור הדתי לאומי לא מקבל אותם', אלא כי באמת יש פערים מנטליים, שמקשעם למצוא את האחד/אחת שמתאימים לאותו אחד.

גם אני לא הבנתי מה זה ב"ה.

אולי זה "בין הנגלה" או "בין העולם [=הזה/הבא]"?

אני, כאחד מאלו שהאשכול מדבר עליהם.

מרקע חרדי, דווקא שוקל לעבור לחברה הדתלי"ת תורנית, מבחינה השקפתית אני די קרוב אליהם (אבל לא "ממלכתי").

בנושא הלבוש - יכול להיות שהייתי מחליף לאט לאט, אבל האתגר הוא שאין לי נטייה לתחום וזה כאב ראש בשבילי להתעמק בסגנון הביגוד הספציפי המתאים...

אזור הנוחות שלי בנושא זה, הוא ללכת לחנויות מהסוג שאני מכיר, להוציא כמעט בעיניים עצומות חולצות לבנות קלאסיות, וגמרנו את הסיפור.

הלבוש באמת משמעותי כל כך? מעניין.

מציין, שעברתי כבר את גיל 30 בלעה"ר, וגם אחרי פרק א', גם בסטטוס שלי זה משמעותי לדעתכם?

הלבוש לא מה שמשנה, מה שמשנה זה הראש.

אני נגיד פעם הייתי נרתעת מהמחשבה שיציעו לי מישהו שלובש שחור לבן, והיום בפועל יצאתי עם מישהו כזה ואפילו לא ייחסתי לזה חשיבות. הפוך, ראיתי את הצד היפה בזה. וזה לא שהשתניתי, זה שמה שבאמת הרתיע אותי זה הראש השונה, דמיינתי בחור חרדי מבית, קלאסי, וזה לא מה שמתאים לי. אני חושבת שהגיוני שבחור לא ירצה לוותר על כל הרקע שלו, אבל הוא צריך לדעת במה הוא חרדי ובמה הוא דת"ל ולחפש מישהי שזה מתאים לה, זה באמת לא שייך להיות חצי חרדי ולחפש דתלית. תחפשו מי שכמוכם- מורכבת, שיש לה איזשהו ממשק עם העולם החרדי והוא לא זר לה...

אז מחדדת, לא התכוונתי ממשק ברמה שיש לה שכנים חרדים וזהו ממשק זה אומר שיש בה משהו שמזדהה עם חלק מזה. ממשק פנימי.

אני למשל עם הכבוד הכבוד לחיים במשפחה (יש הרבה חרדים ברמה כזאת או אחרת במשפחה וחלק על התפר) וקהילה מעורבים ועם הרבה אנשים טובים ב"ה, עדיין לא הייתי רואה את עצמי גר בקהילה חרדית ממש, במיוחד כזאת שאין בה דתיים לאומים.

בעוד שאין לי בכלל בעיה לגור בקהילה דתית לאומית נטולת חרדים

האמת היא שאני שוקל לשנות גם לבוש, רק מחכה גם כאן לבת הזוג שתעזור לי בזה

ובכך אתה מראה לה גמישות, שהיא יכולה לשדרג אותך

הלבוש לא ממש משנה, יש הרבה שלבושים כחרדים. אני בעצמי לבוש (כמעט) כחרדי וזה לא מפריע לי.

ההבדלים הם יותר עמוקים, אני חושב שזה מתחיל בלהיות לגמרי חלק מקהילה מסוימת, ורוב האתגרים שעליהם פתחתי את האשכול, היו מחוויות של כאלה שלא מסוגלים לעשות את כל הצעדים הנדרשים. מה שכן- צריך לזכור שזה לא תמיד אפשרי (אי אפשר להגיד לבחורה בת 25 עם תואר ועבודה, שהיא לא מתאימה כי היא לא הייתה בתנועת נוער ולא למדה במדשה, נכון? זה ברור שזה לא מקדם שום דבר, ומצד שני אני מכיר סיפור כזה...)

כלומר ללכת לגור בקהילה לא חרדית?

ובאמת אתה מכיר סיפור שפסלו מישהי כי לא היתה בתנועת נוער ולא במדרשה?

נתחיל מהסוף, כן, והיא לא צעירה ועדיין רווקה (אם יש לך מישהו ).

ולא ככ התכוונתי למקום מגורים אלא יותר לקהילה. ברור שאדם שגר בעיר חרדית (כמו מודיעין עילית) יהיה לו הרבה יותר קשה, אבל אני מכיר גם הרבה מערים מעורבות שהם לא מתמזגים באופן מוחלט בקהילה צהדית בעירם. מצד שני הם עושים מספיק צעדים משמעותיים וזה מוזר לי שהם עדיין דחוקים בצד.

באיזה חינוך היא גדלה?

אכתוב בכלליות כי לא ביקשתי את רשותה וכי היא לא הנושא.

היא גדלה במשפחה מעורבת, חלק מהאחים שלה למדו בדתי וחלק בחרדי. היא למדה בחרדי (במוסדות שגם בחרדי הם נחשבים למאוד קיצוניים בכל המובנים), היא כבר שנים מחוברת בעיקר לדתל ועובדת במקום מאוד דתל. ובכל זאת...

הקשר העיקרי שלה זה המראה החיצוני והעובדה שבחוכמתה היא מספר על כך בכל מקום 🤐

אתה מתאר שעדיין היא נראית חרדית לחלוטין אחרי הכל, רקע חרדי חזק מאד.

זה הבדל של שמים וארץ לעומת מישהי שבסה"כ לא היתה בתנועת נוער ולא במדרשה

ואולי לא.

אני רק יודע את הסיפור ומכיר את הבחורה. לא ברור לי אם מי שאמר לה את זה יודע איך היא נראית.

(האמת שעכשיו אני נזכר שדיברתי על זה עם כמה שדכנים באותה העת והם כן עוררו את נושא המראה, אולי זה באמת יותר משמעותי)

כאילו שמי שלא היתה בתנועת נוער ובמדרשה- יש לה איזה פגם. לא הבנתי איזה דבר עקרוני זה מלמד על הבנאדם אם הוא לא היה (אני לא הייתי בתנועת נוער ולא במדרשה. חושבת שאני בסדר גמור😅).

וכן, גם אני לא הייתי במדרשה 😉

אבל זה שאנחנו לא מבינים, לא אומר שאין תופעות כאלה. כפי שציינתי אני מכיר אישית בחורה כזאת שכולם דוחים אותה בקש כי היא בוגרת בית יעקב ולבושה בסגנון חרדי (לא רק בהקשר של רצת הכיסוי - יותר בצבעים וכדו', הבנות שכאן בטח מבינות את כוונתי )

הרבה אנשים דחו אותה בקש, ואז איזה בחור עם המון טאקט אמר לה "את האמת בפנים", ועוד בחוכמתו וטוב ליבו, הציע לה שתלך שנה למדרשה... (בחורה בת 25, כן?).

זה לגבי העובדות. לגבי הלבוש אני יכול להבין, אגב גם אותה בחורה, כשאני הצעתי לה בחורים מצוינים ומאוד דתלים, היא פסלה על זה שהם לבושים כחרדים...

ועדיין אני תמה, כי לכאורה אנשים היו יכולים להשתלב בקהילה ולמצוא את עצמם בפנים ולמצוא את האדם שהביגוד לא מפריע לו. וכאמור, אני מדבר מחוויות של הרבה אנשים (אם זה חשוב, שמעתי את זה גם מבחורה שהחליפה את כל הגרדרובה שלה, ולבושה(?) ממש לא כחרדית, וזה מאוד בעדינות 🤭).

בקיצור אני חוזר לשאלה העקרונית. הדוגמות הספציפיות לכל אחת יש את הסיפור שלה.

1. נשמע שבגדול התפיסה שלך לגבי הציבור הדתי לאומי זה שזו חבורה שמאחדת את כל מי שלא חרדי או חילוני לפי הגדרתו.

2. לבוש, בפני עצמו לא חושב שיש יותר מדי מי שיפריע לו שחור לבן בגלל הסגנון אלא בגלל מה שזה אומר ברוב המקרים על התפיסה/מקום נפשי (כנ''ל לבוש בטירוף מודפסות מהצבא וכאלה)

3. הציבור הדתי לאומי ברובו לא מתעסק עם להכניס או לא להכניס אליו אדם כזה או אחר בתפיסה כזו או אחרת וזה חלק גדול מהיופי. לפעמים זה יוצר קשיים אבל מה שצריך זה להבין שצריך למצוא את האיש/אישה/קהילה המתאימים למקום שאתה נמצא בו ולא סתם מתוך הציבור הדתי לאומי הכללי.

גילוי נאות

אצלי במשפחה יש מנעד מישיבות קטנות ושאיפה לחצי חרדיות ועד לאולפנית טבריה (וזה ממש לא מעיד על מי צדיק יותר, זה בעיקר פשוט סגנון נפשי)

לגבי 1 ו3, אין ספק. אף אחד לא חשב אחרת. ועדיין יש מעביר בין מגזרים ומשום מה היה מצופה שהמגזר הדתלי יהיה הרבה יותר ליברלי בעניינים האלה.

לגבי 2, יש מצב. אני חושב שזה לא רק, אבל בכל מקרה זה לגיטימי בעיניי. כגבר אכתוב כאן 2 תפיסות/חוויות שלי: 1. משום מה, דווקא אצל גברים איכשהו הלבוש לא היה נראה לי חסם. מי שבאמת רצה השתלב ולא הלבוש הוא מה שהפריע. בפרט שיש הרבה בנים דתלים שלבושים כחרדים, ובנות נראה לי שיש פחות שלבושות כחרדיות. 2. אני חושב שכשגבר מדבר על לבוש של בחורה, הוא בקטע מסוים מדבר על מודל יופי ומשיכה. סגנון הלבוש משדר לו משהו פחות מוכר וזה פשוט פחות מושך אותו. כך שזה הרבה מעבר לכל שאלה פילוסופית.

לגבי 2, מה הבעיה של בחורה מרקע חרדי ללבוש יותר יפה ונעים לעין, יש עניין השקפתי להשאר בסגנון בית יעקב?

הסגנון של בית יעקב הוא מאוד סולידי

לא צבעוני

מאוד סגור

לעומת הסגנוו של הבנות הדתיות לאומיות שממה שאני רואה הוא הרבה יותר מגוון וצבעוני

מי שנראית בית יעקב לא תשים שמלה בסגנון בוהו למשל (לא משנה כמה זה צנוע)

לא תתלבש מאוד צבעוני

יש בדים שלא לובשים

יש נעליים שלא שמים

מאוד קל מרחוק להבחין בזה

אם היא נעולה על סגנון הלבוש, זה ככל הנראה מבדל אותה מהנראות הדתית לאומית

לי אישית זה מאד לא קורץ, פשוט כי זה כאילו מרגיש לי "חשוך" או דוסי מדי, ואני במקום אחר לגמרי (ואני בעצמי די צבעוני בהתאם).

אם היא היתה באמת פתוחה יותר, אז לדעתי זה אמור להיות לה קצת יותר זורם לפחות, ואם לא, אז כנראה שהיא עוד בעולם ההוא, יכול להיות שאני טועה, אבל זה הרושם שלי.

או חשש להיות פחות צנועה ויותר פתוחה ונגישה

לא יכולה לדבר בשמה של הבחורה, אבל אומרת מה נראה לי

בסוף כל אחד מחליט מה מתאים לו🤷

ואם היא לא מתחברת לגיוון, זה נותן תחושה שאי אפשר ללכת על בית פתוח יותר בסגנון

בגדים לא משקפים את האישיות באופן מלא

מבטיחה לך

רגישות סטייל

אני בתור רגישה אף פעם לא ניסיתי כחלק מהרגישות

לא לבלוט זה בהחלט עניין חרדי

אבל אני ממילא אף פעם לא הצלחתי🤭

לקח זמן עד ששמתי לב לזה כי זה היה מתחת לסף הראדר.

אחת התקופות האהובות עליי בהקשר הזה הייתה צה"ל שפשוט חסך לי את הצורך בבגדים. לובשים מה שיש ואף אחד לא מעביר ביקורת. למעשה לא היו לי כמעט בגדים אחרים חוץ מהירוק הזה.

היום - זה לא נדיר שאני לובש בגדים מונוכרומטיים. כלומר אותו צבע. לפעמים זה כי בחרתי בגדים בחושך מוחלט, ולפעמים כי זה נכון לי לאותו רגע.

ולא בולט, זה לא עוזר

זה לא רק עניין של בגדים פשוט🤷

שאני אוהב להעלם מאחורי ציוד שאני משתמש בו. כלומר אני לא "אני" אלא "איש מקצוע". גם כשזה ארוע שאני אמור להיות בו.

זה תכונת אופי יותר מאשר לבוש.

אבל זה כבר נצל"ש גדול מדי לשרשור הזה.

אף אחד לא יעצור אותך מלהצטרף לציבור, אבל מה לעשות שלגבי חתונה אנשים לא ממהרים לצאת עם אנשים שלפחות חיצונית נראים שהם במקום אחר לגמרי.

(תקף גם לגבי קוטר כיפה, סנדלים עם גרביים, חולצות מכופתרות...)

לגבי החוויות שלך:

1. אכן אצל גברים לבוש הוא פחות אישיות הדרך כלל באופן גורף ומניח שזה חלק מהבניין.

2. מסכים מאוד לגבי מה שכתבת וזה מחזק את הטיעון שלי בפתיחה. רוב האנשים ירצו להתחתן עם מישהי בסגנון מוכר להם.

באמת זאת בעיה, אתה תקוע באמצע וזה משאיר אותך קירח משני הצדדים.

חרדים ודתיים זאת מנטליות אחרת לגמרי. אומרת את זה בתור מישהי שלומדת במקום עם חרדיות שהם באמת החברות הכי טובות שלי ואני אוהבת ומעריכה אותן ברמות. אבל יש הבדל בדיבור, בחשיבה, בלבוש, בהגדרות ובהסתכלות. ואתה רוצה להתחתן עם מישהו שיחסית דומה לך. מספיק יש הבדלים בין נשים לגברים למה שארצה להכניס את עצמי לעוד פערים שהם משמעותיים.

לגבי פיתרון, זה באמת מורכב. איפה מחפשים שידוך? בחרדי או בדתי לאומי? כדאי אולי להתייעץ עם רב, כי אני קטונתי.

וסתם שאלה, בן כמה אתה? אני מכירה בחורה שגם בסרט הזה.. אולי תתאימו

אצל החרדים יש מלא אנשים טובים, מדהימים ומעניינים, ולמרות שאני חי בקהילה מעורבת, משפחה מגוונת.

בפועל, אין לי ממש שפה איתם בכלל, הכל שונה, זה כמו לעשות טיול בהודו להכיר את התרבויות שם חחחח

וזו בדיוק תהייתי. האם יש אנשים שכן נמצאים על התפר, או שדכנים או רבנים שמודעים ומסייעים במקרים כאלה.

אני לא ממש מחפש להכיר בחורות (ב"ה נשוי מאוד מאוד, ובאופן אישי אני מסתדר אחלה עם שני המגזרים וב"ה אין לי שום בעיה בנושא הזה), רק בגלל שאני בעצמי קצת על התפר ולבוש די דומה לחרדי, הרבה רואים בי את הכתובת לשמוע את הסיפורים האלה. וזה באמת כטאב וגם מעורר מחשבה כל פעם מחדש.

לפני הרבה שנים הכרתי כמה בחורי ישיבה חרדיים שניסו להגיע לישיבות דתיות ודי עשו להם את המוות, אני זוכר אחד שפשוט היה יושב כל היום באחת מישיבות הדגל דאז, ופעם הוא סיפר לי שבשום אופן לא מקבלים אותו אז הוא מגיע ללמוד ויושב בצד. אני זוכר גם אחד שהגיע בשקט לאיזו ישיבה דתלית, והיה צריך להתקבל מהר ולהשתלב במהירות לפני שזה יתגלה לרבניו החרדים (כי אם הישיבה החרדית הייתה יודעת היו גומרים אותו), וכמה שזה היה נוגע ללב הוא חזר כמו כלב לישיבה החרדית, ואגב עד היום הוא בישיבה חרדית ופוסח שני הסעיפים (ולא יודע אם זה קשור, אבל הוא גם רווק, ולא צעיר). בקיצור, איפשהו במוסדות לימוד וכדו', מאוד בלט לי שמי שלא הגיע כדי להיות, נדחה, ולפעמים בצורה קצת קשה ולא נעימה. (אני מדבר כמובן על הצוות שמחליט את מי מקבלים, וזה לגיטימי שיש להם כל מיני שיקולים. התלמידים תמיד מאוד נחמדים לכל מי שמגיע, וזה ההבדל שהכי בלט לי תמיד בין ישיבה חרדית לישיבה דתית, ואולי בכלל בין המגזרים)

בכל מקרה, לאחרונה שמעתי עוד ועוד סיפורים כאלה, בדגש על שידוכים - שזה אמור להיות עולם יותר פתוח, ובחלקם זה היה ממש הזוי. ניסיתי לאחרונה לדחוק במישהי מנושאי הסיפורים להעלות את הנושא הזה למודעות אך בינתיים היא לא רצתה. לכן העליתי את זה כאן.

אחת הנקודות שאני רוצה לציין, אם כבר, זה שלפעמים מי שיצא מהחברה החרדית, זה אחרי הרבה מאוד סבל ועוגמת נפש, וההזדמנויות האלה הן הצלה בשבילו. אני לא חושב שזה מחייב מישהו לעשות משהו, ובוודאי לא להתחתן 😉 אבל בכל זאת זה מאוד כואב.

כן, חשש שקיים תמיד (וקרה) שלא מדובר על בחורים רציניים שרק מחפשים את הכיוון התורני-ציוני, אלא בחורים שמחפשים את הדרך החוצה והישיבה הציונית היא התחנה. אח"כ טוענים שהתקלקלו במרכז הרב...

(אגב, בדור של הרבנים שלי, את רוב הבאים לישיבה בחנו הר"מים, אבל בחורים שהגיעו מכיוון חרדי נשלחו להיבחן אצל מרן הגר"א שפירא זצ"ל בעצמו, לבדוק שהם באמת רציניים ולא שבבניקים שמחפשים מפלט. מכיר כמה שעמדו במבחן, זה לא היה קל...)

עם זאת, לדעתי מי שנתן הרגשה שהוא מגיע כדי להתאקלם במגזר הדתלי ובאמת בלט לאורך זמן שהוא בעיקר בישיבה הדתלית והוא מתאקלם חברתית והשקפתית, נשאר. לא זכור לי שאלה מהחרדי היו כל אחד ר' שמעון שקופ

החשש ממה שאני זוכר (מאיזו פעם שמצאתי את עצמי בא "להמליץ" על איזה מישהו אצל ראש ישיבה אחד), שהם טענו שמראש זה בחורים לא רציניים שנזרקו מהישיבות שלהם או שהם מחפשים חופש, ואין טעם להביא אותם לישיבה דתלית שאין בה משגיח ומשטר ובדיקות ואיש הישר בעיניו יעשה, כי הם לא יצליחו לעמוד בזה גם אם הם באמת רוצים. - שזה בגדול מה שאתה כתבת על שבבניקים, אבל עדין יותר ופחות שיפוטי, וגם מאוד נכון.

אגב ממה שזכור לי, הבעיה הייתה הרבה פעמים דווקא עם בחורים ספרדים, שמצד אחד הם באמת יותר מתאימים להשקפה הציונית, אבל מצד שני הם מגיעים ממקומות עם משמעת מאוד נוקשה (הכרצי גם ספרדים שמעצמם עזבו ישיבות דתליות כי הם הרגישו שהם לא מתאימים לבגרות והחופשיות הזו). בכל מקאה, זה דווקא מחזיר אותנו לאיזו קו תפר של החרדים-ספרדים, שבסופו של דבר לא מצליחים להתאקלם בצהד.

אז כן, זה נושא ממש מעניין, אבל נראה לי נושא קצת שונה מנושא השידוכים.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה