כמעט היום הכי ארוך בשנה.

אני יודע שהוא חשוב לחב"ד.

אבל לשאר העולם זה עוד יום די רגיל.

אני רואה את רובם חוגגים.

לא חושב שזה חגיגות מהשפה ולחוץ

התזה קרסה לעין כל,

עד שהגיעו התירוצים שנועדו להסביר...

ולא תיקן אף אחד שקרא לו ככה

שתיקה כהודאה דמיא

רק שטוענים שהרבי לא ידע שכולם חושבים ואומרים שהוא המשיח.

הוא ידע ויכל להפסיק את זה אם רצה

ביקורת מרומזת.

אתה לא יודע מה בדיוק הרבי ידע שחסידיו חושבים. גם אם ידע שיש בקרבם התבטאויות שהוא המשיח.
צריך להבין, שבעולמם של חסידים ואדמו"רים, במיוחד אדוקים, הטרמינולוגיה מאוד דקה.
 

אתה צריך לזכור שהתקופה שאתה מדבר עליה היא אחרי שהרבי עבר שבץ ואיבד את יכולת הדיבור,

ההכרה בו כמשיח באה מצד חסידיו בעיקר לאחר תקופה זאת.

אז האם אומנם, הרבי "ידע ויכל להפסיק אם רצה"? - זאת שאלה שיש לה כל כך הרבה פנים, והתשובה שאתה רואה כמובנת מאליו, היא בכלל לא כזאת.

כשאתה אומר "שתיקה כהודאה דמי", אתה רומז בכך שהרבי עצמו הכריז על עצמו, גם אם לא באופן רישמי, אך מספיק, כ"משיח". ומלבד שזו טעות איומה, זה מדרון מאוד חלקלק.
 

גם אם אנחנו מאמצים דעה חד משמעית - הרבי אינו המשיח, אנחנו נדרשים לענווה גדולה למול אישיותו הגדולה, ולא להישמע מתיימרים להבין את כל המניעים.

ולכן לא יכול לאמת או לסתור אם מישהו הוא המשיח.

גם לפני שעבר שבץ חסדיו היו כותבים ושרים ופונים אליו בתואר הנ"ל והוא לא מחה בידם.

אני לא מבקר אף אחד

רק אמרתי שהוא לא מחה בידם,

ועצם זה שלא מחה בידם. כנראה הסכים איתם

אולי הוא היה משיח בדורו. אולי היה בפוטנציאל המשיח. מה הוא ידע/לא ידע אני לא יודע

ולכן אני לא מבקר אותו בכלל

בכל אופן, תודה על ההבהרה.

וגם חסדיו הכירו את הרמב"ם

וגם הוא הכיר את הרמב"ם

אולי ראוי לכך, ייתכן, אבל משיח וודאי - בוודאי שלא.

והיות ונפטר אין סיבה להניח שמשיחיותו נשארה. גם חזקיה היה ראוי להיות משיח, אז בתחיית המתים הוא יהיה המשיח? או שמא בר כוכבא יהיה המשיח?

בקיצור, הדברים פשוטים בסך הכל, ופיפלפולים מיותרים לא ישיגו כלום.

אבל דיקדוקים ופלפולים בהגות ובמשמעויות מאחורי הלכות הם דרכה של החסידות,
אז לכל היותר מיותרים הם לא

התמודדות עם הרמבם אין כאן.

המשיח צריך לעמוד בקריטריונים - הרבי לא עמד בהם. תסובבי את זה איך שאת רוצה.

חסיד חי חוויה אחרת, שיכולה להישמע לך זרה מוזרה ומשונה.

אבל בשבילו זה נמצא כמעט בכל היבט בחייו

אנחנו יהדות או נצרות? 

זה לא רלוונטי איך מרגישים לגבי הגדרת המשיח אלא מהי הגדרת המשיח. ואם ההרגשה לא מתיישבת עם ההלכה, אז ההרגשה לא מעניינת

אני לא שולל את החוויה אלא את ההתנגשות שלה עם ההלכה.

זה לא רלוונטי איך מרגישים לגבי הגדרת המשיח אלא מהי הגדרת המשיח. ואם ההרגשה לא מתיישבת עם ההלכה, אז ההרגשה לא מעניינת

משיב דבר בטרם ישמע, איוולת היא לו וכלימה.

אין חובה להגדיר מיהו המשיח ולקרוא לו בשמו.

הרמבם כתב את זה בהלכות מלכיםנאבל זה לא הלכה, כמו שהלכות דעות זה לא הלכה. וגם הראבד מוסיף עוד תנאים.

יש אמנם חובה להאמין בביאת המשיח כמלך פוליטי. ובזה חבד מאמינים שבסוף הרבי יהיה מלך פוליטי.

אבל ההגדרות של הרמבם זה לא הלכה זה פשוט אמת.

מי שחושב שאדם שאינו מלך הוא כבר המשיח, לא עובר על ההלכה, אלא פשוט אוחז בדעה טפשית. בדיוק כמו שאסבור שלמשה רבינו היו 3 ראשים. לא עברתי על ההלכה אבל זה טיפשות ושקר.

גם מי שסובר שהרבי היה נביא כאשר אין לכך הוכחה אוחז בדעה טפשית. אבל לא עבר על ההלכה כי גם הם סוברים שהרבי לא נביא הלכתי עד שיוכח בגדר הלכתי

ויש מהם שהעניקו פרשנות לרמב"ם שמאפשרת לראות את הרבי מתאים לתנאי הרמב"ם. וזה לא תקדימי בתורת החסידות.

במיוחד בחב"ד, צריך להכיר את המכלול, לאורך כל שולשת האדמו"רים, כדי להבין את הדברים בהקשר הנכון, או לפחות זה שמעניקים (או האולי הוענק ממילא) לו פלגים מחסידי חב"ד. 

הרב"י היה מלך של חב"ד (וגם זה לא בטוח כי זה לא מדינה) לא מעבר

מלך לא ניתן להחליף.

(אלא רק בהפיכה והתמרדות נגדו)

ולכן יש עדיין שיעבוד מלכויות

ורובם תופסים את הרבי כסוג של מלך ועל פיו ישק דבר ואין להמרות את דבר (המלך) הרבי

כמובן זה היה נכון אם היתה הוכחה שהרבי אמר שהוא המשיח, אבל לכך שום הוכחה חוץ ממחיאות כפיים שלו כשחא יכל לדבר, שזה כמובן לא הוכחה

אבל יש הבדל בין פוטנציאל משיח למשיח ממש, אפילו חזקת משיח

יש על זה דיון שלם שם והביאו שם עדויות שהוא ממש הקפיד על מי שאמר שהוא משיח

גם הרבה חב"דניקים שם מסכימים איתו.

קישרתי ישירות לתגובה

https://tora-forum.co.il/threads/%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%9E%D7%97%D7%91-%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%96%D7%94%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97.15076/post-216249

באמת פלא גדול הוא על כך שהרבה אנשים אינם מכירים כלל את התנגדותו העקבית והחריפה של הרבי מליובאוויטש זצ"ל, לכל אחד שניסה להציגו כמשיח, או כל אחד שפירסם זאת. ואפרט זאת לסעיפים, לתועלת הכלל, מהרגע הראשון שהתמנה לרבי, ועד אשר קיבל אירוע מוחי והשתתק:

א. ראשית יש להקדים, שהרבי הזכיר בכל הזדמנות שחמיו הריי"צ הוא נשיא הדור, והוא המשיח. במאמר הראשון שלו, במעמד הכתרתו לרבי, הוא סיים: "ונזכה להתראות עם הרבי, כאן למטה בגוף ולמטה מעשרה טפחים והוא יגאלנו".

המילים "מו"ח נשיא דורנו" (ונשיא הדור הוא המשיח שבדור) מופיעים עשרות אלפי פעמים בדבריו ובכתביו לאורך השנים.

היו חסידים שפירשו כביכול הרבי מדבר על עצמו, וכאשר זה פורסם, הרבי מחה בתוקף.

היה זה כאשר דיבר על חמיו שהוא שופט דורנו ויועץ דורנו ונביא דורנו: "זכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהיה ה'שופטיך' ו'יועציך' ונביא הדור... עד – הנבואה העיקרית – הנבואה ש'לאלתר לגאולה' ותיכף ומיד ממש 'הנה זה (משיח) בא" [פתגם שטבע הרבי הריי"צ בשנת תש"א והורה לפרסמו], וחסידים פירשו שאמר זאת על עצמו.

על כך העיד הרב מנחם ברוד, דובר חב"ד:

במשך שנות הופעתו של גיליון 'שיחת השבוע' היו מקרים יחידים שהרבי העיר על הנכתב בו. אותו גיליון היה אחד מהם. מזכירו של הרבי, הרה"ח הרב יהודה-לייב גרונר שי', התקשר לאחר מכן ואמר שהרבי קרא את המאמר והגיב בתרעומת: "מה הם כותבים?! וכי דיברתי על עצמי?! והלוא דיברתי על חותני!".

ב. גם בנוגע לזהות המשיח, הרבי המשיך עד יומו האחרון להתייחס לחמיו כמשיח. ראו לדוגמא שיחת הרבי בפרשת וירא תשנ"ב, זמן מועט לפני שהשתתק ונפל למשכב:

"וע"פ הודעת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, משיח שבדורנו, שכבר נסתיימו ונשלמו כל ענייני העבודה ועומדים מוכנים לקבלת פני משיח צדקנו".

אולם חסידי חב"ד מצידם סברו שהריי"צ הוא נשיא הדור הקודם, והרבי הוא נשיא דורנו זה, ובהתאם לכך גם הוא משיח שבדור (וגם לאחר פטירתו, כשם שהרבי האחרון התייחס לחמיו כמשיח גם לאחר פטירתו, ויש ראיה מהגמ' סנהדרין צ"ח "אי מן מתיא הוא").

כל עוד חסידי חב"ד חשבו כך בלבם, לא הפריע הדבר לרבי (ומסתמא, כשם שהוא חשב על חמיו, כך זכותם היא לחשוב עליו). אבל כאשר מישהו העיז לפרסם זאת (וכנ"ל בסעיף א') הוא מחה בכל תוקף.

המקרה הראשון אירע בשנת תשכ"ה (1965), אז הפיץ הרב אברהם פריז כרוזים בהם נכתב: "בשמחה רבה יכולים אנו לבשר לכם כי הנה המלך המשיח... כבר נמצא עתה כאן איתנו, הנה הוא הרבי הקדוש מליובאוויטש".

כאשר נודע הדבר לרבי, הוא הבריק לו מכתב בהול ע"י המזכירות:

"נבהלנו ממכתבו, ובבקשה תיכף להפסיק הפצת המכתב והכרוז, ולאסוף ולשלוח להמזכירות את כל הנשארים עד אחד. ומטובו לאשר תיכף מילוי ההוראה האמורה. מזכירות" (מובא בספר תולדות חייו, "אחד היה אברהם" עמ' 98).

ג. בסביבות שנת תש"ל, נעמד החסיד חיים נחמן קובלסקי בהתוועדות וקרא: "הרבי מליובאוויטש, יהודים סובלים [...] הגיע הזמן שתתגלה!". הרבי הרצין וענה לו: "ר' נחמן אל תדבר כך, אל תאלץ אותי לצאת מבית המדרש".

ד. בשנת תשמ"ג פרסם הרב משה סלונים, מחסידי חב"ד, קובץ חידושי תורה ובו, לדבריו, "פריצת דרך בקביעה... מי הוא מלך המשיח". הרבי דרש להפסיק את פרסום הקונטרס באופן מיידי (ראו "איגרת לידיד" מאת החוקר התורני המופלא רבי יהושע מונדשיין זצ"ל).

ה. בשנת תשמ"ד פירסם הרב שלום דב וולפא חוברת בשם "קול מבשר", שנושאה היה הוכחת משיחיותו של הרבי. הרבי הגיב במסר אישי לוולפא שבו ציווה עליו להפסיק כל פעילות הקשורה למשיחיות (נוסח כזה חריף וחד, לא תמצאו בשום מקום):

"הנני מזהירו שיפסיק לדבר או לכתוב, ועל אחת כמה וכמה להפיץ, ועל אחת כמה וכמה להדפיס, בענייני משיח, הן בשמו והן בשם אחר, על ידי שליח וכיוצא בזה – או באיזה קונץ שיהיה, ובאיזה סגנון ואופן שיהיה. ואם חס וחלילה יעשה משהו בזה, יידע ברור שזהו מלחמה נגדי בפרט ובכלל".

הוא אסר עליו אפילו לכתוב פירוש בענייני משיח, עד כדי כך, כדי שלא יבוא להזכיר באופן עקיף שהרבי הוא המשיח!

"פשוט שהנ"ל כולל פירוש על עניני משיח שברמב"ם או ספרים אחרים ומאמרי דא"ח וכל כיו"ב".

ושנה לאחר מכן, כאשר ניסה שוב להתחכם: "כנראה עושה עצמו אינו מבין מה שעניתי מאז, שאפשר להזיק כמה רח"ל לחב"ד ולהפצת המעיינות על-ידי כתיבה בעניין כו'".

"וראו בפועל שע"י פעולותיו ומעשיו – הלהיב מחלוקת וכו' ומאות (ויותר) מבנ"י פסקו מללמוד דא"ח, נלחמים בהבעש"ט ותורתו בפועל וכו' וכו'."

"כתבי לא היה מפני חשש אולי כו' [תהיינה תוצאות שליליות], כי אם מיוסד על המפורסם שאלפים ויותר הפסיקו לימוד דא"ח ונלחמים בתורת הבעש"ט וכו' – ע"י הדיבור ופרסום הנ"ל לחוד... שבדבר "שמתפרסם" ובפרט בדבר שבדפוס – נוגע איך מפרשו הקורא ולא המחבר".

"וראו בפועל שע"י פעולותיו ומעשיו – הלהיב מחלוקת וכו' ומאות (ויותר) מבנ"י פסקו מללמוד דא"ח, נלחמים בהבעש"ט ותורתו בפועל וכו' וכו'. ביניהם כאלו שעד שהתחיל הנ"ל – התעסקו בהפצת המעיינות. הם מצפים לכל רמז שהוא – שיוכלו לנצלו להגדיל המדורה וכו'. בהגליונות שצירף – א"צ לחפש רמזים – כי כולם חדורים רעיונות הנ"ל, ובמילא עלילות המשך תוצאות הנ"ל מלחמה נוספת בהפצה, עוד כו"כ יפסיקו לימוד דא"ח היל"ת".

"כהנ"ל פשוט – ולפלא גדול שמנסה להסבירני ההיפך".

"לשאלת "תם": היתכן שלא לפרסם הלכה (לפי השערתי, כשמדבר עם גביר פלוני בארצות הברית אינו מודיעו שהמדליק גפרורית בשבת קודש מחויב סקילה, וכשיהיה סנהדרין שהוא מקוה ע"ז יהיה הוא בתוך העם שיסקלו אותו ר"ל – כדין מפורש בתוה"ק, אפילו באם יבקרו בערש"ק אחר חצות) ודאי יענני על שאלתי בחצע"ג ואז בל"נ אענהו".

ו. בשבת פרשת בראשית תשמ"ה, החלו החסידים לשיר "חיילי אדוננו מורנו ורבנו, חיילי משיח צדקנו, הוא יוליכנו בטנקים לארצנו, עם המבצעים והנשק בידינו, יבוא ויגאלנו". בשיר זה אינו מוזכר הרבי באופן ישיר אלא באופן עקיף.

הרבי עודד את השיר (כדרכו לעודד תמיד ולא לעורר מהומות, ראו עוד להלן), ולאחר שסיימו לשיר, התייחס לזה בחריפות גדולה מאוד:

"ישנם 'שפיץ חב"ד' החושבים שהם אלו שיודעים מה צריכים לעשות וכיצד צריכים להתנהג, וכל אלו שמסביבם שמנסים להעיר להם לפעמים שעושים דברי בלתי-רצוי - אין הדבר מועיל להם כלל, בחשבם מי הם אלו שיכולים להעיר להם, בה בשעה שאף א' מהם אינו מגיע לדרגתם, שהרי הם 'שפיץ חב"ד'! כוונת הדברים: לאלו שכתוצאה מדיבורים שלהם, עניני דפוס שהדפיסו, או ניגונים וכו' - גרמנו לרחק עשרות יהודים מתורת הבעש"ט, לימוד החסידות והנהגה בדרכי החסידות, ולא עוד אלא אפילו יהודים שכבר התחילו ללמוד חסידות – הפסיקו ללמוד כתוצאה מפעולותיהם של אלו! לא רק שפעולות אלו אינם מביאות לקירוב רחוקים, אלא אדרבה, עי"ז מרחקים את אלו שכבר התחילו להתקרב! וגם כאשר מלבישים זאת באיצטלא דקדושה, "מיט א זיידענע זופיצע מיט א גארטל דערצו" - אין זה משנה כלל את העובדה שעי"ז הרחיקו יהודים מתורת החסידות, עם כל התוצאות שבדבר, שכל זה רובץ על אחריותם!... לך בדרך שסללו לנו רבותינו נשיאנו! אף אחד אינו זקוק ל"חידושים" שלך, שהתועלת היחידה שבהם היא - מחלוקת חדשה נגד הבעש"ט ואדמו"ר הזקן רחמנא ליצלן!... ולכן להוי ידוע שכל מי שממשיך בפעולות אלו - הרי הוא מנגד ולוחם נגד חסידות חב"ד, נגד נשיא דורנו, הבעש"ט, עד מלכא משיחא.. שרוצה וחפץ לבוא, אלא שממתין עד שיוסיפו בהפצת המעיינות חוצה, ואילו הוא – מרחק יהודים מתורת החסידות רחמנא ליצלן (זהו לשון השיחה שהתפרסם בזמנו, והושמטו מהשיחה התבטאויות חריפות נוספות!).

בשיחה זו נכח אחד מגדולי המשיחיסטים והדברים כוונו אליו (והעיד לאחר מכן שרצה לקבור את עצמו באדמה מרוב בושה). לאחר מכן סיפר בראיון:

"את מה שהרגשתי באותה שעה, פשוט אי אפשר לתאר במילים" פותח הרב וולפא לראשונה את סגור–לבו בנושא זה, אחרי עשרות שנים, ועושה אחת ולתמיד סדר בעניין. "לא מפני הביטוש שקיבלתי מהרבי מה"מ לפני עם ועדה, אלא כיון שראיתי עד כמה הדבר כואב לרבי, עד שהוא דיבר בחריפות כזו שלא נשמעה מעולם (אולי אפילו בכאב רב יותר מהזעקות בענין 'מיהו יהודי' ושלימות הארץ!). כאב לי כל כך שעל ידי המעשים שלי נגרם לרבי צער כל כך עמוק.

למעשה, השיחה התחילה מכך שהרה"ח השליח המופלא ר' שלמה קונין התחיל אז לשיר "חיילי אדוננו.. מלך המשיח..", ופתאום הרבי הפסיק אותו ואמר שמכל הניגונים בוחרים רק בניגון כזה שמרחיק יהודים. ואחר–כך עבר לדבר על ספר שכתבתי על הלכות מלכים לרמב"ם, וכפי שאמרתי, הדברים היו בזעקות שלא נשמעו מעולם כמותם, ובפרט לא באוירה החגיגית של שבת בראשית".

הרב יהושע מונדשיין מוסיף על כך: "מאז תשמ"ה ידועה גם התנגדותו של הרבי להדפסת ספרים בעניני הגאולה - אף ללא רמזים בקשר לזהותו של המשיח, וכך נאסרו להדפסה הספרים "מגולה לגאולה" ו"יחי המלך". בשנת תשנ"א "נשתנו העתים" והותרה הדפסת האחרון, אך בתנאי כפול ומכופל שיעבור ביקורת של אנשים מוסמכים, וכך יצא הספר "כשר למהדרין" כשעל פניו אין בו רמזים לזהותו של המשיח. אך הדברים שהיו אז למורת רוחו של הרבי נתפרסמו אח"כ בס' "יחי המלך המשיח". המחבר שנאלץ בעל כרחו לדכא את דחפיו האמוציונאלים, המתין עד שהגיעה שעת הכושר להתרת הרצועה והסרת הרסן, ובשעה שהרבי היה כבר במצב שלא יכול היה להגיב ל"ע - אז הדפיס את ספרו הנ"ל".

(עוד נפוץ בקרב חסידי חב"ד מה שאמר הרבי על הרב הנ"ל: "הוא עוד יהפוך אותי ואת מו"ח ואת חב"ד לבחינת מוקצה מחמת מיאוס").

ז. בשנת תשמ"ו (1985), בחג שמחת תורה, אמר בחור בהתוועדות "הרבי מלך המשיח". הרבי נעשה רציני מאוד, ואמר למזכירו הרב חודקוב "אם הם יזכירו שוב שאני המשיח, אני יוצא מכאן" (מתוך ראיון עם מזכיר הרבי, הרב יהודה גרונר).

ח. בשנת תשנ"א, בחול המועד פסח, שאל הרב דוד נחשון את הרבי, האם לפרסם בקרב השלוחים שיש לפרסם שהרבי הוא מלך המשיח. הרבי הגיב: "מופרך לגמרי, כפשוט".

ט. בט"ו באייר תשנ"א שרו החסידים "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד". כמנהגו, עודד את השירה. אך למחרת הודיע הרבי שלא ייכנס לתפילת שחרית עד שיובטח לו שהדבר לא יישנה, ומאז ועד שחלה (בכ"ז אדר תשנ"ב) לא שרו את השיר בפניו (ע"פ עדות מזכיר הרבי, הרב יהודה קרינסקי).

י. הגאון הרב יואל כהן, שהוא מגדולי החסידים, סבר בתקופה ההיא שיש לפרסם שהרבי הוא המשיח (מתוך דעה משובשת, שאולי חזר בו וריכך את ההתנגדות לכך. אבל לאחר פטירת הרבי, שינה את דעתו מהקצה אל הקצה, ונלחם בחריפות בהסוברים כך, ואף כתב שהתואר "שליט"א" נחשב לזלזול ולעג לרבי).

באותה תקופה הוא ביקש לפרסם מאמר בשבועון כפר חב"ד, ממנו משתמע שהרבי הוא משיח צדקנו. הרב אהרן דב הלפרין, עורך שבועון כפר חב"ד, ביקש את אישור הרבי לפרסום, וקיבל ממנו תגובה חריפה ונחרצת: "באם רחמנא ליצלן יעשה מעין דמעין דהנ"ל – קדימה שיסגור המכתב עת לגמרי" (כלומר, עדיף שיסגור לגמרי את העיתון ולא יפרסם דברים כאלה).

יא. בשבת פרשת נח תשנ"ב, בתאריך ד' חשון, שרו החסידים לפני הרבי בהתוועדות את השיר הנזכר לעיל "חיילי אדוננו, מורנו ורבנו, חיילי משיח צדקנו". הוא עודד את השירה כרגיל, ולאחר מכן פתח את שיחתו במילים חריפות:

"זה דבר מוזר, שמנגנים ניגון עם מילים כאלו, ואני יושב פה... האמת היא שהייתי צריך לקום ולצאת... זה שאינני יוצא... כיון שזה יגרום בלבול בה"שבת אחים גם יחד", כי כשאני אצא יצאו עוד כמה וכמה, וממילא יתבטל העניין ד"שבת אחים גם יחד"."

יב. בחודש חשוון תשנ"ב התקיים כינוס השלוחים העולמי, הנערך מידי שנה. לעיונו של הרבי הובאה שיחה להגהה. בדברי הקדמה לשיחה, כתבו העורכים "להסביר את ענין המשיח, ומיהו המשיח". הרבי מחק מילים אלה. בהמשך הדברים כתבו העורכים "שעל ידי זה יונח בשכל האדם לקבל את השליח ומשיח בדורנו". הרבי מחק את כל המשפט.

הרב יהודה גרונר, מזכיר הרבי, הוסיף וסיפר: "בוקר אחד, אחר תפילת שחרית, כשנכנסתי להיכל, הרבי אמר: מה זה שאומרים עלי שאני המשיח? עניתי שלפי דברי הרמב"ם בסוף הלכות מלכים – פרטים על דבר משיח, הרי הרבי מתאים לזה ביותר. ואמר הרבי: זה שהוא המשיח, צריכים לגלות לו מלמעלה, ולעת עתה לא גילו זה לי".

יג. כאמור בסעיף ו' לעיל, בשנת תשנ"א ביקש הרב וולפא מהרבי לפרסם את הספר "יחי המלך", והרבי הסכים לו לפרסם את הספר לאחר ביקורת שתשמיט כל רמז לזהותו של המשיח. בשנת תשנ"ב, סבר הרב וולפא חשב שאולי בכל זאת "הרבי חזר בו והשתנו העיתים" ושלח לו חוברת שנשאה את השם "קונטרס בעניין קבלת פני משיח צדקנו", שעסקה בזהותו כמשיח. בחוברת לא היה מצויין במפורש שהרבי הוא המשיח, אלא רק שאלות ותשובות על סדר התגלות המשיח.

בתגובה ענה לו הרבי, כשבועיים לפני שלקה בשבץ: "מכבר עניתי לו שמאמרים כאלו מרחיקים כמה וכמה מלימוד דברי אלוקים חיים, היפך הפצת המעיינות חוצה". זוהי התשובה האחרונה של הרבי בנושאים אלה.

יד. בנוסף לכל הנ"ל, סמוך לאירוע המוחי, כתב הרבי פתק שנחשב כצוואה בעיני הזרם המרכזי בחב"ד, בתשובה לאחד השואלים, וזה לשונו: "אין כל חיוב כלל לחפש מיהו המשיח, אבל מצות עשה מהתורה אהבת כל אחד ואחד מישראל, ושלילת המחלוקת בתכלית ופשיטא שלא לעשות במזיד הפכו..." בזרם המרכזי רואים בפתק זה כצוואה של הרבי, אשר צפה מראש כי העיסוק בזהותו של המשיח יעורר מחלוקות, והזהיר לא להתעסק בשאלת זהות המשיח (ראו בספר הנפלא "חד בדרא", תולדות ופרקי חיים של הרבי מליובאוויטש, עמ' 526).

טו. לאחר שחלה הרבי בכ"ז אדר תשנ"ב, קיבל אירוע מוחי והשתתק, הוא עודד את השירה המשיחית, כאשר על פניו ניכר שהוא משותק (והמביא ראיה מימי מחלתו, כאשר עד אז התנגד בכל כוחו, אינו אלא מן המתמיהין).

סילוף מוחלט של המציאות וניצול בורות של אנשים, כדאי שתבדוק את העובדות של מה שאתה מעתיק

עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך י"ג בתמוז תשפ"ה 13:35

אני גם לא מבין בזה כלום ואין לי בזה נפקא מינה, 

אבל החבר'ה שם רחוקים מלהיות בורים בנושא, 

כך שלדחות את הנכתב בטענה "ניצול בורות של אנשים" בלי ראיות - לא שייך

א.) גמרא סנהדרין דף צח:
5 שורות מסוף העמוד
ממליץ ללמוד את כל הסוגיה 
תראה שיש 2 פירושים ברש"י איך להסביר את ההשורה הזאת.
ב.) לגבי הטענה שלא היה מלך הנושא ארוך וכדאי שתעיין ברמבם בלכות מלכים ומלחמות ("ומלך המשיח" דפוס וונציה) פרק י"א

חשוב מאוד לדייק ברמב"ם להבין את הנושא (בהקשר של נפטר תוכל להסתכל גם הלכה ג' וד' ברמב"ם)

תגובה

הוא לא יזכה לראות את פני משיח צדקנו??

גם לי יש ביקורת ואני אומר אותה בצורה ברורה (בעצם לא, כי זה מיותר...)

עלתה פה שאלה וכל התשובות אמורות להיות אפשריות.....

אולי לא תמיד מחה

או לא מחה על כל סוג של קריאה

הם רק לא מספרים לך שזה היה כשהוא היה אחרי אירוע מוחי ולא יכל לדבר (וכבר לא דיבר עד יום הסתלקותו). שמעתי מרופא מומחה, שבשלב כזה בכלל לא ברור מה הוא הבין והאם הבין מה הם שרים, או שרק הגיב למוזיקה שנקלטת באיזורים אחרים במוח.

כשלפני מותו גסס וניטל ממנו כוח הדיבור , שרו לו יחי מלך המשיח והוא עודד אותם בידיו. הוא עשה זאת כדי לחזק אותם בשעה קשה זו. ראה חבדפדיה ערך המשיח 

עם הכיתוב "יחי אדוננו" בעמוד השאר. זה לא היה איזשהו אמצעי מדיה אזוטרי של המשיחיסטים, אלא ביטאון רשמי של התנועה.

בלי קשר?

כי לשיטת חבד המשיח בכל מקרה, עם הרבי או בלעדיו, אמור להיות "הצדיק" והאדמור הכי גדול בהיסטוריה, שעל ידי דבקות ישראל בו הם דברים בה' (גישה לא נכונה כי המלך המשיח הוא אישיות כלל ישראלית-לאומית-פוליטית המייצגת את הממלכה היהודית ואת האומה ואת מלכות בית דוד, ולא "צדיק" פרטי. אבל החסידים לא יכלו להתאפק להפוך לאדמור את מי שמכונה בנו של ה' בשמואל ותהילים)

עוד באותו יום הפלג המשיחיסטי התחיל לצטט את המדרש אודות השטן שהראה לעם ישראל את דמות מיטתו של משה רבנו וכיו"ב.

אם א.הרבי לא משקר

ב. הרבי לא טועה

ג. הרבי אמר שהוא המשיח (כאן הכשל)

ד. משיח אמור להיות חי לפחות עד למלכותו בפועל

ה. מלכות המשיח בפועל עדיין לא נראתה

אז ההיקש הלוגי מחייב לשיטתם שהרבי חי עדיין.

אם א. הרבי עדיין חי

ב. ראינו שיש לו לוויה עם הארון והגופה שלו

אז ההיקש הלוגי הוא שהארון והגופה היו אשליה.

כמובן כל זה לא נכון כי הרבי מעולם לא אמר שהוא המשיח

אבל שכחתי מזה עד שראיתי את השרשור (ואני גם לא זוכרת מה קרה ביום הזה....).

גוגל, אחינו...😝

היום?

הלילה כבר רועדים בגלל היארצייט של רבינו תם ודוד רבה שלי בעל ההפלאה.

זה פשוט מרגש אותי

כך הרבי מכנה בשיחת הדבר מלכות לג' תמוז תשנ"א

יש שם הסבר ארוך מדוע הקב"ה מביא ניסים באופן של תהליך, הלא הוא יכול בשיטת זבנג וגמרנו?

ג' בתמוז ה'תרפ"ז הרבי הקודם ניצל מגזר דין מוות וגם ממאסר עשר שנים שהיה שווה ערך לזה ונגזרה עליו גלות

אז בזמנו החסידים לא ידעו אם לצחוק או לבכות ורק עשרה ימים לאחר מכן נודע שהרבי משפחתו (כולל הרבי חתנו) וספריו משוחררים מרוסיה הקומוניסטית.

ג' בתמוז שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון, יהושוע עוצר את כל מהלך הגלקסיות כולן, רק בשביל שבני ישראל ימשיכו את המלחמה ויקיימו את מצוות כיבוש הארץ בדרך הטבע.

פרח מטה אהרן, ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים. מספיק פרח למלא את ההבטחה האלוקית, האם הקבה צריך להראות תהליך שלם כדי להוכיח פריחת מטה?

השיחה מוכיחה שג' בתמוז הוא חלק אינטגרלי מתהליך של גאולה שלא תמיד מובן לנו אבל דורש אמונה למעלה מכל הגיון ואפילו הגיון תורני של קדושה

כיום, אחרי שתיק החקירה של הריי"צ נמצא וגלוי לעין כול, מתברר שהוא לא היה אפילו שנייה אחת בסכנת מוות. מיד לאחר המאסר, הג'וינט התערב וגם לטביה ולכן העונש המקסימלי שהחליטו עליו בימים הראשונים היה גלות. הריי"צ עצמו מספר שהחוקר הראה לו את המילים "מוות בירייה" על התיק. גם אם הריי"צ דייק במה שהוא סיפר, זה רק תעלול של החוקר לגרום לאסיר לדבר. תכל'ס, בכל התיק, אין אפילו פעם אחת רמז לעונש מוות.

ולמה כל זה כל כך חשוב? כי אם לא הייתה סכנת מוות, אין חג גאולה של י"ב תמוז.

שני חגי הגאולה האחרים של חב"ד י בכסלו וי"ט בכסלו היה בהם סכנת מוות לבעל התניא ולאדמו"ר האמצעי, ורק בגלל שהיו בסנת מוות וניצלו, נקבע להם חג גאולה. גם הצמח צדק היה במאסר ולא קבעו חג גאולה, כי הוא לא היה בסכנת מוות.

משך כל השנים שהקומוניזם היה בשלטון ותיק החקירה היה חסוי, לא ידעו את האמת ולכן האדמו"ר הרמ"מ חגג את י"ב תמוז כחג גאולה, אבל היום האמת גלויה, שזה לא חג גאולה.

לכן, גם י"ב תמוז זה לא חג גאולה. מי שרוצה לחגוג, שיחגוג, אבל חג גאולה זה לא

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

רעיה דורשת לימוד ונסיון. מתנדבים שבאים לזמן קצר, יכולים להועיל מאוד בעזרה בשוטף - נקיון, שמירה, גידור, בניה ועוד. בשביל להכנס לרעיה, צריך להגיע ולהתחייב לזמנים משמעותיים.

גבעת אור אהוביה יש שם פרטים ליצירת קשר

אני יכול לשלוח לך מספר של בעל חווה ליד גוש טלמונים מעל צומת הדואר, עדר פרות, ולא צריך כזה נסיון הכל טוב...

הוציאה כמה פעמים בת מרעה

כמה רומזים עליו שהוא משלנו חחח

עוד יוציאו אותו להורג בגללנו... 

לא מחכים לו באמת. לא ככה? עסוקים עסוקים, נגרפים

בזרם השוטף של החיים ושוכחים להרים קצת את הראש

למעלה, מן הגלים - להביט בשמים....לקוות, להאמין

שתהיה גאולה. אולי עוד מעט? למה לא בעצם?

כדי להתכונן לעליהנלרגל של כל היהודים יחד, כרגע נדבר רק על היהודים, לא על כל העולם, צריך כמה דברים.

דבר ראשון בערך להכפיל את קיבולת החשמל, המים והביוב בירושלים פי עשרות.

לפתח את תחום המלונאות והתיירות בירושלים באלפים.

לייצר כבישים, חניות, מסילות רכבת דרכים לעליה לרגל בצורה משוכללת הרבה יותר.

להכפיל פי כמה אלפים את מספר הבהמות להקרבה.

זה רק רק על עליה לרגל לירושלים בשביל היהודים מתוך הנחה שהעולם ירשה לנו בכלל לבנות את בית המקדש בלי להלחם בנו עד טיפת הדם האחרונה.

אחרת צריך להעמיד צבא ענק שכולם ישרתו בו כולל כולם ויצטרכו להקדים את העולם טכנולוגית הרבה יותר ממה שיש לנו עכשיו, צריך להכפיל פי 3 את שעות לימודי המתמטיקה והמדעים בבתי הספר לפחות.

צריך גם לוחמים כמובן, צריך לחנך מגיל אפס את ההילדים לקראת המלחמה הגדולה על ירושלים והמקדש.

כל זה לא יספיק כי במלחמת ששת הימים כבר היה הר הבית בידינו אבל ההנהגה מסרה אותו לוואקף, צריך לגדל דור של מנהיגים בעלי עמוד שדרה שמבינים את גודל השעה ואת גודל המשימה.

כרבי שלמה זלמן אוייערבאך נשאל על בניין בית המקדש הוא ענה "יש היום מספיק מחלוקות בשביל להחריב מקדש בנוי" זה היה עוד לפני הרפורמה המשפטית, הביביזם, הקפלניזם, הפרוגרסיבים, הטוויטר והפייסבוק.

את תפקידי הכהן הגדול, הסגן וראש לויה וכל התפקידים הנצרכים בשביל לתפקד במקדש ינסו להשתלט עליו בצורה פוליטית, איך אני יודע? ניחוש מושכל בהתבוננות על הרבנות הראשית ועל משרד הדתות ועל בתי הדין הרבניים, אין סיבה שלא יקרה אחרת.

מי שרוצה להחזיר את בני עלי הכהן שיסתכל על איך עובדי המדינה במשרדים האלו נראים.

הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב הם בקטע? לא בקטע? אנחנו רוצים אותם בגאולה? לא רוצים אותם? מה נסגר איתם?

אני יכול להמשיך עוד ועוד למה אנחנו עדיין לא מוכנים לקבל פני משיח אבל אני מניח שהרעיון הובן.

רעיון מיסטי ברובו שלא מתאפשר בגלל בעיות טכניות? או שאתה ציני🤷🏼‍♀️

להקת הנח"ל שרה "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

כדי להביא את המשיח צריך להזיז דברים במדינה הזו, הגאולה האחרונה היא בדרך הטבע, זה לא קשיים לוגיסטיים ובעיות טכניות זה הרבה יותר מזה.

טכנית בבנית תשתיות לבית המקדש, וגם אם נגיד שכן, בטח שזו לא הסיבה  שהוא לא מגיע "כי טכנית זה לא אפשרי"

הרבה חלקים מביאת המשיח טכנית לא אפשריים ועדיין יהודים מאמינים.

הרבה יותר הגיוני שההשתדלות תהיה רוחנית ולא גשמית.

גם לפי הרמב"ם שהגישה שלו היא  טבעית ופחות ניסית, המשיח הוא זה שיקבץ גלויות ויבנה את המקדש וכל המערכת הפעלה היא עליו והביאה שלו קודמת לפעולות האלה ולא תנאי לזה.

קצת לא מובנת לי האמונה הזאת, שהגבלה פיזית תמנע את ביאת המשיח.

לא נראה לי הגיוני שמדובר בחלוקה לסנטימטרים כשמשיח בונה עד אזור ספציפי בעיר העתיקה ,ומשם, אם אנחנו לא הכנו את השטח הוא לא יגיע.

בוא נגיד שאם הוא מחכה שנכין תשתיות מגורים בארץ לכל היהודים בעולם, הוא כנראה לא יגיע בקרוב.

מסלול אחד כמו מה שאת מתארת, שיבוא המשיח ע"יי השתדלות רוחנית, והוא יסדר הכל.

מסלול שני, כמו שאומר התלמוד הירושלמי לדוג', שבניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד. וכמובן המדרש המוכר בזכות השיר- "בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג ביהמ"ק...". גם הרמב"ם כמובן מתייחס למסלול הזה, כשהוא כותב שיש מצווה בנות את ביהמ"ק ולא מזכיר שצריך משיח בשביל זה.

ויש גם וריאציות של שילובים ביניהם (מתי נגמר הטבע ומתחילים הניסים), ומחלוקות איזה מסלול הוא בדרגה גבוהה יותר.

כמה נקודות חשובות:

1. בדברים האלה, צריך לזרום עם המציאות ולא להכחיש אותה. אם עמ"י חזר לארץ בדרך הטבע ורואים נבואות שמתגשמות, צריך לפעול בכיוון הזה של גאולה בדרך הטבע (המסלול השני), שחלק מזה זה עניין בניין המקדש וההכנה ההלכתית והמעשית אליו.

2. מצד שני, צריך גם להיות פתוח ולרצות שיהיה משהו פתאומי ניסי.

3. הנקודה של גאולה בדרך הטבע היא מהותית, כי היא מראה שהעולם יכול להיגאל "מתוכו" ולא מתוך משהו חיצוני שבא ומשנה אותו בעל כורחו. ממילא, צריך להסביר את כל ייעודי התורה גם בדרך טבעית (לדוג' שהמדע מוצא דרך לבטל את הזקנה ואת המוות).

4. מאידך, לזכור שזו לא הדרך היחידה, ולא לחשוב שרק ככה זה יקרה ויקח הרבה זמן.

5. מצוות תכלת מדגימה היטב את הבעייתיות שיש ביחס לעניינים האלו- אפשר לראות עד כמה אצל רבים, צדיקים וחסידים, הדיון הוא לא באמת הלכתי אלא מושפע מאוד מענייני מחשבה. שמתי לב (כמובן שיש יוצאי דופן) שככל שהרב יותר קיצוני ביחס למדינה, ככה הוא יותר "נגד" התכלת (בכל מיני טיעונים דחוקים).

וזה תמוה מאוד- יש לך פה ספק עשה דאורייתא, ואתה מסתכן בביטול עשה כשאתה הולך בבגד ארבע כנפות עם לבן בלי תכלת, וזה מדי יום וכל היום- אז איך אתה לפחות לא שם תכלת מצד החומרא, הרי אתה מחמיר בכל מיני פרטי פרטים ודקדוקי דקדוקים במצוות דרבנן?  אז ברור שיש פה בעיה שורשית, ויהיה קשה מאוד להתקדם למקדש דרך כללות ציבור שומרי התומ"צ כרגע. אני רק מקווה שאם נניח טראמפ יתן אישור לבניית המקדש, מי שנגד זה לפחות לא יפריע יותר מדי.

הרב שמואל לניאדו זצ"ל בספרו "כלי פז"

מלפני כחמש מאות שנה!

"מדינה יש רחוק מבבל ושמה בוצרה;

בין גבול אשור ופרס ובין גבול ארץ אדום,

והוא  הורמוז  . והוא נמצא תחת ממשלת

הישמעאלים. אולי...יהיה דרך שם המלחמה

האחרונה באחרית הימים".

על הפסוק בישעיהו:

"כי זבח השם בבוצרה וטבח גדול

בארץ אדום".

שמעתי זאת בשני שיעורים שונים.

מאוד מפחיד ו...הלואי ונזכה.

הייתי אז בכתה ח.

גם אז אמרו משיח

גם אז אמרו המלחמה האחרונה

גם אז שלפו מקובלים מהבוידעם

לא הגיע, לא נורא.

"נפשי לה' משומרים לבקר" - הריני מן המצפים לגאולה

"שומרים לבקר" - מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ (מצאתי).

הלקח הוא שגדולי ישראל רבים חשבו שנכון להעריך שהגאולה תהיה בימיהם על סמך המציאות שהם ראו, לא הסתייע אמנם, אבל התקווה וחזון המשיחיות לא נזנח.

שהתנצרו בגלל שהמשיח לא הגיע בשנת הת"ר

.

דיבורים חסרי אחריות על משיח מתוך כתבי אי אילו מקובלים ואניסת הכתובים על המציאות גורמת לאנשים חכמים לעשות דברים אידיוטיים כל כך מתוך יאוש.

ככה אנחנו אומרים בפיוט לפרשת זכור...

'וכל המונה וחושב/ קץ הפלאות להבין ולחשב/

נשתה גבורתו מִמְחַשב/ ולא ימצא מענה להשב

ויחשה דומיה מהקשב/ ובאמונה כסליו יְיַשב/

וזאת על לבו יָשב/ ויאמר עד ישקיף וירא ויקשב'...

אמרת יפן - הזכרת לי

"האימפריה שהשמש אינה שוקעת בה לעולם"

(The empire on which the sun never sets)

בשיא כוחה של האימפריה הבריטית (סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20), היא חלשה על שטחים בכל יבשת אפשרית ובכל אזורי הזמן.

בכל רגע נתון, השמש זרחה לפחות על אחד מהטריטוריות הבריטיות (מאוסטרליה וניו זילנד, דרך הודו ואפריקה, ועד קנדה והאיים הקריביים).

נראה שעברת. עברת משהו בונה. אז אולי אתה באמת כבן 80......