כמעט היום הכי ארוך בשנה.

אני יודע שהוא חשוב לחב"ד.

אבל לשאר העולם זה עוד יום די רגיל.

אני רואה את רובם חוגגים.

לא חושב שזה חגיגות מהשפה ולחוץ

התזה קרסה לעין כל,

עד שהגיעו התירוצים שנועדו להסביר...

ולא תיקן אף אחד שקרא לו ככה

שתיקה כהודאה דמיא

רק שטוענים שהרבי לא ידע שכולם חושבים ואומרים שהוא המשיח.

הוא ידע ויכל להפסיק את זה אם רצה

ביקורת מרומזת.

אתה לא יודע מה בדיוק הרבי ידע שחסידיו חושבים. גם אם ידע שיש בקרבם התבטאויות שהוא המשיח.
צריך להבין, שבעולמם של חסידים ואדמו"רים, במיוחד אדוקים, הטרמינולוגיה מאוד דקה.
 

אתה צריך לזכור שהתקופה שאתה מדבר עליה היא אחרי שהרבי עבר שבץ ואיבד את יכולת הדיבור,

ההכרה בו כמשיח באה מצד חסידיו בעיקר לאחר תקופה זאת.

אז האם אומנם, הרבי "ידע ויכל להפסיק אם רצה"? - זאת שאלה שיש לה כל כך הרבה פנים, והתשובה שאתה רואה כמובנת מאליו, היא בכלל לא כזאת.

כשאתה אומר "שתיקה כהודאה דמי", אתה רומז בכך שהרבי עצמו הכריז על עצמו, גם אם לא באופן רישמי, אך מספיק, כ"משיח". ומלבד שזו טעות איומה, זה מדרון מאוד חלקלק.
 

גם אם אנחנו מאמצים דעה חד משמעית - הרבי אינו המשיח, אנחנו נדרשים לענווה גדולה למול אישיותו הגדולה, ולא להישמע מתיימרים להבין את כל המניעים.

ולכן לא יכול לאמת או לסתור אם מישהו הוא המשיח.

גם לפני שעבר שבץ חסדיו היו כותבים ושרים ופונים אליו בתואר הנ"ל והוא לא מחה בידם.

אני לא מבקר אף אחד

רק אמרתי שהוא לא מחה בידם,

ועצם זה שלא מחה בידם. כנראה הסכים איתם

אולי הוא היה משיח בדורו. אולי היה בפוטנציאל המשיח. מה הוא ידע/לא ידע אני לא יודע

ולכן אני לא מבקר אותו בכלל

בכל אופן, תודה על ההבהרה.

וגם חסדיו הכירו את הרמב"ם

וגם הוא הכיר את הרמב"ם

אולי ראוי לכך, ייתכן, אבל משיח וודאי - בוודאי שלא.

והיות ונפטר אין סיבה להניח שמשיחיותו נשארה. גם חזקיה היה ראוי להיות משיח, אז בתחיית המתים הוא יהיה המשיח? או שמא בר כוכבא יהיה המשיח?

בקיצור, הדברים פשוטים בסך הכל, ופיפלפולים מיותרים לא ישיגו כלום.

אבל דיקדוקים ופלפולים בהגות ובמשמעויות מאחורי הלכות הם דרכה של החסידות,
אז לכל היותר מיותרים הם לא

התמודדות עם הרמבם אין כאן.

המשיח צריך לעמוד בקריטריונים - הרבי לא עמד בהם. תסובבי את זה איך שאת רוצה.

חסיד חי חוויה אחרת, שיכולה להישמע לך זרה מוזרה ומשונה.

אבל בשבילו זה נמצא כמעט בכל היבט בחייו

אנחנו יהדות או נצרות? 

זה לא רלוונטי איך מרגישים לגבי הגדרת המשיח אלא מהי הגדרת המשיח. ואם ההרגשה לא מתיישבת עם ההלכה, אז ההרגשה לא מעניינת

אני לא שולל את החוויה אלא את ההתנגשות שלה עם ההלכה.

זה לא רלוונטי איך מרגישים לגבי הגדרת המשיח אלא מהי הגדרת המשיח. ואם ההרגשה לא מתיישבת עם ההלכה, אז ההרגשה לא מעניינת

משיב דבר בטרם ישמע, איוולת היא לו וכלימה.

אין חובה להגדיר מיהו המשיח ולקרוא לו בשמו.

הרמבם כתב את זה בהלכות מלכיםנאבל זה לא הלכה, כמו שהלכות דעות זה לא הלכה. וגם הראבד מוסיף עוד תנאים.

יש אמנם חובה להאמין בביאת המשיח כמלך פוליטי. ובזה חבד מאמינים שבסוף הרבי יהיה מלך פוליטי.

אבל ההגדרות של הרמבם זה לא הלכה זה פשוט אמת.

מי שחושב שאדם שאינו מלך הוא כבר המשיח, לא עובר על ההלכה, אלא פשוט אוחז בדעה טפשית. בדיוק כמו שאסבור שלמשה רבינו היו 3 ראשים. לא עברתי על ההלכה אבל זה טיפשות ושקר.

גם מי שסובר שהרבי היה נביא כאשר אין לכך הוכחה אוחז בדעה טפשית. אבל לא עבר על ההלכה כי גם הם סוברים שהרבי לא נביא הלכתי עד שיוכח בגדר הלכתי

ויש מהם שהעניקו פרשנות לרמב"ם שמאפשרת לראות את הרבי מתאים לתנאי הרמב"ם. וזה לא תקדימי בתורת החסידות.

במיוחד בחב"ד, צריך להכיר את המכלול, לאורך כל שולשת האדמו"רים, כדי להבין את הדברים בהקשר הנכון, או לפחות זה שמעניקים (או האולי הוענק ממילא) לו פלגים מחסידי חב"ד. 

הרב"י היה מלך של חב"ד (וגם זה לא בטוח כי זה לא מדינה) לא מעבר

מלך לא ניתן להחליף.

(אלא רק בהפיכה והתמרדות נגדו)

ולכן יש עדיין שיעבוד מלכויות

ורובם תופסים את הרבי כסוג של מלך ועל פיו ישק דבר ואין להמרות את דבר (המלך) הרבי

כמובן זה היה נכון אם היתה הוכחה שהרבי אמר שהוא המשיח, אבל לכך שום הוכחה חוץ ממחיאות כפיים שלו כשחא יכל לדבר, שזה כמובן לא הוכחה

אבל יש הבדל בין פוטנציאל משיח למשיח ממש, אפילו חזקת משיח

יש על זה דיון שלם שם והביאו שם עדויות שהוא ממש הקפיד על מי שאמר שהוא משיח

גם הרבה חב"דניקים שם מסכימים איתו.

קישרתי ישירות לתגובה

https://tora-forum.co.il/threads/%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%9E%D7%97%D7%91-%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%96%D7%94%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97.15076/post-216249

באמת פלא גדול הוא על כך שהרבה אנשים אינם מכירים כלל את התנגדותו העקבית והחריפה של הרבי מליובאוויטש זצ"ל, לכל אחד שניסה להציגו כמשיח, או כל אחד שפירסם זאת. ואפרט זאת לסעיפים, לתועלת הכלל, מהרגע הראשון שהתמנה לרבי, ועד אשר קיבל אירוע מוחי והשתתק:

א. ראשית יש להקדים, שהרבי הזכיר בכל הזדמנות שחמיו הריי"צ הוא נשיא הדור, והוא המשיח. במאמר הראשון שלו, במעמד הכתרתו לרבי, הוא סיים: "ונזכה להתראות עם הרבי, כאן למטה בגוף ולמטה מעשרה טפחים והוא יגאלנו".

המילים "מו"ח נשיא דורנו" (ונשיא הדור הוא המשיח שבדור) מופיעים עשרות אלפי פעמים בדבריו ובכתביו לאורך השנים.

היו חסידים שפירשו כביכול הרבי מדבר על עצמו, וכאשר זה פורסם, הרבי מחה בתוקף.

היה זה כאשר דיבר על חמיו שהוא שופט דורנו ויועץ דורנו ונביא דורנו: "זכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהיה ה'שופטיך' ו'יועציך' ונביא הדור... עד – הנבואה העיקרית – הנבואה ש'לאלתר לגאולה' ותיכף ומיד ממש 'הנה זה (משיח) בא" [פתגם שטבע הרבי הריי"צ בשנת תש"א והורה לפרסמו], וחסידים פירשו שאמר זאת על עצמו.

על כך העיד הרב מנחם ברוד, דובר חב"ד:

במשך שנות הופעתו של גיליון 'שיחת השבוע' היו מקרים יחידים שהרבי העיר על הנכתב בו. אותו גיליון היה אחד מהם. מזכירו של הרבי, הרה"ח הרב יהודה-לייב גרונר שי', התקשר לאחר מכן ואמר שהרבי קרא את המאמר והגיב בתרעומת: "מה הם כותבים?! וכי דיברתי על עצמי?! והלוא דיברתי על חותני!".

ב. גם בנוגע לזהות המשיח, הרבי המשיך עד יומו האחרון להתייחס לחמיו כמשיח. ראו לדוגמא שיחת הרבי בפרשת וירא תשנ"ב, זמן מועט לפני שהשתתק ונפל למשכב:

"וע"פ הודעת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, משיח שבדורנו, שכבר נסתיימו ונשלמו כל ענייני העבודה ועומדים מוכנים לקבלת פני משיח צדקנו".

אולם חסידי חב"ד מצידם סברו שהריי"צ הוא נשיא הדור הקודם, והרבי הוא נשיא דורנו זה, ובהתאם לכך גם הוא משיח שבדור (וגם לאחר פטירתו, כשם שהרבי האחרון התייחס לחמיו כמשיח גם לאחר פטירתו, ויש ראיה מהגמ' סנהדרין צ"ח "אי מן מתיא הוא").

כל עוד חסידי חב"ד חשבו כך בלבם, לא הפריע הדבר לרבי (ומסתמא, כשם שהוא חשב על חמיו, כך זכותם היא לחשוב עליו). אבל כאשר מישהו העיז לפרסם זאת (וכנ"ל בסעיף א') הוא מחה בכל תוקף.

המקרה הראשון אירע בשנת תשכ"ה (1965), אז הפיץ הרב אברהם פריז כרוזים בהם נכתב: "בשמחה רבה יכולים אנו לבשר לכם כי הנה המלך המשיח... כבר נמצא עתה כאן איתנו, הנה הוא הרבי הקדוש מליובאוויטש".

כאשר נודע הדבר לרבי, הוא הבריק לו מכתב בהול ע"י המזכירות:

"נבהלנו ממכתבו, ובבקשה תיכף להפסיק הפצת המכתב והכרוז, ולאסוף ולשלוח להמזכירות את כל הנשארים עד אחד. ומטובו לאשר תיכף מילוי ההוראה האמורה. מזכירות" (מובא בספר תולדות חייו, "אחד היה אברהם" עמ' 98).

ג. בסביבות שנת תש"ל, נעמד החסיד חיים נחמן קובלסקי בהתוועדות וקרא: "הרבי מליובאוויטש, יהודים סובלים [...] הגיע הזמן שתתגלה!". הרבי הרצין וענה לו: "ר' נחמן אל תדבר כך, אל תאלץ אותי לצאת מבית המדרש".

ד. בשנת תשמ"ג פרסם הרב משה סלונים, מחסידי חב"ד, קובץ חידושי תורה ובו, לדבריו, "פריצת דרך בקביעה... מי הוא מלך המשיח". הרבי דרש להפסיק את פרסום הקונטרס באופן מיידי (ראו "איגרת לידיד" מאת החוקר התורני המופלא רבי יהושע מונדשיין זצ"ל).

ה. בשנת תשמ"ד פירסם הרב שלום דב וולפא חוברת בשם "קול מבשר", שנושאה היה הוכחת משיחיותו של הרבי. הרבי הגיב במסר אישי לוולפא שבו ציווה עליו להפסיק כל פעילות הקשורה למשיחיות (נוסח כזה חריף וחד, לא תמצאו בשום מקום):

"הנני מזהירו שיפסיק לדבר או לכתוב, ועל אחת כמה וכמה להפיץ, ועל אחת כמה וכמה להדפיס, בענייני משיח, הן בשמו והן בשם אחר, על ידי שליח וכיוצא בזה – או באיזה קונץ שיהיה, ובאיזה סגנון ואופן שיהיה. ואם חס וחלילה יעשה משהו בזה, יידע ברור שזהו מלחמה נגדי בפרט ובכלל".

הוא אסר עליו אפילו לכתוב פירוש בענייני משיח, עד כדי כך, כדי שלא יבוא להזכיר באופן עקיף שהרבי הוא המשיח!

"פשוט שהנ"ל כולל פירוש על עניני משיח שברמב"ם או ספרים אחרים ומאמרי דא"ח וכל כיו"ב".

ושנה לאחר מכן, כאשר ניסה שוב להתחכם: "כנראה עושה עצמו אינו מבין מה שעניתי מאז, שאפשר להזיק כמה רח"ל לחב"ד ולהפצת המעיינות על-ידי כתיבה בעניין כו'".

"וראו בפועל שע"י פעולותיו ומעשיו – הלהיב מחלוקת וכו' ומאות (ויותר) מבנ"י פסקו מללמוד דא"ח, נלחמים בהבעש"ט ותורתו בפועל וכו' וכו'."

"כתבי לא היה מפני חשש אולי כו' [תהיינה תוצאות שליליות], כי אם מיוסד על המפורסם שאלפים ויותר הפסיקו לימוד דא"ח ונלחמים בתורת הבעש"ט וכו' – ע"י הדיבור ופרסום הנ"ל לחוד... שבדבר "שמתפרסם" ובפרט בדבר שבדפוס – נוגע איך מפרשו הקורא ולא המחבר".

"וראו בפועל שע"י פעולותיו ומעשיו – הלהיב מחלוקת וכו' ומאות (ויותר) מבנ"י פסקו מללמוד דא"ח, נלחמים בהבעש"ט ותורתו בפועל וכו' וכו'. ביניהם כאלו שעד שהתחיל הנ"ל – התעסקו בהפצת המעיינות. הם מצפים לכל רמז שהוא – שיוכלו לנצלו להגדיל המדורה וכו'. בהגליונות שצירף – א"צ לחפש רמזים – כי כולם חדורים רעיונות הנ"ל, ובמילא עלילות המשך תוצאות הנ"ל מלחמה נוספת בהפצה, עוד כו"כ יפסיקו לימוד דא"ח היל"ת".

"כהנ"ל פשוט – ולפלא גדול שמנסה להסבירני ההיפך".

"לשאלת "תם": היתכן שלא לפרסם הלכה (לפי השערתי, כשמדבר עם גביר פלוני בארצות הברית אינו מודיעו שהמדליק גפרורית בשבת קודש מחויב סקילה, וכשיהיה סנהדרין שהוא מקוה ע"ז יהיה הוא בתוך העם שיסקלו אותו ר"ל – כדין מפורש בתוה"ק, אפילו באם יבקרו בערש"ק אחר חצות) ודאי יענני על שאלתי בחצע"ג ואז בל"נ אענהו".

ו. בשבת פרשת בראשית תשמ"ה, החלו החסידים לשיר "חיילי אדוננו מורנו ורבנו, חיילי משיח צדקנו, הוא יוליכנו בטנקים לארצנו, עם המבצעים והנשק בידינו, יבוא ויגאלנו". בשיר זה אינו מוזכר הרבי באופן ישיר אלא באופן עקיף.

הרבי עודד את השיר (כדרכו לעודד תמיד ולא לעורר מהומות, ראו עוד להלן), ולאחר שסיימו לשיר, התייחס לזה בחריפות גדולה מאוד:

"ישנם 'שפיץ חב"ד' החושבים שהם אלו שיודעים מה צריכים לעשות וכיצד צריכים להתנהג, וכל אלו שמסביבם שמנסים להעיר להם לפעמים שעושים דברי בלתי-רצוי - אין הדבר מועיל להם כלל, בחשבם מי הם אלו שיכולים להעיר להם, בה בשעה שאף א' מהם אינו מגיע לדרגתם, שהרי הם 'שפיץ חב"ד'! כוונת הדברים: לאלו שכתוצאה מדיבורים שלהם, עניני דפוס שהדפיסו, או ניגונים וכו' - גרמנו לרחק עשרות יהודים מתורת הבעש"ט, לימוד החסידות והנהגה בדרכי החסידות, ולא עוד אלא אפילו יהודים שכבר התחילו ללמוד חסידות – הפסיקו ללמוד כתוצאה מפעולותיהם של אלו! לא רק שפעולות אלו אינם מביאות לקירוב רחוקים, אלא אדרבה, עי"ז מרחקים את אלו שכבר התחילו להתקרב! וגם כאשר מלבישים זאת באיצטלא דקדושה, "מיט א זיידענע זופיצע מיט א גארטל דערצו" - אין זה משנה כלל את העובדה שעי"ז הרחיקו יהודים מתורת החסידות, עם כל התוצאות שבדבר, שכל זה רובץ על אחריותם!... לך בדרך שסללו לנו רבותינו נשיאנו! אף אחד אינו זקוק ל"חידושים" שלך, שהתועלת היחידה שבהם היא - מחלוקת חדשה נגד הבעש"ט ואדמו"ר הזקן רחמנא ליצלן!... ולכן להוי ידוע שכל מי שממשיך בפעולות אלו - הרי הוא מנגד ולוחם נגד חסידות חב"ד, נגד נשיא דורנו, הבעש"ט, עד מלכא משיחא.. שרוצה וחפץ לבוא, אלא שממתין עד שיוסיפו בהפצת המעיינות חוצה, ואילו הוא – מרחק יהודים מתורת החסידות רחמנא ליצלן (זהו לשון השיחה שהתפרסם בזמנו, והושמטו מהשיחה התבטאויות חריפות נוספות!).

בשיחה זו נכח אחד מגדולי המשיחיסטים והדברים כוונו אליו (והעיד לאחר מכן שרצה לקבור את עצמו באדמה מרוב בושה). לאחר מכן סיפר בראיון:

"את מה שהרגשתי באותה שעה, פשוט אי אפשר לתאר במילים" פותח הרב וולפא לראשונה את סגור–לבו בנושא זה, אחרי עשרות שנים, ועושה אחת ולתמיד סדר בעניין. "לא מפני הביטוש שקיבלתי מהרבי מה"מ לפני עם ועדה, אלא כיון שראיתי עד כמה הדבר כואב לרבי, עד שהוא דיבר בחריפות כזו שלא נשמעה מעולם (אולי אפילו בכאב רב יותר מהזעקות בענין 'מיהו יהודי' ושלימות הארץ!). כאב לי כל כך שעל ידי המעשים שלי נגרם לרבי צער כל כך עמוק.

למעשה, השיחה התחילה מכך שהרה"ח השליח המופלא ר' שלמה קונין התחיל אז לשיר "חיילי אדוננו.. מלך המשיח..", ופתאום הרבי הפסיק אותו ואמר שמכל הניגונים בוחרים רק בניגון כזה שמרחיק יהודים. ואחר–כך עבר לדבר על ספר שכתבתי על הלכות מלכים לרמב"ם, וכפי שאמרתי, הדברים היו בזעקות שלא נשמעו מעולם כמותם, ובפרט לא באוירה החגיגית של שבת בראשית".

הרב יהושע מונדשיין מוסיף על כך: "מאז תשמ"ה ידועה גם התנגדותו של הרבי להדפסת ספרים בעניני הגאולה - אף ללא רמזים בקשר לזהותו של המשיח, וכך נאסרו להדפסה הספרים "מגולה לגאולה" ו"יחי המלך". בשנת תשנ"א "נשתנו העתים" והותרה הדפסת האחרון, אך בתנאי כפול ומכופל שיעבור ביקורת של אנשים מוסמכים, וכך יצא הספר "כשר למהדרין" כשעל פניו אין בו רמזים לזהותו של המשיח. אך הדברים שהיו אז למורת רוחו של הרבי נתפרסמו אח"כ בס' "יחי המלך המשיח". המחבר שנאלץ בעל כרחו לדכא את דחפיו האמוציונאלים, המתין עד שהגיעה שעת הכושר להתרת הרצועה והסרת הרסן, ובשעה שהרבי היה כבר במצב שלא יכול היה להגיב ל"ע - אז הדפיס את ספרו הנ"ל".

(עוד נפוץ בקרב חסידי חב"ד מה שאמר הרבי על הרב הנ"ל: "הוא עוד יהפוך אותי ואת מו"ח ואת חב"ד לבחינת מוקצה מחמת מיאוס").

ז. בשנת תשמ"ו (1985), בחג שמחת תורה, אמר בחור בהתוועדות "הרבי מלך המשיח". הרבי נעשה רציני מאוד, ואמר למזכירו הרב חודקוב "אם הם יזכירו שוב שאני המשיח, אני יוצא מכאן" (מתוך ראיון עם מזכיר הרבי, הרב יהודה גרונר).

ח. בשנת תשנ"א, בחול המועד פסח, שאל הרב דוד נחשון את הרבי, האם לפרסם בקרב השלוחים שיש לפרסם שהרבי הוא מלך המשיח. הרבי הגיב: "מופרך לגמרי, כפשוט".

ט. בט"ו באייר תשנ"א שרו החסידים "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד". כמנהגו, עודד את השירה. אך למחרת הודיע הרבי שלא ייכנס לתפילת שחרית עד שיובטח לו שהדבר לא יישנה, ומאז ועד שחלה (בכ"ז אדר תשנ"ב) לא שרו את השיר בפניו (ע"פ עדות מזכיר הרבי, הרב יהודה קרינסקי).

י. הגאון הרב יואל כהן, שהוא מגדולי החסידים, סבר בתקופה ההיא שיש לפרסם שהרבי הוא המשיח (מתוך דעה משובשת, שאולי חזר בו וריכך את ההתנגדות לכך. אבל לאחר פטירת הרבי, שינה את דעתו מהקצה אל הקצה, ונלחם בחריפות בהסוברים כך, ואף כתב שהתואר "שליט"א" נחשב לזלזול ולעג לרבי).

באותה תקופה הוא ביקש לפרסם מאמר בשבועון כפר חב"ד, ממנו משתמע שהרבי הוא משיח צדקנו. הרב אהרן דב הלפרין, עורך שבועון כפר חב"ד, ביקש את אישור הרבי לפרסום, וקיבל ממנו תגובה חריפה ונחרצת: "באם רחמנא ליצלן יעשה מעין דמעין דהנ"ל – קדימה שיסגור המכתב עת לגמרי" (כלומר, עדיף שיסגור לגמרי את העיתון ולא יפרסם דברים כאלה).

יא. בשבת פרשת נח תשנ"ב, בתאריך ד' חשון, שרו החסידים לפני הרבי בהתוועדות את השיר הנזכר לעיל "חיילי אדוננו, מורנו ורבנו, חיילי משיח צדקנו". הוא עודד את השירה כרגיל, ולאחר מכן פתח את שיחתו במילים חריפות:

"זה דבר מוזר, שמנגנים ניגון עם מילים כאלו, ואני יושב פה... האמת היא שהייתי צריך לקום ולצאת... זה שאינני יוצא... כיון שזה יגרום בלבול בה"שבת אחים גם יחד", כי כשאני אצא יצאו עוד כמה וכמה, וממילא יתבטל העניין ד"שבת אחים גם יחד"."

יב. בחודש חשוון תשנ"ב התקיים כינוס השלוחים העולמי, הנערך מידי שנה. לעיונו של הרבי הובאה שיחה להגהה. בדברי הקדמה לשיחה, כתבו העורכים "להסביר את ענין המשיח, ומיהו המשיח". הרבי מחק מילים אלה. בהמשך הדברים כתבו העורכים "שעל ידי זה יונח בשכל האדם לקבל את השליח ומשיח בדורנו". הרבי מחק את כל המשפט.

הרב יהודה גרונר, מזכיר הרבי, הוסיף וסיפר: "בוקר אחד, אחר תפילת שחרית, כשנכנסתי להיכל, הרבי אמר: מה זה שאומרים עלי שאני המשיח? עניתי שלפי דברי הרמב"ם בסוף הלכות מלכים – פרטים על דבר משיח, הרי הרבי מתאים לזה ביותר. ואמר הרבי: זה שהוא המשיח, צריכים לגלות לו מלמעלה, ולעת עתה לא גילו זה לי".

יג. כאמור בסעיף ו' לעיל, בשנת תשנ"א ביקש הרב וולפא מהרבי לפרסם את הספר "יחי המלך", והרבי הסכים לו לפרסם את הספר לאחר ביקורת שתשמיט כל רמז לזהותו של המשיח. בשנת תשנ"ב, סבר הרב וולפא חשב שאולי בכל זאת "הרבי חזר בו והשתנו העיתים" ושלח לו חוברת שנשאה את השם "קונטרס בעניין קבלת פני משיח צדקנו", שעסקה בזהותו כמשיח. בחוברת לא היה מצויין במפורש שהרבי הוא המשיח, אלא רק שאלות ותשובות על סדר התגלות המשיח.

בתגובה ענה לו הרבי, כשבועיים לפני שלקה בשבץ: "מכבר עניתי לו שמאמרים כאלו מרחיקים כמה וכמה מלימוד דברי אלוקים חיים, היפך הפצת המעיינות חוצה". זוהי התשובה האחרונה של הרבי בנושאים אלה.

יד. בנוסף לכל הנ"ל, סמוך לאירוע המוחי, כתב הרבי פתק שנחשב כצוואה בעיני הזרם המרכזי בחב"ד, בתשובה לאחד השואלים, וזה לשונו: "אין כל חיוב כלל לחפש מיהו המשיח, אבל מצות עשה מהתורה אהבת כל אחד ואחד מישראל, ושלילת המחלוקת בתכלית ופשיטא שלא לעשות במזיד הפכו..." בזרם המרכזי רואים בפתק זה כצוואה של הרבי, אשר צפה מראש כי העיסוק בזהותו של המשיח יעורר מחלוקות, והזהיר לא להתעסק בשאלת זהות המשיח (ראו בספר הנפלא "חד בדרא", תולדות ופרקי חיים של הרבי מליובאוויטש, עמ' 526).

טו. לאחר שחלה הרבי בכ"ז אדר תשנ"ב, קיבל אירוע מוחי והשתתק, הוא עודד את השירה המשיחית, כאשר על פניו ניכר שהוא משותק (והמביא ראיה מימי מחלתו, כאשר עד אז התנגד בכל כוחו, אינו אלא מן המתמיהין).

סילוף מוחלט של המציאות וניצול בורות של אנשים, כדאי שתבדוק את העובדות של מה שאתה מעתיק

עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך י"ג בתמוז תשפ"ה 13:35

אני גם לא מבין בזה כלום ואין לי בזה נפקא מינה, 

אבל החבר'ה שם רחוקים מלהיות בורים בנושא, 

כך שלדחות את הנכתב בטענה "ניצול בורות של אנשים" בלי ראיות - לא שייך

א.) גמרא סנהדרין דף צח:
5 שורות מסוף העמוד
ממליץ ללמוד את כל הסוגיה 
תראה שיש 2 פירושים ברש"י איך להסביר את ההשורה הזאת.
ב.) לגבי הטענה שלא היה מלך הנושא ארוך וכדאי שתעיין ברמבם בלכות מלכים ומלחמות ("ומלך המשיח" דפוס וונציה) פרק י"א

חשוב מאוד לדייק ברמב"ם להבין את הנושא (בהקשר של נפטר תוכל להסתכל גם הלכה ג' וד' ברמב"ם)

תגובה

הוא לא יזכה לראות את פני משיח צדקנו??

גם לי יש ביקורת ואני אומר אותה בצורה ברורה (בעצם לא, כי זה מיותר...)

עלתה פה שאלה וכל התשובות אמורות להיות אפשריות.....

אולי לא תמיד מחה

או לא מחה על כל סוג של קריאה

הם רק לא מספרים לך שזה היה כשהוא היה אחרי אירוע מוחי ולא יכל לדבר (וכבר לא דיבר עד יום הסתלקותו). שמעתי מרופא מומחה, שבשלב כזה בכלל לא ברור מה הוא הבין והאם הבין מה הם שרים, או שרק הגיב למוזיקה שנקלטת באיזורים אחרים במוח.

כשלפני מותו גסס וניטל ממנו כוח הדיבור , שרו לו יחי מלך המשיח והוא עודד אותם בידיו. הוא עשה זאת כדי לחזק אותם בשעה קשה זו. ראה חבדפדיה ערך המשיח 

עם הכיתוב "יחי אדוננו" בעמוד השאר. זה לא היה איזשהו אמצעי מדיה אזוטרי של המשיחיסטים, אלא ביטאון רשמי של התנועה.

בלי קשר?

כי לשיטת חבד המשיח בכל מקרה, עם הרבי או בלעדיו, אמור להיות "הצדיק" והאדמור הכי גדול בהיסטוריה, שעל ידי דבקות ישראל בו הם דברים בה' (גישה לא נכונה כי המלך המשיח הוא אישיות כלל ישראלית-לאומית-פוליטית המייצגת את הממלכה היהודית ואת האומה ואת מלכות בית דוד, ולא "צדיק" פרטי. אבל החסידים לא יכלו להתאפק להפוך לאדמור את מי שמכונה בנו של ה' בשמואל ותהילים)

עוד באותו יום הפלג המשיחיסטי התחיל לצטט את המדרש אודות השטן שהראה לעם ישראל את דמות מיטתו של משה רבנו וכיו"ב.

אם א.הרבי לא משקר

ב. הרבי לא טועה

ג. הרבי אמר שהוא המשיח (כאן הכשל)

ד. משיח אמור להיות חי לפחות עד למלכותו בפועל

ה. מלכות המשיח בפועל עדיין לא נראתה

אז ההיקש הלוגי מחייב לשיטתם שהרבי חי עדיין.

אם א. הרבי עדיין חי

ב. ראינו שיש לו לוויה עם הארון והגופה שלו

אז ההיקש הלוגי הוא שהארון והגופה היו אשליה.

כמובן כל זה לא נכון כי הרבי מעולם לא אמר שהוא המשיח

אבל שכחתי מזה עד שראיתי את השרשור (ואני גם לא זוכרת מה קרה ביום הזה....).

גוגל, אחינו...😝

היום?

הלילה כבר רועדים בגלל היארצייט של רבינו תם ודוד רבה שלי בעל ההפלאה.

זה פשוט מרגש אותי

כך הרבי מכנה בשיחת הדבר מלכות לג' תמוז תשנ"א

יש שם הסבר ארוך מדוע הקב"ה מביא ניסים באופן של תהליך, הלא הוא יכול בשיטת זבנג וגמרנו?

ג' בתמוז ה'תרפ"ז הרבי הקודם ניצל מגזר דין מוות וגם ממאסר עשר שנים שהיה שווה ערך לזה ונגזרה עליו גלות

אז בזמנו החסידים לא ידעו אם לצחוק או לבכות ורק עשרה ימים לאחר מכן נודע שהרבי משפחתו (כולל הרבי חתנו) וספריו משוחררים מרוסיה הקומוניסטית.

ג' בתמוז שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון, יהושוע עוצר את כל מהלך הגלקסיות כולן, רק בשביל שבני ישראל ימשיכו את המלחמה ויקיימו את מצוות כיבוש הארץ בדרך הטבע.

פרח מטה אהרן, ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים. מספיק פרח למלא את ההבטחה האלוקית, האם הקבה צריך להראות תהליך שלם כדי להוכיח פריחת מטה?

השיחה מוכיחה שג' בתמוז הוא חלק אינטגרלי מתהליך של גאולה שלא תמיד מובן לנו אבל דורש אמונה למעלה מכל הגיון ואפילו הגיון תורני של קדושה

כיום, אחרי שתיק החקירה של הריי"צ נמצא וגלוי לעין כול, מתברר שהוא לא היה אפילו שנייה אחת בסכנת מוות. מיד לאחר המאסר, הג'וינט התערב וגם לטביה ולכן העונש המקסימלי שהחליטו עליו בימים הראשונים היה גלות. הריי"צ עצמו מספר שהחוקר הראה לו את המילים "מוות בירייה" על התיק. גם אם הריי"צ דייק במה שהוא סיפר, זה רק תעלול של החוקר לגרום לאסיר לדבר. תכל'ס, בכל התיק, אין אפילו פעם אחת רמז לעונש מוות.

ולמה כל זה כל כך חשוב? כי אם לא הייתה סכנת מוות, אין חג גאולה של י"ב תמוז.

שני חגי הגאולה האחרים של חב"ד י בכסלו וי"ט בכסלו היה בהם סכנת מוות לבעל התניא ולאדמו"ר האמצעי, ורק בגלל שהיו בסנת מוות וניצלו, נקבע להם חג גאולה. גם הצמח צדק היה במאסר ולא קבעו חג גאולה, כי הוא לא היה בסכנת מוות.

משך כל השנים שהקומוניזם היה בשלטון ותיק החקירה היה חסוי, לא ידעו את האמת ולכן האדמו"ר הרמ"מ חגג את י"ב תמוז כחג גאולה, אבל היום האמת גלויה, שזה לא חג גאולה.

לכן, גם י"ב תמוז זה לא חג גאולה. מי שרוצה לחגוג, שיחגוג, אבל חג גאולה זה לא

וכו'.

זה ציוד של הרבה מאוד כסף. מתחיל במאות אלפי שקלים ונגמר במליונים.

כי מליון דאגות ירדו לי מהראש

אחר כך משנה מהיסוד את מערכת החינוך בכל המגזרים בארץ ישראל

ועל הדרך גם טרנספר מרצון והרבה הרבה התיישבות

מערכת הבריאות כנראה גם תיכנס ללוז

2. יוצר שותפות עם 'תורה בציון' שמחזיקה אברכים שהומלצו על ידי ראשי הישיבות שלהם כמסוגלים להגיע לגדולות. הייתי מדייק את הקריטריונים ומכניס סעיף עמידה בבחינות וכדומה, ומעלה את התמיכה למשכורת של ממש.

3. קרן סיוע לגאולת בתים, גאולת קרקעות, תמיכה בחוות, פיתוח יישובי קצה שלא מקבלים מספיק מענה, וגם תמיכה בגבעות ובחלוציות הבלתי פורמלית (כולל הכשרות מקצועיות). בנוגע לגבעות הייתי מציב תנאי אחד וזה ליווי וקשר עם קבוצת רבני מיינסטרים מגוונת שהייתי רותם למהלך.

4. מטפל בעצמי בכמה תחומים, ומתפתח.

או - מה רע בקורסים מקצועיים?

1. תואר יכול להביא למקומות של מדיניות וקבלת החלטות. הכשרות לא. גם ברמה הטכנית שבמגזר הציבורי תואר הוא תנאי סף, וגם כי תחום העיסוק ההכשרתי בדרך כלל באמת לא מכוון לצווארון לבן.

זה לא רע, אני פשוט רוצה אנשים עמוקים ויראי שמיים בצווארון הלבן המשפיע.

2. הציבור הכללי מסתכל אחרת על בעלי תארים. יש לזה יוקרה שמעצבת דעת קהל. וזה דבר חשוב בהיבט הציבורי.

קח לדוגמא את ראש המל"ל החדש: שמואל בן עזרא. אני רוצה מאות כמוהו.

או שאומרים שהוא כלכלן, פיזיקאי, מהנדס, מה שלא יהיה, זה עושה אפקט אחר - בחלקו מוצדק.
 

כך או כך, זה מה יש ומכיוון שהייתי שמח להשפיע על הציבור אז יש לזה משמעות.
 

מיכאל בן-ארי סיפר באיזה פודקאסט שהוא התחיל להקפיד על ההצמדה של "דוקטור" לשם שלו כשהבין שזה משתיק את הטיפשים ונותן לו כוח לפעול.

הערך של האקדמיה מאוד ירד עם הקמת מנוע החיפוש גוגל, היא במשבר רציני בעקבות הAI.
 

זה נכון שאני אקשיב יותר לכלכלנים בענייני כלכלה ולפיזיקאים בענייני פיזיקה כי עדיף לשמוע ממישהו שעבר בהצלחה מבחנים בתחום אבל השאלה אם עדיף להשקיע בתואר או ברישיון משאית או מנוף, כאשר המטרה היא להתפרנס התשובה היום ברורה.

קמפיין שירסק את הסיפור של דת התארים.

אפשר דו חוגי

מדעי הדשא - פיתוח וניטור טפטפות

זה דווקא לאנשים ש(שונאים את עצמם)מוכנים לעבוד מאוד קשה ובלי סוף

זאת דווקא אחת הבגרויות היותר הגיוניות ומעשיות שיש

אם עברת על פירוט ההשכלה של ראש המל"ל החדש, בודאי ראית שהתארים שלו אינם מהסוג של מדעי הדשא ושלל תארים אחרים שאנשים עושים רק לטובת התעודה על הקיר והשתלבות במשרות ציבוריות שיש בהם תנאי סף לתואר ראשון.  

לא מסכים שהשגת תואר, כל תואר, היא קנה מידה ליוקרה וכישורים   

ש"ס יוזמת הלאמה של מערך הכשרות ותרוויח 4,200 ג'ובים חדשים

בתואר אני לא מבין מספיק,
אבל כל השאר נשמע דברים ממש טובים.

הכי טעים והכי בריא, לא מטוגן ללא שומן

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?

באמת? 

ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.

ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.

ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

60 לשעה

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל