אז זה אומר שהשירים שלהם די ישנים

את עדיין שומעת שירים כאלה ישנים או שירי ילדים??

אבל מה את מתפלאת זה ידוע שעם הגיל מי שלא לומד תורה או מקיף את עצמו ברוחניות נהיה טיפש/ משוגע  

היום רוב הזמרים המובילים בז'אנר הישראלי הם זמרים עם ראש אחר לגמרי. עמדי, גושן, ריבו, בן ארי, דדון, רייכל, דנינו, עקיבא, חביב.

עבר שינוי רציני. היום הזמרים המובילים בו הם לא אנשי שמאל כמו שהיה בעבר.

הז'אנר המזרחי תמיד היה לאומי ומסורתי.

בואו לא נשמע את "כלים שלובים", את "את תלכי בשדה" או את "זה הגשם" כי אנחנו לא אוהבים את הזמר או הזמרת.
חכם מאוד.
אם מישהו לא שומע שירים כי הם "ישנים" - כאילו אמנות מתיישנת - או כי הם לא מתאימים אידיאולוגית, תיאולוגית או פילוסופית, אז מה זה משנה אם הזמר או הזמרת חתמו אי פעם על מכתב כזה או אחר?
מה, לשמוע שיר של נורית גלרון זה להסכים עם כל טענה, רעיון או מכתב של נורית גלרון?
באמת?

מבטיח לך שאת זו שתצאי כאן הטרול.

גם עכשיו טענתך נשמעת אבסורד.
אבל יפה לך לנטוש ככה את הדוקטרינה היהודית: אברהם היה מעבר אחד וכל העולם מהעבר השני, את מי אנחנו מעלים על נס?

בזמן שאנשים נלחמים עלינו נפצעים כל יום בשיקום ..

והם קוראים להם פושעים

זה רמות כפיות טובה וצביעות ברמות הגבוהות ביותר

יש הבדל בין דעה שמאלנית

לבין מה שהם חתמו עליו שישראל מבצעת פשעי מלחמה ודי לא עוד?

תגידו אתם רצינים? כמה קל לדבר מרחוק

זה מרתיח אותי ברמות אני באמת אוהבת ומקבלת את כולם .

אבל מפה ועד להגיד עליהם פושעים

גועל

זה חלש.

יורה מהמותן - בייחוד האשמות חמורות וביריוניות מאוד - וכנראה איכשהו אמורים להסכים איתך, רק כי.

אנשים מתו בשבילך זה נשמע קיצוני אבל זה לגמרי נכון , כל חייל שבעזה הוא שם כדי שאתה ואני והם נוכל להיות פה.

 ואתה מוכן לשמוע אמנים שחתמו על עצומה שעושה נזק אדיר לישראל זה מעבר לדעה זה לעשות פעולה שאין לה תיקון ששם הם קוראים להם פושעים ( בלשון עדינה) 

אפילו יאיר לפיד נגד העצומה הזו שהוא בעצמו לא ימני

הצהרת קהילת התרבות: עוצרים את הזוועה בעזה

אנו אנשי ונשות תרבות ואמנות בישראל, מוצאים את עצמנו כנגד רצוננו וערכינו, שותפים כאזרחי ישראל לאחריות לאירועים המחרידים ברצועת עזה ובפרט הרג ילדים ובלתי מעורבים, הרעבה, גירוש אוכלוסייה והחרבה חסרת תוחלת של ערי עזה.  

אנו קוראים לכל מי ששותף לקביעת מדיניות זו והוצאתה לפועל – חידלו!

אל תיתנו הוראות בלתי חוקיות ואל תצייתו להן!

אל תבצעו חס וחלילה פשעי מלחמה!

אל תזנחו את עקרונות המוסר האנושי וערכי היהדות!

עוצרים את המלחמה. משחררים את החטופים.

אז זהו, הם מוחרמים?

אם תקלל ותירק על כל מי שמסביבך, אף־אחד לא ירצה לשחק איתך.

זה נכון גם בשלב הגן, בית הספר, וגם בחיים המבוגרים.

אם תבקש יפה סליחה, תסביר את טעותך, אז אולי יחזרו לשחק איתך.

אלה כישורים חברתיים שרוכשים בערך בגיל 4 או 5 נראה לי ותקפים למשך כל החיים.

וברשותך השתמשתי בדוגמא שלך.

לבין המוזיקה שלהם.

אם הם לא היו מוזיקאים אלא צבעים, לא הייתי מזמין אותם לצבוע לי את הבית?

אם הם לא היו מוזיקאים אלא נהגי אוטובוס, לא הייתי עולה על האוטובוס שלהם?

אם הם לא היו מוזיקאים אלא קצבים, לא הייתי מבקש מהם לנקנק לי נקניק?

אם הם לא היו מוזיקאים אלא וטרינרים, לא הייתי מגיע אליהם כשהכלב שלי חולה?

אם הם לא היו מוזיקאים אלא מאבטחים בקניון, לא הייתי פותח מולם את התיק?

לא אכפת לי ככ מה הדעה של בנאדם. כלומר כן, אבל זה לא רלוונטי.

אדם שבפומביות כזו מצהיר שאלו הדעות שלו, וחותם על זה- לא ראוי לפרנס אותו, או לתמוך בו בצורה כזו או אחרת. 

בין מישהו שחייב לך לבין מישהו שלא

ערבי לא חייב לך .. ישראלי יהודי שאתה נלחם עליו והוא קורא לך פושע .

זה כפויות טובה ברמות גבוהות וזה לירוק לצלחת שאכלת ממנה

איך אפשר לא להיגעל מהאנשים האלה ולהצליח לשמוע את המוזיקה שלהם.

אני בטוח שאף אחד לא היה הולך לקצב שפגע בקרובת משפחה שלו לדוג'. 

תקרא מה כתב חתול זמני.

אין לי בעיה ללמוד דברים חדשים אפילו מהאויב שלי, יש טכניקות לוחמה ואפילו טכניקות רפואה שלמדנו מהנאצים.

אבל מאז ששמעתי את העלילות דם של קולפליי, אני לא מסוגל לשמוע אותם. זה אני.

אני לא הייתי אוכל בבית רפה שרואה בתומכי רפורמה כמוני אנשים ירודים (ראה ערך קפה נינה בתל אביב עם נטלי דדון ודניאלה גלבוע) ואני גם לא מסוגל כמו קולפליי לשמוע זמרים שרואים בי והמון חברים קרובי משפחה, כולל אח גדול שלי רוצחים, כאשר אנחנו נלחמים על הבית.

ההתיחסות הציבורית (לא אומר שהיא מוצדקת) היא שדעתם נחשבת יותר משום מה.

שאתה טוען שלאה גולדברג (שמתה ב1970) חתמה על העצומה משבוע שעבר.

תקשיב נשמה, אתה חייב לארגן לנו שם גם חתימה של רבי יהודה הלוי ואסן גבירול, זה יקצר לנו את הקינות בחצי!!

דובר כמובן בביצוע של חווה אלברשטיין, שזה מה שמתנגן די אוטומטית למקרא המילים. לעצם העניין, אגב, יש גם בעיניי קצת הבדל בין חווה אלברשטיין שהשקיעה כל עצמה בגרסתה ל"חד גדיא" והבהירה לאורך שנים היטב למה היא מתכוונת, לבין גידי גוב אפילו בביצוע שלו ל"זמר לספינה", שהוא יותר טכני מאידיאולוגי ואידיאליסטי. אז בסדר, קח את "לונדון" שחיבר חנוך לוין - והלך לעולמו הרבה לפני העצומה הנוכחית - ומקווה שזה יספק אותך, אלא אם נשמע לך שבתקופה הנוכחית הוא היה שולח מכתב חיזוק להקראה בקבינט מפי בן גביר.

תחפש ביצועים אחרים לשיר הזה.

חווה אלברשטיין בהחלט זמרת גדולה (הרבה פחות מאום כולתום, אבל עדיין מצוינת בנישה שלה). אבל השיר טוב יותר מהביצוע, תסדר לעצמך ביצוע אחר, נתמודד

אתה תוותר על התמודדויות בחיים כי למה שיהיה קשה

יש פה זמרים מלפני 40 שנה שביצעו שירים שנכתבו לפני 80 שנה ע"י משוררים אחרים לגמרי.

איך להתייחס לזה? מה המשורר אשם בבגידה של הזמר?

מצד שני, די בטוח יש קאוורים לשיר, אז באמת אין בעיה עם השיר עצמו, וגם לא בשמיעה שלו ללא הזמר הסורר.

כך שנשאר להניח שאם אמנים שנשכחו תומכים באויב בשביל שנזכור אותם, אמנים שמתו היו מוכנים ללכת עוד יותר רחוק.

כתבתי בהודעה נפרדת בשרשור הזה:

מחרימים לטווח הקצר כהבעת שאט נפש וזעם. אנחנו לא חושבים שהם לא זמרים מצוינים, אנחנו פשוט מחרימים את מי שפועל נגדינו כעת גם אם הוא זמר מצוין. אז אם המחיר הוא לא לשמוע שיר לפני 50 שנה, או לשמוע קאוור, נשלם את המחיר הנוראי הזה, ונחיה (כי אם נקשיב לדעתם של הזמרים האלנ, לא בטוח שנחיה..)

אני לא מוכנה לתת כסף לאנשים שפועלים לפגוע במדינה מבחינה בטחונית ותדמיתית.

(רק שהטעם המוזיקאלי שלי כל כך דל שאפילו בלי לבדוק אני די בטוחה שמעולם לא שמעתי את השירים שלהם).

כמו שאני לא אקנה חטיף של חברה שחוגגת "סוגים של משפחות" (ובחו"ל הפרסמות שלהם אפילו יותר מפורשות).

לא אכפת לי מהדעות של מוכרי מוצרים ושירותים עד שהם מנסים שיהיה לי אכפת, ומפרסמים אותן בהקשר למוצר שלהם. האומנים האלו חתמו בתור אומנים. הם הפכו את השירים שלהם לפלטפורמה לקידום הדעות שלהם, ולכן הגיוני לשפוט את השירים שלהם בהקשר הזה.

ובכל זאת, אני לא חושב שזו הדרך שתצליח בטווח הארוך.

אגב, בכיוון שאתה מציע אני מכיר כאלה שלא מוכנים לתרום למי שלא מתגייס, כי זה פוגע בלכידות החברתית שלנו.

וגם זה לא נראה לי הדרך שתצליח בטווח הארוך.

מותר לנו לצדוק כמו שמותר להם לטעות.

גם חרם על יוש וגם קריאה לעצירת המלחמה פוגעות בלכידות העם.

חרם על הקוראים לעצור פשעי מלחמה לדבריהם, *הוא התגובה* לפגיעה בלכידות החברתית שלנו, ולכן הוא גם הרבה יותר אפקטיבי.

לפי השקפתם עולמם הכיבוש ביו"ש הוא עוול מוסרי. למה שהם יממנו עוול מוסרי?

ההבדל הוא שהם טועים, כי  [הכנס כאן את כל הסיבות בעד ריבונות ביו"ש, נחסוך לכל הקוראים את הזמן]

הם עושים מעשה שלפי תפיסת העולם שלהם הוא עקבי לחלוטין. 

האמנים האלו משקרים ביודעין או לפחות מציגים דברים כעובדות בלי שהם בדקו אותם בכלל.

עובדה שגם בשמאל יצאו נגדם.

האם אסור לאדם לא לקנות? האם הוא מחויב לקנות?

מי שיורק לי בפרצוף, ככל שיש לי ברירה, אני מעדיף שלא לקנות ממנו, בדיוק כמו שאני לא קונה ממסעדה שנותנת לי שירות גרוע, אלא מכזאת שנותנת לי שירות טוב ומוצאת חן בעיניי, קוראים לזה שוק חופשי

אני לא חושב שיש כזה דבר "להימנע אקטיבית", זה אוקסימורון.

אם הם בוכים שהחרמות פוגעות להם בחופש הביטוי, אז לא, לעצור אותם ולשים אותם בכלא זה לפגוע להם בחופש הביטוי. אחרת, אלה פשוט השלכות טבעיות של לקוחות שקמים והולכים.

גם ברמת עיריות שמבטלות התקשרויות, בתור ראש עיר (או מנהל אגף תרבות, שכפוף לו), יש לי אחריות שלתושבים שלי יהיה נחמד, לכן אני לא אבזבז את כספם היקר על מופעים של אומנים שהם בכלל לא מעוניינים בהם (או שאני, כנציג הנבחר של הציבור, לא מעוניין בהם), וגם ברמה הממשלתית אפשר לומר אותו דבר

הם לקחו את העוצמה שלהם בתור אומנים כדי לעשות נזק לאותם חיילים שבזכותם אנחנו פה.

אז מנגד בטח שאני אקח להם את העוצמה שלהם בחזרה.

שאני שומע את ברונו מארס טיילור סוויפט מארון 5 וואן דיירקשן, במקום לשמוע שירי פלמח מיושנים.

היום אפשר לראות מי תומך בישראל או לא מתערב, או מי לוקח חלק בקמפיין חמאס (כך טען גנרל ואיש שמאל מובהק, האלוף ניצן אלון)

כבר אמרו חז"ל (יבמות קג: ) כל טובתם של רשעים, רעה היא אצל הצדיקים

ופירש רש"י

רעה היא - ששונאים הרשעים וקצה נפש צדיק בהנאתן הלכך לאו הנאה היא.

מעבר לכך שרוצים שישתכחו מפי הבריות ולא תהיה להם השפעה  🙏

שלא מקובלת עלי, הם עברו קו אדום. הם האשימו ברצח את מי שמגן עליהם ועלינו. הם האשימו אותם בעשיית מעשי זוועה. מכוער ורע. כמה נמוך אפשר לרדת?

 לא רוצה לשמוע את האומנות והתרבות שלהם, עד שלא יבקשו סליחה מחיילינו.

גם להבעת עמדה יש גבול. זכותם לחשוב מה שבא להם, אבל כשיש החלטה איך פועלים מול טרור (בהנחה, כמובן, שהם לא תומכים ברצח ואונס), אז החליטו איך פועלים. הם חושבים שהיה צריך לפעול אחרת.

אבל מאז שהתקבלה החלטה, הם לא יכולים לירות בנגמש. כל אמירה שלהם מזיקה לחיילים שמקיזים דם למען ביטחונם. אם זה לא היה תוך כדי מלחמה, או שהם היו מוסמכים ומסוגלים להציע הצעה אופרטיבית אחרת והם היו באמת פועלים למענה, או לחלופין שהם הביעו דעה והשתיקו אותם - אזאולי יש זכות ללכת מהצד ולהתנגד. אבל בדמוקרטיה אנחנו יודעים מי מקבל החלטות, ואלו ההחלטות, ותשתקו ואל תעשו דה לגיטימציה לחיילים מוסרי נפש

אמן בעל פה וזה לא כתוב במגילת סוטה.

אפשר לכתוב אמן על ברכה שכותבים אבל לא הבנתי למה לכתוב הרבה אמנים על עצומה.

גם יש בזה חשש שבועה.

עצומת השלוש פנסיונרים וחצי שעוד רגע הם בעולם הבא... 

השמאל תמיד מנסה לנכס לעצמו את המדינה ומה שיש בה אבל זה ממש לא העם

אגב, אולי באמת ישראל מבצעת פשעי מלחמה. נגד עצמה. נמאס לי שחיילים מתים. 

אם לא רוצים לנצח אז שיפסיקו כבר את הלחימה בשביל מה להמשיך ככה... נמאס שדמנו נשפך. שיחליטו כבר.

כן הא... 

עוד שניה בכף הקלע

אבל מאחלת להם שיחזרו בתשובה 

הם צריכים לעשות עצומה בעד ישראל

זה נזק אדיר..

וכן נמאס שדמי החיילים נשפך

ועוד בשביל מי..

אנשים שקוראים להם פושעים

היחס של תושבי מודיעין עילית על החיילים לא עדיף על היחס של אותם אמנים.

האם ראוי לחיילים להגן עליהם גם במחיר סכנה?

כן.

כי לנו חשוב כמדינה להגן על כלל היהודים ואזרחי המדינה במידת הניתן.

הדם של החיילים נשפך כדי להגן על כולנו, לא רק עליהם ולא רק עלינו, בכל זאת, נר לאחד נר למאה.

אני מכירה המון חרדים מתושבי מודיעין עילית שתומכים בחיילים, עוזרים למשפחות של מגויסים, מתנדבים בכל מה שאפשר, תורמים… גם ביישובים ליד וגם בעיר שלהם. וכמובן במקומות נוספים.

יכול להיות שנתקלת במקרים כאלו, אני לא אומרת שאין. אבל תדע שהרוב הרבה יותר נחמדים משאתה חושב.

החיילים מגינים על כל התושבים.

וגם התושבים עושים מהצד שלהם מה שהם יכולים

חרדים הביאו לנו לשטח אוכל בשרי וחמין לשבת.

משאר האנשים קיבלנו עוגות, כך שהתרומה שלהם הוסיפה הרבה

הם תפיסות מראה אחת של השניה, קו המחשבה כמעט זהה, ההבדל הוא רק מה הבסיס של תפיסת המוסר והערכים.

הם מזוהים בתפיסות עולם הפוכות וכך ניתן לבדוק מה באמת חשוב לנו בטענה.

שאמרתי,

תחשבו על נטורי קרתא באמירה זו.

והריני מבקש סליחה ומחילה על הכללה זו.

בכל מקרה עליהם נאמר למינים ולמלשינים אל תהי תקווה

העצומה שהם חתמו היא עצומה מזיקה,

אבל להחרים אחרים בעמנו בשל כך זה כיוון בעייתי תפיסתית.

אני למשל חושב שהעצומה של רבני שס נגד גיוס היא מאוד מזיקה, האם זה אומר שצריך להפסיק לתת כספים לאותם ישיבות?

ושם לתת כסף זה לחייב אנשים לתת וזה אפילו לא מרצון.

מבין את הרגש והכעס כלפיהם, אבל בטווח הארוך חרמות על אחים לא נראה לי דרך טובה ללכת בה.

אוסיף שכל מי שמוכן להאזין לאום כולתום ששרה על איך היא תשתה את דמנו היהודים, שלא ידבר על שום עצומה ושום דבר כסיבה להחרים, כי מה יכול להיות יותר גרוע ממנה...

 העצומה שלהם זה החרם זה הכוח שהם מנצלים..

לא כתבתי לעולם חרמות על אחים

ויפה שאתה קורא לאדם שקורא לחייל צהל פושע

אחי

אתה יכול לכתוב את הדעה שלך בעיני היא לא ברורה, והיא מדברת על מקרה קלאסי אחר של שמאל וימין. 

וזה לא הדיבור 

זה קו שנחצה לא ברור לי למה צריך להסביר 

האם זה פרסום מזיק ושגוי?

חד וחלק כן.

מי שיהודי יהיה תמיד אחי, לא משנה מה.

גם קו שנחצה לא אומר שאין לי קווים אדומים אחרים שאותם לא אחצה בגלל זה.

שקורא לחיילים שמתו בשבילנו

רוצחים.

חח אתה חמוד אבל פחות

כי אח זה עניין ביולוגי שמחייב אכפתיות מסוימת גם אם לאח השני לא אכפת ממני.

(וזה נכון לאמנים ולנטורי קרתא)

ברור שמותר להתחתן בהם ואין צורך להתגייר

לשומר תורה ומצוות.

לצורך העניין, אין כמעט יהודים שהם עובדי עבודה זרה.

אבל יש לא מעט יהודים שהם אינם שומרי תורה ומצוות.

ב. כגוי ולא גוי ממש.

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

יותר בפוקוס על מה נכון לך (גם רגשית וגם נשמתית) ופחות על מה העולם חושב על זה. רצית לעזור לו? אתה שמח בלעזור לו? הגוף שלך מרגיש טוב אחרי שאתה עוזר לו? מעולה.

אתה מרגיש מרוקן? זה סיפור אחר.

ביחס נותן ומקבל והסובבים, והם מסתכלים על הנתינה שלך בצורה מוזרה, אז פתאום אתה מעלה ספקות בעצמך האם הנתינה שלך היתה נכונה או לא, או שחרגת.

אתן דוגמא שהיה לי בעבר, לא מה שקרה לי בימים האחרונים. פעם הייתי בדייט ונתתי טיפ נדיב, והבחורה אחרי זה התלוננה שלא הייתי צריך לתת את הטיפ ולא ככה עושים בישראל. הייתי בהלם, כי ברור שאנחנו הלכנו לחתוך. אבל זה כן העלה אצלי שאלות באותו זמן אם נהגתי נכון, ואז עם הזמן זה פשוט התיישב על הלב שעשיתי את הדבר הנכון וצחקתי על זה, אבל באותו זמן זה כן העלה אצלי ספקות.

זה עוד יותר מעלה ספקות כשהמקבל אומר לך שזה לא מקובל ומוזר, אבל לוקח את מה שנתת בסופו של דבר.

זה אומר שפשוט ספגת אליך (אדם רגיש? אני טועה) את התגובה שלה. כלומר בעצם במקום השיפוט שלך אז לקחת את השיפוט שלה על המערכת שלך.

זה בסדר לדעת שזה מה שהיא חושבת, בשכל אולי היא צודקת אבל בלב שלך אתה מרגיש פה מתכווץ.

עזוב אותך, תעשה מה שטוב לך ומה שאתה חושב לנכון... אם למדתי משהו בחיים זה לא להתייחס לכל יציאה של מישהו.

עם עצמך. אתה נותן בלב שלם וטוב לך עם זה באמת, אז זה מה שחשוב.

אם זה לחפות, כמו שכתבת, על משהו שאתה לא אוהב בעצמך, הרי אין

זו נתינה אמיתית, ולעתים הזולת מרגיש את זה.

הכי חשוב זה לבדוק עם עצמך, למה, ואיך, וכמה - וממה זה נובע,

ולתת ממקום אמיתי באמת, אפילו אם הוא פיצי פיצי - כי זו האמ

שלך (כרגע, מחר, ויותר...). כי הסתירה בין איך שאנחנו, וכמה

אנו רוצים באמת ( כי בדוגמא הזו, לתת) לבין מה שאנו עושים

בפועל, כתוצאה מהרגשה לא טובה עם עצמנו וחוסר רצון

ויכולת לקבל את עצמנו כך! אז אנו מזייפים ולא כל כך חשוב

ובכלל לא חשוב, מה השני חושב; חשוב איך אנו מרגישים

עם עצמנו, בכנות. 

לפעמים הולכים לשיעורים שמדברים על חסד ו מידות

נעלות ו"נדבקים" בזה לזמן מה. אבל אחר כך, לפעמים

ההתלהבות הזו נושרת, כי אנחנו עדיין לא שם ולא עובדים

על זה נכון.

מאוד קשה לקבל את עצמנו כמות שאנחנו. מאוד.

לפעמים זה מתוך ביקורת שיפוטית וקשה שספגנו

ולפעמים, אולי, אנחנו בעצמנו לא מכירים את עצמנו

כל כך טוב וחיים קצת בדמיונות.

חושבת שדיבור על זה, לא רק בפורום (לא מספיק לדעתי)

אלא עם חבר או מישהו/י קרובים שיכולים לשקף את המצב.

גם אז, לצערי, התכונה הזו לא עוברת כל כך מהר...

צריך לדבר עוד, לקרוא דברים בסגנון (ולא דברים

שמעיפים אותנו למעלה ואחר כך גורמים לנו ליפול

בחבטה קשה על האדמה).

הדרך של ר' אושר, כך שמעתי, מאוד יכולה לעזור,

כך שמעתי. אבל עם הדרכה, אחרת, אם אנו נוטים

להלקות את עצמנו (למשל), נמצא גם שם את

המקום הזה...

הוא מדגיש שכל אדם הוא בעל גאווה, בעל תאווה,

וכו' וכו', ואם יש משהו שאנו עושים טוב, זה כי

הקב"ה עוזר ומרחם עלינו.  אבל זה בקיצור

נמרץ, כי אני לא מכירה היטב את הדרך,

למרות שמכירה אנשים שזה הפך להם את החשיבה

ב350 מעלות. וגם הרגיע.

יש אנשים רבים (כולל אני) שסובלים מהדיסוננס

הזה (אמרתי נכון את הדיסוננס הזה?), וזו

חתיכת עבודה וחתיכת כאב.

וחושבת לקרוא חומר שמדבר על זה.

כמובן ששכחתי, כרגיל, לאמר, שהשאיפה

הזו להיות טוב, לכשעצמה, מראה שאתה

באמת טוב.

אגב, ד"ר יחיאל הררי באתר "התבוננות

פנימית", לבטח מדבר על זה.

ויש עוד, כנראה פוסטים, וזומים וכאלה.

החיים הם גשר צר, כמו שאמר ר' נחמן,

והעיקר, לא להתפחד כלל.... (לא להפחיד את עצמנו...)

זהו זה. שבת שלום לכולכם.

זה נכון, אבל לא לכולם זה כל כך קל. בכלל לא.

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

בהחלט.  מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.

מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות

שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.

למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.

אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.

מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),

הם מקדימים.

טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.

(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

1201

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

יש לך קבנ של היחידה?

לוקח זמן וזמן ... לא פשוט

תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים

נשמע לי שאתה בטווח הנורמה 

אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..

לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי

מקצוע טובים זה מומלץ.

לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.

זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.

אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.

חנוכה מלא אור וניסים

דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.

בהצלחה

יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.

ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" 

למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי 

שהיה חצי שנה 

בארץ הקדושה

לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.

תברר על זה. אולי תבקש לדבר על אחראי חוסן ביחידה שלך. או בקבוצות פייסבוק שהגיוני שמעבירות מידע על זה.

גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.

יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..

שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..

ושה' שילח לך רפואה שלימה.

אין לי דברי חכמה לומר לך,

רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,

ולהתפפל עליך .

למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה

אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא

דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה

גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי

ויהושע כובש הארץ

ויהודה המכבי

ורב אלוף שמעון בר כוכבא

הכל לצידך ולימינך

עלה והצלח 

מצרפת את הקישור.

הסדנא מיועדת לחיילים שמתמודדים עם הקושי בחזרה לשיגרה, ללא תסמינים של פוסט טראומה.

ממליצה לדבר איתם ולבדוק התאמה

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

כותבת לך בתור מטפלת. פוגשת בתקופה הזו הרבה מאוד מילואימניקים שחווים משהו דומה מאוד למה שאתה מתאר.

חשוב לי להגיד בצורה ברורה: מה שקורה לך הוא תגובה אנושית, טבעית ושכיחה מאוד לחשיפה ממושכת לעומס קיצוני, סכנה, ניתוקים חוזרים מהבית וממעגל החיים הרגיל. זה לא סימן ש“נדפקת”, ולא עדות לכך שמשהו אצלך בלתי הפיך.

כ־300 ימי מילואים, בחמישה סבבים, בכל הגזרות – זה עומס שהנפש והמערכת העצבית פשוט לא נועדו לשאת בלי מחיר. הרבה אנשים מתפקדים “על אדרנלין” בזמן עצמו, ואז דווקא כשנגמרת הסכנה המיידית – המערכת קורסת. התנודות שאתה מתאר בין אנרגיה גבוהה לדיכאון, בין כעס לאדישות, הן סימן קלאסי למערכת עצבים שנמצאת עדיין במצב הישרדותי ולא מצליחה להתייצב.

העובדה שאתה:

מודע למה שקורה לך

מנסה לשמור על שינה, תזונה ותנועה

פונה לטיפול ו/או קובע תור לפסיכאטר

כל אלה מעידים על כוחות, לא על חולשה !

חשוב לדעת: טיפול פסיכיאטרי לא אומר בהכרח תרופות לכל החיים, ולעיתים מדובר בהתערבות זמנית שמאפשרת למערכת להירגע ולנפש להתחיל לעבד. בהרבה מקרים, כשהעומס יורד והוויסות חוזר, גם הצורך בהתערבות תרופתית משתנה.

כמה המלצות כלליות חשובות :

1. להתייחס למצב כאל פציעה נפשית, לא כאל כשל אופי. כמו שלא מצפים מאדם עם שבר לרוץ , כך גם כאן

2. להמשיך טיפול  - אפשר לפנות למרכזי החוסן באיזורך. מצורף קישור: סיוע לנפגעי חרדה - נפגעי חרדה | ביטוח לאומי

3 . לבדוק את הסדנא הייעודית ללוחמים שחוזרים לשיגרה , בקישור הבא:

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

3. לזכור: מצבים כאלה כן משתפרים. ראיתי את זה שוב ושוב, גם אצל אנשים שפחדו שהם “לא יחזרו לעצמם”.

והכי חשוב-

אתה לא לבד, אתה לא מקולקל, ואתה כן בדרך הנכונה גם אם עכשיו זה מרגיש מריר ומבלבל..

עצם זה שכתבת וההסכמה לטפל בעצמך– זה כבר סימן של חיים שרוצים לחזור לאיזון , וסימן לאהבה והאחריות שלך כלפי המשפחה שלך.

הרבה כוחות !

אבל זה רק מסתיר דברים מהאדם הספציפי הזה

"i don't want to see this"?

או "I'm not interested"?

לזה הכוונה?

(ובאמת לא ידידותי)