לא שאני רוצה לסכסך עכשיו. 

וטוב שכך!! .. בלי עין הרע. 

חשבתי כשכתבת "כלשון מורתי היקרה", התכוונת לעלמה.

רק תסביר לי, על-מה ולמה "טוב שכך"?

שיחגגו באיזה קונספט שבא להם, מה שעושה להם טוב 😉

מפרגנת להם. 

זה שההורים באופן כללי אוהבים ומרוצים מהילדעם שלהם, כל עוד הם חיים באיזושהי רמה נורמלית ולא הופכים לקניבלים וכדו 😅

באופן אישי, אני די עשיתי את המוות להורים שלי ותכלס חזרתי לכל המקומות בחיים שלהם שהם ראו בהם סוג של טעות. כיום אנחנו בקשר מאוד טוב ויש שיחה משותפת מצוינת!

אני חושב שההורים מספיק גדולים ובוגרים כדי לאהוב ולהבין, אבל כשצעירים הם רואים זכות ו/או חובה להעיר ולהאיר וזה מאפיל על האהבה והגוואה וכו. ככל שגדלים וההורים פחות מרגישים חובה להעיר ולהיות שותפים, הם יכולים לבטא את האהבה שלהם בצורה פשוטה יותר.

דווקא חלק מהאחים שלי שכביכול יישרו קו עם כל שגעונות ההורים ומאידך לא למדו לצאת מהסינר של אמא, וגם כשיש להם ילדים בגיל חתונה והם עדיין חיים על חשבון ההורים, נראה לי שזה יותר מעצבן את ההורים.

ככה זה כשגורמים להם להנמיך ציפיות, יותר קל אחר כך 🤭 

בגדול מרוצים

יש דברים שאנחנו חלוקים בהם אבל משתדלת לרצות כל עוד זה לא סותר את האני מאמין שלי.

אבל לוחצים שאתחתן

זוכר פעם שמעתי את אמא שלי אומרת לכמה אנשים כשהייתי בתיכון, שאני יצא מיוחד מאוד.

בסך הכל הם מאוד מרוצים, אבל הם תמיד דוחפים קדימה, לא בצורה מעיקה.

אני מניחה שהם שמחים וגאים בי.

אם מרוצים? לא בהכרח. אני עושה הרבה דברים שהם לא היו רוצים שאני אעשה, אבל מכבדים את המקום שלי והבחירות שלי.

אבל אני חושבת שהם כן שמחים באיך שיצאתי. 

זה לא סותר את זה שאני גורמת להם הרבה כאב לב

כך רפול מספר בספרו 

היום אני בן 30 - נשואים טריים

אני מניח שאפשר לראות פה שממש אבל ממש לא אכפת לי מה ההורים שלי חושבים על המצב שלי.

בגדול, יש עוד הרבה תחומים שבהם נחשפתי להרבה עמדות ולא ראיתי לנכון לייחס חשיבות דווקא לעמדה של ההורים שלי.

אמנם הם הכינו לי אוכל, אבל אם זה היה שיקול מרכזי, הייתי צריך לאמץ בכל תחום את הגישה של המנהלת של המאפייה שליד הבית שלי.

וזה שאמא שלי אמרה לי שאין הצלחה בלי עבודה קשה, זה לא כזה מיוחד, שמעתי את זה הרבה פעמים מהרבה מקומות.

למדתי כל מיני דברים חשובים מכל מיני אנשים, ואין להורים שלי משהו מיוחד בתחום.

רק בכל הנוגע לאינטראקציה ביני לבין ההורים שלי.

אם ההורים שלי לא אוהבים איפה אני גר, במה אני עובד או איך אני מתלבש, זה בעיה שלהם.

אף פעם לא עשיתי מרד מוצהר, אבל יש הרבה דברים בהתנהלות שלהם מבחינה רגשית- בין אישית שאף פעם לא אהבתי, וגם הסגנון הדתי שלנו שונה מאוד מבחינתי. אני לא חושבת שהם בקיאים מספיק כדי לעמוד על ההבדל.

אחת הסיבות שאני מאוד שמחה שהתחתנתי זאת היציאה מהבית שלהם. אז כנראה שאני כן מרוצה מהמצב היום.

זה מצחיק, כל אחד מאיתנו אוהב ללכת להורים של השני ולא ממש להורים שלו.

הם אומרים מה שהם חושבים, בלי פילטרים, ישר בפרצוף.

מורה רוסיה בודקת מבחנים לכולם ובאמצע הכיתה מכריזה את השמות של התלמידים עם הציונים הכי נמוכים, כמה קיבלו, ומוסיפה הצהרה שאם הייתי יכולה היית עף מבית הספר. (אלה הדוגמאות המוגזמות של התופעה.)

היתה לי טבעונית במחלקה שמבלבלת את המח מה פרה עוברת כשחולבים אותה,צועקת עלינו, ורק חייל רוסי דרש ממנה להפסיק לבלבל לנו את המח, זה לא מעניין אותנו, נמשיך לאכול בשר כמה שאנחנו רוצים.

קניתי סמרטפון ראשון ב400₪ בתחנה מרכזית.

הלך לאיבוד, בפינת אבדות בחור רוסי אמר לי שאף אחד לא יקח פלאפון כזה לעצמו.

אחרי שהוא נמצא, התקלקל לו הרמקול, לקחתי אותו למעבדה, בחור רוסי ראה את הפלאפון ודרש ממני לצבוע אותו בכחול ולזרוק לים.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.