לא שאני רוצה לסכסך עכשיו. 

וטוב שכך!! .. בלי עין הרע. 

חשבתי כשכתבת "כלשון מורתי היקרה", התכוונת לעלמה.

רק תסביר לי, על-מה ולמה "טוב שכך"?

שיחגגו באיזה קונספט שבא להם, מה שעושה להם טוב 😉

מפרגנת להם. 

זה שההורים באופן כללי אוהבים ומרוצים מהילדעם שלהם, כל עוד הם חיים באיזושהי רמה נורמלית ולא הופכים לקניבלים וכדו 😅

באופן אישי, אני די עשיתי את המוות להורים שלי ותכלס חזרתי לכל המקומות בחיים שלהם שהם ראו בהם סוג של טעות. כיום אנחנו בקשר מאוד טוב ויש שיחה משותפת מצוינת!

אני חושב שההורים מספיק גדולים ובוגרים כדי לאהוב ולהבין, אבל כשצעירים הם רואים זכות ו/או חובה להעיר ולהאיר וזה מאפיל על האהבה והגוואה וכו. ככל שגדלים וההורים פחות מרגישים חובה להעיר ולהיות שותפים, הם יכולים לבטא את האהבה שלהם בצורה פשוטה יותר.

דווקא חלק מהאחים שלי שכביכול יישרו קו עם כל שגעונות ההורים ומאידך לא למדו לצאת מהסינר של אמא, וגם כשיש להם ילדים בגיל חתונה והם עדיין חיים על חשבון ההורים, נראה לי שזה יותר מעצבן את ההורים.

ככה זה כשגורמים להם להנמיך ציפיות, יותר קל אחר כך 🤭 

בגדול מרוצים

יש דברים שאנחנו חלוקים בהם אבל משתדלת לרצות כל עוד זה לא סותר את האני מאמין שלי.

אבל לוחצים שאתחתן

זוכר פעם שמעתי את אמא שלי אומרת לכמה אנשים כשהייתי בתיכון, שאני יצא מיוחד מאוד.

בסך הכל הם מאוד מרוצים, אבל הם תמיד דוחפים קדימה, לא בצורה מעיקה.

אני מניחה שהם שמחים וגאים בי.

אם מרוצים? לא בהכרח. אני עושה הרבה דברים שהם לא היו רוצים שאני אעשה, אבל מכבדים את המקום שלי והבחירות שלי.

אבל אני חושבת שהם כן שמחים באיך שיצאתי. 

זה לא סותר את זה שאני גורמת להם הרבה כאב לב

כך רפול מספר בספרו 

היום אני בן 30 - נשואים טריים

אני מניח שאפשר לראות פה שממש אבל ממש לא אכפת לי מה ההורים שלי חושבים על המצב שלי.

בגדול, יש עוד הרבה תחומים שבהם נחשפתי להרבה עמדות ולא ראיתי לנכון לייחס חשיבות דווקא לעמדה של ההורים שלי.

אמנם הם הכינו לי אוכל, אבל אם זה היה שיקול מרכזי, הייתי צריך לאמץ בכל תחום את הגישה של המנהלת של המאפייה שליד הבית שלי.

וזה שאמא שלי אמרה לי שאין הצלחה בלי עבודה קשה, זה לא כזה מיוחד, שמעתי את זה הרבה פעמים מהרבה מקומות.

למדתי כל מיני דברים חשובים מכל מיני אנשים, ואין להורים שלי משהו מיוחד בתחום.

רק בכל הנוגע לאינטראקציה ביני לבין ההורים שלי.

אם ההורים שלי לא אוהבים איפה אני גר, במה אני עובד או איך אני מתלבש, זה בעיה שלהם.

אף פעם לא עשיתי מרד מוצהר, אבל יש הרבה דברים בהתנהלות שלהם מבחינה רגשית- בין אישית שאף פעם לא אהבתי, וגם הסגנון הדתי שלנו שונה מאוד מבחינתי. אני לא חושבת שהם בקיאים מספיק כדי לעמוד על ההבדל.

אחת הסיבות שאני מאוד שמחה שהתחתנתי זאת היציאה מהבית שלהם. אז כנראה שאני כן מרוצה מהמצב היום.

זה מצחיק, כל אחד מאיתנו אוהב ללכת להורים של השני ולא ממש להורים שלו.

הם אומרים מה שהם חושבים, בלי פילטרים, ישר בפרצוף.

מורה רוסיה בודקת מבחנים לכולם ובאמצע הכיתה מכריזה את השמות של התלמידים עם הציונים הכי נמוכים, כמה קיבלו, ומוסיפה הצהרה שאם הייתי יכולה היית עף מבית הספר. (אלה הדוגמאות המוגזמות של התופעה.)

היתה לי טבעונית במחלקה שמבלבלת את המח מה פרה עוברת כשחולבים אותה,צועקת עלינו, ורק חייל רוסי דרש ממנה להפסיק לבלבל לנו את המח, זה לא מעניין אותנו, נמשיך לאכול בשר כמה שאנחנו רוצים.

קניתי סמרטפון ראשון ב400₪ בתחנה מרכזית.

הלך לאיבוד, בפינת אבדות בחור רוסי אמר לי שאף אחד לא יקח פלאפון כזה לעצמו.

אחרי שהוא נמצא, התקלקל לו הרמקול, לקחתי אותו למעבדה, בחור רוסי ראה את הפלאפון ודרש ממני לצבוע אותו בכחול ולזרוק לים.

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

שם קוד (יש לו גרסה לזוג),

אליאס,

דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),

Avalon,

Shadows over Camelot

סושי גו,

ולא בטוח לגבי Draftasorus 

תלוי איזה סגנון אוהבים

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים