אין ספק שה־endgame הישראלי הוא מינוי מלך "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" וכהנה וכהנה נבואות

אבל ימי גדעון ושמואל היו זקוקים להנהגה מסוג אחר לכן התנגדו למלוכה

כשם שאין לדחות את הקץ אין לדחוק את הקץ.

לפי גדעון כנ"ל הבעיה הייתה בתקופה שעדיין לא מתאימה למלוכה.

לפי שמואל הוא טעה לחשוב שעם ישראל מבקשים מלך ירא שמים, ושהוא לא מנהיג מספיק טוב בישבילם.

הוא בעצם דן אותם לזכות אך זה לא היה נכון.

לכן ה' ענה לו לא אותך מאסו כי אם אותי.

כך מסביר המלבי"ם, כלומר לא שמבחינת גדעון ושמואל אין מציאות שלך מלך לעם ישראל. יש, אבל בקריטריונים ובזמן הנכון. מלכות בית ישראל לאחר שחטאו נכנסו כביכול לקטגוריה של מלכי אומות העולם"ככל הגוים" משום שניתקו עצמם מעבודת ה' ולכן מידה כנגד מידה השגחת ה' עליהם הייתה טבעית כפי שמובא בטענת המלך אחאב על אליהו. ולכן מהבחינה הזאת מובן הפסוק בהושע שמלוכה כזאת היא מעין עונש והיא גם מתחברת לתוכחה של שמואל על העם.

משמע שכל מלכות בשר ודם מנוגדת למלכות שמים. למעט מלכות בית דוד שעליה נאמר "וישב שלמה על כסא ה למלך" 

עיין פירוש אור החיים על ההבדלים בין 2 פסוקי המלך בפרשה שלנו

הרי כבר מובא בתורה שיצאו מלכים מבנימין

מה גם ששמואל המליך את שאול בעצת ה' בעצמו

העובדה שיש עמימות באשר למקור זהות המלך היא שמוכיחה שהיו כמה אופציות אפשריות כביכול.

הפסוק בהושע ממחיש בדיוק את דברי המלבי"ם שהבאתי שמדובר בכעין עונש על כך שבקשת מלך לא הייתה מהכוונה הצודקת מצד עם ישראל.

מאז שדוד הומלך נתנה הבטחה שצאצאיו ימלכו לנצח והם יהיו העיקר (זה גם היה התנאי של אחיה עם ירבעם כשמשח אותו)

כל עניינו של דוד זה לגלות את הקדושה בתוך המציאות בחינת מידת המלכות, לכן שאול ויוסף שהם מידת היסוד שנבדלת מהעולם הזה, פחות חשובים, כי מי שמייצג את המידות הנבדלות זה 3 האבות והעניין שבסוף עם ישראל יגלם את המידות בחיי המעשה על ידי דוד, כך שיוסף ובנימין הם רק צינור מקשר בין האבות לדוד 

נעלה במובן של נעלה.

עליון, צדיק יותר.

בסופו של יום

-המקום אשר יבחר.. באחד שבטיך"

הוא בנימין.

לא יהודה.

בסוף ה' נקרא אלוקי דוד, לא אלוקי יוסף או אלוקי בנימין או שאול

ההוכחה הניצחת היא שה' בחר בשאול ראשון למלך על ישראל. בפועל היה יכול לבחור בדוד הוא היה אז בן 27 ושאול בן 52.

רק מאז שנמשח דוד ה' מאס בשאול ובחר בדוד לעולם. בפועל זה מעין דיעבד כפי שהרב מסביר בפסקה שצילמת לך.

דוד הוא המלך ולו רק מפאת העובדה שהעולם לא במצב מתוקן מספיק בכדי להכיל את האמת בשאול.

כמו כן חז"ל במועד קטן טז ע'ב כמדומני

על הנפילות של דוד לעומת שאול

עיין שם

כלומר מלכות בית דוד תהיה לעולם גם במצב מתוקן. שאול הקדים את דוד כי דוד חייב להבנות על בסיס יוסף ושאול. לכן במלכות בית דוד יש את תכונות שאול שדוד רוכב על גבם כבסיס.

דוד נפל יותר משאול וחזר בתשובה. ובעלי תשובה גדולים מצדיקים גמורים

חוץ מזה זה אחד מ13 עיקרי אמונה, עיין עיקרי אמונה לרמבם בעיקר באית המשיח

שאול ויוסף ובנימין עשו מה שצריך ולא נפלו, בחימת צדיק גמור. אבל דוד נפל ועשה תשובה וגדולים בעלי תשובה מצדיקים גמורים והוא מקדש את המשברים ומוציא אור מחושך , דבק שצדיק גמור לא עושה

שאול אכן נבדל יותר מהעולם הזה ולכן לא פיזז. העניין הוא שכל מטרת ישראל זה להופיע את ה בתחתונם. מלאכים יש לה מספיק, הוא רוצה *אנשי* קודש

או שמה ששאול מייצג (את 3 האבות ואברהם) חשוב יותר מדוד. ואכן 3 האבות חשובים מדוד.

אבל יוסף רק מייצג את 3 האבות, הוא לא הם בעצמם. ולכן דוד רגל רביעית לכסא ולא יוסף.

וחוץ מזה 7 הרועים כוללים את יוסף, כלל לא כוללים את שאול ובנימין

כנראה שה' שמואל דוד וחז"ל הם נגד היהדות אם כך(;

נבדל וגדול יותר הוא חשוב יותר. אבל זה אחרי חטא האדם הראשון, ששם נאמר שהוא ימשול בך, כלומר המימד האובייקטיבי הזכרי מושל בסובייקאיבי הנקבי. אבל לעתיד לבוא תקראי לי אישי ולא בעלי. ואז מידת המלכות תהיה שווה לתפארת, ודוד מייצג את המלכות, ואילו יוסף ושאול קרובים לתפארת יותר.

לכן אתה חושב ששאול חשוב יותר. זה נכון בעולם הזה , לא מצד האמת האידאלית. כמו שבטעות חושבים שגבר חשוב יותר מאשה

אמרתי רק את מה שחז"ל והרב קוק אומרים

ששאול צדיק וגדול מדוד

תעשה מה שאתה רוצה עם זה

להתחיל לנסות לתרץ ולסתור זה כבר שלך

אף אחד לא דיבר על חשוב או לא

יש צדדים שבעל תשובה עדיף ויש צד שצדיק גמור עדיף. אבל אם אנו מחפשים דוגמא לצדיק גמור זה 3 האבות, אין צורך לקחת את שאול או יוסף כדוגמא (הייתרון היחיד של יוסף הוא שנשטר צדיק גם בחברה רשעה כאשר האבות לא התנסו בזה, ובנימין מת בעטיו של נחש אך כלל לא נתנה בנסיונות)

סנהדרין קז:

אמר דוד לפניו: ריבונו של עולם! מפני מה אומרים 'אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב'. ואין אומרים 'אלהי דוד'?

אמר: אינהו מינסו לי, ואת לא מינסית לי.

ולא ענה לו - שאול גדול ממך.

ועיין הגמרא על הסעודה לעתיד לבוא ושרק דוד מזמן לעומת האבות משה וכל השאר

חחח העובדה שאתה מנסה להסביר ולהבין את המדרש הזה כאילו מדובר בסיפור ילדים של טיול בפארק הירקון היא אבסורד.

בסופו של דבר ה' לא אמר

אני ובן ישי ואתה מטיילים בגן עדן.

המדרש הזה עמוק מאד וצריך להתייחס אליו בהתאם ובטח שלא מתוך סערת רגשות 

רק לשיטת רבי נהוראי זה בדיעבד.

לפי חכמים הסיבה ששמואל יצא על עם ישראל זה לא כי ביקשו מלך, אלא כי ביקשו בתרעומת (רמב"ם).

לר"ן בדרשותיו דרוש אחד-עשר יש פירוש מדהים שהוא מפרש שהבעיה שהם ביקשו שהמלך ישפוט אותם, ולפי התורה הסנהדרין הם אלו שצריכים לשפוט ולבצע את הדין, והמלך תפקידו הוא רק להשלים את המשפט בעזרת משפט המלך במקרי הצורך, להילחם וכו' (עיין שם ותרווה נחת).

ועיין בפודקאסטים של הרב איל ורד על התנ"ך שגם יש לו הסבר יפה לעניין.

גדעון לא ברור שזה אותו סיפור, יכול להיות שהוא סירב כי הוא בעצמו לא רצה להיות, לא ברור שהוא טען שם טענה מהותית.

ובכל מקרה, הנצי"ב אומר שמצוות מלך תלוייה במצב העם, ורק כשמגיעה העת שהעם מוכן, יש להמליך מלך. כנראה שבאותו זמן עם ישראל לא היה מוכן רוחנית לכך, בבחינת אכלה פגה.

לא קראתי את השרשור אז מחילה אם חזרתי על דברים....

יש הבדל בין מלכות שלא אמורה להיות נצחית (ולא אמורה לרצות להיות נצחית) לבין "דיעבד" כמו אצל שאול

ולדוגמא מלכות בית חשמונאי לפחות בתחילתה לא הייתה דבר בדיעבד. אינך מסכים?

ובכל מקרה, גם אם ממלכת ישראל הייתה בדיעבד (שלא ברור שזה אותו דבר, כי אז מלך ישראל לא שלט על כל העם ממש, כי אם על רובו, וקבוצה של שני שבטים היו בממלכה נפרדת), מלך שה' אמר למנות בפירוש וודאי שאינו בדיעבד. ובכל מקרה לא ברור שלא יסור שבט מיהודה זו מצוות עשה, יכול להיות שזו הבטחה, וכל הבעיה של ממלכת ישראל אחרי זה זה רק כי ה' כבר כרת ברית נצחית עם מלכות דוד (ועובדה שהרמב"ן מתנסח בית דוד ולא זרע יהודה).

ממלכת ישראל זה הוראת נביא בדיעבד, ברור שחלוקת העם לשניים זה בדיעבד

זה רק הבדלי סמנטיקה, כמו שכתבת פה יפה:

מקרא מפורש: "ומלך אחד יהיה להם למלך, עבדי דוד נשיא - בית המדרש

כן, פיצול הממלכה וודאי הוא בדיעבד בכל מקרה מצד הפיצול, אבל שוב, הניסוח של הרמב"ן הוא שאסור למנות מישהו שהוא לא מבית דוד, הוא לא התנסח כלום ביחס למישהו מזרע יהודה. רואים שהעניין הוא מצד שה' כרת ברית עם דוד שהמלכות תהיה מזרעו לעולם.

נשיא אצל החשמונאים כנראה זה לא מלך הן בתואר, והן בכך שהסנהדרין שלטה יחד עם שמעון ויוחנן בנו, ככצוב במטבעות "שמעון הנשיא וחבר העם" חבר העם זה הסנהדרין.

נראה שלא יסור שבט מיהודה מתייחס רק לדוד. כשם שישכון באהלי שם מתייחס רק לישראל ולא לשאר בני שם

רמז לזה מה שכתוב ביחזקאל לעתיד: "וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם".

למשל נשיא, אין לו את משפט המלוכה שכופה את העם המבואר בשמואל א, ח.

(חוץ מזה שהתעלמת לגמרי מהסבל האיום של תעשיית הבשר בימינו, כשהחיות עוד בחיים)

שלבהמה אין תודעה. הוא רטמז לדקארט שטוען שלבהמה אין תודעה.

רבינו הקדוש נענש כי היה אטום לסבלו של העגל. לא דיברתי על צער בעלי חיים אלא על הריגתם ללא כאב.

זה לא פילפולים אלא אמת וודאית במאה אחוז. להפך, הטענה שה' יגרום לנפש בהמה לכלות אחרי מותה (אם יוצאים מנקןדת הנחה שטוב לה הקיום מאשר חוסר הקיום) היא האכזרית.

הרב קוק התכוון שעצם ההרג של החיות גורם לנו מידת אכזריות, ולכן לעתיד לבוא נהיה צמחוניים, בדיוק כמו שלא נכרות עצי פרי בעתיד. אני דיברתי מצד המוסר בטהרתו שאין בעיה להרוג חיות. עובדה שהרב קוק עצמו אכל בשר.

לגבי הסבל בתעשיית הבשר. אז:

א. הפתרון הוא שכל הצמחונים יתאגדו ויכריזו שהם אוכלים רק "בשר חופש" כמו ביצי חופש. כלומר בשר ללא סבל אצל הבהמה. אמנם הבשר יהיה יקר יותר אבל אם כל הצמחונים יתאגדו אז לחברות יהיה אינטרס למכור בשר כזה. ואפילו צמחוני יעדיף לאכול בשר פעם בשבוע גם ביוקר.

ב. הסבל שנגרם לאנשים מאי אכילת בשר גדול יותר מהסבל של החיות. לחיות יש נפש פשוטה, בעוד שלבני אדם הנפש מורכבת וסובלת הרבה יותר.

וחוץ מזה. יש גם סבל לחיילים בצבא, אז לא נגייס?

יש סבל לאנשים שמעקלים להם את הבית, ולמפוטרים מהעבודה וכו' , אז לא ננהל כלכלה? למה לא רגישים לסבל בני אדם אבל כשזה מגיע לסבל חיות פתאום רגישים? מה עוד שחיות פחות סובלות כי הנפש שלהן פשוטה יותר

א)הפיסקה הראשונה - התבססתי על פירוש הרב לונדין לחזון הצמחונות, מתוך זכרון בעל פה. אני גם זוכר ששמעתי שהרב שרקי אמר שלפי דקארט לבהמה אין תודעה. אבל אולי התבלבלתי עם קאנט.

ב)רבינו הקדוש היה אטום לדמעותיו של העגל. הוא לא נענש על שחיטתו אלא על אטימותו לכך שהעגל בכה. ראה מפורשות בגמרא. השוחט עצמו לא נענש. אגב לפי דבריך כל מי שאוכל בשר צריך להענש כמו רבי.

ג)זה אמת וודאית.

כי מחויב המציאות שמה' מושלם תהיה מציאות מושלמת עם סבל מקסימום זמני אבל לא נצחי.

לכן אחד מהשניים: 1. או שלבהמה לא פחות טוב חוסר קיום מאשר קיום, דבר שאפשרי אבל תמוה.

2. או שנפש הבהמה קיימת לנצח.

בכל מקרה לפי 2 האפשרויות הרג בהמה לא עושה כלום מבחינת הטבה או הרעה לה.

(אגב אם אכן היה כילוי נפש ברצח הבהמה, גם בימינו היינן מתחייבים כרת על רצח בהמה כי בסוף כילינו פה תודעה. וברור שרצח בהמה היה אסור גם היום).

ד)התכוונתי שהרב קוק מעולם לא טען שהבעייתיות המוסרית של הרג הבהמה היא בכילוי נפשה. הוא לא התייחס לעניין. במילא הבעיה היא אחרת

הצמחונות

(בקצרה ממש - א. הרב קוק שלל במפורש שהוא מתכוון רק לפילוסופיה ספציפית. ב. הרב קוק הוכיח מרבי הגדי והעכברים על הרגש הטבעי שצריך להיות נגד לקיחת חיים. ג. ראה כאן. ד. הרב קוק ממש כן כתב שהבעיה היא לקיחת החיים בפני עצמה לכל אורך המאמר, כבר מהפרק הראשון)

הוא לא התכוון ב"פילוסופיות האכזריות" לגישה שאני הבאתי.

הוא כותב "לחנק בקרבו לגמרי את רגש היושר בנוגע לבעלי חיים. אמנם לא הספיקו ולא יספיקו עם כל התחכמותם, לשנות את טבע הצדק הטבעי, אשר נטע יוצר האדם בקרבו". לא דיברתי על יושר בקשר לצער בעלי חיים. או את האינסטינקט הטבעי שלנו לסלידה מהרג חיות. שהוא אכן קיים ולכן בעתיד נהיה צמחוניים.

דיברתי על המוסר בטהרתו שאין בעיה מצד המושכלות להרוג חיה, לא מצד המפורסמות.

ב. ברור שצריך להיות רגש טבעי במפורסמות נגד לקיחת חיים. דיברתי שמצד המושכלות אין בעיה מוסרית. ובשם רגש בלבד אין סיבה לגרום סבל לבני אדם באי אכילת בשר.

ג. עדיין לא קראתי. אתייחס בהמשך

ד. כנ"ל.הבעיה במפורסמות. לא במושכלות. בשל המפורסמות לבד אז בעתיד נהיה צמחוניים. אין סיבה להיות צמחוניים גם כיום בשם המפורסמות. כשם שיש רגש צדק טבעי נגד כריתת עצי סרק. ובכל זאת כיום אנו כורתים עצי סרק ובעתיד לבוא כנראה שלא.

הרב קוק מעולם לא דיבר על כילוי תודעת הבהמה במאמרו. לא נתן לזה אפילו רמז.

וגם אם כן, אז זה מקסימום קיצור חופשה כמו שכתבתי. "לקיחת חיים" היא בדיוק כמו לקיחת חיי אדם ברצח, למרות שנשמתו קיימת בעולם הבא

של האם תודעת הבהמה כלה אחרי מותה או לא.

הוא התייחס במאמר למפורסמות, לא למושכלות. שרע רגשית להרוג יצור חי

גם רצח אדם מתואר בתור "נטילת חייו" למרות שנשמתו ממשיכה להיות קיימת.

בדיוק כמו שבמפורסמות זה רע ללכת בלי בגדים. לא במושכלות (מניח שאתה מכיר את החיחוק של הרמבם בין המושכלות למפורסמות)

מכבד את בקשתך לא להמשיך בדיון אבל מגיב על תגובתך.

עברתי כעת על כל מאמר חזון הצמחונות.

לא היה שם רמז להתייחסות לשאלת כליון נפש הבהמה אחרי מותה. אבל אולי פספסתי.

להפך, מהרב קוק משמע שכל בעיית הרג חיות היא מצד המפורסמות, לא מצד המושכלות "מפני שאי אפשר כלל לצייר שאדון כל המעשים...ישים חוק נצחי...שאי אפשר יהיה למין האנושי להתקיים כי אם *בעכרו את רגש מוסרו על ידי שפיכת דם*".

"כי חסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי, במה שלא יקיים את *הרגש הטוב והנעלה* , לבלתי קחת חיי כל חי".

"קחת חיי כל חי" זה כמו לומר "ראובן נטל את חייו של שמעון" למרות שברור שנשמת שמעון קיימת אחרי מותו.

כמובן לא משתמע מה הרב קוק סובר בעניין שאלת קיום הנפש לבהמה אחרי מותה, אבל אין שום רמז לכילויה במאמר

לפי רס"ג שהבאת משמע שיש חיי נצח לבהמה, צער המיתה יכול להיות צער הכאב עצמו בשחיטה, או לחלופין הצער שלה בעת שהיא גוססת שהאינסטינקט שלה הוא לחיות, או לחלופין הצער שלה במעבר מעולם הזה לעולם הבא שנשמע מרס"ג שזה צער מועט ביותר (וגם מה כל כך נורא בלעבור לעולם הבא), וגם בזה הוא מסתפק אם קיים צער. כנ"ל הגאונים.

בכל מקרה על צער מועט שכזה אין מה להיות צמחוני בימינו מלבד אנשי מעלה כרב הנזיר.

לגבי הרמב"ם. הרמבם גם כותב שיש אנשים שנפשם כלה אחרי מותם כעונש. וכבר הכריעו כל המקובלים נגד הרמבם בעניין בני אדם שתמיד נשמת אדם היא נצחית. וכן משמע מדורשי רשומות בפרק חלק.

אז מהרמבם לבהמות אין ראיה

הרמבם לא כותב בשום מקום לזכרוני שהקיום לנפש הבהמה טוב לה יותר מאשר אי הקיום שלה.

רק על כליון נפש האדם הוא כותב שזה "העונש והנקמה הגדולים ביותר" לא על כיליון נפש הבהמה

ואז יוצא שאדם שהורג בהמה לפני זמנה, באמת גרם לה סבל כי עדיין טוב לה בקיום.

בכל זאת אמנם זה קצת רע, אבל זה כמו אדם שקיצר חופשה של אדם אחר בכמה ימים. סך הכל נזק זמני. לא כל כך נורא. (ואז המסקנה שזה בסדר להרוג בהמה זמן קצר לפני מותה מזקנה)

הרב לונדין כותב ש"ייתכן שהכוונה בדברי הרב קוק לתםיסות קאנט ודקארט, שטענו שלבעלי חיים אין תודעה"

גם בלי כל הפלפול הזה, הטיעון 'מוות לא גורם סבל לכן זה בסדר לשחוט בעלי חיים' נשמע לי תמיד הגיוני. פשוט היום יש המון סבל בתעשייה עצמה)

באופן מעשי יותר מאשר 99 אחוזים מהבשר הנצרך איננו מחיות שקיימות בדרך הטבע, אלא בדרך של גידול חיות משק - מואכלות שלא כדרך טבע, מואבסות ונהרות, ומופרות ומולידות, ומושקות ומתות - הכל במעשה מלאכותי בעיוות דרכי הבריאה והמערכת האמיתית שכגן עדן. רובן ככולן אינן טבע ואינן חלק בן קיימא במעשה הבריאה, אלא הן בדיוק ייצוג של הכוח שניתן בידי אדם "לעובדה ולשומרה" והוא מהרס, מחריב, מפרק ומשבר הכול, עד לאדמה עקרה, עד צחיחות, עד קרקעות שנשטפות במי צואה ומים אפורים ומים מתים, ומוות, מוות, מוות בכול. הטבע מובר, איזונו שבין בעלי חיים וצומח וסביבה וקרקעות ומינרלים ומים נקיים ומחזור משקעים מופר, הכול ארסי ומפעפע ורדיואקטיבי ומוזרק בחלקיקי מולקולות מיקרוסקופיים, החודרים בקני נשימה, בעורם הנושם של דו-חיים (ומכאן מוטציות מזעזעות כגון צפרדעים המפתחות חמש ושש גפיים, מעוותות צלם ומפלצתיות), בדם, בעורקים, בוורידים. מי שאוכל כל דבר ואינו מודע מה הוא עושה וחושב שעתה אכל ושבע ואומר "האח האח", הוא כאוכל פגרים, כצבוע אומלל התוחב אפו לנבלה, או בעצם גרוע בהרבה גם מזה, כי אפילו חיות אלו הן טבע ואיזון ומחזור. אילולי הייתי דתי ויודע שהכל בתורה ובנביאים ובכתובים, אולי זה היה באמת נושא שבו לא הייתי חושב על מקורותינו אלא יונק ממעיין זר, אותו צילום מצב מעיניו של בן שבטי הילידים באמריקה, הנאבאחו, ההופי, הלאקוטה, שזכה לכינוי המפורסם "קוייאאניסקאטסי" וכדומה וכל השאר. אלו שהיו שם אלפי שנים "לפני", כלומר בטרם האירופאים, בטרם ה"תירבות", בטרם "המדע", או ליתר דיוק התיעוש והמיסחור, ומבכים את האור הזר, הרעש, הסיחרור.

אני לא יודע. רק שואל

בקנה המידה המתקיים בעולם נכון לימינו, הוא נזק סביבתי גדול לאין שיעור מאשר אילו עברה אוכלוסיית האדם לצריכת מזון צמחי ואולי רק בשר בן קיימא במקרים מצומצמים ביותר.

ברור שאם לו היה מצויר שנפש הבהמה כלה אחרי מותה, מתוך הנחה שעדיף לה להיות קיימת מאשר לא. (אחד מהם כמובן לא ייתכן).

אז ברור שעצם ההריגה היא סבל לחיה, כי משמידים את קיומה. 

וכדברי הרמבם אין עונש גדול יותר מכילוי הנפש

גם בקללות בכי תבוא כתוב "יככה ה' בשחין מצרים" ולא בצרעת.. 

שהמכות מתחלקות לשלוש קבוצות - מכות שממחישות למצרים את הגרות, מכות שממחישות את העבדות ומכות שממחישות את העינוי (כל הדברים שהיוו את השעבוד של ישראל).

שחין נכללת במכות העינוי - אלה היו פצעים מגרדים וכואבים מאוד, לפי התיאור...

אבל הסטורי ענה תשובה בסגנון מאוד שונה, ואני לא ממש בטוחה למה כיוונת בדבריך.

של הרב אליהו בלומצוייג. רעיונות עמוקים בשפה פשוטה.

"תורה מאירה" התלהבתי על החומש הזה(:

משתדלת לשמוע שיעורים... כל מיני רבנים, מגוון  

הרבה פעמים כשמחפשת משהו קצר- את הרב אליהו עמר על "הזרע שמעון" לפרשת השבוע.

ספרים בעבר יצא לי ללמוד מ"בקרבך קדוש" של הרב יהושוע שפירא

ו "אהבת חיים" חכם מנחם מנשה

ספרים יפים! 

ביוטיוב

הרב אייל ורד, הרב שניאור אשכנזי, הרב יואב אקריש, סיון רהב מאיר, הרבנית רחל בזק, הרב ינון קלזן. (לא את כולם כל שבוע, ולפעמים מגוונת ברבנים נוספים)

קוראת בשבת שיעורים של נשים (הרבנית ימימה מזרחי, הרבנית יעל כורסיה) וגם את מדרש ישראלי של הרב חיים וייסמן. ולאחרונה לומדת גם את פירושו של הרש"ר הירש על הסדר - מומלץ בחום!