וגם חזל חיפשו כללים הכוללים את כל הצורה כמו ואהבת לרעך או זה ספר תולדות אדם

כמה זמן ניסיתי לראות סדרה על ההתנתקות

וגיליתי לאכזבתי שאותה שנאה ומחלוקות שקיימות היום

היו לפני 20 שנה

וכנראה מאז ומתמיד

עם עַם כזה מי צריך אויבים 

פשוט שנאות אחרות יותר בולטות

וגם לפני 20 שנה כולם שנאו את כולם

הבאתי את הדוגמא הזו כי היא הזכירה במוחש את עוצמת השנאה

זה לא כל אחד.

יש צד (נכנה אותו השמאל) ששונא ללא סיבה אלא באובססיביות מפני פוביות הזויות ומטופשות ומה שלא יסבירו להם הם יישארו באותם פוביות, ויש צד ששונא (נכנה אותו ימין) כי  הצד השני שונא אותו ומתנהג בבריונות והתנשאות. ברגע שנפטור את שנאת הצד האחד, גם שנאת הצד השני תפטר.

אנחנו כמו בדור ששאול רדף את דוד. הוא רדף אותו סתם באובססיביות ובשגעון, לא כי דוד עשה לו משהו (אבל זה עצמו גרם לשנאה של יהודה נגד ישראל)

בדור שלנו: הסרת מניעות החול מהקודש לפרוץ

ניקוי אורוות בצבא, בדגש על הפצריה והמטכל.. בשבכ. במוסד. בפרקליטות (אפשרי בכלל?)

לא כתבתי ריסון בגץ. נראה לי הייתי צריכה לכתוב:

אנא ה' הושיע נא! משיח

בעיקר התקשורת

ובפרט הצד השמאלי

כי תכלס

עם ישראל אוהב סך הכל

גם ממש נכון

גילוי שיהיה באופן המתקבל

ה' מתחרט שברא אותו)

רשת חברתית בשליטת המדינה?

לא יהיה אפשר לתקן את ההבל הזה לעולם.

עוד אנשי "מקצוע" שישלטו עם תקציב בלתי מוגבל? ואני רק מדמיין את השמאל מניח על זה ידיים... יאיר שר"י גולן כבר אמר שיצנזר את הרשתות החברתיות אם יעלה לשלטון חלילה.

ועוד לא דיברנו על כמויות המידע שהמדינה, אפילו ללא מאמץ, תאסוף על האזרחים. זה הזיה.

איראן, סין, צפון קוריאה, קובה - יש מספיק דוגמאות רעות.

מה שצריך זה לפתוח כמה שיותר תחרות, לחנך לחשיבה עובגתית ונקיה, ובעיקר להתערב כמה שפחות. שהמדינה תסתכל מרחוק ולא תיגע בכלום!

זו שאלה מצוינת שנוגעת בדיוק בלב האסטרטגיה של "משחקי הכוח" במזרח התיכון. על פניו, התוכנית שתיארת נראית כמו מהלך מבריק: "תחייך לטראמפ, קח את הכסף (הסרת סנקציות), וחכה שהדמוקרטים יחזרו".

אבל במציאות, יש כמה מכשולים רציניים שמונעים מאיראן פשוט "לזרום" עם זה:

1. טראמפ לא מסתפק ב"חיוכים"

בניגוד להסכם הגרעין של אובמה (JCPOA), טראמפ הבהיר שהוא רוצה "עסקה גדולה". הוא לא רוצה רק הקפאה זמנית של הגרעין, אלא:

* פירוק תשתיות (לא רק הקפאה).

* הפסקת פרויקט הטילים הבליסטיים.

* הפסקת המימון לגרורות שלהם (חיזבאללה, חות'ים וכו').

עבור האיראנים, ויתור על "ציר ההתנגדות" הוא לא רק טקטיקה, זה הדי-אן-איי של המשטר. הם מפחדים שאם הם יוותרו על הנכסים האלה תמורת שקט זמני, הם יישארו עירומים מול ארה"ב וישראל כשטראמפ יחליט לשנות את דעתו (והוא נוטה לשנות את דעתו).

2. טראומה מהסיבוב הקודם (בעיית האמינות)

האיראנים כבר היו בסרט הזה. הם חתמו על הסכם ב-2015, ואז טראמפ נכנס ב-2018 ופשוט קרע אותו.

* מבחינתם: ארה"ב היא שותף לא אמין. הם מפחדים להשקיע את כל המשאבים בשיקום הכלכלה רק כדי שבעוד שנתיים שוב יטילו עליהם סנקציות שיחריבו הכל.

* הלקח שלהם: הם רוצים ערבויות שאי אפשר לבטל – וטראמפ לא יכול (או לא רוצה) לתת ערבויות כאלה שעוקפות את הנשיא הבא.

3. "הידע" הוא לא הבעיה – הזמן הוא הבעיה

כתבת שהם ירחיבו את הידע שלהם בנתיים. הבעיה היא שהם כבר די בשיא מבחינת ידע. מה שחסר להם זה צבירת חומר (אורניום מועשר) ומתקנים פעילים.

* הסכם עם טראמפ יחייב אותם להוציא את החומר המועשר מהמדינה או לדלל אותו.

* להתחיל מחדש ב-2026 או 2028 לוקח זמן יקר שבו הם חשופים לתקיפה או ללחץ מחודש.

4. כבוד המהפכה

צריך לזכור שאיראן היא תיאוקרטיה. עלי חמינאי בנה קריירה שלמה על שנאת "השטן הגדול". כניעה מוחלטת לתנאים של טראמפ (שהוא גם האיש שחיסל את קאסם סולימאני) נתפסת כהשפלה שתערער את היציבות הפנימית של המשטר מול הקיצוניים בתוך איראן.

בשורה התחתונה

האיראנים אכן מנסים "למשוך זמן", אבל הם מעדיפים לעשות את זה דרך התשה (כמו שהם עושים עכשיו) ולא דרך הסכם כובל. הם מפחדים שטראמפ יכניס אותם ל"כלוב זהב" שממנו הם לא יוכלו לצאת גם כשיבוא נשיא דמוקרטי.

האיראנים מבינים היטב את האסטרטגיה שתיארת – למעשה, זה כנראה החלום הרטוב של הדרג המדיני בטהרן. אבל יש הבדל עצום בין "לרצות" לבין "להצליח לבצע", והסיבה שהם לא פשוט חותמים על כל מה שטראמפ מבקש היא שהם דורשים "ערבויות ברזל" (Watertight Guarantees) כדי לא לצאת פראיירים פעם שנייה.

נכון להיום (פברואר 2026), הנה הערבויות המרכזיות שהאיראנים דורשים כדי למנוע מצב שבו הם מפרקים תשתיות ואז נזרקים לכלבים כשהממשל מתחלף:

1. ערבויות כלכליות ופיצויים

האיראנים דורשים מנגנון שיבטיח שהסרת הסנקציות לא תהיה רק "על הנייר".

* המשכיות חוזים: הם רוצים התחייבות שחברות בינלאומיות שייכנסו לאיראן יוכלו להמשיך לפעול גם אם ארה"ב תפרוש מההסכם בעתיד.

* פיצוי על פרישה: דרישה (די דמיונית, אך קיימת) שארה"ב תפקיד סכום כסף בנאמנות או תתחייב לפיצויים כספיים אם היא תפר את ההסכם שוב.

2. "ערבות חקיקתית"

אחת הבעיות הגדולות ב-2015 הייתה שהסכם הגרעין (JCPOA) לא היה "חוזה" (Treaty) שאושר בסנאט, אלא רק "הבנה" בין ממשלים.

* איראן דורשת שהפעם ההסכם יעבור כחוק מחייב בקונגרס האמריקאי.

* הבעיה: טראמפ כנראה לא יכול להבטיח את זה, ובטח שלא יכול לכבול את הנשיא הבא. זה משאיר את האיראנים בחשש תמידי.

3. שמירה על "נכסים הפיכים"

כדי לא להישאר חסרי אונים אם ארה"ב תפרוש ב-2028, איראן מתעקשת:

* לא להוציא את האורניום המועשר: הם מעדיפים "לדלל" אותו בתוך איראן ולא לשלוח אותו לרוסיה או למדינה אחרת, כדי שיוכלו להעשיר אותו שוב במהירות.

* שמירת צנטריפוגות מתקדמות: הם מסרבים להשמיד פיזית את הדגמים החדישים (IR-6 ו-IR-8) ורוצים רק לאחסן אותם תחת פיקוח, כדי שיוכלו להחזיר אותם לעבודה תוך ימים.

4. סגירת "תיקים פתוחים" בסוכנות לאנרגיה אטומית (IAEA)

האיראנים דורשים שכתנאי להסכם, ה-IAEA יסגור את כל החקירות על פעילות גרעינית צבאית מהעבר. הם יודעים שכל עוד התיקים פתוחים, נשיא עתידי יוכל להשתמש בהם כתירוץ להחזיר את הסנקציות (Snapback).

מה טראמפ רוצה בתמורה (ה"מוקשים")?

הסיבה שזה לא נסגר ב"חיוך" היא שטראמפ (לפי הדיווחים משיחות ג'נבה ואומן החודש) דורש דברים שהם כמעט בלתי הפיכים:

* פירוק מוחלט של תשתיות ההעשרה (Zero Enrichment).

* פיקוח הדוק שכולל ביקורי פתע בכל מקום, כולל בסיסים צבאיים (Additional Protocol).

* הגבלת טילים – מה שישאיר את איראן בלי כוח הרתעה קונבנציונלי.

בשורה התחתונה: איראן מפחדת שהמחיר שטראמפ דורש עבור "שנתיים של שקט" הוא ויתור על כל הקלפים שלהם, כך שב-2028, גם אם יבחר "דמוקרטי מטומטם" (כהגדרתך), לא יהיה להם עם מה לחזור לשולחן.

אבל אני לפחות מחזיק במיוחד מיריב לוין. (ולא אצביע לו)

יש שלושה אנשים בכנסת שאם ידברו אשתדל לשמוע-

אבי מעוז. יריב לוין. רה"מ בנימין נתניהו. (ושוב אני לא מצביע ליכוד ואין לי כוונה כזאת)

להבדיל הוא כמו נחשון שקפץ לים...

-הוא לא הכיר בנשיא העליון!

-העיף את היועמשית מהמשרד שלו.

-לא הפסיק לשגע את בג"ץ...

נכון זה צעדים הצהרתיים בעיקר אבל זה מאד חשוב במערכה הכוללת לתיקון מערכת המשפט. זה ייתן אומץ לכולם בסוף לפעול בעניין. זה,  וגם זה שהם באמת הגזימו.. 

מצד אחד אני לא ממש אובייקטיבי, כי יצחק הוא חבר כ- 17 שנים. מצד שני, המחמאות והתשבחות שהוא מקבל מכל עבר על תפקודו כשר הנגב והגליל מוכיחות שגם מבעד למדד האוביקטיביות - זה באמת נכון.

מי שעוקב אחרי הועדה בראשותו מבין עד כמה האיש הוא תותח מקצועי שיודע להביא שינויים וחקיקה לקו סיום  הוא גם יודע להתראיין בחוכמה רבה. אלמלא בחר לוין (איתו) בקו נוקשה בתחילת הרפורמה המשפטית, היום כבר היינו אחריה ובתוצאות מעולות. אני מקווה שילמדו מזה.
 

גם סמוטריץ' עושה עבודה טובה, כמו שרואים עם הצמיחה בכלכלה, ניהול התקציב, יהודה ושומרון, החלב, הייבוא האישי, סוגיות החטופים (הוא ידע גם להסכים מהר לעסקה הראשונה של החטופים והוכיח שהוא שוקל כל דבר ולא עובד לפי עקרונות קפואים). הבעיה שלו זה שהוא גרוע ביח"צ. יש ביחצנות שלו משהו מייגע, והוא לא מצליח לעטוף את עצמו במקצוענים בתחום.

מעבר לזה, כל שר מוצלח צריך כמה ח"כים שיעשו בכנסת את העבודה האפורה, בוועדות, בדיונים מתישים על הסתייגות זו או אחרת ולהפך, כל ח"כ שרוצה באמת להזיז דברים, צריך שהממשלה תרצה לתמוך.

כי יש לו פאות

סתם, ראיתי לא מזמן ראיון שלו עם יוסי רשק והוא מאוד הרשים אותי.לדבר הוא יודע, אין ספק.

אבל לא עקבתי ממש אחריו. אני סקרן מה הפעילות שלו היתה בכנסת.

לאחרונה נתנו לו להיות ראש ודעת חינוך אז מעניין מה הוא עושה עם זה.

לא שוכחת לו את מה שעשה עם הבתי חולים , אשתו והערביות

הוא איש אמיץ ואמיתי

בס"ד
 

הגיב לכתבת בריאות (לשעבר) שעשתה כתבה בעקבות חוויה שעלתה בשיחת חולין בשולחן שבת משפחתית של אותה הכתבת?!

יש דברים להעריך אותו - אבל למה בחרת דווקא בזה?!

דיבר בכנות. מצא חן בעיני.

הוא זה שנגרר לתוכו בריאיון (מה שהוליד בהמשך את שיחת הטלפון לאישתו)

בהתיישבות, הפוך.

לחיזוק זהות פלסטינית
 

ראש הממשלה מהדהד את תחקיר הקול היהודי: "לאן הלכו המיליונים של תכניות בנט ומנסור עבאס?" • הקול היהודי

בן גביר חבר'המאן רציני:

א) לימד לקח את האסירים המחבלים ימח שמם!

ב) לימד את היועמשית לקח!

ג) וכו' וכו'

ד) אומר את האמת בפרצוף וכיו"ב. 

חוץ מהבתי כלא, איזה שינוי לטובה הוא עשה?

שר בממשלה צריך לשנות דברים בפועל, לא רק לצעוק.

הוא הבטיח הרים וגבעות, אבל בפועל הפשיעה הערבית רק עולה.

לימד את היועמשית לקח? ממש לא נראה שהיא נרגעה עם כל המעשים שלה.

בס"ד

• ירידה בפיגועים בתוך מדינת ישראל - גם בשב"כ מודים ששינוי המדיניות בתי הסוהר גרמה להרתעת מחבלים. בעבר מחבלים ידעו שאם הם יוצאים לפגע, רוב הסיכוי שהם ישרדו ויגיעו לתנאים מפנקים בכלא. היום לא רק שאין תנאים מפנקים, אלא רוב המחבלים נהרגים בזירה. גם זה בשל מדיניות שונה שאם בעבר אזרח או שוטר היה מחסל מחבל אז החרימו לו את האקדח והוא זומן לחקירה, הרי שהיום הוא מקבל צל"ש וביקור מהשר.

• הר הבית, הלב של העם היהודי - שינוי הסטטוס קוו ועכשיו גם הוספת שעה בבוקר (במקום עליית הצהריים שבוטלה בגלל הרמאדן, אבל בעוד שלושה שבועות עליית הצהריים תחזור וזה ישאר).

• הרחבת הזכאות לנשיאת נשק - לא צריך להרחיב פה יותר מידי, אבל הוא עשה מהפכה בנושא. אם אנחנו חוזרים לסעיף הקודם, אז גם זה הוביל לכך שמחבל היום יודע שאם הוא יוצא לעשות פיגוע הוא לא חוזר בחיים כי יש יותר ויותר אזרחים חמושים ברחוב שיכולים להגיב.

• הקמת המשמר הלאומי - לאחרונה פרסמה חברת איתוראן על ירידה בהיקף הגנבות במרכז. הדבר הזה קורה כי היום גנבים יודעים שיש מתנדבים של המשטרה, עם סמכויות כאלה ואחרות, שמסתובבים ברחובות וזה מביא להרתעה.

• לחימה בפרוטקשיין - קודם כל שינוי חקיקה והחמרת הענישה. לצד זה נעצרו בחודשים האחרונים ארבעה ראשי משפחות פשע וחייליהם שפעלו באזור הצפון והתעסקו בפרוטקשיין.

• הרס בניה לא חוקית בנגב ובמזרח ירושלים - דבר שבעבר חששו להתעסק בו, היום כבר נהיה נורמה. רק הבוקר דיברו בגלצ (בהקשר אחר) על כך שמיד אחרי הרמאדן מתוכנן הרס של מאה בתים לא חוקיים בסילוואן.

• גיוס חרדים למשטרה ולמג"ב - בעוד חוק הגיוס תקוע בכנסת, יש עלייה עקבית בשלוש השנים האחרונות בגיוס חרדים לשורות המשטרה, כאשר כל שנה שברה את השיא של קודמתה. כמובן שמדובר גם בגיוס למג"ב ושח"ר שזה לוחמים לכל דבר. לאחרונה פורסם שמנסים להרחיב את זה גם לשב"ס.

• חוק עונש מוות למחבלים - אומנם החוק עוד לא עבר קריאה שניה ושלישית, אבל היו מי שזלזלו וטענו שזה לא יעבור גם קריאה ראשונה. בינתיים החוק מתקדם, ואת רוב הפשרות בחוק עושים יתר המשרדים, בהם משרד רה"מ (כפי שפורסם השבוע בידיעות אחרונות) ולא המשרד לביטחון לאומי. זה עניין של זמן קצר עד שהחוק יעבור בעז"ה ויכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.

• הקמת יחידת משגב - יחידה שהוקמה לפני שנה וחצי שמטרתה לתת מענה טכנולוגי ומבצעי למיגור האלימות בתוך המשפחה. בזכות זה  מצד אחד מגבירים את הפיקוח מחוץ לכותלי הכלא ומצד שני נפתחו 48 הליכים משפטיים ובוצעו 25 כליאות, כך שמנעו בפועל אפשרות חלילה שזה יסתיים באלימות.

להמשיך?

(לגבי הפשיעה בחברה הערבית, מוזמן לקרוא את הטור של קלמן ליבסקינד מיום שישי שעבר במקור ראשון. זה לא פותר את הממשלה בטיפול, אבל כשמשפחת הנרצח מעלימה ריאיות כדי למנוע מהמשטרה לעצור את מי שירה בבן משפחת, ומצד שני היועמ"שית, בניגוד לתדרוכים של השבועיים האחרונים, מעכבת חקיקה  - אז המשטרה והשר מוגבלים. כל עוד כמובן הם לא משלמים פרוטקשיין למשפחות הפשע כפי שעשתה הממשלה הקודמת).

לא נכנס עכשיו לכל הסעיפים, רק לגבי הירידה בפיגועים- אני חושב שזה בעיקר בזכות הפעילות ההתקפית של צה"ל ביו"ש. גם ב"טרור הסכינים" המחבלים לא יצאו בחיים ברוב המקרים.

ואחרי ה 7.10 חוק עונש מוות למחבלים היה כנראה עובר גם בלי בן גביר.

מסכים שהוא עשה כמה דברים טובים, אבל זה לא דרמטי מבחינתי. ובעיקר הפריע לי התגובה כאן שבן גביר הכי טוב כי הוא חברמן ואומר את האמת בפרצוף וכו'

בס"ד
 

1. לגבי הירידה בנתונים זה לא קרדיט שאני נותן אלא השב"כ (עוד בטרם כניסת זיני. לא גוף שממהר לפרגן לבן גביר) בכמה וכמה הזדמנויות לאחרונה (אחת מהם הביא בועז העצני בטור שפרסם בידיעות אחרונות לפני מספר שבועות - https://www.ynet.co.il/news/article/yokra14610150) - אגב גם את עניין הסיכה אני חושב שיש לה הסבר חשוב, ולכן אני לא מסכים בנושא הזה עם העצני)
 

2. לגבי עונש מוות למחבלים - אתה רואה את ההתנגדות של ראש הממשלה, משרד החוץ ומשרד המשפטים. אז זה אולי היה עובר, אבל לא בצורה אפקטיבית, בטח לא כעונש חובה (הפשרה היא שאפשר לערער בחלק מהמקרים).

בעיניי, ביחס להרבה שרים בממשלה זה בהחלט שינויים דרמטיים. אפשר למנות לא מעט שרים שקשה למצוא הישגים שלהם, אבל זה שרשור שמטרתו לפרגן ולא הפוך, אז לא נהרוס).

לא פורסם השבוע שזה לא יהיה חובה?

חוק עונש מוות למחבלים משתנה: עוצמה יהודית נכנעה לדרישות האופוזיציה

בכל מקרה הכותרת של הכתבה לא נכונה. כל ההסתייגויות של האופוזיציה נדחו. ההסתייגויות שנידנות כעת מול היעוץ המשפטי הן של חברי כנסת מהליכוד שנשלחו על ידי נתניהו לרכך את החוק.

בן גביר

והוא מאוהב בעם היקר שלנו,

וגם בנתיים מנצח את כל מי שמתמודד מולו.

יחד עם זאת, זה ספורט אלים ודי שולי. זה לא ממש מעניין את רוב האנשים. זה כמובן תמיד נחמד שיש לך נציג טוב ואמיץ, אבל האירוע עצמו הוא משהו שולי..

בספורט יש כללים וחוקים

אם שופט רואה שמתאגרף לא מגיב ורק צד אחד משתתף בקרב ישר הוא יעצור

זה ספורט אלים. רוגבי זה קשוח, איגרוף זה אלים.

אני חוגגת חנוכה

אבל הוא לא גדל אצלי (אני לא שייכת לציבור הדתי שגדל ביו"ש)

גאה במי שמגשים את עצמו

מוכשר (וחתיך)

משיג השגים

בגילו הצעיר

מדלג מעל חסמים

ועל הדרך עושה קצת הסברה ישראלית 

(לכן תמיד הצחיק אותי, שעשו משחק של נבחרת יון, נגד המתיוונים שלנו + כמה כושים נרכשים)

הרומאים הלכו לקולסיאום סתם בשביל אקשן זול)

זה מתנת שמיים

מה שקורה כאן זה שהבחור הפך את עצמו לשגריר של ישראל: הוא עולה עם כיפה באופן קבוע, הוא מתעטף בדגל לפני הקרב ואחריו, בפאנלים מול קהל הוא מלהיב את הקהל בקריאות למען ישראל, הוא אומר בראיונות שההצלחה שלו היא מאלוהים, וכן הלאה.

אי אפשר לרדד את זה להתיוונות. גם אם לא אוהבים את הספורט האלים הזה. הסיטואציה היא הרבה יותר מורכבת.

העובדה שבשונה מהדוגמא שהבאתי, כאן חלציו מכוסים, לא משנה את המהות, שההישג כאן הוא הישג של גוף בלבד.

ראיון לתקשורת זרה

עטוף בדגל ישראל

כיפה

שרשרת מגן דוד

אומר 'עם ישראל חי'

מזכיר את חיילי צה"ל

זה גוף בלבד

או עוד משהו?

‏TikTok · ONE

גם כיסח טורקי אנטישמי

וגם התראיין

לא אני לא יכולה

אני לא מעניינת

והאנגלית שלי ברצפה

לעומת זאת את אלו ששמו את חמאס השלטון שלהם, או אלו שהנציגים הנבחרים שלהם בבחירות דמוקרטיית הם מנסור עבאס שהעמותות שלו העבירו כספים לחמאס, אימן עודה שתומך בפגיעה של חמאס בחיילי צה"ל ואחמד טיבי יועצו ושותפו הקרוב של רב המרצחים עראפת שר"י - אני בהחלט חושב שצריך לכסאח ולגרש מכאן.

חמאס בלי תמיכה עולמית לא היה שווה כלום

הסברה ישראלית שווה זהב

והוא עושה את זה בכוחות עצמו

בכשרון רב

דוד לא חיפש לעשות דאווינים על מישהו. הוא לא חיפש לעלות על במות. כשהיה צריך להציל את ישראל ולמנוע את החילול ד' שבזה - הוא התנדב.

האם אתה פוסל גם כדורגל, כדורסל, שיט, הוקי, שחמט, האקטונים למיניהם, שני דגלים?! מה לגבי תחרות הפייטנים שהייתה לפני כמה שנים? זה גם רע? הרי כל אחד ניסה להציג לראווה וחיצוניות את קולו הערב ולהתעלות על אחרים בזכות היכולות הגופניות-גרוניות שלו.. אולי אתה מתנגד לכל תרבות פנאי, יכול להיות, אבל זה לא מצד ה"יווניות" אלא מצד הטהרנות.

וכמו שנאמר פה גם על ידי אחרים, בסופו של דבר הבחור עצמו הוא לא "יווני" כהגדרתך, וכפי שהודגם. הסיטואציה מורכבת.

תרבות רומי הרשעה.

ביוון לפחות עשו זאת בשביל שלימות הגוף.

הרומאים הלכו לקולסיאום סתם בשביל אקשן זול

מעבר לזה, אתה אידיוט, כרגיל.

לדבר איתך ולדבר עם האוסטרלי זה כמו ללמד כלב שוטה לא לרדוף אחרי אנשים.

דווקא תחרות לצורך אימון מלחמתי , כמו ישחקו הנערים לפנינו, או כמו קליעה למטרה של יונתן בן שאול. זה אפקטיבי ומועיל. ואז במילא התחרותיות עצמה היא דבר טוב, כי תחרותיות נובעת ממידת הדין והגבורה הטבועה במציאות, טבע העולם זה  שיישים בו ירצו להשיג כמה שיותר ולשים גבול לאחרים. כך זה גם מחלוקות בבית מדרש. בתנאי שזה גבורה אפקטיבית ולא בכאילו.

אבל הספורט הרומאי זה תחרות ריקה שלא אפקטיבית באמת אלא יוצרת אפקט של כאילו. כמו הוצאת זרע לבטלה, סליחה על ההשוואה (ולא סתם ברומא היה משכב זכר נפוץ)

אתה מנסה לבנות טיעונים על בסיס אסוציאציות מילוליות ולא על פי מחשבות, רעיונות, והיגיון. אפילו חזל לא עשו גזירה שווה בלי מסורת. באמת שאין שום טעם להגיב על המלל שלך. די.

הסעודה הרומית לא היתה אפקטיבית ומזינה, אלא אכילה והקאה אכילה והקאה הכל לגרות את היצר אך לא אכילה אפקטיבית משביעה ומזינה.

כנ"ל סמארטפון, פורנ*גרפיה, משכב זכר, הוצאת זרע לבטלה, חברויות ברשתות חברתיות, שיחה עם גיפיטי,  הכל דפוסים וירוטואלים שעושים תחושה של כאילו, ללא אפקטיביות ובמנותק מהחיים.

גם ספורט מודרני הוא כזה.

גם סוכרייה בטעם תפוז היא אותו עקרון. רוקנת את הבריאות של התפוז והשארת רק את המעטפת בדמות הטעם

בשבע | האתר הרשמי של העיתון לציבור הדתי לאומי