נסענו למסעדה מסוימת, רק בשביל למצוא שלט שאומר שהיא עברה דירה לעיר אחרת (למה גוגל לא מעודכן?!).

אז נסענו לעוד מסעדה, והיא כבר לא קיבלה עוד סועדים כי נגמרו החומרים. בחיים לא קרה לי לפני כן וגם לא אחרי כן...

בסוף היינו כבר עייפים ומבואסים אז נסענו להמבורגריה קרובה.

קנינו מנות המבורגר, באנו להתיישב, ואז המוכר אמר שאי אפשר לשבת כי הם מתחילים לנקות עכשיו.

יצאנו, חיפשנו מקום נורמלי לשבת לאכול, וכשלא מצאנו - קיפלתי את שורת המושבים באוטו ואז ישבנו בתוך הבגאז' עם הרגליים בחוץ על המדרכה.

כך אכלנו המבורגר ברחובה של עיר...

כלומר, בני השבט החרדי....לא מזמינים לאכול. בכל אופן לא

בפגישות ראשונות. אולי עכשיו כן, בתקופתי - לא.

אצל האמריקאים, אני חושבת, כן מזמינים למסעדה.

לא חושבת שהייתי מרגישה נוח לאכול עם מישהו זר

בפגישות ראשונות;

אולי יטפטף לי רוטב על הסנטר? על הבגדים?

אולי לא אדע איך לאכול משהו? (מזלג? ידיים?)..

ל...לל..לא!

(אצל הבנות נאמתי: אל תהיי כזו חסכנית,

למה את מבקשת תמיד מים? תזמיני

קולה. לפחות!.......)

(לבנים הוכחתי: אל תזמין דברים

יקרים. תזמין מים. מקסימום תה......  !)

לא נשמע מקום שנותן השראה להתחתן...

אבל בעצם, אולי ההיפך....כשרואים ונוכחים בכל המוות,

רוצים אולי לחיות, להקים בית, להוליד ילדים, להמשיך...

מלבד זאת, בחורה שמוכנה להיפגש ביד ושם....זה כבר משהו מיוחד...

רק המחשבה על המקום, מפילה עלי מרה שחורה.

גם לדעתי זה לא מקום להיות בו יחד בתחילת קשר, וממש לא עם כל אחד, אבל זה היה בשלב מאוד מתקדם (למעשה אחרי שהוא כבר ידע שאני החלטתי, והוא היה צריך עוד זמן). גם לא החלטנו ללכת לשם מראש למיטב זכרוני. היינו באזור ואז החלטנו להיכנס. ודאי לא כ"בילוי", אלא כמשהו שהיה חשוב לשנינו.

אתר הנצחה ליהודים שנרצחו על קידוש השם

לבית קברות מוסלמי???

זה מקום שמעורר לא רק רגשות קשים

אלא גם הרבה חיבור לעם והערצה ליהודים שקידשו שם ה'

לא הייתי הולכת שם לדייט אבל נראלי מוגזם ההשוואה שעשית

אני הרגשתי, במובנים מסויימים, את השואה על בשרי. 

אותי זה לא מחבר לעם ולזהות שלי כיהודיה. כלומר, זה כן מחבר אבל מהצד

העצוב, האבל, הבוכה, המרוסק. נכון, הקם כל פעם לתחיה מן האפר,

כמו עוף החול....אבל קשה לי עם האפר והמוות הזה - 

כל פעם מחדש, בכל מיני תקופות, בכל מיני ואריציות....

אני לא הולכת ליד ושם כי אני אחזור עם דיכאון נורא

לא עם אשרינו מה טוב חלקנו....מה לעשות.

ודאי ששכלית אני מבינה שיש הסברי ושהקב"ה יודע מה הוא

עושה, אבל באיזה מקום, יד ושם ומה שהוא מייצג (מוות,

ילדים ערומים, משפחות שלמות שמובלות כמו עדר פרות

לשחיטה), לא עושה לי טוב. בלשון המעטה. במיוחד לא כלפי

הקב"ה. מה לעשות.

אני לא כל כך דתיה, כנראה. יש לי צד אקסטנציאליסטי איזה שהוא.

אני אמרתי את זה מהצד של איך  אפשר ללכת לפגישה למקום

של אובדן, מוות, טירוף, ואת לקחת את זה למקום אחר.

יפה. כל הכבוד. הלוואי וגם אני הייתי מרגישה כך.

חודש טוב!

וזה כנראה לא היה מתאים ולא מכבד לכתוב את זה כאן בשרשור. הסברתי בהודעה נפרדת עלינו ספציפית, וזו ודאי לא המלצה לקבוע שם בתור מקום "נעים" או "מעניין" לפגישה, כמובן.

אני מניחה שמה שרציתי לומר בהקשר של השרשור הזה הוא שלוקיישן מוצלח זה לא משהו חד משמעי, ויש כל מיני סוגים של יחד שמועילים לקשר, לאו דווקא מסוג ה"בילוי".

אבל זה נכתב בצורה לא מוצלחת, ואני מתנצלת.

וכל אחד לוקח את זה לכיוון אחר

ברור שזה מקום שמשפיע על הנפש

אבל רק צרם לי ההשוואה לבית קברות מוסלמי

בית קברות מוסלמי לא משפיע לא לטובה ולא לרעה

אובדן, מוות וטירוף זה לא בבית קברות שלהם

רק אצלנו החיים כל כך מקודשים שהמוות הוא כל כך כואב

משום כיוון אין איך להשוות את זה

מקום לא שמח, מקום שאולי גם מעלה הרהורים נוגים על

סופו של האדם.... לא היתה כאן השוואה. ונוסף לזה,

לא חשבתי שההצעה לקיים פגישה ביד ושם, היתה

רצינית - חשבתי שזה סוג של הומור ציני ושחור.

אבל לאחר שהובהרה הכוונה, אז כמובן לא הייתי

מתייחסת לכך כך.

בכלל, חושבת שפורום מסוג זה הוא דוגמית

ליחסים בין בני אדם. לעתים מבינים זה

את זה ולעתים (אולי אפילו יותר) -

האחד אומר X  והשני מבין  Y.

אז אולי לפני שמגיבים, צריך לברר:

למה את/אתה מתכוון, ל.....

או ל...

וזה פותר הרבה בעיות.

לא?

כך שריבוזום לא המליצה להפגש ביד ושם.

ומסכימה עם סוף דברייך- לפעמים לא מבינים את הטון של ההודעה. אז לפני שקופצים למסקנות, כדאי לקרוא שוב/ לשאול את המגיב.

אלא לפי אנשים שנפגשתי איתם…

מי שהיה לי נחמד איתו, המיקום הרגיש לי בדרך כלל טוב.

מי שלא, הרגיש פחות טוב.

ובכל אופן- במלון שערי ירושלים, גרוסלם גולד, היה מזעזע. כי המקום היה לא נעים.

באקווריום ישראל היה לי אחלה דייט. 

רק הסתובבתם?

או שהתיישבתם בין לבין הדגים?

לא עולה לי מקום שאפשר לשבת שם בסבבה.. אני טועה?

1.  היכן שיושבים בכמו מדרגות של אמפיתיאטרון ומביטים מול לאקווריום שמדי פעם, חולף שם כריש קטן...

2. על המעקה שסובב בריכה בה שטים טריגונים (זה השם נדמה לי, יצורים ימיים, שלוקח זמן להבחין היכן הראש שלהם).

יושבים שם כמו באולם , מכרסמים חטיפים, ומדברים על דברים שברומו של עולם.

מקום נפלא.

1. המקום הזה בפנים אני מבין... נכון?

2. את בטוחה שזה מעקה? אולי זאת מדרגה?

הכי טוב - טיילת ארמון הנציב, מקום מקסים.. בלילה בכלל.

הכי גרוע - בקורונה בחורף ירד גשם והיינו בסוף בחניון שמתחת לקניון, ישבנו על המדרכה.

גם מיקום גרוע הוא לא כל הסיפור, אפשר שדייט יהיה סבבה גם במיקום לא אידיאלי.

מקום שקרוב לכפר ערבי עוין והיו שם כבר פיגועים.

ומזל שאחד מהמדוייטים הוא בן

אל דאגה, היא אשתי כיום 😅

לא יודע איך אחרי המקרה הזה ואחרי מקרים יותר גרועים  

המקום הכי מוזר לדעתי שהיינו בו זה גן משחקים שכונתי בשכונה חרדית שאין לאף אחד מאיתנו קשר אליה.

זה היה דייט שני או שלישי, והוא חיפש פארקים באזור לפי שטחים ירוקים על המפה. כשהגענו ראינו שזה פארק אלא גינה עם מגלשה ונדנדות של פעוטות בתוך חול.

זה לא באמת הפריע, הלכנו בסיבובים מתחת לכל הבניינים ודברנו על התחפושות של הילדים שראינו ולמה כל אחד מאיתנו התחפש בילדותו. זה היה בתקופה הזו של השנה. 

ספסל בכניסה לבית אבות

אבל זה היה הדייט הכי טוב שלנו

בתחנת אוטובוס..

הפארק היה סגור בגלל הקורונה ולא ידענו

טבע זה המקום המושלם

תכלס אם הוא זורם על גינה ונדנדות יכול להיות משעשע

די אטרקציה, שינוי אווירה, לראות את ההתנהלות היומיומית שלו. 

שגם תורך יגיע. אין ספק!

תתחילי לתכנן איזו שמלת כלה תלבשי.....

לשרשור דומה, הגבתי שם.

אח שלי מתחתן שבוע הבא - לקראת נישואין וזוגיות

אנשים חושבים לא התחתנתי = לא הצלחתי

זה שגוי  

מה עם כל הסיפור? עמדתי על שלי? דייקתי את עצמי? לא הייתי מוכנה להיות התפשרות? לא הייתי מוכנה להתחתן עם מישהו בגלל א. ב. ג

אצלי לפחות אני מאוד גאה בי שידעתי לשים גבולות ולא להיות איפה שלא נכון לי

ואני מאמינה שגם אצל עוד רווקות .

לא תמיד מי שאמרה כן = הצלחה

אלא דווקא הלא = דיוק לך

הצלחה בנישואין זה משהו אינדיבידואלי לך

אין פה נוסחה שהיא שווה לכולם

השוואה הזו שגויה מיסודה

יש גם השוואה של הן התחתנו אני לא..

את היית רוצה להתחתן עם האנשים שהן התחתנו איתם?

לא

אפשר להיות עייפה מהדרך אפשר להיות עייפה מהתהליך שעברת

אבל תשימי לב להרים לעצמך כי זה לא פחות חשוב בדרך שלך

ולעולם אל תשווי את הדרך שלך של אחרים

לא רלוונטי ,

לא מועיל 

בטח אסור

זה כמו לקחת מזלג ולהפוך אותו בכוח לצלחת.. לא קשור ..

וזהו בהצלחה

לא חושב שנכון להגיד לך ישר להתעלות מעל הסיטואציה.

כן, טבעי לקנא, וזה טבעי מאין כמותו שככל שהחסרון יותר מודגש ככה יותר כואב.

שאלה טובה מה עושים ביחס לסביבה ואני מניח שאת תדעי הכי טוב להגיע לאיזון ביחס לסביבה.

וכן, זה בסדר גמור אם מדי פעם בא לך להיות עם עצמך, תראי אם זה עושה לך טוב כמובן.

תתני הכי הרבה לגיטמציה לרגשות שלך ותרגישי בנוח לפרוק לאנשים קרובים אליך שעשויים להבין אותך או לפחות לנסות.

ואם את אח"כ רוצה גם להגיד שאת יכולה להתרומם, גם בהחלט אופציה.

הרבה הצלחה, אלו כאבי גדילה של גיבורים

את כותבת כל כך יפה אבל לא כזה ארוך??(:

(חחח כן, זה אחד ה"באגים" שלי, האורך.

למרות שכבר מזמן אני בשלום עם הבאג הזה ואפילו מחבבת אותו מאוד )

רק נשים מסוגלות לטחון את הראש לעצמן כל כך הרבה...

מעריך כמובן את ההשקעה אבל נראה לי שבאמת רלוונטי רק בלשון נקבה. 

מקשה מאוד על ההבנה המשותפת; איש חושב אחרת מאשה.

זה מצריך עבודה רבה מצד שני בני הזוג. השקעה. סבלנות.

התגברות על תסכולים ("שוב אתה לא מבין אותי" וכאלה).

ומזכיר לך שגם אישה חושבת אחרת מאיש. זה דו כיווני.

אחרת היית מתחתנת עם החברה הכי טובה שלך. יש סיבה לשוני הזה.

הוא הסיבה לחיבור הייחודי בין איש לאישה. המורכבויות והתסכולים הם רק תופעות לוואי של הפלא הזה.

מזמין את @נגמרו לי השמות לתרגם את זה לשפה שלך.. 

עד כמה שאני מבינה, החטא של אדם וחוה.

הבנתי מהרב הירש זצ"ל (אם איני טועה) שלפני החטא,

היו יחסים הרמוניים, שיוויוניים, בין אדם לאשתו.

חוסר ההבנה והשוני, אולי בעיקר זה בגלל הירידה

שירד כל העולם כתוצאה מהחטא. כך שגם יחסי

גן העדן, התקלקלו.

נכון שזה דו כיווני, אבל האשה יותר זקוקה להבנה

מבעלה; היא בנויה יותר רגשית. "אליו תשוקתך

והוא ימשול בך" - לענ"ד, העונש הזה הוא על

הכל.

הייתי מוותרת על תופעות הלואי - מורכבויות

ובעיקר תסכולים - זה כואב; האדם שצריך

להיות הכי קרוב...כן. אתה צודק. לפעמים

מרגישים קרבה גדולה יותר והבנה גדולה

יותר עם חברה קרובה. כי היא...אשה.

כמוני.

יש כאלה שזוכים לקשר זוגי באמת

מופלא, של נפש נוגעת בנפש, גם

בנישואין. לא בטוחה שזה הרבה

אנשים. אבל אולי אני טועה.

ואולי אני פסימית.  לא אולי - בטוח.

(זה לאלה  כאן שיתנפלו עלי בקרוב...)

אבל אתם בפורום באמת אנשים

רגישים. עם רצון להשקיע ולעבוד

ונכונות לשמוע וגם פתיחות. לרוב.

החשוב ביותר לדעתי זו תקשורת

פתוחה; שיהיה אפשר לדבר פתוח

בלי לחשוש. בלי להסתיר. בלי

שהזולת יפתח גמרא כפתרון

לאי רצון להקשיב, לאי רצון לדבר

אפילו אם זה לא נעים....

איש הוא פרקטי יותר, מעשי יותר

אשה זקוקה מאוד להקשבה להבנה

תופעות הלוואי שם. כמו כל דבר בעולם. צריך פשוט להכיר שהן חלק ממערכת גדולה יותר.

לא יודע מה הרשר הירש כותב. בגדול לפני החטא הרגש היה מכוון עם השכל. אחריו לא. לכן גם הוא ימדול בך - השכל מוביל את הרגש למקומו הנכון.

אני לא מתווכח עם שאר הנקודות שלך. אני פשוט מנסה להאיר שאם כל אחד יסתכל על איך הוא מיטיב לשני( ולא איך השני צריך להטיב לו), הקשר יהיה חזק ויציב יותר. 

אני לא נכנס לבין אדם לחווה והחטא הקדמון וכו'.
זה נושא שאפשר לעיין בו ולחפור עליו ולחיות בדמיון מפה ועד להודעה חדשה, לא בדיוק כמו אבל כמו הדינוזאורים.

על חטא אדם הראשון מלבישים הרבה רעיונות והרבה סיפורים וכיוונים של חשיבה.

מפשט הדברים ניתן להגיד שמדובר על "חטא קדמון" היינו שהוא קודם לעולם במקורו.
או יותר נכון, החטא הזה קודם לעולם בצורתו הנוכחית.

בלי לזלזל חס וחלילה, אבל, במקום להתעסק באיזה שהוא חטא קדמון זה או אחר אפשר פשוט לעסוק במציאות.
יש הרבה סוגים של אנשים, גברים ונשים בנפרד וכאחד.
יש נשים שצריכות ודורשות הקשבה ויש גברים שצריכים יותר מהצד השני.
זה גם תלוי במאורעות החיים וכן ברקע וכיוונים של כל אדם.

ואם אני צריך הקשבה?

ואם כל זאת חכם עיניו בראשו וצריך גם לדעת לסגור את הפה והאוזניים מידי פעם.
בשביל מה יש לנו טלפונים ואוזניות?
אוזניות בשביל לתקוע אותן באוזניים ולשים קצת רעש לבן או מוזיקה נחמדה (אצלי טראנסים).
ובשביל מה טלפון? בשביל לעשות שיחות כשצריך ולאו דווקא עם מי שנמצא מטר ממך.

אני מכיר איזה שהוא נהג אוטובוס ששם את הטלפון שלו על מצב טיסה.
ובזמן שהוא במצב טיסה הוא מפעיל את הטלפון על הקלטה ומתחיל לנהל שיחות כאשר על ראשו אוזניות.
אף אחד מהנוסעים לא חושד שהנהג הזה ברגע מנהל שיחה עם הקב"ה

שזה דווקא מקסים ומיוחד

אין איך להגיע לזוגיות עמוקה וממלאת בלי ההבדלים הללו

כל דבר טוב מגיע בעבודה קשה

כל התסבוכת הזו ודומותיה זה יותר נחלת הראש הנשי. 

אני אישה ולא אכלתי סרטים כאלה בכלל

ומכירה כמה וכמה גברים שכן

ואגב יש כמובן גם גברים שימצאו עצמם דווקא בעומק/באריכות/בצלילה פנימה וכו' ולא רק נשים.

וגם להיפך כמובן, ישנן נשים שלא ימצאו עצמן שם.

והכל בסדר

כל אחד ומה שהוא.

את יועצת משפחתית, אהה, עכשיו הכל ברור.

תודה על התובנות, על ששיקפת.. אותנו!

אפשר לשלוח לחברה?

בשמחה רבה.

ותודה לך 🙏

חז"ל לא היו מצווים על דבר שלא בידיים שלנו.

באשה

לא יודע אם זה בעקבות מה שכתבתי

בכל מקרה חיבוק גדול

זה קשה ממש

בשורות טובות במהרה ב"ה!

רק למקרא תגובה זו, הייתי שולח (ת) לך את זיווגך מייד עכשיו, לו הייתי הקב"ה!

אני יכולה ממש לראות בעיני את החיוך שלו למקרא תגובתך....

בקרוב בקרוב בקרוב, ממש!

בדיוק פספסתי אותך במרכזית

מזל טוב!!!!!!!

זכו להקים בית נאמן בישראל ולקבל יחד משיח!!!

כן ירבו הודעות כאלו כאן!!!!

כיף לשמוע!!

לא מכירה את האולמות, אבל המון הצלחה בארגונים והכל!

הם מאוד רחוקים אחד מהשני..

אחלה בית שאן שבעולם, זכית ;)

שתזכו לבניין עדי עד בשמחה, באהבה ובטוב גלוי ב"ה 🙏🎉✨

אני רק לא חושבת שזה משפט שמקרב יותר מדי. אני יכולה שיהיה לי כיף אם מישהו גם אם אני מבינה שאנחנו לא מתאימים,אז למה לא לפרגן?

בפגישה ראשונה אני מסכימה כי זה ממש רק המפגש הראשוני, אבל אם ממשיכים ל2 ו3 וכו' לדעתי כדאי להגיד. 

בחור אמר לי את זה בפגישה ראשונה היה לי קצת לא נעים כי אני הבנתי שאנחנו לא מתאימים וזה יעצר פה אבל עדיין אמרתי לו שגם לי היה כיף כי זה לא שקר, והוא אחלה בן אדם.

אם היה לך טוב, ואתה חושב שגם היא בכיוון. זה חלק מבניה של קשר.

מנסיון שלי הרבה פעמים בנות רוצות להרגיש שיש הדדיות מסוימת בשביל להביע רצון להמשיך ולהעמיק את הקשר, ככה שלתגובה מקרבת מצידך יכולה להיות השפעה גם על הצעדים שלה, כמים הפנים לפנים. כמובן- לכן צריך גם שהמילים שאומרים יהיו נאמנות לתחושה שלנו.

רק אמרתי בדרך עקיפה ולא בדרך ישירה.

השאלה לא היתה אם להתקרב אלא איך ועד כמה.

סתם, אני מבין את העיקרון

אבל לא כ"כ מסכים

כי בסוף גם על הרמיזות שאתה עושה אני יכול לומר שזה סתם פוגע אם נפרדים...

בעיניי בסוף זה חלק מהתהליך

ברור שמנסים להקל כמה שיותר

אבל בעיניי זה כן משהו שנצרך ועושה טוב

בטח אם אני מתלבט אחרי דייט ראשון

הרבה פעמים לדעת שלצד השני היה טוב יכול לדחוף לתת צ'אנס 

להביע עניין - בצורה עקיפה ולא בצורה ישירה.

מתאר מצב נתון ביחס לשלב ומאפשר במלל להבין מה קורה  

איך זה מראה על קרבה?

בכל מקרה גם אופציה של לזכור מה יש ולאחל זה להגיד אותו דבר בלי מילים וזה סבבה גם 

להגיד היה כיף זה יותר בוטה

(חייבת לומר שכקוראת לפעמים מהצד מדהים אותי הפערים שיש פה בין השרשורים. בשרשור אחד כמעט כולם מסכימים על זה שבדייט שני צריך לומר לבחורה שהיא יפה (אגב בעיני זה לגמרי יכול לחכות לאחרים החתונה) ובשרשור אחר לומר שהיה דייט נחמד זה מוגזם..)

אלא איך אומרים אותו, באיזה הקשר, באיזו טונציה..

אז אל תכעסו שאני מספרת לפעמים סיפורים, כדרך הסבתות..

חברה אחת, הלכה לפגישה עם מישהו. היא והוא גרושים.

הנ"ל הביט בה ומשום מה לא מצאה חן בעיניו כבר מייד

(למרות שהיא מאוד נחמדה). בחוצפתו (בנים, אף פעם

אל תעשו דבר כזה), נפנף למלצר שניגש (לובי בבית מלון)

שילך לדרכו....

איך אתם חושבים שהאשה הזו הרגישה?

מה לדעתכם הייתם עושים במקומה?

מה היא עשתה לדעתכם?

העונה נכונה יזכה ל.....שיר קטן. בלי נדר. 

חבר שלי קבע עם מישהי בפארק מסויים וקבע שיאסוף אותה מהבית.

הבחורה עלתה לרכב ואחרי 3 שניות אמרה שהיא מעדיפה גן ציבורי שנמצא 2 דקות משם. אחרי 20 דקות סיימה את הדייט. 

כל עוד מדובר על מקום ציבורי ומואר, לא רואה בעיה.

באמת לא הייתם מנחשים, כי מה שחברתי עשתה זה כדלקמן:

היא אמרה לו: סליחה?  למה אתה דוחה את המלצר. בא אני אראה לך איזו עוגה אני רוצה.

והיא קמה והצביעה על איזו עוגה נחמדה .

וחזרה למקומה בשלווה. (גם הציתה סיגריה,תוך כדי כך....)

(הוא חטף הלם!)

אגב, הם התחתנו...

הייתם מאמינים?

כך צריך לנהוג עם חצופים.

אמנם, זו לא תמיד סגולה לנישואין....

שהבניה של הקשר בצורה הדרגתית והשקיפות היא לא שלימה בהתחלה.. בלי לרדת לדקויות.

כלומר, יכול להיות שהיה לי דייט נחמד, ונעים, ומסקרן - ובכל זאת זה ממש לא הכיוון שלי.

להגיד תודה לאדם על הזמן שהקדיש לי נראה לי נימוס בסיסי.

לא מחפשת רמזים בדייטים ראשונים. זה שלב מוקדם בעיני.

זה היכרות בסיסית.

(ומי שהציע לי להתחתן בשלב הזה, הרתיע אותי).

הדרגתיות אני מצפה להתחיל לשמוע בשיחת יחסינו לאן.

למדתי שיש אנשים שממש מעניקים משקל ופרשנות לכל מילה - כשלא בטוח שהצד השני מעניק את אותו המשקל והפרשנות לאותה המילה בדיוק. כשיש תקשורת, אפשר לדבר על זה, להבין איזה מטען יש למילים של האחר. אבל בדייטים ראשונים - לא הייתי טורחת.

לחפש את הנימוסיות - זה כן. אבל איך בדיוק ומה משתמע מזה ומה בדיוק הוא מצפה ממני - אין לי את האנרגיות להשקיע (ולהתאכזב? מפרשנות שגויה).

אבל יש שדר כללי שעולה מהמפגש עם הבנאדם.

לא כזה מתחבר למילה נימוס... יש משהו בנימוסים שהוא לא אותנטי. 

נראה לי שבעל כרחנו אנחנו בצורה מסויימת מתרשמים עד כמה הצד השני רוצה ומביע קרבה. אני טועה?

בודאי חשוב להכיר טובה. 

מספר 3 - נשמע שאין לך עניין בקשר, ולי זה נשמע חצוף ולא רגיש לאמר את זה בזמן הפגישה. גם יהיר. אתה לא מעוניין? תסיים יפה ובכבוד.

אלא אם כן לדייטים הבאים...איתה. אבל אז צריך לאמר את זה קצת אחרת.

לא?

אני מעדיפה ישירות ואמת לא משנה אם אחר כך לא נמשיך

היה לך כיף? תגיד

מה זה קשור למה יהיה אחכ?

הכיף עומד בפני עצמו בלי תלות באם תמשיכו או לא

כן בשיחת יחסנו לאן אתה יכול לרמוז מה הכיוון לפני שאתה אומר במפורש

אבל ברור בפועל שיש מתח בדייט, לפחות בחוויה שלי..

דייט ראשון זאת לא סיטואציה שקופה.

ונכון, ביטויים עדינים של פרגון ושמשרים אווירה נעימה לא חייבים לשלוח מסר.

מצד שני, ביטויים יותר מפורשים כן שולחים מסר.

מי שלא חווה את המתח הזה אשריו ואשרי חלקו, באמת שאין לי טענות כלפי הגישה שלו

עם חיוך.

אם היה ממש טוב וגם הצד השני מרגיש את זה, אז "נהניתי איתך" ודומיו.

למה להסתיר שהיה לי טוב? מה זה יתן?

לא אמרתי לו "וואי תקשיב אתה מושלם, מתי אתה מציע לי?" זה סה"כ לתת לאדם הרגשה שהיה נחמד איתו, ולהרגיש טוב עם עצמי אחרי הדייט.

ואני הייתי שמחה אם היו אומרים לי משו כמו תהני עם החברות. זה גם לא מראה כלום מהצד השני לדעתי. זה יכול להיות נימוס, ויכול להיות מחשבה אישית כזה יותר. זה לא מרמז כלום. 

הטוב לפעמים מתערבב לי בראש.

כן, אם היה נעים אז היה טוב

אבל קשה להסתיר שיש גם שאלה של ציפייה ולא רק משהו חד פעמי.

אולי גם לא נכון להתכחש לזה.

ואם ישנה ציפייה להמשך - אז הטוב של הדייט תלוי גם בזה, לא? בכלל לא?

מעולה להיות כנה וישיר ונחמד ונעים (ונורא ואדיר ומתוקן ומקובל וכו'). ולהגיד שהיה לך כיף בדייט. אבל אם אתה לא מעוניין להמשיך - תעשה את זה קצר ובלי להכניס יותר מידי רגש לאמירה.

רגישות כלפי הזולת מחייבת לפעמים להקטין את האור שלי כדי שהאור של הזולת לא יקטן.

היתה בחורה שנפגשתי איתה בזמנו שבמשך למעלה מעשר דקות היא מסבירה לי בשיחה בטלפון למה היה לה כל כך טוב. אחרי רבע שעה היא אומרת "אבל זה לא מתאים".. ואתה מבין לבד גם למה לא מתאים - פשוט בשיטת האלימינציה.

במקרה אחר בחורה בקשר ארוך יחסית משדרת כל הפגישה כמה היא נהנית ושטוב לה ונותנת לך לשלם עליה וחותכת בסוף הפגישה (ידעה מראש).

נתתי שתי דוגמאות מתוך כמה וכמה. זה מאוד עדין. וצריך לדעת איך לעשות את זה נכון.

דהיינו בדברי אני כיוונתי למצב בו בנאדם רוצה להמשיך אך רוצה גם להיות מותאם לסיטואציה שמדובר בדייט ראשון ואין לו מושג מה הצד השני חושב ויכול להיות גם הוא לא יודע כל כך מה הוא חושב. הוא מרגיש שנעים לו. אתה אומר שזה לא הלמה אלא האיך ואני מאוד מאמין בזה באופן כללי אך לפעמים אי אפשר להפריד בין המה לבין האיך. 

אני חושב שגם מדובר באופי. ז"א אשכנזי קר כמוני שלא תמיד מחלק מחמאות בקלות יפרגן למישהי שהוא לא ימשיך איתה זה אפילו לא אופציה. ואם אני כבר החלטתי ברוב חסדי ורחמי לפרגן למישהו/י אז אז כנראה שהוא היה ממש משמעותי עבורי. ולכן אני אקח בצורה יותר משמעותית מה שאני מקבל וגם מה שאני מעביר. 

תוך כדי שאני כותב אני מבין שכנראה אני חריג בקטע הזה..

לא רק חריג, לדעתי זאת נקודה שעלולה להפריע לך גם אחרי זה עם אשתך.

גם קשה ליצור ככה קשר, לא רק להחזיק קשר קיים

הייתי אומרת שזה אפילו כמעט בלתי אפשרי.