אני חושבת שזו שאלה שראויה למענה

אבל לא בטוח שזה המקום שתקבלי אותו..

אולי כדאי לך לפתוח ניק ולכתוב בפורום לנ"ו?

או לשים שם קישור לכאן.

נשמע שהוא קונה מתנות, מביע מילים, רגשות.

אולי תפרטי מה פסיבי בו.

אולי את מחפשת משהו ספציפי מאוד שאפשר לתקשר אותו

הוא לא יפייס אם יש מריבה, אני צריכה לפייס את עצמי וזה משאיר משקעים.

לא יקבע פגישות

לא יזום שיחה לא יתקשר, גם אם מבקשת.

לא יזום שיתוף, צריך לחלוב אותו וגם אז זה לא עובד

לא יזום כלום ביחד. שום דבר.

וגם כשאבקש זה לא קורה.

אני באה אליו לא הוא אלי,

מחכה שאני אוביל את השיחה

מחכה להובלה שלי.

ויש עוד, לא הכל אפשר להגיד.

איך הוא קנה מתנות או הביע מילים? גם את זה סחטת ממנו?

בגדול, עם כמה שאני שונאת משחקים, אני חושבת שאישה צריכה להיות טיפונת קשה להשגה

לא משחקי כוח

אבל לתת לו להתקשר

לחכות שיזום

בלי לבקש

לא להקדים אותו

פשוט לתת לו מרחב להרגיש בחסרונך

אם את תמיד שם, אין לו מה להשיג

ולהיות עסוקה בעולמך לא לחכות על השעון לשיחה ממנו.

וגם לשחרר בהובלה, לא לצפות בדיוק לסוג הובלה שאת מצפה אליה, לא להעיר ולקחת חזרה את השליטה או לבקר כל החלטה שהוא לוקח.

עולים לי כמה מצבים

או שהוא לא מושקע מספיק בקשר

או שהוא נמנע מפחד להיפגע

או שאת מקדימה אותו ולוקחת בעצמך את השליטה

לא סחטתי כלום.

אם לא אזום הוא לא יעשה כלום.

אז זה נטו תקשורת

הוא יוזם בדרכו

וזאת לא הדרך שאת מעדיפה

כבר יש עם מה לעבוד

ויכול להיות שלנצח הוא לא יוביל בדיוק בצורה שאת מעדיפה

אם את אוהבת טיולים והוא לא, אל תצפי שהוא יארגן טיולים במיוחג בשבילך, כי זה לא הוא.

ותצטרכי להחליט אם לקבל אותו ככה

למשל אני העדפתי בעל שמוביל לגמרי לבד כלכלית ובסוף זה לא קורה ואני מעורבת מאוד.

ואלה החיים.

מה יקרה אם לא תכתבי לו או תתקשרי ראשונה?

כתבת שאת מרגישה שאת צריכה לחלוב אז השתמשתי באותה מטאפורה

מקווה שזה לא היה נשמע בטון מבקר

ולא שכל השיחה תהיה עלי.

אולי תעשי ניסיון

הוא יגיד שאני קרה ולא אוהבת ומזה מבין שנפרדים.

אז את צריכה להבין אם זה מתאים לך בהנחה שגם אם הוא ישתנה זה לא יקרה ברגע

לי נשמע מהמעט שכתבת פה שהוא לא בטוח בעצמו בתוך הקשר וצריך אישורים

ואולי לכן גם לא יוזם כדי לא לחוות דחייה

אבל אני לא מטפלת או משהו

אולי יש כאן עוד משהו

אני אומרת בזהירות, אבל אולי הוא זה שלא אוהב? אולי באמת פשוט נוח לו בקשר איך שהוא ולכן הוא לא מוכן להתאמץ?

מעבר לזה, את מרגישה שהוא מכבד אותך במה שהוא לא חושב/רוצה כמוך? אם תרצי ללכת למקום שפחות בא לו עליו, הוא יתנגד? או יזרום איתך? או יבוא איתך ויתלונן על זה?

זה קשה בעיקר כי באמת נשמע שמשאר הבחינות טוב לך איתו, אבל... אולי באמת לא נכון כרגע להמשיך? יכול להיות שעדיף לא להיפרד, אלא להחליט על הפסקה לשבועיים, חודש, כמה שטוב לכם, ולראות אחר כך אם יש למה לחזור או שעדיף להיפרד לגמרי?

יש לו כל מיני סיבות

כי הוא לא בתקופה טובה

או בגלל שעשיתי משהו שלא אהב

או כי אמרתי שהוא לא אוהב אותי כי הוא לא מוכן להתקשר שזה הכי מרגיז אותו.

מרגיש לי שהוא קצת מניפולטיבי. לפחות לפי מה שאת מתארת...

זה קשר שממש קשה לעצור, במיוחד כי באמת טוב משאר הבחינות, אבל מרגיש לי קצת מסוכן... נשמע קשר קצת רעיל...

אולי שווה להתייעץ עם אמא, או מישהי שמכירה אותך ואת מחזיקה ממנה וסומכת עליה?

(ואם את רוצה את יכולה לפנות אלי בפרטי)

אל תחפזי למסד את הקשר עדיין. תבדקי טוב. ייתכן שזה ישגע אותך לגמרי

אחר כך וזה יתבטא בדברים נוספים שיפריעו לך. המתיני קצת ונסי באמת

להתייעץ היטב.

אולי מה שמפריע לאורך זמן , עלול להפריע מאוד אחר כך ולהיות עוד יותר מסובך.

לענ"ד.

אתם בוחנים אחד את השנה כל הזמן עד כמה אוהבים לפי מעשים שאתם מצפים שהשני יעשה ומגדירים אוהב/ לא אוהב.

יש הרבה סיבות ללמה מישהו בקשר לא עושה משהו שהשני מצפה, לרוב זה זה קשור לעצמו/ך ולא לכמה אוהבים או לא.

אם הוא לא מוכן להתקשר כי הוא לא בתקופה טובה אולי לא כדאי להתקדם בקשר כל עוד הוא בתקופה לא טובה.

משהו תלותי ולא בריא

והתירוץ שלו מניפולטיבי

גבר שלא מוכן להתקשר אליך לא רוצה אותך.

לא מגיע לך יחס כזה,

זה לא מצב שמכבד אותך אהובה.

ממליצה לך להתרחק

אבל גבר שלא מוכן להתקשר אליך בתקופת הדייטים או אירוסין זה לא גבר להתחתן איתו ולא להמשיך איתו קשר.

זה לא נראה שהוא רציני לגביך, אולי את תמימה והוא שחקן.

את צריכה למצוא כוחות להפרד ממנו ולחפש לך תמיכה לאחר מכן.

תשמרי על עצמך.

שואלת שוב. עם כל המתנות, הדבר הדי עיקר, שזו תקשורת טובה, חסר. לא כך?

הוא לא נשמע רציני, או שהוא מחביא משהו.

אני במקומך הייתי בודק שהוא לא נשוי.

בכל מקרה הוא בעייתי כדאי שתברחי.

אם לפני שמתחתנים הוא כבר מדבר ככה ומתנהג ככה, מה יהיה חס וחלילה כשתהיו קשורים זו לזה?

מה שאת מתארת לא נשמע כמו זוגיות אלא כמו יחסים רעילים מאוד. אני יושב שטוב שאת שמה לב, וטוב שאת מודעת למה שחלש אצלך כרגע וגם למה שאת צריכה מזוגיות.

יצאה שבת, כתב שבוע טוב,

אמר שהתגעגע, שאל אם גם אני, אמרתי שכן ושלחתי ❤️.

בנקודה הזאת כנראה הבין שאני לא מתנהגת כרגיל ולא מובילה את השיחה והתפוצץ, אמר שהוא לא מתעסק עם הארד טו גט ונעלם.

עשה לי טיפול בשתיקה.

חיכיתי שיזום משהו, שיהיה אקטיבי, שירצה לדבר, שירצה זמן לבד ביחד אחרי שבת.

שיוביל משהו, שיחה משהו, כל משהו.

והוא נעלם.

ואז פתאום ב12 בלילה כתב- אני מבין שהיית עסוקה במוצ"ש, אז גמר חתימה טובה.

עניתי שלא הייתי עסוקה, קיוויתי שנהיה ביחד.

ואז אמר- עכשיו אנחנו לבד, אפשר עכשיו לדבר, אבל כשאני כותב לך זה לא טוב רק כי זה 12 בלילה ואת לא מעריכה.

לא יודעת איך לאכול את זה.

בחיים לא ראיתי כזאת התנהגות.

את מבינה עד כמה הוא מניפולטיבי ורעיל?

את רוצה לחיות בתוך זוגיות רעילה ומשפילה?

תניחי לו, שילך.

ועדיף שתחסמי אותו.

את תצטרכי תמיכה אחרי זה, יש לך?

זה הארד טו גט?

הבחור לא יודע להיות גבר, נשמע מאוד ילדותי.

וכמו שאמרו לך הוא רעיל ומנפולטיבי.

12 בלילה זה לא מכבד.

או שהוא נשוי או שהוא לא בקטע שלך.

הוא מחפש אצלך משהו מיני מהצד.

פשוט קשה לך להרפות ולעזוב

זה מאד אנושי

להיתפס לדברים הטובים ולא לרצות לשחרר בגלל דברים רעים

כשזה קורה לפני נישואים

זה קשה רק רגשית

כשזה קורה אחרי נישואים/ עם ילדים/ רכוש משותף

זה כבר קריסס

אחותי האהובה, חיבוק ענק ממש!

אם ככה הוא מרשה לעצמו לפני החתונה- זה רק יילך ויחמיר.

יש פה 2 נק'. האחת שהוא לא יוזם, וזה יכול להיות טיפוס או בגלל איזה מהו שעבר עליו, אבל בני זוג שנמצאים במערכת יחסים הדדית אוהבת ומכבדת ירצו להיטיב ואף לשנות התנהלות אם היא מפריעה ופוגעת בבן הזוג השני.

זה כשלעצמו פחות בעייתי כי זה עניין שאפשר לעבוד עליו עם מוכנות ורצון.

התגובה שלו לעומת זאת- היא אלימות ומניפולציה על גבול הנרקיסים לכל דבר מעניין. וזה רק יילך ויחמיר, ואם לא תעצרי את המעגל עכשיו- זה רק יילך ויחמיר.

אם את טיפה מתרחקת ובן זוג מאוזן קולט הוא ישאל מה קרה, למה את ככה הכל טוב? ויקשיב לך. מי שנופל אותך תאשמה- זו אלימות לשמה.

ציינתי קודם בלי פירוט שלא הכל אפשר לפרט- אם יש מגע פיזי או אפילו מיניות והוא מנצל אותך גם שם ומפעיל אותך באופן דומה, זו ההוכחה הכי חותכת לזה שזה לא תקין בשום צורה.

אהבה זה לא הכל

זה שיש רגשות החיבור גדולים זה לא תמיד הדבר הנכון.

אם את רוצה את ממש ממש מוזמנת לפרטי יש לי עוד מה לפרט ולהוסיף...

כואב הלב על מה שאת עוברת.

הוא משחק איתך משחקים רעילים ומניפולטיבים, זה גזלייטינג.

מי שאוהב אותך ומכבד אותך לא מתנהג ככה.

זה לא רק גבר לא גבר, ילדותי, מפונק, חלש, פסיבי שלא רוצה להשתנות ולא ישתנה בשבילך.

הוא אלים. את חייבת להבין את זה.

יקרה, את חייבת להתנתק ממנו.

שאל תרגישי שום רגשי אשמה. את ל א אשמה! מגיע לך מישהו כמוך,

אוהב, נורמלי, מכבד, מתקשר ומתקשר (המ הראשונה בחיריק השניה בציירה)...

מגיע לך. מאחלת לך שיהיה לך מישהו כערכך. בעזרת השם!

פתחתם את זה פעם?

כי היא נותנת לזה לגיטימציה כלשהי. כאילו משהו פה נורמלי.

צודקת

למזלך אתם לא נשואים עדיין ואין ילדים, זה עלול להיות מסובך יותר

אם קשה לך לחתוך כדאי ללכת לאיש מקצוע שיעזור.

אל תאמיני להבטחות לשינוי או לשינוי,

הוא נשמע מסוג האנשים שלא יתן לך ללכת בקלות ויעשה מניפולציות.

מכל מה שכתבת, זה לגמרי לא בלי פתח אפילו לאולי.

נשמע כמו כל הדגלים האדומים בזוגיות רעילה

מגיע לך יותר🩷

את יודעת לאיזה אשה באים ב12 בלילה?

הכזונה יעשה את אחותינו?

מחילה על המילים הקשות

לטובתך אני אומר

הוא לא מעוניין בך, אלא במשהו להשיג ממך. את לא מעניינת אותו, וזה הדבר הכי פחות גרוע. הוא אלים, מניפולטיבי, נרקיסיסט, וחיים איתו פשוט יהיו גיהנום.

תתרחקי ממנו כמה שיותר מהר. אל תתקשרי אפילו, תכתבי לו שאת לא מעוניינת לדבר יותר ושאם הוא יפנה אלייך, תפני למשטרה (גם אם זו לא הכוונה שלך, בדרך כלל זה עוזר)

כן מציעה לך להשאיר צילומי מסך של השיחה איתו, גם אם באמת תרצי לפנות הלאה עם זה, וגם אם מתישהו תנסי להיזכר למה נפרדת ממנו.

אני מקווה בשבילך שהוא לא יודע איפה את גרה, בבקשה בבקשה תיפרדי ממנו ותחסמי אותו. זה סרט רע שלא מגיע לך לעבור. באמת. תרחמי על עצמך, לפני שאת מבקשת מהקב"ה רחמים ביום כיפור.

אין פה בעיה של תקשורת, או גישור על פערים. וגם לא נורה אדומה. יש כאן אלפי נורות וסרט אדום שאסור לך להתעלם מהם. כל עוד את לא נשואה לו, ובלי ילדים- ככל תתרחקי ממנו כמה שיותר מהר, הנזק יהיה יותר קטן.

בבקשה תעשי את זה ותגידי שזה מה שעשית❤️

ותודה.

אבל לא מצליחה להכיל, זה פשוט המון.

והוא עוד פעם נעלם.

לא יכולה לחשוב על זה עכשיו, אולי אחרי הצום.

הוא מדבר הרבה על חתונה.

גבר שלא מתקשר אליך לא חושב על חתונה איתך.

תעזבי אותו, תתרכזי בעצמך עכשיו.

זה באמת הרבה לעכל, אל תשארי לבד עם זה,

אם אין לך תמיכה בחיים ואת צריכה משהו תגידי.

תעדכני מה איתך יקרה

חיבוק גדול!

אני לא רוצה להעמיס עלייך מדי..

אבל כבר כתבתי מוקדם יותר אז אשלח.

כתבו לך פה, ואני גם מוסיפה את החיזוק שלי לאור ההתפתחות של השרשור ומה שתיארת.

תאזרי את כל הכוחות שיש בך, לשחרר את הקשר הזה, להתיר אותו ולהיות מוכנה לטוב שעוד יבוא לחייך.

תאמיני לי שיודעת כמה זה יכול להיות קשה, כמה זה יכול לתעתע, כמה לא פשוט לשחרר קשר שנראה ומרגיש טוב מצד אחד, אבל מצד שני אין בו באמת אותך שמחה, נינוחה, בטוחה וסומכת.

את ראויה להרגיש מכובדת באמת כמו שזה מרגיש להיות מכובדת בעולמך.

את ראויה להרגיש שיש איתך מישהו שבאמת מתעניין בך ומבקש אותך ושמח בך, ומבקש קשר אמיתי, נוכח ומחובר.

את ראויה להרגיש שהקשר שאת בונה עם מי שאיתך זה קשר מכוון חיבור, מבוסס על תקשורת בריאה, בוגרת, טובה ומיטיבה לשני הצדדים.

את ראויה להרגיש ראויה.

את ראויה.

הלוואי ותראי גם בעצמך, שלטוב אמיתי עבורך את ראויה.

ורוצה לומר לך, שזה באמת יכול לבלבל מאוד הדיבורים על חתונה, ואל תיבהלי מהדיבורים שלו על זה. ושזה לא יגרום לך לעשות צעד לא מדויק ולא נכון לך, רק כי הוא דוחף לזה.

הבחירה אם לחבר את החיים יחד, צריכה שניים שרוצים ושמחים בבחירה.

ואם אין אותך כך, אין לזה בסיס.

גם אם הקולות מתעתעים, אל תשכחי אותך. אל תשתיקי את הרצון שלך (וכן, גם לא לרצות להמשיך ולרצות להמשיך הלאה בלעדיו, זה רצון) ואת האמת האלוקית שעוברת דרך מה שאת חווה ומרגישה שם. כי זה לא סתם, רוצים בכל העולמות שתהיי מאושרת ושמחה בבחירה שלך.

שולחת לך חיבוק גדול ואומץ לב לכל הצעדים הבאים, קטנים כגדולים.

וגמר חתימה טובה בכל העניינים כולם!

אני מקווה שיש לך דמויות שאיתך בחיים האמיתיים שמחוץ לוירטואליות, שתומכות בך ורוצות את טובתך, בעיניי זה הכי טוב ומדויק.

(אם תצטרכי ואכן יועיל לך, אני מוכנה לצאת מאנונימי ולתת לך עוד מקור תמיכה.)

(איני יודעת כמה זמן זה נמשך...) בקשר כזה. מבינה שזו מאוד מפתה, אבל גם מאוד מבלבל.

שמרי על עצמך. שנה טובה ושמחה לך. ושהשם ימלא את כל משאלות לבך לטובה!

אבל לא הבנתי את התגובה אליי...

יכול להיות שהתכוונת לפותחת השרשור?

אני עדיין ל א הסתדרתי עם זה....הסבירו לי פעם, אבל הכושר הטכני שלי כל כך

גרוע, שהייתי מתפעלת ומתפלאת מאוד אם הייתי מבינה...

אז אם עכשיו התכוונת אלי, אז כן. התכוונתי לפותחת השרשור. לא ברור לי

מה הייתי צריכה לעשות כדי שזה יהיה מובן. הרי כשמגיבים לאחר

שכבר הופיעו תגובות אחרות, התגובה שלך לא מגיעה ממש למי שרצית

להגיב לו. נכון? (טוב שאני כותבת את זה ולא צריכה לאמר את זה....

כתבתי כל כך הרבה פעמים את ה מילה "תגובה" בהטיות שונות

שבע"פ זה היה נשמע כמעט כמו גנן גידל בגן דגן......)

חייבים קצת הומור בסיטואוציות הסבוכות שלפעמים אנו מעלים

בפורום.....נכון?

בתוך הודעה ש*אליה* את רוצה להגיב. אם אין הודעה אחת ספציפית כזו, אלא נגיד את רוצה להגיב לפותחת השרשור על מכלול התגובות אז הגיוני לבחור בהודעה הפותחת, או לפחות הודעה אחרת של פותחת השרשור.

זה יעזור למי שקורא את ההודעות שלך גם אם את לא מצליחה להבחין איך מזהים בהודעות שכתבו אחרים למי הם הגיבו.

ולגבי הסוגיה הזו (איך מזהים), זה יכול להיות לא כל כך ברור בטלפון, כששרשורים נהיים יותר מדי "רחבים", אבל במחשב זה אמור להיות ברור.

כל תגובה מופיעה מתחת ובהזחה שמאלה להודעה שאליה היא מגיבה. אם יש כמה תגובות להודעה, הן יופיעו באותה רמת "הזחה", לפי הסדר בו הכל נשלחו.

למשל:

---שלום (ניק א)

------וברכה! (ניק ב)

------וברכה!! (ניק ג)

---------היי! (ניק א)

------שלומות! (ניק ד)

כאן יש שלוש תגובות להודעה "שלום" של ניק א'. הראשונה נשלחה על ידי ב, השניה על ידי ג.ןהשלישית על ידי ד. להודעה "וברכה!!" של ניק ג יש גם תגובה, "היי!" של ניק א'.

פה יותר מדי זמן...

אבל הכל בסדר, העיקר שהבנו למי התכוונת. למרות ששמחתי והודיתי על הברכות גם כן.

וריבוזום הסבירה פה למטה מעולה את עניין התגובות.

לשתף, לשתף, לשתף.

הקרובים אלייך צריכים לדעת כדי להיות איתך, לתת עצות, להגן, ולסייע.

אם את מתלבטת עם עצמך אז תחפשי לקרוא על זוגיות רעילה. זה יבהיר לך שהבעיה היא אובייקטיבית ולא תלויה בנו.

לא בשבילך אהובה, וגם לא לאף אחת כל עוד הוא לא מטפל בעצמו.

אין מה להתלבט, תשחררי אותו בלב שלם.

קשה לשמוע את מה שסיפרת ואני בטוחה שיש הרבה שאת מתביישת לספר.

ואין לך מה להתבייש, זה הוא שצריך להתבייש בעצמו.

בע"ה את תלמדי מזה ותצמחי מזה למקום הרבה יותר טוב, מגיע לך גבר הרבה יותר טוב.

יש לך מי ששומר עליך?

את לא לבד.

הבחור הזה הוא רעיל ומסוכן. תשתפי את הקרובים שלך ותחתכי את הקשר.

פאסיב-אגרסיבי זה משהו שאת לא צריכה להכניס לחיים שלך. האשמות, מניפולציות, התקרבנות, יוזמה ואז פסיביות. אין כאן זוגיות.

זה נשמע שאת מודעת באופן מלא לסיטואציה, מבינה בדיוק מה קורה כאן, יודעת מה יקרה בהמשך חלילה, ולכן אין סיבה להמשיך עם זה.

אולי הוא זקוק נ ו ר א לקשר שמחזרים אחריו כל הזמן מבלי שהוא יעשה כמעט דבר,

כדי להרגיש אהוב, מוערך? השאלה אם יתבגר מזה יום אחד, יהיה מודע לעצמו, יהיה

מוכן לעשות איזו עבודה.....והאם את יכולה להסכין ולהשלים עם זה לאורך זמן. אולי

זה עלול ל....שחוק אותך לאחר זמן? ואיך תחלקי את תשומת הלב בינו לבין הילדים,

אם תינשאו? אולי תהיה פה מלחמת עולם שאת או הילדים עלולים להיפצע בה,

חס וחלילה?

אבל תתייעצי עם מישהי מקצועית. עדיף.

וגם כששואלת הוא לא מספר כמעט כלום על החיים שלו.

אפילו סתם שאלות כמו מה היה לך היום מתקבלות בהתעלמות.

הוא גם לא שואל עלי, אני פשוט מספרת בשביל לשתף בחיים, כי רוצה, כי ככה עושים זוגות,

בשביל תחושת ביחד.

והוא מקשיב אבל לא הייתי אומרת שמתעניין.

היה נשמע שהוא בחור מקסים ואתם בקשר טוב

כל הודעה נוספת זה הולך ומדרדר ועולה השאלה למה כתבת את מה שכתבת בהתחלה.

שיש כימיה, שהוא כליל המעלות יש רגשות ושהוא משענת וראש על הכתפיים.

עם כל הודעה נוספת הוא לא נשמע גבר מקסים

ולא ברור מה מצאת בו שאת אוהבת

הוא נשמע בעייתי מאוד ושאת בקשר עם עצמך והוא לא נוכח שם והשיח מניפולטיבי

אם היית מישהי קרובה אלי הייתי אומרת לך להתרחק מהר

לשבת איתו לשיחה רצינית, ולהגיד לו "תקשיב, טוב לי ש.... אבל מפריע לי ממש ש..."

ותראי איך הוא מגיב, אם יש מוכנות מצידו להשתנות, יכול להיות שהוא לא מבין כמה זה חשוב לך.

דיברנו על זה הרבה, יודע כמה זה חשוב לי

כלומר, עזבי רגע דייטים. איך תהיה ההתנהלות אחר כך בבית? יהיו מחוות מצידו שידברו אלייך?

ואם את עכשיו לא תיזמי בכלל שיחות/מפגשים, פשוט לא תדברו ולא תיפגשו?

והוא לא מוכן לעשות את זה כי זה פחות מדבר אליו פשוט? או שהוא אומר "לא אכפת לי שאת רוצה, זה לא אני"?

אני לא אוהבת אולטימטומים בקשר, אבל אם תגידי לו "אם אתה לא תיזום מעצמך, זה נגמר" הוא פשוט יוותר? או ינסה יותר לבוא לקראתך? הוא בכלל הולך לקראתך במשהו? הוא מוותר על משהו מעצמו בקשר?

אם הוא לא היה נותן מתנות, היה נשמע לי שהוא בקשר איתך כי זה פשוט נוח לו. (למרות שגם ככה יכול להיות)

הוא לא מסביר למה לא.

הוא רוצה שאני אסתכל על מה שהוא כן עושה ונותן.

אחד הדברים הכי חשובים בזוגיות זה המוכנות להקשיב לשני באמת, לקבל ולכבד דעות והעדפות שונות, לבוא לקראת, להשתנות. זה ממש ממש הבסיס בעיניי. לראות שיש עם מי לעבוד.

כאן את מתארת מישהו שלא מקשיב כשאת מספרת באופן מאוד ברור מה חשוב לך.

לא מרגישה שיש הקשבה.

שלא כדאי להמשיך...

שימי לב שכתבת דברים חיוביים שהם יותר הרושם שלך כלפי האישיות שלו ומי שהוא: מקסים (הקסים אותך, זה יכול להיות שילוב של שפת גוף, מראה, סגנון דיבור, מחוות), חכם, מתאים (בתפיסת העולם? ברמה האינטלקטואלית? בתחומי העניין? לא פירטת אז אני מניחה שהכוונה שוב לדברים שהם אצלו, ולא דברים שקשורים ל*קשר*). כימיה והתאהבות יכולים לקרות לנו גם בקשר שלא טוב לנו.

כל אלה חשובים וטובים. באמת חשוב מישהו שמתאים לנו במזג שלו, חשוב מישהו באותה רמה אינטלקטואלית, שיהיו שיחות מעניינות, חשוב מראה שמוצא חן, חשובה התאמה בתפיסת העולם, חשובה הערכה, חשובה משיכה.

אבל מעבר לכל אלה הכי חשובות התקשורת הטובה, המידות הטובות, הענווה, הפתיחות והכבוד כלפי בת הזוג והנכונות לעבוד למען הקשר ולמענה.

ובכל מה שקשור להתנהגות שלו, ליחס כלפייך ולקשר אתך - כתבת הרבה דברים בעייתיים (חוסר הקשבה למה שחשוב לך, התעלמות משאלות שלך, חוסר התעניינות, האשמה), דברים שהם הרבה הרבה יותר מהותיים מהמעט החיובי לכאורה (מתנות ומחמאות).

על בסיס מה שכתבת (ואת זו שיודעת את הפרטים המלאים ואם מה שניסחתי כאן נכון), נראה שמאוד לא כדאי להמשיך בקשר כזה. גם אם יהיה כואב ממש וקשה להיפרד, כי כבר יש רגש כלפיו (וזה מובן, הרגש לא תמיד שואל אותנו, והעובדה שקשר לא טוב לא אומרת שאין דברים מאוד מרשימים, מושכים ואפילו טובים וחיוביים באישיות שמולך). אני בטוחה שיש איש אחר שיש בו גם תכונות שתוכלי להעריך, גם התאמה, וגם יהיה רגיש ומכבד ומוכן לבנייה משותפת כנה ואמיתית.

אלא אם כן התכוונת להגיב למישהי אחרת

ובסוף שאלת לדעתנו אז אגיד אותה.

זה לא מתאים ולא ילך לכיוון טוב ולהפך. רק יחמיר בטח בתחומים שיגיעו בהמשך ככל שהקשר יתקדם.

עזבי מחשבות של דתיים על חתונה וחיים משותפים כבר עכשיו זה בעייתי וזה ענין מאוד מהותי וזה עוד בלשון עדינה.

מכמה תגובות שלך בהמשך זה נראה גם יותר מורכב מסתם פאסיביות שהיא דבר נורא בפני עצמו עוד יותר מזה שהוא מצפה לאקטיביות ממך כאישה.

את לא תצליחי להתעלם מזה וזה יעלם כי זה דבר מהותי, בטח בין המינים וקשר בין זכר לנקבה אקטיבי ופאסיבי זה בשורש.

מה שכתבת עצוב ויפה וכן

אפשר להמשיך לפרט לכל מיני כיוונים אבל הבנת את דעתי

פתח תקווה....אבל כל עוד הוא כל כך חסום (קשה לי לקבל שהוא אולי נשוי אם כי, עם כל הכאב,

כדאי לבדוק אפשרות כזו, יש מנוולים, את יודעת....)....

מעלה אפיזודה שאולי.... אולי.....אולי.......(כי באמת לא מכירים את האדם הזה), עלולה להתרחש

אם תינשאו; סלחו על כולם על הגסות והבוטות - נניח שזה ליל הטבילה שלך, את מגיעה הביתה

והבן אדם או נפגע ממשהו, או מחק את הקשה ל השגה, ומגיע הבוקר ו...שום דבר לא קרה.

הוא נתן לך כתף קרה, הלך למיטה שלו, הפך פניו לקיר ונרדם. יכולה לתאר לעצמך איך אשה,

רעיה, יכולה להרגיש במצב כזה?

אבל חוששת לאמר לך: עזבי. שוב, כדאי להתייעץ מקצועית, למרות שהתגובות פה, כולן,

נפלאות. באמת בוגרות, רגישות, אכפתיות.... אין עליכם, פורום נחמד!

סבתא.

את מתארת גבר שלא יוזם פגישות ולא מוכן להתקשר אליך, אז מה הוא כן רוצה? (מתנות? אינטימיות?)

לא מתעניין בך, לא מספר על עצמו,

נשמע שרוצה זוגיות שטחית בלבד ומקובע על זה (מוח לוגי? חרדות? רווק מבוגר?).

אם הוא לא מוכן להשתנות או לטפל בזה את תיהי בודדה בתוך נישואים כאלה.

עם כל הצער יקרה, זה לא נשמע אדם לבנות איתו זוגיות.

אבל את צריכה להתעורר

גברים אומרים כל מיני דברים יפים כי הם מנסים להגיע למין איתך.

2 בסיסים של קשר שמופרים

1. מפריע לך משהו לאורך זמן

2. הוא לא עושה שינוי

לא משנה כמה מישהו מקסים

הוא לא יכול להיות טוב בשבילך

אם דברים שמפריעים לא משתנים

אם זה קורה לפני נישואים

זה יקרה הרבה יותר אחכ

וגם יתווספו בעיות אחרות

שעכשיו עוד לא ראיתם

האישו הוא לא רק להתרחק ממנו

אלא להבין מזה לקשרים אחרים

קשר צריך להיות כזה שמתאים את עצמו ומשתפר

לא כזה שיש בו זבובים טורדניים כל הזמן

מעלה כל מיני מחשבות ורגשות מניסיון החיים שלי, ורצון עמוק להתפלל עבורך ולחבק אותך שם במקום הכואב הזה, במיוחד כשיש הבנה שיש מצב שעוד לא... עוד לא הגעת הביתה.

כתבו לך פה הארות חשובות כל כך, ואני מוסיפה עוד שאלה שמהדהדת בי חזק להתבוננות -

את מרגישה בטוחה איתו?

ועוד כמה להרחבה:

את מרגישה שיש לך ביטחון שהצרכים הרגשיים, הנפשיים, התודעתיים וכדו' שלך יקבלו מענה כמו שאת מבקשת ורוצה וצריכה?

את מרגישה ביטחון שיש מישהו איתך ולא רק בסיפור הכיסוי החיצוני הנוצץ מבחוץ והמרגש ברמת הפרפרים... אלא בעומק,

מישהו איתך כאן?

וחשוב לי לומר, אני לא מכירה את הבחור ומבנה האישיות והסיבה לתקשורת המועטה מצידו ולא נכנסת למה הוא, כי כרגע את העניין. מה את מרגישה שם, ואם הבטן והרחם שלך אומרת לך שיש פה משהו לא מדויק.

וגם כשיש חשש ופחד, יש פחד ויש פחד.

יש פחד של אי וודאות שיודעים שנעבור את זה יחד ויש שם רכיב של שקט, כי אנחנו יחד.

ויש פחד של אי וודאות מול מי שאמור להיות השותף לחיים, ואם שם יש חוסר שקט... משהו מאותת פה שזה לא תקין. וצריך לברר מה, ולפעמים כמו שכתבו לך, ואומרת את זה כמי שלמדה על בשר לבבה מיותר מדי קשרים, צריך לנתק עם כל הכאב והקושי. ובמיוחד אחרי כל כך הרבה הזדמנויות שנותנים לצד השני להיות, פשוט להיות איתנו ועבורנו, והוא בוחר לא לקחת את זה ...

אז לשחרר באהבה.

כמו שמתקרבים באהבה, צריך ללמוד לשחרר באהבה.

מתוך הבנה עמוקה שזה לא שייך לי ולא מתאים לבקשת החיים שלי.

אז תשאלי אותך -

יש לי שקט בלב ובבטן כשאני חושבת עליו כשותף לחיים שלמים ומלאים?

לעמוד לצידו והוא לצידי מול מה שיבוא לקראתנו בחיים? יש על מי להיתמך ולהישען? יש ממי לקבל חיזוק במסעות החיים?

אם מבחינתך עדיין יש שם כן, למרות הכל, בשביל הלב שלך ורווחתך, תתעקשי שלא ממשיכים בלי ליווי חיצוני.

יש דברים שדווקא מישהו מבחוץ יראה וידע לכוון במקצועיות, כי מתוך הקשר אין לנו תמיד את הכלים האלו לתקשר או לשים לב לדברים בבהירות הנדרשת, במיוחד כשמעורבים רגשות וכדו'.

ואם לא, אז יש לך תשובה.

תעטפי אותך תבקשי תמיכה ממי שאפשר מסביבך, ותעשי את הצעד הזה לטובתך שניכם.

כי כל יום בתוך זה, רק מרחיק אתכם, שניכם מהמקום הנכון, המתאים השייך והטוב.

לך ולו.

מחזקת אותך ומתפללת לטוב לך.

תודה

אבל זה צריך להקשיב למקום שלך בקשר הזה ואני לא רוצה לכתוב סתם. צריך להכיר אותך קצת יותר בשביל זה. אם תרצי - תכתבי לי (ואני אישה).

שאלה נוספת: איך היית בקשרים קודמים? איזה גברים היו שם ואיך את הרגשת איתם?

כתבתם דברים נכונים וזה לא שלא ראיתי אבל קיוויתי שטועה.

כשזה מול העיניים קשה להתעלם.

תודה

את ראויה להכל

את ראויה לגבר שירצה להיות איתך.

זה כואב אבל זה בעיקר מעיד עליו

הוא לא שווה אותך

מגיע לך טוב יותר🤎

חושבת עליך, מתפללת

דואגת לך.

למקום שהיה לי מאוד משמעותי כנערה והותיר בי חותם עמוק

הרבה זמן רציתי לעשות את זה ולא ידעתי איך בדיוק לנהל את מה שזה יציף בי

ואני חייבת לומר - זה לא עשה הרבה

בהסתכלות שלי היום "על הנייר" מה שנקרא אני הבנאדם הכי גנרי בעולם - אמא ל2 ילדים, עובדת בעבודה רנדומלית לגמרי של אמהות, עושה קניות, רוחצת כלים (לפעמים מכניסה למדיח לפעמים המטבח נשאר מטונף😅), מכינה פסטה ושניצל לילדים..

עד לא מזמן היו עולות בי לפעמים מחשבות של - מה יצא מהילדה המחוננת הזאת? איך אראה לעולם את הכוכב הנוצץ שבי?

תכלס בדיעבד זה מחשבות הבל ושטות

בינינו,כולנו חיים את אותם חיים

בסוף מה "יוצא ממך", העתיד שלך, זה איזה יהודי היית, כמה טוב עשית (וזה בעיקר דברים שאף אחד לא רואה או ימחא לך עליהם כפיים), איך נגעת באנשים אחרים, אם זכית להיות הורה - אז כמה מדמותך השארת פה שמשקפת את הטוב הזה.. זה מה שקורה פה בגדול

בתי הקברות מלאים באנשים שאף אחד כבר לא זוכר. תחיה את החיים שאתה רוצה לחיות בלי לפחד מהצל של עצמך. זה קצר. יש מלא הסחות דעת. יש מלא "שטחים אפורים". זה הזמן לעשות את זה

יש לזה חסרונות. אם טוב לך שם זה סבבה.

בעיניי לפחות.

בסוף אנחנו לא הדבר הכי חשוב בעולם. צריך להיות לנו טוב בגוף ולעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות. אפשר גם לבצע מהפכות עולמיות. לא תמיד זה שווה את זה.

כי בסוף זה מה שרואים מבחוץ..

אבל מה שעושה את החיים למוצלחים יותר או פחות (בעיניי) זה מה שכתבתי בהמשך

ומדובר בדברים שהם פחות מדידים אמפירית מהחלומות שהיו לנו בתור בני עשרה למשל

מבחוץ את גנרית וזה בסדר.

אם טוב לך בפנים ואם החלומות שלך מתגשמים מדי פעם, זה מה שצריך להיות.

והבחוץ היום בהחלט מדבר..

אתה חי את העולם הזה הרי, פספסת את זה שהרשתות החברתיות שינו את העולם?

אבל לא אלה. יש אחרות.😃

ושל כולם.

אני מודה שמאוד צרם לי לשמוע על חלומות "מחשבות הבל ושטות".

בפועל אני מסכים שהחיים מלאים במשימות קטנות ושגרתיות, אני מסכים גם שהחלומות שלנו לא צריכים חללית וגלימה של גיבור על כדי להתממש.

אבל אם אין את האמונה מיוחד -אפילו שאני כוכב נוצץ ומיוחד- בעיניי קשה לחיות בלי זה. אם אין לי ייחוד מה אני תורם לעולם שאחרים לא תרמו?

בכל אופן, דיברתי על חוסר היכולת שלי, להרגשתי, להביא איכויות שיש בי לסביבה, ועל הקושי והבלבול שהתווספו אצלי עם השנים

אנסה שוב:

ברור שבכל אחד מאיתנו יש ניצוץ מיוחד וכוכב זוהר.. ברור הרי אנחנו חלק אלוק ממעל

ולכל אחד יש שליחות וייחודיות ותכונות שיאפשרו לו להוציא לפועל את הייחודיות שלו

אני התייחסתי במה שכתבתי רק להיבט החיצוני של הדבר.כי הרבה פעמים אנחנו משווים את עצמנו לאחרים ש"מצליחים" יותר כלפי חוץ וזה יכול להחליש.

אז באתי להגיד בעצם שכלפי חוץ כל אחד יכול להסתכל על מישו שהוא "יותר" ונתתי את עצמי כדוגמה לזה שאני אישה "רגילה" שעושה דברים "רגילים". אבל זה רק כלפי חוץ. גם בי יש את הייחודיות שלי שבאה לידי ביטוי,כמו כולם וכמו שכתבת לא צריך בשביל זה גלימה ואפוד זוהר ואבק כוכבים.

לגבי דברי הבל - הכוונה היא שוב, לגבי מה יוצא החוצה כשהעולם היום כולו חיצוני ומורכב מעטיפות חיצוניות

כל אחד יכול וצריך להביא לידי ביטוי את עצמו ואת הייחודיות שלו. אני רואה בזה חלק מהשליחות שלנו בעולם. הקושי האמיתי הוא - להרשות לעצמנו להיות מי שאנחנו

אנחנו מונעים מפחדים ומאמונות מגבילות והרבה פעמים לא מצליחים להכיר בערך האמיתי שלנו. והרבה פעמים אנחנו מצפים לקבל על זה הערכה מהסביבה וזה לא תמיד מגיע ואנחנו מרגישים שאנחנו מפספסים או שאנחנו חיים "ליד". צריך להקשיב לזה .

אני חושבת שהתסכול הזה שלך קורא רק להתבוננות ולדיוק. מה אתה חושב שטוב בך? מה היית רוצה להוציא ממך החוצה? למה זה לא מצליח לדעתך/ מה מונע ממך להיות שם? מה היית רוצה לדייק בדרך?

אתה לא צריך לענות על זה כמובן זה רק חומר למחשבה

ואולי אולי בגלל שאני בעצמי עברתי עם זה דרך כתבתי את התגובה ממקום קצת "שבע" ופחות אמפתי אז התנצלותי הכנה

מה זה מתבגר

נניח 15

+10

25

זה תחילת החיים

לוקח זמן לבנות אישיות וחלומות

ואז לנסות להגשים אותם

(אני זוכרת את עצמי בגיל 30 אבודה לגמרי

היום בגיל 40 פלוס אני מסוגלת לחלום ולהגשים הרבה דברים שבעבר לא היה לי מושג איך להגיע אליהם)

אז תדע שמותר להיות שם. שזה חולף. ושהכי חשוב כרגע זה פשוט להרגיש את מה שמרגישים עכשיו.

חוששים לטבוע בסוף....

זה קשה אבל זו טעות. כלל הרגשות הקיימים, קיימים מסיבה מסויימת.

לקחת הפסקה יזומה, עד כמה שאפשר

ללכת למקום שהלב והראש שקטים

בין אם זה ים או ספריה או יער או סתם בחדר.

אם עוזר- לכתוב, אם עוזר- להקליט, אם עוזר לדבר, לעצמך, להשם...

הכל הכל עובר

כל רגש הוא מתנה

גם אם קשה עכשיו לראות...

שקט. לטייל בין מדפי הספרים. לשלוף משהו ולשבת על הכורסא, לקרוא.

אם אפשר אפשר עם כוס קפה. ואם עוד אפשר, עם עוגת קצפת גדושה

ורכה.

אבל אני מעדיפה חוף רחוק, שקט, עם ים שקט וצלול והמון דגים צבעונים

שטים מתחת למים.

אתמול חיפשתי. אפילו ליומיים, שלושה.

בכרתים כבר היינו וזה מקום מאוד תלול.

שאלתי את אדון AI והוא המליץ על קפריסין

יש שם חופים שקטים ורגועים וים שקט.

אולי אסע. רק 65$ טיסה הלוך וחזור, אם איני

טועה. יש בית חב"ד, הוא אמר, ופירות וירקות -

אין בעיה.

הייתי מעדיפה עד הקיץ הבא, אבל זה לא בא

בחשבון כמובן.

אם מישהו (חלילה) חושב לצאת מן הארץ

קצת, ממליצה על כרתים - מקום הנקרא

באלי. בסוף החוף, אחרי כמה חופי רחצה,

יש חוף עם ים צלול, שקוף, טורקיז....

הייתי נוסעת שוב, אבל לא בטוחה שרוצה

לבד. נראה. ומצד שני, עוד חברה, זה

עוד דיעה, עוד רצון.....

ובסוף, עד כמה שאני מכירה את עצמי,

אשאר כאן , עם המועקה, הדכדוך

ה- אוף מתי ייגמר כבר כל הבאלאגן...

באוטובוס מתפקע מילדים , אמהות, גלגלים, תיקים, עגלות, צרחות....

ושם אהיה בפיסת ים של "סלח לי", צפופה וצפודה, מול בתי המלון המכוערים

שמעתי שהחותים כבשו איזה אי במיצר הורומוז; לאחר חקירה יסודית

הסתבר שאין שם אפילו עץ אחד אולי. הכל סלעי וחם ורותח. הא, כן,

וחותים...

מישהו יודע כמה עולה אי בסביבות יוון, משהו כזה. לא מתוייר

בכלל, עם מעט אנשים, עם מפרץ הסוגר על קטע גדול של

ים מרהיב רוגע.....?

אפשר גם להשכרה, אם לא יקר מדי....

דמי תיווך יהיו הרשות לשהות שם בשבוע הראשון

חינם. המזון עלי גם השתייה. אבל אסור לו או לה

להטריד אותי בזוטות כמו "האם יש כאן כרישים"

וכאלה. הכל יהיה כתוב וחתום.

יש גם בישראל חופים ריקים. אפילו בחוה"מ ובאוגוסט. צריך רק להכיר.

וגם ביוון יש מקומות פחות מתוירים

אם רוצים פחות הסחות דעת וזה.

לא רק לאחרונה, גם לפני שנים רבות. מכירה אישית.

המטהרים, המרגיעים...

וזה לא אותו ים למרות שזה אותו ים......הים שלנו עצבני, מרדן ותוסס, כמונו.

הים שלהם, שקט, שלוו, רגוע, חי בעצלתיים כזה, כמו העם היווני שם....

תודה על התשובה!

עד שתמצאו את האי שלכם.

עולם מתוסבך

כשאין כוח להתמודד

אז לא

לא חייבים לחשוב/ לפתור/ לעשות/ להמשיך כרגיל

אפשר לעצור ולשהות באין כוח

לתת לו לנכוח

כנראה הזמן יעביר אותו

ואז אפשר לחפש צעד קטן קדימה/ לשינוי/ שיפור

עזרתם.. ממש(:

או שתמצא אפשרות לישון שבעים שנה כמו חוני המעגל.

זאת הרגשה טבעית

ואולי זה באמת יעזור פסיכולוגית או משו

בנתיים אני רק מחכה ומנסה לא לחשוב

פשוט להיות

ונראה מה יהיה בעתיד😊

הוא יכול להיות קשוח

תודעת הנהר

סימן שיש לגיטימציה אפילו מחז"ל לתחושה הזו...

אני לא מנסה לייאש, אבל נראה לי גם לא לעודד

אבל מה שבטוח הוא שאת\ה צריכ\ה להצדיק את קיומך כאן בעולם...

שלא תוכל\י סתם פשוט להעלם ככה...

כי:

אמר נראה לי בעל תניא (אגב, רק בשביל ללמוד תניא שווה לא להיעלם.. נסה\י זאת) שאדם יורד לעולם 70 או 80 שנה לפעמים רק בשביל לעשות פעם אחת בחיים טובה גשמית או רוחנית ליהודי אחר..

אז פעם הבאה שאת\ה יוצא\ת לרחוב, תביט\י סביבך ותתבוננ\י אם יש מישהו או מישהי ברחוב שאולי נראים שמרגישים גם כמוך, באסה של'חיים כזה. ותשחרר\י להם חיוך חם ואוהב מכל הנשמה, ו...

ואולי בשביל זה באת לעולם?

לא שווה?

נראה לי שכן.

מה שבטוח ששווה לבדוק, לנסות

המון ברכה המון אור

אגב אני בת

ונכונ אתה צודק

נראלי אל משנים תפיסה לזה זה יכול לשנות ממש

לטובה

רק כאן הספקת לשים כבר שלושה סמיילים לכמה מהמגיבים.

לפרגן לי ולכולם שזה עזר לך, שזה יפה..

את חושבת שזה לא עשה לי נעים על הלב?

עשה ורבע! באמת!

יאללה, הכול בסדר

להמשיך הלאה בחיים, לפעול, להתקדם, לא להיבהל משום דבר

והעיקר -תמיד עם חיוך על הפנים

(:

(אגב, בדקות האלה ממש עברתי חוויה קשה שלא חוויתי כמותה מזה חודשים רבים.. אבל לא נורא. ממשיכים, ממשיכים. "אומרים שבסוף יהיה טוב")

פשוט כתבתי את זה ברגע שהיה לי ממש קשה

ובאמת רציתי להיעלם לרגע..

אבל בה עכשיו כבר אחרי

וזהו...(:

באמת בסוף יהיה טוב זה בטוח

יכולה לעזור. גם לדבר עם חברה שזקוקה לעידוד, יכול לעזור; כל דבר שיתן לך

תחושה של כח, של יכולת, של שווה...

אחרי שהתלוננתי קודם, קראתי שלשום בערב ספר שהיו בו קטעים כל כך מצחיקים

ש"התפוצצתי" מצחוק. אז מצב רוח לא טוב, יכול להשתנות (לפחות זמנית), מהסחת

דעת למשהו נחמד, או מצחיק, או ללכת (כן. אפילו לבד!) לאכול גלידה עם המון

קצפת (אם את אוהבת), כל דבר קטן שהוא בעצם גדול....

חשבתי על זה (גיליתי את אמריקה...) שהכי חשוב זה להיות בשמחה.

לחשוב על כל יום בפני עצמו. רק היום.....ממליצה על הספר של דייל

קרנגי "אל דאגה". אולי גם מיינדפולנס. אחד המגיבים אמר שיש

ביוטיוב.

באמת, לא תהיה לנו הזדמנות נוספת לחיות... ואתם כל כך צעירים!

כל החיים לפניכם! כל כך הרבה דברים יכולים להשתנות ולהשתפר.

מה שרואים ומרגישים עכשיו זו לא המציאות; זה נובע מהמציאות

הפנימית שלנו. זו לא אמת. ורגש זה דבר שעובר.

ואם קשה ומסתבכים, אז למה לא ללכת לאיזה יעוץ?

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים. לא לחכות עד

שנסתבך עוד בפקעת הלא ברורה שלנו!

יש את "למרחב". בירושלים, ברח' חירם (אחד

הרחובות מרח' ירמיהו, סמטה מרח' שבו אושר עד.

התורים ארוכים. רק כרטיס קופת חולים.כ

יש גם את ער"ן לעזרה ראשונה. העיקר -

מה שחווים ומתייאשים ומסתבכים ומסובכים

עכשיו זו לא באמת המציאות האמיתית שלכם.

זה נובע ממשהו פנימי ולעתים כדאי להעזר

בזולת שיודע להפנות את הפנס למקום

האמתי, במה שנראה לנו חושך מצריים....

שנה טובה. ומתוקה! כן!

חשוב!

נשמע קשה ממש. אני מבין אותך ומסכים איתך לגמרי. אכפתיות כנה מעומק הלב יכולה להפיג או לפחות להקל במעט תחושת בדידות, אחת התחושות הקשות בטבע.

לא ביקשת, אז לא אכביד עליך ולא אגיב לגבי מה שכתבת על מה האיחול שנה טובה גורם לך, רק אגיד לך שנשמע שאתה אדם זהב.

אחי, שנה טובה ומתוקה. על אמת.

הרי לא ייתכן שהוא נותן לנו חינם יום, חיים, כדי שנהיה במצב רוח שפוף כזה....לא ייתכן

אם חלילה היינו חולים קשות או בבית חולים, כמה היינו מתגעגעים לשיגרה. לא?

זו לא הטפה. אולי בעצם כן. אבל קודם כל לעצמי.

הרי לא ייתכן שכשאגיע למעלה והוא ישאל אותי בחמלה וברכות, "איך היה?"

ואני אגיד בשאט נפש:

איכס. נורא!

אני נורא מתחלחלת למחשבה הזו.

אז אני כן בעד איזה שינוי. וקודם כל חופשה. חופשה במקום שאף אחד

לא מכיר. במקום זר. נוף אחר, עיר אחרת, מזג אוויר אחר...

זה אומנם לא פתרון עמוק, ואולי סוג של בריחה, אבל אולי מותר

קצת לברוח? לא עדיף מלחשוב על החיים: איכס. נ מ א ס לי! ?

אולי להתחיל לצייר? אולי אפשר גם בארץ, לנסוע באוטובוס

לעיר אחרת, שאנו לא מכירים. לשבת במסעדה איזו שהיא,

לטייל באיזה רחוב מושך, לשכשך רגליים (אם יש ים או אגם

או נחל)

כי במצב כזה, יש, לי בכל אופן, תחושה שאם לא אעשה את זה,

אני עלולה לצאת מעורי, ממש, ולפרוח בלעדי למקום אחר.

רק לא הצלחות הללו שצריך שוב להדיח, השבת ששוב

מתקרבת ואני לחוצה כל כך, התלונות של איזה בן

משפחה, הציפורים שלנו שצריך להאכיל, לנקות,

להתייחס (לאחת מהן, היתה עצירות נוראה, מחילה

מכבודכם, והיינו צריכים לטפל בה...) - לראות

אותן נצמדות לידית של החלון הסגור ולא מזיזות

את העיניים מהנוף הפרוש בחוץ וכל כך, כל כך

רוצות לצאת לחופש, להמריא, להרגיש את המרחב

הפתוח, את האוויר המרשרש מתחת לכנפיים...

כל כך רוצות.

לבי לבי עליהן.

גם אני מרגישה כמעט כך זה תקופה,

והרי אין לי מגבלה לצאת, לעוף,

הבעיה היא שאיני יודעת לאן

איני מבינה למה, והחגים החשובים

והיפים האלה, עושים לי מצב רוח

לא כל כך....טוב.

גם ימי השגרה שבעקבותיהם הם לא

משהו.א

אבל חייב להיות משהו, משהו יפה

משוחרר, שמח, מלא אוויר שיבוא,

שיבקע מהמצוקה הזו.....ועלינו

לגלותה. עם המון בקשה מהקב"ה.

המון תחנונים. שיבין. שירחם.

שיגלה לנו איך עושים את זה.

כי אני ממש לא רוצה לענות

לו, למעלה, כשיפנה אלי בחמלה

ואהבה וישאל: אז איך היה?

לא רוצה לענות לו: היה איכס.

איכס היה. לא. ל א. אסור

לנו לענות כך. אסור לנו להרגיש כך.

אסור לנו להעציב אותו. לאכזב אותו.

הוא כל כך טורח. להנשים. להאכיל.

לתת בית. לתת עיר. לתת עיניים

לראות. רגליים להלך. ריאות לנשום

לנשום......

אסור לנו.

אנשים לא בהכרח אדישים. הם פשוט לא מבינים מה מתחולל בלב שלך ומחכים שאתה תעשה את הצעד

יש לנו אמונה בה' ואנחנו יודעים שהכל לטובה.

אמנם הבדידות היא קשה,

אבל דווקא מתוך הייסורים אתה יכול להתקרב יותר לה', אין לך מי שיפריע בסדר הקבוע.

תעשה מהלימון לימונדה.

ושלא תהיה לבד...

חוקר קוטב בתחנת מחקר בקוטב שהחליט שזה לא די רחוק לו ועשה

התבודדות לבד לגמרי במקום רחוק מהחברים בתחנת המחקר.

היה לו קשה. מאוד. אבל מעניין איך הוא מגיע לסוג של הרהורים

ותובנה רוחניים תוך כדי....הוא היה גוי. והספר מלא דיווחים

על מזג האוויר שם וכד' , אבל הוא מעניין. בין השורות.

הוא הגיע מאחוזה אמידה כנראה בארה"ב וההתבודדות

שלו הניבה את המשפט הבא: לכמה מעט בעצם זקוק האדם.

הכי מרגש זו המסקנה שלו כמה הכל הרמוני. מאוד יפה.

איפה זה תופס אותך? שאתה יכול לעזור ולהושיע?

מנסיוני,גם אם אני יודעת, זה לא עוזר לאדם שמולי אם לא הגיעה שעתו לדעת. ואני ממש מאמינה בזה. אני לא יכולה להקדים זמנו של אף אחד. גם אם נדמה לי שאם אכתוב ותהיה תועלת אפילו של הזדהות, לא אכתוב, אאכ ומדובר באדם מאוד קרוב (אישה עמובן) ואז אשלח חיבוק ואגיד שאני פה ותו לא. לפתוח דברים אישיים של אנשים ביזמתי - זה לא. בדגש על ביג לא.

באופן אישי קרה לי פעם שניסו לעשות לי את זה ומחוויה אישית שלי זנ גם לא היה מדויק בכלל וגם בתזמון גרוע וזה עצבן אותי מאוד. לא תמיד אנחנו רואים את המכלול גם אם נראה לנו ש"עלינו על האלגוריתם". לפעמים זה נורא רחוק מהמציאות אפילו.

וגם אם כן - יש אנשים שלא באמת רוצים לדעת וההדחקה שומרת עליהם מהתמודדות שהם לא מסוגלים להכיל

יש אנשים שלא רוצים שידברו איתם על זה

ויש אנשים שרק נדמה לנו שאנחנו יודעים מה עובר עליהם ומה ואיך

והכי - זה נתפס כמתנשא ליזום על זהשיחה כאילו אתה יודע הכל. וככה אנשים ממש לא מקבלים.. פשוט חסר תועלת

קרה לי גם עם חברה שהתייעצה איתי על משו. עבר זמן היא הלכה לטיפול וחזרה עם תובנות של בדיוק מה שאמרתי לה. רק שכשאני אמרתי - היא לא שילמה על זה😅 ויש לי פחות ילדים משלה והיא הייתה מדגישה את זה "אבל את לא מבינה כי יש לך רק 2 ילדים" (אז למה שאלת את דעתי🤷. לא יודעת כמה ילדים יש למטפלת) בקיצור מקווה שהבנת. לפעמים עדיף לשתוק וגם אם נראה לי שאני יודעת,מלבד הפורום שאני יותר מרשה לעצמי, אני לא מייעצת לאף אחד. רק מקשיבה. זה רוב מה שהאנשים רוצים ממילא ממי שהוא לא איש מקצוע ואם הם לא ביקשו אז בכללללל

בקיצור( אחרי חפירה ארוכה😅) לדעתי הדבר הכי טוב לעשות אם יש כח - לבקש מהשם שימצא להם מזור.

זה נכון מה שכתבת פה. גם אם כל העולם מסביב (או לפחות מי שפוקח עיניים) רואה, אם הוא "עיוור" לא יעזור שתסביר לו. הוא צריך לעכל את זה בזמן שלו.

אני חושב כמוך שנכון לא לכתוב. אבל בכל זאת, זה הציק לי לכן בחרתי לכתוב בפורום (ולא רק) ולא באישי לדמות הרלוונטית.

שלאנשים לא חסר ידע

בטח לא בעידן של היום

מה שמעכב אנשים זה

אמונות מגבילות/ קושי ביישום/ בהתמדה

אבל בעיקר אין טעם לומר אבחנות

כי הלמידה האמיתית של בנאדם מתרחשת מנסיון אישי מניסוי וטעייה מלמידה מהטעויות

ולא מתובנות/ עצות של אחרים

ולכן בחרתי לכתוב בפורום ולא לכתוב לדמות עצמה.

וגם סוג של לקרוא מחשבות

להבין מה הצד השני חושב

אפשר להבין אופי של בנ"א משיחות

מהתכתבות

אבל אם כבר יוצא, אז אם אני יותר נותן חשוב לי שיעריכו את זה ולא ישתמשו בי כטישו מובן מאליו.

ואם אני יותר מקבל, חשוב לי שזה שנותן יתן את זה בלב שלם, ולא יהיו לא ציפיות סמויות שאחזיר לו משהו שאין ביכולתי להחזיר, ושהכול יהיה על השולחן.

אחר כך הנטיות משתלטות עליו

כל אחד עם הנטיה שלו

הרוב מעדיפים לתת מלקבל

אני 50-50

כי נדמה שזה הפוך. כולם רוצים לקחת.

באיזו עמדה נמצאים

יש אנשים ש'שווה' לקחת מהם ויש ששווה לתת להם

זה נכון שבסוף אנשים לרוב (או אולי תמיד) רוצים להרוויח משהו

יש כאלה שבאמת מתאים להם להעניק מכל מיני סיבות. אבל זה נכון שרוב האנשים לא כאלה.

אחת הדרכים הכי קלות לקחת משהו

זה לתת משהו קודם

ואז אפשר לקחת בקלות

ככה שקודם כל צריך להבין אם הנתינה היא באמת נתינה או שמא לקיחה

וכנ"ל הפוך

אגב, לא רק בני אדם עושים את זה. גם המציאות עושה את זה.

זה מעגל טבעי

דינמיקה כזו

שמי שיודע יכול להשתמש בה

במקרה הטוב בטוב

במקרה הרע בניצול

לתת זה מספק (אם אתה לא מרגיש שזה מוחק אותך)

וגם צריכים 'רשות' כדי להירגע לפעמים. לנוח.

זה סטטוס חדש שלא היה בשאלה.

מתחבר יותר למהלכים פוליטיים ולניצול יותר מנתינה או קבלה בקשר אישי.

אם תסתכל על רוב התגובות כאן תראה שהרוב מעדיפים לתת.

הכל בקשר לסיפור בראש שלנו.

זה שהשתמשת במילה לקחת אומרת הרבה, התייחסת למי שמקבל באופן של לוקח שהוא אקטיבי.

אני בסיפור אחר בטח אם ברקע יש קשר.

מכיר את הברכה שהרבה אומרים שתהיה תמיד מהנותנים?

הכל מפחד שהם מספרים לעצמם כאילו יש איזה עסק שנחתם שתהיה או מזה או מזה ואם אתה נותן אז תזכה לא לקבל (לא להתחנן ולקבץ נדבות)

כמו שכתבתי הרוב מעדיפים לתת גם אם הסיבות שונות מאחד לשני.

כי יש אנשים שמקבלים (מנותן בשמחה) ויש אנשים שממש לוקחים. וזה סיפור אחר לגמרי.

הוא תמיד נורה אדומה

כי קשר תקין צריך להיות מאוזן

מבחינתי

לתת יותר

לא רלוונטי

אני לא פריירית

ולקבל יותר

גם לא רלוונטי

מי שנותן יותר

הוא או סמרטוט

או ירצה בעתיד תמורה

לא אוהבת להיות חייבת למישהו

די הרבה מקום לצד השני ולאיך שאת תופסת אותו ולאיך לדעתך הוא תופס אותך וזה נשמע כמעט חרדתי הצורך שלך בשוויון ואיזון.

אני משתדל להיות מול עצמי בקטע הזה, אם אני נותן אני מוחק ממני את המתנה ושיעשו איתה מה שיבוא להם, היא שייכת להם. לא רואה ניצול ולא ציפיה ולא פראייר במי שנותן או סמרטוט במי שמקבל.

לא בחתונה שאני לא בודק מי נתן כמה ולא סופר כמה אני נותן ביחס לאחרים ולא בשום קשר.

השיקול היחיד עם הצד השני זה אם אני יודע שהוא בעייתי אז זה כבר שיקול שונה אבל מצידי, לא קיים.

בטח לא בקשר זוגי, בטח לא מול משפחה או ילדים.

אין איזון בחיים ככה הם בנויים ולשם הם מובילים, את לא חייבת לאף אחד שנתן לך מתנה והוא לא אמור לחכות לתמורה זה דפוסי קשר בעייתיים.

נתינה וקבלה זה לא בחפצים וגשמיות זה בזמן, יחס ועוד המון דברים, לא צריך לחשב יחס, שזה מהות הנתינה והקבלה.

זה לא מתנה חד פעמית לחתונה

זו אינטראקציה לאורך זמן

עם משמעות ותועלת חברתית רגשית

אם אין לו תועלת

הוא לא רק מיותר

הוא כנראה גם מזיק

זה כמו פינג פונג

אם אני זורקת והכדור נופל כל הזמן/ אם זורקים עלי כדורים בקצב לא מתאים

זה לא כיף

זה כבר לא משחק

זה מטרד

מדידת קשר כטוב/ בעייתי

זה עניין של סטנדרטים

יש לי מספיק קשרים טובים ותורמים

אין לי עניין בקשרים שלא כאלה

עם ילדים זה אחרת

אני המבוגר האחראי

ללמד ולכוון אותם לשחק נכון

ואז שהם גדלים

להיות גאה במי שהם גדלו להיות

המתנה היא אולי חד פעמית אבל היא רק נקודה קטנה שמשקפת קשר ארוך ומשמעותי עם העליות והירידות שלו וכמובן עם התועלת שלו לגבייך.

שוב העלית את התועלת, פינג פונג והדו כיווניות הזו ששואבת אותך פנימה לאיזה שיח מאוים שתמיד בוחן את נקודת האיזון והפחד מלצאת פראייר (שזה מאוד ישראלי).

כולנו שם וזה לא תמיד רע רק תראי שלפעמים תועלת היא סתם חיוך או הרגשת הקלה או קשר חברי פשוט.

נתינה וקבלה זה לא פינג פונג גשמי או רגשי שמחובר למחשבון.

מחשבון שבודק כל הזמן את תועלת הקשר

את האיזון

את ההדדיות

האם יש תועלת או שזה מיותר ואז לחתוך את הקשר

להקליל

לא רק קלילות אלא לחיות יותר מול העצמי שלי ולא מול אחרים

להיות ביחד עם מישהו בסיטואציה כלשהי

ליצור דו שיח/ פעילות גומלין

כדי להיות לבד אני לא צריכה קשר

הבדיקה התמידית היא לא חרדה/ בדיקת שוויון

אלא קבלת פידבק

אולי החרדה היא לפחד לבדוק מה השני מגיב/ עושה

במקום להסתכל לו בעיניים ולהגיד מתאים/ לא מתאים לי

זה כל מהותו של הקשר

לא היחס לנתינה או קבלה או חישוב שלהם מאחורי הקלעים.

קשר זה דבר הרבה יותר רחב מפעילות גומלין מחושבת ומאוזנת.

למה להיות לבד?

קשרים טובים זה מהדברים הכי טובים שתוכלי לאחל לעצמך.

אין דואליות של קשר במתחים ומטענים פנימיים שנובעים ממתח של ציפיה לקבל אחרי נתינה או הפוך.

בתקשורת אמיתי יש גם שתיקות ואם משהו לא ברור מדברים עליו ולא מחשבים, מצפים או ממתינים שיקראו מחשבות כי כולם אמורים לחשוב כמוני.

זה נכון לא רק לקשר אלא בכלל בחיים. לא לחיות מול אחרים או לחשוב במקומם ומי שחושב במקומי על מה שאני חושב בדרך כלל יטעה ויאכל סרטים סתם.

הפוך מלהיות לבד, לתקשר באמת.

כבר נושאים נוספים

תקשורת תקינה/ לא תקינה

הכלה/ שיפוטיות

קשר מאוזן אינו ציפייה לקבל בדיוק מה שנותנים

אלא שבמכלול הוא היה כזה ששווה עלות תועלת

אגב כל הקשרים הלא מוצלחים שלי כללו

חוסר איזון

תקשורת לא תקינה

ושיפוטיות

והמוצלחים כוללים

איזון

תקשורת תקינה

והכלה

נראה לי זה פשוט הולך ביחד

מעדיף את זה על פני האי-נעימות של להרגיש מפונק

לרוב מעדיפה להיות בצד הנותן

לא שיש לי בעיה לקבל גם. אבל כאמור תלוי

וזה גמר עליי. מאז הבנתי שמבחינתי אין כזה דבר קשר לא הדדי, ושגם אם מרגיש לי יותר בנוח להיות הנותן, לאורך זמן זה פשוט לא עובד אצלי. חובה ההדדיות.

משהו שם מציף אותך. וזה בסדר.

נקודות שאת רוצה וחשוב לך לדבר עליהן כדי שלא תשכחי?

זה בפן הפרקטי

בפן הרגשי - מה יקרה אם לא אמרת או ניסחת משו בצורה x?

למה זה "רודף אותך" גם אחרי? כדאי לעשות בירור

כלומר לא מרוכזת, קשה לענות לילדים שכל שניה קוראים לי אני צריכה את החצי שעה רבע של שקט טוטאלי בד"כ זה לא מתאפשר וקשה לי להיות להכין אוכל לילדים, או להרדים אם זה שעות הערב

אני יודעת שאני צריכה שקט וזה לא מתאפשר לי בבית עם ילדים .

קורה כמעט אחרי כל פגישה או טלפון

לפעמים מצליח יותר להתאפס. לפעמים לא.

היה מצויין כי אז אני יכולה יותר "לפקח" על מה שאני אומרת - כותבת

וגם אי אפשר להפתיע אותי בשאלות שאני צריכה לענות בשלוף, יש לי את הזמן לחשוב קצת לפני ולנסח את התשובה בצורה ברורה נכונה וכנה.

אחד האסונות בעבודה מול בעלי מקצוע חרדים זה שאי אפשר לכתוב להם בווטסאפ וחייבים לדבר איתם. בדיוק מה שאת מתארת.

(אבל יש מעקפים לזה, אם עובדים ארוך טווח).

שאר העולם אני פשוט אומר שאני לא עונה לטלפון וזמין בכתב בשמחה. מתקשרים אליי. לפעמים האינסטינקט שלי עונה ואז אני אומר שאני עסוק ושיכתבו לי. וכשכותבים אני מגיב.

ויש לי ילדים

זה אפשרי אבל דורש התגייסות של בן הזוג וגם יכולת שלך להציף אחרי שהם ישנים הרבה פעמים. זמן הלבד הכי טוב שלי הוא בערב אחרי שהם ישנים אבל זה הרגל של שנים לפני כבר, שערב זה הזמן שלי לשקט

בכלל נשמע שיש לך קושי במעברים. מוכר לי ולכן אני ממליצה להתאים את הםעולות שאת עושה ומקשות עלייך לזמנים בבית

אני גם כותבת זה עוזר לי

כיבוי אורות ל כ ו ל ם בערך בתשע בערב. כולל היא.

קימה שלה בלבד בסביבות חמש שאז היתה קוראת,

או עושה מה שהיא אוהבת.

אבל לא כל כך להחליף את הערב בבוקר. למי שאוהב

את הערב.

מישהי פעם סיפרה שהיא מלבישה לילדים פיג'מה

כבר מוקדם אחרי הצהריים, הם ממשיכים לשחק

אבל יש כבר אווירה של או טו טו ללכת לישות.

ואז....שקט מבורך.

מה עם לצאת קצת עם הבעל או לבד לאיזה

מקום שקט בארץ לכמה ימים? אפילו יומיים-

שלושה מלאים זה עושה טוב.

ביררתי ברוב מצוקתי על מקום קרוב

ויצא לי קפריסין; 69$ טיסה בשעה

08.00 בבוקר. משם כ10-12 משהו

כזה דקות לאחד החופים השקטים.

ליד שדה התעופה בלרנקה (כך מדווח

AI) יש בית חב"ד עם סופרמרקט כשר,

מצטיידים וממשיכים.

איני יודעת כמה עולה שם מלון בוטיק

או מתחם שאיזו משפחה מפעילה (AI

מפרט הכל), אבל זה באמת לא נשמע יקר.

עוד משהו"

יש מקום הנקרא חוף דור. אם אין מכונית,

נוסעים לבנימינה עם רכבת ו משם עם

מונית. יש מלון נחשולים ממש כמעט על

שפת הים (לנו אמרו לא לאכול שם)

וגם בקתות או בונגלות זולות קרוב

לחוף.

הים עד המותניים בערך, כי הוא

סגור מכל צדדיו בשובר גלים

(אולי טבעי).

זה לא חוף נפרד אבל בחודשים האלה

או קצת יותר מאוחר, אין כמעט אנשים.

חוף נחמד. ארוך. במושב יש מכולת

ואפשר לנסוע למעלה ההר לזכרון

יעקב, שם יש מסעדה נחמדה וכשירה

"ניל"י".

והילדים? אצל הסבתא, הדודה, השכנים,

בת הדודה, האחיינית - כמובן אנשים

שאת יכולה לסמוך עליהם לחלוטין.

תבטיחי מתנות אז זה יהיה יותר קל להם.

תגידו שאתם נוסעים לקייטנה של הורים

או של אמהות, מה יש, רק להם מותר?

שנה טובה. ובעזרת השם, גם מתוקה.

בהצלוחה!

אפשר לנסוע גם לבד . פשוט

לא נחמד להישאר עם המציל

לבד אז נקווה שיהיו עוד

כמה אנשים. רצוי נשים כמובן....

או לקחת בייביסיטר לערב, כמה שזה מתאפשר

ואז לצאת לטייל קצת, או בית קפה קטן, או

ספסל לא בודד אבל לבד ושם לקרוא או

לשמוע מוסיקה, רק את?

אם את קוראת אנגלית, יש ספר

הנקרא GROWING WITH MY CHILDREN

של שרה שפירא, שבו היא מעלה את

הנושא הזה עם הרבה הומור....מריר.

אנגלית לא קשה.

נשמע יותר כמו חרדה

וגם פעם שמעתי פודקאסט מרגישה שזה מתאר אותי

יש סיכוי שיש מאפיינים לא חקרתי עד הסוף

אבל כן כל דבר קטן נוגע אליי ואם יש דברים שאצל אחרים זה עובר ליד או מתמוסס אחרי דקה שתיים אצלי זה נוגע בלב נשאר יותר במחשבות .

לשחזר את השיחה עושה לך טוב או רע? לדעתי הלא מקצועית אם זה עושה לך טוב זאת רגישות ואם זה עושה לך רע זאת חרדה, וזה גם לא ממש סותר

זאת אומרת אני מוצפת אחרי השיחה זה דבר אחד

בלי קשר עם אני אחשוב על זה או לא או ישחזר מה בדיוק היה.

בנוסף, כן אני משחזרת דברים שחוויתי ביום גם טובים מאוד, ולפעמים תוך כדי שאני חושבת מה אמרתי בטלפון נזכרת למשל שפיספסתי את העיקר או משהו שכן רציתי להדגיש

זה לא עושה לי רע

זה גם במובן מסויים משהו טוב אולי

ההצפה בכללי אחרי מפגש או שיחה חשובה

מקווה שהובנתי

בטח בתור אמא

אני לא הייתי עומד בזה אין סיכוי

תשימי לב אם זה קורה לך מול כל גורם סמכות או רק במקרים כאלה

חוץ מלהימנע מה הדרכים שלך להתמודד?

משתדלת למצוא פינה שקטה אם מתאפשר

קפה בד"כ עוזר

לשתף בד"כ כלשהי או חברה או סתם לפרוק על הדף

כמובן שלא תמיד יש את הזמן והאפשרות מנסה לבקש מהילדים 10 דקות של שקט ושלא יפנו אליי

זה בד"כ גורם להם הפוך -לפנות יותר 😏

שזה יגרום להם לפנות יותר זה לא באג זה פיצ'ר.

כתיבה ופריקה על הדף זה כלי נפלא, מנקה ומפנה את המוח פשוט לזרוק את כל התודעה פנימה בלי סדר. כל הכאוס שיש, על דף או במחשב, גם כאן יש איזה פורום שאפשר לפרוק בו ובכללי זה פתרון מועדף. בטח עם קפה ובתור הפסקה.

בכללי תקשורת כתובה יכולה לעזור לשיקול דעת, עם זמן לתגובה וחשיבה. אל תעני מיד ותגידי שנוח לך יותר בהודעות.

גם חברה זה עוזר אבל יותר לקטע של "השחזור" ומה יכולנו לומר, לא?

הביצועים אף פעם לא טובים תחת לחץ, אבל אין מה לשים על זה בכלל, הרוב אם לא הכל בראש שלך ולא צריך להיות עם מצפון על זה.

אני מנצח ויכוחים מ-99 במקלחת זה גם עוזר ובכלל לא עובר אף פעם. מה הייתי יכול לומר או מה היה אם

שתקשורת עם אנשים בטלפון, הודעות, ממש מציפים אותי.

דברים שאנשים עושים בלי לחשוב לוקח ממני המון משאבים.

לא יודעת אם זאת חרדה חברתית (שבודאות לי יש)

או איש רגיש מאוד (שזאת בכלל לא הגדרה קלינית מוכרת)

ההגדרה לא כל כל משנה.

את יכולה להמשיך להימנע אבל הימנעות מובילה לבדידות גדולה.

אני עובדת עכשיו על ויסות רגשי

גם כשדברים מציפים להוריד את ההצפה מ10/10 ל8/10 ולאט לאט יותר יותר.

לא מצפה מעצמי להיות "רגילה"

תלמדי ויסות.

התייעצתי קצת עם הצאט

יש גם שיטה טיפולית שלא ניסיתי אבל שמעתי עליה שנקראת DBT (לא CBT)

יש תרגילים פיזיים שעושים בגוף שמפחיתים את החרדה - נשימות כמובן אבל עוד עיסויים עצמיים למינהם.

תתמקדי בויסות ולא בלהיות רגילה.

זאת ה'מתנה' שקיבלת לטוב ולרע ויש דרכים להפחית אותה וליעל אותה.

אני סאקרית של פסיכולוגיה קלינית אבל במקרה כזה מודעות לא מספיקה וצריך הרגעה פיזית לגוף.

בעיקר כשזה שיחות (או הודעות מוקלטות שמעבירות את האנרגיה)

אתמול היתה לי שיחה בעניין הזה וכמה ויסות הוא משמעותי בעולם מציף... עדיין יש לי מה ללמוד, והזכרת לי את מה שמצאתי לפני כמה שנים...

לגבי dbt , לפני כמה שנים נתקלתי בחנות של גוגל באפליקציה שהיא מעין עזרה ראשונה וכלים יישומיים של השיטה הזו, היא נקראת dbt911 והיא גם תורגמה לעברית.

זה באמת משנה חיים

אני בתחילת הדרך עם זה

היום הרבה פחות.

זה המון חספוס גם

כן לדבר עם אנשים

ולהבין שמותר לך לטעות

להם מותר לטעות?

אז גם לך.

נראה לך שהם מחשבים כל מילה?

וזה לא סותר את הרגישות

אני חושבת שגם אם מתחספסים בזה

עדיין הרגישות היפה נשמרת

ובאה לידי ביטוי במקומות שהיא תורמת לך

למשל אם את אוהבת לצייר

אז את שמה לב לפרטים ובציור זה יתרון.

וכמה זה קשור אצלך למחזור החודשי?

שאז התחלתי לעבוד מהבית בעבודה חדשה ואני משוועת לקצת זמן נורמלי עם עצמי ולקצת פחות עבודה בבית. לא רגילה להכין צהריים כל יום. לא רגילה לאסוף ילדים (רק מפזרת בדרכ), לא רגילה להכל ביחד

בעלי בדרכ מפזר לבד, אבל עד אחרי החגים הם יוצאים בשעות שונות ואם הוא עובד בשעות המוקדמות יותר אצטרך להירתם

אה, וגם הייתה לי עזרה קבועה איתם אחהצ שכרגע לא זמינה לי מכל מיני סיבות

עבודה מהבית

זה לעבוד הרבה יותר קשה

כי אז עושים גם וגם

במקום לשבת במשרד בנחת ולפעמים כבטטה

וגם להתלבש לצאת לנסוע עם מוזיקה לפגוש אנשים

זה אנרגיה אחרת שיכולה לעשות וויב יותר טוב מלהישאר בבית

ובאופן כללי לעבוד להכין אוכל לאסוף ולפזר זה טו מאצ

זה באמת טו מאצ

כמו שאמרתי, בימים כתיקונם אני לא עושה את כל זה בדרכ

יש צהרונים לארוחת צהריים

אני רק מפזרת

ויש לי גם עזרה קבועה

כל ה"קביים" האלה נעלמו לאחרונה ונורא עמוס לי.. צפי החזרה לשגרה זה רק אחרי החגים

מנסה להוריד מעליי ובינתיים לא ככ הולך לי

דווקא בעניין היציאה לעבודה - כמה שהיה נחמד לצאת מהבית, זה לא עבד בשבילי ובלונג ראן לא היה לי טוב

גם עכשיו אני מתלבשת ומתארגנת כמובן

מה שחסר לי זה לא לצאת מהבית, זה זמן לעצמי ועזרה

לקחת יום חופש או יותר

או לצאת אחרי העבודה ומישהו אחר יהיה בבית

לקנות אוכל/ להזמין/ לאכול בחוץ

אם אין קביים תייצרי אותם

הם תמיד קיימים

עניין של תיעדוף

שבא לי. אני לא מעונינת בזה.

אוכל זה כן בעיה ולזה אני יכולה למצוא עזרה, פחות או יותר. מקווה שיקל עליי קצת

בטוח אקח יום חופש. צריכה לראות איך זה מסתדר

לשבת מול הים

שעה שעתיים

זה מנקה את השכל והנפש

לא צריך ללכת לקיצון השני של ימים שלמים בלי עשיה.

קחי יומיים כאלה של חופש מהעבודה.

אני קבוע הייתי לוקחת אחת לכמה זמן יום/יומיים חופש ולא עושה בהם כלום.

אף פעם לא הייתי חולה פיזית אבל הצפה נפשית היא לגמרי סיבה מוצדקת.

פיקים של עומס. וזה בדיוק הזמן הזה עכשיו..

😑

מה זה בעצם אומר

"התדר שלי גבוה"?

מדבר לדבר ממקום למקום

בלי זמן עיבוד ומנוחה

אני רגילה לקצב אחר

ושמתי לב פעם שהיה לי ממש "התמכרות חגים". לקח זמן שהבחנתי בדפוס אבל לפני תקופה של חגים או של חופש, הייתי ""ממציא"" כל מיני משימות עבודה כאלה שצורכות המון עבודה ושואבות אותי לימים שלמים של 16 שעות ביום על משהו שהוא מקדם בעולם אבל לא דחוף לעכשיו.

אולי אצלך יש מנגנון דומה שמפעיל אותך. זה שאת לא נותנת לו להשתלט עלייך כמו שאני נתתי לזה אז , זה משהו אחר.

אם זה היה תלוי בי הייתי עובדת 5 שעות ביום וביי

והבית והילדים זה דורש גם🤷 ואני שואפת לאיזון ולזמן לעצמי גם

הליכה, יוגה, כושר, משהו כזה.

תעשי ניסוי ותראי איך הגוף מרגיש.

כמה פעמים ביום. יזום

בניתי על הרשמה לחדכ אבל עם העומס הנוכחי אין לי איפה לנעוץ ביומן. אוף.

הגוף צריך פעילות פיזית. זה פשוט מה שהוא צריך.

יש הרבה חשיבות להסחות דעת, גם עבודה

אבל כבריחה זה יכול להיות בעייתי

כל אחת והאיזון שלה תמצאי את שלך מבחינת זמן ומבחינת הכלי שיועיל