אלי ישי לא ימין דתי.

כלומר אצלו איסור מסירת שטחים לא נובע מציווי אלוקי כמו שאצל איילת שקד הוא לא נובע מציווי אלוקי.

אלי ישי מה שמכונה ימין ביטחוני (אגב למי שקרא את ספרו של בוגי יעלון, מאוד דומה לו).

לא מאמין בהסכמים כי אין פרטנר.

אגב מה זה לצאת נגד הרב עובדיה, זה בתוך בית המדרש, זה לחלוק עליו(ולכן אני באמת לא מבין את אלא שיצאו נדגדו, דעתו דעת תורה )

בס"ד

הרב עובדיה לצערינו כבר אינו בין החיים ומי שאלי ישי עומד להתלות בו זה הרב מאזוז שליט"א שקשור הרבה יותר להתיישבות ומוצב בעמדה יותר ימנית.

ונכון שהמפלגה תישא את דיגלו של הרב עובדיה,

אבל צריך רב בם החיים שיחה את המפלגה, מה שכאמור לצערנו הרב עובדיה כבר לי יכול לעשות.

וזה אכן דבר שיוכל במקרי קיצון מאוד בודדים להביא למחלוקת בין אנשי אלי ישי לאנשי בן ארי (באיחוד שלפי דעתי ב99% לא יקרא..).

בן ארי לגמרי ימין דתי, בלי שום שאלות ביטחוניות.

בס"ד

לגבי האיחוד, דווקא ממה שאני שומע ומבין מתוך המפלגות (ומתוך ההודעות הרבות ששלחתי בשבוע שעבר לגורמים שונים בשני המפלגות) האיחוד קרוב מאוד. לפימה שאני מבין פשוט מחכים לתשובה סופית הערב מתקומה (שכנראה תהיה להישאר בבית היהודי) ורק אח"כ יפתחו איתו במו"מ (זה ברור שהם מעדיפים את אורי אריאל במקום שלישי ורק אח"כ את בן-ארי, ולכן הם לא רוצים לסגור איתו דברים). אופצייה נוספת שנבחנת ברצינות היא הקמת 'בלוק טכני' ומייד אחרי הבחירות הם יתפצלו ל-2 מפלגות.

כל זה ככל הנראה יכנס לדיבורים בים השניים מיד אחרי החלטת תקומה.

כלומר, איך יחליטו איפה למקם כל אחד ברשימה, שלא משנה אם זה רק "בלוק" - עדיין חייבת להיות רשימה אחת גדולה כדי לרוץ ביחד בבחירות.

איפה יהיה ממוקם ישי? איפה שטבון? איפה בן ארי ואנשיו? איך זה יקבע? לפי "Vערכות" כמה "כל אחד מהם שווה" ועלפי סקרים כמה מנדטים מפלגה כזאת אמורה להביא?

בהחלט מעניין.

יהיה במקום השלישי או רביעי אם הוא יצא בכל מקרה לאחר הבחירות

בכל אופן אני מקווה מאוד שזה יקרה

בסוף. בשביל זה חשוב לדעת את חלוקת הכוח במפלגה, ואני מתלבט איך אפשר לדעת את זה בצורה טובה ואיך יערכו את הרשימה...

בס"ד

ברגע שהם מתחלקים ל-2 מפלגות אז כל אחד לוקח את החבר'ה שלו וזה משנה איך כל קבוצה מסודרת בתוך עצמה ולא איך הרשימה לכנסת ניראת. כמובן שזה צריך להיות מחולק הוגן אבל לפחות בארבעת המקומות הראשונים זה לא משנה.

בכל מקרה ישי ראשון, שטבון שני (אלא אם אורי אריאל יצטרך), משם כנראה ישמו את בן ארי ואולי עוד הציג מטעמו. בדיוק על זה יהיה מו"מ. ובכל זאת האפשרות של ריצה במפלגה אחת גדול יותר מאשר הסיכוי לבלוק טכני.

מי ייכנס לכנסת ומי לא.

נדגים: נניח שמסדרים ככה:

1. ישי

2. שטבון

3. בן ארי

4. נציג של ישי

5. נציג של בן ארי

6. נציג של ישי

7. נציג של שטבון

אזי, נניח שהמפלגה מקבלת 5 מנדטים - יוצא שבן ארי קיבל 2 נציגים (כולל הוא), ישי 2 (כולל הוא) ושטבון אחד

וזה משנה כי השאלה היא כמה מהמצביעים הצביעו לבן ארי, כמה לישי וכמה לשטבון - אם נניח רק מנדט הצביע לבן ארי, 2 מנדטים לישי, ו2 מנדטים לשטבון - יוצא ששטבון הפסיד נציג שלו במפלגה, ובן ארי קיבל נציג שלא היה צריך לקבל...

מבין?

ובמיוחד אם ישימו את ישי, ואז שטבון, ואז בן ארי וישר עוד נציג של בן ארי - שאם המפלגה נניח תקבל 4 מנדטים - יוצא שחצי מהמפלגה זה של בן ארי, ומי אמר שחצי מהבוחרים הצביעו לבן ארי דווקא?

ולכן זה בהחלט חשוב איך חלוקת הקולות תהיה אם מדובר ר-ק בבלוק שיתפצל מייד לאחר הבחירות - אם בן ארי שווה רק מנדט אחד, נניח, אזי הוא יצטרך  לקבל רק מנדט ריאלי אחד ברשימה...

זוהי דעתי. ולכןאני מתעניין איך זה באמת יהיה אם מדובר רק ב"בלוק".

בס"ד

או שנציג מטעמו יקרה נציג של אלי ישי. הם ביחד.

ואני לא יודע בדיוק איך יתנהלו הדברים בפנים, ועל זה בדיוק ידונו, מן הסתם ע"פ סקרים והערכות מצב (למרות שבינתיים הסקרים מתעלמים מבן ארי. הם שמים מפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה אבל ממנו הם מתעלמים לחלוטין)

הסקר - אם הוא בעצמו מזמין את הסקר, הסוקרים צריכים להתחשב בדעתו - זה לא מטה את התוצאות אלא רק מכניס גם אותו לשאלת המנדטים - ככה שאין להם סיבה לסרב.

ואם שטבון הוא באמת נציג של אלי ישי עצמו  - האם זה אומר שבהמשך הרשימה יהיו גם עוד נציגים דתיים לאומיים ששטבון רוצה להכניס או שאחרי ששטבון נכנס שאר שיקול הדעת הוא נטו של ישי ורק הוא והרב מאזוז קובעים? כי אם ככה יכול להיות עקרונית שכל המפלגה (אם בן ארי לא יהיה שם) - תתהיה רק חרדים, ושטבון הדתי לאומי היחיד?

בס"ד

אבל זה לא יהיה נציג של שטבון, אלא נציג של הרשימה ככלותה.

יש גם שמועות על כך שיהיה נציג מטעמם של חב"ד וכו', אך כרגע הם לא מאומתות ויש מי שטוען זה ספין תקשורתי.

לגבי רבנים,

אני מקווה שתוקם מועצת רבנים למפלגה עם נציגים חרדים ודת"לים, גם אם בראשה יעמוד הרב מאזוז והוא יהיה הקול המרכזי.

לגבי סקרים -

אני מאמין שהם יעשו את התהליך הזה ביחד כי שניהם רוצים אותו ומאמינים בו ולא רוצים שהוא לא יצליח. כך שהם ישתדלו כמה שפחות לריב וכמה שיותר להתפשר על מנת שזה יצליח ויהיה ריצה משותפת.

לגבי סקרים - אין שום מניעה שזה יהיה ביחד, אבל בכל מקרה אם ירוצו ביחד הם צריכים להחליט איך זה יהיה ואיך הרשימה תורכב ולזה לרוב באמת עוזרים סקרי עומק...בלי קשר לזה שהם לא יריבו, כמובן.

בס"ד

במידה ותקומה נשארים עם הבית היהודי:

ככל הנראה יסגרו בלוק טכני עם אלי ישי על המקום השני והרביעי/חמישי.

אם תקומה פורשים-

תהיה ריצה תחת מפלגה אחת אבל קשה להאמין שיהיה מצב טוב וימקמו משהו מעוצמה יהודית רק במקום ה-6

2 של אלי ישי, 2 של אורי אריאל, 1 של שטבון ורק אז בן ארי.

מדובר בערכות מצב בלבד ולא מעבר לכך.

לנבא מראש כמה יקבלו, זה אף פעם לא חכם. אפשר לקוות אבל לנבא לא הוכיח את עצמו הרבה פעמים...

בס"ד

כשהתחיל הלחץ על אורי אריאל לפרוש מהבית היהודי ואז פורסם סקר שנותן למפלגה מאחודת בין אריאל לישי 7 מנדטים.

סקר...

בסופו של דבר באמת רק יום הבוחר מחליט מה יהיה...

מדובר, כלומר, שהאם אם התנאים הביטחוניים ישתנו, האם גם הימין ישתנה, או שלא.

זה חשוב לדעתי גם לבן ארי - השאלה היא אם הוא יכול לחבור למפלגה שימין שלה הוא רק ביטחוני ולא דתי?

וזה חשוב גם לבוחרים, שידעו לאיזו מפלגה הם מצביעים, שנניח במידה שהתנאים הביטחוניים יאפשרו הסכם שכולל מסירת שטחים עם שלום אמיתי - האם המפלגה תתמוך בזה או לא.

כי בנתיים לכל הידוע לי, מפלגת הבית היהודי תתנגד לזה, חלקים נרחבים מאוד מהליכוד אם לא כמעט כל הליכוד, גם מתנגד לזה (אולי לא נתניהו בעצמו, קשה לדעת, אבל בכל מקרה הוא צריך מפלגה מאחריו ובנתיים ידוע שרוב הח"Fים שם יותר ימניים ממנו בזה, ומתנגדים למסירת שטחים בכל מקרה, אז אולי מה שיקרה אם ירצה למסור, זה כמו עם שרון וקדימה...).

אבל אלי ישי - ובכן, לא ברור מה דעתו בזה, וכאשר התבטא שוב ושוב שהוא ימין, אשמח להבין לאיזה ימין הוא מתכוון - כי אם זה ברוחו של הרב עובדיה, זה אומר שעקרונית הוא יתמוך במסירת שטחים אם יהיה משוכנע שזה באמת יביא שלום. ונראה לי שרבים מאלו שרוצים לתמוך בו כעת, שגולשים כאן באתר - לא רואים עין בעין איתו בנושא זה. ככה נראה לי.

צורך...

זה מאוד קריטי לדעתי למצביעים רבים כדי להחליט האם להצביע למפלגה הזאת או לא...

וכמובן, גם לאיחוד עם בן ארי.

האם זה רק ימין ביטחוני שיכול להשתנות, או ימין דתי?

אני הולך בשיטת הרבנים שסוברים שהרב עובדיה טועה טעות מוחלטת בנושא, ושגם אם יובטח לך באמת שלום תמורת מסירת שטחים, אסור למסור את השטחים.

והשאלה היא מה ישי חושב בנושא, ואשמח אם יפרסם את דעתו ואת מצעו בנושא כדי שכולנו נוכל להחכים ולהבין מה מפלגתו החדשה מתכוונת לעשות במקרים כאלו.

שסוברת שאפשר הלכתית למסור שטחים תמורת שלום, ויש אידיאולגיה שסוברת שהלכתית אסור למסור שטחים ג-ם תמורת שלום.

לא מבין מה לא נכון בזה? אשמח אם תבהיר את כוונתך.

אנשים פשוטים, כמוני אני מאמין - פשוט נשנעים על גדולי הדור שלהם.

גדולי הדור שלנו, ה"רבנים שלנו" - אני מאמין שהם לא סתם ניגשו לנושא אחרי שכבר החליטו ורק אז חיפשו על מה לבסס, אלא בדקו את הנושא בצורה רצינית ומעמיקה. זה מה שאני מאמין. האם אתה סובר שרבנים דתיים לאומיים - בדגש על הגדולים ביותר שבהם - לא עשו בדיקה אמיתית בנשוא?

ולכן אני בטוח שאלי ישי לא יעשה הסכם על שטחים כמו שהוכח שבהתנתקות הם היו יותר טובים מהמפדל

לא מדברים על מה שיש היום ובגלל שאף אחד לא נביא, צריך לדבר: " מה יקרה במקרה ו.." - האם אז, במקרה שנניח יקום באמת מנהיג ערבי שיכול להביא באמת לשלום תמורת שטחים - האם ישי יסכים לזה בעקבות דעתו של הרב עובדיה זצ"ל, או יתנגד? (ובעצם - מהי דעתו של הרב מאזוז שליט"א בנושא? נראה לי חשוב לנו לדעת בתור בוחרים פוטנציאליים של המפלגה  [ לא מדבר ספציפית עלי])

יהיה את יוני שטבון שיפרוש 

(אגב, "ראלית" גם לא בטוח שאתה צודק. אם יש מנהיג ערבי חזק מספיק שגם רוצה שלום, ייתכן תיאורטית שיצליח בצורה ריאלית לשלוט בערבים במדינה שלו, אם יתנו לו שטחים...).

ובכל מקרה, "לאחר מעשה" זה לא מה שחשוב עכשיו - מה שחשוב עכשיו זה לדעת אם לתמוך במפלגה כזאת או לא - ולמי שחשוב ימין דתי שבכל מקרה מתנגד למסירת שטחים - הוא רוצה לדעת את זה ל-פ-נ-י שהוא מצביע...

ואם אני בטוח שלא יהיה לזה שום משמעות אני לא מבין למה זה חשוב

ולגבי זה שערבים לא רוצים שלום אני בטוח ב100% 

אני יכול באותה מידה להגיד שזה שיש ערבים שרוצים שלום אמיתי אני בטוח ב100 אחוז (ואני אכן בטוח שיש ערבים כאלו) - ככה שיש פה אמירה מול אמירה, ואין דרך באמת להוכיח בצורה מוחלטת שאחת האמירות לא נכונה באופן מוחלט - כי ככל הנראה שיש ג-ם כאלו וג-ם כאלו -גם ערבים שלא רוצים אף פעם שלום וגם ערבים שכן רוצים באמת שלום.

ואם ככה, ויש כאלו וכאלו - אז השאלה היא אם יקום מנהיג ערבי שבא מהמחנה שב-א-מ-ת רוצה שלום, והוא מספיק חזק ותקיף כדי להשליט את מרותו גם על אלו שלא רוצים שלום - ואז עולה שוב השאלה האם במקרה כזה מותר לוותר על שטחים או לא.

ולכן, בהחלט יש לזה משמעות, וכן מ-א-ו-ד חשוב לדעת מה עמדותיו בנושא. 

בוא נעשה את זה ככה - תשאל אנשים שחושבים להצביע לאלי ישי, האם זה יפריע להם אם אלי ישי יגיד במפורש שהוא ימין בטחוני בלבד, ויהיה מוכן למסור שטחים אם זה יביא באמת לשלום, כמו שסבר הרב עובדיה - האם זה יפריע להם, במידה שזה יגרום להם לא להצביע לו, או לכל הפחות יגרום להם אי נוחות של ממש.

אני בטוח שיהיה רבים כאלו שזה יגרום להם לא להצביע לו או לכל הפחות אי נוחות של ממש מעמדותיו אלו - וזה מה שרציתי להציף בשאלה שלי, כי בנתיים נראה לי שהוא מעמעם בכוונה א העניין הזה כי הוא לא רוצה להיכנס לפינה הזאת בדיוק בשביל לא להפסיד בוחרים. ייתכן שאני טועה, אבל בכל מקרה כדאי שהוא יבהיר את כוונותיו בנושא.

לכל הפחות הקטע עם הסכם השלום עם מצרים די יכול לטעון אחרת - החזרנו שטחים למצרים וקיבלנו יחסית ב-א-מ-ת שקט אמיתי מהגזרה ההיא ושיתוף פעולה של המצרים במגוון דברים ובעיקר במלחמה נגד האחים המוסלמים, והחמאס, גם ברצועת עזה..

שהרי לכאורה אם לא היה שיתוף פעולה עם המצרים, הם היו ממשיכים להיות אויבים שלנו ולא היה להם סיבה לעצור הברחות או כל דבר כזה ממצרים לישראל (דבר שהיום הם עושים), ולא היה להם סיבה להילחם באנשי החמאס ולראות בהם אויבים גם שלהם - שהרי אם הם אויבים שלנו, וגם החמאס - אז הם אמורים לעזור לחמאס להלחם בנו.

והיום בזכות הסכם השלום עם מצריים, הרבה חדירות מראש נמנעות בעזרת המצרים, והם נלחמים רציני בטרוריסטים.

כל הדברים האלו אני לא יודע אם היו אם לא היה הסכם שלום. קשה לדעת.

ובכל מקרה, "פסיק רישיה ולא ימות" מה הקשר שלו למצב הזה? זה עניין של שבת...

זה שיכול להיות מנהיג ערבי שירצה שלום וגם יוכל להשיג אותו - לא נראה לי שמישהו פה יכול להגיד בוודאות נבואית שלא יכול להיות  מנהיג כזה. מכאן והלאה - זה שאלה מה יעשו אם חלילה יהיה מנהיג כזה...(כי אז ירצו לתת לו שטחים כדי שיהיה שלום).

יכולים לשלוט בציבור שלהם יותר טוב מכל מיני דמוקרטיות מערביות למיניהן, כולל ישראל. אומנם יש "אביב ערבי" וכו', ועדיין, באופן כללי - אם יש מנהיג ערבי ב-א-מ-ת חזק, ואם הוא ב-א-מ-ת רוצה שלום, אזי טכנית יכול להיות שהוא יכול לשלוט בציבור שלו, אם יקבל את השטחים ש"מעבר לקו הירוק" - ולכן עדיין השאלה של רלוונטית תיאורטית.

ובכל מקרה בין אם זה רלוונטי ובין אם לא - מה אכפת לאל ישי להגיד מה יעשה במקרה כזה? הבית היהודי כבר אמרה שלא תסכים להחזרת שטחים. מה אלי ישי אומר? מה הבעיה להגיד?

השאלה היא עד כמה זה נכון ולכן אני אשמח להבהרה של אלי ישי... (אשתדל גם לשלוח את השאלה הזאת אליו אישית).

כי הרב עובדיה כזכור היה מוכן עקרונית למסירת שטחים.

אז אם הרב מאזוז לא - השאלה היא האם בעניין זה המפלגה תלך בדרכו של מרן או לפי פסיקה אחרת של הרב מאזוז, אם יפסוק אחרת..

תהיה אישה. אם לכאורה המפלגה אמורה להיות מורכבת ממועצת רבנים דתיים לאומיים וחרדים - האם לרבנים הדתיים לא אמורה להיות מילה בנוגע לשילוב אישה ברשימה?

שאלה.

ואולי, בסופו של יום - המחליט העיקרי יהיה הרב מאזוז, ותהיה עוד מועצת רבנים שאולי יהיהו בה גם דתיים לאומיים, אבל המילה האחרונה וזכות הוטו היחידה תהיה של הרב מאזוז, ככה שמה שהוא לא ירצה, בכל מקרה לא יהיה (כמו הרב עובדיה, להבדיל - שמילה שלו חתמה את העניין גם אם למעשה נניח חלק גדול מהרבנים חלקו עליו - יש מועצת החכמים, ויש את המנהיג הרוחני שקובע בסוף מה יהיה, גם אם זאת לא עמדת רוב הרבנים)

בס"ד

השאלה אם אורית סטרוק ראויה לזה מצד הרב?

בכל מקרה המפלגה רק התחילה כעת על ידי אלי ישי, תחמיד של הרב מאזוז, תן לזמן לבהר את עניינים.

הם צריכים להגיע להחלטות עד מועד מסויים.

במקרה של תקומה, המועד הוא היום בלילה, כנראה, ואחרי זה הם כבר קיבלו את החלטתם, אלא אם יקרה שינוי רציני.

ככה שגם אם הרב מאזוז יתמוך בעוד שבועיים נניח, בשילוב סטרוק ברשימה - אם המרכז יחליט הערב שלא יהיה פיצול ושנשארים בבית היהודי, נראה לי זה יהיה הרבה יותר קשה פתאום עוד שבועיים לפצל. למרות שהיו דברים מעולם.

אבל אני? לי יש זמן עד שאני מכניס את המעטפה לקלפי, להחליט מי אני מכניס לקלפי, לא? יש הרבה זמן..עד אז אני אדע מי בכל מפלגה.

בלי צבא שמגן, ההתיישבות לא תצליח להגן על עצמה

הפוך יכול לקרות, הצבא יכול לתפוס שטח ולהגן עליו בלי התיישבות

שאלתי ג'מיני AI:

בצפון השומרון הייתה התנתקות, באחרונה היא בוטלה. עד לביטולה של ההתנתקות איך זה היה מבחינת אירגוני טרור והמאבק בהם בצפון השומרון בהשוואה לשאר שטחי יו"ש?

וזה מה שהוא ענה:

מבחינת התפתחות התשתיות של ארגוני הטרור ואופן המאבק בהם, צפון השומרון (גזרת ג'נין וטולכרם) הפך במהלך השנים שלאחר התנתקות 2005 לאחד האזורים המורכבים והמתוחים ביותר ביהודה ושומרון, והציג מאפיינים שונים מחלקים אחרים באזור (כמו יהודה או דרום השומרון).

1. התחזקות ארגוני הטרור והקמת "גדודי הטרור"

* ואקום אזרחי וביטחוני: הפינוי של ארבעת היישובים (חומש, שא-נור, גנים וכדים) ויציאת הנוכחות האזרחית הישראלית מהאזור יצרו רצף טריטוריאלי פלסטיני נרחב. אף שצה"ל והשב"כ שמרו על חופש פעולה מבצעי ולא נסוגו מבחינה צבאית כפי שקרה ברצועת עזה, היעדר התיישבות וצירי תנועה אזרחיים ישראליים יומיים צמצם את הנוכחות הקבועה של כוחות אבטחה בשטח.

* התבססות תשתיות מקומיות: בגזרה זו, בפרט במחנה הפליטים ג'נין ובטולכרם, קמו להתארגנויות טרור מקומיות ("גדודי ג'נין", גדודי חללי אל-אקצא וג'יהאד איסלאמי) יכולות עצמאיות גבוהות יותר בהשוואה לאזורים כמו חברון או גוש עציון. הארגונים הצליחו לגייס פעילים רבים, לאגור אמצעי לחימה, לייצר מטעני חבלה רבי-עוצמה ולהקים מערכי תצפית.

2. אופי הלחימה והמאבק בטרור

* מעוזי לחימה ומטענים: בשונה מאזורים אחרים ביו"ש שבהם הטרור התבטא בעיקר בפיגועי יחידים (דקירה, דריסה) או חוליות ירי נקודתיות על צירים, בצפון השומרון התפתחה דפוס לחימה מורכב המזכיר לעיתים לחימה בשטח בנוי מאתגר. צה"ל נתקל בשימוש נרחב במטעני גחון שהוטמנו מתחת לכבישים, ירי מסיבי לעבר כוחות נכנסים ושימוש בבתים ממולכדים.

* ניסיונות ייצור רקטי: צפון השומרון היה האזור היחיד ביהודה ושומרון שבו נרשמו ניסיונות חוזרים ונשנים (בעיקר בשנים 2023–2024) לייצר ולשגר רקטות פרימיטיביות לעבר יישובים ישראליים בגלבוע ובאזור התעשייה שח"ק.

3. משוואת חופש הפעולה המבצעי

* הסלמה באמצעים הצבאיים: ככל שגברה התנגדות החמושים בכניסות לכפרים ולמחנות הפליטים בצפון השומרון, נדרש צה"ל להפעיל אמצעים שלא היו בשימוש יומי בשאר שטחי יהודה ושומרון. זה כלל שימוש נרחב בדחפורי D9 לפתיחת צירים וממולכדים, סיכולים ממוקדים מהאוויר באמצעות כטב"מים ומסוקי קרב, ומבצעים חטיבתיים ממושכים הנמשכים מספר ימים (כדוגמת מבצע "בית וגן" ב-2023 ומבצעים נרחבים לאחר מכן).

* היחלשות הרשות הפלסטינית: מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית איבדו כמעט לחלוטין את אחיזתם באזור ג'נין וטולכרם בהשוואה לערים כמו שכם, רמאללה או חברון, מה שהותיר חלל שנכנסו אליו חמאס והג'יהאד האיסלאמי במימון איראני.

השוואה לשאר שטחי יהודה ושומרון

| מאפיין | צפון השומרון (עד ביטול החוק) | שאר שטחי יהודה ושומרון |

|---|---|---|

| רצף טריטוריאלי פלסטיני | נרחב מאוד, ללא נקודות התיישבות ישראלית במרחב ג'נין. | מקוטע, משולב בנוכחות אזרחית וצירי תנועה ישראליים יומיים. |

| דפוס איום מרכזי | מטעני חבלה כבדים, ירי מאורגן, ניסיונות רקטיים. | פיגועי ירי בצירים, פיגועי דקירה/דריסה וחוליות מקומיות. |

| משמעת ומשלח של הרש"פ | אובדן שליטה קמעונאי של מנגנוני הביטחון. | שליטה יחסית גבוהה יותר של מנגנוני הרשות. |

| שימוש באמצעים אוויריים וצמ"ה | תדיר ויומיומי במבצעים מיוחדים. | ממוקד ונדיר יחסית, בהתאם לאירועים נקודתיים. |

לאחר ביטול צו איסור השהייה והסרת מגבלות ההתנתקות בצפון השומרון, החל צה"ל בשינוי התפיסה המבצעית במרחב במטרה להדק את האחיזה הביטחונית ולסכל את תשתיות הטרור שהתבססו באזור לאורך השנים.

ביטול צו איסור השהייה בצפון השומרון

הסרטון מציג את הדיווח על ביטול צו איסור השהייה בצפון השומרון על ידי אלוף פיקוד המרכז, המהווה את השלב המבצעי הסופי בביטול חוק ההתנתקות באזור.

עד לביטול ההתנתקות בצפון השומרון (תיקון החוק ב-2023 ויישומו המלא ב-2024–2026) האזור הזה היה שונה משאר יהודה ושומרון בעיקר בגלל הוואקום שנוצר בנקודות הספציפיות שפונו, לא בגלל נסיגה מלאה כמו בעזה.

ב-2005 פונו ארבעת היישובים חומש, שא-נור, גנים וכדים, וכן בסיסים צבאיים (בהם מחנה סנור/גבע, שפונה סופית ב-2006). החוק אסר על שהיית ישראלים אזרחים באזורים האלה. צה"ל לא יצא מכל צפון השומרון – הוא המשיך לפעול בכל יו"ש, כולל פשיטות לשטחי A כמו ג'נין – אבל בנקודות שפונו לא הייתה נוכחות אזרחית יהודית קבועה ולא היו בסיסים קבועים כמו קודם. ניסיון להקים מחדש את מחנה סנור ב-2006 נחסם מסיבות משפטיות כי זה סתר את החלטת ההתנתקות.

מה קרה בפועל מבחינת טרור

ג'נין והסביבה (מחנה הפליטים, טולכרם והמשולש שכם–ג'נין–טולכרם) הפכו למוקד הטרור הבולט ביותר ביו"ש בשנים שלאחר מכן, במיוחד משנות ה-2010 המאוחרות ועד אחרי 7 באוקטובר.

הג'יהאד האסלאמי ("גדוד ג'נין"), חמאס וקבוצות מקומיות בנו שם תשתיות מאורגנות יותר: חמושים שפועלים בגלוי, ייצור מטענים ומטעני צד, ניסיונות רקטות, ושיתופי פעולה בין ארגונים. הרשות הפלסטינית איבדה שליטה מעשית באזורים האלה.

ג'נין הוגדרה לא פעם כ"מייצאת הטרור מספר אחת" – עשרות פיגועי ירי שיצאו מהמרחב, ומחבלים שיצאו משם לפיגועים בתוך ישראל (בני ברק, תל אביב, אלעד ועוד). גם ישיבת חומש, שפעלה באופן לא רשמי במקום שפונה, הייתה יעד לפיגועים (למשל רצח יהודה דימנטמן ב-2021).

אבי דיכטר, שהיה ראש השב"כ ערב ההתנתקות, התריע מראש שנסיגה מצפון השומרון עלולה להפוך את האזור ל"עזה" מבחינת טרור. מקורות ביטחוניים ופרשנים תיארו את האזור כ"ארץ הג'יהאד" או "חור שחור" יחסית.

חשוב לציין שג'נין הייתה מוקד טרור גם לפני 2005 (פיגוע מלון פארק בנתניה ב-2002 יצא משם). ההתנתקות לא יצרה את הבעיה מאפס, אבל הוואקום בנקודות שפונו הקל על התבססות תשתיות ועל חופש תנועה יחסי לחמושים באזור ספציפי שקרוב לקו התפר ולערים ישראליות (עפולה, חדרה, נתניה).

השוואה לשאר יו"ש

בשאר יהודה ושומרון (שכם, חברון, רמאללה, גוש עציון וכו') גם היה טרור משמעותי – שכם היא מוקד מרכזי נוסף – אבל בצפון השומרון בלט יותר חופש הפעולה של החמושים ופחות נוכחות ישראלית קבועה "על הקרקע" באותן גבעות שפונו.

באזורים עם התיישבות יהודית צפופה יותר יש בדרך כלל:

יותר מוצבים וכוחות קבועים סביב היישובים והכבישים.

יותר מודיעין מתושבים וחיכוך יומיומי שמחייב נוכחות.

פחות "שטח מת" שבו ארגונים יכולים להתארגן בגלוי יחסית.

המאבק עצמו נמשך בכל יו"ש באותם כלים: פשיטות, מעצרים, הריסת בתי מחבלים וסיכולים. ההבדל היה שצפון השומרון דרש מבצעים גדולים וממושכים יותר (כמו "בית וגן" ב-2023 ומבצעים מאוחרים יותר) כי התשתיות שם התבססו חזק יותר. אחרי 7 באוקטובר החשש מ"אוקטובר 7 מצפון" או "מיני-עזה" באזור הזה גבר בגלל הקרבה הגיאוגרפית.

בקצרה: עד הביטול האזור לא היה "מנותק" כמו עזה, אבל הנקודות שפונו יצרו חלל שארגוני הטרור ניצלו, והפכו את צפון השומרון למוקד הבעייתי ביותר ביו"ש בשנים האחרונות שלפני החזרה. הביטול והחזרת יישובים ובסיסים נועדו בין היתר לסגור את החלל הזה.

רוב הטרור שהוא מדבר עליו זה לפני ההתנתקות

ואופן אבסורדי ההתנתקות הורידה את הטרור בג'נין.

אחרי ההתנתקות,

שכם וחברון היו הרבה יותר בעיתיות מאשר ג'נין

"מודל ג'נין" עם התיאטרון של של זביידי וכו'

וגם, שחזר הטרור לג'נין, כמות הצבא שהוקצה לטובת המקום היה קטן משמעותית מאשר מה שהיה קיים סביב ערים אחרות

יחד עם החברים שלו בבג"ץ

הרבה דורשים לעצמם כעת בקמפיין כי הם חושבים שהקהל שלהם רוצה שינוי לכיוון שלהם עם ההתנהלות בביטחון.

מעורר מחשבה אודות התפיסה הציבורית אודות ההצלחה הביטחונית בממשלת הימין על מלא...

פעם הנושא הכלכלי היה במרכז הבחירות, עכשיו זה הביטחון

ברור שהמלחמה השפיע על הציפיות שלנו מההתנהלות הביטחונית,

אבל לא ראיתי את הליכוד מבטיח שכץ יהיה שר הביטחון הבא.

ואני בטוח שעוד מעט נתניהו יכריז שתיק הבטחון ישאר בליכוד

זו או אחרת את שר הביטחון.

אתה יודע מה?

ההצעה שלך תלמד קצת יותר את ההבנה של הפוליטיקאים בתפיסות הציבור, בוא נראה, אם הליכוד יגיד שהם רוצים שכץ ימשיך כשר ביטחון, כנראה הם חושבים שהציבור תומך בהתנהלות הביטחונית.

אם הם לא יגידו מילה על היכן שר הביטחון יהיה, כנראה שהם חושבים שהציבור נגד ההתנהלות כעת.

אם הם יגידו באופן כללי שהם רוצים את השר אצלם, אז פחות וודאי אבל נוטה להבנה של תמיכה.

אבל אם המועמדות האחרות לקואליציה ידרשו את כל העולם ואשתו, כמו בסיבוב הקודם, הוא יאלץ למסור את המשרד הזה לאיזנקוט כדי להקים ממשלה, לא ממשלת חלומות, ולא ימין מלא.

לא ראיתי אפילו אמירה כזו הפעם

בדגש על בן גביר, הוא חבר לטלי גוטליב כדי ליצור מכפיל כח, אבל הציבור לא קונה, ואפילו בורח ממנו. בסקר עדכני הוא עומד על 6 מנדטים, וזה אומר שהיא מבריחה 2 מנדטים לפחות.

אם בן גביר חפץ חיים פוליטיים הוא צריך לחזור להיות שחקן קבוצתי בתוך גוש הימין, אחרת הוא ימחק.

אבל לא ראיתי הבטחה כשלעצמה

הוא אומר בעת ובעונה אחת דבר והיפוכו. מצד אחד לדבריו גודל הגוש קובע, והמטרה להגיע יחד ל- 61 מנדטים לפחות, ומצד שני הוא נוטל לעצמו את עור הדוב למפרע, כאילו ה- 61 מנדטים העתידיים הם כולם שלו.

בס"ד

איתמר הבין שנתניהו בדרך להקים ממשלה עם אייזנקוט. הוא שומע את התדרוכים, ולא מאמין להכחשות. לכן הוא בא ומתחיל להכין את הקרקע לרגע שהתניהו יזרוק אותו.

אם זה יקרה, בכנסת הבאה הוא יהיה אופוזיציה לוחמנית לממשלת אייזנקוט-נתניהו, והתוכניות אותן הוא הציג אתמול יהיו הבסיס לכל זה.

גם הוא יכול, למעשה כל אחד יכול. לכן הוא מכין את המשבר הפוליטי הראשון עוד לפני הבחירות. זה האירוע.

לגבי ממשלה עם איזנקוט, לפי כל הסקרים הם מביאים במצטבר, 50 מנדטים פלוס מינוס, ומשכך, הם זקוקים לעוד 11 מנדטים לפחות כדי להקים ממשלה, וזה לא ריאלי.

לגבי אופוזיציה בכנסת, היא טובה בקריאות ביניים. הרפורמה המשפטית נבלמה בגלל הפגנות רחוב, ומיליארדים שנשפכו על זה בכל מקום.

בכל הכבוד לבן גביר, מיליארדים אין לו.

נראה בעיני שבמקום להערך לממשלת חלומות ימנית, ללא קלקולים, הוא נערך להטריל את הכנסת הבאה. אין לי אלא לאחל לו הצלחה.

נראה שבן גביר מכוון לנהל את ענייני המדינה, והיריב שלו הוא נתניהו, ולא השמאל.

יריבים נוספים שלו הם כל שותפיו הקואליציניים בממשלה היוצאת: דרעי, סמוטריץ', גולדקנופף, וגפני.

אף אחד מהם לא יצטער אם את הכנסת הבאה הוא יטריל מספסלי האופוזיציה.

אם היה רוצה, היה פועל לעשות את זה

אחרי 7/10 היתה לו הזדמנות פז

גב של רוב העם (גם השמאל תמך בלהעיף את העזתים מכאן)

לגיטמציה בין לאומית

אבל הוא בחר במלחמה אבודה מראש (לך תוציא חמאסניקים מתוך אוכלוסיה. מחט בערימת שחת)

בשביל לרצות את ה"ימין על מלא"

והם התרצו (טעות גדולה שלהם)

(לא המדברת)

זה פשוט להפעיל לחץ חיצוני כדי שהמלחמה תיפסק. BIDEN HELP US סטייל. ועכשיו כשיש ממשל אחר באמריקה הם מנסים להפעיל לחץ מכיוון ארופאי, כל עוד היבשת הזו קיימת ולא נחרבה על ידי החברים שלהם.

הצללים של ה-7 באוקטובר: השאלות הקשות שחייבות להישאל על תפקוד יחידות העילית

תחקור אירועי ה-7 באוקטובר אינו יכול לפסוח על שרשרת קבלת ההחלטות בזמן אמת בדרגים הטכנולוגיים והמבצעיים של אגף המודיעין. עולה תהייה קשה הדורשת מענה: האם כוחות מיומנים מיחידות כגון 8200, שהיו אמורים לקחת חלק פעיל במענה הראשוני בשטח, חוו כשל תפקודי, סירוב פקודה או קבלת פקודות הפוכות שאינן עולות בקנה אחד עם צורכי השעה?

חמורה מכך היא האפשרות המדאיגה, לפיה ננקטו לכאורה מהלכים מודעים ומשלימים שנועדו לטשטש את מחדל אי-ההתייצבות או המענה המאוחר. בהקשר זה, קיימת סבירות כי אותם פרסומים והפקות מדיה שהטיחו האשמות קשות והכפישו את לוחמי וחיילי צה"ל, לא נולדו מקריות – אלא הוכוונו ונוהלו כמהלך תודעתי מתוכנן, שנועד להסיט את האש, לייצר מסך עשן ולכפות על אותה סרבנות פנימית.

ללא חקירה אובייקטיבית ובלתי תלויה של היקף הפקודות, התגובות בתוך היחידות הללו, והקשר המסתמן בין כשלי השטח לבין מהלכי ההסברה והמדיה שליוו אותם, לא ניתן יהיה לרדת לשורש האמת ולתקן את הדרוש תיקון.

שועלים מחבלים בכרם המולדת: חובת השעה

השבר של השביעי באוקטובר מעניק משמעות מצמררת למילים: "אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים... מְחַבְּלִים כְּרָמִים". האסון הלאומי הוא תולדה של שילוב קטלני בין אויב אכזרי מבחוץ לכרסום הרסני מבפנים:

• ערעור הלכידות: פועלם של גופים כגון "כוח קפלן" ו"אחים לנשק" עודד סרבנות, פגע בחוסן המנטלי והקרין חולשה החוצה. כדברי חז"ל על עקבות משיחא – "הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת".

• עלילות האנרכיסטים: תאים קיצוניים מפיצים עלילות כזב המאשימות את לוחמי צה"ל בהרג אזרחים, ובכך משרתים ישירות את תעמולת האויב.

• ניצול הפירוד: חמאס זיהה במדויק את נקודת השבר הפנימית והלם בעוצמה, כמימוש האזהרה: "כְּשֻׁעָלִים בַּחֳרָבוֹת, נְבִיאֶיךָ יִשְׂרָאֵל הָיוּ".

•  הניצחון מחייב את הרחקת השועלים מבית.

הקביעה המקראית "מַהֵרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ" מבהירה כי הסכנה הגדולה ביותר צומחת מתוכנו. כדי לקום מהחורבן, חובה עלינו להוקיע, לנטרל ולהיפטר לחלוטין מכוחות הפירוד וההרס העצמי. רק ניקוי יסודי של כרם המולדת מאותם שועלים, לצד אמונת ברזל, ימוטט את אויבינו מבחוץ ויוביל לגאולה: "וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם".

אני מודה שעד עכשיו לא האמנתי שבשורות הצבא יש לנו אוכלוסיה כזו אני אפילו מפחד לומר את השם זה מפחיד היום נפל לי האסימון והענין הוא שמאוד קשה לעלות על אנשים מהסוג הזה זו האמת שלי

הם רק קיימים כדי לדפוק את הימין ובמקרה את בן גביר?

בס"ד

גם את הודעות המעקב אחרי מספר ההרוגים הם החלו עוד לפני כניסתו לתפקיד.

הקמפיין שלהם בעד הערבים בהרבה מישורים התחיל הרבה לפני. ספציפית פה הם עשו קמפיין נגד בן גביר (קצת בצדק) במקום למשל קמפיין לעודד את האנשים שלהם לא לשטוף את הרצפה ולשרוף את המצלמות לפני שבאה משטרה.

מתי השבכ נכנס לתמונה?

השבכ

בס"ד

ההודעות אלו יוצאות בכל פעם שיש רצח בחברה הערבית. מי שעקב אחרי ההודעות האלו שיוצאות לתקשורת ראה לאט לאט את האחוזים עולים לעומת אותו יום אשתקד, מה שהצביע על עלייה בהיקף התופעה. אלא שפתאום לאחרונה יש היפוך במגמה ואנחנו פתאום רואים בהודעות האלו ירידה בהשוואה לשנה שעברה. כשמנסים לשים אצבע איפה מונח השינוי, אז זה מקביל לכניסת השב"כ לנושא.

אם כי בסך הכל לטענתך יש פה חודשיים וחצי, כדאי לראות קצת יותר זמן, מה עוד שמניח שההשפעה של הכנסת השבכ לוקחת יותר מיום כך שצריך להפחית מתוך החודשיים וחצי זמן מה.