לא. לא צריך יותר מידי להתפלפל. אם השרשור הזה יגיע באמת לעיסוק מעשי בנושאים שבצנעא זה מאוד יפריע לי כי לא זאת מטרתו, ואני מאמין שהמנהלים ימחקו אותו או שאני בעצמי אבקש מהם למחוק אותו.

בכל מקרה - מה דעתך? האם תהיה פרישה או לא?

על פניו זה נראה כמו סיכול ממוקד. גם לא הוגן לזרוק חבר בלי למצות קודם את הבירורים והליך החקירה שעכשיו נפתח.

אבל אין לי מושג אם המעשים חמורים.

ככה כתבתי.

גם לא רוצה לדעת. 

שיבררו מה נכון, מה לא נכון.

כמו שאני לא מעוניינת לשחק לידי התקשורת ווואלה, ככה אני לא מעוניינת לשחק לידי פמיניסטיות ופמיניסטים צבועים. 

"להוריד" אותו מחברותו בכנסת זה אם ועדת הכנסת (כמדומני. ייתכן שוועדה אחרת) מחליטה לאחר דיון, להסיר את חסינותו, ואז המשטרה פותחת בהליך הפלילי נגדו, ומעמידה אותו לדין במקרה שצריך, ואם הוא נמצא אשם, אזי בהחלט הוא יוצא מהכנסת. זה ה"יועזב". עד אז - זה בעיקר עניין של החלטה שלו האם להתפטר.

או "יועזב" - הסברתי שזה יהיה במקרה שבו תוסר חסינותו והוא ייחקר פלילית ויאולץ לעזוב את הכנסת, אם בכלל...

וגם השאלה המעניינת היא האם הוא עצמו יחליט להתפטר או לא...

זה הולך להיות כפר סטודנטים שעקב האוכלוסיה המקומית מחירי הדירות יהיהו ממש זולים. והסטאז של חצי מבן גוריון יכול להיות בכפר עצמו. קיצר הוא גאון

בדרך לטיהור המפלגה מגרורותיה הלא דתיות.

ואחרי הפיאסקו עם מיודענו אוחנה היה צריך לגלות משנה זהירות בהליך הצנחת שחקני חיזוק מבחוץ, מה שלא נעשה...

ואחרי אגרוף בפרצוף הגיע זמן הפנמה שהבית היהודי הוא מפלגת הציבור הדתי לאומי נטו, ולא של כלל אזרחי המדינה.

ולעצם הסיפור המיוחס למגל- זה ממש אינו רלוונטי. 

ובבחירות הצבעתי לאלי ישי.

יש צדיקים גמורים שיודעים להתעסק עם חמאס וחיזבאללה ותרבות ומיסים ותעשייה וגז וגם עם אחת רחלי רוטנר אם צריך, אבל מהצד התורני של המטבע.

גם אני חושבת שצריך להמתין ולראות עם האיש עושה תשובה, ובעיקר לא להיכנע לתקשורת בענין הזה.

אין לכם מושג כמה בא לי עכשיו להקדיש את שני העמודים שמוקצים לי כאן מדי שבוע לדבר על הצביעות. להיכנס בכל מי שמשתמש בפרשת ינון מגל כדי לתקוע לבית היהודי, שלא בא לו טוב גם בימים חסודים יותר. לקרוע לגזרים את אנשי "ידיעות אחרונות", שחיבקו את חיים רמון אחרי המעשה המגונה שלו, אבל נתקפו "בושה" ו"בחילה" בעקבות מעשהו של מגל. ללעוג לכמה קולגות שלי, שעשו הכל כדי להעלים את סיפורה של עובדת מעון ראש הממשלה שסיפרה שהוטרדה מינית בידי מני נפתלי, רק משום שנפתלי היה חשוב להם למשימת יירוט נתניהו, ועכשיו נזכרו להזדעזע כי פגיעה בנשים זה דבר איום ונורא בשבילם.

הייתי יכול לבוז כאן באריכות לכל מי שחשבו שיצחק לאור יכול להמשיך לבוא בקהל לאחר שפורסמו נגדו עדויות על מעשים חמורים בהרבה מאלה שמיוחסים למגל, אבל עם מגל הם לא יוכלו לשבת באותו חדר. מדגדג לי באצבעות לצחוק על סתיו שפיר, שלא הייתה לה בעיה שבנימין בן אליעזר הנגוע בשחיתות יישב מטעמה במשכן הנשיא, אבל הזדרזה להודיע שתצא מהמליאה בכל פעם שמגל ינאם על הדוכן.

המשיכו לעקוב בעמוד הפייסבוק שלנו

כן, יכולתי להרחיב ולהפליג ולדבר על הצביעות הזאת, אבל החלטתי לעצור כאן. כי עכשיו אני רוצה להסתכל פנימה. אל המחנה שלי. רק אליו. עכשיו לא מעניינים אותי השמאלנים ולא מעניינים אותי התל אביבים ולא מעניינת אותי העיתונות ולא מעניין אותי אף אחד שלא שייך לקבוצה שלי. כי יש רגעים שבהם אדם או מחנה או קבוצה צריכים להכריח עצמם להסתכל בראי ולא להסיט את המבט הצדה אל אף אחד אחר, מתוך הכרה ששום צביעות של מישהו אחר לא עושה אותנו טובים יותר, ושום התנהגות של מישהו אחר לא מכשירה אצלנו כלום.

אם המפלגה הדתית־לאומית משקפת משהו ממה שעובר על המחנה הדתי־לאומי, אזי השבוע נפל דבר במחנה הזה. השבוע יצאה בת קול חבושת כיפה סרוגה והכריזה שאין עוד שום טעם במפלגה דתית־לאומית. כי אם במפלגה שמדברת מבוקר עד ליל על חשיבות ערכי המשפחה, סיפור ינון מגל עובר כשהוא משאיר לכל היותר מכה קלה בכנף, אז מה נשאר ממנה ומתפיסת עולמה? המאבק בעד הבנייה מחוץ לגושים ונגד הריסת בתי דריינוף? זהו?

זר לו נחת השבוע אל פרשת מגל יום אחרי שהתפוצצה ושמע את אנשי הבית היהודי מגיבים עליה, היה יכול לחשוב שאם הפרשה הזאת לא הייתה באה לעולם היה צריך להמציא אותה, ולו כדי ללמד את כולנו עד כמה גדולה מעלתה של תשובה. בזה אחר זה התחרו ביניהם נבחרי הציבור הסרוגים מי ישבח יותר את מגל על האומץ שלו להכיר בטעותו ולחזור בו.

הרב אלי בן דהן ציין ש"במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים". בצלאל סמוטריץ' הדגיש בהערכה ש"הרצון לחזור בתשובה ולקיחת האחריות... מאפשרים לנו לשים את הדברים מאחור ולאפשר לינון לתקן ולהמשיך לשרת איתנו את עם ישראל בקדושה ובטהרת הלב". אחרים ראו צורך לציין את התקדים שהוא יצר באופן שבו לקח אחריות. כל כך גדולה הייתה ההתפעלות עד שלרגע נראה שהמפלגה תמליץ בשנה הבאה לתנועת בני עקיבא לקרוא לשבט החדש "מגל", רק כדי להבהיר לכולנו עד כמה גדולה התשובה.

כל זה כמובן לפני שהזכרנו את שר החינוך, נפתלי בנט, שעדכן אותנו שח"כ מגל בטוח בחפותו, כאילו שהתיק הפלילי הוא הסיפור פה, ולא הנוער שבנט מופקד עליו מתוקף תפקידו, ומסתובב בימים אלה מבולבל כולו בעקבות הפער האדיר בין מה שמלמדים אותו בישיבות ובאולפנות של המגזר לבין הדרך שבה מתנהגים נבחריו.

נלוז לא פחות היה הניסיון מצד מקורביו של הח"כ לייחס את ההתנהגות שלו ל"תל אביב", שממנה בא. יש לי הרבה חברים תל אביבים, אף אחד מהם לא מתנהג ככה. מצד שני, כבר יצא לי פה ושם לשמוע על אנשים מהמגזר שלי ששלחו יד סוררת למקומות שאסור להם לשלוח, ולפעמים אפילו עשו את זה שעה או שעתיים אחרי "נפילת אפיים" של שחרית בבית הכנסת.

אני לא יודע מה עשה מגל, לבד ממה שהודה שעשה. מה אני כן יודע? שאם יש מישהי ששקלה להוציא החוצה - במשטרה, בפייסבוק או בכל מקום אחר - את מה שעשה לה מישהו מבכירי אנשינו, אחרי השבוע הזה היא צריכה להיות מתאבדת שיעית כדי להיחשף.

# # #
תצחקו, אבל מצאתי עצמי בימים האחרונים מתגעגע לימי זבולון המר. לא בגלל המפלגה ולא בגלל חברי הכנסת של אז, שיסלחו לי אם אני לא זוכר אותם במדויק. אני מתגעגע לתקופה שבה האוויר היה נקי, הראות הייתה טובה והכל היה ברור יותר. לתקופה שבה ידענו להצביע על הקו החד המבדיל בין אסור למותר, בין אמת לשקר, בין ראוי לבלתי ראוי, בין מה שיכול לעבור ציבורית לבין מה שלא יכול בשום פנים ואופן.

גם במאמץ גדול אני לא יכול להעלות על דעתי בימים ההם חבר כנסת של המפלגה הדתית-לאומית נוהג כפי שנהג מגל ומקבל גיבוי מחבריו למפלגה. לא כי הם לא היו רוצים לעזור לו. כי הם לא היו מעיזים. ואם סיפור מגל היה מתרחש לפני 30 שנה, האדמה הייתה פוערת את פיה ובולעת מבושה אותו ואת המפלגה כולה. ואם סיפור מגל היה קורה אז, אין שום סיכוי שהיינו רואים את נבחרי הציבור ואת מצביעיהם מתפלפלים בסגנון אביי ורבא - כאילו בסוגיה תלמודית עסקינן - אם זה פלילי, למה היא יצאה עם זה רק עכשיו ומי עומד מאחוריה. כי פעם מה שנראה רע ונשמע רע היה פשוט רע. ומה שהכי מטריד זה שאנחנו נוסעים במסלול הנגדי למסלול שאליו נוסעת החברה הישראלית. זו שהבינה מזמן שימי משה דיין העליזים לא היו כל כך עליזים. זו שעשתה כברת דרך. זו שהופכת פחות ופחות סובלנית להטרדות מיניות.

עברתי, כמו כולם, על כמה דברים שכתבה וצילמה מי שהציפה ראשונה את הסיפור. היא ובעלה. האמת? את שניהם לא הייתי רוצה לראות בכנסת. אבל זה בדיוק העניין. שהם לא שם. וינון מגל כן. אומרים לי שהוא עשה תשובה? הלוואי. מבחינתי הוא בכלל לא הסיפור. הסיפור הוא הדרך שבה אי אפשר אצלנו לקבוע עמדה בשום סוגיה בלי לשאול קודם מי עומד מאחורי הפרסום שלה ומה המניע שלו ואם נשוא הסיפור הוא משלנו או לא.

השבוע פרסמתי טור שבו מתחתי ביקורת על החיבוק הציבורי שמעניק הרב חיים דרוקמן לרב מוטי אלון, שהורשע בביצוע מעשים מגונים בקטין. חלק גדול מהתגובות שקיבלתי לטור הזה עוררו בי עצב עמוק. שום דבר לא ענייני. אף אחד לא מתעניין בעובדות. קהל גדול של חסידי הרב ימשיך לחשוב שהוא בסדר ושרודפים אחריו, גם לאחר שהורשע בפלילים, וגם לאחר ששורת אנשי ציבור מוכרים ומוערכים בציונות הדתית היושבים ב"פורום תקנה" יעידו שהוא הודה בפניהם בביצוע מעשים חמורים מאוד. אתה משתומם כשאתה רואה את התמיכה בו מצדם של מי שמקפידים על שמירת נגיעה ושולחים את הילדים שלהם לבתי ספר נפרדים ותולים על המקרר פסקי הלכה שמגדירים את המקום המדויק שאליו מותר לשרוול של הילדה להגיע, ופתאום כשמדובר ברב שלהם הם מתפלמסים אם היה שם "מעשה ממש", כאילו שאם זה נגמר בפחות זה משהו שהתורה שלהם והכיפה שלהם והציצית שלהם יכולים לחיות איתו בשלום.

שמעתי השבוע פרשנים שמסבירים שהבעיה הכי גדולה של מגל תהיה עם הרבנים, עם החרד"לים, עם אנשי תקומה. שטויות. תראו את אורן חזן. תמיכה שלו בבית אל הלבינה את ממצאי התחקיר שפורסם עליו בענייני הימורים וסרסורים, ואפשרה לו אחר כבוד לקבוע מזוזה בבתי דריינוף. שתיים וחצי אמירות של ינון מגל בעניינים החשובים באמת - מאחזים, בנייה בשכונות והמלחמה בטרור - ואף אחד לא יזכור למה בכלל בזבזנו עליו השבוע יומיים של דיבורים מיותרים. 

הייתי רוצה לסיים את הטור הזה בקריאה לחשבון נפש, אבל כשכל ההנהגה נראית כך, מי בכלל נשאר פה לערוך אותו?

לא חשבתי שהוא יעשה את זה, אבל מסתבר שהוא לא בדרך ללכת בדרכם של חיים אמסלם ויוסי פריצקי...

/News/News.aspx/310972

כאלה שלא עשו כלום והעניין שלהם זה שהם "יס מנים" (כמו ניר אורבך שאולי יבחר לכנסת בקרוב).

ינון מגל היה כוכב עולה שהעיז למחות עוד בתקופת הגירוש למי שזוכר. הסיבה לנפילתו היא בדיוק העובדה שהוא עיתונאי מצליח שהתאים את עצמו לתנאי הסביבה הבוטים של מקומות העבודה האלה.

אגב, זה מחשבה נוגה מאוד כשחושבים על אורח חייהם הפרטי של אנשים שהולכים להיות עיתונאים בתקשורת החילונית מסיבות אידיאולוגיות.

בס"ד

וורצמן, אורבך ואפילו בנט; מי יחליף את ינון מגל?

גיא עזרא, חדשות סרוגים

מחליפו של ינון מגל ייקבע לפי החלטתו של וורצמן. במידה וירצה לחזור, בנט צפוי לחסום אותו ולחזור לכנסת לאחר שפרש ממנה בשביל מועלם. וורצמן יסרב לחזור? בנט ישמח לראות את ניר אורבך במשכן הכנסת

הודעתו של חבר הכנסת, ינון מגל (הבית היהודי), מהחיים הפוליטיים, צפויה לשנות את הרכב המפלגה וזאת מכיוון שכעת מתפנה מקום אחד בכנסת למועמד הבא בתור ברשימה.

על אף שלפי הנתונים היבשים מי שאמור לחזור למשכן הכנסת, הוא סגן שר החינוך לשעבר, אבי וורצמן, הממוקם במקום העשירי ברשימה, טרם ברור מי יאייש את מקומו של מגל.

כזכור, מיד לאחר הבחירות לכנסת בעקבות אי הצלחתו להתברג במקום גבוה ברשימת 'הבית היהודי', מונה וורצמן למנכ"ל הכפר השיקומי 'עלה נגב – נחלת ערן', שבמועצה האיזורית מרחבים ליד אופקים שבנגב המערבי.

הכפר השיקומי הוקם בשנת 2003 ובראשו עומד אלוף פיקוד דרום לשעבר, דורון אלמוג, שבנו ערן היה מטופל במוסד על"ה בירושלים, ותפקידו של וורצמן כמנכ"ל הכפר נחשב לתפקיד יוקרתי שלא בטוח שהוא ירצה לעזוב.

גם אם יחזור וורצמן לא צפוי לקבל תפקיד כלשהו במפלגה, גם בעקבות מיקומו וגם מכיוון שמגל לא אחז בשום תפקיד. לכן לא מן הנמנע שוורצמן יעדיף להמשיך בתפקידו הנוכחי מאשר להיות ח"כ אפור בכנסת.

במידה ווורצמן אכן יוותר על חזרתו למשכן הכנסת מי שצפוי להיכנס במקום מגל הוא מזכ"ל 'הבית היהודי', ניר אורבך, הממוקם במקון ה-11. כזכור, מועמדותו של אורבך, הידוע כמקורבו של בנט, עוררה זעם רב בקרב חברי המרכז וחלקם אף התמודדו מולו.

אלא, שיש תרחיש נוסף לפיו על אף פרישתו של מגל, אף אחד מהשניים, וורצמן ואורבך, יחליפו אותו.

כזכור, לפי מספר שבועות הודיע בנט על פרישתו מכהונתו כחבר כנסת וזאת כדי לאפשר את כניסתה של חברת הכנסת, שולי מועלם. אלא שכעת, עם פרישתו של מגל צפוי בנט לחזור לכנסת מבלי לפגוע במעמדה של מועלם, שכן כעת יש מקום אחד פנוי.

עם זאת לא מן הנמנע שבנט יחשב את צעדיו לפי החלטתו של וורצמן. במידה ווורצמן יחליט לחזור לכנסת יוכל בנט לבקש לעצמו את המקום הפנוי ובכך לחסום אותו. עם זאת, אם וורצמן יחליט שאינו חוזר בנט ישמח מאוד לוותר על מקומו בכנסת בכדי לראות או ניר אורבך נכנס למשכן.
 

(מקור: אתר סרוגים)

עכשיו צריך לראות מה בנט באמת יחליט לעשות?

אלא מחליפים ח"כ, ורק אדם בעל תפקיד שר/סגן שר יכול לעשות את זה.

לא כולם בובות של בנט, בטח שאריאל הוא לא בובה שלו - ואם בנט לא ירצה להכניס את וורצמן ויחזור בשביל זה לכנסת, ולעומת זאת אריאל יחשוב שחשוב גם להכניס את וורצמן, וגם יעדיף לנוח מהצבעות בכנסת וחיוב לשבת במליאה - אז הוא יוכל לפרוש. כנ"ל הרב אלי...

אז אני לא חושב שאתה צודק - גם אם היו"ר לא רוצה את זה, זה לא בהכרח אומר שאחרים לא יעשו את זה. היו"ר לא יכול להטיל וטו. הוא יכול מקסימום בעקבות כך להחליט לפטר שר/סגן שר (וגם זה אני לא בטוח שהוא לא צריך אישור של מרכז המפלגה...אבל גם במידה שלא : ) - אם הוא יעשה את זה, אז זה יכעיס הרבה מאוד מצביעים וחברי מפלגה... וזה יתנקם בו בהמשך, ככל הנראה..

מה שהם מאמינים בו. בטח לא לאחר "פאשלה" לכאורה של בנט במועמד ששריין... - בנט אומנם היו"ר אבל זה לא אומר שכל האחרים הם תמיד הבובות נט שלו.

אגב, גם אין לו סיבה לחשוש יותר מידי מוורצמן - וורצמן היה מ"אנשיו" בכנסת הקודמת, הוא לא אחד שייצא ליותר מידי מלחמות נגד בנט - בניגוד למשל ליוגב...

בס"ד

מעניין איזה פסול הוא מצא בוורצמן שבגללו בנט חוזר לכנסת?

בס"ד

אבל אם בנט רוצה את ניר אורבך אז וורצמן לא יוותר על זה כ"כ מהר.

(אבל אחרי התקציב לא בטוח שהוא רוצה)

גס כמו מגל

מושחת כמו חזן

ועם שפם מקורי של אורבך..

הוא לא בעל לשון הרע!

בימינו גם זה משהו

בס"ד

ח"כ וורצמן: לא חוזר לכנסת

ח"כ אבי וורצמן מבהיר כי לא ישוב לכנסת, ויעדיף להתמקד בתפקידו הנוכחי. "בימים האחרונים התלבטתי רבות בסוגיית החזרה לתפקיד ח"כ. החלטתי להישאר עם דיירי עלה נגב נחלת ערן, החלשים ביותר בחברה".

"נפלה בחלקי הזכות לעבוד עם ילדים מיוחדים שצריכים את כל אהבתי וכוחותי. אני רואה בכך עבודת קודש. לאחר מספר חדשים כמנכ"ל הכפר ולצידו של האלוף דורון אלמוג, הבנתי את המחוייבות העצומה כלפי ילדי הכפר, עובדיו ובני משפחותיהם והחלטתי שאסור לי לעזוב אותם בנקודת זמן זאת כאשר לפתחנו משימות רבות הנוגעות.בתיקון עולם", כותב וורצמן.

"אמשיך בשליחותי הציבורית בכל מקום שאהיה. אני מודה לרעי וחברי יור המפלגה נפתלי בנט שפנה אליי, הבין את החלטתי וגיבה אותי לאורך כל הדרך", מסכם הח"כ לשעבר

(מקור: ערוץ 7)

אם הוא באמת לא היה רוצה להכנס אז בנט לא היה חוזר לכנסת אלא מכניס את חברו הטוב ניר אורבך. כך שזה נראה לא יותר מהודעה בשביל לא לצאת 'לא רצוי במפלגה' ולא כי הוא לא רוצה לחזור לפוליטקה

הרב רונצקי חזר לישיבה בכלל. לא ?

הם רק קיימים כדי לדפוק את הימין ובמקרה את בן גביר?

בס"ד

גם את הודעות המעקב אחרי מספר ההרוגים הם החלו עוד לפני כניסתו לתפקיד.

הקמפיין שלהם בעד הערבים בהרבה מישורים התחיל הרבה לפני. ספציפית פה הם עשו קמפיין נגד בן גביר (קצת בצדק) במקום למשל קמפיין לעודד את האנשים שלהם לא לשטוף את הרצפה ולשרוף את המצלמות לפני שבאה משטרה.

מתי השבכ נכנס לתמונה?

השבכ

בס"ד

ההודעות אלו יוצאות בכל פעם שיש רצח בחברה הערבית. מי שעקב אחרי ההודעות האלו שיוצאות לתקשורת ראה לאט לאט את האחוזים עולים לעומת אותו יום אשתקד, מה שהצביע על עלייה בהיקף התופעה. אלא שפתאום לאחרונה יש היפוך במגמה ואנחנו פתאום רואים בהודעות האלו ירידה בהשוואה לשנה שעברה. כשמנסים לשים אצבע איפה מונח השינוי, אז זה מקביל לכניסת השב"כ לנושא.

אם כי בסך הכל לטענתך יש פה חודשיים וחצי, כדאי לראות קצת יותר זמן, מה עוד שמניח שההשפעה של הכנסת השבכ לוקחת יותר מיום כך שצריך להפחית מתוך החודשיים וחצי זמן מה.

מערכות חינוך מעולות, ליד שירותי תרבות, רפואה ברמה גבוהה.

זו הסיבה לצפיפות המטורפת באזור המרכז - והסיבה המרכזית מדוע הפריפריה לא מושכת אליה מספיק אנשים ומשפחות.

כי בדרום אין את האפשרויות הרבות שיש במרכז.

אפילו אנשי צבא הקבע של יחידות המודיעין והתקשוב, שהבסיסים שלהם במרכז, לא מוכנים לעבור לדרום. ופינוי הבסיסים מתעכב מזה שנים.

ביטוח לאומי הוא ענף של המדינה. והוא בעיקרו חברת ביטוח לנושאים שאף חברת ביטוח פרטית שפועלת על בסיס עסקי, למקסם רווחים, לא היתה מבטחת. נכים, סיעודיים, מובטלים …

חלקו ממומן ממיסים ישירים וחלקו האחר ממומן ע"י המדינה, מחלק קצבאות מכספים של המדינה, מכובה ומבוטח אקטוארית מול תקציב המדינה.

המדינה מזרימה לביטוח הלאומי מימון גמלאות לא-ביטוחיות: קצבאות שהמדינה החליטה להעניק לפי מדיניות סוציאלית, כגון השלמת הכנסה, קצבת ניידות, קצבאות מזונות וקצבאות ילדים.

כאשר הממשלה מחליטה להקל על מעסיקים או עובדים ולהפחית את שיעורי דמי הביטוח, היא משפה את הביטוח הלאומי על אובדן ההכנסה הזה.

להפוך את הביטוח הלאומי לחברת ביטוח פרטית - משמעותו שרבים מאוד מהזקוקים לביטוח, הנכים, הסיעודיים, כל מי שלא יכול לממן את עצמו, לחברת הביטוח הפרטית לא יהיה משתלם לבטח אותו.

הסיפא, הכשרה מקצועית - זו באמת רפורמה שמאוד נחוצה. לפתוח מחדש את בתי הספר המקצועיים שהיו בישראל עד שנות ה-80 של המאה הקודמת.

שהפיצול בין מס הכנסה לביטוח לאומי לא הגיוני

את הביטוח הלאומי.

לא לייעל ולאחד את המנגנונים עם מס הכנסה.

ישראל באמת בין המדינות היחידות בעולם עם הפיצול.

לא שזה פסול. יש הגיון רב להשאיר אותו.

ולעומת הבעיות הקשות בעבר בגלל הפיצול, כיום שהכל ממוחשב ונגיש דרך האינטרנט- הרבה הרבה יותר פשוט להתנהל ולקבל את השירות.

אגב, ישראל גם בין הבודדות בעולם, במבנה שירותי הבריאות - קופות חולים.

וזה מודל מצויין.

לא כל דבר במערכת הציבורית בישראל הוא מודל גרוע….

המודל אומץ מגרמניה, ע"י העולים מגרמניה שעלו לכאן לפני השואה בעקבות עליית הנאצים.

מעניין שהמודל הזה קיים במדינות בודדות בעולם - גרמניה, הולנד, בלגיה, שוויץ, אוסטריה וצ'כיה.

(לא המדברת)

זה פשוט להפעיל לחץ חיצוני כדי שהמלחמה תיפסק. BIDEN HELP US סטייל. ועכשיו כשיש ממשל אחר באמריקה הם מנסים להפעיל לחץ מכיוון ארופאי, כל עוד היבשת הזו קיימת ולא נחרבה על ידי החברים שלהם.

ערב הסעודית חתמה על ברית הגנה עם שתי אויבות ישראל מובהקות. שתפנה אליהם בבקשת עזרה.

יכולים לנשום לרווחה...

והברית הזו לא תעבוד תכל'ס...

ע"מ לייצר ביטחון אזורי?

כדי שנדע במה מדובר.

ניסינו להתקדם עם הלבנונים, וכלום לא יצא מזה.

אולי בעוד 50 שנים יקום אצלם מנהיג אמיץ שישנה את המשוואה.

אחרי החיסולים המהדהדים בצמרת שלהם.

ולכן הם מפחדים לתקוף אותנו ולא מטילים מצור ימי על ספינות שנוסעות לישראל.

כך שנראה לי שטות להתערב בסכסוך פנים ערבי רחוק אלפי קילומטרים ממנו.

אם יש מידע ביטחוני לא ידוע על סיכונים סיכויים וכו' כמובן יש לשקול בהתאם

אנחנו צריכים את איראן קיימת.

בס"ד

הוא כמובן לא יקבל את תיק הביטחון (גם אחרי הפיצול הוא נותר עם מנדט אחד או שניים ביום טוב), אך עם זאת אני לא חושב שעד שהוא הצליח להתקרב שוב לכנסת, הוא יחסל את זה פעם נוספת בגלל התנהלות לא חכמה ושל אגו (מה שהכשיל אותו בעבר). לכן השאלה האמיתית היא כמה הוא הבין מה הכשיל אותו והוא בא לעבוד שונה הפעם, או שהוא נשאר ראש בקיר ואז באמת תסתיים הקריירה הפוליטית שלה.

אפשר לנהל מו"מ. זה קרה בעבר בממשלות 61. כך למשל אברהם נגוסה דאג לכך שיעלו עוד כמה פלאשמורות תמורת כל מיני הצבעות.

ועדיין. פייגלין עצמאי.

אני מקווה לפחות. אז הוא יסחט קצת את התקציב כמו כל חבר כנסת (למרות שזה נגד המצע שלו). זה התקווה.

השאלה היחידה היא אם הוא התבגר (פוליטית), אני בהחלט חושש שלא...

בס"ד

אני רוצה להאמין שעצם האיחוד, כבר מסמל נקודה של התבגרות. נמתין 40 יום כדי לגלות מה הלאה.

כמו שלא משליכים קליפת בננה ברחוב, כך לא דורשים שר בטחון עם מנדט וחצי, וראש ממשלה עם ששה מנדטים.

קוראים לזה גם: תקינות פוליטית. מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.

ונתניהו לא יצא יותר טוב מאחרים...

הפתרון הפשוט והדמוקרטי, הוא ביטול אחוז החסימה - מה שיגרום שלמפלגה הגדולה יהיה יותר אפשרויות ולא כל מפלגה תחזיק את השלטאר.

בעבר הלא רחוק, שותפה קואליציונית לא היתה מעיזה אפילו לחשוב על אחד משלושת התיקים המרכזיים: בטחון, חוץ, ואוצר, והיום כל ממזר מלך, ומפלגה עם ששה מנדטים מעמידה ראש ממשלה מטעמה, וכל ח"כ בודד יכול שיהיה לשון מאזניים, ועוד בטרם נבחר דורש לעצמו את תיק הבטחון.

לו היו לנו שתי מפלגות גדולות עם 50 מנדטים כל אחת- ניחא, אבל במציאות שלנו שהמפלגות הגדולות עם 25 מנדטים כל אחת, וצריכות לנהל משא ומתן עם שבע מועמדות, וכולן מתחרות על אותם תיקים, זה מצב לא נורמלי.

והנה אתה ברוב חכמתך מציע לבטל את אחוז החסימה, ולחשוף את המועמד להרכיב ממשלה מול מציאות ריאלית של ניהול משא ומתן עם 30!!! סיעות.

יש גבול לכל תעלול.

התיקון הנדרש הוא להעלות את אחוז החסימה ל- 5, ובהמשך ל- 10 אחוז. בתרחיש כזה יהיו לנו לכל היותר 12 מפלגות בכנסת, וגם זה די והותר.

וכן יש לחייב כל רשימה מתמודדת שלא נבחרה לכנסת היוצאת להפקיד סך 10 מיליון ש"ח במזומן שיחולטו לטובת המדינה אם היא לא תעבור את אחוז החסימה.

במציאות של היום, מצביע נכנס לקלפי, ורואה לנגד עיניו מגש עם 45 פתקים, ולא מוצא את ידיו ואת רגליו, ומצביע למפלגה שהאג'נדה שלה קוטבית לעולמו הפנימי. זה חייב להפסק.

וממילא היו יותר מפלגות קטנות, ולמועמד לראשות הממשלה היה יותר מרחב תמרון.

אחוז החסימה יוצר מציאות שבה יש פחות מפלגות, אבל הן בינוניות והממשלה תלויה בכל אחת מהן.

או שאני רוה"מ או שאין לכם ממשלה.

בגלל אחוז החסימה הבינוני, יש "רק" 5 שותפות קואליציוניות, ואתה מציע להוריד את הסף, כדי... כדי שיהיו יותר מתחרים על אותם תיקים?

בסיבוב הקודם לא נכנסו מר"צ ובל"ד, מה שהוסיף לגוש הימין 4 מנדטים מן ההפקר, וביטל את הצורך בסיבוב בחירות נוסף.

הפעם הם למדו לקח, והגבילו את עצמם בהתנדבות.

ועשו עוד דבר, הם השליכו את הרעה החולה הזו למפתנו של הימין, והימין הרים מהרצפה כמוצא שלל רב.

אני כן מבין שאתה דואג לעתידו הפוליטי של סמוטריץ'. אדרבא- שיתפקד לליכוד עם נושאי כליו, ויגיע לאחד המקומות הגבוהים ברשימה. נכון לעכשו, נתניהו סומך עליו יותר מאי פעם.

העניין הוא עקרוני שיורד למציאותי. כשאחוז החסימה יותר נמוך יהיו יותר מפלגות - יותר מדויק כשהיו יותר מפלגות* הכנסות מילאו ימיהן.

ככל שהעלו את אחוז החסימה, הממשלות פחות יציבות והכנסות פחות ממלאות את ימיהן.

עם התאוריות שלך יש שתי בעיות - המציאות וחוסר הדמוקרטיה...

והיום פחות משליש.

ככל שאחוז החסימה יגדל, לקטנות לא יהיה סיכוי ממשי להכנס לכנסת, וממילא ינהרו המצביעים אל הגדולות, שיחזרו להיות בנות 47-48 מנדטים.

או אז די בשותפה קואליציונית אחת כדי להרכיב ממשלת 61, ובשתי שותפות כדי להסיר כל חשש להתהוות לשון מאזניים.

המציאות שאתה מתאר היתה, כשאחוז החסימה היה נמוך. בניגוד גמור לתאוריה שלך - ככל שהאחוז עלה, המפלגות הגדולות קטנו והכח של הבינוניות עלה והפך לכזה שבלעדיהן אין ממשלה.

לא עובר את אחוז החסימה. סמוטריץ נתן לו מתנה. ופייגלין בשלו. חוגר כמפתח. מתנהג כאילו הוא בעל הבית. אף פעם לא טועה ולא מתנצל.

מה השתנה?

אנשים שרוצים ממשלה בראשות נתניהו, אבל רוצים את הסגנון והוולגריות של בן גביר. הוא איבד לליכוד את אלמוג כהן, שהוא בדיוק הפרופיל של המצביעים הללו ו'קיבל' את טלי גוטליב, שבדיוק מושכת סגנון כזה.

לא חושב שהוא בטוח בשום דבר, הוא פשוט רוצה קולות.

מן הסתם הכל נבדק היטב בסקרי עומק.

ובן גביר מבין שכדי להצליח הוא חייב להיות גדול

אם הוא יהיה קטן הוא יקבל תיקים שוליים שדרכם לא יוכל "להשפיע"

אבל לא יותר

גודל הגוש קובע, אבל לא פחות מזה מאזן האימה של ראש הגוש מול השותפות בפוטנציה. אם השותפה הראשית, הליכוד, לא תהיה גדולה בפער משמעותי מול כלל השותפות המשניות, היא תוחזק בגרון כל שני וחמישי, והקואליציה תקרוס בתוך זמן קצר.

ואכן צריך את בן גביר עובר, ומוטב שלא יהיה לשון מאזניים, ואם יאיים בפרישה יאמרו לו: אל תפל דבר מכל אשר דיברת.

שהמטרה היא גם לעשות הייפ גדול ולהוציא את אדישי מעוזי הימין להצביע.

כלומר ככה הם לא יסמכו על זה שלביבי יהיה 61 בכל מקרה (לדעתם) ויצאו להצביע ויצביעו בן גביר.

אם ביבי רוצה לשבת עם אייזנקוט זה בכל מקרה לא יזיק לו יותר מדי שבן גביר יהיה חזק יותר, אז אין לו מה להפסיד.

ולבן גביר ברור שיש רק מה להרוויח.

הוא מכוון את כל הקמפיין שלו לראש של מצביעי הליכוד, ולא מפתיע שהליכוד מחזיר מלחמה.

ואם המתמטיקה לא תאכזב- בן גביר ישאר מחוץ לממשלה, ללא קשר מי ירכיב אותה.

אלה הם כללי המשחק.

הפוך

בס"ד

קיבלתי עכשיו לענות על סקר, לדעתי מניסוח השאלות הוא יצא מטעם הליכוד, ואכן אחת השאלות בסקר עסקה בשאלה של צירוף בן גביר לממשלה הבאה וכן בשאלת ממשלת האחדות עם אייזנקוט. אני חושב שאם הדברים לא היו על הפרק, כפי שטוענים הליכוד (ובניגוד לתדרוכים הרבים בנושא) כלל לא היה צריך לשאול על זה, אבל נראה שבליכוד כן בוחנים מה נכון להם בקרב אזרחי ישראל.

מיותר לציין שאני לא מאמין להכחשות של נתניהו בנושא. הוא רואה בסקרים שהליכוד נמצא בעדיפות שנייה אצל מביעי עוצמה יהודית (זה היה ניכר גם בפינת הניתוח סקרים שפורסמה פה בערוץ 7 לפני שבועיים-שלושה) ולכן הוא החליט ללכת לו על הראש. זה התחיל מקמפיין האנטי אחדות שכל בר דעת הבין שהחיבור הזה יעשה יותר נזק מתועלת, וממשיך עכשיו בתדרוכים שלו.

נתניהו רוצה לסיים את מערכת הבחירות עם 50 מנדטים, ולתת לשותפות שלו להזיע על 3 משרדים לענייני כלום, אבל זה לא ריאלי. הסקרים הכי מפנקים, של פילבר, מנבאים לו 30 מנדטים, וזה אומר שבכל מקרה הוא יהיה מיעוט בכל קואליציה, אם אכן יקים אותה.

כולנו זוכרים את המשא ומתן הקואליציוני הקודם, ואיך "השותפות הטבעיות" מרטו את נוצותיו, וביתר שאת זוכר הוא עצמו.

הלקח שהוא הפיק, והמתבקש, זה ממשלה לאומית רחבה, ולא ממשלת סחטנים צרה, ולשם הוא חותר.

במרחק 40 ימים מהבחירות, פייגלין מאיים שבלי תיק הבטחון הוא בחוץ. סמוטריץ' בטוח שתיק הבטחון תפור על פי מידותיו. בן גביר רוצה את משרד המשפטים עבור גוטליב, וגם רוטמן רוצה אותו. וינטר אם יעבור את אחוז החסימה, ידרוש גם הוא את תיק הבטחון, וגם גיוס מלא לפי מתווה ליברמן, שהחרדים יתנגדו לו, ובמילים אחרות זה או וינטר בפנים, וחרדים בחוץ, או להיפך.

ככל שהמפלגות הקטנות יהיו גדולות יותר, סל הדרישות שלהן יגדל באופן לא פרופורציונאלי, ולכן נתניהו מתלבט אם ללכת להם על הראש. אוי לי מיצרי, ואוי לי מיוצרי.

גם אם יקרה נס בגודל ים סוף, ואיזנקוט יסכים לשבת עם נתניהו, הסך המשולב של שניהם הוא כ- 50 מנדטים, ועדיין חסרים 11 לפחות, ואין מאיפה להביא אותם. כי בנט, גולן, וליברמן לא ישבו עם נתניהו.

במצב אידיאלי כל השותפות בפוטנציה צריכות להתכנס ולחלק את עור הדוב בטרם ניצוד, אבל זה לא יקרה, כי חרב איש ברעהו.

סוף דבר, כולם ביחד וכל אחד לחוד קוראים לשמור על גוש הימין, אבל אף אחד לא יודע לספר לנו איך עושים זה.

משחק סכום אפס.

בס"ד

אפילו שיריונים הוא לא הצליח להביא. יוסוף חדאד ונטלי שם טוב הלכו לוינטר, דדי שמחי הלך לגלעד ארדן (הייתה תקופה שהוא חיזר אחרי צביקה מור שהלך לסמוטריץ'). מה בסוף הוא הביא? את ברדוגו?

גם מבחינת קמפיין, חוץ מלהתריע שאייזנקוט יקים ממשלה עם רע"מ, וללכת על הראש של וינטר ובן גביר - אין שום דבר אחר.

לא סתם בחלק מהסקרים הליכוד צונח על חשבון התחזקות של הגוש (שאגב, מתחזק גם בגודלו ככל שהליכוד יורד).

כשנתניהו פנה ליוסוף חדאד ולשם טוב נודע לו שהם סגורים עם וינטר.

דדי שמחי לקח לעצמו יועץ איסטרטגי קפלניסט בשם אלדד יניב, שכוון אותו לדרך אחרת, וגם הפיל אותו.

כל זה אירע בחודשים האחרונים ולכל היותר בחצי שנה האחרונה. הלקחים שנתניהו הפיק היו עם הרכבת הממשלה היוצאת כפי שצויין קודם, כלומר, מוקדם יותר.

לעניין הסקרים, לפי פילבר סוקרים אחרים עושים מניפולציות ומרימים מלאכותית את וינטר כדי לגמד את הליכוד. בסופו של יום אין יותר מ- 120 מנדטים. אין לי כלים לבדוק את ההערכות של פילבר.

בס"ד

כל אלה העדיפו ללכת למפלגות שלא בטוח עוברות את אחוז החסימה, מאשר לקבל שריון מובטח במפלגת השלטון. כל ניסיונות השכנוע של נתניהו לא הצליחו (למעט טליק גויאלי, שלפי פרסומים הייתה במגעים גם עם בן גביר) אז כן, זה מעיד אך ורק על נתניהו.