לא. לא צריך יותר מידי להתפלפל. אם השרשור הזה יגיע באמת לעיסוק מעשי בנושאים שבצנעא זה מאוד יפריע לי כי לא זאת מטרתו, ואני מאמין שהמנהלים ימחקו אותו או שאני בעצמי אבקש מהם למחוק אותו.

בכל מקרה - מה דעתך? האם תהיה פרישה או לא?

על פניו זה נראה כמו סיכול ממוקד. גם לא הוגן לזרוק חבר בלי למצות קודם את הבירורים והליך החקירה שעכשיו נפתח.

אבל אין לי מושג אם המעשים חמורים.

ככה כתבתי.

גם לא רוצה לדעת. 

שיבררו מה נכון, מה לא נכון.

כמו שאני לא מעוניינת לשחק לידי התקשורת ווואלה, ככה אני לא מעוניינת לשחק לידי פמיניסטיות ופמיניסטים צבועים. 

"להוריד" אותו מחברותו בכנסת זה אם ועדת הכנסת (כמדומני. ייתכן שוועדה אחרת) מחליטה לאחר דיון, להסיר את חסינותו, ואז המשטרה פותחת בהליך הפלילי נגדו, ומעמידה אותו לדין במקרה שצריך, ואם הוא נמצא אשם, אזי בהחלט הוא יוצא מהכנסת. זה ה"יועזב". עד אז - זה בעיקר עניין של החלטה שלו האם להתפטר.

או "יועזב" - הסברתי שזה יהיה במקרה שבו תוסר חסינותו והוא ייחקר פלילית ויאולץ לעזוב את הכנסת, אם בכלל...

וגם השאלה המעניינת היא האם הוא עצמו יחליט להתפטר או לא...

זה הולך להיות כפר סטודנטים שעקב האוכלוסיה המקומית מחירי הדירות יהיהו ממש זולים. והסטאז של חצי מבן גוריון יכול להיות בכפר עצמו. קיצר הוא גאון

בדרך לטיהור המפלגה מגרורותיה הלא דתיות.

ואחרי הפיאסקו עם מיודענו אוחנה היה צריך לגלות משנה זהירות בהליך הצנחת שחקני חיזוק מבחוץ, מה שלא נעשה...

ואחרי אגרוף בפרצוף הגיע זמן הפנמה שהבית היהודי הוא מפלגת הציבור הדתי לאומי נטו, ולא של כלל אזרחי המדינה.

ולעצם הסיפור המיוחס למגל- זה ממש אינו רלוונטי. 

ובבחירות הצבעתי לאלי ישי.

יש צדיקים גמורים שיודעים להתעסק עם חמאס וחיזבאללה ותרבות ומיסים ותעשייה וגז וגם עם אחת רחלי רוטנר אם צריך, אבל מהצד התורני של המטבע.

גם אני חושבת שצריך להמתין ולראות עם האיש עושה תשובה, ובעיקר לא להיכנע לתקשורת בענין הזה.

אין לכם מושג כמה בא לי עכשיו להקדיש את שני העמודים שמוקצים לי כאן מדי שבוע לדבר על הצביעות. להיכנס בכל מי שמשתמש בפרשת ינון מגל כדי לתקוע לבית היהודי, שלא בא לו טוב גם בימים חסודים יותר. לקרוע לגזרים את אנשי "ידיעות אחרונות", שחיבקו את חיים רמון אחרי המעשה המגונה שלו, אבל נתקפו "בושה" ו"בחילה" בעקבות מעשהו של מגל. ללעוג לכמה קולגות שלי, שעשו הכל כדי להעלים את סיפורה של עובדת מעון ראש הממשלה שסיפרה שהוטרדה מינית בידי מני נפתלי, רק משום שנפתלי היה חשוב להם למשימת יירוט נתניהו, ועכשיו נזכרו להזדעזע כי פגיעה בנשים זה דבר איום ונורא בשבילם.

הייתי יכול לבוז כאן באריכות לכל מי שחשבו שיצחק לאור יכול להמשיך לבוא בקהל לאחר שפורסמו נגדו עדויות על מעשים חמורים בהרבה מאלה שמיוחסים למגל, אבל עם מגל הם לא יוכלו לשבת באותו חדר. מדגדג לי באצבעות לצחוק על סתיו שפיר, שלא הייתה לה בעיה שבנימין בן אליעזר הנגוע בשחיתות יישב מטעמה במשכן הנשיא, אבל הזדרזה להודיע שתצא מהמליאה בכל פעם שמגל ינאם על הדוכן.

המשיכו לעקוב בעמוד הפייסבוק שלנו

כן, יכולתי להרחיב ולהפליג ולדבר על הצביעות הזאת, אבל החלטתי לעצור כאן. כי עכשיו אני רוצה להסתכל פנימה. אל המחנה שלי. רק אליו. עכשיו לא מעניינים אותי השמאלנים ולא מעניינים אותי התל אביבים ולא מעניינת אותי העיתונות ולא מעניין אותי אף אחד שלא שייך לקבוצה שלי. כי יש רגעים שבהם אדם או מחנה או קבוצה צריכים להכריח עצמם להסתכל בראי ולא להסיט את המבט הצדה אל אף אחד אחר, מתוך הכרה ששום צביעות של מישהו אחר לא עושה אותנו טובים יותר, ושום התנהגות של מישהו אחר לא מכשירה אצלנו כלום.

אם המפלגה הדתית־לאומית משקפת משהו ממה שעובר על המחנה הדתי־לאומי, אזי השבוע נפל דבר במחנה הזה. השבוע יצאה בת קול חבושת כיפה סרוגה והכריזה שאין עוד שום טעם במפלגה דתית־לאומית. כי אם במפלגה שמדברת מבוקר עד ליל על חשיבות ערכי המשפחה, סיפור ינון מגל עובר כשהוא משאיר לכל היותר מכה קלה בכנף, אז מה נשאר ממנה ומתפיסת עולמה? המאבק בעד הבנייה מחוץ לגושים ונגד הריסת בתי דריינוף? זהו?

זר לו נחת השבוע אל פרשת מגל יום אחרי שהתפוצצה ושמע את אנשי הבית היהודי מגיבים עליה, היה יכול לחשוב שאם הפרשה הזאת לא הייתה באה לעולם היה צריך להמציא אותה, ולו כדי ללמד את כולנו עד כמה גדולה מעלתה של תשובה. בזה אחר זה התחרו ביניהם נבחרי הציבור הסרוגים מי ישבח יותר את מגל על האומץ שלו להכיר בטעותו ולחזור בו.

הרב אלי בן דהן ציין ש"במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים". בצלאל סמוטריץ' הדגיש בהערכה ש"הרצון לחזור בתשובה ולקיחת האחריות... מאפשרים לנו לשים את הדברים מאחור ולאפשר לינון לתקן ולהמשיך לשרת איתנו את עם ישראל בקדושה ובטהרת הלב". אחרים ראו צורך לציין את התקדים שהוא יצר באופן שבו לקח אחריות. כל כך גדולה הייתה ההתפעלות עד שלרגע נראה שהמפלגה תמליץ בשנה הבאה לתנועת בני עקיבא לקרוא לשבט החדש "מגל", רק כדי להבהיר לכולנו עד כמה גדולה התשובה.

כל זה כמובן לפני שהזכרנו את שר החינוך, נפתלי בנט, שעדכן אותנו שח"כ מגל בטוח בחפותו, כאילו שהתיק הפלילי הוא הסיפור פה, ולא הנוער שבנט מופקד עליו מתוקף תפקידו, ומסתובב בימים אלה מבולבל כולו בעקבות הפער האדיר בין מה שמלמדים אותו בישיבות ובאולפנות של המגזר לבין הדרך שבה מתנהגים נבחריו.

נלוז לא פחות היה הניסיון מצד מקורביו של הח"כ לייחס את ההתנהגות שלו ל"תל אביב", שממנה בא. יש לי הרבה חברים תל אביבים, אף אחד מהם לא מתנהג ככה. מצד שני, כבר יצא לי פה ושם לשמוע על אנשים מהמגזר שלי ששלחו יד סוררת למקומות שאסור להם לשלוח, ולפעמים אפילו עשו את זה שעה או שעתיים אחרי "נפילת אפיים" של שחרית בבית הכנסת.

אני לא יודע מה עשה מגל, לבד ממה שהודה שעשה. מה אני כן יודע? שאם יש מישהי ששקלה להוציא החוצה - במשטרה, בפייסבוק או בכל מקום אחר - את מה שעשה לה מישהו מבכירי אנשינו, אחרי השבוע הזה היא צריכה להיות מתאבדת שיעית כדי להיחשף.

# # #
תצחקו, אבל מצאתי עצמי בימים האחרונים מתגעגע לימי זבולון המר. לא בגלל המפלגה ולא בגלל חברי הכנסת של אז, שיסלחו לי אם אני לא זוכר אותם במדויק. אני מתגעגע לתקופה שבה האוויר היה נקי, הראות הייתה טובה והכל היה ברור יותר. לתקופה שבה ידענו להצביע על הקו החד המבדיל בין אסור למותר, בין אמת לשקר, בין ראוי לבלתי ראוי, בין מה שיכול לעבור ציבורית לבין מה שלא יכול בשום פנים ואופן.

גם במאמץ גדול אני לא יכול להעלות על דעתי בימים ההם חבר כנסת של המפלגה הדתית-לאומית נוהג כפי שנהג מגל ומקבל גיבוי מחבריו למפלגה. לא כי הם לא היו רוצים לעזור לו. כי הם לא היו מעיזים. ואם סיפור מגל היה מתרחש לפני 30 שנה, האדמה הייתה פוערת את פיה ובולעת מבושה אותו ואת המפלגה כולה. ואם סיפור מגל היה קורה אז, אין שום סיכוי שהיינו רואים את נבחרי הציבור ואת מצביעיהם מתפלפלים בסגנון אביי ורבא - כאילו בסוגיה תלמודית עסקינן - אם זה פלילי, למה היא יצאה עם זה רק עכשיו ומי עומד מאחוריה. כי פעם מה שנראה רע ונשמע רע היה פשוט רע. ומה שהכי מטריד זה שאנחנו נוסעים במסלול הנגדי למסלול שאליו נוסעת החברה הישראלית. זו שהבינה מזמן שימי משה דיין העליזים לא היו כל כך עליזים. זו שעשתה כברת דרך. זו שהופכת פחות ופחות סובלנית להטרדות מיניות.

עברתי, כמו כולם, על כמה דברים שכתבה וצילמה מי שהציפה ראשונה את הסיפור. היא ובעלה. האמת? את שניהם לא הייתי רוצה לראות בכנסת. אבל זה בדיוק העניין. שהם לא שם. וינון מגל כן. אומרים לי שהוא עשה תשובה? הלוואי. מבחינתי הוא בכלל לא הסיפור. הסיפור הוא הדרך שבה אי אפשר אצלנו לקבוע עמדה בשום סוגיה בלי לשאול קודם מי עומד מאחורי הפרסום שלה ומה המניע שלו ואם נשוא הסיפור הוא משלנו או לא.

השבוע פרסמתי טור שבו מתחתי ביקורת על החיבוק הציבורי שמעניק הרב חיים דרוקמן לרב מוטי אלון, שהורשע בביצוע מעשים מגונים בקטין. חלק גדול מהתגובות שקיבלתי לטור הזה עוררו בי עצב עמוק. שום דבר לא ענייני. אף אחד לא מתעניין בעובדות. קהל גדול של חסידי הרב ימשיך לחשוב שהוא בסדר ושרודפים אחריו, גם לאחר שהורשע בפלילים, וגם לאחר ששורת אנשי ציבור מוכרים ומוערכים בציונות הדתית היושבים ב"פורום תקנה" יעידו שהוא הודה בפניהם בביצוע מעשים חמורים מאוד. אתה משתומם כשאתה רואה את התמיכה בו מצדם של מי שמקפידים על שמירת נגיעה ושולחים את הילדים שלהם לבתי ספר נפרדים ותולים על המקרר פסקי הלכה שמגדירים את המקום המדויק שאליו מותר לשרוול של הילדה להגיע, ופתאום כשמדובר ברב שלהם הם מתפלמסים אם היה שם "מעשה ממש", כאילו שאם זה נגמר בפחות זה משהו שהתורה שלהם והכיפה שלהם והציצית שלהם יכולים לחיות איתו בשלום.

שמעתי השבוע פרשנים שמסבירים שהבעיה הכי גדולה של מגל תהיה עם הרבנים, עם החרד"לים, עם אנשי תקומה. שטויות. תראו את אורן חזן. תמיכה שלו בבית אל הלבינה את ממצאי התחקיר שפורסם עליו בענייני הימורים וסרסורים, ואפשרה לו אחר כבוד לקבוע מזוזה בבתי דריינוף. שתיים וחצי אמירות של ינון מגל בעניינים החשובים באמת - מאחזים, בנייה בשכונות והמלחמה בטרור - ואף אחד לא יזכור למה בכלל בזבזנו עליו השבוע יומיים של דיבורים מיותרים. 

הייתי רוצה לסיים את הטור הזה בקריאה לחשבון נפש, אבל כשכל ההנהגה נראית כך, מי בכלל נשאר פה לערוך אותו?

לא חשבתי שהוא יעשה את זה, אבל מסתבר שהוא לא בדרך ללכת בדרכם של חיים אמסלם ויוסי פריצקי...

/News/News.aspx/310972

כאלה שלא עשו כלום והעניין שלהם זה שהם "יס מנים" (כמו ניר אורבך שאולי יבחר לכנסת בקרוב).

ינון מגל היה כוכב עולה שהעיז למחות עוד בתקופת הגירוש למי שזוכר. הסיבה לנפילתו היא בדיוק העובדה שהוא עיתונאי מצליח שהתאים את עצמו לתנאי הסביבה הבוטים של מקומות העבודה האלה.

אגב, זה מחשבה נוגה מאוד כשחושבים על אורח חייהם הפרטי של אנשים שהולכים להיות עיתונאים בתקשורת החילונית מסיבות אידיאולוגיות.

בס"ד

וורצמן, אורבך ואפילו בנט; מי יחליף את ינון מגל?

גיא עזרא, חדשות סרוגים

מחליפו של ינון מגל ייקבע לפי החלטתו של וורצמן. במידה וירצה לחזור, בנט צפוי לחסום אותו ולחזור לכנסת לאחר שפרש ממנה בשביל מועלם. וורצמן יסרב לחזור? בנט ישמח לראות את ניר אורבך במשכן הכנסת

הודעתו של חבר הכנסת, ינון מגל (הבית היהודי), מהחיים הפוליטיים, צפויה לשנות את הרכב המפלגה וזאת מכיוון שכעת מתפנה מקום אחד בכנסת למועמד הבא בתור ברשימה.

על אף שלפי הנתונים היבשים מי שאמור לחזור למשכן הכנסת, הוא סגן שר החינוך לשעבר, אבי וורצמן, הממוקם במקום העשירי ברשימה, טרם ברור מי יאייש את מקומו של מגל.

כזכור, מיד לאחר הבחירות לכנסת בעקבות אי הצלחתו להתברג במקום גבוה ברשימת 'הבית היהודי', מונה וורצמן למנכ"ל הכפר השיקומי 'עלה נגב – נחלת ערן', שבמועצה האיזורית מרחבים ליד אופקים שבנגב המערבי.

הכפר השיקומי הוקם בשנת 2003 ובראשו עומד אלוף פיקוד דרום לשעבר, דורון אלמוג, שבנו ערן היה מטופל במוסד על"ה בירושלים, ותפקידו של וורצמן כמנכ"ל הכפר נחשב לתפקיד יוקרתי שלא בטוח שהוא ירצה לעזוב.

גם אם יחזור וורצמן לא צפוי לקבל תפקיד כלשהו במפלגה, גם בעקבות מיקומו וגם מכיוון שמגל לא אחז בשום תפקיד. לכן לא מן הנמנע שוורצמן יעדיף להמשיך בתפקידו הנוכחי מאשר להיות ח"כ אפור בכנסת.

במידה ווורצמן אכן יוותר על חזרתו למשכן הכנסת מי שצפוי להיכנס במקום מגל הוא מזכ"ל 'הבית היהודי', ניר אורבך, הממוקם במקון ה-11. כזכור, מועמדותו של אורבך, הידוע כמקורבו של בנט, עוררה זעם רב בקרב חברי המרכז וחלקם אף התמודדו מולו.

אלא, שיש תרחיש נוסף לפיו על אף פרישתו של מגל, אף אחד מהשניים, וורצמן ואורבך, יחליפו אותו.

כזכור, לפי מספר שבועות הודיע בנט על פרישתו מכהונתו כחבר כנסת וזאת כדי לאפשר את כניסתה של חברת הכנסת, שולי מועלם. אלא שכעת, עם פרישתו של מגל צפוי בנט לחזור לכנסת מבלי לפגוע במעמדה של מועלם, שכן כעת יש מקום אחד פנוי.

עם זאת לא מן הנמנע שבנט יחשב את צעדיו לפי החלטתו של וורצמן. במידה ווורצמן יחליט לחזור לכנסת יוכל בנט לבקש לעצמו את המקום הפנוי ובכך לחסום אותו. עם זאת, אם וורצמן יחליט שאינו חוזר בנט ישמח מאוד לוותר על מקומו בכנסת בכדי לראות או ניר אורבך נכנס למשכן.
 

(מקור: אתר סרוגים)

עכשיו צריך לראות מה בנט באמת יחליט לעשות?

אלא מחליפים ח"כ, ורק אדם בעל תפקיד שר/סגן שר יכול לעשות את זה.

לא כולם בובות של בנט, בטח שאריאל הוא לא בובה שלו - ואם בנט לא ירצה להכניס את וורצמן ויחזור בשביל זה לכנסת, ולעומת זאת אריאל יחשוב שחשוב גם להכניס את וורצמן, וגם יעדיף לנוח מהצבעות בכנסת וחיוב לשבת במליאה - אז הוא יוכל לפרוש. כנ"ל הרב אלי...

אז אני לא חושב שאתה צודק - גם אם היו"ר לא רוצה את זה, זה לא בהכרח אומר שאחרים לא יעשו את זה. היו"ר לא יכול להטיל וטו. הוא יכול מקסימום בעקבות כך להחליט לפטר שר/סגן שר (וגם זה אני לא בטוח שהוא לא צריך אישור של מרכז המפלגה...אבל גם במידה שלא : ) - אם הוא יעשה את זה, אז זה יכעיס הרבה מאוד מצביעים וחברי מפלגה... וזה יתנקם בו בהמשך, ככל הנראה..

מה שהם מאמינים בו. בטח לא לאחר "פאשלה" לכאורה של בנט במועמד ששריין... - בנט אומנם היו"ר אבל זה לא אומר שכל האחרים הם תמיד הבובות נט שלו.

אגב, גם אין לו סיבה לחשוש יותר מידי מוורצמן - וורצמן היה מ"אנשיו" בכנסת הקודמת, הוא לא אחד שייצא ליותר מידי מלחמות נגד בנט - בניגוד למשל ליוגב...

בס"ד

מעניין איזה פסול הוא מצא בוורצמן שבגללו בנט חוזר לכנסת?

בס"ד

אבל אם בנט רוצה את ניר אורבך אז וורצמן לא יוותר על זה כ"כ מהר.

(אבל אחרי התקציב לא בטוח שהוא רוצה)

גס כמו מגל

מושחת כמו חזן

ועם שפם מקורי של אורבך..

הוא לא בעל לשון הרע!

בימינו גם זה משהו

בס"ד

ח"כ וורצמן: לא חוזר לכנסת

ח"כ אבי וורצמן מבהיר כי לא ישוב לכנסת, ויעדיף להתמקד בתפקידו הנוכחי. "בימים האחרונים התלבטתי רבות בסוגיית החזרה לתפקיד ח"כ. החלטתי להישאר עם דיירי עלה נגב נחלת ערן, החלשים ביותר בחברה".

"נפלה בחלקי הזכות לעבוד עם ילדים מיוחדים שצריכים את כל אהבתי וכוחותי. אני רואה בכך עבודת קודש. לאחר מספר חדשים כמנכ"ל הכפר ולצידו של האלוף דורון אלמוג, הבנתי את המחוייבות העצומה כלפי ילדי הכפר, עובדיו ובני משפחותיהם והחלטתי שאסור לי לעזוב אותם בנקודת זמן זאת כאשר לפתחנו משימות רבות הנוגעות.בתיקון עולם", כותב וורצמן.

"אמשיך בשליחותי הציבורית בכל מקום שאהיה. אני מודה לרעי וחברי יור המפלגה נפתלי בנט שפנה אליי, הבין את החלטתי וגיבה אותי לאורך כל הדרך", מסכם הח"כ לשעבר

(מקור: ערוץ 7)

אם הוא באמת לא היה רוצה להכנס אז בנט לא היה חוזר לכנסת אלא מכניס את חברו הטוב ניר אורבך. כך שזה נראה לא יותר מהודעה בשביל לא לצאת 'לא רצוי במפלגה' ולא כי הוא לא רוצה לחזור לפוליטקה

הרב רונצקי חזר לישיבה בכלל. לא ?

אין לי בעיה עם זה שהוא אולי מצא שם.

הבעיה שלי שהוא נמצא בכנסת, וחמור מזה שהוא עומד בראשה.

והוא עומד בראשה כי הציבור הדתי והחרדי לא הטילו וטו על מועמדותו.

בעצם, עדיף שלא תסביר

גם בלעדיו מדינת ישראל נרמלה ומנרמלת מגוון עבירות שהעונש בגינן הוא גלות.

על הושבת אמיר אוחנה בין השופטים בחידון התנ"ך לנוער, נאמר: נזם זהב באף חזיר... מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי.

הצטרפתי לשידור החידון באמצעות ערוץ 7, וכעבור 10 שניות הקאתי על המקלדת ויצאתי החוצה.

בהגיעו ל- 120 הוא יטמא את עפר הר הרצל, שהוגדר בפי הרב שלמה זלמן אוירבך: מקום קדוש.

למה אתם בכלל מדברים על זה ככה?

אני בטוח שהוא צוחק בשמים מהבדיחה שלי

כי ידוע שקאאני זה ד"ר מרדכי קידר 

הנדסת תודעה

איזה תחכום!

ולתחזק ולמכור חלקי חילוף כולל תמיכה של גז למילוי, למערכות ישנות?

למערכות שהותקנו לפני הקפיצה האחרונה של 2024 וגם לפני קפיצות קודמות שהיו? 

אין צורך לרדת לפרנויה מכל סדר מסוים שנקבע.

למדינה יש אינטרס לאכוף את החוק. זה מתחיל בכך שיש חשד לעבירה, והמשטרה אמונה לחקור אותו, דרך חקירה ואמצעים אחרים. לאחר הפקת הממצאים התובע המשטרתי צריך להגיש כתב אישום. כתב האישום מועבר לפרקליטות שזה גוף של המדינה שמבין בחוק ותפקידו הוא להסביר בפני השופטים את הממצאים של כתב האישום, להביא עדי תביעה, להתמודד עם טענות ההגנה (למשל למצוא חורים בעדויות של עדי ההגנה, לסתור טענות בעזרת ממצאים וכן הלאה).

מי שרוצה, תמיד מוזמן לייצג את עצמו. אני מכיר אישית כמה תיקים כאלה שעבדו בסדר. הבן־אדם הכין את הגרסה שלו, הכין שיעורי בית, מסר אותה בפני בית המשפט, הציג את הטענות שלו באופן ברור וחותך, ובית המשפט הכריע לטובת אותו אדם.

מי שלא רוצה, אם הוא זכאי לייצוג של הסנגוריה הציבורית, מצוין. אם לא, אז הוא רשאי לשכור עורך דין שיעשה את העבודה הזאת במקומו.

אולי במדינה מאוד דמוקרטית, הסנגוריה הציבורית הייתה נגישה לכולם. למרבה הצער, זה עולה המון כסף, כך שכמו כל־מיני דברים, המדינה לא מממנת את זה.

אפשר כמובן לטעון שלפרקליטות (או לפרקליטים מסוימים וכן הלאה) יש הטייה פוליטית / שחיתות, אבל זאת טענה פרטנית, לא טענה על השיטה, שהיא בסך־הכל סבירה ומתקבלת על הדעת (ברמת ההיגיון, לאו דווקא דין תורה), גם אם לא מושלמת.

יש גם שיטות אחרות כמו למשל שופט־חוקר או הדין העברי בהם אין ייצוג עורכי דין בכלל ועוד ועוד.