רק השם שלהם מסגיר אותם היום. ("אז מה זה בעצם תני?", "עזבי נו", "לא עוזבת. מה זה תני?" "מתניה...")

ואני לא יודעת בן כמה אתה, אבל להתייחס לתנועת נוער מעורבת כחיסרון במי שמולך? שמע, עוד לפני הדיון על הנושא עצמו, הפרט הזה נשמע לי כל כך שולי ורחוק... 

זה רק אם הוא התנצר אחר כך. או מת. 

תני, תני. אוניברסיטת תל אביב, אולם הומה אדם. אני מתיישבת לי לבדי באיזו פינה ומחליטה להנות מחוויה אנתרופולוגית. פתאום ניגש אליי בחור מקועקע ומפורסנג, מתיישב לידי (!) ופוצח בשיחת היכרות חביבה. מאיפה אני? אה, הוא מכיר, ברור. איפה למדתי באולפנה? אה, הוא יודע איפה זה, אני לא צריכה להסביר. כשהוא הסביר שתני זה מתניה גיחכתי, אבל תארי לך כמה צחקתי כשהצטרפה אלינו בחורה חמודה בגופיית ספגטי ובשיער צבוע שאמרה ששמה מוניק...

@חפש - בתוך עמי אנכי יושבת. הכול בסדר, גם אני "מהבית"...

מוניק זה קיצור של?

@צריך עיון - נבהלת?..

[עצבנת אותי מספיק כדי להגיב בחול המועד... (זה כמובן לא אסור)]

התורה אמרה "באשר הוא שם".

מילא היה שרשור על בעלי תשובה [מי רוצה לחפש ולהעלות לכאן...?],

אבל בחורה מבית דתי שהייתה בסניף מעורב?!

זה בדיוק כמו לפסול על מקום מגורים, או רמה דתית של ההורים,

שזה אפשרי, ואפילו לא הכי הזוי ששמעתי,

אבל חלאס עם הסינונים האלה, לפחות אם זה לא בציבור החרדי..

אם היא הייתה בסניף מעורב, עברה תהליך, התחזקה - מה איכפת לי..

אם היא הייתה בקשרים עם בנים, נגיעה וכו' - סיפור אחר לגמרי, ובמקרה שלי גם עליו כנראה לא אפסול.

[כותב השורות היה בסניף מעורב, עבר תהליך והיום דוס טרור רצח (טוב נו, לא באמת...).

גם חבריו הטובים מהבית עברו +- את המסלול הנ"ל.

למרות שאני ממש לא רוצה את הילדים שלי שם,

ממש לא ברור לי שאני מתחרט על התקופה הזאת.

הרבה אנשים עברו הרבה תהליכים בעקבותיה,

למרות חוסר האחריות להפקיד את התהליך בידיים של תיכוניסטים...]

העיקר איך שאת אישית. וגם זה ששמרת בעבר על התנהלות צנועה בתוך הסניף, חשוב.

יש לך שאיפה טובה - בעז"ה תזכי בקרוב.

הזוי לחלוטין לפסול על דבר כזה. (ואני מאלה שהיו בבנ"ע תקופה ממש קצרה - כחניכה - וגם אז נמנעתי מהפעולות המעורבות.)

שאנחנו לא יכולים "לא לקבל" תשובתו של מישהו, אם ה' מקבל אותה...

אלא שלא זו השאלה, שהרי לפעמים יכולות להיות השלכות - שעל אף שמבחינת התשובה האדם צדיק, אבל זה יכול עדיין להפריע לנישואין, כל מקרה ואדם  לגופו.

אלא שכאן, זה בוודאי לא כך.

שמא לא עשה תשובה שלמה על חטאיו,או שמא אינו באמת תוצר מייצג של הסטיגמה (כן או לא,תלוי) על המקום ממנו הוא בא או שמא ההופעה החיצונית שהוא בוחר לעטות מעליו היא רק חיצונית.

כל עוד רואים ששלב התשובה הוא שלב מתקדם מספיק והיא בעלת שאיפות תורניות מספיקות התואמות לשלך,אני אישית לא רואה מקום לחשד הזה שאפשר לייחס לכל אדם באותה קלות וסבירות לדעתי.

לא אמרתי שלא לחקור ולבדוק את מה שחשוב בעיניך (עם  טאקט מרובה) אבל אתה מניח שנכון ליצור את קווי האבחנות האלו באופן אובייקטיבי דווקא כלפי בעלי תשובה,כיאלו ויש בהם סבירות עובדתית שנכונה בעיקר כלפיהם,דעתי היא כאמור,שלא כך ואולי זה מצריך היכרות עם בעלי תשובה..

הכלל צריך להיות דומה,אתה רשאי לעשות כרצונך,אבל הדיון כאן הוא דיון על מהי האמת ואך ראוי או כדאי לנהוג.

בעניין הזה,מה הם סטיגמות ? הכותרת איתה היא מגדירה את הרמה הדתית שלה ? (דתיה לאומית ,תורנית וכו') או יותר מזה ?

היה מפריע לי מישהי שזה מפריע לה...

אם מדובר במישהי (כנ"ל לגבי בנים) שכבר אז הרגישו שזה בעייתי, ושמרו נגיעה ושמרו מרחק מהמין השני אז בסדר כי דברים נמדדים ביחס לזמנם. אבל אם זה מישהי שעד היום מתנהלת אותו הדבר וזה לגיטימי בעיניה וכך רואה גם ראת חינוך הילדים שלה--ככל הנראה שהייתי פוסלת

אם בפגישות הכיוונים מסתדרים אז לא אמורה להיות בעייה. התנהגות בשנות הנעורים שייכת לשנות הנעורים. דיונים לקראת הקמת בית הם אחרים. בתנאי שהכיוון מתאים לצד השני.

אז אין בעיה.

 "במקום שבעלי תשובה וכו'"..

בכ"מ, בחורה שלא היתה בסניף מעורב זה תמיד נקודה טובה, אבל לא קריטי.

מאנשים שמסתחבקים פה עם המין השני כאילו אין מחר

הסניף (שנגמר איי שם בגיל 18) מעיד בד"כ על תפיסת עולם תורנית של המשפחה/ של המקום בו גרים - שלא מוכן להפריד את הסניף.

בסוף מבחינת הבנים לישיבות מתנקזים מכל סוגי תנועות הנוער והישיבות התיכוניות (שאגב גם על זה אותו דבר אין סיבה לפסול). ולכן גם אם היו בתנועת נוער מסויימת כנראה שהשקפת העולם התורנית שלהם תיבנה בישיבה ולא בבני עקיבא.

מבחינת הבנות גם הן מתנקזות מכל המקומות לכל סוגי השירות הלאומי/ הצבאי / לימודים/ מדרשה. שגם הן לרוב מעצבות את ההשקפה התורנית שלהן שם.

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

מעריך את הבדיקה.

נבדוק אם רלוונטי

שלא יהיה אופציה בפנים?

לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר

ונבחר באותו יום או יום לפני

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה