א. בחינת ביקור האפיפיור בארץ ישראל (לא ארץ הקדש, שהיא אמירה כללית מדי ומטעה) חייבת להיעשות בקפדנות יתרה. ביקור כזה צריך להיות מתוכנן היטב מראש, ועל המארגנים לבדוק אם אכן ראוי הוא אם לאו. מדינת ישראל קמה על אפרם של מושמדי-השואה, וככזו היא צריכה להתייחס ברגישות-יתר לכל הקשור באותם ימים נוראים.

כלפי כל אפיפיור שהוא, צריכה וחייבת להיות מוטחת הטענה אודות שיתוף הפעולה של הכנסיה עם הנאצים, והנחת התשתית של שנאת יהודים וליבויה במשך מאות רבות של שנים. על כך עליהם להתנצל שלש פעמים בכל יום. יתרה מזו, הותיקן עדיין מחזיק באוצרות רוח וחומר של יהודים שנשדדו לאורך ההיסטוריה באירופה כולה. הוא מסרב בתוקף להעביר אותם לידי ארגון יהודי כל שהוא, וודאי שלא לידי מדינת ישראל.

כידוע, ההוכחה המינימלית לחזרה-בתשובה של חוטא היא הפסקת החטא, ובמקרה של גזלן – השבת הגזלה. כאן אין הדבר נעשה, וממילא ברור שגם אם נאמרות כמה מילות קרבה, שבתוכן לא נשמעה חרטה, אין להן משמעות.

ב. כל זמן ששרידי-שואה רבים היו עדין חיים עמנו, לא נראה שמישהו היה מעלה על דעתו להזמין לביקור ממלכתי אדם עם רזומה כמו של האפיפיור יוזף רצינגר מבוואריה, המכונה בנדיקטוס. יש בעברו כמה כתמים שחורים, ואולי הצבע השחור אינו מספיק כדי להגדיר אותם : חברות בהיטלר-יוגנד ושירות בצבא הנאצי. הוא אינו יכול להסתפק בתירוצים בנוסח : המורה רשם אותי בעל כרחי להיטלר יוגנד, או שבסוף המלחמה ערק מהצבא (באמת חכמה גדולה כשאתה כמעט מובס, לברוח מהמערכה).

רק במדינה שבה מטשטשים בכוונה את זיכרון-העבר, וסולחים בסיטונות לאויבינו הגדולים ביותר, יתכן ביקור הזוי שכזה מוטב היה למדינת ישראל שלא להזמינו. לאחר שנעשתה הטעות הזו, טוב עשו מי שמחו בכל רמה שהיא, אם באי-השתתפות בכל הטקסים כפי שעשו אנשי ש"ס בהנחייתו של הרב עובדיה, או בכל בדרך אחרת. גם אם אין בזה נחמה לשרידי השואה שעדיין עמנו, יש כאן הצלה פורתא של הכבוד העצמי והזכות לעמוד על עצם קיומנו. אגב, ברור היה מראש שמדינת ישראל תתקפל ותתבזה בביקור זה, כמו הסרת מגיני-דוד מהאמבולנס המלווה את הביקור, ועוד.

ג. הטענה בדבר "כבוד מלכות" מגוחכת בהקשר הזה, ומוטב היה שלא להעלותה כלל. בנדיקטוס אינו מלך או מנהיג מדיני, כפרעה בשעתו. ודאי שלא עליו נאמר 'שאלמלא מוראו איש את רעהו חיים בלעו'. אדרבא, הוא היה שותף בארגונים שבלעו אותנו ואם יכלו היו בולעים גם את העולם כולו. גם הטענה שביקורו הוא "סטירת-לחי" לנצרות אינה אלא טיהור השרץ בפלפול סרק. איש מראשי הכנסיה, וודאי לא האפיפיור, יתנו סטירת לחי לארגון שבראשו הם עומדים. יש להניח שאת ההיגיון הפשוט הזה הכל מבינים. העובדה שבא לכאן כאורח מדינת ישראל אינה בעלת משמעות תיאולוגית, אלא טכנית בלבד.

 חבל שהנהלת צהר פרסמה שיש לקדם בברכה את האפיפיור, תוך שהיא מנסה לגמד ולטאטא מתחת לשטיח "פרשיות שונות הקשורות לעניין השואה" כלשון ההודעה, הכרוכות בעברו, כאילו היו אלה עניינים שוליים.

כל זאת , בלא שיש לה מנדט לפרסם הצהרה בשם הרבנים הרבים העוסקים בעריכת חופות לזוגות חילוניים, ומעולם לא נשאלו לדעתם בסוגיא זו, כמו בסוגיות אחרות אודותן מתבטאת הנהלת צהר ללא סמכות ורשות. באופן הגורם מורת רוח לרבים מרבני צהר, חלקם גם חברי הוועדה המייעצת.

הכותב הינו חבר בועדה המייעצת של צהר