http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3727178,00.html

קפיצה קטנה למאחז

אבל עוד אני נטפל לחברינו ממאה שערים, כדאי לעשות קפיצה קטנה לאחד המאחזים שלנו בשומרון. הנה ילדים שלנו (שלנו? שלנו!) מנקבים צמיגים של רכב צבאי, דוחפים שוטרים, פוגעים ברכוש של ערבים, מקללים ומסתובבים רעולי פנים כאילו אין מדינה. אובמה בפיהם ובפי כמה רבנים שלהם הוא גוי קטן, ערבי בכלל, אנטישמי וכולם סססמאלנים. שוב הדחיפות והקצף, וכבר הפשקווילים נמרחים ברחובות וקוראים למפלגות "שלהם" לצאת מהממשלה הזו, כי הנה הולכים לעקור יישובים. ושוב הם חושבים שהעולם כולו, ומפעל ההתיישבות הנהדר כולו, והציונות הדתית בשלמותה יתייצבו ויצדיעו רק בגלל שהם משלנו והם מדברים בשמנו ולמעננו, ואפילו מוכנים לחטוף מכות במקומנו ולגבות "תג מחיר" מטעמנו.

הפראות מושכת. לעיתים נהנים להיסחף על כנפיה גם רבנים ואישי ציבור. בשם שמים ולמען הארץ.

כשאתה משתתף במאבק ציבורי שיש בו אלימות ודחיפות וצעקות, אתה מתמלא בעזוז. אתה רואה את הזירה הקטנה בה מתרחש העימות ומתפתה שוב להאמין ש"רק כוח מבינים במדינה הזו". אתה משוכנע שאתה הכי-הכי וכל השאר הם חילונים אובדי דרך ונוער מסומם. והרי גם כל החבר'ה מהישיבה הגיעו, והנה כולם, אבל ממש כולם כבר בדרך (חוץ מאיזה תשעים ותשעה אחוזים שנשארו בבית במרכז הארץ, אבל מי סופר אותם?), ואיך מועצת יש"ע מעזה בכלל לחשוב על פשרה? היה לא תהיה.

ובינתיים, מדינה שלמה רואה מתנחלים או חרדים מתפרעים, והמדינה הזו מאבדת עניין בשומרון המתלקח ובירושלים המתחרדת. כי מדינה שלמה, דתיים חילונים ומסורתים, אוהבת את השבת ואת ארץ ישראל, אבל לא מוכנה לסבול שוטרים נדחפים וחיילים מבוזים על ידי אחיהם, יהיו אלה חרדים שלא שירתו, או סרוגים שטרם שירתו. לא כך היא דרכה של תורה, וכולנו - אוהבי ארץ ישראל ומכבדי שבת קודש שלם נשלם את תג המחיר של הפראות.