כל כך הרבה...

שאולי בכלל לא יעזור לכתוב מה.

אבל לא סתם אומרים שגבר לא שלם בלי אישה. בלי בית.

אולי אני יישב בהמשך לכתוב לך רשימה קצרה. 

אבל לבינתיים רק שתהיי רגועה.- המון!!

לא סתם אנחנו חצי...

ולמה אתה מגיב לי?

לכן בד"כ בנות מתחילות לחשוב על חתונה בגיל יותר מוקדם מבנים,

וגם יש הרבה יותר פריקות של בנות בפורום..

אמנם כתבת את זה ברצינות, וצדקת, אגב,
אבל משהו בכנות שלך..

אבל בפועל, הבחורים מרגישים חסרים (ומן הסתם לכן הם רוצים להתחתן..). אז איך זה מסתדר?

הבעל.

לגברים יש צורך לתת, והם נותנים לנשותיהן...

.

"לב רגש נתן ד' לנשים, הנה מרגישות יפה את הדברים בטעם, בנועם ויופי, בזה בינה יתירה נתן הקב"ה באשה יותר מבאיש." (עין איה)

אשה מחוייבת בתפילות דווקא.

האשה לא מביאה נשמות יותר מהגבר.

החיבור הרוחני שלה לא גבוה יותר, הוא ישר יותר. יש הבדל.

ומציאותית, בחברות לא דתיות, לאשה דחוף יותר להתחתן.

נראה לי אפילו לשורה האחרונה

 

כל גבר והדברים המיוחדים שהוא מקבל מאישתו ומעצם הזוגיות.

אצל הרבה זוגות לדוגמא, הגבר נצרך לקבל מהאישה הערכה.

אצל אחרים זה עצם היציאה מעצמם שנצרכת בזוגיות. בלי הזוגיות הם היו נשארים מאוד מרוכזים בעצמם.

אצל אחרים זה הלימוד של רגישות לסביבה ולסובבים.

וכדומה...

ואגב, תהיי בטוחה שאם האישה תצא לכמה ימי נופש, גם הבעל יתגעגע וירגיש חוסר.

אצלנו זה פשוט יותר יומיומי - ובעיני זה פשוט ההתממשות של העונש שקיבלנו בגן עדן ("ואל אישך תשוקתך...")

המדרש סופר את זה כקללה.

את יכולה לא להבין מדרש, אבל את לא יכולה לבטל אותו ולהגיד שאת לא מזדהה עם חלק מהתורה.

אבל זה לא בסדר לומר 'אני לא מזדהה עם זה'.

אני לא משוכנע שזה תחת ההגדרה של מעשה בראשית.

אין בעיה להסתמך על דעה חולקת, בתנאי שיש כזו.

כי זה לא נקרא דורשין, זה פשט המילים.

מצד 'אין דורשין במעשה בראשית לשנים', זה לא נחשב מדרש, מה גם שלא נראה לי שזה נכלל במעשה בראשית (ענייני היצירה).

עיין במפרשים על המדרש הזה, הם הבינו אותו כפשוטו. ואין בכלל קשר לאגדות רבב"ח, המדרש הזה לא נכתב כדברי אגדה.

זה שיש מחלוקות, ממש לא אומר שמותר לא לקבל את הדעות המוסכמות ע"י כולם.

יש על מי לסמוך במה? במדרש ספציפי זה? או בתפיסה הכללית הזו?

אין לתפיסה הזו שום מקור ביהדות.

גם על ראשונים אפשר עקרונית לחלוק. אמנם זה לא מקובל, וצריכה להיות לכך באמת סיבה טובה, אבל אין שום עיקר אמונה כזה, וכבר מצאנו אחרונים שחלקו על כל הראשונים, כמו הגר"א.

קל וחומר על אחרונים.

המחוייבות היחידה שלנו, מבחינה הלכתית, היא לתלמוד הבבלי, שהוא קיבל תוקף הן מצד מנהג כל ישראל והן מצד היותו מקור אחרון להכרעות הסנהדרין.

בקיצור, אני מציע שאת הביטוי "חלילה וחס" תשמור לדברים שהם באמת מחוץ לתחום. לכל היותר תאמר "לא מקובל לפסוק כנגד האחרונים".

זו דעת חז"ל, שהבינו את התורה הרבה יותר טוב ממני וממך. איך את יכולה לעקור את דבריהם ולומר שזו ברכה?!

פה: זאת לא קללה - לקראת נישואין וזוגיות

חז"ל מנו תשע קללות, אחת מהן היא 'ואל אישך תשוקתך', את אומרת שזו לא קללה.

לפי פשט הכתוב, זו בוודאי קללה.

אני לא מבין אותם?! בגלל שצורת ההסתכלות שלך על המציאות, לא מסתדרת עם דברי חז"ל, את מעוותת את דבריהם! למה לא להניח שאת טעית, ולא הם?

מסכים מאוד, אבל בוודאי שאסור לסתור את דברי חז"ל!

אם את אומרת שלזה חז"ל התכוונו, אני לא אסכים, אבל בוודאי שאת יכולה להבין כך, ויתכן שאת צודקת.

אם את מנסה לפרש את הקללה אחרת מחז"ל (ומהמפרשים), בהצלחה, זה ככל הנראה לא נכון ולא יעבוד.

אבל, אם את באה לסתור את דברי חז"ל, ולומר שזו כלל לא קללה, אלא ברכה, זה כבר זלזול בחז"ל.

מתוך עניין, מה המקור שלך לזה?

בלי להתנצל על זה - מה הכוונה? את רומזת שתפיסתך עדיפה מחז"ל, כיוון שאת אשה? (מזכיר לי כבר רפורמיות)

אני לא מסכים עם התפיסה הזו.

חכמים אסרו על נשים ללמוד תורה, ולא הפריע להם לאבד את התורה הנשית.

דווקא הדוגמה שהבאת הפוכה, את הסתכלת על המציאות (ואיך בדיוק ראית במציאות שזה ברכה?), ואז ניסית להתאים אותה לתורה - זה מבחוץ פנימה.

(לא רפורמיות כאלה, אני מדבר על אלא שיוצאות נגד חז"ל, כיוון שהיו גברים)

הם בהחלט אסרו על נשים ללמוד, כך הבינו רוב הראשונים והאחרונים, מלבד יחידות סגולה בודדות, שמשום מה בדורנו, כל אחת בטוחה שהיא אחת.

הם אמרו: "ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים" וגם "כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות"

בפסיקת הלכה, את מסכימה שלא כל אחד יכול לפרש זאת כראות עיניו, והפוסקים הבינו זאת כאיסור.

בכלל לא ברור מהפוסקים שזה מומלץ.

ומדובר על לימוד עיוני, שבוודאי אסור.

מצד דיעבדי של בניית היראת שמים (הרב ליכטנשטיין).

אם לא נימוק זה, אין היתר לנשים ללמוד תורה, ובוודאי שאסור ללמדן במסגרת.

כל ההיתר (שיש מן הפוסקים הסוברים שכלל אינו היתר) לאשה ללמוד לבד, נובע מההנחה שאשה שלומדת מיוזמתה, יצאה מהרוב, טענה שבימינו כבר אינה נכונה (כי הנשים שלומדות אינן מיעוט, וחלק גדול מהן מוציאות ד"ת להבאי).

אז על איזה רב?

הקב"ה לא חפץ בריבוי מחלוקות, בשביל זה יש סנהדרין.

בדיוק, דעה של איזה רב?

אבל מדובר על דעות הלכתיות! על האיסור על נשים ללמוד תורה.

אני לא מדבר עם בנות באישי, אם לא פה, אז לא.

קראתי, ועניתי פה.

והיום, אנו רואים שזה לא הצליח. ההנחה שהנשים של היום לא יוציא ד"ת להבאי, מוכחת כלא נכונה.

את מוזמנת לקרוא את התגובה של הרב קטן על 'מהלכת בדרכה' ולהווכח בעצמך (או את הספר, אם יש לך).

(זהו, שבהנחה שהמציאות היא, שגם אשה שלומדת לא כדי להתריס, עלולה להגיע לזה, כולם מסכימים שאסור)

אשרי דורו של רחבעם, שלא הספקו במקדש שלוש פעמים בשנה, ובנו במה בכל מקום שרצו.

אל תלמד זכות בצורה שמעודדת לחטוא.

לדבריך, אם יש רב שמתיר, אסור לאסור כי זה מעמיד את עמ"י כחוטאים?

שם כל האיסור הוא מצד המנהג.

שבט הלוי כתב בחריפות נגד ת"ת לנשים.

ומנין החוצפה של כל אשה כיום לטעון שהיא אינה כרוב הנשים, ודומה לבנותיו של רש"י?

הגיבו לי בצדק, שזה לא המקום.

פתחתי שרשור בנסיו"פ, אענה שם.

תודה רבה!

עניתי לך בנסיו"פ.

https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f12

זה יותר גאווה והתלהמות על דברי חז"ל.

תענה בנסיו"פ בבקשה.

מקבל, תודה.

מה הקשר? וכל הקללות, גם אם לא כבעבר, עדיין קיימות.

איזה קללה אתה רואה כברכה? (מלבד הנ"ל, אתה לא יכול להוכיח ממנה)

נערך

גם ל"הוא ימשול בך" יש צדדים חיוביים - זה פוטר אותך מדאגה לפרנסה למשל,

ו"בזיעת אפך תאכל לחם" מאפשר לאדם לחוש את המתיקות שבהישג וביצירה.

זאת מציאות כי בעצם העונש שקיבלנו בגן עדן הוא שהגדיר את תהיה בנויה המציאות שלנו. זה עוד לא אומר שזאת המציאות האידיאלית.

גם אם נקבל את פירושך שהאמירה מכוונת להגיד שתהיה לך תשוקה רק לאיש אחד (וזה דווקא לא עומד במבחן המציאות לצערנו), היא עדיין מתארת מצב שבו האישה נמצאת באיזו מגבלה נפשית.

הצורך הזה שכל הזמן בעלך יתעניין בך וירצה להיות איתך הוא בסופו של דבר מעיק מבחינה נפשית (עם כל הרומנטיקה שמוצמדת לו...)

אם אני אל טועה, המציאות המתוקנת היא שיהיו שני צדדים של הבריאה שמשלימים אחד את השני ללא כל תלות כפויה אלא מתוך בחירה ורצון חופשי.

הצורך הזה להיות עם הבעל, לדבר איתו, להרגיש נאהבת על ידו, לקבל ממנו מחמאות...

גם לבעל יש צרכים כאלה מאישתו, אבל להרגשתי זה לא באותה עוצמה כמו אצל האישה.

אני מרגישה על עצמי שיש לי את זה באופן לא סביר ולא ראציונאלי. וזמעתי את זה מעוד חברות.

מה הבעיה לקבל את דברי חז"ל?

ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שהוא יוצא לדרך.

אולי את ההרגשה הזו בדיוק.

הגבר יכול לשדר שהוא מסתדר בעצמו, ואפילו לחשוב כך. אבל זה הופך את זה לנכון!

הוא יכול ללמוד מהאשה איך לקבל מאחרים ולהבין שהוא לא מושלם. (או בקיצור, לגבר יש נטיה למצ'ואיזם ילדותי למדי, שהאשה יכולה לרכך ולאזן - גם מהפן הרוחני).

אני אגלה לך סוד, גם הגבר מרגיש חסר...
לא רק ברוחני, גם בגשמי אנחנו לא שלמים בלי החצי השני.
מה שהאישה נותנת לגבר, זה לגרום לו להרגיש גבר.
ולהסתדר לבד? זה גם האישה יכולה, פשוט יש את תחושת החיסרון לתת ולקבל אהבה..
והחיסרון הזה קיים אצל שני המינים

קטע.

למדנו פעם שגבר נולד לעולם לבד ואישה נולדה לעולם עם גבר, ולכן כל הזמן מחפשת את ההשלמה הזו, ואצל גבר זה מגיע ממקום אחר.

מצד שני גם כתוב שלא טוב היות האדם לבדו- מסתבר שהוא הרגיש חיסרון..

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?