אני מנסה לשים את עצמי בנעליים שלה..
היא התחתנה, בין אם היא סטודנטית או כבר עובדת, אני מנחשת שהיא הניחה שהיא תוכל לסמוך על בעלה בנושא הפרנסה, ובשביל פרנסה לרוב צריך תואר, אבל בעלה זורק. קורה שהלימוד קשים. קורה שלא מוצאים את עצמנו בתחום, לא מתחברים וכו'. אבל אם ככה, כשקלטת את זה כדאי היה למצוא חוג אחר שמעניין אותך ולעבור אליו ולהשקיע בו. ואם לא מתאים לך תואר אז תעזוב, תמצא הכשרה מקצועית או משהו ששייך אליך ותעשה את זה באופן רציני. אבל אל תזרוק במשך חודשים ואז תגיע לתקופת מבחנים והופ! הפתעה! אתה לא תעבור אותה. וסתם בזבזת את הזמן של שניכם. קורה שלא מצליחים או מתחברים וכו'. אך שאלה היא אם ההתנהלות הכללית שלך היא של גבר בוגר ואחראי שמבין שהוא נשוי ויש לו משפחה שסומכת עליו ונשענת עליו, והוא צריך לנווט את הספינה, למצוא מה הדבר הנכון ביותר לעשות, להתנהל באופן רציני ואסרטיבי, ליצור את המזל שלו.
או, שההתנהלות הכללית היא של מישהו לא בוגר, חסר אחריות, שעדיין חושב שהוא אדם עצמאי ופרטי שיכול למשוך זמן, לבזבז כסף של לימודים ולהישען על אחרים, לחפש את עצמו עוד כמה שנים והכל יסתדר מאליו..
בנוגע למטלות הבית אתה לא צריך "להשתדל לעזור" (ד.) זה צריך להיות לך ברור כשמש שאתה חייב לעשות לפחות חצי ממטלות הבית באופן חד משמעי, לא פתוח לדיון. נכון שבאידיאל כל אחד מבני הזוג צריך לוותר לשני ולחשוב על עצמו, אבל אין לך זכות להניח שאשתך תוותר לך לפנים משורת הדין, בעיקר כי היא אומרת במפורש שהיא לא, וגם כי שוב, זה חלק מהתמונה גדולה. אם היית יוצא מוקדם בבוקר ללימודים וקורע את עצמך ועובד ומתאמץ ורק חוזר מאוחר, *והיא לא מתאמצת גם היא* אז היה יותר אפשר לחשוב שאולי מתוך אהבה אליך והערכה למאמצים שלך היא תסכים להתאמץ יותר המטלות הבית. אבל זו לא התמונה.
הקימה המאוחרת בבוקר היא לא נוראית כשלעצמה. אבל כשמחברים אותה לשאר הדברים זה לא נראה טוב. מי שמאחר לקום כנראה לא קם לתפילה, שכמה זה מפריע לכם כבר תלוי בשאיפות הרוחניות שלכם וכו'.. ואם מדובר על יום לימודים - אז כן. זה בעיה. זה לא רציני ולא אחראי.
אני כותבת בלשון קשה כנראה. אבל אני מנסה סך הכל לשקף לך את הצד שלה. אם אני הייתי מתחתנת עם בחור שאני רוצה לבנות איתו חיים ומשפחה, והייתי בונה על זה שמדובר בגבר אחראי ורציני שאפשר לסמוך עליו, שאפשר להישען עליו, והייתי מתעוררת לתוך המציאות הזאת - גם אם אתה מקסים ועם רצון טוב בלב.. הייתי מתוסכלת ועצובה וכנראה גם מאוכזבת, ומבוהלת מהעתיד. שהתחתנתי עם בחור עצלן, ומעכשיו והלאה זו תהיה חובתי לשאת על כתפי את כל האחריות בבית, הכלכלית, וכל מטלות הבית, והכל
אם היא היתה פונה היינו כנראה מעודדים אותה לדחוף אותך ולעודד אותך תעשייה ולחריצות, לעזור לה לגלות בך את הגבר האחראי הזה שמתחבר איפשהוא.
אבל אתה פה, אז לא נותר לי אלא לעזור לך להבין למה היא מאוכזבת, מה המקום שלך כראש משפחה, מה האחריות שלך, מה חובה שלך בזוגיות וכו'... קשה. נכון. אבל היי, זה גם לא כזה קל להיות אמא
