'וזה בחינת ראש השנה:
כי כל עבודתנו בימים הקדושים הללו
בראש השנה ועשרת ימי תשובה וערב יום הכיפורים ויום הכיפורים
וסוכות וד' מינים עד שמיני עצרת -
הכל הוא כדי לגלות קדושת ארץ ישראל כדי שנזכה לבא לארץ ישראל'
(רבי נתן)
'וביותר על הכל נתעלה ונתקדש בקדושה נוראה ועצומה
על ידי קדושת ארץ ישראל
אשר השליך נפשו מנגד, ונסע לארץ הקדושה...
אולם, כי גבהו שמים מארץ,
כן גבהו דרכי תורתו שגילה לאחר ארץ ישראל,
מדרכי תורתו שגילה מקודם כאשר שמענו מפיו בפירוש כמה פעמים,
וכל הספר הזה [ליקוטי מוהר'ן] רובו ככולו
הוא מהתורה שגילה לאחר שהיה בארץ ישראל'
(רבי נתן)
'מי שרוצה להיות איש ישראלי באמת, דהיינו שילך מדרגא לדרגא, אי אפשר כי אם על ידי קדושת ארץ ישראל, כי כל עליות שצריכין לעלות אל הקדושה הן רק על ידי ארץ ישראל, וכן כל עליות התפילות הן רק בארץ ישראל'
(ליקוטי מוהר'ן)
המקום שלי הוא רק בארץ ישראל
(חיי מוהר'ן קנו')
'כבר חשך היום הראשון של ראש השנה
ועוד מעט והגיע זמן תפילת ערבית ליום השני הקדוש,
בינתיים יושב הרב הקדוש ודורש בדברי תורה לפני קהל חסידיו.
שני הימים מתאחדים ונעשים ל'יומא - אריכתא' אחד,
על ידי דברי התורה הרמים, הקדושים והנפלאים של הרב...
הרבה לדבר, האריך לדבר על מעלת ארץ ישראל,
על גדולתה וקדושתה, על כל סגולותיה הכבירות...
ובוערים דבריו כגחלי אש, וקולו קול חוצב להבות,
ובניגונו הנעים המיוחד לו -
'כששלח יעקב את בניו ליוסף
שלח עימהם ניגון של ארץ ישראל'...
וכמין חרדה גנוזה ומפליאה,
כמין הבהקת הוד והדר, זיו ונוגה,
ממלאות את הבית ואת לבות שומעי הדרשה,
כמו ניצוצי אורה מגיעים להם,
וכמו ריחות עדינים, של בשמי עדן ונחלי אפרסמון,
נוזלים אליהם מאותה ארץ ישראל ומאותם דברי התורה שלה...
מרגע לרגע גדולה והולכת החמימות שבלב
וההתפעלות הנפשית וההצטיירות הדמיונית,
וכל רמ'ח האברים ושס'ה הגידים משוקים מטל זרמי ההשפעה
של אותה ארץ ישראל העליונה ודברי התורה שלה
על ידי הרב הקדוש.
וכל ההרגשות, השאיפות, המאווים והרצונות - באחת:
השתוקקות וכמיהה והתדבקות עד כלות הנפש,
עד כלות הנפש ממש,
לאותה ארץ ישראל ואותם דברי התורה שלה...
(הרצי'ה)



























