יתרונות אפשריים:
 - השקטת ושיכוך שנאה כלפי הדת, הנובעת מתחושת שיעבוד לממסד (למשל בהכרה רק בנישואין דתיים)
 - חופש ושיוויון בהתאם לעקרונות הדמוקרטיה (אם כי צריך להודות ביושר שבדרך כלל הלוחמים למען העיקרון הזה אינם ממש נאבקים למענו גם באספקטים נוספים, כגון הגינות ברווחי מקרקעין לציבור וכדומה)
 - עשיית מצוות מתוך בחירה בקרב הציבור (למשל ברית מילה אורתודוכסית באחוז עצום למרות שאין דרישה חוקית חילונית כזו, בניגוד למלחמות הנטושות סביב מכירת חמץ בפסח או קבורה חילונית)
 - חזרה למצב ההלכתי הקיומי ההיסטורי של קהילות ישראל, שסמכו על מרי דאתרא ללא צורך במערכת כפייתית מרכזית שאין אפשרות לנהל במסגרתה מנהגים ומסורות לצדדין

חסרונות אפשריים:
 - התפוררות החיים הדתיים לקבוצות מתבדלות ללא אהדה ושותפות גורל
 - נטישה מהירה של ציבור מסורתי נרחב שקשריו עם הדת נעשים בעיקר במסגרת הרבנית הממלכתית
 - קושי רב לקיים מסגרת - נצרכת למדי - שתאפשר צביון מסורתי יהודי למוסדות, כגון כשרות במרכזי המזון בצבא ובמשטרה ושאר השירותים החיוניים והמאחדים

לא על מלוכה אידיאלית - ששואבת אגב בעצמה מכוח הכאריזמה הדתית.
לכן לא ברור לי מה יכול להיות - במסגרת המדינה המוכרת (כגון הנוכחית) החוקתית המודרניסטית - "מנהל ממלכתי לענייני דת" שלא יהיה "מעורב עד כדי כך שהוא ממש המדינה עצמה", בפרט כשמדובר על משרות ותקציבים.

כל קבוצה דתית היא כיום מתבדלת. 

רוב הקשר לדת של הציבור המסורתי נעשה ע"י עמותות פרטיות לחלוטין (בראש יהודי, הידברות וכו'). 

אני לא מכיר שום גוף ממשלתי שמנסה לקרב ציבור מסורתי לדת (אני גם לא רוצה שהמדינה תעשה את זה כי זה יהיה עוד מנגנון יקר ולא יעיל - כמו כל יתר הגופים הממשלתיים). 

על כשרות במרכזי המזון של המוסדות הממשלתיים, יהיה אפשר להגיע להסכמה. (זו אולי הנקודה היחידה שמהווה חיסרון אמיתי). 

על משרד החינוך שמעת?
על השירות הלאומי (עמותות התנדבות בבתי ספר עם תקנים) שמעת?

היו די והותר צרחות בכנסת היוצאת בנושא הזה.
אבל לעצם העניין, ראשית גם אני לא ממש בטוח אם כדאי, אם כי יותר מפני שאני לא חושב שזה תפקיד המדינה החוקתית, ופחות בהקשר לשאלת יעילות התהליך. שנית, וזה העיקר, לא ציינתי בכלל נושא של קירוב אקטיבי, אלא פשוט את הקשר הקיים ממילא כיום, בעיקר למשל ברישום הנישואין והגירושין שלפי חוק הרי הם נתונים בידי הממסד הדתי ההלכתי (וזה אגב גם לגבי לא-יהודים בדתותיהם השונות), וכפי שבכל זאת רואים בדרך כלל למי שמחפש מסורת יהודית, עורכים חופה וקידושין בניהול רב מקדש.

גם לארגוני שמאל קיצוני יש עמותות עם תקני שירות לאומי ורוב מה שמשרד החינוך דוחף לראש של תלמידי בתי הספר זה "הכלה", "גיוון" ו"קבלת האחר" - גם כשזה סותר כל מוסר יהודי שהוא. 

על מה אתה מדבר? 

והיום, מי שלא רוצה להירשם ברבנות, פשוט לא חייב להתחתן.

מי שמתחתן דרך הרבנות הם זוגות שבכל מקרה היו רוצים חתונה יהודית - שזה רוב מוחלט של הזוגות. 

אני רק מציין שיש כאלו שלהם זה חורה ברמות על שבכלל מוכנסות כל מיני אג'נדות לבתי ספר.
ולכן השאלה היא תמיד אם יוצא השכר בהפסד, והאם ללכת לכיוון הליברטריאני בנוגע למערכות חינוך, דהיינו "וואוצ'רים".

כל שיטה שמטילה את האחריות לחינוך הילדים על ההורים, היא מבורכת.

מי שלא חושב שהוא יכול לחנך את הילדים שלו או שפקיד כלשהו יכול לעשות זאת טוב ממנו - לא צריך להביא ילדים. 

הפורום "פונה למנעד הרחב של הגולשים הדתיים". אני מניח שברוב רובם של המקרים, גולשים דתיים אכן מעוניינים שהאחריות לחינוך הילדים תימצא במלואה בידיהם, ולכן גם המורים במוסדות הלימוד הממלכתיים-דתיים והתורניים-ממלכתיים (שאגב, החלו לשאת את הכינוי הקצת-מייגע "בתי חינוך") יודעים היטב שהם פועלים מכוח ההורים ובמידה גדולה מאוד נתונים לבקרתם. אבל אני בספק אם בציבור הרחב (שילדיהם הם תלמידי הממלכתי והכללי לצורך העניין) מקבלים או מסכימים עם דעה כפי שהצגת בנוגע להבאת ילדים כתלות ביכולת לחנכם.

מי שלא מסוגל לקחת אחריות על מה שהוא עושה, שלא יעשה את המעשה. 

זה נכון לגבי הכל. 

בס"ד

היהדות היא לא דת ומדינת ישראל היא לא רק מדינה , היא יסוד כיסא ה' בעולם.

אם היהדות היא דת שצריך להגביל אותה לתחום הפרט בלבד ועל כן למנוע השפעתה על המערכות הציבוריות , זה הופך את עם ישראל לקבוצת נוצרים עם הלכה ולא ל"ממלכת כהנים וגוי קדוש" , שזה יעודו הבלעדי של עם ישראל.

השאלה היא היכן עובר הגבול בין מערכות ציבוריות לפי התורה להתערבות בחיי הפרט... ובידוע שהרצי"ה התנגד לכפייה דתית , דבר שהוא מובן מאליו לפי גישתו , אך זה לא אומר שבמישור הכללי צריך להרים ידיים ולהניח הכל .  אלא צריך להשפיע היכן שאפשר.

זה כמובן לעניות דעתי מה שהבנתי מגדולי הדור.

אגב , גם לחבריי המצביעים למפלגה מסוימת שבעד צמצום התערבות המדינה בפרט ברור לגמרי שמערכת הביטחון ומערכת המשפט זה חובה של המדינה לספק מבחינה הלכתית. 

כמה חסרונות שלא הועלו כאן:

1. בג"צ מחליט מה כשר ומה לא כשר.

2. אפיקורסים מחליטים מי דיין ומי רב ראשי.

3. גיור נקבע לפי מפתח קואליציוני, שלא קשור להלכה.

מדהים עד כמה אנחנו מוכנים לוותר לפעמים בשביל איזשהו אידיאל לא מובן...

המדינה מנוהלת על ידי גורמים חילוניים וגם דמוקרטית אז אולי יהיה מנהיג גוי. 

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד