יתרונות אפשריים:
 - השקטת ושיכוך שנאה כלפי הדת, הנובעת מתחושת שיעבוד לממסד (למשל בהכרה רק בנישואין דתיים)
 - חופש ושיוויון בהתאם לעקרונות הדמוקרטיה (אם כי צריך להודות ביושר שבדרך כלל הלוחמים למען העיקרון הזה אינם ממש נאבקים למענו גם באספקטים נוספים, כגון הגינות ברווחי מקרקעין לציבור וכדומה)
 - עשיית מצוות מתוך בחירה בקרב הציבור (למשל ברית מילה אורתודוכסית באחוז עצום למרות שאין דרישה חוקית חילונית כזו, בניגוד למלחמות הנטושות סביב מכירת חמץ בפסח או קבורה חילונית)
 - חזרה למצב ההלכתי הקיומי ההיסטורי של קהילות ישראל, שסמכו על מרי דאתרא ללא צורך במערכת כפייתית מרכזית שאין אפשרות לנהל במסגרתה מנהגים ומסורות לצדדין

חסרונות אפשריים:
 - התפוררות החיים הדתיים לקבוצות מתבדלות ללא אהדה ושותפות גורל
 - נטישה מהירה של ציבור מסורתי נרחב שקשריו עם הדת נעשים בעיקר במסגרת הרבנית הממלכתית
 - קושי רב לקיים מסגרת - נצרכת למדי - שתאפשר צביון מסורתי יהודי למוסדות, כגון כשרות במרכזי המזון בצבא ובמשטרה ושאר השירותים החיוניים והמאחדים

לא על מלוכה אידיאלית - ששואבת אגב בעצמה מכוח הכאריזמה הדתית.
לכן לא ברור לי מה יכול להיות - במסגרת המדינה המוכרת (כגון הנוכחית) החוקתית המודרניסטית - "מנהל ממלכתי לענייני דת" שלא יהיה "מעורב עד כדי כך שהוא ממש המדינה עצמה", בפרט כשמדובר על משרות ותקציבים.

כל קבוצה דתית היא כיום מתבדלת. 

רוב הקשר לדת של הציבור המסורתי נעשה ע"י עמותות פרטיות לחלוטין (בראש יהודי, הידברות וכו'). 

אני לא מכיר שום גוף ממשלתי שמנסה לקרב ציבור מסורתי לדת (אני גם לא רוצה שהמדינה תעשה את זה כי זה יהיה עוד מנגנון יקר ולא יעיל - כמו כל יתר הגופים הממשלתיים). 

על כשרות במרכזי המזון של המוסדות הממשלתיים, יהיה אפשר להגיע להסכמה. (זו אולי הנקודה היחידה שמהווה חיסרון אמיתי). 

על משרד החינוך שמעת?
על השירות הלאומי (עמותות התנדבות בבתי ספר עם תקנים) שמעת?

היו די והותר צרחות בכנסת היוצאת בנושא הזה.
אבל לעצם העניין, ראשית גם אני לא ממש בטוח אם כדאי, אם כי יותר מפני שאני לא חושב שזה תפקיד המדינה החוקתית, ופחות בהקשר לשאלת יעילות התהליך. שנית, וזה העיקר, לא ציינתי בכלל נושא של קירוב אקטיבי, אלא פשוט את הקשר הקיים ממילא כיום, בעיקר למשל ברישום הנישואין והגירושין שלפי חוק הרי הם נתונים בידי הממסד הדתי ההלכתי (וזה אגב גם לגבי לא-יהודים בדתותיהם השונות), וכפי שבכל זאת רואים בדרך כלל למי שמחפש מסורת יהודית, עורכים חופה וקידושין בניהול רב מקדש.

גם לארגוני שמאל קיצוני יש עמותות עם תקני שירות לאומי ורוב מה שמשרד החינוך דוחף לראש של תלמידי בתי הספר זה "הכלה", "גיוון" ו"קבלת האחר" - גם כשזה סותר כל מוסר יהודי שהוא. 

על מה אתה מדבר? 

והיום, מי שלא רוצה להירשם ברבנות, פשוט לא חייב להתחתן.

מי שמתחתן דרך הרבנות הם זוגות שבכל מקרה היו רוצים חתונה יהודית - שזה רוב מוחלט של הזוגות. 

אני רק מציין שיש כאלו שלהם זה חורה ברמות על שבכלל מוכנסות כל מיני אג'נדות לבתי ספר.
ולכן השאלה היא תמיד אם יוצא השכר בהפסד, והאם ללכת לכיוון הליברטריאני בנוגע למערכות חינוך, דהיינו "וואוצ'רים".

כל שיטה שמטילה את האחריות לחינוך הילדים על ההורים, היא מבורכת.

מי שלא חושב שהוא יכול לחנך את הילדים שלו או שפקיד כלשהו יכול לעשות זאת טוב ממנו - לא צריך להביא ילדים. 

הפורום "פונה למנעד הרחב של הגולשים הדתיים". אני מניח שברוב רובם של המקרים, גולשים דתיים אכן מעוניינים שהאחריות לחינוך הילדים תימצא במלואה בידיהם, ולכן גם המורים במוסדות הלימוד הממלכתיים-דתיים והתורניים-ממלכתיים (שאגב, החלו לשאת את הכינוי הקצת-מייגע "בתי חינוך") יודעים היטב שהם פועלים מכוח ההורים ובמידה גדולה מאוד נתונים לבקרתם. אבל אני בספק אם בציבור הרחב (שילדיהם הם תלמידי הממלכתי והכללי לצורך העניין) מקבלים או מסכימים עם דעה כפי שהצגת בנוגע להבאת ילדים כתלות ביכולת לחנכם.

מי שלא מסוגל לקחת אחריות על מה שהוא עושה, שלא יעשה את המעשה. 

זה נכון לגבי הכל. 

בס"ד

היהדות היא לא דת ומדינת ישראל היא לא רק מדינה , היא יסוד כיסא ה' בעולם.

אם היהדות היא דת שצריך להגביל אותה לתחום הפרט בלבד ועל כן למנוע השפעתה על המערכות הציבוריות , זה הופך את עם ישראל לקבוצת נוצרים עם הלכה ולא ל"ממלכת כהנים וגוי קדוש" , שזה יעודו הבלעדי של עם ישראל.

השאלה היא היכן עובר הגבול בין מערכות ציבוריות לפי התורה להתערבות בחיי הפרט... ובידוע שהרצי"ה התנגד לכפייה דתית , דבר שהוא מובן מאליו לפי גישתו , אך זה לא אומר שבמישור הכללי צריך להרים ידיים ולהניח הכל .  אלא צריך להשפיע היכן שאפשר.

זה כמובן לעניות דעתי מה שהבנתי מגדולי הדור.

אגב , גם לחבריי המצביעים למפלגה מסוימת שבעד צמצום התערבות המדינה בפרט ברור לגמרי שמערכת הביטחון ומערכת המשפט זה חובה של המדינה לספק מבחינה הלכתית. 

כמה חסרונות שלא הועלו כאן:

1. בג"צ מחליט מה כשר ומה לא כשר.

2. אפיקורסים מחליטים מי דיין ומי רב ראשי.

3. גיור נקבע לפי מפתח קואליציוני, שלא קשור להלכה.

מדהים עד כמה אנחנו מוכנים לוותר לפעמים בשביל איזשהו אידיאל לא מובן...

המדינה מנוהלת על ידי גורמים חילוניים וגם דמוקרטית אז אולי יהיה מנהיג גוי. 

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

מרגיש אצל החרדים..