כל בוקר. בכוונה פחות ולפעמים יותר.
ואז אני מתניעה את הרכב, בוהה בכביש, משפשפת את העיניים ומזכירה לעצמי שאני לומדת את מה שאני אוהבת ומגיעה לפגוש את אותה אחת שמזכירה לי שזאת עבודה יום יומית. בלתי נסבלת, קולנית, מגיע לה הכל כשלי לא מגיע כלום. היא בטוחה שאני משוגעת עליה כי אני מאוד נחמדה אליה אבל האמת היא שהיא גורמת לי לעבוד הרבה.
ואם זה לא מספיק היא נוגעת לי בנקודה עוד יותר רגישה- היא מחפשת שידוך. והבטחתי לעצמי שאתאמץ כמה שאני יכולה בשביל זיווג של אחרים, ואז אני פונה למי שמכיר.... ו.. אין לי מילים. מה אני יכולה להגיד? איפה אמצא מילים טובות? לכולם מגיע למצוא את החצי השני שלהם, כל אחד מתמודד עם משבר בחיים שלו שגורם להתנהגות כזאת או אחרת. אבל אני לא מצליחה להתמודד איתה.
לא מזמן היא סיפרה לי מה השם של אמא שלה... אז כנראה שזה הזמן להתפלל עליה.







יש לך זיכרון צילומי לניקים …