ביום השביעי כטוב לב המלך ביין
"ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמר...להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות.. ותמאן המלכה ושתי לבוא בדבר המלך" (א', י') ופירש רש"י "רבותינו אמרו שבת היה".
כאשר נתבונן בעניין הריגת ושתי נשכיל להבין כי מעשה פלא זה של הריגת ושתי, לא היה אלא בבחינת רפואה שקודמת למכה, שהרי בזכות הריגה זו זכתה אסתר למלך במקומה, שגרמה לתלייתו של המן הרשע ולהצלת כלל ישראל מכליה. זאת ועוד, כי ושתי לא נהרגה על ידי סתם שר משרי אחשוורוש, אלא על ידי המן הרשע בעצמו שביקש להשמיד את כל היהודים, והנה הוא עצמו גרם להריגת ושתי, שעל ידי זה מלכה אסתר במקומה שהביאה למפלתו ולתלייתו על העץ.
"כטוב לב המלך" מלכו של עולם "ביין" של קידוש בשבת קודש
והנה מאחר שהכתוב מקדים לומר: "ביום השביעי כטוב לב המלך ביין". ופירשו רבותינו "שבת היה" משמע שהכתוב בא ללמדנו כי שורש הנס של פורים בהריגת ושתי היה בזכות שבת קודש. ומה מתוקים הם דברי ה"ייטב פנים" וה"מלוא העומר" שפירשו כתוב זה כמין חומר: "ביום השביעי" הוא שבת קודש, "בטוב לב המלך" מלכו של עולם, "ביין" של קידוש שמקדיש ישראל את השבת בזכות זה הקדים הקב"ה רפואה למכה, ושלח בלב אחשוורוש לצוות להביא לפניו ושתי המלכה.
נראה שעל פי הדברים יומתק להבין מה ששנינו בגמרא [מגילה ז' :] "אמר רבא מחייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". וצריך ביאור מהו העניין לשתות יין עד דלא ידע, הלוא בודאי יש מרחק רב בין ארור המן לברוך מרדכי. אך לפי האמור יש לומר כי היות ששורש הנס של פורים היה בזכות היין שישראל מקדשן בשבת והנה על ידי זה לא רק שזכו ישראל שנעשה להם שורש הנס בהריגת ושתי, אלא זאת ועוד, שהמן הרשע שביקש להשמיד את כל היהודים הוא עצמו גרם כאן להריגת ושתי שעל ידי זה באה אסתר במקומה והצילה את ישראל מגזירתו.
לכן לזכר פלא זה תיקנו חז"ל לבסומי בפוריא ביין עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, כלומר עד שישכיל להבין כי בפנימיות העניין בנס פורים לא היה הבדל בין ארור המן לברוך מרדכי כמו שמרדכי גרם להצלת ישראל, כן המן הרשע בלי שנתכוון לכך גרם להצלת ישראל, על ידי שהרג את ושתי ותמלוך אסתר במקומה שהצילה את ישראל.
ויש להוסיף תבלין מה שסיבב הקב"ה כי בזכות שבת קודש גרם המן הרשע עצמו להריגת ושתי, על פי מה ששינו בגמרא [שבת קי"ט :].
"שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע.
וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומיטתו מוצעת, מלאך טוב אומר יהי רצון
שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כורחו."
מבואר מזה שבכוח קדושת השבת נהפך מלאך רע לטוב ובעל כורחו יענה אמן. אמור מעתה כי מטעם זה: "ביום השביעי כטוב לב המלך ביין", בשבת קודש כטוב לב המלך מלכו של עולם, ביין של קידוש שישראל מקדשים, הנה סיבב הקב"ה מסבב כל הסיבות אשר המן עצמו יגרום להריגת ושתי, שעל ידי זה תבוא אסתר במקומה שגרמה להצלת ישראל. והרי זה בחינת "מלאך רע עונה אמן בעל כרחו".
שנינו [חולין, קל"ט :] "המן מן התורה מנין, המן העץ". ופירש ה"בני יששכר" [אדר מאמר ז' אות ט'] על פי מה שכתב ב"משנת חסידים" [מסכת אדר פ"ג משנה ה-ו] בשם האריז"ל כי המן הוא הנחש הקדמוני שגרם לחטא עץ הדעת, לכן פיתה את ישראל גם בימי אחשורוש שייהנו מסעודתו של אותו רשע. וזהו פירוש הגמרא: "המן מן התורה מנין, מנין היה לו הכח לקטרוג על ישראל, ומתרץ "המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת", שהצליח לעורר החטא של עץ הדעת על ידי שנהנו מסעודתו של אותו רשע.
קידוש על היין בשבת תיקון חטא עץ הדעת
מה שצווינו לקדש על היין בליל שבת קודש הוא כדי לתקן חטא אדם הראשן שהיה ביין, כמו ששינו [ברכות מ' .] "תניא, אילן שאכל ממנו אדם הראשון רבי מאיר אומר גפן היה שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא היין: שנאמר וישת מן היין וישכר". לפי זה מבאר ה"בן איש חי" [הלכות שנה שניה פרת בראשית] שמטעם זה אנו מקדשים על היין בליל שבת קודש כדי לתקן חטא עץ הדעת, והעניין הוא על פי מה שדייק ב"שפתי חיים" [פרשת בראשית ד"ה עוד במדרש] מלשון המדרש, שאם היה אדם הראשון ממתין עד שבת קודש היה מותר לו לאכול מעץ הדעת. וביאר שם הכוונה כי אם היה ממתין עד ליל שבת היה יכול לקיים מצוה לקדש על היין של עץ הדעת. בעניין זה מביא הרב פנחס פרידמן שליט"א בשיעוריו, מצינו דבר נפלא ב"חכמת שלמה להגה"ק רבי שלמה קלוגר בפירושו על שולחן ערוך [או"ח סי' רע"א, ס"י], לבאר מה שכתב שם הרמ"א, שבשעה שעושים קידוש על היין יתן עיניו בנרות, ומבאר ה"חכמת שלמה" הטעם בזה:-
"נראה הטעם דהנה העץ שאכל אדם הראשון גפן היה, ועל ידה נכבה נרו של עולם וכו'. וכעין שאמרו חז"ל בפרק ב' דשבת באשה דהיא כבתה נרו של עולם וכו'. הרי דגרם המיתה שגרמה חוה נחשב ככבוי נרו של עולם, ואם כן על ידי עץ הדעת כבה נרו של עולם. והנה לכך מקדשין על היין לתקן את חטא אדם הראשון שחטא בגפן, ובקידוש זה אנו רוצים לתקן אותו.
ובפרט לפי מה שכתבו המקובלים דאם היה אדם הראשון ממתין עד הלילה והיה מקדש על הגפן היה מותר לו העץ, ואם כן בקידוש זה אנו רוצים לתקן חטא אדם הראשון שכבה נרו של עולם, ואנו רוצים לתקן זה להעלות נרו של עולם, לכך ראוי בקידוש ליתן עיניו בנרות, כדי להכיר הרמז שמכוין להעלות נרו של עולם שנכבה על ידי חטא אדם הראשון בגפן, כן נראה לי נכון".
מעתה יתבאר הקשר הנפלא בין שבת קודש לשורש הנס של פורים בהריגת ושתי, כנרמז בפסוק: "ביום השביעי כטוב לב המלך", כטוב לב המלך מלכו של עולם, "ביין" של קידוש שמקדשים ישראל בליל שבת קודש, אשר על ידי זה יש תיקון לחטא אדם הראשון, שסחטה לו ענבים, ולא המתין עד ליל שבת, ושוב אין מקום לקטרוג של המן שביקש לעורר את החטא של עץ הדעת. לכן דוקא אז נתעורר בשמים להקדים רפואה למכה בהריגת ושתי, כדי להכין הצלת ישראל על ידי אסתר המלכה שתמלוך במקומה.
הנה כי כן ביאור המאמר של רבא: "מיחייב אינש לבסומי בפוריא" כדי להשלים התיקון של חטא עץ הדעת שהיה ביין כי חוה סחטה לו ענבים. והנה על ידי חטא עץ הדעת נתחברו הטוב והרע, אשר, כאמור זהו פירוש "עץ הדעת טוב ורע" – עץ המחבר את הטוב עם הרע, אמנם עתה על ידי שתיית היין בפורים לשם שמים , צריך להגיע לבחינה כזו "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", שלא יהיה שום קשר והתחברות בין ארור המן שהוא שורש הרע ובין ברוך מרדכי שהוא שורש הטוב – היפך היין של "עץ הדעת טוב ורע", שגרמה להתחברות בין הטוב והרע.
"בני יששכר" חנוכ"ה פורי"ם בגימטריא תכ"ה
חנוכה [89] פורים [336] = תכ"ה [425]
בני יששכר [כסלו טבת מאמר ב' אות ל"ד] וביתר ביאור ב"רגל ישרה" [מערכת כ' ערך כה"ת] וזה לשון קדשו:
"ואחשבה לדעתי רזא עילאה חנוכ"ה פורי"ם זה השם [תכ"ה] שניצלו ישראל באלו הזמנים
מאדם רע בכח זה השם ונקבעו להודות ולהלל כנרמז בראשי תיבות כל הנשמה תהלל"
{כפי שהבאתי בעבר, משה רבנו השתמש בשם תכ"ה להרוג את המצרי}
משמע מדבריו של ה"בני יששכר" הקדושים כי הן אמת שמרדכי לא רצה להשתמש בשם תכ"ה
{אחרי שאסתר שלח את הת"ך {אותיות תכ"ה} למרדכי....צפ} – כדי להרוג את המן אבל למעשה התכוון בשם זה כדי להציל את ישראל מאדם רע, וכן משמע קצת מלשון "מגלה עמוקות" על ואתחנן [אופן קצה] ולפי ה"בני יששכר" התכוונו (היהודים גם) בשם זה בחנוכה ופורים, ולכן בא הרמז חנוכ"ה פורי"ם בגימטריא תכ"ה