שָׁמַעְתִּי, שֶׁאִישׁ אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ [את ר' נחמן]: כֵּיצַד הוּא הַבְּחִירָה?
הֵשִׁיב לוֹ בִּפְשִׁיטוּת- שֶׁהַבְּחִירָה הִיא בְּיַד הָאָדָם בִּפְשִׁיטוּת, אִם רוֹצֶה - עוֹשֶׂה, וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה- אֵינוֹ עוֹשֶׂה.
וְרָשַׁמְתִּי זֹאת, כִּי הוּא דָּבָר נִצְרָךְ מְאֹד, כִּי כַּמָּה בְּנֵי אָדָם נְבוּכִים בָּזֶה מְאֹד, מֵחֲמַת שֶׁהֵם מֻרְגָּלִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם וּבְדַרְכֵיהֶם מִנְּעוּרֵיהֶם מְאֹד, עַל-כֵּן נִדְמֶה לָהֶם שֶׁאֵין לָהֶם בְּחִירָה חַס וְשָׁלוֹם, וְאֵינָם יְכוֹלִים לְשַׁנּוֹת מַעֲשֵׂיהֶם; אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵן - כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ לְכָל אָדָם בְּחִירָה תָּמִיד, עַל כָּל דָּבָר, וּכְמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה - עוֹשֶׂה. וְהָבֵן הַדְּבָרִים מְאֹד.
(ליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה ק"י)
