אני מבין למה זה גורם לך לא להצביע לו, אבל לא מבין למה זה גורם לך להתנגד לו כל כך ולהעדיף מפלגה שלחולקת על עמדתויך לגמרי וגם מקדמת זאת.
 

באופן אישי אני סבור שאם במקום לבזבז את עשרים השנים האחרונות בריצות עקרות לכנסת,

פייגלין היה מקים מקבילה ימנית ל"מכון הישראלי לדמוקרטיה",

מפיץ ניירות עמדה, כותב הצעות חוק ופועל מול חברי כנסת מכלל המפלגות -

כל אחד מול הדברים המשותפים ביניהם -

הוא היה משפיע הרבה יותר ומשיג חלק רב יותר ממטרותיו.

מכוני מחקר וכדומה נועדו להעלות רעיונות לשיח,

וסופם שהם מוצאים את הכלים הפוליטיים לקדם אותם.

הכנסת נועדה להצלחות פוליטיות.

פייגלין הוכיח שהוא איש חזון, אידאולוג והוגה דעות,

וככזה זה המגרש המתאים לו.

בקדנציה הקצרה שלו הוא הוכיח שהוא לא דמות פוליטית שיכולה להצליח ולהשיג קבלות על עשייה.

מקומו אינו בכנסת.

אין לי מושג איך הוא יעבוד בכנסת הבאה כיו"ר מפלגה עם אנשי מקצוע. בינתיים מלחמות ילדים קטנים של ימין/שמאל ריק הפכו פתאום לדיון על ערכים.

פתאום רבנים מתחילים לתקוף אותו לגופו של עניין ולהתייחס לאיך הם היו רוצים שתיראה המדינה, פתאום  אנשי תקשורת מציגים בגלוי את העמדות הסוציאליסטיות שלהם שהיו עד עכשיו מובנות מאליהן ופתאום... לא.

ועדיין מפחיד אותי גונן שגב ואלכס גולדפרב. זה סיכון, שקיים גם בימין החדש.

אלא לאיחוד הימין וכבר המלצתי לך לעשות זאת.

האם פייגלין עורר דיון?

כן.

האם אפשר לעורר דיון בלי לרוץ לכנסת?

כן.

האם יש קשר בין יכולת לעורר דיון לבין יכולת לעבוד בכלים פוליטיים?

לא. בפרט אחרי שהוכח ההפך.

ואחזור שוב:

פייגלין ניסה לענות בגיליון השבת של "בשבע" על החשש מתסמונת שגב-גולדפרב-נודלמן,

ולשם כך טען שנציגי מפלגות הימין האחרות נאמנים פחות מחברי מפלגתו,

ושחברי מפלגתו לא יעזו לסטות ממצע המפלגה...

העובדה שהוא משוכנע שחברי מפלגתו מחויבים לכל סעיפי המצע שלו,

ולא יסטו ממנו גם כאשר הוא יעמוד למבחן אם הוא משתלם פוליטית,

מוכיחה שהוא באמת לא מבין פוליטיקה (אם חיפשת מה מערכת הבחירות הזו מוכיחה).

לטובת פרטים אחרים?

ומה יהיה סדר העדיפויות במקרה של סתירה?

או של וויתור על דבר אחד בשביל אחר?

(הרי לדבריך@Admin, היום הוא מבין פוליטיקה - אומנות האפשר).

האם סדר העדיפויות שלו זהה לשל חבריו לרשימה (שהוא טוען שנאמנים יותר מח"כי הימין האחרים)?

האם הם לא יוותרו על דברים מסוימים בשביל אחרים?

ומי קובע על מה מוותרים במקרה של מחלוקת?

(אם הסדר הוא לפי הפרקים בספר שלו - א"י היא האחרונה).

החבר'ה שם אמרו די במודע שהדרישות שלהם בתחומי א"י זה שימור המצב הקיים.

מבחינה אידיאולוגית אני נוטה חזק לזהות. פרקטית לא יודע.

ולא יהסס להיכנס לממשלה שתפגע בהתיישבות וכדומה.

אפילו בלי שגב-גולדפרב-נודלמן...

למה אתה עדיין מתלבט?!

ואני מעדיף את ארץ ישראל עשירה יותר.

ככה זה עובד: 2 עשורים מדינת ישראל עודדה בתקציבים וכו' אנשים לעבור ליו"ש וזה לא קרה. תמריצים כלכליים (וגם אסון אוסלו) עשו את זה פי 10 יותר טוב.

הוא לא באמת נשמר, ואכמ"ל.

אם לא תלחם - המצב הקיים ישתנה לרעתך.

תמריצים כלכליים - זה שהשוק חושב שזה צעד נכון ולכן זה קורה.

הראשון נגמר מתישהו, השני עובד קבוע.

אם הממשלה נותנת הנחות במיסים זה גם נקרא עידוד

במחילה, יש ערכים חשובים יותר מעוד קצת כסף.

אני מניח שכשאתה מוציא כסף על משהו - זה בגלל שהוא חשוב יותר מהכסף.

עכשיו תחליט אם ההתיישבות חשובה יותר או פחות.

ארץ עשירה תהיה תחת פחות סכנה קיומית.

הכסף פה הוא חשוב. מאוד. מדינת ישראל הייתה תלויה בלחץ אמריקאי שנים בין השאר בגלל סיבות כלכליות. היום כבר לא.

שוק חופשי אמיתי (ורמת חיים טובה יותר) תגרום לכך שיהודים יעלו לפה ממדינות המערב כי אפשר להתעשר פה. זה לבד יכול לשנות את כל המפה מכ"כ הרבה וריאציות.

האם יש מקום לשיפור?

כן.

האם זה אומר שצריך להפוך כאן הכל?

לא.

ישראל מתקדמת יפה מאוד בהתפתחות אטית.

ניסיון להפיכה יכול אמנם לקדם מאוד,

אבל גם עלול ליצור חוסר יציבות שיערער הכל.

בינתיים, למרות שאנחנו עשירים מתמיד,

נופלים כאן טילים על גוש דן מעזה, מה שלא היה כשהיינו עניים יותר.

גם לא ראיתי גל עלייה ששינה כאן משמעותית את המפה,

למרות שאנחנו עשירים הרבה יותר מבעבר.

גם אמריקה מעיקה כרגע פחות מבעבר,

ואעפ"כ הדאגה הגדולה כרגע היא תוכנית טראמפ.

מה שמוכיח שהכסף והתלות באמריקאים אינם חזות הכל.

אם אתה מוכן לקחת סיכון של עוד טילים מיו"ש

בתמורה לסיכוי שישראל תהיה עשירה הרבה יותר - בהצלחה עם זה.

מלבד כמות הכסף, שכמובן היא חשובה.

עד כמה המדינה מייצרת בעצמה את מוצרי היסוד שלה. כאשר מוצר יסודי מיובא, יש כאן תלות כפולה. תלות בכך שתהיה מדינה שתמכור את המוצר, ותלות במדינה שתקנה יצוא ישראלי מקביל. 

ככל שהתלות ביבוא גדולה יותר, כך ההשלכות של סנקציות כלכליות, על היצוא או היבוא, יכולות להיות כבדה יותר.

בתחום הזה, דווקא מעורבות ממשלתית בשוק שמשמרת יצור של מוצרי יסוד פחות רווחיים בישראל, עשוי להקטין את התלות.

כשאתה תלוי ביבוא, גם היבואן שלך תלוי בך. 

כשאתה מייצא - גם היצואן שלך תלוי בך. 

זה לבד מוריד את העוינות בפועל. תסתכל על מדינה כמו תורכיה שהשלטון שלה הוא שלטון אוייב אבל בפועל יש איתה יחסים יחסית תקינים משיקולים כלכליים.

המערב יכול להטיל סנקציות על איראן, כי התלות של איראן במדינות המערב שקונות את הנפט שלה, גדולה בהרבה מהתלות של מדינות המערב בנפט.

אבל בהחלט קיים הצד שאתה מדבר עליו, רק שזה עצמו התלבטות. האם מעדיפים כמה שיותר עצמאות, או תלות הדדית.

בשביל צעדים מהסגנון שהימין ה"משיחי" חולם עליהם, תלות הדדית איננה טובה.  

משמח אותי השיח שפייגלין מעורר,
אבל לא בוחרים אדם רק בגלל זה.

ולו חלקי.

אני כן מאמין בזה לגלעד אלפר וליבי מולד.

לכן טוב עשה שהציע אנשים מסוגם לתפקידי השרים

מטעם המפלגה, ולא אותו.

"להבדיל מכחול לבן אצלם זה באמת "אין יותר ימין ושמאל רק פייגלין לפני הכל" - בגלל זה הוא בכלל לא מועמד לתפקיד שר מטעם המפלגה שלו? 

"הוא לא יהסס במידה ולא יקבל את כל מבוקשו לקחת אותנו לבחירות חוזרות בלי טיפת מצפון" - שטויות. הוא אמר במפורש שהוא ידרוש בהתאם למספר המנדטים שיקבל ושהוא מודע לזה שהוא לא יקבל כל מה שהוא רוצה. 

"פייגלין קורה תיגר על כל השיטה הנוכחית, פייגלין פשוט אנרכיסט" - אני מניח שאתה פשוט לא יודע מה משמעות המילה "אנרכיסט". נוותר לך. 

אחלה משלים. אני מציע לעדכן את לה פונטיין שקם לו מתחרים... 

מי שרוצה דיון ענייני, לא כותב כפי שהוא כתב. 

אם הוא יצליח - הוא ירשום הצלחה פוליטית שכל חברי הכנסת אי פעם,

גם אלו עם רקורד פרלמנטרי שמאפיל על זה שלו -

יכולים לחלום עליו בלילה.

אם הוא מצליח בפוליטיקה = פוליטיקאי מוצלח

ולהקים מפלגה ולהכניס אותה לכנסת = תהליך פוליטי מבריק.

ואני אף פעם לא אבין מנין התדהמה של עיתונאים כשפוליטיקאי

משנה את דעותיו.

כשיש לו דעות הזויות הם תוקפים אותן.

כשהוא מעז להחליף את דעותיו - שוב תוקפים את זה.

העיקר שלעיתונאים יש פרנסה...

אפשר לחשוב שבכל שני וחמישי מפלגות כמו "זהות" מוקמות

ועוברות אחוז חסימה גבוה...

מיתוג מחדש לבד, לא עושה היסטוריה.

צריכים גאונות, צריכים מחשבה פוליטית רצינית.

כמובן שעוד נשאר הרבה מה לעשות -

אבל המהלכים של "זהות" מעידים כאלף עדים

שפייגלין התבגר.

ואם כבר קורצים...

אז הנה עוד קריצה - אלי ישי...

ועוד אחת - עוצמה יהודית

בסופו של דבר המסר (בעיקר קפיטליזם) זה מסר שתפס חזק בעשור האחרון בעקבות פעילות של הרבה אנשים. פייגלין הוא אכן אחד מהם, אבל ממש לא היחיד שבהם.

בועז ארד הקים את התנועה הליברלית החדשה ב-2011, אחר כך הליברלים בליכוד, היה נסיון דומה להקים ארגון כזה במרצ (שנכשל),  אחר כך "חופש לכולנו" והחבר'ה שלה ועוד הרבה אחרים.

התל"ח קצרה בהצלחה לא רעה את פירות המחאה החברתית ב-2011,

שגויסו על ידי "דה מרקר" לטובת מסרים כלכליים ליברליים,

כשנוצר עניין עצום בציבור בסדר יום כלכלי - על חשבון הבטחוני ודת ומדינה, למשל.

והאמת שתחילת התהליך אפילו מוקדמת יותר.

אוסלו וההתנתקות הלמו בימין והבהירו לו את הסכנה בכוח שבידי המדינה.

הזעזוע משני אלה הבהיר לימין בכלל ולציונות הדתית בפרט שלא יצמחו דברים טובים

אם ממשיכים להאמין בכוחה של המדינה להוביל אידאולוגיה.

קרנות אמריקאיות כמו "תקווה", "הקרן המרכזית לישראל" ועוד השקיעו בכל מיני

גופים אקדמיים ומכוני מחקר, קמו "מרכז שלם" השמרני, המכללה למדינאות,

בהמשך גם פורום קוהלת שטיפל בענייני משפט וכלכלה.

"אם תרצו" תקפה את מעורבות "הקרן החדשה לישראל" ואת הנטיה הקיצונית 

שמאלה של האקדמיה, "לאטמה" את צביעות התקשורת.

בוגרים משניהם נקלטו באתר "מידה" שקידם בצורה חדה ובוטה מסרים של

שמרנות משפטית, ימין מדיני וליברליזם כלכלי.

כתיבה של עומר מואב שעבד ב"מרכז שלם", של בועז ארד (מכון "איין ראנד")
ואורי כץ (שניהם מ"מכון ירושלים לחקר שווקים" - שבדירקטוריון שלו יושבים עידו
[אח של] ודפנה נתניהו - מו"ל מגזין "מראה", וכן פרופסורים ליברטריאנים
מאונ' ג'ורג' מייסון המתמחה בכלכלה אוסטרית; אורי כץ בהמשך עבד ב"פורום קוהלת"),

הטמיעה בקרב רבים את תפיסת הכלכלה הליברלית.

אמנם רוב התקציבים היו של האסכולה הניאו-שמרנית שתומכת במפלגה

הרפובליקנית בארה"ב (ומציפה את היוטיוב עם המון סרטונים יעילים מאוד 

שמעבירים את ההשקפה שלהם בנושאים פוליטיים שונים),

אבל אין ספק שהם תרמו לבניית הקהל הליברלי הכלכלי בארץ.

בתוך כל אלה פייגלין באמת לא בורג משמעותי,

אבל בלי ספק הראשון שהולך להביא את התפיסה הפוליטית הליברלית בצורה

קוהרנטית ואיכותית במצעה של מפלגה, שכנראה תיכנס לכנסת.

יפה. אתה כותב מעניין ובאופן מכבד.

מה זה תל"ח?

לשאר להיות טובים לישראל. תמיד יש חריגים.

גם בגרמניה בשואה היו חסידי אומות העולם.

גם אצל הכנענים היה איוב.

אסור שהעובדה שהיה אחד כזה, תסמא את עיננו מלראות שכלל הערבים המוסלמים שונאים אותנו, מתחנכים על שנאתנו ומחכים לג'יהאד הגדול שבו ישמידו אותנו.

לא נשכח לרגע על שם מי הם קוראים כיכרות, את הפוסטרים של מי תולים בבתי הספר, את מי הם מעריכים ובדרכו של מי האיממים מאינדונזיה ועד ארה"ב מדריכים ללכת.

ממליץ מאוד לעקוב אחרי צבי יחזקאלי, שמביא מידי פעם 'פנינים' מדרשה בפני אלפי אנשים במסגד במיאמי/פריז/לונדון. את ההמונים שצועקים "ח'ייבר ח'ייבר יא יהוד" - ומכריזים בלי להתבלבל את מה הם רוצים לשחזר.

… שזה מקרה. השם לא גרם שדווקא מוסלמי ערבי יעשה את את זה ואל לנו ללמוד מזה כלום.

דרך אגב אם רק 50 אחוז מערביי ארץ ישראל יחליטו לנהוג כמו אותם טרוריסטים לא היה עוזר שום שב"כ או מוסד או משמר הגבול או משטרה. הזחיחות שלכם מדאיגה.

מה החשבון של הקב"ה, איני יודע.

אני כן יודע שלאדם יש בחירה והדת המוסלמית בחרה להיות דת של חרב "דין מוחמד בסייף". אני יודע שהם מחנכים שהפרמטר למוסר זה מעשיו של הנביא ומלמדים איך הנביא הורה וישב לראות איך חתנו עלי שוחט בידיו שבע מאות יהודים אחד אחרי השני.

אני יודע ששום דבר מהזוועות של שמחת תורה, של מעלה עקרבים, של תרפ"ט, הם לא המציאו בדור הזה - הכל מוחמד ואנשיו כבר עשו.

העובדה שיש אחד שהתעורר אצלו רצון לצדק ויושר - בהחלט מעלה אותו על נס ויהיה לו גם חלק לעולם הבא, יחד עם כל מצילי היהודים בכל הדורות. אבל אסור להתבלבל מהיחיד ולחשוב שזה הכלל כשהכלל מחנך להפך.

לפרט אם לזרום עם מה שהכלל עושה, וגם בחירה של כל הפרטים האם למשוך את הכלל לכיוון אחר מהמגמה הטבעית שלו. אבל זה שהאסלאם הוא דת של חרב ושל מידת הדין וזה שהערבים המציאו אותה, ושעמים מסוימים אימצו אותה. זה ברוב המקים קשור לנטיה טבעית סוציולוגית שה' הטביע בעמים בעזרת גורמים טבעיים, וכמובן לפרטים יש יכולת להשפיע על גורל הכלל, במיוחד על אורך התהליך ועל כמה תופעות כואבות יתלוו אליו.

בעם ישראל לפרט בבחירתו החפשית, יש יכולת יותר להשפיע על גורל הכלל , מאשר אצל האומות. אבל גם באומות יש

אולי ה' סיבב ככה בתור קריאה לערבים ולמוסלמים לדעת שאפשר גם אחרת. מקרה שנועד לעורר אותם לתשובה

… כדאי לעודד את זה מהצד שלנו?

לא. אני מבין, ברגע שהקיצוניות תדעך יהיה לנו בעיה נצטרך להתפשר. הרי החמס הוא נכס.

אל תשתמש בשקר שאתה לא יכול לגבות.

יש זרם גדול של פרשנים מוסלמים שתומכים במדינת ישראל בשם האסלאם, כי כתוב בקוראן שארץ ישראל היא הארץ אשר *כתב* הבורא לבני ישראל. ובדרך כלל לפי האסלאם כשכתוב "כתב" הכוונה נשבע לנצח.

הרב שרקי נפגש עם אנשים כאלה בדובאי, והוא מקווה שהזרם שתומך בישראל יגדל באסלאם , במגמה עתידית שיצמח זרם באסלאם שייטען שעם ישראל הוא עם האלוקים הנבחר והתורה תקיפה ליהודים, שזה תחילת תיקון האסלאם שבן השפחה יודה שיצחק הוא בן הגבירה והמוביל, כמו שאומרים חזל "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו" שנתן ישמעאל קדימות ליצחק, ומכאן שישמעאל עשה תשובה בסוף. או כמו שאומר הכוזרי שעיקר בעית האסלאם היא שהם לא מתפללים לכיוון ירושלים.

יחד עם זאת אסור להיות שאננים, ולדעת שאנו במלחמת דת מול רוב האסלאם שרוצים להשמיד את ישראל, ולהלחם נגדם מלחמת חרמה

ולבני הפילגשים וגו'. ולישמעאל לא אמר הכתוב שנתן לו מתנות ושלחו כי לפי מה שכתבנו (לעיל ט"ז ה') כי ישמעאל משפט קנייה יש בו ליצחק משולח ועומד הוא. ויש יום לאל איום משפט יעשה ויכיר נקנה לקוניו.

בסוף בני השפחה יכירו שהזכות שלהם היא לשרת אותנו, כמו שישמעאל עצמו בפטירת אברהם עשה תשבה. בנתיים אולי אותו אחד שעצר את המחבל, הוא מהיחידים שמקדימים את זמנם.

שהמעצמות יתמכו כלכלית בעם ישראל, מכיוון שעם ישראל הוא קטן ואף פעם לא יהיה בעל עצמה כלכלית של המעצמות, וטובה הכלכלית של עם ישראל היא טובת העולם כולו.  וזה כמו שהאומן מסייע חמרית לתינוק כי התינוק חלש מדי חמרית. "והיו מלכים אמניך ושרותיהם מניקותיך, אפים ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו".

לא יודע כמה הערבים יכולים לתמוך כלכלית בישראל,מאחר ואין להם כסף חוץ ממדינות הנפט.

כשהתכוונתי שיכרו שהם בן השפחה, הכוונה שיבינו מי מוביל את העולם מבחינה רוחנית - עם ישראל. ושהם מקסימום תפקידם זה להפיץ את המונותאיזם של ישראל בעולם, בחינת "דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים".

(ואגב מבחינה משפטית לא נראה שישמעאל הוא העבד של יצחק מאחר שהוא בן האדון אברהם ולא עבד לאברהם. כשם שבני בלהה וזלפה לא עבדים של בני הגבירות)

השאלה אינה מה הצורך האישי שלך. חלק מתיקון העולם, זה שכל אחד יכיר את מקומו. חלק מהתשובה של בני ישמעאל, זה שיכירו שהם קנויים לבני יצחק.

ממש כמו הפליט הסורי מאוסטרליה.

חסר משמעות באופן מוחלט.

מה שהופך את התגובה מרובת המילים שלך למיותרת. כשהמוסלמים האלה יהיו בכמות והשפעה כמו אוונגליסטים, תחזור לדבר איתנו.

דרכם היו מיעוט. וראוי לטפח כאלה. כל תנועה מתחילה מקומץ.

שלא תהיה טעות. למרות שהרב שרקי נפגש עם האלה מדובאי, הוא בעד לכסח את כל אויבי ישראל המוסלמים ומבין שהמלחמה היא דתית. זה לא סותר בד בבד לעשות את זה, שזה לא ניסיון פשרה שמאלני-ליברלי נוסח "שיח בן דתי" של רבנים ליברלים או רפורמים (לעיתים גם רבנים גדולים משתתפים בזה בצדק מפני דרכי שלום, בדיעבד), אלא העלאת המימד הלאומי-אוניברסלי של עם ישראל כעם הנבחר עם האלוקים, שעניינו בין השאר להיות אור לגוים. גם הרב טאו תומך ברב שרקי בתנועתו של בני נוח

אם אחרי אירועים כאלו נמשיך "להפטיר כאשתקד" (מ2 הצדדים!) המצב לא טוב.

בחסדי שמים ובהשתדלות של הרבה אנשים בהנהגת ראש הממשלה - רוב הטילים הושמדו על הקרקע וגם אלו שכן נורו- רובם יורטו באוויר.

אגב גם במבצע מדהים של צה"ל בהוראת ראש הממשלה - לפני שנה תוך 72 שעות, הושמד כל הנשק הכבד של סוריה, זה שעשרות שנים הפחידו אותנו איתו. זאת אחרי שבמהלך השנה שלפני צה"ל בהכוונת הממשלה חיסל את ארסנל הטילים שחיזבאללה בנה עשרות שנים.

מטרת הפוסט להראות את הרוע של ביבי שבמקום לחסל את איראן כשהיה את ההזדמנות

של פעם ב-50 שנה במבצע, והיה יכול להמשיך פשוט עוד כמה שבועות והאיום היה מוסר,

עצר באמצע ולפי דיווחים איראן כבר מילאה את המלאי שלה כפי שהיה לפני.

ועכשיו יש לה את כל הלקחים ותובנות איך להשתמש בטילים יותר טוב.

ואם זה מה שטיל אחד עושה (הרס מלא או חלקי של 120 בניינים!!! + ראינו מה טיל אחד עושה בסורוקה, תל אביב, וייצמן, חיפה ועוד), אז דמיינו

מה יקרה פעם הבאה אם יפלו מאות או אלפי טילים.

ציטוט מ: 3,000 טילים בחודש: ישראל עשויה לקבל החלטה דרמטית באיראן 

כל חודש עוד 3,000 טילים! עוד שנה מעכשיו - 36,000 טילים!!!

הכל בגלל ביבי הרשע!!!

כשיפלו פה חלילה אלפי טילים לא יעזרו כל ה"יהיה בסדר" הטיפוסי, ויהיה פה אסון אמיתי.

לא נפלו 'מאות ואלפי טילים', לא בגלל טוב ליבם של האירנים, הם דווקא ניסו. לא נפלו 'מאות ואלפי טילים' כי צה"ל בהוראת ראש הממשלה השמיד את רובם על הקרקע ואת רוב האחרים, אלו שכן נורו, צה"ל השמיד באויר בזכות פיתוחים שפיתח בעז"ה לאורך השנים, בעיקר בשנות השלטון של נתניהו ובהכוונתו. גם מדינות זרות, עזר לנו ליירט את 'מאות ואלפי הטילים' בזכות קשרי החוץ שראש הממשלה עמל לפתח.

ההתעקשות שלך שכל ההצלחות לא קשורות לראש הממשלה בכלל וכל מה שעדיין לא הסתיים משלל שיקולים מדיניים, ציבוריים, צרכי מילוי המחסנים, צרכי מנוחת החיילים והציבור ועוד ועוד - זה 'הרוע של ביבי', פשוט מביכה.

לפי מקור אחר זה 3000 בשנה ולא בחודש, נקוה שזה המקור הנכון עם ארה"ב - או בלעדיה: האופציות שיציג נתניהו, והמעקף האיראני בגלל הרכיב החסר

באקדמיה, בתעשיית ההייטק, בתחומי מו"פ (מחקר ופיתוח) - כאן אכן תקציבים גדולים וכסף רב מהווים פוטנציאל ליותר חוקרים מבריקים, ליותר סטארטאפים ופיתוח המצאות בתחומים שונים שיתורגמו בהמשך לחברות מצליחות - את הפירות נראה בעוד שנים.  

 בפוליטיקה, אני צריך את ההצלחה עכשיו. לא בעוד 5-10-15 שנים.  איך הכסף הגדול יביא לי לבחירות הקרובות את המועמדים המתאימים להובלת המגזר הדתי לאומי על זרמיו וגווניו, מועמדים שיהיו מוכרים ועם ניסיון ועשייה ציבורית מוכחת כדי שהציבור הדתי לאומי יזכה לנבחרת מנצחת בבחירות שיתבטא בכוח פוליטי בכנסת?

מי הם המועמדים הכריזמטיים שלנו, הכוכבים הפוליטיים המקבילים לבנימין נתניהו, אריה דרעי, בני גנץ, יאיר לפיד, יאיר גולן, בציבורים האחרים? מי מהם הגיע לאן שהגיע בגלל כסף גדול ולא בזכות כישוריו האישיים שהביאו אותו לעמדת הנהגה?

אני לצערי לא מכיר.