אני מבין למה זה גורם לך לא להצביע לו, אבל לא מבין למה זה גורם לך להתנגד לו כל כך ולהעדיף מפלגה שלחולקת על עמדתויך לגמרי וגם מקדמת זאת.
 

באופן אישי אני סבור שאם במקום לבזבז את עשרים השנים האחרונות בריצות עקרות לכנסת,

פייגלין היה מקים מקבילה ימנית ל"מכון הישראלי לדמוקרטיה",

מפיץ ניירות עמדה, כותב הצעות חוק ופועל מול חברי כנסת מכלל המפלגות -

כל אחד מול הדברים המשותפים ביניהם -

הוא היה משפיע הרבה יותר ומשיג חלק רב יותר ממטרותיו.

מכוני מחקר וכדומה נועדו להעלות רעיונות לשיח,

וסופם שהם מוצאים את הכלים הפוליטיים לקדם אותם.

הכנסת נועדה להצלחות פוליטיות.

פייגלין הוכיח שהוא איש חזון, אידאולוג והוגה דעות,

וככזה זה המגרש המתאים לו.

בקדנציה הקצרה שלו הוא הוכיח שהוא לא דמות פוליטית שיכולה להצליח ולהשיג קבלות על עשייה.

מקומו אינו בכנסת.

אין לי מושג איך הוא יעבוד בכנסת הבאה כיו"ר מפלגה עם אנשי מקצוע. בינתיים מלחמות ילדים קטנים של ימין/שמאל ריק הפכו פתאום לדיון על ערכים.

פתאום רבנים מתחילים לתקוף אותו לגופו של עניין ולהתייחס לאיך הם היו רוצים שתיראה המדינה, פתאום  אנשי תקשורת מציגים בגלוי את העמדות הסוציאליסטיות שלהם שהיו עד עכשיו מובנות מאליהן ופתאום... לא.

ועדיין מפחיד אותי גונן שגב ואלכס גולדפרב. זה סיכון, שקיים גם בימין החדש.

אלא לאיחוד הימין וכבר המלצתי לך לעשות זאת.

האם פייגלין עורר דיון?

כן.

האם אפשר לעורר דיון בלי לרוץ לכנסת?

כן.

האם יש קשר בין יכולת לעורר דיון לבין יכולת לעבוד בכלים פוליטיים?

לא. בפרט אחרי שהוכח ההפך.

ואחזור שוב:

פייגלין ניסה לענות בגיליון השבת של "בשבע" על החשש מתסמונת שגב-גולדפרב-נודלמן,

ולשם כך טען שנציגי מפלגות הימין האחרות נאמנים פחות מחברי מפלגתו,

ושחברי מפלגתו לא יעזו לסטות ממצע המפלגה...

העובדה שהוא משוכנע שחברי מפלגתו מחויבים לכל סעיפי המצע שלו,

ולא יסטו ממנו גם כאשר הוא יעמוד למבחן אם הוא משתלם פוליטית,

מוכיחה שהוא באמת לא מבין פוליטיקה (אם חיפשת מה מערכת הבחירות הזו מוכיחה).

לטובת פרטים אחרים?

ומה יהיה סדר העדיפויות במקרה של סתירה?

או של וויתור על דבר אחד בשביל אחר?

(הרי לדבריך@Admin, היום הוא מבין פוליטיקה - אומנות האפשר).

האם סדר העדיפויות שלו זהה לשל חבריו לרשימה (שהוא טוען שנאמנים יותר מח"כי הימין האחרים)?

האם הם לא יוותרו על דברים מסוימים בשביל אחרים?

ומי קובע על מה מוותרים במקרה של מחלוקת?

(אם הסדר הוא לפי הפרקים בספר שלו - א"י היא האחרונה).

החבר'ה שם אמרו די במודע שהדרישות שלהם בתחומי א"י זה שימור המצב הקיים.

מבחינה אידיאולוגית אני נוטה חזק לזהות. פרקטית לא יודע.

ולא יהסס להיכנס לממשלה שתפגע בהתיישבות וכדומה.

אפילו בלי שגב-גולדפרב-נודלמן...

למה אתה עדיין מתלבט?!

ואני מעדיף את ארץ ישראל עשירה יותר.

ככה זה עובד: 2 עשורים מדינת ישראל עודדה בתקציבים וכו' אנשים לעבור ליו"ש וזה לא קרה. תמריצים כלכליים (וגם אסון אוסלו) עשו את זה פי 10 יותר טוב.

הוא לא באמת נשמר, ואכמ"ל.

אם לא תלחם - המצב הקיים ישתנה לרעתך.

תמריצים כלכליים - זה שהשוק חושב שזה צעד נכון ולכן זה קורה.

הראשון נגמר מתישהו, השני עובד קבוע.

אם הממשלה נותנת הנחות במיסים זה גם נקרא עידוד

במחילה, יש ערכים חשובים יותר מעוד קצת כסף.

אני מניח שכשאתה מוציא כסף על משהו - זה בגלל שהוא חשוב יותר מהכסף.

עכשיו תחליט אם ההתיישבות חשובה יותר או פחות.

ארץ עשירה תהיה תחת פחות סכנה קיומית.

הכסף פה הוא חשוב. מאוד. מדינת ישראל הייתה תלויה בלחץ אמריקאי שנים בין השאר בגלל סיבות כלכליות. היום כבר לא.

שוק חופשי אמיתי (ורמת חיים טובה יותר) תגרום לכך שיהודים יעלו לפה ממדינות המערב כי אפשר להתעשר פה. זה לבד יכול לשנות את כל המפה מכ"כ הרבה וריאציות.

האם יש מקום לשיפור?

כן.

האם זה אומר שצריך להפוך כאן הכל?

לא.

ישראל מתקדמת יפה מאוד בהתפתחות אטית.

ניסיון להפיכה יכול אמנם לקדם מאוד,

אבל גם עלול ליצור חוסר יציבות שיערער הכל.

בינתיים, למרות שאנחנו עשירים מתמיד,

נופלים כאן טילים על גוש דן מעזה, מה שלא היה כשהיינו עניים יותר.

גם לא ראיתי גל עלייה ששינה כאן משמעותית את המפה,

למרות שאנחנו עשירים הרבה יותר מבעבר.

גם אמריקה מעיקה כרגע פחות מבעבר,

ואעפ"כ הדאגה הגדולה כרגע היא תוכנית טראמפ.

מה שמוכיח שהכסף והתלות באמריקאים אינם חזות הכל.

אם אתה מוכן לקחת סיכון של עוד טילים מיו"ש

בתמורה לסיכוי שישראל תהיה עשירה הרבה יותר - בהצלחה עם זה.

מלבד כמות הכסף, שכמובן היא חשובה.

עד כמה המדינה מייצרת בעצמה את מוצרי היסוד שלה. כאשר מוצר יסודי מיובא, יש כאן תלות כפולה. תלות בכך שתהיה מדינה שתמכור את המוצר, ותלות במדינה שתקנה יצוא ישראלי מקביל. 

ככל שהתלות ביבוא גדולה יותר, כך ההשלכות של סנקציות כלכליות, על היצוא או היבוא, יכולות להיות כבדה יותר.

בתחום הזה, דווקא מעורבות ממשלתית בשוק שמשמרת יצור של מוצרי יסוד פחות רווחיים בישראל, עשוי להקטין את התלות.

כשאתה תלוי ביבוא, גם היבואן שלך תלוי בך. 

כשאתה מייצא - גם היצואן שלך תלוי בך. 

זה לבד מוריד את העוינות בפועל. תסתכל על מדינה כמו תורכיה שהשלטון שלה הוא שלטון אוייב אבל בפועל יש איתה יחסים יחסית תקינים משיקולים כלכליים.

המערב יכול להטיל סנקציות על איראן, כי התלות של איראן במדינות המערב שקונות את הנפט שלה, גדולה בהרבה מהתלות של מדינות המערב בנפט.

אבל בהחלט קיים הצד שאתה מדבר עליו, רק שזה עצמו התלבטות. האם מעדיפים כמה שיותר עצמאות, או תלות הדדית.

בשביל צעדים מהסגנון שהימין ה"משיחי" חולם עליהם, תלות הדדית איננה טובה.  

משמח אותי השיח שפייגלין מעורר,
אבל לא בוחרים אדם רק בגלל זה.

ולו חלקי.

אני כן מאמין בזה לגלעד אלפר וליבי מולד.

לכן טוב עשה שהציע אנשים מסוגם לתפקידי השרים

מטעם המפלגה, ולא אותו.

"להבדיל מכחול לבן אצלם זה באמת "אין יותר ימין ושמאל רק פייגלין לפני הכל" - בגלל זה הוא בכלל לא מועמד לתפקיד שר מטעם המפלגה שלו? 

"הוא לא יהסס במידה ולא יקבל את כל מבוקשו לקחת אותנו לבחירות חוזרות בלי טיפת מצפון" - שטויות. הוא אמר במפורש שהוא ידרוש בהתאם למספר המנדטים שיקבל ושהוא מודע לזה שהוא לא יקבל כל מה שהוא רוצה. 

"פייגלין קורה תיגר על כל השיטה הנוכחית, פייגלין פשוט אנרכיסט" - אני מניח שאתה פשוט לא יודע מה משמעות המילה "אנרכיסט". נוותר לך. 

אחלה משלים. אני מציע לעדכן את לה פונטיין שקם לו מתחרים... 

מי שרוצה דיון ענייני, לא כותב כפי שהוא כתב. 

אם הוא יצליח - הוא ירשום הצלחה פוליטית שכל חברי הכנסת אי פעם,

גם אלו עם רקורד פרלמנטרי שמאפיל על זה שלו -

יכולים לחלום עליו בלילה.

אם הוא מצליח בפוליטיקה = פוליטיקאי מוצלח

ולהקים מפלגה ולהכניס אותה לכנסת = תהליך פוליטי מבריק.

ואני אף פעם לא אבין מנין התדהמה של עיתונאים כשפוליטיקאי

משנה את דעותיו.

כשיש לו דעות הזויות הם תוקפים אותן.

כשהוא מעז להחליף את דעותיו - שוב תוקפים את זה.

העיקר שלעיתונאים יש פרנסה...

אפשר לחשוב שבכל שני וחמישי מפלגות כמו "זהות" מוקמות

ועוברות אחוז חסימה גבוה...

מיתוג מחדש לבד, לא עושה היסטוריה.

צריכים גאונות, צריכים מחשבה פוליטית רצינית.

כמובן שעוד נשאר הרבה מה לעשות -

אבל המהלכים של "זהות" מעידים כאלף עדים

שפייגלין התבגר.

ואם כבר קורצים...

אז הנה עוד קריצה - אלי ישי...

ועוד אחת - עוצמה יהודית

בסופו של דבר המסר (בעיקר קפיטליזם) זה מסר שתפס חזק בעשור האחרון בעקבות פעילות של הרבה אנשים. פייגלין הוא אכן אחד מהם, אבל ממש לא היחיד שבהם.

בועז ארד הקים את התנועה הליברלית החדשה ב-2011, אחר כך הליברלים בליכוד, היה נסיון דומה להקים ארגון כזה במרצ (שנכשל),  אחר כך "חופש לכולנו" והחבר'ה שלה ועוד הרבה אחרים.

התל"ח קצרה בהצלחה לא רעה את פירות המחאה החברתית ב-2011,

שגויסו על ידי "דה מרקר" לטובת מסרים כלכליים ליברליים,

כשנוצר עניין עצום בציבור בסדר יום כלכלי - על חשבון הבטחוני ודת ומדינה, למשל.

והאמת שתחילת התהליך אפילו מוקדמת יותר.

אוסלו וההתנתקות הלמו בימין והבהירו לו את הסכנה בכוח שבידי המדינה.

הזעזוע משני אלה הבהיר לימין בכלל ולציונות הדתית בפרט שלא יצמחו דברים טובים

אם ממשיכים להאמין בכוחה של המדינה להוביל אידאולוגיה.

קרנות אמריקאיות כמו "תקווה", "הקרן המרכזית לישראל" ועוד השקיעו בכל מיני

גופים אקדמיים ומכוני מחקר, קמו "מרכז שלם" השמרני, המכללה למדינאות,

בהמשך גם פורום קוהלת שטיפל בענייני משפט וכלכלה.

"אם תרצו" תקפה את מעורבות "הקרן החדשה לישראל" ואת הנטיה הקיצונית 

שמאלה של האקדמיה, "לאטמה" את צביעות התקשורת.

בוגרים משניהם נקלטו באתר "מידה" שקידם בצורה חדה ובוטה מסרים של

שמרנות משפטית, ימין מדיני וליברליזם כלכלי.

כתיבה של עומר מואב שעבד ב"מרכז שלם", של בועז ארד (מכון "איין ראנד")
ואורי כץ (שניהם מ"מכון ירושלים לחקר שווקים" - שבדירקטוריון שלו יושבים עידו
[אח של] ודפנה נתניהו - מו"ל מגזין "מראה", וכן פרופסורים ליברטריאנים
מאונ' ג'ורג' מייסון המתמחה בכלכלה אוסטרית; אורי כץ בהמשך עבד ב"פורום קוהלת"),

הטמיעה בקרב רבים את תפיסת הכלכלה הליברלית.

אמנם רוב התקציבים היו של האסכולה הניאו-שמרנית שתומכת במפלגה

הרפובליקנית בארה"ב (ומציפה את היוטיוב עם המון סרטונים יעילים מאוד 

שמעבירים את ההשקפה שלהם בנושאים פוליטיים שונים),

אבל אין ספק שהם תרמו לבניית הקהל הליברלי הכלכלי בארץ.

בתוך כל אלה פייגלין באמת לא בורג משמעותי,

אבל בלי ספק הראשון שהולך להביא את התפיסה הפוליטית הליברלית בצורה

קוהרנטית ואיכותית במצעה של מפלגה, שכנראה תיכנס לכנסת.

יפה. אתה כותב מעניין ובאופן מכבד.

מה זה תל"ח?

מצביעים שבויים

לא נראה לי יכולה להרשות לעצמה...

למידה מתרחשת בדיליי

קודם נהרגים מספיק נהגים

אח"כ מרמזרים את הצומת

ואולי נלמד מזה

יש עוד הרבה ממה ללמוד

(אני למדתי מזמן)

שבמפלגת תקומה - האיחוד הלאומי מעולם לא היה פריימריז של כלל הציבור, כמו ברוב המפלגות (במידה רבה אחרי שני עשורים של התלהבות מפריימריז - היום המגמה היא לבטל אותו).

כשבפעם הקודמת עשו, זה היה עם הבהרה מאוד ברורה שזה חד פעמי. אגב, הפריימריז הקודם לא השיג את המטרה לשמה יזמו אותו וככה"נ הרשימה היתה נראת כמעט אותו דבר כך או כך.

אדרבה, אם היתה הבהרה שזה חד פעמי זה היה שגוי. אין פה שום סייעתא.

הפריימריז הקודם השיג את המטרה לגמרי,

נכון, היתה אותה רשימה, אבללל הפריימריז נתן תוקף ואמון לקהל הבוחרים, וזאת המטרה המרכזית.

ואם כבר מדברים על הסמליות ההיסטורית -

סמוטריץ' הצליח בחוכמתו לתפוס את מקומה של מפד"ל ההיסטורית, ע"י השם "הציונות הדתית"

ובאותה מפד"ל, בגלגול האחרון שלה, "הבית היהודי", הפריימריז היתה הדרך המרכזית שקבעו את הרשימות. ככה גם הציבור נתן בה אמון סה"כ.

באמת לא טענתי על חוסר יושרה, טענתי על חוסר שקיפות ושיתוף הציבור.

בחרו - אבל המטרה היתה להשיג גיוון וגיוון לא נוצר. סמוטריץ' ממש פעל בשביל דמויות כמו רחלי צינקין וכד' שיגוונו את הרשימה וקיבל עוד רשימה של כביש 60 ושות'.

הצעד היחיד שנשאר לו, בשביל קצת גיוון, זה להשתמש באפשרות השריון כדי לקדם את סלמון על חשבון סוכות - מה שבסוף אילץ אותו להתפטר מהכנסת, כדי להכניס את סוכות.

אני ממש לא יודע ממקורות - אבל מניח שהפעם סמוטריץ' קיווה שהמרכז יבין את הרמז וישים במקומות ראליים את צביקה וישנגרד או ר' שמואל ששון - ושוב קיבל רשימה שהיא (עוד יותר מהפעם הקודמת) כולה כביש 60.

שיהיה ברור - כולם זה אנשים שאני מאוד מעריך את פועלם (מצבי סוכות חששתי ולעניות הבנתי הוא ממש הפתיע לטובה) ורוצה שיהיו בכנסת ובעז"ה בממשלה, אבל לא יעזור זו 'גרסת תשפ"ו' של 'תקומה" ולא 'מפלגת הציונות הדתית'.

גם אם זאת המטרה של סמוטריץ',

גם בנט רצה לגוון את הבית היהודי (בדרכו שלו) והוא נכשל פעם אחר פעם, בגלל שציבור המתפקדים תמך במי שהיו המועמדים ה"קלאסים" פעם אחר פעם ולא נמשך אחרי הקצוות השונים.

אבל זה כל העניין של הפריימריז, בעיני - נתינת אמון לקהל הבוחרים כדי לקבל אמון בחזרה מהם בקלפי.

ב. אם אתה מדבר על גיוון - אז אדרבה, כמו שאתה אומר, זה גם לא עזר הפעם. ולא בהחלט שיש רמז שלא מבינים, אולי באמת לא מסכימים עם הגישה.

לא מכיר את שני המועמדים שאמרת, אבל איני מבין כיצד מקורבי סמוטריץ' (הם לא? תקן אותי אם אני טועה) יכולים לגוון את הרשימה.

לפחות ברשימה הקודמת היתה מיכל וולדיגר. הפעם גם את זה אין.

ומה שאתה אומר בשורה האחרונה, מבחינתי זה כל הסיפור - סמוטריץ' חוזר לשטייטל של מפלגת תקומה, במקום לעמוד מאחורי המותג "הציונות הדתית", זה ממש ממש חבל. אני מעדיף ציונות דתית ולא עוד רסיס מפלגה לא רלוונטי שסופו לאבד.

אבל סמוטריץ' התנגד עקרונית לפריימריז כל השנים, גם כשבבית היהודי עשו פריימריז - אנשי תקומה לא רצו להצטרף.

יש לזה כל מיני הסברים, ההסבר העיקרי לענ"ד הוא שבפריימריז יש יתרון מובנה למי שיש לו הרבה כסף (מישהו אמר נפתלי בנט?).

בפועל הוא עשה פעם אחת, כשהדגיש כל הזמן שזה חד פעמי, בתקווה שציבור גדול יתפקד וישפיע - במציאות נבחרו אותם אנשים.

אם אתה מסכים איתי בעקרון, אין צורך לנסות להצדיק את סמוטריץ', זה לא העניין פה

אגב, היה צריך לבטל את הפריימריז כדי שהוא לא יקודם.

אני אישית בתור מתפקד לא שמעתי את ההסתייגות הזאת שזה היה חד פעמי.

נ.ב -

צבי סוכות הוא דוגמה למי שלא היה ממקורבי סמוטריץ או מרכז המפלגה וזכה לאמון והוכח כבינגו.

אבל תראה מה קורה בפריימריז של מפלגות אחרות בדגש על הליכוד.

קומבינות ומפקדי ארגזים. זה מה שגורם לנציגים מושחתים להיבחר לא בחירה חופשית של הציבור.

גם המנגנון של המפלגות החרדיות לא טוב. לכן אני חושב שמה שעשו היה בסדר.

זה גם חלק מהעניין.

ההצבעה לליכוד היא למפלגה כי אין ברירה. אלה החברים. אבל מי שנבחר צריך ליישר קו להיות חייב לחבר מרכז שדאג לו. כך זה עובד.

המפלגה מתהדרת, בצדק, שיש לה פריימריז.

זה לא רק עניין של אין ברירה.

בעיני, זה מוסיף יוקרה למפלגה.

עכשיו אני מבין שאתה פשוט לא יודע איך הדברים מתנהלים ואז זה סיפור אחר לגמרי.

אני אמחיש לך.

חבר מרכז שיש לו מפעל גדול של עובדים נניח 500 איש. כולם התפקדו לליכוד בפקודת הבוס. חלקם לא מעוניינים אבל חוששים מהרעת תנאים וכו'.

אותו חבר מפעל יש לו כוח עצום ביד הוא מגיע לח"כ וסוחט אותו ליישר קו לדרישות שלו אם לא, כל ה 500 לא יבחרו בו. כך הוא מקבל טובת הנאה וביום הבחירות המתפקדים מקבלים דף עם שמות כל חברי הכנסת שהבוס בחר, הפתק כבר מלא והם פשוט מצביעים בלי יכולת לומר דבר. אל תשאל מאיפה אני יודע. עכשיו תכפיל את זה בכמה חברי מרכז ולא אחד כשכל אחד סוחט את השני. זהנקרא מפקד ארגזים וזה לא חוקי אבל זה קיים.

בעיניך זה מוסיף יוקרה למפלגה? אתה לא מתפלא איך אותם חברי כנסת כל הזמן נבחרים שוב ושוב?

והרוב היו נגד ההתנתקות, גם זה היה כפי מה שאתה אומר?

היו מתנדבים שעברו דלת דלת לדפוק בבתים של חברי מרכז הליכוד

אני לא חושב שמה שאתה אומר לא קיים, אני פשוט לא חושב שזה עד כדי כך גורף.

לכן, גם לשיח הציבורי יש משמעות. משמעות מסויימת לכל הפחות.

אתה מוזמן להסתכל באינטרנט ולחפש מידע.

לא סתם זו המפלגה שרוב הבקשות שלה נדחות בוועדת הבחירות

הסיפור עם שרון היה אחרת

שלמה והגורל שלו תלוי בך. לבין ח"כ שנבחר ומצביע על משהו מהותי. הבחירה שם היתה בקשר למשאל עם.

אתה חושב שאם זה היה דמוקרטי והוגן אדם עם כתב אישום היה נבחר לח"כ ומנהל את המפלגה?

ולשאלתך - אני מסכים שיש השפעה, אבל יש גם השפעה של השיח הציבורי.

ולכן לא הייתי אומר שפריימריז זה רק מתפקדי ארגזים

הם אולי יתפקדוכדילאלהרגיזאותואבל יצביעו מה שבא להם

הם קיבלו דפים מסומנים מראש ושמו במעטפה

אבל נכון שיתכן שלא היה להם אינטרס לכך

בתולדות הפוליטיקה הישראלית לא חסרים אנשים כמעט אלמוניים שהגיעו למקומות גבוהים בזכות קבלני קולות.

הפריימריז האחרון בציונות הדתית היה מעולה

כך שלא קריטי לי שלא היה בציונות הדתית.

1. החשש מ"ליכודניקים חדשים" הוא גדול מאוד. כבר התגלחנו בנושא הזה על זקן של אחרים (קרי, של הליכוד).

2. חברי המרכז בוודאי מנסים לבנות רשימה שאנשים ירצו להצביע לה, כלומר פשוט לי שנעשו סקרים ומחקרי עומק על המועמדים שיביאו את מירב הקולות האפשריים.

לא היתה נראת לעין התערבות של גוף פוליטי אחר.

כפי שפורסם בסרוגים: בוטלו הפריימריז בציונות הדתית

ב. במפלגה הזו מעולם לא פריימריז. הם היו פעם אחת בהוראת שעה ובוטלו.

ג. במפלגת המילואימניקים היו פריימריז. זה עזר לה?

ד. לא יודע למה החלטת "הפריימריז נתן תוקף ואמון לקהל הבוחרים" ומאיפה החלטת "הפריימריז האחרון בציונות הדתית היה מעולה".

אתה הרגשת שיש לך כוח ביד אז נראה לך שזה היה מעולה...

אז תתייחס קצת לעובדות:

בפעם הקודמת היו פריימריז בצה"ד, ואחריהם מצבה בסקרים נשאר כמו שהיה לפניהם. זה לא העלה אותה אפילו במנדט.

התפקדו בסה"כ 24,113 (ציפו להגיע לפחות ל-30K. בבית היהודי בתשע"ג היו 52K. בתשע"ה בערך 70K).

הרשימה שיצרו המתפקדים הוכיחה שהם נמנים גם ככה על הבייס הטבעי של המפלגה והנסיון לחבר ציבור חדש - נכשל.

שים לב:

בבחירות סבב ד' סמוטריץ' קיבל אישור מהמרכז לבנות רשימה בעצמו לפי דעתו.

הסדר שהוא קבע היה: בצלאל סמוטריץ'; מיכל וולדיגר; שמחה רוטמן; אורית סטרוק; רחל צינקין.

(ההסכם עם עוצמה ונעם הכניס את איתמר למקום 3 ואת אבי מעוז למקום 6. אופיר סופר התמודד ברשימת הליכוד במסגרת ההסכם).

בבחירות סבב ה' הפריימריז רק קלקלו ויצרו רשימה פחות מגוונת ויותר חרד"לית (קודם כל נבחרו ההארד-קור של תקומה, אחריהם שאר המכהנים ובסוף חרד"ל חדש):

בצלאל סמוטריץ'; אופיר סופר; אורית סטרוק; שמחה רוטמן; מיכל וולדיגר; צבי סוכות.

(בצלאל שריין את אוהד טל והצריח את סוכות עם סולומון).

תגיד אתה, איך נוצר יותר גיוון - בסבב ד' או בסבב ה'?

ה. כפי שניתן לראות בכמה מפלגות, פריימריז זו שיטה שמועילה בעיקר לח"כים המכהנים.

בבית היהודי בפריימריז של תשע"ה נבחרו בדיוק אותם ח"כים שנבחרו בתשע"ג בסדר מעט שונה:

בתשע"ג - נפתלי בנט; ניסן סלומינסקי; איילת שקד; אורי אורבך; אבי וורצמן; מוטי יוגב.

בתשע"ה - נפתלי בנט; איילת שקד; אלי בן דהן (היה משוריין מטעם תקומה ועבר לבית היהודי); ניסן סלומינסקי; אורי אורבך; מוטי יוגב.

גם מתמודדים שהיה להם תקציב ושפכו ים כסף על קמפיין - נשארו בחוץ (למשל: אביחי בוארון).

כאמור, אותו דבר קרה בסבב ה' בצה"ד (סוכות הוא הראשון שלא היה ח"כ מכהן לפני כן).

גם במפלגת "הדמוקרטים" ניתן לראות שהפריימריז שרתו קודם כל את המכהנים.

בקיצור, אתה מתייחס בעיקר לחוויה שלך כמתפקד שהרגיש שיש חשיבות לאמירה שלו בקלפי וזו זכותך,

אבל העובדות מלמדות שפריימריז הוא לא מציאה גדולה. בסוף גם אתה - כמו כולם - הצבעת קודם כל בעיקר למכהנים, ועוד הרגשת שהצבעת באופן עצמאי וחופשי...

אבל אני לא מזדהה עם המסקנות

א. נזכרתי עכשיו, שיש בזה בעיה?

ב. אדרבה, עצם זה שזה הוראת שעה, זה גם לא נכון בעיני

ג. נו, מה זה קשור לגבי?

ד. המטרה היא לא גיוון. אגב, צבי סוכות הוא תוצר של הפריימריז הקודם. הוא לא היה יכול להכנס בדרך אחרת. חבר כנסת מעולה.

אדרבה, זה שהציבור נתן אמון בח"כים המכהנים אין בזה שום פסול.

זה שאביחי בוארון שפך כסף ולא נכנס, זה מעיד דווקא על נקודה טובה ביחס לאמינות הפריימריז.

נכון, החוויה שלי כמתפקד היא העיקרית פה, חוויה מדהימה, ממליץ לך לנסות.

עצם זה שהתפקדו קצת אנשים זה באמת אומר משהו לא כל כך טוב על הכיוון הכללי של הפלגה.

באמת, בבית היהודי בעידן הפריימריז היה רוח במפרשים של המפלגה הזאת ולכן הציבור נתן בה יותר אמון.

אתה מוזמן להקים מפלגה לפי הרצונות שלך ונראה כמה אנשים יתנו בה אמון. כך תוכל להמשיך לשחק בחוויות שלך.

כי יש עתיד לא מתנהלים על פי העמדות שלי.

אני מאמין שמאותה סיבה גם לך יש ביקורת על יש עתיד ועל הערבים ועל הדמוקרטים ועל כל מי שרואה את המציאות בצורה שונה

ברור שהביקורת שלי תהיה ביחס לעמדות שלי.

אני לא יכול להתייחס על פי עמדות של מישהו אחר

כמובן מי שרואה שחור לבן- 'טבח נתניהו' 'טבח הפקידים שקשרו את ידינו' וכדומה, אז אין הרבה מה להתעכב איתו. הוא בא לצעוק ולא לשמוע. אז שיבושם לו עם עצמו וחבר קפלניו...

אבל האמת מורכבת, מורכבת וארוכה...

אבל בקצרה הצבא האשם הישיר- מהראש ועד הקצין זוטר כל מי שקשור לגזרת עזה, כל אחד לפי חלקו ו(חוסר) פועלו.

בדרג המדיני האשמה מחולקת לשנים-

בפן הצבאי- שר הביטחון וראש הממשלה משניהם, במיוחד משר הביטחון אבל גם מראש הממשלה במידה רבה מאד, היה מצופה לשאול שאלות, לרחרח האם הכל דופק כמו שצריך. יש מגמות בצה"ל שהם לא סוד. יש כשלים ביטחוניים שאנשים שונים (יצחק בריק למשל) העלו. מצופה שיעמדו על הרגליים האחוריות שיטפלו בזה וזה לא תירוץ מספק "אבל אמרו לי שהכל בסדר"- בגלל זה בחרו בך לראש ממשלה/שר ביטחון, שתבדוק מבחוץ.

בפן המדיני- מדיניות סבבים, העשרת חמאס והתעצמותו היחסית. ועוד. צריך דיון רציני ולגיטימי מה האשמה אם וכאשר. ואכמ"ל

ועדיין זה לא אומר שהם צריכים להתפטר, ואפילו לא נאמר שמצופה מהם לא להתמודד שוב. יש הרבה מאד שיקולים נוספים לשקול, ותן לעם לומר את דברו בבחירות.

-הם עשו את זה בגלל הקונספציה לא בגלל שידעו שיוכלו לזרוק את האשמה הלאה.

-לא רואה עניין לענות בדמגוגיה.

גם אם יש ביטויים שערוריתיים ביחס לפיגוע ולאוכ' המתיישבים ביו"ש, זה מיעוט קטן. 10 מנדטים מתוך 120. זה לא מספיק כדי לגרש יהודים. השינוי מאז הגירוש הוא שאת הגירוש מפלגת הימין הגדולה עשתה, היום יש שוליים סהרוריים, שגם אם יש להם כוח לא מבוטל, הוא לא עד כדי כך יכול להשפיע.

כן מסכים שהם יכולים לבטל ב5 דקות את ההישגים של סמוטריץ' והממשלה בהתיישבות, אבל מפה ועד לפנות ישובים יש עוד דרך ארוכה.

כמו כן, ככל שהשנים עוברות יש פחות ופחות לגטימציה ציבורית לגרש יהודים מביתם. מההיבט הזה, נראה שהימין למד לקח ויישם את מדיניות ההסברה כפי שהסברת יפה.

חוץ מזה, בעיני הנושא המרכזי זה המערכה הבינלאומית מול איראן ושלוחותיה ולצערנו, אולי בקרוב, גם מול טורקיה. ההתיישבות חשובה מאוד, אבל היא לא נושא היחיד.

מה שאת טוען, זה ה'עלה תאנה' של בנט ושות', כביכול אין באמת 'שמאל', אין באמת פינויים, "אחרי השבעה באוקטובר..." וכו' - זו אחיזת עיניים מוחלטת. הסכנה כאן והיא ברמת שכפר סבא ח"ו תראה כמו כפר עזה.

נכון שאת הגירוש הובילה המפלגה הגדולה, אבל את אסון אוסלו, אם כל חטאת, שהגירוש הוא במידה רבה תוצאה שלו, גררה המפלגה הקטנה.

'מרצ' רצו אז עם הססמה "יומרץ רבין" והצליחו. הרעיון של הסכם עם עראפת, לא עלה על דעת מפלגת העבודה ומצביעה, אפילו במרצ לא אמרו זאת בפירוש - להפגש עם אנשי אש"ף היה עבירה על החוק. בכל זאת, כגורם השני שהממשלה תלויה בו (ובעזרת כמה חפרפרות ממפלגת העבודה) משכו את רבין ופרס להסכם הרצחני הזה.

כרגע, הדמוקרטים מדברים על ההזיה הזאת בפירוש, אבל גם בנט ואייזנקוט מדברים על חיזוק הרשות והפקרת שטחי A וB לידי 'האוטונומיה הפלסטינית'. נוסיף לזה את התלות המוחלטת שלהם בערבים, כמו שרע"מ אמרו - מבצע בעזה יצא לפועל רק אחרי שהממשלה נפלה.

מי שמנמיך את פעמוני האזהרה - עלול להיות אחראי לאסון!

גם הגירוש לא היה תוצאה של מחשבת שמאל מדיני, החשיבה של אריק שרון היתה שגויה אך לא היתה שמאל בשום אופן. לכן גם החשיבה של בנט ואיזנקוט גם אם היא שגויה, היא לא שמאל.

ומה שאמרת על ימי אוסלו - זה בדיוק ההבדל. אז היתה לגטימציה מאוד גבוהה ציבורית, למרות שאש"ף היה ארגון טרור, אנשים מאוד הוקסמו מרעיון השלום, לכן זה גם תפס וצבר תאוצה.

לא אמרתי להיות שאננים מרעיונות רעים, אמרתי רק שהיום אין כמעט שמאל מדיני. זה לא אומר שצריך להיות שאננים. אדרבה, יש רעיונות שאולי בהיבטים מסויים הם יותר הרסניים ובאמת צריך להזהר מהם.

נגד כל מה שרבין נבחר בשמו ובשביל להעביר את שלב א' קנו את ש"ס בהרבה כסף (שולמית אלוני שהיתה אנטי-דתית רדיקאלית הבהירה שבשביל השלום היא מוכנה ללבוש שטריימעל), בשביל להעביר את שלב ב', שיחדו את נעלבי צומת - גונן שגב (לימים נתפס על סחר בסמים ולעוד ימים - על ריגול לטובת אירן) ואלכס מיצובישי גודפרב.

רבין טען שהבחירות לעיריות שיוכיחו שהעם איתם - ונציגי העבודה הפסידו לליכוד בכמעט כל המוקדים. כל המדדים הוכיחו שהם הולכים להפסיד ובגדול בבחירות הכלליות.

ואז הגיע רצח רבין. אינני יודע האם הפושע המתועב שהתגאה בביצועו באמת ביצע - אני יודע שהרצח שירת רק את השמאל. הרצח נוצל תודעתית לאמץ את אוסלו וגם נתניהו שניצח בפרומיל, זה אחרי שהוא נכנע לאוסלו.

הדיון האקדמאי האם תיאורתית יש היום 'שמאל מדיני' במלא מובן הביטוי, ממש לא חשוב. מה שחשוב זה שאם תקום מחדש ממשלת עבאס-ליברמן-אייזנקוט-בנט, היא תחזור למדיניות אוסלו. זה יהיה אסון.

"חיילינו נמצאים באזור סכסוך כלשהו, בין אם מדובר בעזה או דרום לבנון ומדי פעם נפגעים? יאללה, בואו ונברח כדי שלא ייפגעו". ברור שמדובר בקונספציה שמאלנית מובהקת שאומצה בחלקה על ידי הימין.

נניח שטראמפ מאמץ את יוזמת השלום של סעודיה וכופה אותה על ראש ממשלת ישראל הבא. אם יקראו לו ביבי, הוא ינסה למרוח זמן, להתנגד בקטנה וכד'. אם יקראו לו איזנקוט, הוא יתפתה לקבל פרס נובל לשלום. בדרך הוא יזכה לחיבוק ענק של התקשורת בארץ ובחו"ל, יקבל תמיכה מ"יש עתיד", "הדמוקרטים", ואולי אף מ"ישראל ביתנו" והמפלגות החרדיות. גם בנט האופורטוניסט לא יהסס להושיט אצבע. התנתקות נוספת, כשמאחוריה מכתבים נלהבים של אנשי רוח ודגנרלים כמו איזנקוט עצמו, תהיה עניין של זמן.

זה היה באוסלו ובהתנתקות. פעם שלישית גלידה בהכשר בד"צ בית יוסף.

‏‏16‏ רגשות‏ · ‏‏12‏ תגובות‏ | התנתקות ביו"ש. 2 מהיר 2 עצבני | Yotam Zimri

ומעוור לחלוטין מאג'נדה

כדי להאמין שהם לא ירו כי "הוראות פתיחה באש" או שקר אחר שתנסה למכור כאן

מאשר שמאלן כמוך.

אני בטוח שהם לא נצמדו לפרוטוקול. אבל במידה רבה או עיקרית זה מגיע מהוראות הפתיחה באש.

מידת איום שלא משחקת עליהם ממש.

-אבל הם יירו באוויר!!

-מה אכפת לך שהם יירו באוויר, מה אתה ציפור?

במיוחד כשהפוסל...

כל מי ש(כנאאה בניגוד אליך) מודע למציאות,

כל מי שיודע שרבש"ץ יצהר הודח כי הוא "מדי התקפי" (כלומר ירה באויר בסיטואציה דומה), כל מי שמכיר לוחמי הגמ"ר שהודחו,

כל מי ששמע שרבש"צים רבים בגזרה קיבלו שיחות נזיפה, שמילואמניקים קיבלו תדרוכים ארוכים על הגזרה שהתמקדו בסכנה מהיהודים

כל מי שראה את הסרטונים מהאירוע שבו היהודים מותקפים ולא מגיבים באש עד שיש נפגעים - מבין שמשהו רע מאוד עובר על המערכת.

יש כמה 'לא טיפשים', שלא מכירים את הגזרה והמציאות בכלל, אבל כיוון ש'רק מי שמאוד מאוד טיפש' - אז הם מביעים עמדות נחרצות על בסיס 0 הכרות.

ולא ירה בכלל, ולא הודח, וקיבל לוויה צבאית יפה במקום להיות מודח

כן. נשמעת תוצאה הרבה יותר טובה. אני בטוחה שכולם חושבים ככה

כמובן שאם היו יודעים שזה מה שיקרה, אז כל אדם יודע את מה שהביא להקמת 'חוננו' - עדיף עו"ד גרוע מחזן טוב.

אבל, הסיבה שלא החיילים ולא האזרחים שהיו שם, לא ירו לפני הרצח - היא הוראות הפתיחה באש ההזויות והמחירים ששילמו אלו שכן ירו בסיטואציות דומות.

פול חייל שלי פול

בחור שלי עדין

אם לא תיפול היום

מחר תעמוד לדין

המפקד שלך

משפט ועוד משפט

אליו לא נשלחה

מילת עידוד אחת

הרשו לו להרשות לך

עבור האגו

לירות קליעים של פלסטיק

ולשחק בלגו

מהערוץ של אלחנן גרונר:

*חייל הגמ"ר שהודח כותב לי:*

"בעיקבות הארועים הכואבים בימים האחרונים אני רוצה לשתף בארוע שקרה לי לפני כשנה בהיותי חייל הגמר בסוסיא.

בזמן סיור בערב שבת אני רואה עשן מכיוון אתר סוסיא וקופץ למקום. מתברר שיש כמה מוקדי הצתה ביער אורנים הסמוך כ100 מטר מהבתים של המתישבים במקום.

כשאני מגיע לנקודה חבר'ה מהאתר כבר עובדים על כיבוי ההצתות. במקביל אני שומע עימות וצעקות בעיברית וערבית בלולים הקרובים. אני עולה בקשר מול המפקד שלי ומקבל הוראה לצמצם למקום על מנת להגן על האזרחים שבמקום.

כשאני מגיע אני רואה יהודים תחת מטר של אבנים כאשר הערבים מצמצים לכיוונם. ברגע שכמה ערבים מתקרבים לטווח קצר ממנו אני מבצע נוהל מעצר חשוד שמסתיים בירי באוויר.

ב"ה זה גרם להם להתרחק.

זה מצב מאוד מסוכן שבשניה היה יכול להיגמר בחטיפת נשק ופגיעה בנו.

כאות הערכה על התפעול של הארוע זימנו אותי לחקירת מצ"ח, נעצרתי בכלא צבאי ונשלל ממני הזכות להחזיק נשק ולהגן על הישוב.

זאת הצורת חשיבה שגורמת לאויבינו להרים הראש ולשפוך את דמינו!

שנזכה במהרה לראות בעינינו מלכות דוד בתפארתה ויחד עם מלך המשיח נעשה נקמות גדולות!"

מי שחוטפים לו את הנשק צריך לירות

ואם הוא מבלבל במוח על זה שהוא "מפחד" לא צריך להיות לו נשק

הוא יותר פושע שמסכן את הציבור, מ"גיבור" שמגן עליו

ובעיקר, אין לכם מושג מה זה "הוראות פתיחה באש" ומה הפקודות, אם אתה טוען שבאירוע כזה יש קשר אליהן, או שהייתה לו סיבה לפחד ש"יעצרו אותו" (עדיף להיות מת?)

שאר האמירות על שאני לא מכירה את הגזרה והמציאות לא נכונות. טכנית. הן לא נכונות.

אבל אתה יכול להאמין במה שתרצה, ובאירוע הבא לעמוד ולשחק מטקות עם המחבל כי מה אכפת לך, זה לא שאתה יודע מה אמורים לעשות

אז כבר מאוחר מידי, צריך לירות הרבה קודם.

אבל כשמי שיורה, מוזמן לחקירות, מוחרם לו הנשק, מודח - חושבים יותר מידי לפני שיורים.

את כולה

אבל צריך להיות עם עמוד שדרה ולעשות את הדבר הנכון גם במחיר שלילת נשק מעצר וכו'.

אתה לא יכול בגלל הוראות מטומטמות לעמוד מול סיטואציה מסוכנת ולא לפעול, ובטח לא לפעול בצורה מסוכנת של פיזור התקהלות פיזית עם גוף הנשק.

העברתי את ההודעה למקום

כאן לא פופולארי לומר את זה, וגם זה יכול להתפס - אקטואליה וחדשות

שההוראות 'סירסו' את החשיבה הבריאה וזה אסון

מניח שתטעני שגם מי שמאמין לו הוא מאוד טיפש...

"פחדתי לירות בגלל שתמיד מוציאים אותנו הפוגעים והחסרי מוסריות, יכולתי להפוך לקורבן": עדות החייל שנפצע בפיגוע בסוסיא

אחרי שמחבלים חטפו את נשקו בדרום הר חברון ופצעו אותו קשה בראשו, פ' מספר בעדות מבית החולים שפורסמה על ידי עיינה בן אדרת בגל"צ - על נסיון הפיגוע, הרגעים בהם נלחם על חייו וגם על הפחד להשיב בירי בזמן אמת.

"באותה סיטואציה השניות הקריטיות האלה, זה מה שגרם לי לא לירות, וזה מה שגרם לי לסכן את החיים שלי ברמה שהייתי יכול להיות עוד קורבן. ממש ראיתי את המחבל שתפסתי בנשק מכוון אותו אליי. לדעתי הוא חשב שיש שם כדור בקנה"

"מהרגע שהוא תפס לי את הנשק, ניסיתי להיאבק בו. הסתערתי עליו בכל הכוח, אבל ההתלבטות בתוך הראש, אם יגבו אותי אם אני אשתמש בו או לא, זה מה שגרם לי לסכן את החיים שלי ברמה שהייתי יכול להיות עוד קורבן. הרגשתי חסר אונים. לנסות לשמור על הנשק על הנשק כמה שיותר חזק, כי אחרת זה באמת הסוף שלי.

"הגיעו עוד חמישה-שישה מחבלים, עם מקלות וסלעים. הם חיכו שם, והם תכננו את זה מראש, ופשוט הפילו אותי לרצפה עד שאיבדתי את ההכרה, ורק אז הם הצליחו גם לקחת את הנשק, עד אז הצלחתי לשמור עליו אצלי".

"ממש ראיתי את המחבל שתפס לי בנשק מכוון אותו אליי. זה לא חיכוך, זה לא עימות, אני הייתי במרעה עם הצאן שלי, לא פגעתי באף אחד, רציתי את הנחת שלי עם העיזים, רציתי את יישוב הארץ, באמת, בשיא הפשטות, וזה היה פיגוע לכל דבר,לא היה שום חיכוך, שום דבר כזה, זה פיגוע חד-צדדי"

אלישע ירד - ערוץ

אלישע ירד

לקבוצת הווצאפ

אלישע ירד - עדכונים 2

בס"ד

(הסקר משבוע שעבר. אתמול לא פורסם סקר בגלל תשעה באב)

גם 14 מהנדסי תודעה לפי מה שנראה שסוכם כפי שכתבתי

בס"ד

בפועל, הם סוקרים אותה.

יפה.

אבל זה כמובן לא מספיק.