דרך המחשבה הרגש, דרך הנשמה. בכל דבר בחיים.

גם מספרים, שיעורים, הבריאה, חברים ועוד. אבל זה עוזר לי ל"איך". בפועל, השורה העליונה.

על הרבה נושאים יש לי שיחות עם חברים ות"ח,

ובסוף כנראה הסיפור זה לחיות את זה, לא?

אבל זה כמובן תלוי בשאלה איך מגדירים אמונה,

ואולי 'מגדירים' ו'אמונה' הם תרתי דסתרי.

מתורתו של הרב (שזה רק הרב זצ"ל, כן?),

ומתלמידי (תלמידי) תלמידיו למדתי שהאמונה היא גילוי אור הנשמה,

שכבר נמצא בנו.

כשאדם מפנה את המכשולים ע"י השכל והרגש,

הוא הולך ונהיה מאמין יותר ויותר (מאמרי ראי"ה עמ' 70, ובקובץ א).

לפי זה, השאלה שלך תופסת מקום הרבה פחות גדול,

למרות שלבית המדרש שלו אמר הרצי"ה זצ"ל שיש שני חידושים:

לימוד אמונה ולימוד מתוך אשר בחר בנו.

הרצי"ה, שהלך בדרך של הרב בהסבר מהות האמונה,

אמר גם ללמוד אמונה, ובזה ראה את החידוש של הישיבה שלו.

אז לא חלקתי עליך, רק הבהרתי קצת.

מצד אחד, הרצי"ה היה רגיל לומר שאמונה זה חיים.

ממילא פחות קריטי ללמוד אותה כדי לחיות אותה.

מצד שני, אותו הרצי"ה הדריך ללמוד אמונה.

מובן?

מה שאני מכיר meirtv.co.il ו otniel.org (להרבה ישיבות יש אתר עם שיעורים)

במידה רבה זה תלוי את מי אתה שואל מהי אמונה. 

אם תשאל את הבעש"ט הוא יאמר לך שאמונה זה לא משהו שלומדים אותו, זה משהו שחווים אותו. אמונה זה החוויה של הנוכחות וההשגחה של אלוהים בכל, והמבע הכי גדול לחווית הנוכחות וההשגחה האלוהית זה התפילה, שהיא גם אמצעי לדבקות.(על פי הבעש"ט אם אתה לומד חסידות אתה לא מאמין, אם אתה חווה את מה שהחסידות אומרת אתה מאמין. כפירה זה מצב תודעתי הפוך)

אבל במידה רבה אם תשאל את הדעה השמרנית הליטאית והנפוצה על אמונה, שאמונה היא ידע מסויים, תקבל תשובה שאמונה זה הבנה של דעת התורה בכל הנושאים שהם לא הלכה.  דעת התורה אלו התבטאויות ומחשבות ודעות של רבנים לאורך הגלות - שהם בעלי שיטה והגות דתית על שלל נושאים (אלוהות, השגחה, מצוות, שכר ועונש, תורה, עם ישראל, משפחה וכו'), ועל כולם חז"ל שכל אימרותיהם ודבריהם מיוחסים לרוח קודש שמפעמת בהם - משום כך הספרות החזלית נחשבת קאנונית. (רמ"ק החשיב את מי שחולק על חז"ל כמין!). הצורך לתת בסיס שכלי ליהדות נעשה מתוך ספרים שיש להם דעת תורה וניתחברו בתוך בית המדרש, (הכוזרי לדוגמא). בבסיס ההנחה על האמונה כדעת תורה עומדת התפיסה שאם כבוד תורת קודשו "###" אמר משהו - זה כנראה נכון. ובמידה רבה אמונה על פי זה היא עיצוב מחשבת האדם ודעותיו על ידי הוגי דעות יהודים מבית המדרש  - הן החזלי, והן מבתי המדרשות שלאחריו. (קל להבין מהי "כפירה" על פי זה).   

אגב, חשוב להדגיש שחסיד חייב לעבוד במסלול של אמונה כידע, כדי להאמין שהכתבים החסידים נכונים, כדי ללמוד אותם, לייצר השקפת עולם חסידית, לחוות, ורק אז לומר שאמונה היא חוויה. 

לדעתי אמונה היא ידע, אבל היא לא משהו שלומדים בבית המדרש, היא דומה ללימוד סוגיה פילוסופית בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה, בביקורת וללא דעות קדומות, בחשיבה של שכל ישר ובחינה של יסודות היהדות. בבסיס התפיסה של השכל הישר עומדת ההנחה שחז"ל לא עדיפים עלינו, לא בפרשנות המקרא, ולא באמונות ודעות. וק"ו לא הוגי הדעות היהודים שלאחריהם. אם יש עליהם קושיא בנושא של אמונות ודעות, אז אין להם עדיפות על האמת, משום שלאמת יש מונופול אחד, השכל הישר. (זוהי דעתם של כל הגאונים והראשונים בנושא פרשנות המקרא נגד חז"ל, ושל האבן עזרא והרמב"ם בכללי). אמונה על פי זה, זו בחינה ועימות בשכל הישר את הדעה על קיומו של אלוהים, ואת התורה כהתגלות. משום ששתי אלו הן הבסיס של היהדות. (אגב, אין כאן מושג של כפירה, כי אם משהו הוא נכון אז כפירה במה?)

באחת מההערות של האבן עזרא  (קהלת ה- א) על דברי חז"ל, הוא כותב כלפיהם  

 רוח אל עשתנו כולנו, ומחומר קורצו הקדמונים כמונו, ואוזן מלים תבחן. 

אנחנו כמוהם מאותו מקור אלוהי,

הם כמונו מאותו מקור חומרי,

ואוזן מילין תבחן - בשכל הישר.

רשבם מפרש שפשט הכתוב על תפילין זה מטאפורה, וכך גם ראב"ע (אם אני זוכר נכון)

בעין תחת עיין הרמב"ם (מו"נ מא ח"ג) כותב שזה ממש על פי הפשט.

כך גם רשבם לגבי שעיר המשתלח, ויש עוד מקומות. 

לפירוש יש מקום לפרקטיקה לא כי צריך סנהדרין.

נ.ב. בהמשך בע"ה

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה 

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה 

שיש קבוצות שהנקודת ממשק בין החסיד לליטאי מטושטשת, ניסיתי לבהיר את הדברים כזיכוך של העולמות המקוטבים למרות שבמציאות זה לא חייב להיות כך, והרבה פעמים זה לא כך. ויכול מאוד להיות שאתה מייצג את הקהל הזה.

ואני רק רוצה לדייק אותך, למרות שאתה ממש לא חייב להסכים איתי - יש הבדל בין ללמוד משהו על הקשר בין אלוהים לאדם בספר הגותי דתי (לדוגמה שאלוהים הוא משגיח ועונה לתפילות), ולחוות את החיים הדתיים על פי אותה תפיסה שכלית (ליטאי), לבין לחוות את הקשר בין אלוהים לאדם מתוך ספונטניות רגשית של הנוכחות האלוהית, (חסיד). 

הבעש"ט באחת מהפעמים שמישהו ניסה לשכתב את דבריו לספר לימוד, הוא אמר - (אני מקווה שאני מצטט נכון מהזיכרון) "אין כאן דבר מכל מה שאמרתי". בשביל הבעש"ט, האמונה איננה עוברת "בלימוד מתמיד" כמו שכתבת אלא בחוייה תמידית. זה הסיבה שהוא לא כתב ספר, אלא היה הכל על פה.

אין לי בעיה שנשאר חלוקים, לדעתי ברמת המיקרו אלו שתי תפיסות דתיות.

קודם כל שתדע שלדעתי אתה טועה. למה? מסיבה פשוטה, אם חז"ל מחיי מתים למה יש מחלוקות? איך אנשים עם רוח הקודש מגיעים למחלוקת? אגב, הכשל בדיון לדעתי מתחיל מתוך זה שאתה מתאמץ לא לזכור את כל הפעמים שחזל טעו ורוח הקודש לא היתה שם. (כמה דוגמאות שאני זוכר כרגע לטעויות (נידה לא.) חילוק בין נקבות לזכרים בעניין פני התינוק בהולדה, (שבת קז: יב.) על כינים שנולדות מן העיפוש ונפסק להלכה)  אחד מהכשלים שגורמים לזה, זה התפיסה שאם אני מחוייב לחזל בהלכה אני מחוייב במחשבה, אבל החובה לחזל בהלכה זה כי אני מחוייב לא כי הם צודקים. כנ"ל לגבי פרשנות המקרא, כמעט כל הגאונים והראשונים עד רד"ק סברו שאין מונופול לחז"ל על פרשנות המקרא. אתה רוצה לחלוק על זה? תחלוק. אגב, הרעיון של רוח הקודש לחז"ל הוא בעייתי מאוד מבחינת המקור המקראי של המושג.

מבחינתי הגדרות בעולם הרוחני - הן ניתנות לדיון,  אבל הם לעולם לא נכונות רק כי מישהו אמר אותם, מישהו שהוא מוגבל כמוני בגוף, ואוטומטית יכול לטעות. רוצה שאני אדון איתך למה אני לא מקבל את התפיסה המיסטית של האלוהות? אני מוכן לפתוח איתך דיון על זה, וזה יהיה ממש מעניין לדעת מה תענה לי.

לא הבנתי, הרי זה כל הדיון. שמה שקובע זה האוניברסליות של הטענה ולא הפרטיקולריות שלה, כלומר שהטענה יוצאת מתוך שכל ישר אוניברסלי, ולא מתוך טענה פנימית דתית.  

מקור? הרמב"ם סבר כך לדוגמא, הרמב"ם טען, שאם היה נראה בשכל שהעולם קדום, היינו מפרשים את בראשית בצורה אלגורית. השכל הישר הוא הרבה לפני שפותחים את ספר הספרים, הוא הבסיס. (מורה נבוכים ח"ב כה)

יש שני אנשים דתיים, יש אדם דתי שכופר בשכל הישר ובגלל זה הוא דתי - הוא מאמין במקור שמעל השכל, השכל בשבילו הוא טועה ולא וודאי. ויש אדם דתי שמאמין בשכל ובגלל זה הוא דתי - השכל הוא זה שמורה לו להיות דתי. ויש בינהם תהום פעורה שלא תיפגש לעולם. 

אני אתייחס לטענות ואז לתיוגים.

א. שוב לדעתי אתה טועה, ואני אסביר לך למה אני חושב כך, (ואתה כמובן יותר ממוזמן לחלוק בכל דרך סמנטית ומפולפלת על כך - בשם הסינטזה המקודשת שאתה כל כך אוהב)  יכול להיות מצב שבו גם החסיד וגם וליטאי עושים כמעט את אותו דבר מבחינה דתית (יכול להיות -ממש לא בטוח), אבל כל הטענה שלי היא שההגדרות שלהם למהי אמונה שונות.  החסיד יטען שאמונה היא חווית דבקות, והליטאי יטען שאמונה זו ידיעה של דעת תורה שמתורגמת לחיים ברגש מחשבה ומעשה. 

אצל הבעש"ט אמונה איננה חוויה? שוב לדעתי אתה טועה. ואין לי מה לומר לך חוץ מלומר לך לעיין בכתונת פסים (מהדורת נגאל) פרשת פנחס מז ע"ב, שם הוא כותב מפורש שאמונה היא דבקות. או שתעיין שתולדות יעקוב יוסף פרשת יתרו אות ד. או פרשת צו אות ג. ולגבי רכישת ידע עיין למשל שבחי הבעש"ט סימן רא (ואפשר גם סימן קלז).

ב. אתה כותב כלאחר יד. כל טירון בקריאת טיעונים יודע שארגומנטים לא מחייבים שהמסקנה שלהם תהיה בסוף, היא יכולה להיות באמצע או בהתחלה. והמסקנה שלי היא שאתה טועה, לאחריה אני מסביר למה לדעתי זה כך.  

רוח הקודש? אתה יודע שהמונח המקראי של רוח הקודש (שמשם זה מגיע) מקביל למושג רוח ה'. ואין לו קשר לידע, אלא למצב פסיכולוגי אקזסטציאלי. אתה מוזמן לחלוק ולסבור כמו איך שאתה רוצה, אבל אם אתה רוצה להיות ישר ותואם עם ההסבר המקורי של המושג , אסור לך להשתמש בו בנושא מחשבה, לא על חזל, ולא על אנשים אחרים. 

לדעתי יש לך פונטנציאל להחכים עוד וללמוד מקורות של ראשונים שחלקו על חזל בעניני מחשבה ומקרא, כי התפיסה שלך חד ממדית. החיסרון בדיון כאן הוא שאתה לא פתוח לממש את הפוטנציאל העצום הזה. 

לדעתי שוב אתה טועה, משום שההגדרה שלך לדיון מדעי היא בטח פוזיטיבית.

אני לעומת זאת מכליל בתוך דיון "מדעי" כלשונך - את שאלת קיומו של אלוהים - למרות שזה לא מדעי מבחינה פוזיטיבית, משום שההגדרות שלי למהי אמת שונות ממה שאתה חושב ומהפוזיטיביזם. ואני רחוק מזרח ממערב מהפוסטמודרניזם. 

אתה שוב עושה "קפיצת מדריגה" - גוף הוא סיבה לבחינה כי אתה עלול לטעות, זה לא "הכרחי לטעות" - זה הכרחי לדון. 

הרמב"ם עשה את זה כי הוא לא האמין באמונה מעל השכל, הוא היה חייב את השכל הישר כדי להיות מאמין. לא משנה שהטיעונים של הרמב"ם היום לא מחזיקים הרבה מבחינה פילוסופית כי הם בנויים על המחשבה האריסטוטלית, העיקרון שלו נשאר.

ואתה מתחמק - אני מוכן לדון איתך על "מערכת האלוהות" הקבלית אם תרצה, ומעניין אותי מה התשובות שתענה. 

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי