והרמב"ם האריך שזה חובה, הוא צריך לוודא שהיא מוצאת חן בעיניו

וצריכים להיות מאוד מאוד אמיתיים, זהירים ויראי שמים

(כמובן חוץ מהענין הבלתי מוסרי שבזה.. כמו שאומרים- אתה נפגש עם בחורה, לא עם תמונה...) 

שלוקח לי בדיוק חצי שנייה לבדוק אם היא מוצאת חן בעיני.

שאר הזמן שאני מסתכל עליה זה מדרך ארץ בסיסית,

וכדי שאולי בכל זאת היא תמצא חן בעיני, אם זה עוד לא קרה.

אישית, משתדל מאוד מאוד לא לבחון,

או בקטע שבא לקחת ממנה משהו, ח"ו,

אבל מודה באשמה שלעיתים אני נהנה.

בן אדם, וזה..

אגב, הרמב"ם לא כ"כ מאריך (אישות ג, יט):

"ולא יקדש אשה עד שיראנה ותהיה כשרה בעיניו

שמא לא תמצא חן בעיניו ונמצא מגרשה

או שוכב עמה והוא שונאה".

רק צ"ע למה הוא לא מביא את הפס' ואהבת לרעך כמוך, שהגמ' מביאה.

זה מהנה לראות בת יפה?

זה משהו שבתור בת אני לא אבין?

אוף, כאילו מה זה עושה?

זה כמו (סליחה על הדוגמה הלא קשורה להבדיל להבדיל) אוכל?

אני לא מצליחה להבין

@כי בשמחה תצאו.

זה אחרת לגמרי

שמירת הברית.

גם לבנות, אבל זה לא אותו הדבר בכלל.

מה לעשות..

הסתכלות ואפילו התבוננות לא משפיעה או עושה משהו.. 

(כאילו אין איזה הרגשה של הנאה או לא יודעת אפילו איך להסביר את זה. זה פשוט מרגיש סתמי וזהו. כמו להסתכל על בובה.)

לדוג' אם בחורה תפתח רגשות זה כבר עניין אחר לגמרי

גבר (לפי מיטב הבנתי ) לא צריך בהכרח לפתח רגשות כדי להגיע לתאווה.. 

ואי מרגיש לי לא נעים לדבר על זה.. מחילה.. 

"גבר (לפי מיטב הבנתי ) לא צריך בהכרח לפתח רגשות כדי להגיע לתאווה.."

אבל לא בגלל שמותר להן להרהר! אלא בגלל שהיצר חלש יותר, ויש פחות חשש שיגיעו לזה.

לפי רוב הפוסקים, כל הרהור הוא לא תתורו.

זה לא 'יש', זה דעת כל האחרונים (וכך נפסק להלכה) מלבד אחד שלשיטתו זה 'רק' דבר רע ולא איסור מוחלט.

@פה לקצת

זה מהנה עושה טוב?

|עולם הפוך אני רואה|

לראות ים, שקיעה וואלה יפה.

אבל לא עד רמה של איבוד חושים.. קצת מוגזם לא?

אני רואה ים או שקיעה ואין לי תאווה..

אז אוקי זה מושך,

אבל אם זה מוזיקה לא טובה-לא מכניסה, לא רוצה, לא מעוניינת

יש שליטה. 

נכון, לפעמים זה מושך אם שומעים שיר של זמר לא דתי באיזה חנות,

וזה נשאר במוח כמה זמן. 

ואז שאדם עובד על זה, 

בעומק..- כמה האדם הזה שר והוא רחוק מה', ושזה מטמא את הנפש הנשמה וכו',

אז לאט לאט יהיה לו ברור כ"כ שזה לא לשמוע שיר כזה, והוא יתרחק ויגיע למצב של דחיה.

עכשיו קצת הבנתי...

ואם הצלחתי סוף סוף להבין

בנים=נמשכים ליופי ? מאוד. (לעומת בנות שזה במצב רגיל)

קראתי שלפני חטא אדם הראשון זה לא היה כ-ז-ה מושך...

אחרי החטא זה נעשה עוד יותר מושך ברמה שאפשר להגיע לחטאים

אבל מי ששומר על עצמו זה בכלל לא מנהל אותו. תלוי באדם..

וכן זה לגמרי מוסכם שהקב"ה ברא את זה 

לטובה. בדיוק מושלם.

וכיום יצר הרע נכנס לתוכנו. 

כלומר, הבחירה שלנו גדלה פי כמה.

אם פעם יצר הרע היה חיצוני, והיה אפשר לבחור לא להכניס אותו,

היום הוא בתוכנו. וזה מלחמה גדולה..

אבל מקבלת התורה בהר סיני

אנחנו מצויים לעבוד את ה' "בכל לבבנו" כלומר ב2 היצרים שלנו,

יצר טוב ויצר רע. 

זה שילוב שצריך לעמול ולעבוד ולבנות אותו בטהרה קדושה ודיוק.

שיהיה כרצון ה' יתברך.

בעצם הטוב והרע התערבבו, והעבודה היא לברור את הטוב ולהעלות אותו.

מהדיבור עד כה על ראיה חיצונית.

אז בסופו של דבר מה שמנהל זה 

האופי?

או החיצוניות?

זאת ממש מלכודת.

מעניין לשמוע על זה מהצד השני..

ובלי קשר אתה כותב מדהים

יש משקל ליופי, 

החל מילד בגן שבוחר חברים שנראים לו חיצונית שווים\מושכים\.

ועד אלינו שאנחנו בוחרים חברים גם ע"פ חיצוניות (וברור ברור שלא רק) 

והכי חשוב הפנימיות. 

אז בעצם, מה העניין וההבדל בין בן לבת? 

אצל בן המשקל של היופי היא ממש משמעותי?

@טובים מאורות

א. נכון שיש ב"יופי" משהו מעבר לנתון החומרי נטו - אבל יופי אינו רק "רוחני". לעיתים ממש ההיפך.

"שקר החן והבל היופי", זה חיצוני. העיקר המהות. "אשה יראת ה' היא תתהלל" - אומר הגר"א, שכשיש יראת ה', היא תתהלל, בחן וביופי. אז הצד החיצוני יכול לבטא משהו מהמהות.

ב. הצגת הדברים, כאילו הבחורה מתלבטת אם הבחור מספיק מכיל וכו' - ואילו הבחור, "משהו בחיצוניות" לא מסתדר לו, היא מוגזמת. יש דברים כאלה. אבל אצל אנשים רציניים, משני הצדדים - העיקר זה האופי, המהות, ההתחשבות וכו'. ותחושת "לא יכול/ה" בגלל מראה - יכולה לפעמים להיות אצל שניהם. אולי בפרמטרים שונים.

ג. ש"יותר קל להתחתן" עם מישהו שמכירים מבני עקיבא וכד' - זה ממש לא נכון. גם, "אין נביא בעירו".. זה לא נתפס על המישור של נישואין, פעמים רבות. וגם - אדרבה. בגלל שנישואין זה משהו אחר לגמרי - מי שמגיע לא על סמך היכרות מהתנועה, אלא מחדש לגמרי, בכיוון אמיתי של רצון לבנות בית - מתגלים כחות ואישיות, שלא מכירים מלפני כן. הרצון המשותף לבנות משהו חדש - מגלה כחות שלא היו ניכרים מקודם.

לא תמיד מכירים "את האישיות" מקודם - ולא תמיד נכון שעדיף בלי "המודל של חתן-כלה". אמנם יש גם סיפורי הצלחה מכאלה שהכירו עוד קודם לכן - אבל יש גם ממש ההיפך. פתאום, כאיש ואשה, מגלים שזה בכלל לא מי שהם חשבו מהתנועה...

ד. אכן, צריך להחליט בישוב הדעת. חלק מישוב הדעת, זה לא לאבד את הרעננות של ההיכרות, אחרי שכבר מכירים די טוב זה את זה. זה לא אמור לקחת "המון זמן". היכרות של נישואין - לא תהיה ממילא לפני כן, והיא נבנית בתוך השנים. כמובן, צריך, כנ"ל, לשקול היטב לפני כן בישוב הדעת, אבל לא להקצין גם לכיוון הזה.

ה. "קשר של היכרת טבעית", אינו יותר בנוי ויציב. זו אשליה. זה בזבוז של כחות שאמורים להיות בנישואין בלבד. לא פעם, גורם שמגיעים לנישואין כבר קצת "שחוקים". כשיש את החידוש, אחרי היכרות הולמת, אפשר לקחת אותה לאורך שנים רבות.

קל וחומר, אלה שהתחתנו "יותר מאוחר"... בדיעבד, בוודאי כדאי לכאלה לקחת את היתרונות מהגיל וישוב הדעת. אבל לעשות מזה "לכתחילה"?.. מה פתאום... אין "בניה ויציבות" לפני נישואין. זו אשליה קשה (לא במקרה, רואים שברחוב, שעושים שם כל מיני "הכנות ממושכות" מקודם - אחוז הגירושין גדול בהרבה).

רגש, אינו חייב להיות "בא והולך". זה רגש שטחי. אכן, צריך שיהיה רצון חזק ויציב. רצון כזה, מתבסס מתוך נישואין, מתוך בנין של משפחה כמו שצריך. לא מתוך שחיקתו ע"י תקופה ממושכת קודם לכן.

לגבי "ב", אמרתי שאנשים רציניים, עיקר עניינם זה האופי והמהות. היופי לפעמים יכול לעכב, משני הצדדים. זה לא כמו "סקוטי".. 

אני לא מדבר, כמובן, דווקא "מבחינת היופי".. אלא בכללי. שהיכרות כביכול "טבעית" וממושכת - אינה טובה יותר. ופעמים רבות להיפך.

אני מסכים איתך, שאם הכירו קודם לא באופן ממוקד-נישואין, אז יתכן מצב שבגלל זה, בעיה כלשהי ביופי חיצוני, תעכב פחות. זו עצה שיש לה מקום לפעמים.

["אין נביא בעירו", הכוונה היתה שפעמים רבות, דווקא מי שהכירו "מהתנועה" זמן ממשוך, לא נתפסת כאופציה לנישואין]

אני גם דיברתי על אנשים מסוג אלה שמכירים כאן. ובכלל, דיברתי על מציאות רצויה מצד מה שצריך להיות בנישואין, באופן שיש היכרות בסיסית - ויש חידוש ורעננות. באמת לא כ"כ מענין אותי מה עושים כאלה וכאלה.. ציינתי עובדה, שאצל אלו שחושבים באופן קיצוני ש"היכרות ממושכת" עוזרת - אחוז הגירושין גדול בהרבה.

עשרה דייטים כדי לקבוע החלטה לנישואין - אינם באים בהכרח מ"רגשנות יתר". כמו שגם משיכה של התלבטות, אינה מראה על יותר ישוב הדעת או יותר סיכוי להצלחה בהמשך.

צריך שתהיה ודאות סבירה בהחלטה.

זה שיש כך ויש כך - עדיין אינו אומר מה נכון.

ראיתי מקרים מאד מוצלחים כאלה. עשרה דייטים ממושכים, זה זמן די רב. כלל לא בטוח שיכירו משהו נוסף אח"כ.. לפעמים כן, ולפעמים לא. אי אפשר לקבוע מסמרות. כל אחד כמו שהוא. 

באמת כתבת מדהים ומפחיד...

אבל הוא התמקד פתאום באופי. וזה אחר לגמרי

"תוסיפי לזה את החוסר באהבה, שיגרה יומיומית לא חוויתית במיוחד, 
פתאום מגיעה מישהי,
טובה , חמודה, רגשית..

קיצור זה מעלה את הכול כמה רמות.."

עכשיו הדברים מדוייקים יותר.

אבל יש בחינה שזה הטבע של האיש. 

 "יש בעולם אנשים שנותנים משמעות גדולה יותר לדברים אחרים."

למה התכוונת?

על פגישה למטרת חתונה בעז"ה

ויש כימיה מעולה במיוחד (כלומר זה הדדי, והקשר מתקדם)

אחרי 2 הנתונים הנ"ל

השאלה היא,

באיזה קטע הוא מסתכל..

להחמיא לי? להנות? 

מה העניין של ההסתכלות.

אם זה בקטע של לשמח ולעשות טוב,

אז מדי פעם זה מחמיא.. ולא אכפת.

אבל אם זה בקטע לא שייך (והגבול די דק..) אז הייתי מעדיפה שלא ודוחה אותי.

כי מרגיש לי לא אמיתי.

@פוטפוט יוכל לומר

למרות שזה היה נשמע שזה מקטע שהקשר טוב,

אז הגיוני שההסתכלות היא ממקום של אהבה. (לא אומרת שזה נכון הלכתית ההסתכלות היותר ממה שצריך)

1. מחמיא 

אבל מעדיפה שלא.. 

@קרן-הפוך

ואני אסביר - 

זה סבבה שהוא נהנה מאיך שאני נראית.

אבל שישתדל לא להראות את זה...

מסובך?

ככה זה נשים

הן מסובכות!!!

מה זה הבחור הזה?

מושכת אותו להסתכל וזה דבר שמלמד על ענינו בלבד 

אין שום דבר שדומה לזה אולי תכלית חיבור האדם ליוצרו

אבל התאווה מתבטלת הרבה פעמים אם מערבים את השכל

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.