באר מרים) וכבר חדשיים אחרי הלידה רוצה להרגיש שוב בהריון, וכל כך שמח כשפתאום יש איחור.. ומתפוצץ מאושר שכבר מרגישים תנועות.. ורק רוצה כבר לחבק ולנשק את הקטנציק הבא שיוולד בע''ה..) , וכשמגלה הריון קול ב מרשה לעצמו להשתולל מאושר (וקול א מתקשה לענות אמן כי יודע מה צפוי לי בתשעה חודשים הבאים..)
ומעריצה אתכן שמצליחות להשקיע בכל הילדים! בעזרת ה מנסה לעזורכי לעולם חסדוקודם כל מאד נהניתי לקרוא ומאד מסכימה כמעט עם כל מה שכתבת
אני חושבת ש"השלמת" פה דברים שהיו *לי* חסרים בהודעה הקודמת שהופכים את התיאור שלך ליותר down to earth ממה שהיה נשמע *לי* אישית קודם. ושוב, הנקודה היא אני בלבד ואיך שאני הבנתי דברים
שנית אני מתנצלת, כשכתבתי בהתחלה שיש "הוורדה" של המציאות ממש לא התכוונתי רק לתגובה שלך, אבל הרבה בנות הבינו אותי ככה וזה גלש לכך שזה היה נשמע אישי וזה ממש ממש אבל ממששששששש לא היתה הכוונה שלי. מאד אוהבת לקרוא אותך ואת התגובות החכמות שלך לכל מיני מצבים ומאד מעריכה את צורת החיים שבחרת בה.
אז אני מתנצלת שוב לצורה שזה גלש אליה.
ומסכימה איתך במאה אחוז לגבי כל הפסקה האחרונה שלך והכבוד לדרך החיים של כל אחת
חייבת לומר שאני ממש מתפעלת מזה שאתם באמת מצליחים לצאת לערב זוגי באופן קבוע מאה אחוז, מורידה את השביס בפנייך, את הראשונה שאי פעם שאלתי ואמרה שהיא באמת מצליחה לעשות את זה לאורך שנים (ולא לתקופה של כמה חודשים), בע"ה מתכוונת לפתוח שרשור אחר ולקבל עצות בנושא.
תודה על הכנות והשיתוף שלך.
מיואשת******תודה על הכנות.
יעזור לך לדעת שגם עם ארבע ותינוקת די נוחה, אני מרגישה בעומס מטורף? כיף לי מאד, ואין לי שניה לנשום
מאחלת לך שינה מתוקה ורגועה בקרוב!
בעזרת ה88% מהישראלים מעל גיל 20 מאושרים (תגגלי "ישראלים מאושרים" וזו התוצאה הראשונה)
למה את חושבת שיש סיכוי מאד מאד מאד גבוה שהילדים שלך לא יהיו מאושרים בבגרותם?
אני מסתכלת על העולם וסה"כ רוב האנשים נראים לי די מאושרים... אמנם כל אחד עם "שק הצרות" שלו (גם אני) אבל אפשר להיות מאושר גם כשיש צרות.
את כותבת בצורה מאד מרומזת אז קשה לי להבין לאן חותרת.
התלבטתי אם לשאול אבל שואלת בכל זאת- האם את סובלת מדיכאון?
אני מסתכלת ורואה לצד היופי והטוב גם הרבה צרות, חולי, עוני, קשיים מכל הסוגים ובכ"ז 88% מהישראלים העידו על עצמם שהם מאושרים. למה אושר הוא נתון?
ניסית לטפל בעצמך? נראה לי שפסיכולוגית טובה יכולה להוציא אותך מהמצב הזה של חוסר חיות והערכה עצמית נמוכה.
מכירה באופן אישי מישהי שהצליחה לצאת ממצב כזה (היא עדיין לוקחת כדורים אבל היא כבר לא חסרת חיות)
את מחפשת מישהי עם משפחה ברוכה שזה מאה אחוז רצון בלי שום אידיאל? באמת שלדעתי ממש ממש אין כאלו
משפחות גדולות מאד חלק מהשיקול הוא בוודאי האידיאל של להוריד עוד נשמות לעולם, למה לא אם אפשר, התפקיד של אשה בחיים, אין בן דוד מגיע, פרו ורבו ומלאו את הארץ ועוד ועוד. סליחה אם שכחתי משהו.
לא אומרת שזה כל השיקול אבל בוודאי וגם לפי התשובות פה,זה חלק נכבד ממנו. ועל כן לא תמצאי תשובה לשאלה שלך...
מה שאת אומרת שגם כאשה חילונית בלי שום אמונה היו לך מספר הילדים שיש לך היום?
אני מאמינה לך, אבל את מבינה שזה יוצא דופן כי עובדה שאין כאלו , אז אני חשבתי שאצל כולנו דת היא פרמטר מסוים. אצלך חלק יותר אצל חלק פחות, אבל כן חשבתי שזה תמיד חלק מסוים בהחלטה למשפחה ממש גדולה
מקבלת שטעיתי
אבל אני חייבת לומר שזה היחיד שזכור לי שראיתי בשרשור הזה.
אני למשל כתבתי ממש כמוך רק בניסוח אחר
--
"כל השרשור פה בעצם מלא תשובות של למה משפחה עם יותר\מעט ילדים זה יותר\פחות טוב ולכן כדאי לרצות את זה.
וואו, ממש לא!"
וגם
"
אני גם לא חושבת שיש משהו מושלם. לא הרבה ילדים לא מעט ילדים ולא באמצע. זה כמו שאין בגד מושלם שיתאים לכל אחת. כמו שבבגד זה תלוי גובה גזרה, גוף, מצב חיים, סוג האירוע ועוד כל מיני.
גם בילדים זה תלוי הזוג, היכולות, הסביבה ועוד הרבה.
וזו החלטה אישית מאד"
והיא לא נספגה טוב כל כך...
אני לא מבינה את זה
כשמדברים על מניעה כולן מיד מדברות על פרו ורבו וכמה שטוב להוריד נשמות לעולם, וזה שליחות שהקב"ה נתן לנו
וכשאני אומרת שחלק - ואני מדגישה, חלק! מהשיקולים לעוד ילדים זה גם ענין דתי פתאום אומרים שלא? ונעלבים?
אני ממש לא מבינה את זה
באמת,
אולי אני אשאל
חולת שוקולד היקרה למה התחתנת עם בעלך? לא שאני רוצה להתחתן איתו, אבל אני לא מבינה למה את רצית, זה לא הגיוני...
נשמע נורמלי השאלה הזו?
לא, נכון?
כי הוא בעלך והוא מתאים לך והוא מיועד לך ורצית אותו בגלל מגוון תכונות שטובות *לך*
מה פה בעצם השאלה בכלל?
חולת שוקולד היקרה את כותבת - אני לא מצליחה לראות את עצמי רוצה כזאת משפחה
יופי. למה את אמורה לרצות משהו שאת לא רוצה? למה את חושבת שמי שרוצה את זה יותר טובה ממך (מסתכלת עליה בהערצה?)
כל השרשור פה בעצם מלא תשובות של למה משפחה עם יותר\מעט ילדים זה יותר\פחות טוב ולכן כדאי לרצות את זה.
וואו, ממש לא!
מספר ילדים זה מטרה???????????
זה המטרה בחיים? לספור? מה זה שנות נסיון בקורות חיים של מישהי?
מצטערת. כל כך לא מתחברת לשאלה, לא מתחברת לתשובות. לכלום. רב התשובות פה בעיני באות מ"שואו" כזה.
מענין גם מי שהיתה חיה באי בודד אם היו לה אותו מספר ילדים (הרבה או מעט זה לא הענין)
אני , באופן אישי, רוצה לגדל משפחה בצורה שטובה לי. אין לי מספר מטרה להגיע אליו, וכל הריון נשקל באותו זמן למה מתאים ומה לא לי ולבעלי באופן אישי באותו זמן, תוך שיקולים לגבי העתיד כמובן.
"כמה ילדים" יהיו לי, מעולם לא נכלל בשיקול הזה. מעולם לא הרגשתי שאני בתחרות עם אף אחד, לא יותר ולא פחות, זה ממש לא מענין אותי.
אני לא רואה מספר ילדים כמטרה, לא הריון כמטרה (ומכירה לא מעט כאלו וגם פה בשרשור הריון תואר כניצחון על ידי כמה)
כשאני חושבת על עוד ילד אני בהחלט חושבת בת כמה אני אהיה כשהוא יהיה בגיל ההתבגרות, מה אני אוכל לתת לו אז ואיך החיים שלנו יראו
אני גם לא חושבת שיש משהו מושלם. לא הרבה ילדים לא מעט ילדים ולא באמצע. זה כמו שאין בגד מושלם שיתאים לכל אחת. כמו שבבגד זה תלוי גובה גזרה, גוף, מצב חיים, סוג האירוע ועוד כל מיני.
גם בילדים זה תלוי הזוג, היכולות, הסביבה ועוד הרבה.
וזו החלטה אישית מאד
וזה עצוב לי מאד לחשוב שמעריצים דווקא משפחות גדולות. אולי לי יותר קשה עם שלוש מאשר לגיסתי עם 8? מה זה ההערצה הזו?
אני מעריצה כל אמא שנותנת לילדים שלה מה שהם צריכים. נקודה.
ואם היא נותנת את זה לשלוש או לשמונה זה פשוט לא משנה. מי אני שאמדוד את הקושי של כל אחת ואדע באיזה נסיבות חיים ומה השיקולים ולמי יותר קשה
(יכולה לומר במאמר מוסגר שרב המשפחות הברוכות שאני מכירה ההורים\האמא באות ממשפחות קטנות יותר. ולהיפך, האמהות שאני מכירה שמגיעות ממשפחה גדולה ממש לא בחרו לשכפל את המודל חוץ מאחת. )
נהיה פה שרשור של "אני טובה יותר כי בחרתי ככה"
וזה פסול בעיני. פשוט פסול.
וגם "כל הכבוד לך שבחרת ככה אני לא הייתי יכולה"
ובכן, אם את לא היית יכולה, והיא כן, למה כל הכבוד לה?
כל הכבוד לכל אשה, על כל הריון , שלרובינו הם קשים יותר או יותר ויותר ;) גם על הריון ראשון כל הכבוד, ועל מי שבחרה לעצור בשלוש כי היא מרגישה שלא תוכל לגדל יותר כל הכבוד שהיא מכירה בכוחות שלה ורוצה את הטוב ביותר לילדיה, ולמי שבחרה לעבור למספר דו ספרתי כל הכבוד שהיא משקיעה את כל כולה לחלק לכל כך הרבה ולמי שבחרה באמצע כל הכבוד לה על הבחירה.
זו בחירה
והיא אמורה להיות מותאמת ליכולות של בן אדם
ולא אמורה להיות "שואו" של וואי כל הכבוד לך.
לא.
כמו שבחירה של עבודה שמותאמת ליכולות של מישהי זה לא כל הכבוד לה. ומי שבחרה נגיד להיות רופאה לא אמורה לקבל יותר כל הכבוד ממי שבחרה להיות גננת. פה בדיוק נכנס הקטע של "יוקרתי" כשאנחנו מוחאות כפיים לרופאה כי זה יותר "נחשב" בציבור ולא כי באמת יש פה מה לומר כל הכבוד. שתי הנשים עובדות קשה כל אחת לפי היכולות והבחירות שלה ורק בורא עולם יודע למי באמת מגיע כל הכבוד
זה שנהיה בציבור שלנו "יוקרתי" ללדת הרבה ילדים, ולכן מגיעים "כל הכבוד". אז טוב, בעיני זה לא.
ובציבורים אחרים כל הכבוד זה מי שעוצר אחרי שתיים. גם זה בעיני לא.
בעיני כל הכבוד למי שעושה באמת מה שמתאים לה ומה שהיא יכולה
ורק האשה עצמה יכולה לדעת אם מגיע לה באמת כל הכבוד והבחירות שלה נובעות ממניעים אמיתיים ונכונים.
ושום אשה לא אמורה להרגיש פחות שווה אם הביאה יותר או פחות ילדים לעולם. זה חלק ממה שאנחנו בתור נשים, אבל זה לחלוטין לא מגדיר אותנו ואת העצמיות שלנו, ואת השווי שלנו כבני אדם בעיני אלוקים ואדם.
ויש פה גם המון אידיאליזציה ו"הוורדה" של המציאות
וואלה, גם לנו יש ערב קבוע בשבוע שאנחנו יוצאים בו. מעשית אולי פעם בחודש אנחנו באמת מצליחים לצאת כי כל פעם יש משהו אחר שמתקיל. אז גם אני יכולה לומר שיש לי ערב בשבוע לזוגיות
מתקשה להאמין שאצל אחרות בלי קשר למספר הילדים באמת יוצאים פעם בשבוע כמו שעון
ולא תמצאי פה את המריבות הזוגיות , את הבכי בגלל המתבגרים, את הבעיות הבריאותיות והזוגיות של ההשמנה ומה לא
ולא, הבעיות האלו לא תלויות מספר ילדים בכלל. הן יכולות לקרות גם אחרי ילד אחד
אז כן יש פה רעיונות יפים וטובים לנסות ליישם, אבל גם יש פה המון שיגרום לאשה לומר - אמאלה, היא עם עשרה נשמעת כאילו החיים שלה רגועים וורודים ומוצלחים פי 15 משלי עם שניים.
אז מצטערת, אוהבת מאד לא מעט מהמגיבות פה, אבל לא מאמינה בכלל שהתיאור הזה תואם את היום יום האמיתי השחור והסיזיפי, זה תיאור שלוקח את כל הימים היפים בשנה, את כל הרעיונות הטובים, ומכניס אותם לפיסקה אחת יפה, ומשאיר בחוץ חלק נכבד מהמציאות
אני יכולה לכתוב פה עכשיו, על קיצוץ בשעות עבודה, על הארכת חופשת לידה, על הערבים הזוגיים שלנו, על היציאות לחופשה, על החופש עם הילדים שאנחנו חוסכים אליו כל השנה, על היציאות לבד עם ילדים מדי פעם, על ההשקעה בכל מיני דברים שקורה להם, ועוד ועוד. וישמע לך שאני אמא מדהימה מיוחדת ואידיאלית . ואני לא. פשוט תיארתי את כל הדברים היפים שקורים במשך שנה אחת בכמה שורות. זה באמת נשמע מדהים.
בשביל כל הדברים הפחות פוטוגניים שקורים במשך שנה אחת אני אצטרך ספר.... לא הודעה חמודה בפורום.
מיואשת******לפעמים אני שורפת זמן חשוב בעבודה על תגובות ומלקה את עצמי למה אני עושה את זה...
אז טוב לדעת שזה עוזר למישהי
בה אני אגיד לאחד הילדים שלי- כן זה מאד קשה , עשינו טעות שהבאנו חלק מכם, תלדו אתם פחות
פשוט לא מבינה איך מישהו באמת יגיד כזה דבר ועוד לילד שלו
אני חושבת שיש דברים שאנשים חושבים ולא אומרים, אבל אולי אני טועה
בעזרת ה
כבר הרגשתי כזאת דפוקה...
חוץ מהקטע של הקינאה
היא כתבה שאין מה להשוות,כל אחת והכוחות שלה
נגיד- משפחה עם הרבה ילדים..
אני לא יכולה להגיד שהמציאות היא לא כמו שהיא כתבה,
אני יכולה לומר שהיא הציגה מציאות שהקשיים בה נראים זניחים בהשוואה ליתרונות.
ומי שמציגה הודעה עם הרבה יתרונות- זה עלול לגרום למי שאין לה את זה- להתכווץ.
מיואשת******שאני אישית לא חושבת שיש משפחה של 10 ומעלה ששיקולי דת לא היו *חלק* מהענין.
בעיני 10 ילדים זה עונש?????
תתביישי לך . פשוט ככה.
לא כתבתי את זה בשום מקום בגלל שמעולם לא חשבתי ככה.
וזה שאני חושבת שזה קשור לשיקולי דת זה מהתבוננות פשוטה שרק דתיים עושים את זה
ולמרות זאת, כשמישהי פה אמרה שאצלה זה לא קשור לשיקולי דת קיבלתי את זה מיד והודיתי בטעותי
ואת הרגע כותבת שהתורה מכוונת אותך לחפש משמעות וזאת בעינייך משמעות, גם זה בעיני אומר שזה קשור לדת
אני אמרתי שקשור לדת זה רע????
גם אצלי הבאת ילדים יש לה קשר לדת!!!
אני אמרתי לחולת שוקולד שהיא לא תמצא את מבוקשה כי היא מחפשת מישהי שמביאה עשר ילדים מרצון נטו שלא קשור בשום צורה לאידיאולוגיה ודת. אני חשבתי שאין כאלו (MP8 אמרה לי שאני טועה, מקבלת את זה)
למה בכלל לקחת את זה לכיוון שלילי??
דת זה שלילי בעינייך? כי בעיני לא. וגם לא אמרתי את זה.
ואני לצערי הרב יש לי רק ארבע ילדות ורציתי עוד ילדים, גם אם לא עשר
ופגעת בי עכשיו בצורה גועלית ביותר.
לאורך כל הדיון הזה הבעתי רק הערכה וכבוד כלפי כל בחירה מכל צד, ורק הבעתי דעה שכל בחירה ראויה ל"כל הכבוד" לא רק הבחירה בעשר ילדים. (גם היא, לא רק היא)
חבל שאת לא קוראת וישר מכפישה אותי בדברים שלא היו מעולם ופוגעת ככה.
אין לי מילים.
מיואשת******ושימי לב שכתבתי *חלק* מהשיקול בכל ההודעות שלי, ממש הדגשתי שזה רק חלק. בשום אופן לא *רק* שיקול
ניסיתי לענות לה על מה שהיא שאלה , זה הכל.
בכל אופן, תודה שהתנצלת, כי מודה שההודעה הקודמת שלך העלתה לי דמעות בעיניים. אז תודה רבה על ההודעה הזו. סולחת מכל הלב.
ב"ה העולם נברא כך שהצורך הטבעי של האישה הוא ללדת ילדים.
לאישה יש כמיהה לזה, והשתוקקות טבעית לכך.
אלא מה- העולם היום מורכב מעוד המון צרכים שיש לאישה- כאישה שרוצה מימוש, כאישה שחיה חיי זוגיות,
כאישה שמפתחת קריירה, שמפרנסת ועוד.
מה שגורם לכך שעניין הילודה נהיה בסימן שאלה.
יצא לי להיות בהמון חוגי נשים, כולן משתוקקות לעוד ילד והיו כמהות לעוד ולא משנה כמה יש להן בבית,
א-ב-ל הן שמות את הצורך הזה בצד בגלל כל השיקולים שלעיל.
זה מדהים, כי אם תדברי עם נשים, גם מבוגרות שכבר לא יכולות ללדת וגם עם כאלו שאין מה לדבר איתן על עוד ילדים,
תרגישי את הכמיהה הזו מבצבצת.
הדת היא לא שיקול, אלא היא נותנת יותר לגיטימציה לממש את הצורך הטבעי הזה.
כלומר- אני לא יולדת ילדים כי יש לי דת שכתוב בה ללדת, אלא כי העולם היהודי ממנו אני באה נותן לי כח להיות מחוברת לרצונות הפנימיים שלי ועוזר לי למיין את כל הצרכים מסביב באופן שמאפשר לי לממש את הצורך בהבאת עוד נשמות לעולם.
סליחה שהארכתי, מרגיש לי שהמיקוד הזה חשוב.
הוא גורם לנו לא להיראות כמכונות ילודה...
יש נשים ויש גם תקופות בחיים
לי היתה תקופה שממש ממש ממש לא רציתי עוד ילדים ממש לא.
והיום אני כמהה לעוד מאד
זה גם לא ענין אבסולוטי
ומותר לשנות דעה
ומותר לקבל שמישהו אחר חושב אחרת
ומרגיש אחרת
וזה בסדר
וכמו שכתבתי לא מבינה למה במניעה כולן מיד קופצות על זה שדת היא שיקול אבל מרגישות לא נעים לומר שבהבאת ילדים היא שיקול. פשוט לא מבינה את זה
ודאי שיש חריגות.
אבל זו כן הכללה נכונה, אין מה לעשות, זה משהו שנברא בנו יחד עם הרחם!
אם תנקי את כל ההתנגדויות מסביב וכמו שאמרה מיואשת- זה תלוי בתקופות, אבל לכל אישה יש את הצורך הזה
בשלבים מסוימים בחייה! מי יותר ומי פחות.
כל הנשים שתיארת פה שלא רצו עוד- היה שלב שהיה להן רצון, נכון?
בקיצור, זה רצון בסיסי של כל אישה שמשתנה לפי רעשי הרקע מסביב ולפי מצבה הפיזי, נפשי, משפחתי, כלכלי וכו'.
לכן גם אין סיבה להרגיש לא אימהית עם מספר ילדים מסוים וגם להבין שמי שבוחרת ללדת יותר ממספר מסוים זה לא רק בגלל שהיא דתיה, אלא בגלל שהרצון הבסיסי הזה עוד פועם. (וברור שזה בא עם חיבור לעולם הרוחני)
ומי שיש לה צורך לממש את הכמיהה לעוד ילדים זה מבורך וטוב ומקסים
אבל אני מכירה המון, פשוט המווווווון נשים שלא מרגישות שביב צורך לעוד ילדים.
ואני דווקא מרגישה כמיהה עצומה כרגע.
הכללות זה לא טוב לשום דבר
ומותר לכל אחת ללדת 20 ילדים אם זה מה שטוב לה בלי להרגיש מכונת ילודה
ומותר למישהי ללדת שתי ילדים בלי להרגיש שהיא לא מחוברת לעולם הפנימי היהודי שלה
לרשי ולארי היו 3 בנות .... אני בטוחה שהנשים שלהן היו מאד מחוברות לעולם היהודי...
לא אוהבת הכללות
ואני חושבת שסה"כ חולת שוקולד ביקשה לשמוע אם יש מישהי שמביאה ילדים אך ורק לרצונה
להזכירכן, היה פה שרשור פעם על למה רוצים ילדים, ואני אמרתי שזה מניע אנוכי , ואף אחת לא הסכימה איתי כמעט. כלומר אין פה אף אחת מהשרשור ההוא שחושבת שהיא מביאה ילד נטו כי היא רוצה.
שם כולם הסבירו לי כמה זה הרצון שלנשמות יהיה טוב בעולם, שאין בן דוד בא וכולי.
ופה פתאום זה אך ורק קשור לרצון האישי לתשוקה לעוד ילד ובכלל בכלל בכלל לא קשור לעולמנו הדתי? אתמהה.
ואני עוד יותר לא מבינה למה מתייחסים לזה כמשהו רע.
יותר מזה באמת אין לי איך להדגיש את זה
מסכימה מאד עם מה שכתבת.
אין לי זמן להגיב כרגע אבל בהמשך
ולא כתבתי לרגע שלא מגיע כל הכבוד. אמרתי שלא מגיע כל הכבוד *רק* לאמא למשפחה ברוכה.
את ההמשך אגיב בהמשך.
זוכרת את השירשור הזה שלך -בעזרת השאלהשאלהקודם כל נתחיל מכל הכבוד -
כתבת -
"מגיע לאימא ברוכה כל הכבוד, וגם לרופא, לחייל קרבי, לאברך מתמיד. כל אלו תורמים לאומה ומגיע להם כל הכבוד ולא חיפוש מה לא בסדר, הרי ברור שחיים של כל אלו קצת או הרבה מאתגרים."
את צודקת לגמרי! איפה ראית שכתבתי אחרת????
כתבתי שלא *רק* להם מגיע
גם לגננת של 35 ילדים מגיע כל הכבוד, לדעתי לא פחות מרופאה
גם לאמא של 3 ילדים שמשקיעה את נשמתה בהם מגיע כל הכבוד, לא רק לאמא של עשרה.
גם החיים של האנשים האלו מאתגרים
אני אמרתי שאנחנו נוטים לתת יותר "כל הכבוד" לרופאה , כי זה יותר יוקרתי מגננת, ובציבורים מסוימים יותר "כל הכבוד" לאמא של עשרה מלאמא של חמישה. בעיני זה לא נכון. לא אני אקבע למי יש חיים יותר מאתגרים.
"ויחס של הסביבה משפיע. ועדיף שהוא ישפיע לעוד ילד ולא לעוד חתול. ללמוד רפואה ולא להיתקע שנתיים בהודו וכו'..."
הכנסת פה תגובה צינית שכתבתי בהקשר אחר בכלל בהקשר של מה שנורמלי ולא. זה היה בציניות, צר לי אם זה לא הובן נכון. נעזוב את זה כאן.
"את התפלת לזה שהיא כן מצליחה לצאת עם בעל ולהקדיש זמן לילדים. יש לה ילדים גדולים, הם יכולים לשמור על הקטנים שעתיים בשבוע כדי שהיא תצא לסיבוב עם בעלה. "
חס ושלום. לא ניסיתי להתפיל בכלל.
תראי, גם לי יש ילדים גדולים ואני רוצה לצאת כל שבוע ערב עם בעלי ועל הניר, גם יכולה.
המציאות היא שהשבוע היתה חתונה, ושבוע שעבר הילדה קדחה מחום, ולפני שובעיים היו מדורות לג בעומר.
קורה, ככה זה, זה החיים.
מה שניסיתי לומר שכותבים את כל מה שאנחנו רוצים לעשות וגם עושים. וזה נשמע אחרת. לומר - אני משחקת עם הילדים על הרצפה ויוצאת עם בעלי פעם בשבוע ונותנת להם ללכלך את הבית בפלסטלינה
זה שונה מלומר
אני פעם בשבוע מצליחה לשחק איתם על הרצפה ולפעמים מרוחה על הספה
יש לנו ערב קבוע פעם בשבוע ובמציאות מצליחים בערך פעם בחודש לממש אותו
אני נותנת להם כל ראש חודש ללכלך את כל הבית בפלסטלינה
זהו, סה"כ אני באה לומר שאפשר לכתוב את מה שאנחנו עושים, אבל התדירות של הדברים האלו פחותה במציאות ממה שזה נשמע בתיאור. ולכן זה קצת אידיאליזציה לדעתי, וגורם לנשים לחשוב דברים. עובדה שיש פה עוד נשים שהרגישו ככה ושמחו לקרוא את ההודעה שלי
לרגע לרגע זה לא מבטל את הדברים המדהימים שכותבת ההודעה הזו עושה!
"מה רצית שיכתבו שילדים מעצבנים, שאין כוח אליהם ובכלל הביאו אותם בגלל לחץ חברתי? "
יכול להיות נחמד שמישהי תודה שהיא הביאה ילדים מלחץ חברתי, לפחות כ*חלק* מהשיקולים שלה. אבל לא, לא ציפיתי שזה יקרה..
סה"כ ניסיתי לאזן את איך שזה נשמע, שבתוך מה שכותבים יש גם דברים שלא כותבים
ובאופן ספציפי, שכל מי שאומרת - יש לי ערב קבוע שאני יוצאת עם בעלי בשבוע, תגיד לי בבקשה האם מאז פסח היא יצאה עם בעלה כל שבוע בערב שלהם? באמת אני סקרנית לדעת
היו פה כמה בנות בשרשור שהעלו את נושא הזוגיות והיציאות, ותכלס לקחתי את זה כדוגמא כוללת לכל מיני דברים שאנחנו *רוצים* לעשות וגם מצהירים שאעחננו עושים, ובפועל זה לא כזה ורוד (כן, גם מישהי שאומרת אני תמיד לוקחת את הילד מהצהרון בשתיים אבל בפועל זה לא תמיד ככה נכנס אצלי לזה)
ואני לא חושבת שזה קשור למספר ילדים בכלל
גם זוג עם ילד אחד יכול לנסות לצאת ערב בשבוע קבוע ולא להצליח
זה בכלל לא הנקודה
אני דיברתי על אידיאליזציה של המציאות, שכותבים את כל מה שעושים כמקשה אחת של רעיונות יפים טובים נשגבים ונאדרים וזה נשמע פשוט מדהים, כשבפועל התדירות של הביצוע הופכת את זה למשהו מקסים ומיוחד ומושקע, אבל לא נשגב ונאדר ונאצל ומדהים , זה הכל
הפער בין תיאורים למציאות קיים גם אצלי
באתי להדגיש שהוא קיים למען הנשים שקראו הודעה והרגישו קטנות ומסכנות ודפוקות שהן לא מצליחות גם.
זהו.
למי שעזרתי עזרתי, מי שלא מסכימה איתי זכותה המלאה.
כי לאף אחד אין חיים מושלמים.
ואם לא הבנת מה שניסיתי להעביר אז לא. אין לי כח להמשיך
את רואה את זה כהקטנה, אני רואה את כהכנסה לפרופורציות ריאליות
וזה לגמרי לא קשור למה שאני מצליחה. ב"ה מה שאני מצליחה נחשב בעיני המון המון, לא פחות ואולי יותר ממה שתואר פה. אני מעריכה את עצמי הרבה יותר ממה שאת חושבת, וזה שוב מגיע לקטע של מספר, כאילו בגלל שיש לי 4 ילדים את חושבת שאני צריכה "להקטין" את מה שהיא עושה שזה יתאים לממדים שלי?
וואו. הכי לא. ממש לא. אולי להיפך?
הלכת רחוק עם ההשוואה להיפראמזיס. אין לי כח אפילו להתחיל להסביר מה הקשר.
לא ניסיתי להקטין משפחות ברוכות, אין לי ספק שהן עושות את זה מבחירה, ואין לי ספק שהמציאות לא אידיאלית כמו שתוארה פה. זו דעתי.
אני מבינה שאת מכירה פה נשים אישי ולקחת את זה קשה, מצטערת.
ניסיתי לומר משהו כמה פעמים , לא הבנת אותי. לא נורא. פעם אחרת
יש נשים רזות למשל.... 
בתוך עמי אני חיה, ואני חושבת שיש דברים שהגיוניים שאנשים יצליחו ויש דברים שלא
ויש דברים שנראים לך מושלם בחוץ והמחירים שיש בפנים את לא מודעת
ואין לי ספק שלאימהות למשפחות ברוכות יש חיים מקסימים ומיוחדים אבל גם אין לי ספק שהם לא אידאליים ולא תמיד הן מצליחות להגיע לכל הרצוי, בדיוק כמוני .אפילו שהרצוי שלי ושלהן שונה.
ההבדל ביננו, וזה בסדר שיש הבדל, זה שאני לא מסתכלת על משפחה גדולה כאידיאל. פשוט לא.
אני מסתכלת על משפחה בריאה, שמתאימה בגודלה ליכולות ההורים כאידיאל.
מצטערת אם היה נשמע ככה, אמרתי שזה קשה מאד לשמור על זה ובדכ למרות שמנסים פעם בשבוע זה יוצא יותר קרוב לפעם בשלושה שבועות חודש.
אנחנו יושבים כמעט כל יום על כוס קפה, אני לא קוראת לזה יציאה, אולי פשוט אני לא מבינה למה נשים פה התכוונו כשהן כתבו יציאה עם הבעל?
אני חושבת שזה מדהים שאתם מצליחים להיות עקביים כל כך.
פעם בשבוע אתם יוצאים יחד ופעם בשבוע עם אחד הילדים? וואו. לא מבינה איך יש לכם את הזמן וזה מדהים
בהחלט ענין של מודעות, גם ההורים שלי לא עשו את זה ולמדתי מאחותי לעשות את זה.
בהחלט חושבת שצריך להקדיש זמן אישי לכל ילד, לא חושבת שזה מעשי פעם בשבוע לאורך זמן, הלוואי שאצליח פעם בחודש... אבל זו כמובן רק דעתי האישית
בכל מקרה אני לא יודעת למה בנות פה חשבו שהתכוונתי להעליב, או לזלזל, במשפחות ברוכות.
קראתי שוב ושוב את מה שכתבתי ואני לא מבינה
באמת, את מוזמנת להאיר את עיני גם באישי אם בא לך, מה אני מעבירה לא בסדר בדברים שלי, איזה משפט גרם לך לחשוב שזלזלתי במשפחות גדולות? זה ממש כואב לי.
את כותבת-
יש גם הרבה ימים שחוזרים עייפים מהעבודה ואין כח . ויש קשיים כמו לכולם.
וזה סה"כ מה שניסיתי לומר שבהודעות אחרות זה לא היה נשמע ככה, היה נשמע שתמיד מצליחים לשמור על זוגיות פיקס, יציאות כל שבוע כמו שעון ,וזמן קבוע לילדים שתמיד קורה, וכו. וסה"כ אמרתי שזה נשמע לי too good to be true וגורם לנשים להרגיש רע עם עצמן. ובכלל לא קישרתי את זה למספר ילדים. אפילו הדגשתי שלהיפך...
אוף
לא מבינה . באמת שלא.
כתבתי - מצטטת -
רב התשובות פה בעיני באות מ"שואו" כזה, ומענין אם גם באי בודד היו לנשים את אותו מספר ילדים (הרבה או מעט זה לא הענין)
אז קודם כל- כתבתי את זה על כל התשובות , וכל מספר ילדים. ממש לא על משפחות ברוכות, ואפילו, אם תשימי לב הדגשתי שהרבה או מעט זה לא הענין
חשבתי על כמה תגובות תמוהות שקיבלתי פה אני חושבת שהפוך, אלו שמגיעות בעמדת התגוננות על מספר הילדים שיש להן קראו אותי בצורה מסוימת. ומי שהגיעה בצורה נקיה וקראה בדיוק מה שכתבתי, לא הדביקה על זה כל מיני דברים
בפירוש ההודעות שלי מאד ברורות על זה שמספר הוא לא מטרה, לא הרבה ולא מעט. הדגשתי את זה כמעט בכל פסקה שכתבתי, כולל זאת שאת מתייחסת אליה (ושוב, את מתייחסת לשורה אחת מתך הודעה ממש ארוכה)
מאיפה הסקת כשאני כותבת "שואו" שאני לא מתייחסת גם להודעות של - 3-4 ילדים זה מושלם ?
בהמשך ההודעה שלי גם כתבתי שיש חברות שבהם שתי ילדים זה ה"שואו"
אז אחרי שקראתי שוב כל מה שכתבתי, ואחרי שחשבתי על הנושא, אני מאד שלמה עם כל מה שאמרתי ולא חוזרת בי בכלל
ואני חושבת שמי שתצא רגע מתוך נקודת ההנחה המוטעית שלה שאני נגד משפחות ברוכות- וזו נקודת הנחה מוטעית! ותקרא שוב את ההודעה שלי תבין שאין פה עלבון וכל שאר הדברים שייחסתן לי
וכן, גם אם אני כותבת שאיך שמישהי מתארת את החיים שלה זה אידיאלזציה, אין בזה זלזול בה, אלא שאני חולקת על הצורה שבה היא תיארה את החיים שלה, וחושבת שהתיאור שלה אמיתי אבל חסר בו דברים. לא השתלחתי באף אחת אישית אלא הבעתי את דעתי על נימת הדברים שעלתה פה
והייתי חושבת שזה אידיאלזציה גם אם זה היה תיאור של מישהי עם ילד אחד. באמת באמת.
המסקנה שלי מכל השרשור היא שכמה נשים פה באו עם דעות קדומות עלי, בגלל שאין לי הרבה ילדים, וקראו את ההודעות שלי בהתגוננות ובשפיטה מראש, והדביקו למילים שלי מנגינות ומשמעויות שלא רק שלא נמצאות שם- אני מציינת את ההיפך הגמור במילים מפורשות.
חבל.
אבל זהו, אני לא מצדקת יותר. כתבתי הודעות מכובדות ומכבדות וחבל שהן נקראות בצורה לא נכונה . אני די בטוחה שאם הייתי מישהי עם עשרה ילדים ומעלה הן היו נקראות אחרת על ידי חלק מהבנות פה.
ושוב. חבל.
זהו.
בסדר. ביקשתי וענית. את צודקת ואני שמחה שענית, כי מהתשובה שלך הבנתי שזה משפט אחד, שלא נקרא כמו שצריך שנתפסו עליו, ועכשיו אני מרגישה שמחה יותר שלא באמת כתבתי משהו פוגע ולפי דעתי דברי היו בסדר. כמובן את לא חייבת להסכים
אני שוב מציינת בפנייך שכתבתי שזה שואו גם כשיולדים קצת ילדים, וזה לחץ חברתי גם כשיולדים קצת ילדים, אבל מי שנעלבה בחרה לקחת את זה למקום שאני נגד הרבה ילדים, כשזה לא כתוב ככה. ולכן ההרגשה שלי שזה מגיע מזה שיודעים שיש לי מעט ילדים ואוטמטית חושבים שאני נגד הרבה.
אולי אני טועה
בכל מקרה תודה שכתבת לי, מעריכה את דעתך וכנותך.
כל כך כל כך כתבתי כמה וכמה פעמים שאני מעריכה כל אחת ואחת על בחירה שלה, ולא משנה כמה ילדים הביאה
כתבתי שקשיים בזוגיות מתעוררים גם אחרי ילד אחד
כתבתי שיש חברה שבה ה"שואו" זה לעצור אחרי שתי ילדים
אני חושבת שכתבתי יחסית תגובה מאוזנת, ואני ממש מבקשת שתקראי את התגובה שלי שוב, לא מנקודת מוצא שאני נגד משפחות ברוכות, ממש ממש לא, תנסי לקרוא אותה בצורה אובייקטיבית שבה ניסיתי לכתוב אותה, ותגידי לי שוב האם עדיין את מרגישה כך. כי זה ממש לא מה שהתכוונתי ועצוב לי שכך הרגשת.
מצטטת מההודעה שלי -
כל הכבוד לכל אשה, על כל הריון , שלרובינו הם קשים יותר או יותר ויותר ;) גם על הריון ראשון כל הכבוד, ועל מי שבחרה לעצור בשלוש כי היא מרגישה שלא תוכל לגדל יותר כל הכבוד שהיא מכירה בכוחות שלה ורוצה את הטוב ביותר לילדיה, ולמי שבחרה לעבור למספר דו ספרתי כל הכבוד שהיא משקיעה את כל כולה לחלק לכל כך הרבה ולמי שבחרה באמצע כל הכבוד לה על הבחירה.
זה שנהיה בציבור שלנו "יוקרתי" ללדת הרבה ילדים, ולכן מגיעים "כל הכבוד". אז טוב, בעיני זה לא.
ובציבורים אחרים כל הכבוד זה מי שעוצר אחרי שתיים. גם זה בעיני לא.
בעיני כל הכבוד למי שעושה באמת מה שמתאים לה ומה שהיא יכולה
ורק האשה עצמה יכולה לדעת אם מגיע לה באמת כל הכבוד והבחירות שלה נובעות ממניעים אמיתיים ונכונים.
וואי, כל כך עצוב לי שהרגשת ממני זלזול בבחירה שלך, שאת לא מבינה.
הכי הכי לא!
אני ממש מקווה שאחרי שתקראי שוב תרגישי אחרת.
"ולא תמצאי פה את המריבות הזוגיות , את הבכי בגלל המתבגרים, את הבעיות הבריאותיות והזוגיות של ההשמנה ומה לא
ולא, הבעיות האלו לא תלויות מספר ילדים בכלל. הן יכולות לקרות גם אחרי ילד אחד"
באמת התגובות שכתבתי לא היו קשורות למספר הילדים בכלל. אלא לזה שהמספר בפני עצמו כמספר הוא מטרה או משהו להתגאות בו. ניסיתי להעביר את הענין שמספר הילדים שיש לך זה לא הענין אלא זה שבחרת את הבחירה שמתאימה לך לפי היכולת שלך ואת האמא הכי טובה לילדים שלך ולא משנה מה מספרם , עצם זה מביא לך את "כל הכבוד"
אני מנסה לקרוא את ההודעות שלי שוב ולהבין למה לקחת את זה לכיוון שמעליב את מי שבחרה ללדת הרבה ולא מבינה. חבל.
ושהייתי מגיבה אותו דבר גם אם האשה שכתבה את זה היתה אומרת שיש לה ילד אחד או שניים?
כי אם כן, כבר טוב.
אני בטוחה שמי שכתבה באמת עושה! אין לי ספק שאף אחת לא משקרת
אמרתי ש"מורידים" את המציאות ועושים לה אידיאליזציה. גם לא אמרתי את זה על הודעה אחת ספציפית אלא בפירוש אמרתי שעולה מהשרשור הרגשה כזאת
וזה מה שאני חושבת, אני לא חושבת שכתבתי את זה בצורה מזלזלת אבל אבדוק את עצמי שוב.
אני חושבת שהיו פה הודעות כמו שאת כתבת שמנסים מאד לעשות כך וכך לפעמים מצליחים יותר לפעמים פחות, וזה ענין של מודעות וכו.
והם מנוסחות בצורה ריאלית
והיו הודעות שהיו מנוסחות שצורה שגרמה לי לחשוב, שזה לא נשמע מציאותי . אני לא בת עשרים ולא בת שלושים, מכירה המון אנשים ומשפחות שונות וסיטואציות שונות, וזה לא היה נשמע לי הגיוני שתמיד מצליח
מה אני אגיד לך, כמו שמישהי תגיד אני עשרים שנה ומבשלת ובחיים לא שרפתי \ שכחתי לתבל\ התפשל לי משהו
אז אני אגיד שזה נשמע אידיאליזציה. ככה זה היה נשמע לי. זה לא שאני לא חושבת שהיא בשלנית מעולה, פשוט גם לשף הכי מדהים בעולם יש כשלונות
אז באותה צורה זה לא שאני חושבת שמישהי פה לא אמא מדהימה, אבל כן, אני אישית, מתקשה להאמין שמישהי מצליחה להיות אמא מדהימה כל הזמן, לתחזק זוגיות ביציאה שבועית קבועה וכו וכו כל הזמן. לא נשמע לי. אני חושבת שמותר לי לומר את זה בצורה מכובדת.
אם את אומרת נגיד- אולי בשנתיים האחרונות היא מצליחה לתחזק את היציאה הזוגית, אז טוב, היא לא כתבה את זה ככה נכון? זה היה נשמע שכל החיים היא מצליחה בזה.... אולי אם היא היתה כותבת אחרת הייתי חושבת אחרת
ובכל זאת, אלף בית של הענין, בשום מקום לא זלזלתי במשפחות ברוכות ילדים. ולא באימהות שלהם. ולא באף אמא מדהימה פה בפורום. בחיים לא.
אז מה היה מעפן? מה לא הלך?
קטרו בהנאה...
פה היה ויכוח מעצבן בערב שהוציא לי את הרוח מהמפרשים למרות שהיה יום די מוצלח
אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.
לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.
•לערוך שולחן מראש, מוקדם
•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...
•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג
•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...
אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.
•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.
•אוכל מיוחד שאין בד"כ.
•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...
•חידון. חידות בציורים...
אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום
רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....
וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.
אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים
שום דבר חיצוני/אורחים.
עורכים שולחן סדר מפואר
לבושים בבגדים יפים
בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים
את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...
יש אוכל טעים
והכל נראה חדש ונקי.....
בהצלחה לכם.
בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.
שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.
זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.
אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.
מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).
השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.
ועושה כאילו אתה מנסה להדר במצוות גם כשלא חייב
למה אתה לא מסוגל לקחת את הרגליים שלך ולקנות לאשתך מתנה לחג?!!!?
אמאלה זה מרתיח אותי כבר! הוא יודע לבחור והוא ידע להיות רומנטי בהתחלה
והוא יודע שגם משהו פשוט ב15 שח ישמח אותי למרותשמגיע לי הרבה יותר
אז לאיפה זה נעלם??
ולא הוא לא שכח כי אני באופן אישי טרחתי להזכיר
כמו שטרחתי להתבאס מולו כשאכזב.
לא זוכרת מתי קנה לי לאחרונה תכשיט. לא לחגים לא ללידה לא ליומולדת לא ליומנישואין
לא יודעת למה זה ככה קשה לו
דפוק
אין לי מילה אחרת
גורם לי לזלזל בקיום המצוות שלו
באהבה שלו אליי שגם ככה שיודע שקשה לי להרגיש אותה לאחרונה
ושאני צריכה להרגיש אותה מאוד ושהיא חסרה לי מאוד
שוכבת פה בוכה
כי בחג עגיל יהיה לי כי קניתי לעצמי ב20 שח והצהרתי לו שאני אמנם שומרת לחג להתחדש אבל אני עדיין מצפה ממנו לקנות לי גם.
מרגישה אישה לא מוערכת
ממש ככה
ועם בעל שבוחר מתי להיות הכי צדיק בעולם ומתי לבחור שכנראה זה לא מצווה מספיק חשובה כדי לקיים אותה אפילו בסימון וי.
ומכתב בכלל לא נראה לי כבר שנים רבות
ובכלל בא לי אפילו למרוד בגלל זה
כמעט הלכתי מאחורי הגב שלו לעשות נזם או הליקס או גם וגם
לא כי אני רוצה באמת
אלא בעיקר כי מרגישה צורך לצעוק לו ניעור.
אוף לא התכוונתי לאורך כזה ובטח שלא להשתפך ככה
התקופה הזאת במיוחד מוציאה ממני את כל האיכסה
למרות שיצאה ממני גם לפניה
והעיקר הוא ישן שינת ישרים כי אחרי שהכרחתי אותו להגיב כל מה שהיה לי להגיד זה "מצטער"
-מצטער שמה?
שאני לא עונה על הציפיות שלך
השם תשלח לו שכללללל
מי יכול לנער דבר כזה בכלל?? נראה לי שאף אחד
@בעלי
שלא בטוח שהעניין זה המאמץ הפיזי.
מהתגובות האחרות שלך נראה שיש משקעים או איזשהו קושי זוגי, והוא מתבטא עכשיו במתנה שרצית ולא קיבלת.
אני מבינה כמה זה כואב
וכמה את מחכה להוכחה שהוא אוהב אותך בדרך הזו
אבל אני מרגישה, שאת מעמידה אותו למבחן
את מרגישה שאולי הוא לא אוהב? לא מעריך?
אז את רוצה לבחון את זה
ואומרת איך את רוצה שזה יראה
אבל האמת היא, שגם אצל זוגות שמאוד טוב להם יחד, אולטימטומים זה משהו שלא תמיד עובד בצורה מוצלחת.
פשוט, אולי, אם יש תקשורת טובה, אז אם מישהי תגיד לבן הזוג "תקנה לי מתנה לחג ותכתוב לי מכתב", והוא ירגיש שזה גדול עליו, הוא יגיד לה "מאמי, אני הכי אוהב אותך. אבל לקנות תכשיט, זה גדול עליי. גם לכתוב אני לא יודע טוב, באמת אעשה הכל בשבילך. אם את רוצה נלך יחד אם זה יעשה לך טוב, אולי תקני לעצמך ואני אביא לך?" ואז יביא לה בערב החג זר פרחים או יתן לה לנוח בזמן שהוא עובד ומנקה. או כל דבר אחר.
אבל כשיש פחות פתיחות, אז אולטימטום (מובן ככל שיהיה), פשוט דוחק את הצד השני לפינה.
ומה שאני מנסה להגיד (ואולי זה לא נכון בכלל), שאולי הצורך שלך במתנה זה סימפטום לקושי אחר.
ואם כן, לא נכון לעשות עכשיו תנאי "בא נראה אם הוא כן יקנה לי משהו ואם כן זה יוכיח שהוא... (תשלימי את החסר)"
אלא לראות בזה כהזדמנות לכך שיש עוד דברים לעבוד עליהם יחד, כדי להגיע למצב שבו את מרגישה אהובה, בלי קשר למתנה לחג או לא.
זה רצון הכי הגיוני ולגיטימי בעולם.
אני פשוט חושבת שיש כל מיני דרכים להגיע אליו
אבל בשביל זה צריך להסתכל לעומק
מחשש לאוטינג כותבת מאנונימי...
אז אני אתחיל...
אחרי שנים של חיפוש...ותקיעות בבית
מצאתי עבודה שתפורה עלי בול
אני כל כך מאושרת ומרגישה סיפוק.
תןדה לה' היה שווה לחכות כי הוא
הביא לי משהו שכל כך מדויק לי...
ומה איתכן?
לא חייבים משהו גרנדיוזי..
איזשהי גאולה
משהו שהתהפך או השתנה לטובה,
כיתבו לנו: )
פסח כשר לכולן
פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל
בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח
התחלתי מוקדם, אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.
ממש תחושת שחרור
ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה
מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..
שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי
שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית
אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.
האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅
ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄
כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..
אלא של אתגר מתמשך...
אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות
לא של גאולה כמו בדמיון שלנו
מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...
וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי
אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).
לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.
בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.
אז זו הגאולה שלנו😊
(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך
משחק קלפים חמוד ממש!
קנינו שנה שעברה במשנת יוסף ולא זוכרים את הכללים של המשחק. אשמח מאוד אם מישהי מכירה ויכולה להסביר
משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")
להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:
מטרת המשחק
להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".
מהלך המשחק
* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.
* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).
* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".
* אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.
* אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.
* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.
קלף "גנב האפיקומן"
זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".
טיפים למשחק:
* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.
* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.
חג שמח ובהצלחה בחיפושים!
יש כמה משתנים:
ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר
צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום
רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון
בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.
בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.
שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.
איך עושים את זה?
כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.
במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.
במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.
המשחק הוא הצלבת מידע.
נחזור לדוגמא שלנו:
אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.
אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.
אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:
אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.
ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..
ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.
מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה
הוא אמר לשטוף טוב וזהו
תודה רבה
עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר
שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף
כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.
תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח
אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.
אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.
לא יכולה לפרט.
צירופי מקרים לא סבירים.
הסתבכות כלכלית בזמן ההכי לא נכון.
אתגרים שונים עם 3 ילדים
מצב רפואי ונפשי סבוך
הכל ביחד
אה וערב פסח כמובן
מרגישה כמו בני ישראל לפני ים סוף
צועקת אל ד' מהבוקר, מרגיש צורך לעורר רעש בשמיים.
אם מישהי מוכנה כשקוראת לבקש מד' שישמע לתפילתי ויעזור למשפחה שלי אודה לה מאד
שתראי ותרגישי ניסים גלויים!
כל כך לא פשוט.
מתפללת בשבילך...
בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!
אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...
מתואמתמתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️
שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!
שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!
שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡
