באר מרים) וכבר חדשיים אחרי הלידה רוצה להרגיש שוב בהריון, וכל כך שמח כשפתאום יש איחור.. ומתפוצץ מאושר שכבר מרגישים תנועות.. ורק רוצה כבר לחבק ולנשק את הקטנציק הבא שיוולד בע''ה..) , וכשמגלה הריון קול ב מרשה לעצמו להשתולל מאושר (וקול א מתקשה לענות אמן כי יודע מה צפוי לי בתשעה חודשים הבאים..)
ומעריצה אתכן שמצליחות להשקיע בכל הילדים! בעזרת ה מנסה לעזורכי לעולם חסדוקודם כל מאד נהניתי לקרוא ומאד מסכימה כמעט עם כל מה שכתבת
אני חושבת ש"השלמת" פה דברים שהיו *לי* חסרים בהודעה הקודמת שהופכים את התיאור שלך ליותר down to earth ממה שהיה נשמע *לי* אישית קודם. ושוב, הנקודה היא אני בלבד ואיך שאני הבנתי דברים
שנית אני מתנצלת, כשכתבתי בהתחלה שיש "הוורדה" של המציאות ממש לא התכוונתי רק לתגובה שלך, אבל הרבה בנות הבינו אותי ככה וזה גלש לכך שזה היה נשמע אישי וזה ממש ממש אבל ממששששששש לא היתה הכוונה שלי. מאד אוהבת לקרוא אותך ואת התגובות החכמות שלך לכל מיני מצבים ומאד מעריכה את צורת החיים שבחרת בה.
אז אני מתנצלת שוב לצורה שזה גלש אליה.
ומסכימה איתך במאה אחוז לגבי כל הפסקה האחרונה שלך והכבוד לדרך החיים של כל אחת
חייבת לומר שאני ממש מתפעלת מזה שאתם באמת מצליחים לצאת לערב זוגי באופן קבוע מאה אחוז, מורידה את השביס בפנייך, את הראשונה שאי פעם שאלתי ואמרה שהיא באמת מצליחה לעשות את זה לאורך שנים (ולא לתקופה של כמה חודשים), בע"ה מתכוונת לפתוח שרשור אחר ולקבל עצות בנושא.
תודה על הכנות והשיתוף שלך.
מיואשת******תודה על הכנות.
יעזור לך לדעת שגם עם ארבע ותינוקת די נוחה, אני מרגישה בעומס מטורף? כיף לי מאד, ואין לי שניה לנשום
מאחלת לך שינה מתוקה ורגועה בקרוב!
בעזרת ה88% מהישראלים מעל גיל 20 מאושרים (תגגלי "ישראלים מאושרים" וזו התוצאה הראשונה)
למה את חושבת שיש סיכוי מאד מאד מאד גבוה שהילדים שלך לא יהיו מאושרים בבגרותם?
אני מסתכלת על העולם וסה"כ רוב האנשים נראים לי די מאושרים... אמנם כל אחד עם "שק הצרות" שלו (גם אני) אבל אפשר להיות מאושר גם כשיש צרות.
את כותבת בצורה מאד מרומזת אז קשה לי להבין לאן חותרת.
התלבטתי אם לשאול אבל שואלת בכל זאת- האם את סובלת מדיכאון?
אני מסתכלת ורואה לצד היופי והטוב גם הרבה צרות, חולי, עוני, קשיים מכל הסוגים ובכ"ז 88% מהישראלים העידו על עצמם שהם מאושרים. למה אושר הוא נתון?
ניסית לטפל בעצמך? נראה לי שפסיכולוגית טובה יכולה להוציא אותך מהמצב הזה של חוסר חיות והערכה עצמית נמוכה.
מכירה באופן אישי מישהי שהצליחה לצאת ממצב כזה (היא עדיין לוקחת כדורים אבל היא כבר לא חסרת חיות)
את מחפשת מישהי עם משפחה ברוכה שזה מאה אחוז רצון בלי שום אידיאל? באמת שלדעתי ממש ממש אין כאלו
משפחות גדולות מאד חלק מהשיקול הוא בוודאי האידיאל של להוריד עוד נשמות לעולם, למה לא אם אפשר, התפקיד של אשה בחיים, אין בן דוד מגיע, פרו ורבו ומלאו את הארץ ועוד ועוד. סליחה אם שכחתי משהו.
לא אומרת שזה כל השיקול אבל בוודאי וגם לפי התשובות פה,זה חלק נכבד ממנו. ועל כן לא תמצאי תשובה לשאלה שלך...
מה שאת אומרת שגם כאשה חילונית בלי שום אמונה היו לך מספר הילדים שיש לך היום?
אני מאמינה לך, אבל את מבינה שזה יוצא דופן כי עובדה שאין כאלו , אז אני חשבתי שאצל כולנו דת היא פרמטר מסוים. אצלך חלק יותר אצל חלק פחות, אבל כן חשבתי שזה תמיד חלק מסוים בהחלטה למשפחה ממש גדולה
מקבלת שטעיתי
אבל אני חייבת לומר שזה היחיד שזכור לי שראיתי בשרשור הזה.
אני למשל כתבתי ממש כמוך רק בניסוח אחר
--
"כל השרשור פה בעצם מלא תשובות של למה משפחה עם יותר\מעט ילדים זה יותר\פחות טוב ולכן כדאי לרצות את זה.
וואו, ממש לא!"
וגם
"
אני גם לא חושבת שיש משהו מושלם. לא הרבה ילדים לא מעט ילדים ולא באמצע. זה כמו שאין בגד מושלם שיתאים לכל אחת. כמו שבבגד זה תלוי גובה גזרה, גוף, מצב חיים, סוג האירוע ועוד כל מיני.
גם בילדים זה תלוי הזוג, היכולות, הסביבה ועוד הרבה.
וזו החלטה אישית מאד"
והיא לא נספגה טוב כל כך...
אני לא מבינה את זה
כשמדברים על מניעה כולן מיד מדברות על פרו ורבו וכמה שטוב להוריד נשמות לעולם, וזה שליחות שהקב"ה נתן לנו
וכשאני אומרת שחלק - ואני מדגישה, חלק! מהשיקולים לעוד ילדים זה גם ענין דתי פתאום אומרים שלא? ונעלבים?
אני ממש לא מבינה את זה
באמת,
אולי אני אשאל
חולת שוקולד היקרה למה התחתנת עם בעלך? לא שאני רוצה להתחתן איתו, אבל אני לא מבינה למה את רצית, זה לא הגיוני...
נשמע נורמלי השאלה הזו?
לא, נכון?
כי הוא בעלך והוא מתאים לך והוא מיועד לך ורצית אותו בגלל מגוון תכונות שטובות *לך*
מה פה בעצם השאלה בכלל?
חולת שוקולד היקרה את כותבת - אני לא מצליחה לראות את עצמי רוצה כזאת משפחה
יופי. למה את אמורה לרצות משהו שאת לא רוצה? למה את חושבת שמי שרוצה את זה יותר טובה ממך (מסתכלת עליה בהערצה?)
כל השרשור פה בעצם מלא תשובות של למה משפחה עם יותר\מעט ילדים זה יותר\פחות טוב ולכן כדאי לרצות את זה.
וואו, ממש לא!
מספר ילדים זה מטרה???????????
זה המטרה בחיים? לספור? מה זה שנות נסיון בקורות חיים של מישהי?
מצטערת. כל כך לא מתחברת לשאלה, לא מתחברת לתשובות. לכלום. רב התשובות פה בעיני באות מ"שואו" כזה.
מענין גם מי שהיתה חיה באי בודד אם היו לה אותו מספר ילדים (הרבה או מעט זה לא הענין)
אני , באופן אישי, רוצה לגדל משפחה בצורה שטובה לי. אין לי מספר מטרה להגיע אליו, וכל הריון נשקל באותו זמן למה מתאים ומה לא לי ולבעלי באופן אישי באותו זמן, תוך שיקולים לגבי העתיד כמובן.
"כמה ילדים" יהיו לי, מעולם לא נכלל בשיקול הזה. מעולם לא הרגשתי שאני בתחרות עם אף אחד, לא יותר ולא פחות, זה ממש לא מענין אותי.
אני לא רואה מספר ילדים כמטרה, לא הריון כמטרה (ומכירה לא מעט כאלו וגם פה בשרשור הריון תואר כניצחון על ידי כמה)
כשאני חושבת על עוד ילד אני בהחלט חושבת בת כמה אני אהיה כשהוא יהיה בגיל ההתבגרות, מה אני אוכל לתת לו אז ואיך החיים שלנו יראו
אני גם לא חושבת שיש משהו מושלם. לא הרבה ילדים לא מעט ילדים ולא באמצע. זה כמו שאין בגד מושלם שיתאים לכל אחת. כמו שבבגד זה תלוי גובה גזרה, גוף, מצב חיים, סוג האירוע ועוד כל מיני.
גם בילדים זה תלוי הזוג, היכולות, הסביבה ועוד הרבה.
וזו החלטה אישית מאד
וזה עצוב לי מאד לחשוב שמעריצים דווקא משפחות גדולות. אולי לי יותר קשה עם שלוש מאשר לגיסתי עם 8? מה זה ההערצה הזו?
אני מעריצה כל אמא שנותנת לילדים שלה מה שהם צריכים. נקודה.
ואם היא נותנת את זה לשלוש או לשמונה זה פשוט לא משנה. מי אני שאמדוד את הקושי של כל אחת ואדע באיזה נסיבות חיים ומה השיקולים ולמי יותר קשה
(יכולה לומר במאמר מוסגר שרב המשפחות הברוכות שאני מכירה ההורים\האמא באות ממשפחות קטנות יותר. ולהיפך, האמהות שאני מכירה שמגיעות ממשפחה גדולה ממש לא בחרו לשכפל את המודל חוץ מאחת. )
נהיה פה שרשור של "אני טובה יותר כי בחרתי ככה"
וזה פסול בעיני. פשוט פסול.
וגם "כל הכבוד לך שבחרת ככה אני לא הייתי יכולה"
ובכן, אם את לא היית יכולה, והיא כן, למה כל הכבוד לה?
כל הכבוד לכל אשה, על כל הריון , שלרובינו הם קשים יותר או יותר ויותר ;) גם על הריון ראשון כל הכבוד, ועל מי שבחרה לעצור בשלוש כי היא מרגישה שלא תוכל לגדל יותר כל הכבוד שהיא מכירה בכוחות שלה ורוצה את הטוב ביותר לילדיה, ולמי שבחרה לעבור למספר דו ספרתי כל הכבוד שהיא משקיעה את כל כולה לחלק לכל כך הרבה ולמי שבחרה באמצע כל הכבוד לה על הבחירה.
זו בחירה
והיא אמורה להיות מותאמת ליכולות של בן אדם
ולא אמורה להיות "שואו" של וואי כל הכבוד לך.
לא.
כמו שבחירה של עבודה שמותאמת ליכולות של מישהי זה לא כל הכבוד לה. ומי שבחרה נגיד להיות רופאה לא אמורה לקבל יותר כל הכבוד ממי שבחרה להיות גננת. פה בדיוק נכנס הקטע של "יוקרתי" כשאנחנו מוחאות כפיים לרופאה כי זה יותר "נחשב" בציבור ולא כי באמת יש פה מה לומר כל הכבוד. שתי הנשים עובדות קשה כל אחת לפי היכולות והבחירות שלה ורק בורא עולם יודע למי באמת מגיע כל הכבוד
זה שנהיה בציבור שלנו "יוקרתי" ללדת הרבה ילדים, ולכן מגיעים "כל הכבוד". אז טוב, בעיני זה לא.
ובציבורים אחרים כל הכבוד זה מי שעוצר אחרי שתיים. גם זה בעיני לא.
בעיני כל הכבוד למי שעושה באמת מה שמתאים לה ומה שהיא יכולה
ורק האשה עצמה יכולה לדעת אם מגיע לה באמת כל הכבוד והבחירות שלה נובעות ממניעים אמיתיים ונכונים.
ושום אשה לא אמורה להרגיש פחות שווה אם הביאה יותר או פחות ילדים לעולם. זה חלק ממה שאנחנו בתור נשים, אבל זה לחלוטין לא מגדיר אותנו ואת העצמיות שלנו, ואת השווי שלנו כבני אדם בעיני אלוקים ואדם.
ויש פה גם המון אידיאליזציה ו"הוורדה" של המציאות
וואלה, גם לנו יש ערב קבוע בשבוע שאנחנו יוצאים בו. מעשית אולי פעם בחודש אנחנו באמת מצליחים לצאת כי כל פעם יש משהו אחר שמתקיל. אז גם אני יכולה לומר שיש לי ערב בשבוע לזוגיות
מתקשה להאמין שאצל אחרות בלי קשר למספר הילדים באמת יוצאים פעם בשבוע כמו שעון
ולא תמצאי פה את המריבות הזוגיות , את הבכי בגלל המתבגרים, את הבעיות הבריאותיות והזוגיות של ההשמנה ומה לא
ולא, הבעיות האלו לא תלויות מספר ילדים בכלל. הן יכולות לקרות גם אחרי ילד אחד
אז כן יש פה רעיונות יפים וטובים לנסות ליישם, אבל גם יש פה המון שיגרום לאשה לומר - אמאלה, היא עם עשרה נשמעת כאילו החיים שלה רגועים וורודים ומוצלחים פי 15 משלי עם שניים.
אז מצטערת, אוהבת מאד לא מעט מהמגיבות פה, אבל לא מאמינה בכלל שהתיאור הזה תואם את היום יום האמיתי השחור והסיזיפי, זה תיאור שלוקח את כל הימים היפים בשנה, את כל הרעיונות הטובים, ומכניס אותם לפיסקה אחת יפה, ומשאיר בחוץ חלק נכבד מהמציאות
אני יכולה לכתוב פה עכשיו, על קיצוץ בשעות עבודה, על הארכת חופשת לידה, על הערבים הזוגיים שלנו, על היציאות לחופשה, על החופש עם הילדים שאנחנו חוסכים אליו כל השנה, על היציאות לבד עם ילדים מדי פעם, על ההשקעה בכל מיני דברים שקורה להם, ועוד ועוד. וישמע לך שאני אמא מדהימה מיוחדת ואידיאלית . ואני לא. פשוט תיארתי את כל הדברים היפים שקורים במשך שנה אחת בכמה שורות. זה באמת נשמע מדהים.
בשביל כל הדברים הפחות פוטוגניים שקורים במשך שנה אחת אני אצטרך ספר.... לא הודעה חמודה בפורום.
מיואשת******לפעמים אני שורפת זמן חשוב בעבודה על תגובות ומלקה את עצמי למה אני עושה את זה...
אז טוב לדעת שזה עוזר למישהי
בה אני אגיד לאחד הילדים שלי- כן זה מאד קשה , עשינו טעות שהבאנו חלק מכם, תלדו אתם פחות
פשוט לא מבינה איך מישהו באמת יגיד כזה דבר ועוד לילד שלו
אני חושבת שיש דברים שאנשים חושבים ולא אומרים, אבל אולי אני טועה
בעזרת ה
כבר הרגשתי כזאת דפוקה...
חוץ מהקטע של הקינאה
היא כתבה שאין מה להשוות,כל אחת והכוחות שלה
נגיד- משפחה עם הרבה ילדים..
אני לא יכולה להגיד שהמציאות היא לא כמו שהיא כתבה,
אני יכולה לומר שהיא הציגה מציאות שהקשיים בה נראים זניחים בהשוואה ליתרונות.
ומי שמציגה הודעה עם הרבה יתרונות- זה עלול לגרום למי שאין לה את זה- להתכווץ.
מיואשת******שאני אישית לא חושבת שיש משפחה של 10 ומעלה ששיקולי דת לא היו *חלק* מהענין.
בעיני 10 ילדים זה עונש?????
תתביישי לך . פשוט ככה.
לא כתבתי את זה בשום מקום בגלל שמעולם לא חשבתי ככה.
וזה שאני חושבת שזה קשור לשיקולי דת זה מהתבוננות פשוטה שרק דתיים עושים את זה
ולמרות זאת, כשמישהי פה אמרה שאצלה זה לא קשור לשיקולי דת קיבלתי את זה מיד והודיתי בטעותי
ואת הרגע כותבת שהתורה מכוונת אותך לחפש משמעות וזאת בעינייך משמעות, גם זה בעיני אומר שזה קשור לדת
אני אמרתי שקשור לדת זה רע????
גם אצלי הבאת ילדים יש לה קשר לדת!!!
אני אמרתי לחולת שוקולד שהיא לא תמצא את מבוקשה כי היא מחפשת מישהי שמביאה עשר ילדים מרצון נטו שלא קשור בשום צורה לאידיאולוגיה ודת. אני חשבתי שאין כאלו (MP8 אמרה לי שאני טועה, מקבלת את זה)
למה בכלל לקחת את זה לכיוון שלילי??
דת זה שלילי בעינייך? כי בעיני לא. וגם לא אמרתי את זה.
ואני לצערי הרב יש לי רק ארבע ילדות ורציתי עוד ילדים, גם אם לא עשר
ופגעת בי עכשיו בצורה גועלית ביותר.
לאורך כל הדיון הזה הבעתי רק הערכה וכבוד כלפי כל בחירה מכל צד, ורק הבעתי דעה שכל בחירה ראויה ל"כל הכבוד" לא רק הבחירה בעשר ילדים. (גם היא, לא רק היא)
חבל שאת לא קוראת וישר מכפישה אותי בדברים שלא היו מעולם ופוגעת ככה.
אין לי מילים.
מיואשת******ושימי לב שכתבתי *חלק* מהשיקול בכל ההודעות שלי, ממש הדגשתי שזה רק חלק. בשום אופן לא *רק* שיקול
ניסיתי לענות לה על מה שהיא שאלה , זה הכל.
בכל אופן, תודה שהתנצלת, כי מודה שההודעה הקודמת שלך העלתה לי דמעות בעיניים. אז תודה רבה על ההודעה הזו. סולחת מכל הלב.
ב"ה העולם נברא כך שהצורך הטבעי של האישה הוא ללדת ילדים.
לאישה יש כמיהה לזה, והשתוקקות טבעית לכך.
אלא מה- העולם היום מורכב מעוד המון צרכים שיש לאישה- כאישה שרוצה מימוש, כאישה שחיה חיי זוגיות,
כאישה שמפתחת קריירה, שמפרנסת ועוד.
מה שגורם לכך שעניין הילודה נהיה בסימן שאלה.
יצא לי להיות בהמון חוגי נשים, כולן משתוקקות לעוד ילד והיו כמהות לעוד ולא משנה כמה יש להן בבית,
א-ב-ל הן שמות את הצורך הזה בצד בגלל כל השיקולים שלעיל.
זה מדהים, כי אם תדברי עם נשים, גם מבוגרות שכבר לא יכולות ללדת וגם עם כאלו שאין מה לדבר איתן על עוד ילדים,
תרגישי את הכמיהה הזו מבצבצת.
הדת היא לא שיקול, אלא היא נותנת יותר לגיטימציה לממש את הצורך הטבעי הזה.
כלומר- אני לא יולדת ילדים כי יש לי דת שכתוב בה ללדת, אלא כי העולם היהודי ממנו אני באה נותן לי כח להיות מחוברת לרצונות הפנימיים שלי ועוזר לי למיין את כל הצרכים מסביב באופן שמאפשר לי לממש את הצורך בהבאת עוד נשמות לעולם.
סליחה שהארכתי, מרגיש לי שהמיקוד הזה חשוב.
הוא גורם לנו לא להיראות כמכונות ילודה...
יש נשים ויש גם תקופות בחיים
לי היתה תקופה שממש ממש ממש לא רציתי עוד ילדים ממש לא.
והיום אני כמהה לעוד מאד
זה גם לא ענין אבסולוטי
ומותר לשנות דעה
ומותר לקבל שמישהו אחר חושב אחרת
ומרגיש אחרת
וזה בסדר
וכמו שכתבתי לא מבינה למה במניעה כולן מיד קופצות על זה שדת היא שיקול אבל מרגישות לא נעים לומר שבהבאת ילדים היא שיקול. פשוט לא מבינה את זה
ודאי שיש חריגות.
אבל זו כן הכללה נכונה, אין מה לעשות, זה משהו שנברא בנו יחד עם הרחם!
אם תנקי את כל ההתנגדויות מסביב וכמו שאמרה מיואשת- זה תלוי בתקופות, אבל לכל אישה יש את הצורך הזה
בשלבים מסוימים בחייה! מי יותר ומי פחות.
כל הנשים שתיארת פה שלא רצו עוד- היה שלב שהיה להן רצון, נכון?
בקיצור, זה רצון בסיסי של כל אישה שמשתנה לפי רעשי הרקע מסביב ולפי מצבה הפיזי, נפשי, משפחתי, כלכלי וכו'.
לכן גם אין סיבה להרגיש לא אימהית עם מספר ילדים מסוים וגם להבין שמי שבוחרת ללדת יותר ממספר מסוים זה לא רק בגלל שהיא דתיה, אלא בגלל שהרצון הבסיסי הזה עוד פועם. (וברור שזה בא עם חיבור לעולם הרוחני)
ומי שיש לה צורך לממש את הכמיהה לעוד ילדים זה מבורך וטוב ומקסים
אבל אני מכירה המון, פשוט המווווווון נשים שלא מרגישות שביב צורך לעוד ילדים.
ואני דווקא מרגישה כמיהה עצומה כרגע.
הכללות זה לא טוב לשום דבר
ומותר לכל אחת ללדת 20 ילדים אם זה מה שטוב לה בלי להרגיש מכונת ילודה
ומותר למישהי ללדת שתי ילדים בלי להרגיש שהיא לא מחוברת לעולם הפנימי היהודי שלה
לרשי ולארי היו 3 בנות .... אני בטוחה שהנשים שלהן היו מאד מחוברות לעולם היהודי...
לא אוהבת הכללות
ואני חושבת שסה"כ חולת שוקולד ביקשה לשמוע אם יש מישהי שמביאה ילדים אך ורק לרצונה
להזכירכן, היה פה שרשור פעם על למה רוצים ילדים, ואני אמרתי שזה מניע אנוכי , ואף אחת לא הסכימה איתי כמעט. כלומר אין פה אף אחת מהשרשור ההוא שחושבת שהיא מביאה ילד נטו כי היא רוצה.
שם כולם הסבירו לי כמה זה הרצון שלנשמות יהיה טוב בעולם, שאין בן דוד בא וכולי.
ופה פתאום זה אך ורק קשור לרצון האישי לתשוקה לעוד ילד ובכלל בכלל בכלל לא קשור לעולמנו הדתי? אתמהה.
ואני עוד יותר לא מבינה למה מתייחסים לזה כמשהו רע.
יותר מזה באמת אין לי איך להדגיש את זה
מסכימה מאד עם מה שכתבת.
אין לי זמן להגיב כרגע אבל בהמשך
ולא כתבתי לרגע שלא מגיע כל הכבוד. אמרתי שלא מגיע כל הכבוד *רק* לאמא למשפחה ברוכה.
את ההמשך אגיב בהמשך.
זוכרת את השירשור הזה שלך -בעזרת השאלהשאלהקודם כל נתחיל מכל הכבוד -
כתבת -
"מגיע לאימא ברוכה כל הכבוד, וגם לרופא, לחייל קרבי, לאברך מתמיד. כל אלו תורמים לאומה ומגיע להם כל הכבוד ולא חיפוש מה לא בסדר, הרי ברור שחיים של כל אלו קצת או הרבה מאתגרים."
את צודקת לגמרי! איפה ראית שכתבתי אחרת????
כתבתי שלא *רק* להם מגיע
גם לגננת של 35 ילדים מגיע כל הכבוד, לדעתי לא פחות מרופאה
גם לאמא של 3 ילדים שמשקיעה את נשמתה בהם מגיע כל הכבוד, לא רק לאמא של עשרה.
גם החיים של האנשים האלו מאתגרים
אני אמרתי שאנחנו נוטים לתת יותר "כל הכבוד" לרופאה , כי זה יותר יוקרתי מגננת, ובציבורים מסוימים יותר "כל הכבוד" לאמא של עשרה מלאמא של חמישה. בעיני זה לא נכון. לא אני אקבע למי יש חיים יותר מאתגרים.
"ויחס של הסביבה משפיע. ועדיף שהוא ישפיע לעוד ילד ולא לעוד חתול. ללמוד רפואה ולא להיתקע שנתיים בהודו וכו'..."
הכנסת פה תגובה צינית שכתבתי בהקשר אחר בכלל בהקשר של מה שנורמלי ולא. זה היה בציניות, צר לי אם זה לא הובן נכון. נעזוב את זה כאן.
"את התפלת לזה שהיא כן מצליחה לצאת עם בעל ולהקדיש זמן לילדים. יש לה ילדים גדולים, הם יכולים לשמור על הקטנים שעתיים בשבוע כדי שהיא תצא לסיבוב עם בעלה. "
חס ושלום. לא ניסיתי להתפיל בכלל.
תראי, גם לי יש ילדים גדולים ואני רוצה לצאת כל שבוע ערב עם בעלי ועל הניר, גם יכולה.
המציאות היא שהשבוע היתה חתונה, ושבוע שעבר הילדה קדחה מחום, ולפני שובעיים היו מדורות לג בעומר.
קורה, ככה זה, זה החיים.
מה שניסיתי לומר שכותבים את כל מה שאנחנו רוצים לעשות וגם עושים. וזה נשמע אחרת. לומר - אני משחקת עם הילדים על הרצפה ויוצאת עם בעלי פעם בשבוע ונותנת להם ללכלך את הבית בפלסטלינה
זה שונה מלומר
אני פעם בשבוע מצליחה לשחק איתם על הרצפה ולפעמים מרוחה על הספה
יש לנו ערב קבוע פעם בשבוע ובמציאות מצליחים בערך פעם בחודש לממש אותו
אני נותנת להם כל ראש חודש ללכלך את כל הבית בפלסטלינה
זהו, סה"כ אני באה לומר שאפשר לכתוב את מה שאנחנו עושים, אבל התדירות של הדברים האלו פחותה במציאות ממה שזה נשמע בתיאור. ולכן זה קצת אידיאליזציה לדעתי, וגורם לנשים לחשוב דברים. עובדה שיש פה עוד נשים שהרגישו ככה ושמחו לקרוא את ההודעה שלי
לרגע לרגע זה לא מבטל את הדברים המדהימים שכותבת ההודעה הזו עושה!
"מה רצית שיכתבו שילדים מעצבנים, שאין כוח אליהם ובכלל הביאו אותם בגלל לחץ חברתי? "
יכול להיות נחמד שמישהי תודה שהיא הביאה ילדים מלחץ חברתי, לפחות כ*חלק* מהשיקולים שלה. אבל לא, לא ציפיתי שזה יקרה..
סה"כ ניסיתי לאזן את איך שזה נשמע, שבתוך מה שכותבים יש גם דברים שלא כותבים
ובאופן ספציפי, שכל מי שאומרת - יש לי ערב קבוע שאני יוצאת עם בעלי בשבוע, תגיד לי בבקשה האם מאז פסח היא יצאה עם בעלה כל שבוע בערב שלהם? באמת אני סקרנית לדעת
היו פה כמה בנות בשרשור שהעלו את נושא הזוגיות והיציאות, ותכלס לקחתי את זה כדוגמא כוללת לכל מיני דברים שאנחנו *רוצים* לעשות וגם מצהירים שאעחננו עושים, ובפועל זה לא כזה ורוד (כן, גם מישהי שאומרת אני תמיד לוקחת את הילד מהצהרון בשתיים אבל בפועל זה לא תמיד ככה נכנס אצלי לזה)
ואני לא חושבת שזה קשור למספר ילדים בכלל
גם זוג עם ילד אחד יכול לנסות לצאת ערב בשבוע קבוע ולא להצליח
זה בכלל לא הנקודה
אני דיברתי על אידיאליזציה של המציאות, שכותבים את כל מה שעושים כמקשה אחת של רעיונות יפים טובים נשגבים ונאדרים וזה נשמע פשוט מדהים, כשבפועל התדירות של הביצוע הופכת את זה למשהו מקסים ומיוחד ומושקע, אבל לא נשגב ונאדר ונאצל ומדהים , זה הכל
הפער בין תיאורים למציאות קיים גם אצלי
באתי להדגיש שהוא קיים למען הנשים שקראו הודעה והרגישו קטנות ומסכנות ודפוקות שהן לא מצליחות גם.
זהו.
למי שעזרתי עזרתי, מי שלא מסכימה איתי זכותה המלאה.
כי לאף אחד אין חיים מושלמים.
ואם לא הבנת מה שניסיתי להעביר אז לא. אין לי כח להמשיך
את רואה את זה כהקטנה, אני רואה את כהכנסה לפרופורציות ריאליות
וזה לגמרי לא קשור למה שאני מצליחה. ב"ה מה שאני מצליחה נחשב בעיני המון המון, לא פחות ואולי יותר ממה שתואר פה. אני מעריכה את עצמי הרבה יותר ממה שאת חושבת, וזה שוב מגיע לקטע של מספר, כאילו בגלל שיש לי 4 ילדים את חושבת שאני צריכה "להקטין" את מה שהיא עושה שזה יתאים לממדים שלי?
וואו. הכי לא. ממש לא. אולי להיפך?
הלכת רחוק עם ההשוואה להיפראמזיס. אין לי כח אפילו להתחיל להסביר מה הקשר.
לא ניסיתי להקטין משפחות ברוכות, אין לי ספק שהן עושות את זה מבחירה, ואין לי ספק שהמציאות לא אידיאלית כמו שתוארה פה. זו דעתי.
אני מבינה שאת מכירה פה נשים אישי ולקחת את זה קשה, מצטערת.
ניסיתי לומר משהו כמה פעמים , לא הבנת אותי. לא נורא. פעם אחרת
יש נשים רזות למשל.... 
בתוך עמי אני חיה, ואני חושבת שיש דברים שהגיוניים שאנשים יצליחו ויש דברים שלא
ויש דברים שנראים לך מושלם בחוץ והמחירים שיש בפנים את לא מודעת
ואין לי ספק שלאימהות למשפחות ברוכות יש חיים מקסימים ומיוחדים אבל גם אין לי ספק שהם לא אידאליים ולא תמיד הן מצליחות להגיע לכל הרצוי, בדיוק כמוני .אפילו שהרצוי שלי ושלהן שונה.
ההבדל ביננו, וזה בסדר שיש הבדל, זה שאני לא מסתכלת על משפחה גדולה כאידיאל. פשוט לא.
אני מסתכלת על משפחה בריאה, שמתאימה בגודלה ליכולות ההורים כאידיאל.
מצטערת אם היה נשמע ככה, אמרתי שזה קשה מאד לשמור על זה ובדכ למרות שמנסים פעם בשבוע זה יוצא יותר קרוב לפעם בשלושה שבועות חודש.
אנחנו יושבים כמעט כל יום על כוס קפה, אני לא קוראת לזה יציאה, אולי פשוט אני לא מבינה למה נשים פה התכוונו כשהן כתבו יציאה עם הבעל?
אני חושבת שזה מדהים שאתם מצליחים להיות עקביים כל כך.
פעם בשבוע אתם יוצאים יחד ופעם בשבוע עם אחד הילדים? וואו. לא מבינה איך יש לכם את הזמן וזה מדהים
בהחלט ענין של מודעות, גם ההורים שלי לא עשו את זה ולמדתי מאחותי לעשות את זה.
בהחלט חושבת שצריך להקדיש זמן אישי לכל ילד, לא חושבת שזה מעשי פעם בשבוע לאורך זמן, הלוואי שאצליח פעם בחודש... אבל זו כמובן רק דעתי האישית
בכל מקרה אני לא יודעת למה בנות פה חשבו שהתכוונתי להעליב, או לזלזל, במשפחות ברוכות.
קראתי שוב ושוב את מה שכתבתי ואני לא מבינה
באמת, את מוזמנת להאיר את עיני גם באישי אם בא לך, מה אני מעבירה לא בסדר בדברים שלי, איזה משפט גרם לך לחשוב שזלזלתי במשפחות גדולות? זה ממש כואב לי.
את כותבת-
יש גם הרבה ימים שחוזרים עייפים מהעבודה ואין כח . ויש קשיים כמו לכולם.
וזה סה"כ מה שניסיתי לומר שבהודעות אחרות זה לא היה נשמע ככה, היה נשמע שתמיד מצליחים לשמור על זוגיות פיקס, יציאות כל שבוע כמו שעון ,וזמן קבוע לילדים שתמיד קורה, וכו. וסה"כ אמרתי שזה נשמע לי too good to be true וגורם לנשים להרגיש רע עם עצמן. ובכלל לא קישרתי את זה למספר ילדים. אפילו הדגשתי שלהיפך...
אוף
לא מבינה . באמת שלא.
כתבתי - מצטטת -
רב התשובות פה בעיני באות מ"שואו" כזה, ומענין אם גם באי בודד היו לנשים את אותו מספר ילדים (הרבה או מעט זה לא הענין)
אז קודם כל- כתבתי את זה על כל התשובות , וכל מספר ילדים. ממש לא על משפחות ברוכות, ואפילו, אם תשימי לב הדגשתי שהרבה או מעט זה לא הענין
חשבתי על כמה תגובות תמוהות שקיבלתי פה אני חושבת שהפוך, אלו שמגיעות בעמדת התגוננות על מספר הילדים שיש להן קראו אותי בצורה מסוימת. ומי שהגיעה בצורה נקיה וקראה בדיוק מה שכתבתי, לא הדביקה על זה כל מיני דברים
בפירוש ההודעות שלי מאד ברורות על זה שמספר הוא לא מטרה, לא הרבה ולא מעט. הדגשתי את זה כמעט בכל פסקה שכתבתי, כולל זאת שאת מתייחסת אליה (ושוב, את מתייחסת לשורה אחת מתך הודעה ממש ארוכה)
מאיפה הסקת כשאני כותבת "שואו" שאני לא מתייחסת גם להודעות של - 3-4 ילדים זה מושלם ?
בהמשך ההודעה שלי גם כתבתי שיש חברות שבהם שתי ילדים זה ה"שואו"
אז אחרי שקראתי שוב כל מה שכתבתי, ואחרי שחשבתי על הנושא, אני מאד שלמה עם כל מה שאמרתי ולא חוזרת בי בכלל
ואני חושבת שמי שתצא רגע מתוך נקודת ההנחה המוטעית שלה שאני נגד משפחות ברוכות- וזו נקודת הנחה מוטעית! ותקרא שוב את ההודעה שלי תבין שאין פה עלבון וכל שאר הדברים שייחסתן לי
וכן, גם אם אני כותבת שאיך שמישהי מתארת את החיים שלה זה אידיאלזציה, אין בזה זלזול בה, אלא שאני חולקת על הצורה שבה היא תיארה את החיים שלה, וחושבת שהתיאור שלה אמיתי אבל חסר בו דברים. לא השתלחתי באף אחת אישית אלא הבעתי את דעתי על נימת הדברים שעלתה פה
והייתי חושבת שזה אידיאלזציה גם אם זה היה תיאור של מישהי עם ילד אחד. באמת באמת.
המסקנה שלי מכל השרשור היא שכמה נשים פה באו עם דעות קדומות עלי, בגלל שאין לי הרבה ילדים, וקראו את ההודעות שלי בהתגוננות ובשפיטה מראש, והדביקו למילים שלי מנגינות ומשמעויות שלא רק שלא נמצאות שם- אני מציינת את ההיפך הגמור במילים מפורשות.
חבל.
אבל זהו, אני לא מצדקת יותר. כתבתי הודעות מכובדות ומכבדות וחבל שהן נקראות בצורה לא נכונה . אני די בטוחה שאם הייתי מישהי עם עשרה ילדים ומעלה הן היו נקראות אחרת על ידי חלק מהבנות פה.
ושוב. חבל.
זהו.
בסדר. ביקשתי וענית. את צודקת ואני שמחה שענית, כי מהתשובה שלך הבנתי שזה משפט אחד, שלא נקרא כמו שצריך שנתפסו עליו, ועכשיו אני מרגישה שמחה יותר שלא באמת כתבתי משהו פוגע ולפי דעתי דברי היו בסדר. כמובן את לא חייבת להסכים
אני שוב מציינת בפנייך שכתבתי שזה שואו גם כשיולדים קצת ילדים, וזה לחץ חברתי גם כשיולדים קצת ילדים, אבל מי שנעלבה בחרה לקחת את זה למקום שאני נגד הרבה ילדים, כשזה לא כתוב ככה. ולכן ההרגשה שלי שזה מגיע מזה שיודעים שיש לי מעט ילדים ואוטמטית חושבים שאני נגד הרבה.
אולי אני טועה
בכל מקרה תודה שכתבת לי, מעריכה את דעתך וכנותך.
כל כך כל כך כתבתי כמה וכמה פעמים שאני מעריכה כל אחת ואחת על בחירה שלה, ולא משנה כמה ילדים הביאה
כתבתי שקשיים בזוגיות מתעוררים גם אחרי ילד אחד
כתבתי שיש חברה שבה ה"שואו" זה לעצור אחרי שתי ילדים
אני חושבת שכתבתי יחסית תגובה מאוזנת, ואני ממש מבקשת שתקראי את התגובה שלי שוב, לא מנקודת מוצא שאני נגד משפחות ברוכות, ממש ממש לא, תנסי לקרוא אותה בצורה אובייקטיבית שבה ניסיתי לכתוב אותה, ותגידי לי שוב האם עדיין את מרגישה כך. כי זה ממש לא מה שהתכוונתי ועצוב לי שכך הרגשת.
מצטטת מההודעה שלי -
כל הכבוד לכל אשה, על כל הריון , שלרובינו הם קשים יותר או יותר ויותר ;) גם על הריון ראשון כל הכבוד, ועל מי שבחרה לעצור בשלוש כי היא מרגישה שלא תוכל לגדל יותר כל הכבוד שהיא מכירה בכוחות שלה ורוצה את הטוב ביותר לילדיה, ולמי שבחרה לעבור למספר דו ספרתי כל הכבוד שהיא משקיעה את כל כולה לחלק לכל כך הרבה ולמי שבחרה באמצע כל הכבוד לה על הבחירה.
זה שנהיה בציבור שלנו "יוקרתי" ללדת הרבה ילדים, ולכן מגיעים "כל הכבוד". אז טוב, בעיני זה לא.
ובציבורים אחרים כל הכבוד זה מי שעוצר אחרי שתיים. גם זה בעיני לא.
בעיני כל הכבוד למי שעושה באמת מה שמתאים לה ומה שהיא יכולה
ורק האשה עצמה יכולה לדעת אם מגיע לה באמת כל הכבוד והבחירות שלה נובעות ממניעים אמיתיים ונכונים.
וואי, כל כך עצוב לי שהרגשת ממני זלזול בבחירה שלך, שאת לא מבינה.
הכי הכי לא!
אני ממש מקווה שאחרי שתקראי שוב תרגישי אחרת.
"ולא תמצאי פה את המריבות הזוגיות , את הבכי בגלל המתבגרים, את הבעיות הבריאותיות והזוגיות של ההשמנה ומה לא
ולא, הבעיות האלו לא תלויות מספר ילדים בכלל. הן יכולות לקרות גם אחרי ילד אחד"
באמת התגובות שכתבתי לא היו קשורות למספר הילדים בכלל. אלא לזה שהמספר בפני עצמו כמספר הוא מטרה או משהו להתגאות בו. ניסיתי להעביר את הענין שמספר הילדים שיש לך זה לא הענין אלא זה שבחרת את הבחירה שמתאימה לך לפי היכולת שלך ואת האמא הכי טובה לילדים שלך ולא משנה מה מספרם , עצם זה מביא לך את "כל הכבוד"
אני מנסה לקרוא את ההודעות שלי שוב ולהבין למה לקחת את זה לכיוון שמעליב את מי שבחרה ללדת הרבה ולא מבינה. חבל.
ושהייתי מגיבה אותו דבר גם אם האשה שכתבה את זה היתה אומרת שיש לה ילד אחד או שניים?
כי אם כן, כבר טוב.
אני בטוחה שמי שכתבה באמת עושה! אין לי ספק שאף אחת לא משקרת
אמרתי ש"מורידים" את המציאות ועושים לה אידיאליזציה. גם לא אמרתי את זה על הודעה אחת ספציפית אלא בפירוש אמרתי שעולה מהשרשור הרגשה כזאת
וזה מה שאני חושבת, אני לא חושבת שכתבתי את זה בצורה מזלזלת אבל אבדוק את עצמי שוב.
אני חושבת שהיו פה הודעות כמו שאת כתבת שמנסים מאד לעשות כך וכך לפעמים מצליחים יותר לפעמים פחות, וזה ענין של מודעות וכו.
והם מנוסחות בצורה ריאלית
והיו הודעות שהיו מנוסחות שצורה שגרמה לי לחשוב, שזה לא נשמע מציאותי . אני לא בת עשרים ולא בת שלושים, מכירה המון אנשים ומשפחות שונות וסיטואציות שונות, וזה לא היה נשמע לי הגיוני שתמיד מצליח
מה אני אגיד לך, כמו שמישהי תגיד אני עשרים שנה ומבשלת ובחיים לא שרפתי \ שכחתי לתבל\ התפשל לי משהו
אז אני אגיד שזה נשמע אידיאליזציה. ככה זה היה נשמע לי. זה לא שאני לא חושבת שהיא בשלנית מעולה, פשוט גם לשף הכי מדהים בעולם יש כשלונות
אז באותה צורה זה לא שאני חושבת שמישהי פה לא אמא מדהימה, אבל כן, אני אישית, מתקשה להאמין שמישהי מצליחה להיות אמא מדהימה כל הזמן, לתחזק זוגיות ביציאה שבועית קבועה וכו וכו כל הזמן. לא נשמע לי. אני חושבת שמותר לי לומר את זה בצורה מכובדת.
אם את אומרת נגיד- אולי בשנתיים האחרונות היא מצליחה לתחזק את היציאה הזוגית, אז טוב, היא לא כתבה את זה ככה נכון? זה היה נשמע שכל החיים היא מצליחה בזה.... אולי אם היא היתה כותבת אחרת הייתי חושבת אחרת
ובכל זאת, אלף בית של הענין, בשום מקום לא זלזלתי במשפחות ברוכות ילדים. ולא באימהות שלהם. ולא באף אמא מדהימה פה בפורום. בחיים לא.
"וואי, איך את כל כך שמנה?"
"ממש רואים שהיית בהריון"
"את נהיית הר''
.
.
.
הערות צובטות, נכון?
לכל אישה שעיניה בראשה ברור שהיא לא תעיר למישהי על כך ששמנה לאחרונה, או שהיא נראית אחרי לידה.
אז למה כשזה לצד השני זה מותר?
למה זה לגיטימי בעיני מרבית הנשים להגיד לי ''איך את כל כך רזה?'', ''לא רואים שילדת!''.
.
.
.
זה לא לגיטימי, בדיוק כמו שלא לגיטימי להעיר על הצד השני.
לתת הערות על משקל, כל משקל שהוא, זה בעייתי.
זה נושא רגיש.
גם אצל מישהי ששוקלת מעט.
.
.
.
אתן לא יודעות מה ההתמודדות של אותה אחת.
אולי יש לה הפרעות אכילה? אולי היא בדיכאון?
אולי היא בטיפולים רפואיים שגורמים לכך?
.
.
.
משערת שאצל הרוב יש ''כוונה טובה'' ומבחינתן זו ''מחמאה''.
אז שתדעו- לפעמים זה לא.
לפעמים זה יושב על פצע פתוח, ולפעמים זה פצע שכבר הגליד.
אבל ''משקל'' זה עקב אכילס גם אם את שמנה וגם אם את רזה.
.
.
.
והלוואי שהצלחתי להאיר עיניים.
והלוואי שאפסיק לקבל 5 הערות כל יום בעבודה על כך שאני רזה.
כי מבחינתי
זו לא
מחמאה.
חג שמח🌟
עם ההטרדה עם ההערות כאלו
זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי
אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)
בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב
כי זה לא פוגעני בעיניהן
אלא שיח מתוך קנאה
ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)
אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון
ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.
ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.
אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...
חיבוק❤️
בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב
לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.
לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.
בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.
ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..
הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰
אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.
אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.
אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...
אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?
כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.
בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂
ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.
אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.
אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.
אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.
שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.
כך גם במשקל.
אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.
אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.
מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,
אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,
ולא בצד השני.
מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏
ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️
של השיח שהוא עליי ולא על האחר.
ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍
אז אין לך מה לחשוש❤️
ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך..
בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.
אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך
זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל
ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!
הזוי ..
ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-
עוד רגע את נעלמת
את בטוחה שאת אוכלת?
מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...
למה את ככ רזה?
ועוד ועוד 🤦
פשוט
לא
רלונטי!!
אוף
והדוגמאות שנתת- בדיוק!
אחד לאחד...
ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.
בתור נערה קראו לי ילדת שואה
עפרון..
ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..
השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -
התאוורורות,
מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,
נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,
מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂
אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.
איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.
מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!
הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.
מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️
ל3 שעות וחצי!
זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.
הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.
מבחינתי זה היה מושלם!!
אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀
יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.
איך היה לך הבוקר?
אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..
(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)
הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.
גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!
אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?
כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר
מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..
לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.
ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...
מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.
אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)
אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים
והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות
היה פה ערב יפה ב"ה.
תודה שוב על הרמת הכפפה!
רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,
ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..
לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...
מקווה שמחר ילך טוב יותר..
הייתי כמעט 3 שעות ללא...
שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.
ואי כזה משמח לשמוע!
קשור מאוד לנושא השרשור
הרב אייל ורד:
הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...
אנא עזרתכן
יוצאים לצפון לשלושה ימים עם הילדים
גילאי שנה עד 12
כנראה שהולך להיות קר אבל לא גשום
יש רעיונות למקומות מתאימים?
לא עולה לי שום רעיון שמתאים עם הקטנצ'יק
מצד שני המזג גם קצת מגביל
ולא רוצה למצוא את עצמי באיזה פעלטון שיש לי גם ליד הבית…
תבורכו!
הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב
למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?
אבל אנחנו מגיעים מרחוק
כמעט לא מכירים את הצפון
ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו
גמישים
זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.
אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.
אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.
זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים
אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..
לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.
בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.
מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו
אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.
אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.
בטח שרוצים טבע
אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד
וכמובן אלביש היטב
הבת שלי רוצה אגמון החולה
זה שווה?
וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים
והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה
החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..
ולכן זה יותר מסלולים יפים
והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...
החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..
אולי איזור הכנרת
יש את מסלול הארבל שהוא מהמם
אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת
ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף
ואז שווה לבקר
למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...
בהצלחה!!
לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב
גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה
וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...
כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...
סכר אלומות -
חונים ליד האתר 'רוב רוי'
והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.
הליכה ממש נעימה וכיפית.
עוד מקום יפה- יער שוייץ
אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-
לא מצליחה לישון מרוב כאבים... 😞
עבר 36 שעות מאז שהתחיל
כל פעם שיש הקלה בעקבות ריקון , כמובן רק עד הקלה, לא מרוקנת יותר מזה.. מיד מתמלא שוב ממש ונהיה כואבבבבב
אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...
בהצלחה יקירה!
לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...
מזל טוב, תרגישי טוב!!
תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים
)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)
ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב
אצלי ממש עזר
עדיין כואב...
ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים
ואני לוקחת אדוויל
אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.
אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).
1. יש מה לקחת משאבת הנקה בתיק לידה?
2. נשים עם ילדים שהיו אחרי הלידה אצל ההורים
אתן מכינות מראש גם תיקים לילדים?
אני לא מבינה איך אני אמורה להתכונן לתיק ללידה וגם בנוסף לשהות בבית שלא שלי. בוחרת בזה בלב שלם אבל זה מאתגר.
מנסה לחשוב מה הכי הגיוני
נראה לי הכי הגיוני להביא מראש את כל הציוד של הבייבי להורים לארון מסודר שם ורק הדברים של הילד הגדול (חח בן שנה וחצי וכבר גדול) יישארו כרגיל בבית פה. אחרי הלידה בעלי פשוט יקח איזה 5/6 בגדים של הילד ושלו ויביא להורים...
נשמע הגיוני? אשמח לשמוע מנסיון של נשים שעשו את זה
מה המרחק מהבית?
אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה
היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא
גרים רחוק. אזור השעה נסיעה...
לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...
אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.
לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה
אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר
אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך
וגם של התנהלות
למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...
אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.
הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.
עוד נקודות
כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים
האם יש שם ואצלכם מייבש
מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(
אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)
תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת
אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים
1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח
2. כן עדיף
תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק
ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי
יש צוות של הבוקר וצוות צהרון בצהריים
סה"כ 7 נשים
מה אפשר לקנות כדי להראות הערכה אישית
כי הילדים ב"ה נהנים ומרוצים אבל שלא יקרע את הכיס?
בעייני כלום.
או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.
או כלום.
הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...
אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד.
אני כבר מאבדת את הראש
האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.
גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.
כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.
טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.
מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה
וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..
כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב
מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך
אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)
לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...
כנראה צריך לגעת איפה לעבוד
גננות מקבלות גם יותר מסיעות
למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד
ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.
כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...
שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט
ולמערכת החינוך בכלל
להתברך בה...
גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.
ולא עולה שקל
לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים
ולא מהבינה......
זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.
לא עוד כוס או קרם לחות לארון....
בחנוכה זה חג החינוך
זה אותם מילים
אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה
והם מתרגשות מאוד משוקולד
או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה
ממש סמלי
ופתק
זה מהמם
(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה
בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..
משהו בנוסף.
אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן
ממש לא צריך להשתגע..
בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..
הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה
עזבו רגע הגיוני או מדעי
יכול להיות שהתחילו לי בחילות שבוע אחרי הביוץ?
נראה לי מופרך לחלוטין
אבל משהו שהתחיל כוירוס בטן (כך חשבתי), פשוט לא נגמר ועכשיו במקום כאבי בטן יש בחילות.
כל מחשבה על אוכל מעוררת בי בחילה
הבטן שלי כואבת מרעב, אבל לא בא לי לאכול כלום.
זה קרה למישהי?
בערב
במהלך היום אני בסדר
ככה גיליתי על ההריון..
לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.
שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️
וואי הלוואי
יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק
אבל נחכה בסבלנות
החמוד בן ה 5.5 חודשים עדיין באמבטיה, תכף אעביר לטיולון.
יש לי עגלה של אינגלזינה אלקטה והטיולון שלו כזה גבוה והעגלה בשימוש ב"ה כבר 3 שנים תכף
אני מתלבטת אם לקנות טיולון של אינפינטי מון שהוא נראה נוח ונמוך ושכיבה מלאה וקליל כזה
או להישאר עם הטילון של האינגלזינה
השיקולים בעד לקנות:
נראה יותר נוח, שכיבה מלאה, וזה נראה שאם אקצה להכניס שם את בת ה3 בנוסף לתינוק מידי פעם זה אפשרי
וגם פחות בלאי של השלד של העגלה, הוא בכל זאת כבר 3 שנים בפעולה…
נגד:
חבל על הכסף יש כבר טיולון
אשמח לעצתכן אני חושבת שאני צריכה לשמוע ממנוסות
בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...
בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.
וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)
הרבה יותר קליל וכיפי.
וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...
לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית
מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?
זה כזה כבד ומסורבל
לא מבינה מה טוב בזה
)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(
אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר
