לא יודע כ"כ במה זה מתבטא, אבל הגיוני שמפני שהוא פחות ופחות חי את העולם אז הוא די לא סגור על רצונות פרטיים וכזה..

לא יודע, מנסה לעלות במחשבתי...

יש לי על זה הרבה תובנות ומחשבות בכללי.. אבל מסקרן אותי לשמוע 

שאנחנו מסתכלים על זה כחוסר איזון, אז ככל שאדם יותר רוחני, תורני הוא מסתכל אחרת על העולם, יותר בהסתכלות של תיקון העולם, שאיפה לתיקון שם ה' ולנו זה נראה מוזר אבל אנחנו בעצם המוזרים...

גם על מדינת ישראל מסתכלים בעין עקומה כי היא לא תמיד הולכת על פי חוקי הטבע (מלחמת ששת הימים וכו'...) זה לא אומר שאנחנו טועים

(מיליארד סינים כן טועים... ) 

אני לא מתכוונת לתורניות בהכרח..

יכול להיות אדם תורני אבל לא בהכרח רוחני

אני מתכוונת על רוחני באופי, מחשבות, שאיפות

ולא בקטע של איך החברה מקבלת אותו.. אלא איך הוא את עצמו.. 

יותר בקטע של איך הוא מתמודד עם התחושות שלו

ואם זה גורם לו לחוסר איזון.. 

איך הוא יכול לקבל את עצמו אובייקטיבית?

וזה קורה המון שאנשים שהם לא הכי חברתיים נמשכים ללימוד תורה כי זה רק הם, הסטנדר והספר ולא צריך חברה (=צולרים) ולכן הם פחות מאוזנים...

אני מסכים להנחה שלך, רק אומר שלעניות דעתי זה יכול לבוא משני מניעים שונים לגמרי

ולאו דווקא אנשי ספר

שוב, יש אנשי ספר שיכולים ללמוד שעות תורה

והם בכללללל לא רוחניים.. 

לא יודעת אם הבנת למה אני מתכוונת.. 

לא ראיתי ששלחת את ההודעה 

העולם הרוחני בנוי ממחשבה וממעשה, אורות וכלים.

מצד האמת החלק החשוב זה המחשבה (=העומק המחשבתי, הרגש, הכוונה וכו'), אבל כדי לתפוס אחיזה במציאות הוא צריך את המעשה (=הלכה, לימוד, עבודת מידות).

כשיש חוסר איזון ביניהם אז מקבלים אורות בלי כלים (רוחניות בלי משהו ממשי שיחזיק אותה), או כלים בלי אורות (מצוות בלי תוכן כמצוות אנשים מלומדה, כמו שאומרים "מצווה בלא כוונה כגוף בלי נשמה").

וזה נכון גם בנפש - אדם רוחני ייטה לחוסר יישום וגבולות ואדם מעשי ייטה להתעסקות בפרקטיקה ופחות בתוכן ובמהות.

לא יודעת אם בעולם הרוחני אבל פחות קשה.

ולא יודעת גם אם זה תלוי רק במשבר.. 

המשבר פותח אולי איזה צינור להתעלות

אבל רוחניות מצד האופי של בני האדם יכולה להיות ברגעים הכי פשוטים של החיים.. 

אדם שמתייחס לרוחניות כאל מטרה בפני עצמה- לא ישיג אותה.

אנחנו רוצים להידבק בד'. המטרה היא לא שנהיה יותר רוחניים.

יפה מאוד! ולא משנה אם זה עונה על השאלה...

בהחלט מרשים

ולדברייך.. אני לא יודעת למה חושבים שרוחניות זה ניתוק החומר

אני מרגישה שרוחניות זה לחוות איזה משהו שהחומר לא ייתן.. אבל לא כמטרה להתנתק מהחומר

אין לי מטרה כזאת.. לפחות ממה שידוע לי חח

יש משהו ברוחניות שיותר מספק, מעניין, מרתק, מעשיר וכו'..

אולי זה כן בעיה לשאוף לרוחניות בלי קשר.. כי זה לא העניין בעבודת ה'. מסכימה לגמרי.. 

ולגבי האגואיזם, לא הבנתי למה שזה יגרום לזה? איך בדיוק?

ואי אפשר באמת לדעת. יש צדיקים שחיים כביכול חיים פשוטים, ולנו אולי נראה שהם רגילים לגמרי

אבל יכול להיות שהראש שלהם בכלל בעולמות אחרים...

לי יצא לראות כאלה ששואפים לרוחניות, ונשמעים רוחניים.. ושאצלם פשוט המעשה פחות בא לידי ביטוי (לא מצוות. בכללי מעשים של יום יום.. ) ולכן יכול לבוא מכאן חוסר איזון לעולם.. 

להיות אדם אחראי, סדר יום, להביא פרנסה וכו'

לגבי האגואיזם, אני מבינה עכשיו למה התכוונת.. מסכימה לגמרי. ממש נכון. למרות שאפשר להיות מדקדק במצווה קלה כבחמורה, ולהיות מאוד רוחניים.. זה שאדם מאוד רוחני זה לא אומר בהכרח שהוא יתחיל לזלזל במצוות מעשיות. אולי הפוך. הרוחניות עוזרת לו להרגיש את המצוות..אבל מסכימה שזה בהחלט לא העיקר בעבודת ה'- הרוחניות.

ולגבי הצדיקים זה לא סותר- רוחני זה לאו דווקא במעשים שנראים מוזרים. נכון שיש כאלה שזה מתבטא אצלם בדברים חיצוניים כמו להתלבש קצת מוזר, או לעשות דברים קצת שנראים חריגים בעיניי הסביבה.. אבל זה יכול להתבטא כמשהו מאוד פנימי ומוסתר. 

ב"ה לא נתקלתי בזה.. אבל נשמע לי קצת מנותק לתורה מי שיחשוב ככה.. 

וכן, מסכימה ממששש... בדיוק קראתי על זה משהו עכשיו  

חח סבבה צודקת 

@לב אוהב שמחה שפתחת את השרשור הזה, בזכותו קראתי את המילים האלו.

השתדלות !

 כתבת מילים שהתיישבו אצלי במקום פנימי ונגעו שם בנקודה מסוימת. 

תודה לך על המילים האלו והקודמות שכתבת. יש בך הרבה הבנה של דברים דקים ועמוקים.

הזכיר לי את התורה הזאת (ליקוטי מוהר"ן תנייא קטז)

סִפֵּר, שֶׁכְּשֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, סִפְּרוּ לוֹ שָׁם הַחֲשׁוּבִים שֶׁהָיוּ שָׁם שֶׁבָּאוּ מִמְּדִינוֹת אֵלּוּ וְקָבְעוּ דִּירָתָם שָׁם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כַּמְפֻרְסָם וְסִפְּרוּ לוֹ, שֶׁקּדֶם שֶׁהָיוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לא הָיוּ יְכוֹלִים לְצַיֵּר לְעַצְמָן שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא עוֹמֶדֶת בְּזֶה הָעוֹלָם וְהָיוּ סוֹבְרִים שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי לְפִי גּדֶל קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַמְבאָר בַּסְּפָרִים וּמְפרָשׁ בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה מַעֲלַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים וְהַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ מְפָרֶשֶׁת כָּל גְּבוּלֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְגדֶל מַעֲלָתָהּ וּקְדֻשָּׁתָהּ הֶעָצוּם וְהַנּוֹרָא מְאֹד מְאֹד עַל כֵּן לא הָיוּ יְכוֹלִין לְצַיֵּר לְעַצְמָן בְּעֵינֵיהֶם שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה בְּזֶה הָעוֹלָם עַד אֲשֶׁר בָּאוּ לְשָׁם וְרָאוּ, שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בְּזֶה הָעוֹלָם מַמָּשׁ כִּי בֶּאֱמֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא כְּמוֹ מְדִינוֹת אֵלּוּ מַמָּשׁ וַעֲפַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא בְּמַרְאֶה וּדְמוּת כְּמוֹ עֲפַר מְדִינוֹת אֵלּוּ מַמָּשׁ כִּי מַה שֶּׁמְּבִיאִין לִפְעָמִים עָפָר לָבָן מִשָּׁם זֶהוּ רַק בִּמְקוֹמוֹת פְּרָטִיִּים וְגַם בִּמְדִינָה זוֹ נִמְצָא עָפָר לָבָן וְעָפָר שֶׁל נֶתֶר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת אֲבָל עִקָּר הֶעָפָר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא כְּמוֹ עֲפַר מְדִינוֹת אֵלּוּ מַמָּשׁ כִּי בֶּאֱמֶת בִּדְמוּת וּתְמוּנָה אֵין חִלּוּק כְּלָל בֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבֵין שְׁאָר מְדִינוֹת, לְהַבְדִּיל וְאַף עַל פִּי כֵן הִיא קְדוֹשָׁה מְאֹד מְאֹד בְּתַכְלִית הַקְּדֻשָּׁה עֲצוּמָה וְנוֹרָאָה מְאֹד אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לַהֲלך שָׁם אֲפִלּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת וְכוּ כַּאֲשֶׁר הִפְלִיגוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְכָל הַסְּפָרִים בְּעצֶם קְדֻשָּׁתָהּ הַגְּדוֹלָה וְהַנּוֹרָאָה.

וְסִפֵּר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, זאת כִּי הוּא עִנְיָן נִצְרָך מְאֹד לְכַמָּה עִנְיָנִים שֶׁבְּנֵי אָדָם נְבוּכִים בָּהֶם בְּטָעוּתִים כִּי יֵשׁ טוֹעִים סוֹבְרִים שֶׁצְּרִיכִין לְהַכִּיר אֶת הַצַּדִּיק אוֹ שְׁאָר דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה לְהַכִּירוֹ בְּפָנָיו בְּצַלְמוֹ וּדְמוּתוֹ שֶׁיִּהְיֶה מְשֻׁנָּה בִּדְמוּתוֹ וּבִתְנוּעוֹתָיו דַּיְקָא וּבֶאֱמֶת לא כֵן הוּא כִּי הַצַּדִּיק הוּא בִּדְמוּת וְצֶלֶם כְּכָל הָאֲנָשִׁים וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי וּשְׁאָרֵי בְּנֵי אָדָם אֵינָם בִּדְמוּתוֹ כְּלָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאִישׁ הַכָּשֵׁר נִדְמֶה, שֶׁהוֹלֵך עִם כַּרְכָּשׁוֹת וְדַקִּין כְּמוֹ שְׁאָר בְּנֵי אָדָם וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי וְכֵן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת הִיא מֻבְדֶּלֶת וּמֻפְרֶשֶׁת לְגַמְרֵי מִשְּׁאָר אֲרָצוֹת בְּכָל עִנְיָנֶיהָ וּבְחִינוֹתֶיהָ וְאָמַר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהּ רָקִיעַ אַחֵר מִשְּׁאָר אֲרָצוֹת וְכַמּוּבָן בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת תְּרוּמָה (ועין זוהר ויקהל ר"ט) אַך אַף עַל פִּי כֵן בְּגַשְׁמִיּוּת לְפִי מַרְאֵה עֵינֵי הָאָדָם אֵין רוֹאִים שׁוּם שִׁנּוּי בֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִשְׁאָר אֲרָצוֹת כִּי אִם מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַאֲמִין בִּקְדֻשָּׁתָהּ, יָכוֹל לְהַבְחִין קְצָת הַהֶפְרֵשׁ כְּמוֹ כֵן הַצַּדִּיק וְהָאֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים לְעֵרֶך שְׁאָר הָעוֹלָם שֶׁבֶּאֱמֶת הֵם דּוֹמִים בְּכָל תְּנוּעוֹתֵיהֶם כִּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם בִּדְמוּתָם וְצַלְמָם וְאֵין בֵּינֵיהֶם הֶפְרֵשׁ בְּגַשְׁמִיּוּת לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי בָשָׂר וְאַף עַל פִּי כֵן בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אָנוּ מַאֲמִינִים שֶׁהֵם מֻפְרָשִׁים וּמֻבְדָּלִים לְגַמְרֵי כִּי אִישׁ כָּשֵׁר הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל מִכָּל שֶׁכֵּן הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים

לפעמים בנות סבורות, ש"רוחני" זה סוג של רחפן כזה.

מצד האמת, זה לא כך.

ומסכימה עם שאר הדברים...

זה סוג של חיבור לרוחניות, אבל זה לא אומר שיש ניתוק מהחומר

אפילו אולי הפוך

לא דברתי על אנשים שהשיגו איזה השגה של ניתוק מהחומר

אני מדברת על אנשים פשוטים שפשוט עולם הרוח מאוד מדבר אליהם...

פחות הבנתי מה הכוונה שיש שתי רוחות בנפש הקדושה.. 

/forum/f76

ביישוב עינב יש כולל מאוד חמוד וגם קהילה גדולה ובנו עכשיו שכונה חדשה 

כשאני מקשיב למישהו ביחס לעולמו הפנימי, מה שמעניין ומעסיק אותו אני מרגיש שאני פותח צוהר לעולם שלו.

וכן, להיפך, שמישהו מקשיב לי וממוקד בי ובעולם שלי, אני מרגיש שהוא מתחבר אלי.

במקרים שתחומי העניין הם שונים אז העניין יותר בולט. כשאיש מקשיב לרעהו בצורה אקטיבית בנושא שאין לו בו יד ורגל, זה יכול לעורר חיבור גדול.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לגודל שלו.

וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?

ולכן דיברתי על זה ולא על בוגרות. 

הוא כתב שהתחיל לצאת לדייטים לפני חצי שנה. מי ישמע כמה גדול הוא יכול להיות... לא בקטע רע, אבל לכן אמרתי גם על בחורות יותר גדולות. בדרך כלל זה גורם להיות יותר בשלים.

בוגרות ובשלות בהחלט

בשלות לרוב באה עם הגיל. ולא כל בחורה בת 18-19 בשלה 

נכון שזו הכללה אבל בעיקרון הפנימי פה  צריך לכור שיש גילאים שבהם לא בטוחים במה שועשים

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.

בגלל הגיינה לקויה.

משאר הבחינות היה די סבבה, אבל ממש התביישתי להיות לידו. דיברתי עם מי ששידך, לא אמרתי בפירוש מה הפריע לי, והוא שכנע אותי לצאת פעם שנייה. קיוויתי שהיה משהו חריג באותו היום, אבל מסתבר שלא היה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!