השאלה שלי היא אם אבא שלי נניח הולך ע"פ המשנב אני יכול ללכת ע"פ הבן איש חי אם מצאתי שדרכו בהלכה נכונה (לענד.

והנה בדין דואל תטוש תורת אמך דבר זה מסובך מאד וכמדומה לי שלא מצאנו בזה דבר ברור ובגמ' פסחים נ"א בבני בישן נהוג 

דלא אזלו מצור לצידון במעלי שבתא אתו בנייהו קמיה דר"י אמרו לו אבהתין אפשר להו אנן לאאפשר לן א"ל כבר קיבלו 

אבותיכם עליהם שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך ובשו"ת חו"י סי' קכ"ו נשאל מבן תורה אי מחויב לנהוג 

פרישות ותעניתים שני וחמישי שנהג אביו בנדר כל ימיו ותמה האיך מצינוידינו ורגלינן בכל דור ודור הא יש חסידים מופלגים 

בחסידות ותעניתים ואין הבנים נוהגין במילי דחסידות ההם אף כי הם צדיקים וישרים ולחלק יצא בין מנהג שנתקבל 

מאדם אחד ובין מנהג שנתקבל מכל הצבור או עיר אחתאו קהילה אחת דמה שקיבלו כל הציבור קיבלו עליהם ועל 

בניהם אבל קבלת יחיד אין על הבן חיוב להחזיק בקבלת אביו ובכל חומרותיו ומנהג עיר או ציבור נמי שנוי הוא לענין 

שאם יצא ממקום שנהגו למקום שאין נוהגיןחל מיד קבלת ומנהג העיר השנייה שהלך לשם דהכי היתה קבלתם מתחילה

 מסתמא ע"ש. וקצת אמרתי ראי' מהא דאמרו ז"ל אנא כחלא לגבי חמרא גם אמרו אבוך במאי זהיר טפי משמע דהבנים

 לא היו נוהגים בכל החומרותשל אבותיהם דאל"כ האיך אמר אנא כחלא הא אסור לעשות כן. 

אלא דצ"ע מירושלמי הביאה הרי"ף פסחים הנ"ל דנראה דס"ל דקבלה הוי איסור עולם וכ"כ בטא"ח שלהי הל' יו"כ ועיין 

ר"ן פסחים הנ"ל והרשד"ם יו"ד סי' מ' הביא מחלוקת הפוסקים בזה וחידש דדוקא בדבר שמן הדין הי'מותר לכ"ע אם 

נהגו בו איסור אפשר להתיר אם ישאל עליו אבל בדבר שנחלקו בו חכמים ונהגו במקום אחד כדברי האוסר אין לו היתר 

עולמית וכתב שהרא"ש מודה לזה גם מה שאמרו שיש היתר על ידי שאלה איננו אלאבמה שאסרו בני מקום על עצמם 

בדבר חדש אבל מנהג אבותיהם א"א להתיר וראי' מבני בישן הנ"ל והפר"ח א"ח סי' תצ"ו בפרט השמיני חלק עליו דע"י 

שאלה וחרטה מתירין אפילו שאר דברים ע"ש באריכות גדולה והק"נפסחים הנ"ל הקשה אפר"ח ובחי' למס' פסחים 

כתבנו דדברי הק"נ תמוהים וכנראה דגירסא מוטעת נזדמנה לו בדברי הרא"ש ובדברי ר"ח פסחים הנ"ל מפורש

 כהפר"ח ע"ש ועיין פר"ח יו"ד סי' ל"ט. 

ובאמת כי עלה בלבי לומר דמה שאמרו דבן חייב בקבלת אביו נמי לא אמרו אלא אם קבל אביו על עצמו עד שלא נעשה

 הבן בר מצוה והוי קטן אבל לאחר שנעשה הבן גדול הרי הוא אדם בפני עצמו ואין קבלת אביו עליולחייבו מועיל וקצת 

ראי' לדבר מנזיר (כ"ח ע"ב) האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר ובגמ' נחלקו ר"י ור"ל אי הלכה 

למשה מסיני הוא או מטעם חינוך ובדף כ"ט ע"ב מייתי תנאי עד מתי מדיר את בנובנזיר רבי אומר עד שיביא שתי שערות 

רבי יוסי בר"י אומר עד שיגיע לעונת נדרים ועיין תוס' שם ד"ה ואמאי והנה נראה דאפילו להדיר בנזיר שיכול להדירו אינו 

אלא כל זמן שהוא קטן אבל לכשנתגדל אין כח על האב לקבלובשביל בנו וא"כ י"ל הכ"נ לענין קבלת מנהגים וכיוצא בו 

דוקא אם קבל קודם שנעשה בן י"ג אבל לאחר שנעשה בן י"ג אין קבלת אחרים עליו כלום וצ"ע כי לא הרשני הזמן לברר 

הדבר. 

וחזות קשה ראיתי בשו"ת זכרון יוסף יו"ד סי' י"ד הביא קושית החו"י הנ"ל ותי' ג' תירוצים ופלא שלא הרגיש במחלוקת 

הפוסקים בזה וחילוק אחד חילק בין אם נהג הבן כבר בעצמו בפרישות זו שקבל עליו אביו או לא נהגדאם נהג הבן עצמו 

לאחר שגדל בקבלה זו הו"ל אצלו ג"כ קבלה ואינו יכול לחזור בו ע"ש ועיין ס"ח סי' תתקס"ט אמר רב יצחק לרב שמן 

בר אבא הני ביעי חשילתא שריין ואת לא תיכול משום ואל תטוש תורת אמך ומשמעדתלמיד אסור לשנות מה שרבו 

אוסר אפילו שלא במקומו ע"ש ובשו"ת מרן הח"ס בהשמטות על ח"מ סי' קפ"ח כתב דבני ישראל כל הנלוים יחד נעשים

 כעם אחד מעיקרא ולא מיבעיא במנהגים שאין בו חשש איסור אלאאפילו כל שיש בו קצת נדנוד איסור כגון התעניתים 

לאחר הפסח שהאשכנזים אינם מתענים ולא נופלים על פניהם משא"כ הספרדים ועיין מג"א סי' תכ"ט סק"ו כיון שנתחברו 

יחד הותרו אותן ימים רק החומרות שנוהגיםבהוראת או"ה כגון בבדיקות וחלב וכדומה כל אחד יחזיק במעוזו ולא ישנה 

וכנראה משם דדוקא כשלא יצא לעיר אחרת אלא נתייחדו יחד אבל אי יצא לעיר אחרת הכ"נ דגם בזה הי' מותר כן

 נראה לכאורה למעיין שם היטב. 

וראיתי מה שציין מעכ"ת לשו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' ס"ו וח"ה סי' פ"א בנדון כזה ויצא להחמיר ולא להקל שהוא 

איסור גמור כיון שנהגו אבותינו זה מאות בשנים שלא לגלח הזקן ויש בזה משום לא תטוש תורת אמך ובפרטבנ"ד 

שהוא סייג גדול ובזוהר החמירו מאד בדבר והיכא דאין הזוהר חולק על הש"ס קיי"ל כהזוהר לכ"ע ולפ"ז ה"ז 

דין גמור שלא לספר הזקן במספרים ולפ"ז לכאורה אין להקל בדבר כלל ע"ש. 

איברא דמתוך דבריו הראה לן בדידן להקל שהרי כתב שם וז"ל ולזה אודיע בקיצור אשר לדעתי הוא איסור גמור 

במדינתינו שנהגו אבותינו זה מאות שנים שלא לגלח הזקן והנה מדכתב במדינתינו דוקא משמע דבשאר מדינות

המלך כל אחד יחזיק מנהגו וכן כתב שם בסמוך להדיא וז"ל ונהי שבמדינות שלא נהגו להחמיר בזה אין להרהר 

אחריהם אבל במדינתינו שנהגו מעולם להחמיר בזה ה"ז מנהג מחמת סייג וגדר ומוטל על כולנו לקיימו וכו' ע"ש

הנה כתב מפורש דבמדינות שנהגו להקל בזה אין להרהר אחריהם ובתשובה אחרת הארכתי בזה ואשלח לו צילום

 ממה שכתבתי בזה במקום אחר. עכ"פ במדינתינו ארה"ב שאנו בה ליכא מנהג ברור בזה להחמיר אדרבה הרבה

מספרים הזקן והגם שא"א לומר שכן נקבע המנהג שהרי פה לא היו גדולי ישראל בימים הקדומים לקבוע מנהג ע"פ 

התורה מ"מ כיון דבאו לכאן אנשים מכל המדינות ליכא למימר איקבע מנהגא לכן נראה מדין אל תטוש תלוי במה

 שכתבתי לעיל ואם הוא ממדינות שהיו מקילים במספרים או שאבותיו באו משם יש להקל בו אבל אם הוא ממקומות 

המחמירים ודאי דכיון שקבלו עליהם לפסוק כהאר"י וכזה"ק מאן יקל ראשו ואין לך גדר גדול לקדושהוליראת שמים 

מלגדל פאות הראש והזקן. 

שכל אחת מהעדות מחויב הוא ;לקיים אל תטוש& ;תורת אמך, כמו שהדבר נהוג ועומד בעניני איסור והתר ועניני חיי 

משפחה, בין לקולא בין לחומרא, וחלילה לפרוץ בזה פרצות, כי;קבלת אבות ;היא קיומה של תוה"ק, שאל אביך ויגדך כתיב, 

ולר"נ שבת כ"ג כל מילי דרבנן מהאי קרא ילפינן לברך עליהם וצונו. 

חיוב מנהג מדין ''אל תיטוש תורת אמך'' מוזכר פעמיים בגמרא. אבל:

א. בשני המקרים מדובר במנהג מקום - לגבי בני בישן שהוא מקום ('אבותיכם' הם הדורות הקודמים שגרו שם) ולגבי רב שמן שהגיע לארץ מבבל וכנראה התכוון לחזור (ואכן חזר). לגבי התוקף של מנהג מקום יש מקורות נוספים, למנהג אבות לעומת זאת אין כל מקור.

ב. מדובר במנהגים להחמיר, שבהם יש כוח למנהג לאסור את המותר (וגם זה רק באופן חלקי כמו שמזכירה שם הגמרא בסמוך לגבי מנהג מקום נוסף להפריש חלה מפת אורז), לא על עיקרי דינים. כלומר מדובר על תוספת חומרה ולא על פסיקת הלכה. לבסס על ה'דרשה' או האסמכתא הזו שאותו המעשה יהיה ליהודי אחד איסור תורה ולשני מותר לכתחילה רק כי הסבים שלהם נולדו במקומות שונים זו הוצאה חמורה מההקשר.

ג. מדובר על מנהג מסוים בדין מסוים (למשל איסור קטניות), לומר 'אני עושה הכל כרב פלוני' זה לא מנהג. ובפועל זה גם לא קיים, למשל אשכנזים נהגו כרמ''א (לא שזה היה נכון אבל נניח) עד לפני מאה שנים שהגיע המשנ''ב ועכשיו המנהג הוא ללכת לפיו (כנ''ל).

"אמר מר עוקבא: אנא, להא מלתא, חלא בר חמרא לגבי אבא, דאילו אבא - כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא, ואילו אנא - בהא סעודתא הוא דלא אכילנא, לסעודתא אחריתא - אכילנא" (חולין קה ע"א)

הנה מנהג אבות ומפורש שלא חייב את הבן.

אני נוטה להאמין שגם הם (לפחות הראשונים שבהם) רואים זאת כאסמכתא, אבל זה קשה כנ"ל.

והחילוק שלי מסביר את ההבדל - כאן מדובר במנהג מקום המחייב וכאן במנהג אבות שלא.

גם במקרה של רב שמן מדובר על מנהג (אכילת איבר מדולדל, שהוא מותר ונהגו בו איסור כי דומה לאבר מן החי), אמנם אפשר להבין את מנהג בבל כעיקר הדין או כחומרא בעלמא (לענ''ד מחלוקת רש''י ורמב''ם, שו''ע נקט כרמב''ם) אבל בין כך ובין כך החיוב להמשיך במנהג הוא ודאי לא מעיקר הדין שכן ר' יוחנן מדגיש שמעיקר הדין מותר - וזה הבדל גדול בין משמעות חיוב המנהג שבתלמוד למה שגוזרים ממנו היום (כלומר שלשיטת ר' יוחנן אפילו לבן בבל, ואפילו לשיטת רש''י, לא מדובר באיסור אבר מן החי אלא רק איסור מדין מנהג, ואילו היום נוהגים לחשוב שההלכה עצמה מעיקרי הדינים משתנה על פי המנהג).

הערה נוספת: כפי שרמזתי בסוגריים ב-ב' במקרה של מנהג טעות שמבוסס על טעות בעיקר הדין, או שיש ממנו חשש שיטעו בעיקר הדין, אז המנהג לא רק שאינו תקף אלא יש לבטל אותו במופגן. לכן גם קשה לומר שמנהג בני בבל בהנחיה של ר' יוחנן לרב שמן היה מעיקר הדין.

נכון שהייתה מחלוקת בין ר' אמי לר' אסי - אחד אסר מעיקר הדין ואחד התיר.

אבל השאלה היא אם המנהג שהיה בבבל הוא כי נהגו איסור מעיקר הדין או בתור מנהג לחומרא.

לענ''ד נראה שר' יוחנן הבין שהמנהג בבבל הוא מנהג לחומרא, ולכן הורה לר' שמן להמשיך במנהג - והדגיש שמדובר במנהג ולא מעיקר הדין "שריין, ואת לא תיכול משום 'ואל תטוש תורת אמך'". 

ונראה שכך גם הרמב''ם הבין את טעם המנהג הנ"ל (שבזמנו של ר"י היה מנהג בבבל אבל היום כשבטל מנהג אר"י הוא מנהג כל ישראל) : "הרי זה אינו אסור מן התורה שהרי יש בו מקצת חיים, ולפיכך אין מסריח, ואעפ"כ אסור לאכלו ממנהג שנהגו כל ישראל מקדם שהרי הוא דומה לאבר מן החי"

לגבי בני ריינוס:

קודם כל - לא מדובר במקור חז''לי, כך שאמנם הדברים צריכים לימוד אבל הם לא נכנסים יחד עם המקורות החז''ליים ללמוד מהם (לפחות לא באותה הרמה ולא להקיש אליהם).

דבר שני - גם שם מדובר המנהג מקום, ובמחלוקת ולא בדבר אסור להדיא שהותר על בסיס המנהג ואם כבר להיפך - שאר המקומות אסרו מחמת המנהג ("וכן מנהג בכל מקום, מלבד בני ריינוס"), והנקודה העיקרית היא שבסיס ההיתר הוא לא המנהג אלא ''שכבר הורה להם זקן'' כלומר שזו פסיקת המרא דאתרא ובזה יש חיוב בלי שום קשר למנהג.

1. מקבל את החילוק בין מקור חז"לי לשאינו.

2. טענה מעניינת, אני לא מספיק בקי בדיני חלב כדי לראות אם המקור היה לאסור או להתיר.

3. וביחס להערה על מרא דאתרא, לכאורה זה ומנהג המקום פחות שייכים כיום כי אנשים נעים בין מקומות ויש הרבה רבנים בכל מקום. (שמעתי פעמים רבות בשם הרב יעקב אריאל על מנהג המקום שלא קיים כיום, על המרא דאתרא אני מניח שזה אותו עניין.) 

אני לא משוכנע, אני חושב שמנהגי העדות הוא הגורם העיקרי לשחיקת הסמכויות האלו ולא המציאות התחבורתית.

בכל אופן אני מסכים שהגיע הזמן שלארץ ישראל (אם לא לעולם היהודי כולו) יהיו מנהג אחד ומקור סמכות אחד.

כי כאמור למנהגי העדות אין מקור, ולעודד לכתחילה מצב ש"נעשית תורה כשתי (או עשר) תורות" כך שליהודי אחד דבר יהיה איסור תורה ולשכן שלו מותר לכתחילה - רק כי הסבים רבים שלהם נולדו בארצות שונות - זה גרוע אפילו כשעדיין אין סנהדרין.

מה גם שככל שמתבצרים בחלוקות למנהגי העדות הדרך לכינון סמכות אחת מתרחקת.

כמו כן, אני לא קורא לבטל מנהג אחד או כמה מפני האחר אלא לבטל את כולם באופן שווה.

ושים לב - הוספתי הערה בעריכה.

אבל כל עוד אין תשובה מניחה את הדעת לטענות שלי אני לא רואה סיבה לעודד לכתחילה את המשך חורבן היהדות שבחלוקת ההלכה בין עדות שנגרם לנו מהגלות כמו שהצעת ועד אז -, אפילו שרוב גדולי ישראל ממשיכים לאחוז בהם.

כמו שהסברתי, בגמרא זה לא ההסבר - לא מדובר במנהג אבות אלא מנהג מקום, ולא מדובר על פסיקת הלכה אלא על מנהג. אתה רואה שגם המשנה הלכות עצמו מודה שאין בזה דבר ברור ומוצא ראיות לסתור.

כמו שהערתי - נראה שגם גדולי ישראל לא מצאו לזה מקור ברור אלא יותר אסמכתאות, ואולי בזמנם היה נצרך לתת סמכות למנהגי הקהילות כדי להעמיד את הדת בגלות אבל במצב היום בארץ זה חורבן התורה כמו שכותבים חז''ל על זמנם.

לתלמידי הרב עובדיה שטוענים שבארץ כולם חייבים לנהוג כמרן הב''י שכן הוא מרא דאתרא דאר''י - שהב''י עצמו כותב מספר פעמים בשו''ת אבקת רוכל שהמרא דאתרא של אר''י הוא הרמב''ם...

יש הרבה מקורות לפסיקה כרמבם,במצרים,א"י,תימן,וסוריה

פשוט במשנה שצריך לתקוע בשבת, ואנחנו מפספסים זכות אדירה של מצווה חביבה כל שנה שבה ר"ה חל בשבת.

שום וורט חסידי לא ישנה זאת, גם לא אם האדמו"ר הוא הבן איש חי.

מצוות שופר היא כמו כל מצווה אחרת שצריך להשתוקק לקיימה, ומתבטלת מאיתנו באונס גמור, שאין בו רצון כלל, מחמת המצב הרוחני הירוד של עם ישראל. בדומה למצוות המקדש והקרבנות, הארץ והיובל, מצוות התלויות בבית דין סמוכים, מצוות המלוכה, ומצוות התלויות בנביא.

אנחנו נאלצים לבטל אותה מחשש (אמיתי וענייני!) של טלטול של ההמון ברשות הרבים, והיה ראוי לבכות על כך בראש השנה, אלא שכבר לימדונו עזרא ונחמיה: "הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַ-ה' אֱלֹקיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כׇּל הָעָם כְּשׇׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה."

אז לא בוכים על כך, לפחות בעיצומו של יום, אך ההחמצה מלקיים את המצווה לא נותנת ללב מנוחה.

אני לא.

ככה קבעו.

לא צריך לתקוע. אז לא תוקעים.

ולא צריך להצטער יותר מדי.

ביום ראשון תשמע שופר

מהתורה לא מניחים תפילין בשבת.

לפי הירושלמי זה נכון גם על שופר בגבולין. לפי הבבלי מן הדין תוקעים, אלא שגזרו.

לא ברור לי שזו אכן כוונת הירושלמי, שהרי קשה מאד מהמשנה שמפורש שתןקעים ביבנה בשבת, ובכל מקום שיש בית דין, וצריך לדחוק מאד שזו תקנה זכר למקדש כמו לולב בחול המועד. הרבה יותר פשוט לפרש בירושלמי שמדובר בכעין אסמתכא שלא לתקוע בשבת, ולא בדרשה גמורה.

לפי מה שאנו פוסקים כמאן דאמר ש'שבת לאו זמן תפילין', אין כלל מצווה בהנחת תפילין בשבת. כאן בפירוש יש מצווה, רק שחכמים החליטו שעדיף לוותר עליה מחשש שעמי הארצות יעברו על איסורי מלאכה.

אם אתה חושב שהציבור היה עובר על איסור טילטול בשבת בימינו אז אין מה להצטער כי חז"ל מצילים אותנו מעבירה חמורה בעזרת שב ואל תעשה.

אבל אם אתה חושב שבימינו כבר הטעם הזה לא נכון אז יש להצטער מאוד על כך שאנחנו עדיין נושאים את קללת הגלות בה אי אפשר לבטל את דבריהם ואנחנו עדיין חסרים את הסמכות המתאימה. במצב כזה אנחנו "סתם מפספסים" את השופר, ועל זה אפשר בהחלט להצטער.

אני, (לאחר לימוד הלכות עירובין בעיון) משוכנע בהחלט שמדובר בחשש קרוב ואף וודאי. אפילו לפי הדעה הדחוקה והבלתי מסתברת שרשות הרבים היא דווקא מקום שעוברים בו 60 ריבוא אנשים, ברור שאם יורו לתקוע בשופר, אנשים יטלטלו באיסור.

אמנם אף שהגזרה שרירה וגם מציאות ימינו מצדיקה אותה, יש להצטער הרבה גם על חילולי השבת, וגם על כך שנמנעת מאיתנו מצווה כה חשובה ויקרה. בסוף אם כולם (כולל הדתיים) היו שומרים שבת כדין, לא היה מקום לגזור והיינו ללא ספק תוקעים כאשר נצטווינו.

עד שמרוב חיבתם למצוות תקיעת שופר הם עלולים לטלטל בשבת ולעבור איסור.

אם אתה משוכנע בהחלט שבכל שבת שהיא אנשים עוברים על איסור טילטול בגלל המסקנות אליהן הגעת בלימוד עירובין אזי יש להצטער על 52 חילולי שבת כל שבת, ומה לך דווקא שב-ואל-תעשה בשופר? יש צער גדול יותר על עבירה דאורייתא של המון עמך ישראל. הלא כן?

גם של דתיים. אבל זה לא חידוש, ברור שכולם צריכים להצטער על כך. מה שאני טוען הוא שיש להצטער גם על מצוות שופר שמופרת על ידינו. ולגבי זה, (מסיבה שבכלל לא הבנתי) התרשמתי שלא כולם מסכימים איתי

באתי לכתוב עוד עך כך ונמחק לי, אולי אות משמיים. בכל אופן, כדאי ללמוד את ההלכה ואת המציאות בעניין

כיום ברוב המוחלט של הישובים והערים בארץ יש עירוב כשר

שבדקו מאות עירובין בארץ ובעולם ואומרים שעירוב בחזקת פסול עד שייבדק על ידי מומחה (יתוקן) ויימצא כשר.

מה יעזור להצטער, אם אתה מאמין בה' שהוא מסובב הסיבות, הוא זה שהחליט שיגזרו חז"ל,ומה לך עצב

לא חז"ל, אלא עמי הארצות שמחמתם גזרו חז"ל, בצער רב, שלא לתקוע.

לך תקע בשופר מסכן שלי

גם על זה לא צריך להצטער?

הבית נחרב בשל חטאינו, הגזירה נגזרה בשל שגגתנו. בבית תלויות רוב המצוות, הגזירה מבטלת לנו מצווה רק אחת לכמה שנים. פרופורציות.

תיכף תבכה שאתה לא יכול לייבם אלמנה.

שנה טובה

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

מהמהדורות הישנות)

באיזה איזור בארץ אתה מחפש?

הלכות שבת, מתוך הספר שמירת שבת כהלכתה בהוצאה החדשה (הבנתי שהספר בהוצאה החדשה כולל בתוכו חלקים א-ב ויש נספח- חלק ג, או שמראי-המקומות וההערות מפורטים יותר, בשונה מהמהדורה הישנה)

ההוצאה החדשה (כלומר מהדורה שלישית) היא רק חלק א' של המהדורה השניה+ הטמעה של הערות ונספחים שהרב נויבירט הוציא בקונטרס נפרד כמה שנים אחרי המהדורה השניה.

את חלק ב' (במהדורה הזאת) הרב נויבירט זצ"ל לא הספיק להוציא בחייו. לאחרונה שמעתי שהוא כן התחיל לעבוד עליה ויש מי שעמלים לסיים, אבל ככל הידוע לי עדיין לא יצא לאור.

לא יודע אם מישהו עובד עליו היום.

לערוך ולהוציא אותה.

למי שמכיר את הסיפור עם שש"כ הראשונה. ביררתי פעם (בכובעי כאוצר החכמה) ומסתבר שהמו"ל (והיום יורשיו) לא מרשים להשתמש בשום עותק שלה לצורך שום שימוש, מאימת הצנזורה הפנימית של העולם החרדי.

את השינויים בחלק א' עשה הרב המחבר זצ"ל, לנוכח הביקורת בתוך הציבור.

צריך להיות חצוף מאד מאד, ולהיות בז לזכר הרב המחבר, כדי לשנות ממש.

אמנם, אנו מכירים תופעות של השמטות (צינזורים), כגון באם הבנים שמחה בהוצאת המשפחה ובדברי החפ"ק בעניין יישוב הארץ, אבל לשנות ממש לא מכיר שהעזו.

עיקר העבודה למהדורה החדשה היא פרויקט המפתחות ועריכה גרפית, ללא התערבות בתוכן.

נקווה שלא יחצו גבולות...

יש הבדלי ניסוח, אין כמעט יותר חומרות. כל מה שכתוב במהדורה הראשונה ב'למעלה', מובלע במהדורה השניה והשלישית בהערות.

(חוץ מקולט שמש, שאכן הרב אוירבאך לא הסכים לקולא וגם המציאות השתנתה לחומרא)

בין כך - כמעט כל הלכות מלאכות שבת, כבר נמצאות בכרך א'. כרך ב' זה דיני הדלקת נרות, קידוש, סעודה, תפילות וכד', ממילא יש שם פחות עניין לחומרות/קולות.

זה הפרקי מבוא והערות נוספות, שבמהדורה השלישית הוטמעו בתוך כרך א. (בחלקים שנוגעים לו, לכרך ב. לא זכינו)

"המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו" (משנה שביעית י' ט')

פרשת השבוע, פרשת ראה, עוסקת בין היתר במצוות שמיטת כספים. לפי מצווה זאת בסוף כל שנה שביעית שומט יהודי את כל חובותיו. לכאורה במצב זה לא ינתנו הלוואות והכלכלה תשותק, לאנשים לא יהיה כל רצון להלוות ביודעם שהכסף שלהם יילך לטמיון. פתחתי בציטוט: המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו. שכן יש לו חשיבות רבה בהבנת המצווה. לכאורה יגיד אדם בן זמננו אז רוח חכמים נוחה הימנו, האם בגלל זה אחזיר חוב שאני פטור מלהחזירו? אולם יש להבין שלמשמעות רוח חכמים היתה בתקופות קדומות משמעות שונה מזו שאנו חשים כלפי רוח חכמים היום.

היום ובצדק איננו סומכים על אף איש גדול בעיניים עצומות, לא על ראש הממשלה , לא על הנשיא, לא על חברי הכנסת והשרים, לא על מערכת המשפט, לא על ראשי הצבא, לא על אנשי הרוח והפרופסורים ואפילו לא על הרבנים והמקובלים למיניהם. כולנו חשים שהם נגועים באינטרסים. בזמנים עברו עדיין הייתה בעם ישראל תחושה שרוב הגדולים עניינם טובת הציבור ולא טובתם הם, התחושה הייתה שהם באמת היו חכמים.

כאשר אומרים שהמחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו פירוש הדבר בתקופות קדומות היה שטוב לו לאדם שיחזיר את חובו מאשר שלא יחזיר למרות שפטור הוא מכך. הכיצד? ברגע שרוח חכמים נוחה הימנו האדם הוא בחזקת אדם ישר וכדאי לעשות עמו עסקים. המצב היום הוא שאנשי עסקים גדולים נמנעים מתשלום חובם בטענה שמערכת המשפט מתירה להם לעשות כן. לא הכל שפיט, יש טוב ורע ואדם הגון יכול לקלוט זאת. אדם הגון לא יסכים שאיש נוכל ששתיים מקבוצות הכדורגל בהן החזיק פשטו רגל יחזיק גם בקבוצת כדורגל שלישית. אם הייתה הנהגה ראויה למדינה אנשי עסקים שלא משלמים את חובם היו מנודים, לא הייתה להם אפשרות להופיע בקהל ובוודאי לא לקבל כבוד מלכים.

המטרה במצוות שמיטת כספים הייתה לאפשר לאביונים שבאמת לא יכלו להחזיר את חובותיהם לפתוח דף חדש ולא לחיות כחייבים כל חייהם. המטרה לא הייתה לאפשר לאדם שיכול היה להחזיר את חובו להימנע מכך. אולם אנשים מצאו "חכמים" שאמרו להם שהכל שפיט ואם התורה מתירה להם שלא להחזיר את חובם הם יכולים שלא להחזירו. בשל מצב זה תיקן הלל את הפרוזבול שלמעשה ביטל את מצוות שמיטת כספים.

אבל אם פסיכולוגית זה עושה לך טוב, אז מומלץ (כותב ברצינות)

זה עובד יפה. פחות בגלל האמונה באדמו"ר שלהם זצ"ל ויותר בגלל המבנה של השיטה שלהם שהופך את זה לעובד פחות או יותר בדרך הטבע.

הדבר הבסיסי שהם עושים זה לכתוב מכתב. אנחנו יודעים ממקומות אחרים שעצם זה שכותבים מכתב ומסדרים לעצמנו בראש את הבעיה זה לבד מספיק הרבה פעמים כדי לפתור אותה באמצעים של השכל.

הרבי דרש בקול (שלא לומר צעק) שלא להימנע מלהצביע מהבחירות

ושזאת החובה הבסיסית של כל אחד

למי? הוא לא אמר

נראה שהציונות הדתית יותר דומה בערכים לרבי מאשר החרדים

אין צורך לחפש תשובות על דברים שהרבי דיבר וביקש עליהם במפורש, ספרים על גבי ספרים, שחור על גבי לבן, ועדיין מחפשים תשובות בכוכבים.

חוץ מזה שאגרות קודש זה מושג של חסידים שוטים, הרבי מעולם לא אמר לחפש שם תשובות או לחפש שם ניסים.

הרבי רק ביקש לאגד בספר אחד תשובות שונות בנושאים שונים, שמי שירצה יוכל להיכנס לראות את דעתו.

חיפוש תשובות בספרי קודש זה מושג קדום, יהודים היו פותחים בתנך או בתהילים עם בקשות וחיפוש כיוון.

חסידים אימצו את זה בלי קשר להוראת הרבי, למי שזה עובד, שיהנה.

… לא להכנס לפוליטיקה?

לא להיכנס לפוליטיקה

זאת אומרת לא להקים מפלגה

מהסיבה שאחת העקרונות שלו היא הקמת חזית דתית מאוחדת ובריבוי מפלגות מאבדים קולות

וכנראה גם כדי למנוע מחלוקות בתוך חבד

אבל להצביע מאז ומתמיד הוא ממש דרש מכולם

אם זה מעניין אותך יש ספרים עם הדעות של הרבי על הפוליטיקה הישראלית ודברים שהוא פעל ודיבר עם ראשי ממשלות לאורך כל תקופתו

היו לו דעות נחרצות מאוד וציוניות מאוד גם בנוגע להתנחלויות והחזרת שטחים וגם בנוגע למדיניות לחימה ובכלל.

זה אחד הנושאים היחדים שהרבי היה הכי הכי נחרץ לגביהם, צעק ואפילו בכה.

שאני מניחה שהרבה דתיים לאומיים יפתעו לשמוע.

אמנם חבד נחשבת ל"אנטיציונית" כי לפני קום המדינה האדמו"רים לקחו חלק עם הדעה האורתודוקסית

אבל הרבי מפריד לגמרי בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה.

א. הרבי כתב במכתבים לאנשים מפורשות להצביע.

ב. זה בכלל לא בסתירה לעמדתו האנטי ציונית

ג. הרבי דיבר מספר פעמים על הסדר של אגרות קודש. דיבר במפורש על כתיבה במכתב. והכנסה לדפי ספר. וגם שפותחים ורואים מה התשובה. איך שעושים היום לא הגיע ממנו ממש. אבל לפועל הדברים עובדים

כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

בקישור ששלחת לגמרי כתוב שזה מנהג חסידים

הרבי מעולם לא הבטיח שיקבלו תשובות בדרך נס דרך אגרות הקודש.

הוא ביקש לכתוב לו פדיון נפש, זה עניין שונה לגמרי

כמו דו"ח שכל חסיד כותב לו על ענינו והתקדמות שלו.

בשנות חייו הוא ענה פיזית לכל מכתב ולאחר הסתלקותו חסידים אימצו מנהגים שונים.

גם אם הוא אמר שימצא דרכים לענות (הוא אמר זאת לפני הסתלקותו) הוא מעולם לא אמר על אגרות הקודש

והרבי מעולם לא דיבר על להכניס דפים לתוך ספר ולצפות לתשובה

תשלח את הקישור ששלחת בעצמך

הוא סותר את כל מה שאמרת

.. בין לפני או בין אחרי קום המדינה. הרבי היה נגד החזרת שטחים שבהשגחה עליונה נכבשו על ידינו כולל שטחים שלא כלולים בגבולות ארץ ישראל. הוא מאוד כעס על בגין והליכוד על החזרת סיני. בתרגיל המסריח אכן הוא חשש שהולכים להחזיר עוד שטחים ולכן הורה לאנשיו בכנסת לטרפד את הצעד. מכוון שבעקבות המשך ממשלתו של שמיר באה עלינו צרת האינטיפדה, צרת הטילים של סדאם שבעקבותיה נולד הרעיון של מלחמת טילים בראשם של אוייבנו הוא כנראה הבין שמעורבות של חסידיו בפוליטיקה לבחור ולהיבחר זה לא היעוד האמיתי של התנועה.

...סיעתא דשמייא לאחר קום המדינה הוא הפריד לגמרי "בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה."

ברגע שעשו הסכם שלום עם מצרים והחזירו את סיני הוא הבין שזה תחילת הירידה במסלול תלול שהביא אותנו עד הלום.

הרבי שליט"א אומר להצביע למפלגה שהכי מקדמת את תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל, כמדומני שזה הביטוי המדויק, ויש מחלוקת בחבד האם ג' או המפדל-הציונות הדתית, בן גביר וכו' בבחירות הקרובות מפלגת 'הקהל' רצה ואפשר לומר הרבה שיש להם הרבה מהמאפיינים האלו.

הרי יש מחלוקות בסיסיות כמו:

עליה להר הבית, אחדות העם מול שלמות הארץ, עניין הציונות מול שלוש השבועות ועוד.

עכשיו אני רואה שרשום המפלגה הכי חרדית, אבל תורף העניין הוא אותו דבר, לא משנה מה עושים כל יהודי צריך לקדם את הגאולה ובשביל זה צריך להצביע למי שהכי מקדם את השם, הרבי לא הכריע כי זה לא משנה בדיוק מי, כל אחד מתעסק במה שהוא יכול לקדם את הגאולה, אם זה בהר הבית או בישיבות, מי שבכללי אכפת לו ממה שהרבי רוצה אפשר לראות וללמוד איזה נושאים העסיקו אותו בחיים ועפ זה להכווין את עצמו גם למי להצביע.

אפשר להסתכל באריכות בחבדפדיה בערך בחירות (לא מצליח להעלות קישור).

שעצם ההצבעה לא הייתה קריטית.

יש סיפור על ר מענדל פוטרפעס נראה לי, שעשה מבצעים מחוץ לבחירות, ושאל שמאלני אחד האם הוא רוצה להניח תפילין, אז הוא אמר לו שאם הוא מצביע עכשיו למרץ הוא מניח ר מענדל לא התבלבל והלך להצביע למרץ כדי שהוא יניח תפילין, כי זו הייתה המפלגה שהכי קדמה את הגאולה, שעוד יהודי יניח תפילין.

יחי המלך!

…. לצערי רוב החבדניקים לא יעשו כדבר וימשיכו לתמוך במפלגות שעל מצחם חקוק החזרת שטחים ופילוג בעם ישראל.

הרב בפרוש לאחר התרגיל המסריח סלד מפוליטיקה ולא בכדי הוא לא חזר לאשר לאף מועמד חסדי להציג מועמדות לכנסת. לעניות דעתי גם לבחור זה כלול אם רוצים להיות עקביים.

אני עדין מנסה למצוא עדות לתמיכתו של הרבי במפלגות שמפרות את שלושת השבועות למשל או מפלגות שמעודדות עליה להר הבית.

ואל תחקור במופלא ממך. בטח שלא להציק לאנשים על מה הם מצביעים.

תעשה את מה שאתה צריך לעשות, ודייך.

היא לא המפלגה עם הזקנים הכי ארוכים ושנקראת בהגדרה מגזרית "חרדית”

חרדית היא מי ששמה את התורה בראש מעייניה (התורה ולא בהכרח לימוד התורה)

לדעת הרבי החזרת שטחים זה פיקוח נפש ממש, הוא עודד התישבות, המדיניות הצבאית הימנית שלו, היא פיקוח נפש ממש.

מפלגה 'חרדית' ככל שתהיה שדוחה פיקוח נפש בשביל לימוד התורה היא לא בהכרח חרדית

לא סתם המון מחבד ורבנים מסוימים הצביעו וימשיכו להצביע לציונות הדתית ולא ל-ג.

לכן הדגשתי שאין הבדל בין המפלגה שדואגת לתורה העם והארץ למפלגה הכי חרדית, צריך לשים לב שהרבי דאג מאד לארץ אבל לא על פני התורה והקדושה.

העיקר לקדם את הגאולה, השמירה על שלמות הארץ היא קריטית כביטחון לעם ישראל והצלת נפשות, ולא כאידאיל עליון.

וכמו שכתבתי בסיפור העיקר צריך להיות תמיד בראש! הדאגה להשם ולתורה ולעם ישראל! דבר ראשון גאולה ומשיח!

משיח נאו

יחי המלך!

גאולה גאולה!

… טוב מאוד למה הכוונה אז כדאי שתחשוב על תשובה רלבנטית. כי המעורבות של חסידי חבד במדינה הציונית ובכל העולם כולו עוד מימי מלחמת ששת הימים היא הדוגמא האמיתית לאהבת עם ישראל . מקרה התרגיל המסריח היה מקח טעות היחידי שיש לו השלכות שליליות עד היום.(הסכם לונדון עם המלך חוסן היה מביא אותנו למצב אחר לגמרי היום).

א. זה לא חוקי להצביע תמורת הבטחה ממישהו.

ב. איך הוא יכול להוכיח מה הוא הצביע.

ג. זה לא היה ליד הקלפי בכפר חבד, לכאורה. אז איך הרב פוטרפס - תושב כפר חב"ד - הצביע שם?

ד. אני לא מאמין שחסיד כלשהו יצביע למפלגה חילונית (ובוודאי לא אנטי-דתית) בתמורה לכל דבר שיהיה - לא משנה אם גשמי או רוחני.

בקיצור: הסיפור כנראה לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה.

האגרות לא נועדו להחליף את הוראותיו המפורשות של הרבי.

וכפי שהזכירו לעיל - הרבי הורה, ביקש, התחנן, זעק וכו' שלא יילך לאיבוד אפילו קול אחד, אלא שכולם יצביעו "בלי טריקים ובלי שטיקים".

תצביע למה שנראה בעיניך "הכי פחות גרוע", אבל אל תימנע מהצבעה, אם איכפת לך מהרבי.

ראה לדוגמא בחבדפדיה כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

שמביאים (בציטוט השני בפיסקה זו) את דברי הרבי שמסייג את פתיחת הספרים ל"ענין שלא נתפרשה בתורה הוראה לעשות כך או כך".

הפרשנות של המכתבים באגרות קודש - היא מאוד סובייקטיבית.

וזו אחת הסיבות מדוע אין שום היגיון שזה יחליף את ההוראות המפורשות.

ה' יתברך שומע הכל תמיד.

ותבקש אם לעשות ככה או ככה ויאיר דרכך,

גם תשליך עליו תבטח בו שהוא מדריך אותך בדרך הנכונה.

לפעמים לא טוב לנו בגלל עוונותינו -

וזה עיקר התפילה שנזכה לחזור בתשובה שלימה.