השאלה שלי היא אם אבא שלי נניח הולך ע"פ המשנב אני יכול ללכת ע"פ הבן איש חי אם מצאתי שדרכו בהלכה נכונה (לענד.

והנה בדין דואל תטוש תורת אמך דבר זה מסובך מאד וכמדומה לי שלא מצאנו בזה דבר ברור ובגמ' פסחים נ"א בבני בישן נהוג 

דלא אזלו מצור לצידון במעלי שבתא אתו בנייהו קמיה דר"י אמרו לו אבהתין אפשר להו אנן לאאפשר לן א"ל כבר קיבלו 

אבותיכם עליהם שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך ובשו"ת חו"י סי' קכ"ו נשאל מבן תורה אי מחויב לנהוג 

פרישות ותעניתים שני וחמישי שנהג אביו בנדר כל ימיו ותמה האיך מצינוידינו ורגלינן בכל דור ודור הא יש חסידים מופלגים 

בחסידות ותעניתים ואין הבנים נוהגין במילי דחסידות ההם אף כי הם צדיקים וישרים ולחלק יצא בין מנהג שנתקבל 

מאדם אחד ובין מנהג שנתקבל מכל הצבור או עיר אחתאו קהילה אחת דמה שקיבלו כל הציבור קיבלו עליהם ועל 

בניהם אבל קבלת יחיד אין על הבן חיוב להחזיק בקבלת אביו ובכל חומרותיו ומנהג עיר או ציבור נמי שנוי הוא לענין 

שאם יצא ממקום שנהגו למקום שאין נוהגיןחל מיד קבלת ומנהג העיר השנייה שהלך לשם דהכי היתה קבלתם מתחילה

 מסתמא ע"ש. וקצת אמרתי ראי' מהא דאמרו ז"ל אנא כחלא לגבי חמרא גם אמרו אבוך במאי זהיר טפי משמע דהבנים

 לא היו נוהגים בכל החומרותשל אבותיהם דאל"כ האיך אמר אנא כחלא הא אסור לעשות כן. 

אלא דצ"ע מירושלמי הביאה הרי"ף פסחים הנ"ל דנראה דס"ל דקבלה הוי איסור עולם וכ"כ בטא"ח שלהי הל' יו"כ ועיין 

ר"ן פסחים הנ"ל והרשד"ם יו"ד סי' מ' הביא מחלוקת הפוסקים בזה וחידש דדוקא בדבר שמן הדין הי'מותר לכ"ע אם 

נהגו בו איסור אפשר להתיר אם ישאל עליו אבל בדבר שנחלקו בו חכמים ונהגו במקום אחד כדברי האוסר אין לו היתר 

עולמית וכתב שהרא"ש מודה לזה גם מה שאמרו שיש היתר על ידי שאלה איננו אלאבמה שאסרו בני מקום על עצמם 

בדבר חדש אבל מנהג אבותיהם א"א להתיר וראי' מבני בישן הנ"ל והפר"ח א"ח סי' תצ"ו בפרט השמיני חלק עליו דע"י 

שאלה וחרטה מתירין אפילו שאר דברים ע"ש באריכות גדולה והק"נפסחים הנ"ל הקשה אפר"ח ובחי' למס' פסחים 

כתבנו דדברי הק"נ תמוהים וכנראה דגירסא מוטעת נזדמנה לו בדברי הרא"ש ובדברי ר"ח פסחים הנ"ל מפורש

 כהפר"ח ע"ש ועיין פר"ח יו"ד סי' ל"ט. 

ובאמת כי עלה בלבי לומר דמה שאמרו דבן חייב בקבלת אביו נמי לא אמרו אלא אם קבל אביו על עצמו עד שלא נעשה

 הבן בר מצוה והוי קטן אבל לאחר שנעשה הבן גדול הרי הוא אדם בפני עצמו ואין קבלת אביו עליולחייבו מועיל וקצת 

ראי' לדבר מנזיר (כ"ח ע"ב) האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר ובגמ' נחלקו ר"י ור"ל אי הלכה 

למשה מסיני הוא או מטעם חינוך ובדף כ"ט ע"ב מייתי תנאי עד מתי מדיר את בנובנזיר רבי אומר עד שיביא שתי שערות 

רבי יוסי בר"י אומר עד שיגיע לעונת נדרים ועיין תוס' שם ד"ה ואמאי והנה נראה דאפילו להדיר בנזיר שיכול להדירו אינו 

אלא כל זמן שהוא קטן אבל לכשנתגדל אין כח על האב לקבלובשביל בנו וא"כ י"ל הכ"נ לענין קבלת מנהגים וכיוצא בו 

דוקא אם קבל קודם שנעשה בן י"ג אבל לאחר שנעשה בן י"ג אין קבלת אחרים עליו כלום וצ"ע כי לא הרשני הזמן לברר 

הדבר. 

וחזות קשה ראיתי בשו"ת זכרון יוסף יו"ד סי' י"ד הביא קושית החו"י הנ"ל ותי' ג' תירוצים ופלא שלא הרגיש במחלוקת 

הפוסקים בזה וחילוק אחד חילק בין אם נהג הבן כבר בעצמו בפרישות זו שקבל עליו אביו או לא נהגדאם נהג הבן עצמו 

לאחר שגדל בקבלה זו הו"ל אצלו ג"כ קבלה ואינו יכול לחזור בו ע"ש ועיין ס"ח סי' תתקס"ט אמר רב יצחק לרב שמן 

בר אבא הני ביעי חשילתא שריין ואת לא תיכול משום ואל תטוש תורת אמך ומשמעדתלמיד אסור לשנות מה שרבו 

אוסר אפילו שלא במקומו ע"ש ובשו"ת מרן הח"ס בהשמטות על ח"מ סי' קפ"ח כתב דבני ישראל כל הנלוים יחד נעשים

 כעם אחד מעיקרא ולא מיבעיא במנהגים שאין בו חשש איסור אלאאפילו כל שיש בו קצת נדנוד איסור כגון התעניתים 

לאחר הפסח שהאשכנזים אינם מתענים ולא נופלים על פניהם משא"כ הספרדים ועיין מג"א סי' תכ"ט סק"ו כיון שנתחברו 

יחד הותרו אותן ימים רק החומרות שנוהגיםבהוראת או"ה כגון בבדיקות וחלב וכדומה כל אחד יחזיק במעוזו ולא ישנה 

וכנראה משם דדוקא כשלא יצא לעיר אחרת אלא נתייחדו יחד אבל אי יצא לעיר אחרת הכ"נ דגם בזה הי' מותר כן

 נראה לכאורה למעיין שם היטב. 

וראיתי מה שציין מעכ"ת לשו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' ס"ו וח"ה סי' פ"א בנדון כזה ויצא להחמיר ולא להקל שהוא 

איסור גמור כיון שנהגו אבותינו זה מאות בשנים שלא לגלח הזקן ויש בזה משום לא תטוש תורת אמך ובפרטבנ"ד 

שהוא סייג גדול ובזוהר החמירו מאד בדבר והיכא דאין הזוהר חולק על הש"ס קיי"ל כהזוהר לכ"ע ולפ"ז ה"ז 

דין גמור שלא לספר הזקן במספרים ולפ"ז לכאורה אין להקל בדבר כלל ע"ש. 

איברא דמתוך דבריו הראה לן בדידן להקל שהרי כתב שם וז"ל ולזה אודיע בקיצור אשר לדעתי הוא איסור גמור 

במדינתינו שנהגו אבותינו זה מאות שנים שלא לגלח הזקן והנה מדכתב במדינתינו דוקא משמע דבשאר מדינות

המלך כל אחד יחזיק מנהגו וכן כתב שם בסמוך להדיא וז"ל ונהי שבמדינות שלא נהגו להחמיר בזה אין להרהר 

אחריהם אבל במדינתינו שנהגו מעולם להחמיר בזה ה"ז מנהג מחמת סייג וגדר ומוטל על כולנו לקיימו וכו' ע"ש

הנה כתב מפורש דבמדינות שנהגו להקל בזה אין להרהר אחריהם ובתשובה אחרת הארכתי בזה ואשלח לו צילום

 ממה שכתבתי בזה במקום אחר. עכ"פ במדינתינו ארה"ב שאנו בה ליכא מנהג ברור בזה להחמיר אדרבה הרבה

מספרים הזקן והגם שא"א לומר שכן נקבע המנהג שהרי פה לא היו גדולי ישראל בימים הקדומים לקבוע מנהג ע"פ 

התורה מ"מ כיון דבאו לכאן אנשים מכל המדינות ליכא למימר איקבע מנהגא לכן נראה מדין אל תטוש תלוי במה

 שכתבתי לעיל ואם הוא ממדינות שהיו מקילים במספרים או שאבותיו באו משם יש להקל בו אבל אם הוא ממקומות 

המחמירים ודאי דכיון שקבלו עליהם לפסוק כהאר"י וכזה"ק מאן יקל ראשו ואין לך גדר גדול לקדושהוליראת שמים 

מלגדל פאות הראש והזקן. 

שכל אחת מהעדות מחויב הוא ;לקיים אל תטוש& ;תורת אמך, כמו שהדבר נהוג ועומד בעניני איסור והתר ועניני חיי 

משפחה, בין לקולא בין לחומרא, וחלילה לפרוץ בזה פרצות, כי;קבלת אבות ;היא קיומה של תוה"ק, שאל אביך ויגדך כתיב, 

ולר"נ שבת כ"ג כל מילי דרבנן מהאי קרא ילפינן לברך עליהם וצונו. 

חיוב מנהג מדין ''אל תיטוש תורת אמך'' מוזכר פעמיים בגמרא. אבל:

א. בשני המקרים מדובר במנהג מקום - לגבי בני בישן שהוא מקום ('אבותיכם' הם הדורות הקודמים שגרו שם) ולגבי רב שמן שהגיע לארץ מבבל וכנראה התכוון לחזור (ואכן חזר). לגבי התוקף של מנהג מקום יש מקורות נוספים, למנהג אבות לעומת זאת אין כל מקור.

ב. מדובר במנהגים להחמיר, שבהם יש כוח למנהג לאסור את המותר (וגם זה רק באופן חלקי כמו שמזכירה שם הגמרא בסמוך לגבי מנהג מקום נוסף להפריש חלה מפת אורז), לא על עיקרי דינים. כלומר מדובר על תוספת חומרה ולא על פסיקת הלכה. לבסס על ה'דרשה' או האסמכתא הזו שאותו המעשה יהיה ליהודי אחד איסור תורה ולשני מותר לכתחילה רק כי הסבים שלהם נולדו במקומות שונים זו הוצאה חמורה מההקשר.

ג. מדובר על מנהג מסוים בדין מסוים (למשל איסור קטניות), לומר 'אני עושה הכל כרב פלוני' זה לא מנהג. ובפועל זה גם לא קיים, למשל אשכנזים נהגו כרמ''א (לא שזה היה נכון אבל נניח) עד לפני מאה שנים שהגיע המשנ''ב ועכשיו המנהג הוא ללכת לפיו (כנ''ל).

"אמר מר עוקבא: אנא, להא מלתא, חלא בר חמרא לגבי אבא, דאילו אבא - כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא, ואילו אנא - בהא סעודתא הוא דלא אכילנא, לסעודתא אחריתא - אכילנא" (חולין קה ע"א)

הנה מנהג אבות ומפורש שלא חייב את הבן.

אני נוטה להאמין שגם הם (לפחות הראשונים שבהם) רואים זאת כאסמכתא, אבל זה קשה כנ"ל.

והחילוק שלי מסביר את ההבדל - כאן מדובר במנהג מקום המחייב וכאן במנהג אבות שלא.

גם במקרה של רב שמן מדובר על מנהג (אכילת איבר מדולדל, שהוא מותר ונהגו בו איסור כי דומה לאבר מן החי), אמנם אפשר להבין את מנהג בבל כעיקר הדין או כחומרא בעלמא (לענ''ד מחלוקת רש''י ורמב''ם, שו''ע נקט כרמב''ם) אבל בין כך ובין כך החיוב להמשיך במנהג הוא ודאי לא מעיקר הדין שכן ר' יוחנן מדגיש שמעיקר הדין מותר - וזה הבדל גדול בין משמעות חיוב המנהג שבתלמוד למה שגוזרים ממנו היום (כלומר שלשיטת ר' יוחנן אפילו לבן בבל, ואפילו לשיטת רש''י, לא מדובר באיסור אבר מן החי אלא רק איסור מדין מנהג, ואילו היום נוהגים לחשוב שההלכה עצמה מעיקרי הדינים משתנה על פי המנהג).

הערה נוספת: כפי שרמזתי בסוגריים ב-ב' במקרה של מנהג טעות שמבוסס על טעות בעיקר הדין, או שיש ממנו חשש שיטעו בעיקר הדין, אז המנהג לא רק שאינו תקף אלא יש לבטל אותו במופגן. לכן גם קשה לומר שמנהג בני בבל בהנחיה של ר' יוחנן לרב שמן היה מעיקר הדין.

נכון שהייתה מחלוקת בין ר' אמי לר' אסי - אחד אסר מעיקר הדין ואחד התיר.

אבל השאלה היא אם המנהג שהיה בבבל הוא כי נהגו איסור מעיקר הדין או בתור מנהג לחומרא.

לענ''ד נראה שר' יוחנן הבין שהמנהג בבבל הוא מנהג לחומרא, ולכן הורה לר' שמן להמשיך במנהג - והדגיש שמדובר במנהג ולא מעיקר הדין "שריין, ואת לא תיכול משום 'ואל תטוש תורת אמך'". 

ונראה שכך גם הרמב''ם הבין את טעם המנהג הנ"ל (שבזמנו של ר"י היה מנהג בבבל אבל היום כשבטל מנהג אר"י הוא מנהג כל ישראל) : "הרי זה אינו אסור מן התורה שהרי יש בו מקצת חיים, ולפיכך אין מסריח, ואעפ"כ אסור לאכלו ממנהג שנהגו כל ישראל מקדם שהרי הוא דומה לאבר מן החי"

לגבי בני ריינוס:

קודם כל - לא מדובר במקור חז''לי, כך שאמנם הדברים צריכים לימוד אבל הם לא נכנסים יחד עם המקורות החז''ליים ללמוד מהם (לפחות לא באותה הרמה ולא להקיש אליהם).

דבר שני - גם שם מדובר המנהג מקום, ובמחלוקת ולא בדבר אסור להדיא שהותר על בסיס המנהג ואם כבר להיפך - שאר המקומות אסרו מחמת המנהג ("וכן מנהג בכל מקום, מלבד בני ריינוס"), והנקודה העיקרית היא שבסיס ההיתר הוא לא המנהג אלא ''שכבר הורה להם זקן'' כלומר שזו פסיקת המרא דאתרא ובזה יש חיוב בלי שום קשר למנהג.

1. מקבל את החילוק בין מקור חז"לי לשאינו.

2. טענה מעניינת, אני לא מספיק בקי בדיני חלב כדי לראות אם המקור היה לאסור או להתיר.

3. וביחס להערה על מרא דאתרא, לכאורה זה ומנהג המקום פחות שייכים כיום כי אנשים נעים בין מקומות ויש הרבה רבנים בכל מקום. (שמעתי פעמים רבות בשם הרב יעקב אריאל על מנהג המקום שלא קיים כיום, על המרא דאתרא אני מניח שזה אותו עניין.) 

אני לא משוכנע, אני חושב שמנהגי העדות הוא הגורם העיקרי לשחיקת הסמכויות האלו ולא המציאות התחבורתית.

בכל אופן אני מסכים שהגיע הזמן שלארץ ישראל (אם לא לעולם היהודי כולו) יהיו מנהג אחד ומקור סמכות אחד.

כי כאמור למנהגי העדות אין מקור, ולעודד לכתחילה מצב ש"נעשית תורה כשתי (או עשר) תורות" כך שליהודי אחד דבר יהיה איסור תורה ולשכן שלו מותר לכתחילה - רק כי הסבים רבים שלהם נולדו בארצות שונות - זה גרוע אפילו כשעדיין אין סנהדרין.

מה גם שככל שמתבצרים בחלוקות למנהגי העדות הדרך לכינון סמכות אחת מתרחקת.

כמו כן, אני לא קורא לבטל מנהג אחד או כמה מפני האחר אלא לבטל את כולם באופן שווה.

ושים לב - הוספתי הערה בעריכה.

אבל כל עוד אין תשובה מניחה את הדעת לטענות שלי אני לא רואה סיבה לעודד לכתחילה את המשך חורבן היהדות שבחלוקת ההלכה בין עדות שנגרם לנו מהגלות כמו שהצעת ועד אז -, אפילו שרוב גדולי ישראל ממשיכים לאחוז בהם.

כמו שהסברתי, בגמרא זה לא ההסבר - לא מדובר במנהג אבות אלא מנהג מקום, ולא מדובר על פסיקת הלכה אלא על מנהג. אתה רואה שגם המשנה הלכות עצמו מודה שאין בזה דבר ברור ומוצא ראיות לסתור.

כמו שהערתי - נראה שגם גדולי ישראל לא מצאו לזה מקור ברור אלא יותר אסמכתאות, ואולי בזמנם היה נצרך לתת סמכות למנהגי הקהילות כדי להעמיד את הדת בגלות אבל במצב היום בארץ זה חורבן התורה כמו שכותבים חז''ל על זמנם.

לתלמידי הרב עובדיה שטוענים שבארץ כולם חייבים לנהוג כמרן הב''י שכן הוא מרא דאתרא דאר''י - שהב''י עצמו כותב מספר פעמים בשו''ת אבקת רוכל שהמרא דאתרא של אר''י הוא הרמב''ם...

יש הרבה מקורות לפסיקה כרמבם,במצרים,א"י,תימן,וסוריה

(חוץ מזה שהתעלמת לגמרי מהסבל האיום של תעשיית הבשר בימינו, כשהחיות עוד בחיים)

שלבהמה אין תודעה. הוא רטמז לדקארט שטוען שלבהמה אין תודעה.

רבינו הקדוש נענש כי היה אטום לסבלו של העגל. לא דיברתי על צער בעלי חיים אלא על הריגתם ללא כאב.

זה לא פילפולים אלא אמת וודאית במאה אחוז. להפך, הטענה שה' יגרום לנפש בהמה לכלות אחרי מותה (אם יוצאים מנקןדת הנחה שטוב לה הקיום מאשר חוסר הקיום) היא האכזרית.

הרב קוק התכוון שעצם ההרג של החיות גורם לנו מידת אכזריות, ולכן לעתיד לבוא נהיה צמחוניים, בדיוק כמו שלא נכרות עצי פרי בעתיד. אני דיברתי מצד המוסר בטהרתו שאין בעיה להרוג חיות. עובדה שהרב קוק עצמו אכל בשר.

לגבי הסבל בתעשיית הבשר. אז:

א. הפתרון הוא שכל הצמחונים יתאגדו ויכריזו שהם אוכלים רק "בשר חופש" כמו ביצי חופש. כלומר בשר ללא סבל אצל הבהמה. אמנם הבשר יהיה יקר יותר אבל אם כל הצמחונים יתאגדו אז לחברות יהיה אינטרס למכור בשר כזה. ואפילו צמחוני יעדיף לאכול בשר פעם בשבוע גם ביוקר.

ב. הסבל שנגרם לאנשים מאי אכילת בשר גדול יותר מהסבל של החיות. לחיות יש נפש פשוטה, בעוד שלבני אדם הנפש מורכבת וסובלת הרבה יותר.

וחוץ מזה. יש גם סבל לחיילים בצבא, אז לא נגייס?

יש סבל לאנשים שמעקלים להם את הבית, ולמפוטרים מהעבודה וכו' , אז לא ננהל כלכלה? למה לא רגישים לסבל בני אדם אבל כשזה מגיע לסבל חיות פתאום רגישים? מה עוד שחיות פחות סובלות כי הנפש שלהן פשוטה יותר

א)הפיסקה הראשונה - התבססתי על פירוש הרב לונדין לחזון הצמחונות, מתוך זכרון בעל פה. אני גם זוכר ששמעתי שהרב שרקי אמר שלפי דקארט לבהמה אין תודעה. אבל אולי התבלבלתי עם קאנט.

ב)רבינו הקדוש היה אטום לדמעותיו של העגל. הוא לא נענש על שחיטתו אלא על אטימותו לכך שהעגל בכה. ראה מפורשות בגמרא. השוחט עצמו לא נענש. אגב לפי דבריך כל מי שאוכל בשר צריך להענש כמו רבי.

ג)זה אמת וודאית.

כי מחויב המציאות שמה' מושלם תהיה מציאות מושלמת עם סבל מקסימום זמני אבל לא נצחי.

לכן אחד מהשניים: 1. או שלבהמה לא פחות טוב חוסר קיום מאשר קיום, דבר שאפשרי אבל תמוה.

2. או שנפש הבהמה קיימת לנצח.

בכל מקרה לפי 2 האפשרויות הרג בהמה לא עושה כלום מבחינת הטבה או הרעה לה.

(אגב אם אכן היה כילוי נפש ברצח הבהמה, גם בימינו היינן מתחייבים כרת על רצח בהמה כי בסוף כילינו פה תודעה. וברור שרצח בהמה היה אסור גם היום).

ד)התכוונתי שהרב קוק מעולם לא טען שהבעייתיות המוסרית של הרג הבהמה היא בכילוי נפשה. הוא לא התייחס לעניין. במילא הבעיה היא אחרת

הצמחונות

(בקצרה ממש - א. הרב קוק שלל במפורש שהוא מתכוון רק לפילוסופיה ספציפית. ב. הרב קוק הוכיח מרבי הגדי והעכברים על הרגש הטבעי שצריך להיות נגד לקיחת חיים. ג. ראה כאן. ד. הרב קוק ממש כן כתב שהבעיה היא לקיחת החיים בפני עצמה לכל אורך המאמר, כבר מהפרק הראשון)

הוא לא התכוון ב"פילוסופיות האכזריות" לגישה שאני הבאתי.

הוא כותב "לחנק בקרבו לגמרי את רגש היושר בנוגע לבעלי חיים. אמנם לא הספיקו ולא יספיקו עם כל התחכמותם, לשנות את טבע הצדק הטבעי, אשר נטע יוצר האדם בקרבו". לא דיברתי על יושר בקשר לצער בעלי חיים. או את האינסטינקט הטבעי שלנו לסלידה מהרג חיות. שהוא אכן קיים ולכן בעתיד נהיה צמחוניים.

דיברתי על המוסר בטהרתו שאין בעיה מצד המושכלות להרוג חיה, לא מצד המפורסמות.

ב. ברור שצריך להיות רגש טבעי במפורסמות נגד לקיחת חיים. דיברתי שמצד המושכלות אין בעיה מוסרית. ובשם רגש בלבד אין סיבה לגרום סבל לבני אדם באי אכילת בשר.

ג. עדיין לא קראתי. אתייחס בהמשך

ד. כנ"ל.הבעיה במפורסמות. לא במושכלות. בשל המפורסמות לבד אז בעתיד נהיה צמחוניים. אין סיבה להיות צמחוניים גם כיום בשם המפורסמות. כשם שיש רגש צדק טבעי נגד כריתת עצי סרק. ובכל זאת כיום אנו כורתים עצי סרק ובעתיד לבוא כנראה שלא.

הרב קוק מעולם לא דיבר על כילוי תודעת הבהמה במאמרו. לא נתן לזה אפילו רמז.

וגם אם כן, אז זה מקסימום קיצור חופשה כמו שכתבתי. "לקיחת חיים" היא בדיוק כמו לקיחת חיי אדם ברצח, למרות שנשמתו קיימת בעולם הבא

של האם תודעת הבהמה כלה אחרי מותה או לא.

הוא התייחס במאמר למפורסמות, לא למושכלות. שרע רגשית להרוג יצור חי

גם רצח אדם מתואר בתור "נטילת חייו" למרות שנשמתו ממשיכה להיות קיימת.

בדיוק כמו שבמפורסמות זה רע ללכת בלי בגדים. לא במושכלות (מניח שאתה מכיר את החיחוק של הרמבם בין המושכלות למפורסמות)

מכבד את בקשתך לא להמשיך בדיון אבל מגיב על תגובתך.

עברתי כעת על כל מאמר חזון הצמחונות.

לא היה שם רמז להתייחסות לשאלת כליון נפש הבהמה אחרי מותה. אבל אולי פספסתי.

להפך, מהרב קוק משמע שכל בעיית הרג חיות היא מצד המפורסמות, לא מצד המושכלות "מפני שאי אפשר כלל לצייר שאדון כל המעשים...ישים חוק נצחי...שאי אפשר יהיה למין האנושי להתקיים כי אם *בעכרו את רגש מוסרו על ידי שפיכת דם*".

"כי חסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי, במה שלא יקיים את *הרגש הטוב והנעלה* , לבלתי קחת חיי כל חי".

"קחת חיי כל חי" זה כמו לומר "ראובן נטל את חייו של שמעון" למרות שברור שנשמת שמעון קיימת אחרי מותו.

כמובן לא משתמע מה הרב קוק סובר בעניין שאלת קיום הנפש לבהמה אחרי מותה, אבל אין שום רמז לכילויה במאמר

כשהרב אריה לוין קטף עלה מהעץ, בטענה שהוא הורג את החיוניות האלוקית בבריאה, האם זה אומר שהרב קוק טען שמי שכורת עץ משמיד תודעה של צמח?

לא.

כנ"ל לא מחייב ש"נטילת חיים של בהמה" הכוונה השמדת תודעתה (לא מאחר שאין לה תודעה כמו צמח, אלא מאחר שכנראה תודעתה מתקיימת אחרי מותה)

לפי רס"ג שהבאת משמע שיש חיי נצח לבהמה, צער המיתה יכול להיות צער הכאב עצמו בשחיטה, או לחלופין הצער שלה בעת שהיא גוססת שהאינסטינקט שלה הוא לחיות, או לחלופין הצער שלה במעבר מעולם הזה לעולם הבא שנשמע מרס"ג שזה צער מועט ביותר (וגם מה כל כך נורא בלעבור לעולם הבא), וגם בזה הוא מסתפק אם קיים צער. כנ"ל הגאונים.

בכל מקרה על צער מועט שכזה אין מה להיות צמחוני בימינו מלבד אנשי מעלה כרב הנזיר.

לגבי הרמב"ם. הרמבם גם כותב שיש אנשים שנפשם כלה אחרי מותם כעונש. וכבר הכריעו כל המקובלים נגד הרמבם בעניין בני אדם שתמיד נשמת אדם היא נצחית. וכן משמע מדורשי רשומות בפרק חלק.

אז מהרמבם לבהמות אין ראיה

הרמבם לא כותב בשום מקום לזכרוני שהקיום לנפש הבהמה טוב לה יותר מאשר אי הקיום שלה.

רק על כליון נפש האדם הוא כותב שזה "העונש והנקמה הגדולים ביותר" לא על כיליון נפש הבהמה

ואז יוצא שאדם שהורג בהמה לפני זמנה, באמת גרם לה סבל כי עדיין טוב לה בקיום.

בכל זאת אמנם זה קצת רע, אבל זה כמו אדם שקיצר חופשה של אדם אחר בכמה ימים. סך הכל נזק זמני. לא כל כך נורא. (ואז המסקנה שזה בסדר להרוג בהמה זמן קצר לפני מותה מזקנה)

הרב לונדין כותב ש"ייתכן שהכוונה בדברי הרב קוק לתםיסות קאנט ודקארט, שטענו שלבעלי חיים אין תודעה"

גם בלי כל הפלפול הזה, הטיעון 'מוות לא גורם סבל לכן זה בסדר לשחוט בעלי חיים' נשמע לי תמיד הגיוני. פשוט היום יש המון סבל בתעשייה עצמה)

באופן מעשי יותר מאשר 99 אחוזים מהבשר הנצרך איננו מחיות שקיימות בדרך הטבע, אלא בדרך של גידול חיות משק - מואכלות שלא כדרך טבע, מואבסות ונהרות, ומופרות ומולידות, ומושקות ומתות - הכל במעשה מלאכותי בעיוות דרכי הבריאה והמערכת האמיתית שכגן עדן. רובן ככולן אינן טבע ואינן חלק בן קיימא במעשה הבריאה, אלא הן בדיוק ייצוג של הכוח שניתן בידי אדם "לעובדה ולשומרה" והוא מהרס, מחריב, מפרק ומשבר הכול, עד לאדמה עקרה, עד צחיחות, עד קרקעות שנשטפות במי צואה ומים אפורים ומים מתים, ומוות, מוות, מוות בכול. הטבע מובר, איזונו שבין בעלי חיים וצומח וסביבה וקרקעות ומינרלים ומים נקיים ומחזור משקעים מופר, הכול ארסי ומפעפע ורדיואקטיבי ומוזרק בחלקיקי מולקולות מיקרוסקופיים, החודרים בקני נשימה, בעורם הנושם של דו-חיים (ומכאן מוטציות מזעזעות כגון צפרדעים המפתחות חמש ושש גפיים, מעוותות צלם ומפלצתיות), בדם, בעורקים, בוורידים. מי שאוכל כל דבר ואינו מודע מה הוא עושה וחושב שעתה אכל ושבע ואומר "האח האח", הוא כאוכל פגרים, כצבוע אומלל התוחב אפו לנבלה, או בעצם גרוע בהרבה גם מזה, כי אפילו חיות אלו הן טבע ואיזון ומחזור. אילולי הייתי דתי ויודע שהכל בתורה ובנביאים ובכתובים, אולי זה היה באמת נושא שבו לא הייתי חושב על מקורותינו אלא יונק ממעיין זר, אותו צילום מצב מעיניו של בן שבטי הילידים באמריקה, הנאבאחו, ההופי, הלאקוטה, שזכה לכינוי המפורסם "קוייאאניסקאטסי" וכדומה וכל השאר. אלו שהיו שם אלפי שנים "לפני", כלומר בטרם האירופאים, בטרם ה"תירבות", בטרם "המדע", או ליתר דיוק התיעוש והמיסחור, ומבכים את האור הזר, הרעש, הסיחרור.

אני לא יודע. רק שואל

בקנה המידה המתקיים בעולם נכון לימינו, הוא נזק סביבתי גדול לאין שיעור מאשר אילו עברה אוכלוסיית האדם לצריכת מזון צמחי ואולי רק בשר בן קיימא במקרים מצומצמים ביותר.

בשר בר קיימא לא תהיה על ידי צמחונות, אלא על ידי שכל הצמחונים יצרכו רק "בשר חופש" בר קיימא, ויאכלו בשר פחות מהרגיל.

אבל כרגע חברות הבשר יודעות שרק קרניבורים שלא מעניין אותם בשר בר קיימא צורכות את הבשר, ואין לחברות שום אינטרס לעבור לתעשיה סביבתית. כך שתופעת הצמחונות רק מגדילה את המפגע הסביבתי של תעשיית הבשר.

אין ולא יכול להיות בשר בר קיימא בכמות שקשורה בכלל לדרישה האנושית לבשר.
שוב דיברת דברי הבל.
אין לי עניין לנהל דיון עם מי שמעקם את המציאות והמוח.

זה יפחית רק בעשר אחוז את צריכת הבשר.

אבל אם כל הצמחונים יתאגדו ויידרשו מהחברות בשר בר קיימא וייקנו זאת גם במחיר יקר יותר, לחברות יהיה אינטרס ליצר זאת. ואז עוד הרבה קרניבורים יצטרפו לדרישה הזאת לפי האופנה שתגדל.

כיום תופעת הצמחונות רק משמרת את תעשיית הבשר באותם דפוסים ישנים. כי הצמחונים במילא לא צרכנים שלה.

לגבי כמות האנושות - הפתרון הוא כמובן בבשר מהונדס. אבל זה לא קשור למצב בימינו אלא רק כשהפתרון יצא לפועל. עם או בלי הצמחונים

אין דבר כזה בנמצא בשר לצריכה חופשית שהוא בר קיימא, אתה מדבר על הר זהב דמיוני ומעוות מציאות בהפצת שקרים הזויים.
האמת היא שאו שהאנושות תהיה צמחונית, או שיהיה משק חי מעשה אדם, וכל השאלה היא מה האינטרס הקיומי מבחינת תוצרים וזיהום ועתיד אנושי נעים ולא דיסטופי. האם משק חי מעשה אדם הוא זיהום קטסטרופי או תוצר הניתן לניהול בר קיימא. הבהרתי שלמיטב הבנתי לא, מטעמי הכלכלה החופשית ואף מרקנטיליזם אלמנטרי. אפילו אילו היה בנמצא פי 100 "בשר בר קיימא" לצריכה חופשית ממה שיש עכשיו, זה לא היה מדגדג את דרישת הבשר האנושית.
משאיר לקורא לשפוט.

הגאולה לא צריכה להיות רגרסיה של צורת החיים האנושית, וגם לא צריכה להיות פגיעה בעולם.

היא פשוט "וכבשוה": שימוש בשכל האנושי כדי להשתמש באופן הטוב ביותר בעולם.

בשר מהונדס נשמע כמו פיתרון נאה. אמנם הוא עוד בחיתוליו, אבל נשמע מבטיח. וגם אם לא לנו ברמה ההלכתית (אין לדעת מה ההלכה תוכל לומר בנדון), הרי שלמעט עם ישראל כל היתר יוכלו לעבור לבשר מתורבת.

שאולי אפילו תפרוץ את המגבלה בשימוש ב4 הנוקלאוטודים המוכרים בדנ"א ותוכל ליצור רצפים כימיים אחרים בדנ"א יחד עם שינוי מהותי באורגניזמים ואולי אף גילוי חלקיקי יסודחדשים בפיסיקה שתוכל ליצור כמיה חדשה,

אולי אפילו נוכל לייצר עצים (או אורגניזם פותוסינטזי אוטוטרופי אחר) שמצמיחים עליהם בשר. לא מספיק מבין בזה, אבל זה כנראה יהיה הרבה יותר יעיל אנרגטית מייצור בשר על ידי ריבוי תאים. מאחר שלא צריך לתחזק עלות של אספקת סוכרים נוטריינטים ואחזקה שוטפת של התהליך שמצריך ריבוי תאים מתועש.

ואולי "עתידה ארץ ישראל שתמציח לחמניות וכלי מילת" יהיה כפשוטו בעזרת המדע

50 שנה תהיה צמחונית. הגיוני יותר שיצליחו לייצר בשר מהונדס בכמויות אדירות עוד לפני שהאנושות תהיה צמחונית.

מה שדיברתי זה מה לעשות בדורינו כדי לתקן כמה שיותר את תעשיית הבשר.

מה שצריך לעשות זה התאגדות של הצמחונים שיידרשו "בשר חופש" כמו ביצי חופש. לא עוד תוספת צמחונים, שבמילא תגרום לרוב האנשים להשאר קרניבורים.

ברור שאם לו היה מצויר שנפש הבהמה כלה אחרי מותה, מתוך הנחה שעדיף לה להיות קיימת מאשר לא. (אחד מהם כמובן לא ייתכן).

אז ברור שעצם ההריגה היא סבל לחיה, כי משמידים את קיומה. 

וכדברי הרמבם אין עונש גדול יותר מכילוי הנפש

אינני מכיר את הסגנונות של הרבנים שכתבת, אבל אני ממליץ בחום על שיעורי הרב פרנקו.

זכיתי ללמוד מהם את הנ"ך כשלש פעמים, ואני ממשיך שוב ושוב (בקצב של שני פרקים ליום, כך שכל שנה מסיימים את כל הנ"ך).

אני שומע את השיעורים הקצרים - 7-10 דקות לפרק - ומאוד נהנה.

יש לו גם שיעורים ארוכים - כשעה לפרק - אבל לא על כל התנ"ך.

חפשו בגוגל "הרב מוטי פרנקו", או באתר של ישיבת הגולן.

יש גם בספוטיפיי וכדו'.

או אם תרצו - תיקיית דרייב עם כל הסדרה:

התנ"ך היומי - הרב מוטי פרנקו, ישיבת הגולן – Google Drive

(יש רק חיסרון אחד בתיקיה הזאת - שהקבצים הם MP4 במקום MP3. אם מישהו ירים את הכפפה להמיר את הכל ולהעלות לדרייב - תבוא עליו ברכה)

גם בקללות בכי תבוא כתוב "יככה ה' בשחין מצרים" ולא בצרעת.. 

שהמכות מתחלקות לשלוש קבוצות - מכות שממחישות למצרים את הגרות, מכות שממחישות את העבדות ומכות שממחישות את העינוי (כל הדברים שהיוו את השעבוד של ישראל).

שחין נכללת במכות העינוי - אלה היו פצעים מגרדים וכואבים מאוד, לפי התיאור...

אבל הסטורי ענה תשובה בסגנון מאוד שונה, ואני לא ממש בטוחה למה כיוונת בדבריך.

של הרב אליהו בלומצוייג. רעיונות עמוקים בשפה פשוטה.

"תורה מאירה" התלהבתי על החומש הזה(:

משתדלת לשמוע שיעורים... כל מיני רבנים, מגוון  

הרבה פעמים כשמחפשת משהו קצר- את הרב אליהו עמר על "הזרע שמעון" לפרשת השבוע.

ספרים בעבר יצא לי ללמוד מ"בקרבך קדוש" של הרב יהושוע שפירא

ו "אהבת חיים" חכם מנחם מנשה

ספרים יפים! 

ביוטיוב

הרב אייל ורד, הרב שניאור אשכנזי, הרב יואב אקריש, סיון רהב מאיר, הרבנית רחל בזק, הרב ינון קלזן. (לא את כולם כל שבוע, ולפעמים מגוונת ברבנים נוספים)

קוראת בשבת שיעורים של נשים (הרבנית ימימה מזרחי, הרבנית יעל כורסיה) וגם את מדרש ישראלי של הרב חיים וייסמן. ולאחרונה לומדת גם את פירושו של הרש"ר הירש על הסדר - מומלץ בחום!