הויכוח שבין ישראל לאביהם שבשמים הוא שישראל רוצים דווקא בגלוי כוחותיו יתברך שמו ושיהיה הכל מאתו ולא מזולתו, אף לא ע"י ישראל בניו האהובים. ומשום זה לובשים תפילין שהם לאות על ידם ולטוטפות בין עיניהם לאמר כי שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, יחיד ומיוחד ואין עוד מלבדו, כי הכל מרצונו והכל ביכולתו. ולעומתנו רוצה הקב"ה שהכל יהיה ע"י הצינור של ישראל, ולכן כתוב בתפילין דמרי עלמא ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (ברכות ו), שכל מגמתו בהויה שיתגלה כוחם של ישראל שנתן מחלקו ליראיו.
וכל מה שויכוח זה יותר עמוק ויותר גלוי, משתפרת ומתבססת ההויה כולה. שכל שישראל מתאמצים לגלות כבוד מלכותו, מתרצה ביותר הקב"ה מבניו האהובים וחפץ בהצדקם.
וזהו "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", והיינו מה שאומרים ישראל מצד אדיר חפצם, שרק כך יבוא הגלוי, בחינת התפילין שלנו. והקב"ה אומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שיתברך ויתגלה שמו, הוא כח ישראל עם קודשו, בחינת תפילין דמארי עלמא. ולכן אומרים זה בחשאי, שמאחר שכך רצונו גם אנחנו מרוצים וגם אנו אומרים שיתאדר כח המלכות החדור בנשמתם של ישראל. ורק ביום הכיפורים שאז מתגלה בגלוי גמור שגם כוחם של ישראל הוא כוחו של הקב"ה ע"י דבקות גמורה, אז אומרים אנו בקול רם "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
(מי מרום יג, פ)
@ארץ השוקולד @בא לי בירה @והוא ישמיענו@ע מ @תתן אחרית לעמך@בוער לארץ השלמה @לעבדך באמת! @פרח-אש@בת מלך!!!! @חן, @חיפושית~@בתוך בני ישראל@תופסת אומץ@אמיץ(ה) @אוא"ר @אוי טאטע! @אילת השחר
