זה נכון שאין חיוב לסבול בשולחן ערוך.. אבל אני לא בטוחה שהבנתי את הקשר. איפה הסבל פה..?
מההיכרות שלי עם הנושא, יש בהלכה קשת רחבה-מחמירה יותר ומחמירה פחות.
אדם שבוחר להחמיר יותר לא בהכרח בוחר בסבל.. יכול להיות שהוא הולך לפי רב מסויים. יכול להיות שהוא פשוט מרגיש שפה יש נקודה שקרובה לליבו והוא רוצה 'להדר' בה (לא יודעת אם הידור היא ההגדרה הנכונה ואין פה כוונה להאדיר או להקטין מישהו).
החמרה לא מעידה על רמה רוחנית. הרבה פעמים דווקא רב עם כתפיים רחבות יותר יכול לפסוק דברים שעבורנו (הקטנים) ייראו כמקלים- בזכות הגודל שלו, בזכות הידע שלו וכו'.
אבל. דווקא בגלל זה, כשאני בוחרת ללכת לפי רב זה או אחר, אני מאמינה שמשמעותי לנסות להבין לא רק את השורה התחתונה. כלומר- בהקשר הזה, אם אני הולכת לפי הרב עובדיה (או בוחרת לצטט אותו), חשוב להבין מה הנימוקים לזה ומהם המניעים ההלכתיים לדבר..
גב, בעייני פה הנקודה בהקשר לרוב השאלות ההלכתיות שעלו בדיון של @חלל הפנוי-
האם האדם שמולי עושה את הדברים האלו ללא מחשבה, או מתוך בירור הדרך שלו?
(לצורך העניין- יש הרבה אנשים שמשתמשים בטיעון של לחיצת יד מתוך כבוד. האם יצא להם פעם להיות בסיטואציה ולנסות להסביר בחיוך ובנעימות שהם שומרים נגיעה? ונגיד שכן, והם ראו שלמרות זאת האדם שמולם נפגע.. האם הם יודעים לצטט משהו שהוא מעבר ל'ואהבת לרעך כמוך' כטיעון?)
יכול להיות שגם אם הדברים נעשו מתוך בירור עדיין ארגיש שלי זה לא מתאים. אבל תהיה בי הרבה הערכה על עצם הבירור.