רופאה אחת בטיפת חלב אמרה לי שהנקה עד גיל חצי שנה ממש חשובה להתפתחות התינוק. חוץ מזה הם כל כך פיציים בגיל הזה שאני לא שולחת למעון. הם צריכים עדיין את היחס האישי של אמא, הגמישות, והחום, וכמובן ההנקה. שמעתי שיש הרבה שמוותרות על ההנקה כששמות את התינוק במעון.

אני אישית שלחתי את שני הגדולים שלי בגיל שנתיים בערך למעון, אחרי שחקרתי ובדקתי שזה באמת מעון עם יחס טוב לילדים, ודאגה לצרכים שלהם. ממש עשיתי עבודת חקירה.

בתור סטודנטית עבדתי בפעוטון של 10 ילדים. היינו 2 מטפלות על 10 תינוקות מגיל חצי שנה עד שנה וחצי. ב"ה, עם הרבה מרץ ורצון טוב הצלחנו לתת מענה לכל המתוקים. כך שזה אפשרי. (עד היום בעלי זוכר שהייתי חוזרת סחוטה הביתה.)

מצד שני, אני כבר 4 שנים בבית. אז נכון שאת הגדולים שלחתי למעון בגיל שנתיים כשהרגשתי שבית כבר לא מספיק להם וגם לי היה קשה. אבל היום יש לי גם תינוק בן 8 חודשים, ואני מרגישה ממש צורך לצאת ולעבוד. לא בגלל קריירה או כבוד, אפילו לא בגלל כסף. יותר בגלל שכבר קשה לי בארבע קירות. עם כל זה שאמהות זה הכי חשוב, אני רוצה גם לתרום לאנשים, ולהוציא לפועל כישורים נוספים אצלי.

אז בע"ה אכניס את הקטנצ'יק בגיל 10 חודשים למעון שהאמצעית שלי הייתה בו, עם צוות מקסים.

הוא כל כך חברמן, וכבר פחות תלוי בי מאשר בגיל שלושה-ארבעה חודשים, שנראה לי יהיה לו טוב שם, במיוחד שהוא נורא פעיל.

אני מאמינה גם שאם אחזור שמחה מעבודה, זה ישפיע לטובה על הבית, מאשר אם אהיה מדוכדכת משהות בארבע קירות.

מצד שני אני לא רוצה להיות מאלה שבקושי רואות את הילדים. אז אני מחפשת חצי משרה, עד 1-2, שאהיה פנויה לילדים, לבעל ולעבודות הבית (שלא נגמרות אף פעם).

לדעתי כל אשה עם כל ילד צריכה לעשות חשבון נפש מה נכון לה. אני רוצה להיות להיות עם ילדים שלי לפחות עד גיל שנה פלוס מינוס, אחר כך לצאת לעבוד.

בהצלחה!

(סליחה על האורך, באמת נושא חשוב).

מוכן להמתין לאמא שנה+?

במיוחד כשמדובר בלידות צמודות...

אבל הבנתי שלפי החוק מותר שנה להיות בחופשת לידה ולא אמורים לפטר... ככה אמרו לי בבטוח לאומי.

חוץ מזה מי שמעריך באמת את העובדת הוא יחכה...

החוק שחופשת לידה זה רק 3 וחצי חודשים בתשלום נראה לי ממש לא הוגן כלפי תינוקות ואמהות!

ואני נמצאת בעמדה בכירה שחבל לוותר עליה (גם התפקיד, שאני מאד אוהבת וגם התנאים

שמשתפרים עם השנים. ויש ערך לוותק ולניסיון)

וזו לא שאלה של הערכה. בפועל קשה למצוא מ"מ לתקופות ארוכות ואם מדובר באשה ולדנית

אז בכלל לא משתלם למעסיק.

ולהחליף עבודות לעיתים קרובות זה גם לא כ"כ פשוט (במיוחד אם מצאת מקום שטוב לך בו).

כי לדעתי זה הרבה יותר אידיאלי. וחבל גם לשלם כפול שתיים למטפלת ובפרט שהן היו פגות והן רגישות. אשמח לרעיונות מאמהות שכבר נשארו איך העבירו את היום בבית? אני באמת רוצה להיות פנויה בשבילן ולא להתעסק כל היום בעבודות בית. לחשוב בראש שעכשיו אני כאילו בעבודה ואני בשבילן.

מה גם שאמרו לי שעם תאומים זה אפילו יותר קל כי יש להם גם אחד את השני.

לדחוף נשים להיפרד מהתינוקות שלהן לפחות לחצי יום, בגיל שלושה וחצי חודשים והרבה פעמים לוותר על הנקה בגלל זה, שזה חלק מבריאות התינוק. ממש לא הוגן. גם מבחינה רגשית זה קשה.

מי שמוצא ממלאת מקום ל3 וחצי חודשים, יכול להאריך גם את העבודה שלה. יש מדינות כמו פינלנד ששם אשה יכולה להיות בחופשת לידה גם יותר משנה וזה בסדר. ויש להם כלכלה טובה.

 אם המעסיקים יבינו את החשיבות של האמהות, כל החברה הישראלית תרוויח מזה. אבל בינתיים כמו שכתבו כאן הפמיניזם משפיע מאוד...

ומי אמר שאשה וולדנית תעבוד שנה כן שנה לא? אצל הרבה משפחות עוברת לפחות שנה מלידה להריון, ואז ממילא עוד 9 חודשים עד הלידה הבאה, אז זה כבר כמעט שנתיים, שלא נדבר על שלוש.

אז בטח שהבאת ילדים וגידולם לא נחשב כמטרה חשובה. ביהדות זה נחשב מצווה. באירופה יש כאלה ששואלים במקום "כמה ילדים יש לך?", "כמה בלמי קריירה יש לך?"

אפשר לשאול אותו דבר על חופשת לידה של 3.5 חודשים, "למה המדינה צריכה לממן לכל יולדת? שתסתדר ותממן בעצמה. גם החופשות האלה עולות למדינה כסף".

למה בכלל שמעסיק יעסיק אשה נשואה? הוא בכל מקרה צריך להביא ממלאות מקום, להכשיר אותן.

אז במקום שיביא אותן ל3.5 חודשים, שיאריך להן את העבודה. אם היא למדה את העבודה, מה זה משנה אם היא עובדת או הקבועה עובדת? (כשלי הייתה ממלאת מקום בעבודה, המנהלת אמרה שאנחנו יכולות להחליט בעצמינו כמה זמן היא נשארת במקומי, היא הרי משלמת אותה משכורת לי או לה).

לעומת זאת זמן של אמא וילד ביחד הוא יקר ומשמעותי באמת.

אפשר להיות יעני גאון עסקי עד מחר, השאלה מה סדר העדיפויות שלך ומה באמת חשוב, ומה חשוב פחות.

גם אם לא ישלמו לנשים שנה חופשת לידה, לפחות שישלמו חצי שנה, עד שתינוק קצת יותר גדול, לפחות שיאפשרו להאריך עד שנה (כמו שכבר אפשר לפי החוק), רק זה לא מיושם בפועל.

באמת כדאי שנסיים

אם לא שמת לב, אני עניתי לעניין.

כתבתי שזה בכל מקרה הוצאה של מדינה חופשת לידה. צריך שתהיה הוצאה יותר גדולה בשביל להשקיע בילדים עוד מאז שהם תינוקות. אז אם לא לשלם על שנה של חופשת לידה, לפחות על חצי שנה ולאפשר לאשה לחזור עד שנה (מה שכבר קיים בחוק). אם יהיו משפחות חזקות, ונשקיע בילדים זה יתרום גם לחברה.

מה שבאמת מזיק לתקציב המדינה זה משכורות ענק של מנכ"לים, חברי כנסת וכו', אם כבר אותם צריך להוריד. ויש עוד דרכים לחסוך במדינה.

אני גם כתבתי שלא בטוח שהארכת חופשת לידה תפגע במעסיק. גם ככה הוא הביא מחליפה, היא למדה את העבודה, אז היא תעבוד עוד כמה חודשים. מעסיק משלם אותה משכורת למחליפה או לקבועה.

על בזבוז אמיתי של כספי המדינה: משכורות ענק למנכ"לים, לחברי כנסת, העברת כספים לרשות הפלסטינית שמעודדת טרור, השקעה מוגזמת בתנאי המחבלים בכלא. אם יקצצו בכל אלה, יהיה הרבה כסף להרבה יולדות להאריך להן חופשות לידה.

זה באמת ראש קטן אם לחשוב רק על הוצאות  במדינה בתחום מסוים.

גם לך בהצלחה, 

ויום טוב. מאחלת לך שלא ידברו אליך בצורה כזאת כמו שאת כותבת...

את אומרת ש"לא בטוח" שיש למעסיק עוד הוצאות.

אז ככה- בטוח שכן.

לדוגמא, האם ידעת שמעסיק ממשיך להפריש לפנסיה גם כשהעובדת בחופשת לידה (את ההפרשות שלו. כל מעסיק חייב להפריש לפנסיה) כשהוא מעסיק מחליפה, הוא מפריש פעמיים

בנוסף, לא כל אחד מוכן לעבוד כמה חודשים כמחליף, כך שאיכות העבודה יורדת

בנוסף, לא תוך יומיים מוצאים מחליפה מדובר בתהליך של פרסומים , ראיונות וזמן שמתבזבז של המעסיק או של עובדים אחרים על התהליך

בנוסף, לוקח בהרבה מקומות שבועות עד חודש של הכשרה, בזמן הזה אין תפוקה ויש עלות למעסיק

יש עוד אבל נעצור פה כי כבר הגענו לכמות של אלפי שקלים לכל אחת שיוצאת לחופשת לידה, וזה ל3.5 חודשים ולא יותר.

כמובן קופאית או עבודות כאלו כנראה שהעלות פחותה, אבל עדיין קיימת

בואי נבהיר משהו- אני תמיד לקחתי חצי שנה. ואני חושבת שזה חשוב הכי בעולם, והלוואי שהייתי גרה בשבדיה שם המדינה יכולה להרשות לעצמה לשלם שנה בגלל אחוזי הילודה

אבל כל זה לא הופך אותי לעיוורת להבין שבמדינה שלנו עם אחוזי הילודה שלנו זה אינו כלכלי ובלתי אפשרי (וזה בלי לדבר על כל הערביות שגם יקבלו את השנה הזו)

בלי קשר למדינה, המדינה משלמת לעובדת ולא למעסיק. אז כל העלויות שהזכרנו קודם הן על המעסיק עצמו. למה את חושבת שיש חק לא לפטר עובדות בהריון ואחרי לידה? למה יש חוק כזה גם על מילואים  - שזה רק חודש! זה בגלל שהמעסיקים פה מגעילים? לא. רובם יהודים טובים שחושבים שילדים זה חשוב מאד

אבל הם לא יכולים או צריכים לממן ילודה של אחרים

והמציאות היא שזה מוריד את הרווחים שלהם מהעסק מאד מאד. כשמדובר בעסקים קטנים שגם ככה בקושי שורדים במדינה אז בכלל

אז כל ההוצאות של המעסיק לא קשורות למדינה- והדבר היחיד שהמדינה קשור לענין הוא חקיקת חוקים שאוסרים עליו לפטר. אפשר לפחות שתביני את זה?

כל שאר ההוצאות של המדינה שאת כותבת, כמובן, את צודקת. יש המון הוצאות מיותרות. 

תמיד, בכל דבר. אבל אני לא חושבת שאת מבינה בכלל כמה לשלם חופשת לידה של שנה תעלה למדינה. אין כל כך הרבה מנכלים שהשכר שלהם מגיע ממשלם המיסים. אם תקצצי לכולם את השכר עדיין תצליחי לממן חופשת לידה של שנה אולי לרחוב שלך.

ועדיין גם לו יצוייר שלא יהיו יותר ספורט תרבות(אני בעד דווקא) , בכירים במשק וכו וכו, המדינה תוכל לממן חופשות לידה של שנה לעיר אחת או שתיים. 

עוד לא הזכרנו את העובדה שיש מענקי לידה, קצבאות ילדים, נקודות זכות במס, ועוד כל מיני דברים שהמדינה משלמת

וכל זה לא פותר את בעית המעסיקים. באמת שנראה שאת ממש לא מבינה כמה קשה לשרוד פה כעסק

וכל זה באמת באמת באמת לא מכסה את הדיון שאת חושבת שמישהו צריך לממן ערכים או מצוות שלך. אבל לא בא לי להיכנס לשם.

כמו שכתבתי צריך, להשתדל לממן לפחות חצי שנה אם לא שנה. חופשות ומענקי לידה מממנת המדינה.

ויש עוד בזבוזי כספי המדינה שלא התייחסת עליו, כמובן שקשה להתייחס להכל.

אני חושבת שאם יפסיקו בזבוזי כספים  בתחומים אחרים יהיה יותר כסף למדינה ממה שנראה לך.

מעניין שאחרי הפגנות על יוקר המחיה לפני כשמונה שנים, וועדת טרכטנברג, פתאום הממשלה נתנה הקלות לאזרחים הקטנים: הנחות גדולות בנסיעות לסטודנטים, עזרה להורים בהוצאות על ילד מגיל 3, וכו'.

כנראה שאם רוצים, אפשר לחשוב איך לעשות שינוי כלכלי.

ובקשר לערכים, גם המדינה צריכה לחיות לפי ערכים ולא רק אדם פרטי, בשביל להיות מדינה מתוקנת. ככה חשבו מקימי המדינה כשעוד לא היו פה חברות היי טק, מדינת ישראל הייתה מדינה חדשה ולא חזקה כ"כ, אבל עם אמונה גדולה בערכים. גם ההוצאות צריכות להתאים לערכים.

למשל, בישראל ממנים לקשישים מטפלות שבאות לבתיהם מבטוח לאומי. יש מדינות שלא עושות את זה. אצלנו במדינה יותר חושבים על הקשישים.

טוב, מתחיל להיות ארוך הדיון הזה.

כדאי לסיים.

ובקשר לקום המדינה, כן, לאנשים היו ערכים ואדיאליים- איך הם נותנים למדינה! לא איך הם מקבלים ממנה

נשים עבדו פה כמו חמורות בלי חופשת לידה בכלל עם התינוקת עליהן במנשא. כמו סבתא שלי למשל.

יש המון, לא קשה למצוא

תשאלי אותם בהנחה והמדינה מממנת שנה של חופשת לידה האם זה ישפיע על החלטתם להעסיק נשים

מעסיקה שלי כשהייתי אחרי לידה ראשונה אמרה שאם היא כבר מביאה ממלאת מקום, והיא עושה עבודה טובה, לא משנה לה באמת איך אנחנו מחלקות בינינו את זמן העבודה. היא יכולה להמשיך לעבוד במקומי עד שאחזור.

עם כל הקושי, יש הרבה מעסיקים שמעסיקים נשים נשואות. זאת עובדה.

מה שאת מתארת, הקושי הוא בעצם להעסיק נשים שיולדות ופחות בלהאריך את זמן העבודה של ממלאת מקום.

ואם מדברים על הסבתות שעבדו אחרי לידה, תשאלי כל רופא כמה זה גרוע לבריאות. צריך גם אמהות חזקות.

רוב האנשים תורמים למדינה חלק מהחיים, ומקבלים מהמדינה חלק מהזמן, כמו פנסיונרים לדוגמה. יש זמנים שמותר גם לקבל מהמדינה.

תדברי עם מעסיקים. באמת, לא מנסה להשתלח בך או משהו אבל את לא חיה במציאות. אני מכירה את העולם העסקי ופעלתי המון למען העסקת נשים (בהתנדבות) ואת פשוט לא מבינה מה המצב. באמת שלא.

כן, יש המון שמעסיקים נשים. קופאיות. בחנויות. מטפלות

ככל שהמשרות הן במשכורות יותר גבוהות, יש פחות ופחות נשים. חלק מזה זה בהחלט בגלל חופשות הלידה. לכן יש חוקים. והגנה מהמדינה. זה לא משנה את העובדה שלא מספיק מעסיקים נשים

ואם חופשת הלידת תתארכנה לשנה יהיו מקומות שלא יעסיקו נשים בכלל, זו המציאות. אני מכירה אותה מקרוב.

אם זה באמת משנה לך ובאמת מענין אותך תבדקי את המציאות מול המעסיקים, לא מישהי אחת. מציאות רחבה וכוללת.

זה לא אומר שאני לא חיה בחברה ולא רואה נשים סביבי. 

יש לא מעט נשים שמאריכות חופשות לידה (על חשבונן, לצערן) בשביל להיות עם התינוק עד גילאי חצי שנה, שמונה חודשים וגם יותר, כי זה באמת חשוב להן. ואלה לא נשים שעובדות בעבודות הפשוטות אלה בעבודות שלמדו בשבילן לתואר. 

עצם זה שיש חוק שמאפשר לאשה להיות בחופשת לידה עד  שנה ( על חשבונה רוב הזמן) בלי שיפטרו אותה, הייתה סיבה לחוקק את החוק הזה.

שמעדיפים לא להעסיק נשים נשואות.

השינוי בעניין זה יכול לבוא מלמטה, וכדאי שלא יבוא על חשבון המשפחה.

אולי תבדקי נושאים לפני שאת מדברת עליהם

את יודעת כמה אנשים- בינהם אני- משקיעים זמן ואת הלב והנשמה כדי שיותר נשים יזכו לתעסוקה?

את רק מדברת על זה שמגיע ומגיע ומגיע ככה וככה מהמדינה ומהמעסיק ושיחול שינוי

לכי תתחילי להתעסק בנושא קצת, תפעלי למען נשים אחרות לא בדיבורים אלא במעשים ותרכשי יותר מידע על הסיבוכים של הנושא ורעיונות מעשיים איך לפתור אותו

די

סליחה

את פשוט מרתיחה אותי

אני יורקת דם למען תעסוקת נשים

את יורקת מילים בלי משמעות ובלי טיפת דבק שיחזיק אותן

בלי להבין על מה את מדברת בכלל

אני סיימתי

שלום לך

כשתמצאי עבודה, תדעי שאת חייבת לי ולעוד המון חברות שלי שעובדות בהתנדבות בכל זה, תודה.

בהצלחה לך בחיים.

וחושבת שאת היחידה שמבינה בחיים. כדאי לך להוריד את האף.

יש את אלו שמנסים לתרום לחברה ויש את אלו שמחפשים שיתנו להם

אם לא נעים לך שאת חייבת למי שמנסה לקדם העסקת נשים במדינה אז קדימה, תעזרי גם את.

ובנושא של הבנה עסקית על העסקת נשים אני מבינה ואת לא. זה המציאות

יש מלא נושאים אחרים שאני לא מבינה ובהם האף שלי מאד נמוך, אבל יפה שאת דואגת לי.

את לא האחראית הבלעדית לשינויים בחברה.

ותרמתי לחברה הישראלית המון. עבדתי מגיל 17 וגם התנדבתי.

אני בטוחה שגם האמהות היא תרומה למדינה.

רואים את המציאות גם בלי להיות בתוך התחום העסקי. גם מתוך ניסיון חיים אפשר לדבר.

אני לפחות מקבלת את זה שיש עוד דעות חוץ משלי.

לא בדיוק הוכחת בדיון הזה שאת מקבת שיש עוד דעות אחרות משלך

סתם לידיעה, אני התחלתי את התרומה שלי בזה שהייתי כמוך, רציתי חופשות לידה ארוכות במימון המדינה, ומעסיקים מתחשבים וכו

מתוך הפעילות שלי למדתי את המציאות, ראיתי מה קורה ולמה יש דברים לא אפשריים, איפה הדברים האלו פוגעים בנשים במקום לקדם אותן וכן הלאה

אני ממש לא אחראית בלעדית לשינויים בחברה, אבל בתחום העסקת נשים , וואלה, אחראית לכמה שינויים בהחלט. אין לי מושג במה תמצאי עבודה ואצל מי, אולי לא תהיי חייבת ישירות לי, אבל כנראה שלאחת החברות שלי בתחום הפעילות של קידום עבודת נשים- כן. 

ולא, לא רואים את המציאות של מעסיקים מהצד של השכירים בכלל. דברייך רק מוכיחים את זה שוב ושוב

וקצת השתנו לך הדעות שלך עם הזמן.

על מה שהאמנת בו ועל השינוי שרצית לעשות בגלל כניעה למציאות.

ויהיו בע"ה אנשים, חיילים, יעבדו, מקווה שגם יתנדבו ובטח שיתרמו למדינה.

גם בלימוד תורה  ובשמירת מצוות יתרמו לכלל ישראל (ומי שמבין, מבין).

בכך שיקימו משפחות ויביאו ילדים. כך עם ישראל רק יגדל.

במשך שנה. אני חושבת שלפחות חצי שנה צריך לממן לאמהות חופשת לידה עד שהתינוקות קצת יגדלו, לפחות לאפשר הנקה שחשובה לבריאות התינוק, ואחר כך אם האישה רוצה להאריך, כן לאפשר לה את זה. זה התינוק שלה... לא סתם חוקקו את החוק שמאפשר להיות עם התינוק בבית עד גיל שנה (על חשבון האישה). שכל אחת תבחר מה נכון לה.

אני פשוט ראיתי נשים שכואב להן הלב לתת את התינוק הפיצי בן 3.5 חודשים למסגרת, אבל הן עושות את זה בגלל מצב כלכלי שמחייב לחזור לעבודה, או בגלל ציפייה של מעסיק.

לכן כתבתי שכדאי שיהיה שינוי. עם כל האהבה שלי למדינה הנפלאה שלנו, יש דברים שצריך לשפר.

כל מיני קצבאות, הנחות, מטפלת פעמיים בשבוע, זה דבר מצוין. הגיעו למסקנה שזה נכון והם מקבלים את התנאים כמו סבא שלי. אף אחד לא אומר: למה שיקבלו מטפלות על חשבון המדינה, שהילדים שלהם יטפלו בהם.

גם תינוקות בחודשים הראשונים לחייהם זקוקים מאוד לאמהות שלהם, אז המדינה ממנת חופשה של 3.5 חודשים. מי אמר שזה מספיק? הרפואה אומרת שהנקה חשובה מאוד, קריטית עד גיל חצי שנה. ובכלל יחס של אמא זה לא יחס של מטפלת במעון...

טוב, נראה לי מספיק עם הדיון...

תשאלי את כל הנשים סביבך שמאריכות כמה אחוזי נשים יש אצלן בעבודה. 

תבדקי כמה הן יולדות (רמז, לא שמונה ילדים ולא כל שנה) 

זה שאת לא באה מהעולם העסקי או מתעסקת בו אומר שאת לא מבינה את כל האילוצים והסיבות וההשלכות של הכל. חבל שאת לא מסוגלת להודות בזה שלא הכל את מבינה.

ואני באמת מציעה לך ללכת לבדוק לשאול ולחקור.

ולגלות למה ומה קורה מאחורי הקלעים. כלכלה זה לא דבר פשוט.

טוב, זה בלי הקליפ.

שלצערי התגרשה- זה אל תהיי תלויה באף גבר.

החיים שלך בידיים שלך.

קומי וצאי לעבוד. אפילו חצי משרה.

גם בשביל הנפש שלך.

תסבירי לו שזו לא תחרות.

הקללה על הפרנסה היא שלו.

אני הייתי מתפוצצת.

ליבי איתך🩷

יעזור לדבר איתו ולהסביר לו?

אם לא, אז כנראה ששווה לעשות את זה בתיווך של מטפל או מישהו שיוכל לעזור.

אני לא חושבת שהפתרון הוא לצאת לעבוד כי זה לא יפתור את הבעיה אלא רק ישים פלסטר.

אז תצאי לעבוד ולא תהיי תלויה בו בכסף אבל אז כנראה תהיה סיבה אחרת לחיכוכים ולחוסר הערכה כי נשמע שזאת הבעיה ולא הכסף.

הוא לא מעוניין בטיפול

לכן אני מעוניינת בעצות

הוא לא מעוניין בטיפול,

ואת לא מעוניינת לשמוע כאלה דיבורים.

אז תשבו להחליט מה יותר חזק.

קשה ממש.

קחי בחשבון שמה שלאישה אחת נראה קל להציב עובדה ולבוא ולהגיד לו 'אין עוד ילדים או סדר בבית עד שמטפלים' יכול לא להיות רלוונטי בכלל בדינמיקה זוגית אחרת, היה חשוב לי לומר לך את זה.

אבל לגמרי לחשוב איך כן אפשרי אצלכם,

ובעיקר לעבוד עם עצמך על ערך עצמי. כי לא אמור להיות מצב שהוא ככה באפס הערכה אלייך ואת בשקט.

מילה על הנקה ולך תנסה להניק.

חיבוק ענק ממש.

לא קל בכלל בכלל בכלל.

מתפללת בשבילך שתגדלו מיזה ותגיעו לאיזון וליחס בהיר וטוב ❤️

יש זמנים שאתם בטוב? מה בדיוק הוא מצפה ממך?

יש תחומים אחרים שהוא מכבד אותך בהם?

את לא חייבת לענות

למה את מסכימה להיות בהריון ולהביא עוד ילדים בשבילו  כשהוא ככה מתנהג ומתייחס כלפיך?

את לא חייבת לענות

אבל אני מרגישה שבמקום מסויים במקרים כאלו אנחנו הנשים מאפשרות קרקע פוריה לדברים האלו.

למה לא לעצור את זה ולהגיד

הי! סטופ! רוצה עוד ילדים? בא נלך לטיפול יחד נשפר את היחסים והכבוד והערכה בינינו

תדאג לרווחה הנפשית שלי ואז נתקדם.

וזה לא רק לגבי יילודה

כנל לגבי תפקוד בבית, ארוחות וכד. 

תפסיקי לתת לו כל הזמן בלי הערכה.

לכן כמו שכתבו לך

את חייבת ללכת לטיפול לעצמך לבד. רק את יכולה לעזור לעצמך.

חיבוק

מגיע לך כתר והערכה על כל מה שאת עושה🏅👑

ממש כאב לי לקרוא אותך

את אמא אלופה ולא מגיע לך החוסר הערכה הזה

בהתחלה רציתי לומר שתצאי לעבוד וירגיש מה זה. אבל בכנות כשחשבתי לעומק זה אינסטינקט שלא בטוח שיעזור.

אני כן חושבת שאשה לא צריכה להיות תלויה בגבר וצריכה לדאוג לעצמה, לעבודה, לרישיון וכו.

מה כן הייתי עושה? מציבה טיפול כאולטימטום להמשך הנישואין. 

איך אפשר לקיים חיי זוגיות תקינים כשיחס כזה חוזר על עצמו פעם אחר פעם?

זה הזמן לשים סטופ. ולא, לצאת לעבוד לא בהכרח יעזור, זה רק פלסטר לדעתי

מה שיושב מתחת לפני השטח פה זה חוסר הערכה של בעלך כלפייך כפי שאני קוראת אותך. וזה יוצא בארסיות כלפייך. ולזה צריך טיפול שורש.

הוא מתוסכל? יושב לו משו על הלב? שיבוא לדבר. לא להתנהג ככה.

לדעתי, לכי את לטיפול אישי שיחזק אותך בהצבת גבולות והבנת והכרת הערך שלך. מגיע לך יחס אחר יקרה.

גם מייל על כל הוצאה זה לא לגיטימי.

אל תאפשרי את הדינמיקה הזו. ורק עם ליווי.

חיבוק❤️

זה הרבה יותר קשה מלעבוד במשרד... זה בעיניי.

אבל גם לי הייתה שנה שבקושי עבדתי בה, והילדים אפילו היו הצהרון, ועדיין הרגשתי לפעמים על הקצה.

הוא מביע הערכה על דברים אחרים?

את אדם מבוגר.

החלטתם שהוא מפרנס יחיד.

עד כאן הגיוני.

זה שהוא המפרנס לא אומר שצריכה להיות לו שליטה על ההוצאות.

במצב נורמחי מגדירים מסגרת ובה את יכולה להתנהל כרצונך בלי לדווח לאף אחד.

חשוב לדעת מה נורמלי ומה לא, כי זה מבלבל.

השליטה שלו על ההוצאות שלך,

יחד עם השליטה שלו על אם את יכולה להניק בחדר או לא, היא נורה אדומה.

יש מצב שאת סובלת מאלימות כלכלית.

עדיף לשלם עם צהרונים ולקבל את החופש שלך חזרה. נשמע שזו לא רק בעיה של תקשורת

ומסכימה גם עם @פרח חדש לשים סטופ קודם כל

כך אי אפשר להמשיך

ועדיף בליווי טיפול אישי עבורך כדי להתחזק בתהליך הזה

רק אחד מבני הזוג עובד

מצריך מהצד שעובד

לא להשתמש בשתלטנות בכסף

כי קל להיסחף לשם

במיוחד לגברים

לכן בעיניי ההמלצה הכי טובה

היא לצאת לעבוד

להרוויח כסף משלך

להכניס אותו כשותף לטיפול בילדים

זה כשלעצמו ייצור באלנס ראשוני

כמובן שיכול להיות שיש פה דברים מעבר

אבל המצב הבסיסי לא מאד בריא

גם אם יש זוגות שזה עובד להם יותר טוב 

קודם כל בתור אחת שגם עקרת בית

מגיע לך מדליה והערכה!!

זה לא משנה מה את עושה בחיים ואיזה מסלול בחרת לעצמך את צריכה שיעריכו אותך!!

להיות עם הילדים זו עבודה בפני עצמה ואפילו יותר!!

היחס שלו כלפייך הוא טוב בכללי? או שרק בזה את מרגישה שהוא מוריד אותך? 

אני לא חושבת שבמקרים כאלה יש מה לדבר ולבקש הערכה, כי הוא לא מבין את גודל הדבר.
 

בכנות, הייתי נוסעת לכמה ימים או אפילו יוצאת אחרי צהריים בכמה הזדמנויות , כדי לתת לו להתמודד ולהבין בעצמו כמה עבודה זה דורש.

ושהכנסות שלו הן לא נטו שלו, הן חצי חצי, כי אם  לא היית, הוא היה צריך לעשות את זה או לשלם למישהו שיעשה את זה.

ואם הסידור הזה שאת בבית והוא עובד לא מוסכם על שניכם, תקחו הכל בחשבון כולל ילודה.

כשהוא משפיל אותך?

לא רואה סיבה לחזור על התנהגות משפילה למי שאתה אוהב, במיוחד שאת אומרת שבראש הוא יודע שאת צודקת

אולי משיג ככה כבוד שאין לו בעיני עצמו, או בעינייך.

אולי יודע בפנים שהוא לא מסוגל לעשות את מה שאת עושה, ושאת המהות של החיים שלכם את נושאת, והדרך (המעוותת) שלו להרגיע את זה היא להקטין אותך

אול העול הכלכלי כבד מנשוא

אולי הוא מרגיש לא מוצלח בעבודה שלו ומוציא את זה על ההוצאות שלך

אין לי מושג

ברור ששום סיבה לא לגיטימית להתנהגות הזאת

אבל אולי אם תחשבי על זה לעומק תוכלי להיות יותר חכמה כשאת עומדת על שלך, להגיד לו - כל זה לא אשמתי,

מגיע לי כבוד והערכה על החיים שלנו שאני מתפעלת, לך מגיע כבוד והערכה על המאמץ הכלכלי שלך, וזה לא דורך אחד על השני.

ואם יש לך הצעה טובה יותר ומכבדת את שנינו (למשל, עבודה במשרה חלקית שלך לא יכולה להיות מטרה לעוד לעג מצידו) - מוזמן להגיד, או לשנות מיד את היחס והדיבור.

ומצטרפת למי שאמרה שלפעמים מה שלא מובן במילים יהיה מובן במעשים. אל תיקחי על עצמך מה שאת לא יכולה. תתני לו להתמודד עם מה שאת מתמודדת איתו.

אולי לשקול מחדש את החלוקה החד משמעית הזאת. אולי מראש לא נכון שאת תהיי באחריות מלאה על ביתכם הנכה וגם על כל השאר.

זה שהוא עוזר זה מעולה, אבל להיות האחראי זה משקל אחר לגמרי של עומס לעומת לקפוץ לעזור, אפילו אם זה קורה הרבה.

קודם כל חיבוק, זה נשמע כואב ברמה יום יומית..

כל הכבוד לך על כל ההשקעה שלך בילדים,

זה לא מובן מאליו בכלל!!!

בקשר לבעלך,

בעיניי לא תקין בכלל העקיצות,

לא תקין שהוא לא מעוניין לפרגן לך בחופשה,

בעלך אמור לראות אותך הכי בעולם.

זאת נורה אדומה בעיניי.

את כותבת שכשאתם בזמן טוב אז הוא כן מודה שהעומס עלייך-

הקשר הזוגי הוא לא הצבת תנאים,

כשטוב הוא מודה שקשה לך

כשלא טוב - תתמודדי, ממש לא!

לדעתי ממש חייב שתדברו על הדברים לבד/עם איש מקצוע,

אני גם חושבת שאת במקביל צריכה קצת לצאת להתאוורר, לעשות דברים שאת אוהבת ושיחברו אותך לעצמך, הליכה עם חברה, חוג, קריאת ספר, יש לך עולם שלך!!!

זה שהבעל במקרה שלך מביא את הכסף לא מצדיק טיפת זילזול בעיניי. הפוך. 

יש תקופות שיותר יש שפחות

אבל משתדלת כמה שפחות להכניס הביתה 

גם לא אוהבת את הרוב

אבל בדכ אוכלת משהו כמו עוגיה או שוקולד כשחוזרת הביתה

ולפחות פעם בשבוע פופקורן שמכינה בבית

מה את כן אוכלת?
מעניין...
ממה את נהנית? (באוכל)

אם אני רוצה מתוק מחפשת דברים שווים יותר

ממתקים גם לא מיודע מה  

המתוק שלי זה העוגיה ליד הקפה וכאלה. עוגה בבוקר  

וכו'

עוגות ביתיות .

פחות יוצא לי לשבת על תפוציםס.

כמובן תמיד יש יוצא מן הכלל אבל לרוב

אני יכולה לאכול חטיף עם גבינה

לפעמים אם יש בבית משהו שאני אוהבת ומתחשק לי.

או שפתאום בא לי לקנות משהו.

בדרך כלל את החטיפים שהילדים אוכלים אני לא אוהבת.

אבל חטיפים מלוחים פחות

אולי בשבת

כמובן שאחרי פורים יש ואוכלים...

מתוק לצערי יש בבית . משתדלת לאכול בלי הילדים

הם מקבלים שלוקים לא כל יום, מסטיקים לפעמים ,עוגה/עוגיה גם לפעמים...

(סופסוף משהו פה שרלוונטי שאענה עליו🤭)

לא ברמה יומיומית

אבל כן יש פה תמיד חטיפים למקרה שצריך משהו זמין מיידי לאכול משו בקטנה שיחזיק עוד כמה זמן...

בנוסף לעוגיות ושוקולד שיש תמיד אבל אוכלים במידה. אבל כן כל יום 2-3 עוגיות/פרוסת עוגה/כמה קוביות שוקולד עם הקפה. זה לא בריא לגוף אבל זה חשוב לי לנפש העצירה הזו.

או שצריך להגיש את כל המסמכים מחדש?

(זוכרת שלקח זמן בהתחלה)

ובחזרה-

יש לי אפשרות לעבוד שליש משרה באופק חדש במוכש"ר תחת עמותה מסוימת, האם שם במידה וחוזרים למשרד החינוך אז הכל אותו דבר? מתייחסים לוותק ולהשתלמויות שנצברו במוכש"ר?

והאם עבודה במוכשר תשמור לי על הקביעןת שנצברה במתיא במשרד החינוך או שזה לא קשור? 

אז לכאורה פחות שווה לעבור ממשרד החינוך לעמותה?

(בעמותה מבחינת מיקום אולי כן אצליח לשלב שליש משרה שנה הבאה, מה שאין לי סיכוי במתיא בה יש לי קביעות)

זה לא קשור לנתונים שלך מול משרד החינוך.

תמיד משרד החינוך יותר שווה מעמותות. בעמותות, המקסימום זה השוואת תנאים למול מה שמגיע לך ממשרד החינוך.

אא"כ הם ממש צריכים אותך, אז אולי תצליחי להגיע לתנאי העסקה טובים יותר, אבל זה לא מה שקורה בשטח.

אבל הרבה אנשים עובדים בעמותה או עוברים ממשרד החינוך לעמותה, כי יש תנאים ספציפיים של נוחות, כמו מרחק למשל.

זו תשובה שקיבלתי מהAi...גם אני באותה התלבטות בדיוק , ולא ככ מוצאת עם מי להתייעץ אז שאלתי אותו😅

בעקרון הבנתי מפנסיונרית של משרד החינוך שבפרישה קיבלה סכום כסף גבוה על ימי מחלה שלע השתמשה בהם. אז כנראה שזה נמחק אם מתפטרים. חוץ מהקביעות . שוב, לא בטוחה

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות

ויש גם עוד תנאי, אני חושבת שאת צריכה להשתמש בפחות מחצי/שליש מהזכאות שלךבכל השנים.

בקיצור, עדיף כבר להשתמש בזה ביום יום ולא לצבור..

אצלנו זה עושה את התסכול. חטיפים אין ואין תסכול. אם אני קונה לשבת או לטיול או יום הולדת, זה יום יומיים לפני או מחביאה

שלוקים ועוגות יש וסביב זה יש יותר תסכול והם גם מקבלים יותר

מבקשים משהו טעים/מתוק ולא תמיד אני מאפשרת (לא יודעים בדרך כלל בדיוק מה יש) לצורך העניין קוביות שוקולד מריר תמיד יש בשביל אפיה.

מתוסכלים שאני מרשה רק פעם בחודש ללכת למכולת.

מתבאסים שמגבילה את הכמות (נגיד לא יותר מ3 פרוסות עוגה בכניסת שבת.. )

לדעתי תנסי להבין מה גורם לקושי שלהם.

למשל 3 פרוסות עוגה בכניסת שבת זה בכלל לא קצת. יכול להיות שהם פשוט רעבים? אז לתת לפני זה משהו יותר משביע אולי, או לאפשר במקביל עוגה ופירות חתוכים או פשטידה או צלחת מרק...

מבקשים מתוק ואת לא מאפשרת, אז לומר ברור שאצלנו אפשר נשנוש רק בין 16 ל17. בשאר הזמן מי שרעב מוזמן לקחת פרי או פריכיות למשל.

כלומר, אני לא חושבת שהתסכול הוא באמת בגלל כמות המתוק הכללית, אלא כי באותה הזדמנות הם רעבים למשל.

וגם, כשבאופן כללי יש ממתקים, הם לא מבינים למה עכשיו את לא מרשה. אז עדיף שיהיה כלל ברור מתי כן.

פעם בחודש ממתק במכולת זה ממש לא רק. גם לגבי זה, יכול להיות שאם זה ביום מסוים שהם יודעים מתי יקרה, זה יהיה להם קל יותר. מאשר לחשוב כל יום שאולי היום זה היום הנחשק ולהתאכזב כשהבקשה שלהם לא מתמלאת.

אם להגביל אז בלא לקנות או להכין כמות קטנה.

ממה שאני זוכרת בתור ילדה כל דבר שאמרו לנו כמה אפשר לאכול אז זה מה שאכלנו אפילו אם זה היה ממש הרבה.

לצורך העניין יכול להיות ש- 3 פרוסות עוגה זה די הרבה להם אבל אם זה מה שאת מרשה זה מה שהם יאכלו.

ואח"כ עוד ירגישו שרצו עוד ולא הרשו להם.

אולי לפתוח פס עוגה בכניסת שבת ולהגיד שאת הפס השני שומרים למחר בבוקר?

או להגיד אפשר לאכול אבל תשימו לב שנשאר לשאר הילדים?

פעם באף פעם אני מכינה עוגיות

ביום יום הממתק שלהם זה לחם עם שוקולד לגן, שמקבלים רק בחלק מהשבוע.

פעם בכמה שבועות נוסעים לסבתות והן כבר מפציצות אותם בממתקים.

בשבת מקבלים ממתק שבת בערב בהדלקת נרות ואוכלים קורנפלקס מיוחד בבוקר שבת (במשך השבוע זה הצהוב הרגיל), ובקידוש בשבת לרוב יש עוגה או חטיף כלשהו.

חוץ מזה הם מקבלים מהגן ממתק בקבלת שבת בשישי.

מעדנים אנחנו לרוב לא קונים, הם אוכלים פעם בכמה חודשים אצל סבתא או שאנחנו קונים פעם בכמה חודשים לקידוש.

שלוקים קטיבים וכאלה גם כן בקידוש בשבת או אם יש אירוע מיוחד, אבל אז זה במקום משהו אחר.

מדי פעם אני מכינה פנקייקים ולפעמים שמה בבלילה שוקולד ציפס. ולימי הולדת יש עוגה בחושה.

ביסקוויטים אני נותנת די בחופשיות בנסיעות וכאלה.

בתחושה שלי הם מקבלים המון מתוק, ממש יותר מדי. תכלס כשכותבת כאן זה נשמע לי סביר, אבל בגלל שהם כאלה מכורים ותמיד מבקשים אז זה מרגיש לי שיש יותר. 

יש עוגיות שאני אופה, ארטיקים וגלידה ביתיים והרבה פירות.
 

אני חושבת שזה כמו כל גבול - כשיש פתח, מנסים לעבור אותו.

אני רואה את זה הרבה עם המסכים - אצלי בכו כל יום שהם רוצים, ברגע שהוצאתי מהבית את המסך הגדול, אין על להתלונן בכלל והרבה פחות בכי בנושא.
 

תשקלי אולי לא להחזיק בבית בכלל ולקנות כשצריך (נגיד רק לשבת אבל לא מגירת חטיפים)

מה שיש לתת במועדים ממש קבועים.

ויכול להיות שפשוט יהיה תסכול בנושא, הרף של הרצון למתוק אצל ילדים הוא בלתי נגמר, וככל שאוכלים יותר מתוק רוצים יותר🤷🏼‍♀️

שוקולד- בארון גבוה. רק לשימוש של אפייה (יש לי מריר רגיל)

פופייסים- בימים החמים מרשה די חופשי..

ביסקויטים- די חופשי

עוגות- אך ורק בשבת. או אם יש קצת שאריות אז גם במשך השבוע.

אין לי בכלל חטיפים או עוגיות. ואם כן- אז זה רק כ"ממתק שבת" שמקבלים בערב שבת אחרי הדלקת נרות.

עוגיות קנויות- רק כשאורחים באים. זה ממש לא נגיש לילדים ובעיקר הם לא יודעים שזה קיים (במקפיא/בארון סגור ולא נגיש)

לחם עם שוקולד- רק ביום שישי/ראש חודש/יומולדת/יום טיול. ואז כל הילדים מקבלים..

יש שפע של פירות..... אם ילד רוצה לנשנש הוא מוזמן לקחת מכל הסוגים והמינים. לפעמים כשהם רעבים ואין אוכל זמין מיידי אני אוציא בייגלה/קרקרים.

לא יודעת אם עזרתי לך..

עוגיות קנויות/ ביסקוויטים יש בבית חופשי, כל יום לוקחים לגן.

יכולים לאכול גם אחה"צ אבל בתכלס הם לא רוצים.

שלוקים יש כל היום כל היום.

יש קורנפלקס עם חלב, לפעמים אוכלים בבוקר לפני שיוצאים לגן, לפעמים אחה"צ.

משתדלת לחתוך להם פירות, לא תמיד זוכרים לקנות.

ממתקים אין בבית בכלל בכלל.

לפעמים לפעמים קונים לשבת.

אם הילדים הולכים איתי לקניות אני מרשה להם לבחור ממתק אחד מה שהם רוצים (קורה פעם במיליון...).

בעלי לא מרשה רק אם זה לקראת שבת.

יש לנו ליד הבית קיוסק כזה שמוכרים בו ברד שהם מאוד אוהבים,

בהתחלה כל יום ביקשו לקנות ברד ואמרתי להם שברד קונים רק ביום מיוחד, למשל יומולדת או ראש חודש וקיבלו את זה.

הרבה פעמים הם חוזרים רעבים מהמסגרות אז או שמצטרפים אלי לארוחת צהריים מבושלת שאני אוכלת בבית בארבע.

או שאני מקדימה להם את הארוחת ערב לשעה חמש.

מה שמקבלים במסגרות כמובן אוכלים,  ביום שישי הם שומרים מה שהם מקבלים לכניסת שבת

בשבת כשנמצאים בבית יש עוגה בסוף הארוחה לפעמים, לא כל ארוחה, ואז אני מרשה שתי חתיכות והם בסדר עם זה

פעם בשבוע בערך כשחוזרים הביתה קרטיב או שלוק (האמצעי קצת יותר מבקש ומתבאס שאני לא מביאה עוד פעמים)

בבוקר לפני שיוצאים אוכלים מאפינס שיבולת שועל,  זה לא ממתק מבחינתי אבל זה מפנק אותם

חוץ מזה אין משהו ברגיל, לפעמים מכינים עוגיות באמצע השבןע לשבת ואז אני נותנת גם עוגיה

יש לנו האמת מלא חטיפים שמצטברים כשהם מביאים מימי הולדת או משלוחי מנות, אבל לא נראה לי שהם בכלל זוכרים את קיומם כי זו ממש לא אופציה אצלנו 

בבוקר אוכלים ופלים/ עוגיות/ ביסקוויטים.

בערב כולם אוכלים עוגה. לפעמים במקום עוגה יש אבטיח/ עוגיות/ גלידה).

במשך היום אני מרשה ממתק אחד. בדרך כלל אוכלים אחרי ארוחת צהריים.

אנחנו קונים שוקולדים, חטיפים קטנים, שלוקים, לפעמים מסטיקים. ולפעמים יש גם דברים שהילדים קיבלו בכל מיני מקומות.

בקיץ מידי פעם קונים ארטיקים שווים (הם לא מסתפקים בארטיק קרח), אבל שומרים לזמנים מיוחדים.

בשבתות הם מקבלים ממתקים בתפילות ילדים, תהילים וכד'.

כמו ציטוס במבה וכאלה

לרוב אני מרשה אחד קטן ביום.

לא תמיד עולה דרישה.

כשיש חטיפים גדולים הם לא רגועים ורוצים כל הזמן.

אז אני נמנעת מלקנות.

בגדול אני לא בעד למנוע מהם לחלוטין. גדלתי בבית שמנעו מאיתנו וזה יצר לי אישיו סביב זה שעד עצם היום הזה משפיע עלי מאד.

היו תקופות אחרי שהפכתי עצמאית בקניות שלי שהייתי קונה ממתקים וחטיפים כמו מטורפת.

בכמויות. שיהיה לי.

אז לא רוצה שיגדלו ככה.

לגבי עוגה בשבת לא מגבילה אותם כל עוד זה אחרי אוכל.

עוגיות ובסקוויטים אני מסכימה אבל לא להיסחף. יש לי ילד שלא יודע לעצור ואז הוא מגיע לבחילה אז אני מזכירה לו.

הגדול בן 9 הקטן בן 4.5

אם הם קטנים דיי חופשי.

גדולים אני מסכימה אחד גדול ביום.

ארטיקים כנל. אחד ביום.

קרח.

ארטיקים מיוחדים במידה ויש זה בדכ לשבת.

מבחינתי ביסקוויטים, שלוקים, קןרנפלקס וכו זה ממתקים

אז קורנפלקבס יש בבית אבל אוכלים ממנו לעיתים רחוקות. לפעמים אם אין משהו אחר לוקחים בבוקר לגן

באמצע שבוע יש עוגיות ביתיות  (בריאות) די חופשי ואוכלים גם במבה אם רוצים

יש פירות רוב הזמן

בשבת יש הרבה עוגות, מעדנים, קצת ממתקים וכמה סוגי חטיפים (אבל מרשים רק אחד)

וכמובן יש גם את מה שמקבלים במסגרות ובבית כנסת

מקבלים ממתק או עוגיה בהדלקת נרות, במנות אחרונות ובקידוש וזהו. יוצא 5 בערך במהלך השבת, כולל פרוסות עוגה.

בראש חודש מקבלים כריך עם שוקולד

אחר הצהריים מקבלים פירות. מידי פעם גם ביסקוויט או חופן בייגלה. בקיץ לפעמים פופייס מיד בחזרה מהגן

הם יודעים מצויין מתי מותר ולכן אין תסכול. ממתקים שמקבלים במהלך השבוע שומרים בקופסה שלהם שממנה הם בוחרים בשבת.

קוראת את הכל ונחשוב מה מתאים לנו..

זה תמיד נגמר בעוגמת נפש..

השפע והמבחר ממש מאתגרים ומתישים את הנפש

מבינה אותם

אם הולכים זה רק אחרי שהחלטנו מראש מה קונים

..

משתדלת לדבר איתם על כל זה המון

שהמכולה מבלבלת

המפעלים רוצים שיקנו מהם כמה שיותר אז הם שמים הרבה פרסומות, הרבה צורות, הרבה חומרים מזיקים כדי למכר אותנו...

פעם הבת שלי הכינה דף עם מה הויטמינים של כל פרי וירק נותנים לנו, זה עזר לאיזה תקופה...

משתדלים להסביר הרבה שהחומרים המזיקים מקשים על הגוף ומפריעים לו לעבוד טוב. .

פעם הם שמעו מישהו מסביר על החשיבות לארוחה מאוזנת- שכל ארוחה תכיל פחמימות, חלבונים וויטמינים- ירקות, הוא הסביר טוב וזה עוזר להם להבין את החשיבות של תזונה...

הם גם שומעים הרבה מסע אל גוף האדם שהוא מסביר הרבה על גוף האדם ואיך האוכל משפיע על הגוף...

כמו לנו גם אצלם עוזר להבין את המשמעות וסיבת הדברים

..

והאמת הכי טוב שפשוט אין....

בת שמספיק גדולה ללמוד הנדסת חשמל,

את לא אמורה לשלוח אותה,

היא אמורה לבחור ולהחליט,

את יכולה להמליץ ולייעץ (אם היא מוכנה לשמוע).

יודעת שזה לא מה ששאלת, אבל הרגשתי צורך להגיד.

למצוא את עצמי בעולם התעסוקה, גם ברמה האישית וגם כאמא, אני חייבת לומר שאני ממש מאמינה בהסללה של כל הילדים אבל במיוחד בנות למקצועות גמישים ועצמאיים.

מקצועות ההנדסה דורשים המון השקעה כשכירה, קשה למצוא משרה חלקית, אין צפי להקלה בעומס במקביל לעליה בשכר.  

מקצועות שבהם אפשר להיות עצמאי בהתאם לרמת העומס שרוצים ולהרוויח סכום לא רע -

רפואה, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, ראיית חשבון, כלכלה, עריכת דין.. 

אצלו זה דווקא הפוך - לא מסוגל להיות שכיר

זה עזר לו מאוד האמת למצות את פוטנציאל ההשתכרות והוא מוציא החוצה את היתרונות שלו בעבודה בצורה יוצאת דופן בעיניי. ב"ה

שאפשר לעשות "הסבה" לתחומים אחרים שבהם השכר מזנק ונדרשת רמת מומחיות מסויימת

כמו:

ניהול מוצר

ניהול לקוח

עיצוב

ניהול מכירות

אפילו ניהול HR בהייטק אחרי השלמת לימודים מסויימים.

ושם קוצרים את הפירות.

אני חושבת שכן חשוב לעבוד במעבדה/ פס ייצור/ הבסיס של שרשרת המזון במקצוע

לרכוש ניסיון אמיתי בעולם התעסוקה,

לפעמים גם צריך תואר שני במנהל עסקים וכד' ששם נותנים כלים משלימים,

אפילו לא הייתי מגדירה את זה הסבה, כמו שזה בעצם תחומי תעסוקה שונים במהותם תחת אותה מטריית לימודים.

עבדתי עם לא מעט אמהות בעולמות השיווק והמכירה, מנהלות מוצר, מנהלות פרוייקטים וכד'

שבאות מעולמות ההנדסה, מוכשרות, מרוויחות יפה מאוד, צעירות, אמהות לקטנטנים.

כן נדרשת זמינות ואחריות, ולפעמים יש מגבלת שעות הפוכות מול לקוחות במזרח ובארה"ב, אבל לקוחות באירופה זה אחלה.

בהחלט אפשר לעבוד בצורה שפויה מאוד בשכר מכבד.

יכול להיות שההתקדמות תהיה יותר איטית בשנים מסויימות וזה בסדר גמור להוריד הילוך בהתאם לרצון באותם שנים זה לא תוקע את הקריירה.

אגב אצלנו הנדסת חומרה קלאסית בהחלט יכולה להתאים למי שמחפשת עבודה רגועה.

כן זה הייטק ויש נהלים ותרבות ארגונית של הייטק, והמשרות מוגדרות כמשרה מלאה, אבל יש תפקידים שמצליחים לשלב בין כל העולמות.

היא מעוניינת בפיתוח עצמו.

אני חוששת שזה חיים כמעט בלתי אפשריים חוץ מהשכר הנחמד

זה לא שלא תהיה לה שום אפשרות אחרת.

אגב יש לא מעט אמהות שבוחרות בעבודה אינטנסיבית במקביל לגידול ילדים.

זו בחירה לגיטימית, תלוי איזה סגנון חיים היא רוצה שיהיה לה.

כסטודנטית להנדסת חשמל כשהיא תצא לדייטים, זה לא שאפשר שלא לדבר על זה.

כאמא, אני חושבת שכדאי דרך שאלות ולא דרך אמירות לוודא שהיא חושבת על העתיד ומודעת לאפשרויות ולהשלכות השונות,

אם היא מדברת על העתיד בראיה מפוקחת, אז מעולה, ושיהיה לה הכי בהצלחה!

אמנם לא מתחום החומרה אז אולי זה שונה אצלכם, אבל בתחום שלי עבדתי בכמה מקומות עם אופי שונה אחד מהשני, ועדיין יש כמה דברים בסיסיים שמשותפים לכולם.

המעבר ממהנדס למשרות האחרות שתיארת הוא לא קל כל כך ובטח לא בשוק של היום, גם לאנשים עם הרבה נסיון. היציבות היא לא גדולה, לא בקורפורייטס ולא בסטרטאפים. בממשלתי כן, אבל השכר שם נמוך יותר והדרישות מקובעות יותר (קשה לקבל עבודה מהבית למשל, השעות נספרות עם שעון וכו)

אמהות סביבי (גם במקומות העבודה וגם בקבוצות שאני חברה בהן) בעולמות האלה נדרשו להרבה מאד ויתורים בבית, ברמה של כאלה שהיו להן בייביסיטר לפיזור הילדים בבוקר ואחת לאיסוף בצהריים. חלקן לא נצרכו לבייביסטר כי היה מישהו מהמשפחה שיעשה את זה אבל הנקודה היא שהן בקושי ראו את הילדים. לחלקן זה התאים בלי בעיות, חלק אחר סבל מאד מהסידור הזה.

אחת הנקודות העיקריות מבחינתי זה הצפי לשנים שאחרי ההתמקצעות. כל המהנדסים שאני רואה סביבי עובדים המון שעות, גם מי שיש לו ותק משמעותי. נכון שאצל חלק זה מבחירה אבל בהרבה מקומות עבודה אין אופציה אחרת, גם אם יש עבודה מהבית או שבדרגים בכירים יותר הזמן גמיש, עדיין צריך להיות זמין מאד ולהקדיש המון המון שעות.

מקצועות אחרים שאני רואה מסביב, מאלה שפירטתי למעלה, אלה מקצועות מאד מתישים בשנים הראשונות שגם השכר ההתחלתי שלהם לא מנצנץ כמו בהייטק, אבל אחרי כמה שנות התמחות והתמקצעות, אפשר לעבוד בהיקף ובשעות שמתאימות לך, בלי זמינות מחוץ לשעות (גם קביעת תורים יכולה להיעשות בשעות שמתאימות לך) ובשכר גבוה מאד.

בסופו של דבר, מהנדס בן 40 צריך לעבוד משרה מלאה ולהיות זמין אם הוא בדרג בכיר. היציבות שלו במקום העבודה מוטלת בספק והקושי למצוא עבודה בגיל כזה מתחיל לעלות.

רופא (כשם קוד לכל אחד מהמקצועות שפירטתי) בן 40 יכול להרוויח מעולה ממשרה חלקית מאד שאותה הוא עושה מכל מקום שהוא בוחר, הוא בוחר מתי להיות זמין, והיציבות וההערכה לנסיון שלו רק עולים עם הגיל עד גיל די מבוגר.

בעיניי עבור כל אחד ברור שהבחירה העדיפה היא באופציה השניה, אבל בטח בשביל הורים שהרבה פעמים רוצים או צריכים גם גמישות וגם הכנסה טובה ויציבה

אני מתלבטת כמה כדאי להתחיל ללמוד כל מקצוע שהוא לא 100% מול אנשים. הבינה המלאכותית מתפתחת במהירות מטורפת ולא בטוח בכלל שעוד 4 שנים כשהיא תסיים את התואר עולם התעסוקה יראה אותו דבר, עוד 10 שנים הוא בטוח ישתנה...

זה לא ממש תשובה על מה ששאלת, סתם תהיה כללית על  כמה כדאי בכללי להשקיע בתואר היום...

למשרה חלקית יש חסרונות רבים.

עדיף לשים דגש על גמישות בשעות העבודה, עבודה מהבית וגמישות בנפח התפקיד.

משרה יכולה להיות מוגדרת 7 שעות עם נפח עבודה של יותר ממשרה מלאה,

ומשרה יכולה להיות מוגדרת 9 שעות עם נפח עבודה של 7 שעות שפויות.

משרה יכולה להיות 7 שעות+ נסיעות

ומשרה יכולה להיות מלאה ללא נסיעות כלל.

הדרך לקבל את המשרות השפויות והמתגמלות ממה שראיתי, זה להשקיע כמה שנים במשרות סטנדרטיות, להשקיע בפיתוח קריירה, להיות צעד לפני כולם.

הכוונה לחקור, להסתקרן, ללמוד עוד, להבין מהמומחים מה הם יודעים וממש לשאוב מהם ידע והתמקצעות. ליצור קשרים מקצועיים.

לראות איך קולגות ממחלקות אחרות מתסכלים,

לצבור שם טוב.

לשקף החוצה את העשיה ואת התועלת שמופקת מהעשיה (עוד נקודה שנשים ככלל חלשות בה מאוד)

בהתחלה כולם מתחילים כג'וניורים, אבל בהמשך כל אחד ומה שהוא מצליח להתקדם בו והידע הניסיון והיכולות שהוא מביא.

ואז אפשר לדרוש תנאים שהמעסיקים מסכימים להם כדי לקבל עובד טוב וחיוני.

היום למצוא מועמדים זה קל יחסית.

אבל לגייס עובד טוב, זה כבר קשה ממש ואני מכירה את זה מבפנים.

את הקושי הזה של המעסיקים כדאי לתפוס ולהבין מה מונע ממאות מועמדים להיות העובד המוצלח שהם מחפשים ולסגל את המיומנות הזו.

לדעתי דווקא לאמהות יש את הדרייב להוכיח מה הן שוות, כדי להצליח לקבל את מה שהן רוצות. זה גם עניין של אופי וגישה לחיים באופן כללי, וגם ניהול סדר עדיפויות. לדוגמה בחופשת לידה (במיוחד אם מאריכים) זו הזדמנות נהדרת ללמוד עוד על שוק התעסוקה, השינויים, לבדוק את נקודת המבט של המעסיק, לבדוק איפה זה פוגש את היכולות והדרישות שלי, לרכוש ידע באופן עצמאי ולהשתדרג לקראת התפקיד הבא.

אני חושבת שהרבה פעמים יותר ממה שהמשרה עצמה מגבילה, הגישה היא עצמה המגבילה.

למשל מי שרוצה לעבוד 7 שעות,

יכולה לרשום את זה על גבי הקורות חיים, לציין זאת כדרישת סף בראיון הטלפוני, לבוא בגישה של אני עובדת 7 שעות תתאימו את עצמכם אלי,

או לכוון לוויב של אני עובדת חרוצה ומשקיעה, מביאה ערך מוסף הרבה מעבר לשעון, אמנם אני יוצאת מוקדם אבל תראו שבהתנהלות נכונה של שני הצדדים זה יהיה בסדר, ובכל מקרה אם יש משהו דחוף אני זמינה גם בערב מהבית, ולתת הרגשה שיש על מי לסמוך.

יש מקצועות ותפקידים שהגישה השניה לגמרי יכולה לתפוס ולאפשר להינות משני העולמות.

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

מתהליך ההחלמה.. אצל שני ילדים

אמרה שכדאי לחכות עוד יום ולראות

מוזר שהם ככה מתנהלים. נכון שהיא בין חום לחום עירנית אבל חלשה מאוד והחום כבר יום 4

בכל זאת היא אחרי ניתוח נראלי אדישים כולם