"ב. ואולם להיות הדבר הזה נשלם כראוי, גזרה החכמה העליונה שיהיה האדם מורכב משני הפכים, דהיינו מנשמה שכלית וזכה, וגוף ארציי ועכור, שכל אחד מהם יטה בטבע לצדו. דהיינו: הגוף לחומריות והנשמה לשכליות, ותמצא ביניהם מלחמה, באופן שאם תגבר הנשמה, תתעלה היא ותעלה הגוף עמה, ויהיה אותו האדם המשתלם בשלמות המעותד, ואם יניח האדם שינצח בו החומר, הנה ישפל הגוף ותשפל נשמתו עמו, ויהיה אותו האדם בלתי הגון לשלמות, ונדחה ממנו ח"ו.
ולאדם הזה יכולת להשפיל חומרו לפני שכלו ונשמתו, ולקנות שלמותו כמו שביארנו.
ג. ואמנם גזר טובו יתברך, שיהיה גבול להשתדלות הזה המצטרך לאדם להשיג השלמות, וכשהשלים השתדלותו ישיג שלמותו וינוח בהנאתו לנצח נצחים. על כן הוחקו לו שני זמנים: אחד זמן העבודה, ואחד זמן קיבול השכר."
לא זכרתי איפה עוד זה מופיע אבל הרמחל מסביר שהמנוע להתקדמות בעולם הוא המלחמה בין הטוב לרע - ברגע שהכרעת סופית את הרע - סיימת את יעודך בעולם כי מנעת מעצמך להמשיך ולהתקדם. תסתכלי על זה כמגנט עם פלוס ומינוס שמניעים בצורה אלקטרומגנטית כלשהי משהו - ברגע שלקחת את המינוס - נגמר הסיפור.
כמובן שהסיפור של אלעזר ואיתמר ורבה ורבי זירא (רבה שחט את רבי זירא במהלך סעודת פורים) הוא על אותו רעיון. המפרשים מסבירים שהוא לא שחט אותו פיזית ושבני ארון לא מתו מוות טבעי אלא הם למדו תורה והגיעו למדרגה רוחנית כל כך גבוהה שנשמתם לא עמדה בזה ופרחה וכך גם נשמת רבי זירא שלא הצליחה לעמוד בקדושה הזו. יש גבול לקדושה שאדם חי מסוגל להכיל - כשאין יצר טוב ויש רק רע הגוף (מעצם היותו חומרי) פשוט לא יכול להכיל את זה...