כל דבר שעתיד להיות בפועל יש לו מציאות בכח עוד לפני התגלותו בפועל, ומציאות הבכח מציאות גמורה היא.
ומפני זה מרגישים הצדיקים תמיד את העונג והשמחה וההשפעה הרוחנית שעתידים לבוא, כי מציאות העתיד שישנו בכח הוא אשר נותן להם כח וסיפוק לעמקי נשמותיהם הטהורות.
אולם המציאות של בכח אינה מצטיירת (אלא) רק בכח המדמה, ונדרש לזה זכוך וטהרה והתעסקות תמידית בריבוי שפור הדמיון והרחבתו, וזה תלוי בעיקר בכח הגעגוע, וע"י ריבוי הגעגוע אל העתיד מיפים את הדמיון ומזככים ומטהרים אותו עד שמתעלה למרום גבהו להרגיש את העתידות.
ועל כן "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה", שע"י שהוא מרבה געגועיו אל העתיד המזהיר, הוא מצטייר היטב בדמיונו הטהור, וצופה בו בבהירות גדולה, וזוכה להיות מושפע מכל המון ההשפעות שעתידות לבוא בעולם ורואה ראיה שכלית בשמחת ירושלים. וכל מי שמצייר לפניו קרבת הגאולה הרי הוא באמת קרוב אליה.
ומכאן הטעם מה שהפליגו חז"ל בלמוד בנין העתיד, שכן מה שמצטייר אצלו בניין העתיד, הרי זה עצמו בנין בית המקדש בכח המדמה, שגם זה היא מציאות גמורה.
(ממעיני הישועה פרק נו)
@ארץ השוקולד @בא לי בירה @והוא ישמיענו@ע מ @תתן אחרית לעמך@בוער לארץ השלמה @לעבדך באמת! @פרח-אש@בת מלך!!!! @חן, @חיפושית~@בתוך בני ישראל@תופסת אומץ@אמיץ(ה) @אוא"ר @אוי טאטע! @אילת השחר @נעה ונדה@נפש חיה. @אחיתופל @מחייכת =)
