הוא מראה מורכבות וגישות שונות בתוך הגישה היהודית.

[בסופו של דבר, נראה לי שהוא מאמץ כיוון דומה למה שמקובל לחנך אליו].

זה מצווה, פרו ורבו וכ'..

וכי מצינו אדם שיפרוש ממצווה?

אולי מהתאווה וכ'..

היחיד(אני חושב) שפרש מאישתו זה משה רבינו ע"ה

והייתה לו סיבה למה..

מחילה לא קראתי את התמונות, הערה וזה..

רק שאין שאר כסות ועונה לאמה עברייה,

אלא לאמה עברייה אחרי ייעוד,

שזה מסלול אחר לנישואין לכל דבר

(והראיה - יש לה שאר כסות ועונה כמו לכל נשואה).

כדאי לעיין באורות הקודש סוף חלק א,

שם הרב אומר שמדרגת משה לא הייתה הגבוהה ביותר,

אלא מדרגת אדם הראשון קודם החטא,

שלא התבייש.

הערה: הרב (זצ"ל, כן?) לא ראה צורת אשה מגיל תשע,

כפי שהעיד עליו הרב חרל"פ בטהרה שלו (אחרי שנפטר).

לא שמענו מעולם על הגבלות כאלה מבית מדרשו,

ויש אפילו קונטרס הפוך אצל הרב יהושע שפירא.

לא נראה לי שיש טעם לעשות חילוקים. יש דברים טובים ונכונים שהנוצרים עושים וחושבים, ויש דברים שהם טועים. ויש יהודים שטועים. ויש דרכים שונות שנכונות בתוך היהדות, בהתאם לסיטואציה.

יש לי דעה לגבי הרבה דברים שנאמרים בנושא, אבל כיון שזה נושא עדין מאד ואני מרגיש שהידיעות שלי לא מספיקות כדי להביע דעה, אני מעדיף רק לציין שאני חושב שיש הרבה אמירות לא מדויקות

נשמע כמו משהו בסגנון גור.

מה שקרה הוא, שאחרי כל כך הרבה שנים שהיהודים חיו תחת שלטון נוצרי, הם הושפעו מההשקפות שלהם ואז לא פלא בכלל שכמעט אלפיים שנה אחרי הדרשה על ההר, תמצאי שפע של מקורות יהודיים שיחקו אותה.

רוב ככל הרבנים מרוב ככל הזרמים לא סתם מדריכים אחרת

(ליטאי, ספרדי, דתי לאומי, וקראתי בפנים מכולם.

לגבי החסידים, גור בפרט, שזה הדיון כאן,

יש לדון ע"פ גדרי ההלכה).

נכון, יש בעיה מלהראות חיבה ברחוב,

ואכן יש בה בתאווה סכנה גדולה.

אבל להביא ציטוט מפילוסוף שהביאו הרמב"ם,

בלי להביא שהרמב"ן חלק עליו בחריפות באגרת הקודש,

זה לא ישר ולא אמיתי.

אני יכול להביא כאן ים של מקורות בכיוונים הפוכים,

שמביאים אותם הפוסקים מרוב הזרמים הנ"ל,

אבל עזבי, פשוט תסמכי על הרבנים שלך.

לגבי המקורות שמובאים כאן,

התאווה מגונה, סיפוק יצר ללא מחויבות הוא מגונה, מעולה.

אבל כל מה שמובא כאן נגד ההלכה - ה' ישמור.

אפשר לעבור פסקה אחר פסקה ולנתח מה נגד ההלכה,

ולא איכפת לי שזה ספר חסידי,

יש תורה יש גמרא, יש ראשונים ויש אחרונים.

הם מתווים לנו את הדרך,

ולא וורטים על 'הקב"ה גוזר גזרה'.

יש משהו שונה בספר ראשית חכמה (קדושה טז),

שאין לצדיקים יצר אלא אש של קדושה.

לא מבין את זה, לא מתקרב לליגה הזאת, לצערי,

אבל זה לא מתקרב למה שכתוב כאן,

שמקל ראש במצוות דאורייתא ובדברי הפוסקים.

לא נוהג להיות חריף, בטח לא כלפי צדיקים,

אבל יש גבול, והגבול הוא גופי תורה, מפי רבותינו.

זכור לי שהיה פה איזה שרשור לפני כמה זמן שמישהו כתב אודות 'חוש המישוש חרפה הוא לנו'. והביא את הדעות החולקות(שזה כל חכמי ישראל בערך) והסבר קצת את המאמר הזה באופן כללי..

באופן כללי.. - לקראת נישואין וזוגיות

אלא הנהגות בחוגים מסויימים שלא היו מקובלים לפני כן.

וייתכן גם, שחלק מהדברים הונהגו כתגובת נגד לצורך השעה.

עכ"פ, לא לראות את האישה לפני שמתחתנים זה נגד דברי חז"ל, וגם אם נניח שיש ללמד עליהם זכות למה היה מותר להם לנהוג כך, זה לא הופך את זה לדרך היהדות.

ובכל זאת, צריך לזכור שהמשפט על חוש המישוש חרפה הוא לנו נראה מקובל על הרמב"ם, שהביא אותו כמה פעמים. [וייתכן שגם הרמב"ן בדיעה דומה, ע"פ דברים שכתב, וסביר שאגרת הקודש היא מחכם אחר מחכמי ישראל]. כך שהתפיסה שהרבה יותר מסוייגת מענייני היצר היא חלק מהיהדות, גם היא לא בצורה של הספר המצוטט.

ובכל זאת, נראה לי שכהדרכה לרבים כיום הדרך שמתייחסת בסלידה כללית לענייני היצר מסוכנת, וגם לגבי יחידים צ"ע גדול. ולא לחינם לא מקובל על רבותינו להדריך כך.

[כמדומני, שההדרכה האחרת נשענת הן הפרקטיקה, והן על יסודות בהשקפת היהדות, ובפרט בדרכו של הרב קוק]

בקיצור - אל תאמצו את התפיסה הזאת, אל תזלזלו בה. במקרה הצורך תשתמשו בה לאיזון.

@לה' המלוכה 

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.