זה מה ששמעתי ממנו

אולי זה טעות

יכול להיות ש"הרבה שירה והתוועדויות בשבתות"

יוגדר אצל חלק כ"טיפה חסידי..."

לא סתם מכירה, למדתי שם במשך שלוש שנים, וגם אחיות שלי למדו שם.

אז בואו נעשה סדר:

מדרשת נשמת ממש ממש לא פמיניסטית. כלומר, יכול להיות שפה ושם יש כמה תלמידות כאלה, אבל זה לחלוטין לא ההשקפה של המדרשה ככלל. המדרשה מאמינה בלימוד תורה מעמיק ורציני בכל חלקי התורה (טוב, כמעט. אין לימודי קבלה וזוהר וכו'...). לחלוטין לא מתוך מניע פמיניסטי, אין שום רצון להיות "כמו הגברים", ואין שום רצון לעשות רעש והפגנות ולחולל מהפכות קולניות. 

הרבנית חנה הנקין, ראש המדרשה, מאמינה שיש שתי סיבות עיקריות שנשים צריכות ללמוד תורה: א) לא יכול להיות שבדור שלנו נשים מתמקצעות בכל תחום אפשרי בעולם, משכילות באוניברסיטאות, דוקטוריות ופרופסוריות; ורק בלימוד תורה, שהיא המהות של עם ישראל, שמכוונת אותנו כיהודים ויהודיות - הן ישארו ברמת לימוד כל כך נמוכה ובפער של ידע. ב) זו לא סיבה רציונלית ממש, פשוט רואים שעם ישראל מבקש את זה. משהו בנשמה של עם ישראל משתנה, נשים רוצות להיות חלק פעיל בתורה ולהכיר את כולה, מתוך רצון לעבודת ה'. 

הרבנית הנקין ממש לא עושה מהפכות צעקניות. לא מעניין אותה לקרוא בתורה, לא מעניין אותה לנהל בית כנסת, לא מעניין אותה להניח תפילין. אנחנו לומדות תורה בבית המדרש שלנו, לא צועקות כלפי חוץ. המהפכה צריכה להיות שקטה, לאט לאט הרעיון שלנו מחלחל לציבור, ומי שרוצה מוזמן להצטרף. 

גם סגנון הלימוד שונה. נכון שיש גמרא והלכה, אבל סגנון הלימוד שונה. לא מפרקים סוגיות עד לפרטי הפרטים של כל ראשון ואחרון שקיים בין הפוסקים. הלימוד יותר איטי (שנה שלמה לומדים רק פרק או שניים מתוך מסכת בעיון...).

יש כמה שיעורים חסידות, אבל זה ממש לא המרכז. ויש הרבה שירה והתועדויות בשבתות וכו'. 

אנשים מפחדים מסטיגמות. ואז פתאום הרבה פעמים מגלים שהסטיגמות לא נכונות, או נכונות רק חלקית. אני ממש מציעה לך לא להחליט על סמך "מה שכולם יודעים על המקום שהיא למדה בו", אלא תברר את זה אצלה. כי יכולות להיות לפחות שתי אפשרויות: או שתגלה שהסטיגמות על המקום לא נכונות, או שתגלה שהיא שונה מרוב הבנות שם. 

כמובן יש גם אפשרות שתגלה שהכול נכון, וזה לא מתאים לך. לגיטימי לחלוטין. אבל תכבד את הבן אדם, ותחליט על סמך היכרות ולא על סמך מה שהעולם אומר. 

שהרבה מתחברים אליו גם אם לא אומרים בקול..

ובאמת יש סטיגמה על המדרשה הזאת שהלומדות בה מתעכבות מאוד מאוד בגלל שבנים מפחדים משכלתנות יתר..

(כותבת דוגרי) לא מעוניינים שהאישה תהיה יותר חכמה מהם

ומעוניינים שהאישה תכבד אותם,

ונכון שאישה יכולה להיות יותר חכמה ומכבדת אבל

אין ספק שברוב במקרים סוגיית הכבוד תהיה הרבה יותר מאתגרת לעומת אם המצב היה הפוך.

אני מזהה שיש דברים עקרניים סביב מה שהיא אמרה אבל הרבהפ עמים אני מרגיש שזשה סתם אגו מנופח שלא קשורים להבדלים בין גברים לנשים.

ובכל זאת ציטוטים מגמרות לא מספקים אותי לגבי ביסוס סטיגמות על גברים ונשים.

לדוגמא רגישות. רגישות זה דבר שבונים בלי קשר לזה שאתה גבר או אישה. נכון, אצל אישה זה מתבטא באופן עמוק יותא. אבל זה דבר שיש לנשים.

כך זה נראה לי ממש מטופש שגבר יפחד מאישה שיותר חכמה ממנו. צריך לחדד את הסטיגמה כדי שהיא לא תהיה ילדותית.

קשה לי שזה יכול לעודד צרות אופקים אצל נשים בגלל שהם נשים.

היא לא מה המציאות. השאלה מה אפשר ללמוד ממנה.

לא הייתי ממליץ ללמוד דברים שיובילו לרדידות.

ואיך בדיוק?

הייתי אומרת שאשה רוצה לכבד את הבעל אפילו יותר מלהשען עליו

בשביל זה היא צריכה להעריך אותו.

מי שמעריכה חכמה שכלית תרצה שהדבר יבוא לידי ביטוי בחכמה שכלית.

בוא נעבור שנייה לעולם דימיוני, נניח שלצורך העניין היית מתברך בחכמה כמו רוב העולם או פחות-

אתה חושב שעדיין היית רוצה אשה חכמה ממך (לא קצת יותר חכמה, חכמה בצורה ניכרת)?

מישהי שאתה מרגיש שהיא לגמרי מעליך ואתה מרגיש את זה היטב והיא לא מנסה להסתיר את הפער לטובתה, מישהי שאתה מרגיש שהיא די שמה אותך בכיס הקטן, עם חיוך וחינניות כמובן..

הנטייה שלי לחשוב היא שהאגו הגברי שלך יתעורר לחיים ותרצה להפרד ממנה תוך זמן לא ארוך מדי חח אבל כמובן שזה רק ניחוש שלי..

אני חושבת שזה צורך הדדי ומשלים שבסך הכללי האיש יהיה חכם כמו או יותר מהאישה או לפחות שלא יהיה פער גדול מדי לטובת האשה,

ולא תמיד חייב שרק על פער קטן בחכמה יקום או יפול דבר ,אם אין יתרון בחכמה יש נתיבים אחרים שדרכם אפשר לפצות על הפער בהתאם למה שמוערך אצל הצד השני כמו: יראת שמים, אנטלגנציה רגשית,  חכמה מעשית ,מידות טובות וכו'

שיגדילו את ערכו וכך את כבודו של האיש בעיני האשה. 

נראה לי שמילת הקוד זה "כבוד".

(יודע שהשאלה לא הופנתה אלי)

אבל ממש לא בטוח שהייתי מתנגד למישהי הרבה הרבה יותר חכמה ממני.

כל עוד יש כבוד, הערכה והקשבה - כמה שיותר חכמה יותר טוב.

לי חשובה חכמה בעיקר בשביל תקשורת, רמת שיחה והערכה,

והרבה יותר חשובה לי שכליות כתכונה מאשר אינטלגנציה,

אבל זה כבר אני והעדפותיי..

אז מעולה.

אני פשוט חושבת שיש תלות בין כבוד והערכה לחכמה ברוב מוחלט מהמקרים.

אולי זה רק אני והנתונים שקבלתי,

אבל הלוואי ותבוא כבר מישהי שאתפעם מחכמתה

(לא שלא היו, אבל עדיין)

לא הייתם בצד השני (הפחות חכם) כדי להעריך איך הייתם פועלים.

קשה למדוד חכמה בין גבר לאשה,

אבל מעולם לא הרגשתי טיפש ליד מישהי.

[אולי פחות 'משכיל', עקב היותי בייניש והיותה לומדת משהו של חכמים כזה].

בהחלט היו נשים שהיו יותר ממני בכל מיני תחומים,

שזה מקסים, ויכול להפרות אותי ולבנות אותי.

כל עוד יש לה מה לקבל ממני,

והיא משתוקקת לקבל ממני,

שתוסיף דעת וחכמה עד דלא ידע

בסוף, גם נשים פחות חכמות ממני משמעותית הוסיפו לי,

כי ניסיתי לשמוע מה הן יכולות להוסיף לי.

אם תהיה לה עין טובה,

סביר שהיא תמצא גם במה שאני אומר חידושים ותוכן.

וחוץ מזה,

מקווה שיהיו בי, כמו בעוד גברים פחות חכמים ממנה,

דברים אחרים בהם היא תרגיש צורך להישען ולקבל,

מעבר לחידושים וכו'.

זה תנאי סף כזה, כמו מראה חיצוני,

אבל בסוף הנפשות (או הנשמות) מתחברות.

ככה מרגיש לי, לפחות

ננסה לדמות את זה לחיבור שלך לחבר גבר.

אתה מרגיש שהוא טוב לב, נעים לך לידו,

הוא היה איתך כשהיית צריך,

אתה מעריך אותו, אתה מרגיש הדדיות בקשר.

וכמובן, היו לכם חוויות יחד.

כל זה, ועוד כמה דברים שלא כתבתי כאן,

מחברים אותך לחברים שלך,

ובזעיר אנפין, בע"ה בקרוב, גם לאשתך.

הקאצ': כל מה שאמרתי כאן נשמע נסיבתי,

אבל כנראה שהוא מגלה קשר פנימי.

מאין לי? מרגיש לי, ואולי גם יש לזה מקורות.

לגבי השאלה האחרונה.

תלוי בעוצמה של הדברים,

או ברמת החשיפה של הפנים כנ"ל.

לא יודע,

אותי טוב לב ממיס,

גם אם אין לה שום קשר אליי..

אבל כל אחד והסריטות שלו.

-אידיאלי לדעתי

והפוך תלוי בשניהם, יותר באשה, כך נראה לי, לטובת שניהם.

התחברתי לחילוקים שעשית, מרגיש גם לי שהמגמה שתיארת  בפיסקה האחרונה מאוד נכונה.

וכמובן שיש יוצאי דופן חחח..

שאתה חושב שזה "ידליק אותך" כי אתה לא באמת חושב שתמצא מישהי חכמה יותר ממך..

לבנות זה חתיכת אתגר אם הבחור פחות חכם מהן ברוב המקרים ולא רק מהצד של רובכם.

אשתי היקרה בוגרת מדרשת נשמת.

אל תימנע מלנסות.

באופן ספציפי יותר לשאלה שלך על סגנון: הן לומדות שם תורה ברצינות, וגם גמרא והלכה, ונוכחות שם מאוד נאמנות, אהבת תורה ויראת שמים.

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.