חייבת לפרוק וכמובן לקבל עצות מה אני עושה לא בסדר 🙏🏼
אנחנו זוג צעיר, ילדתי לפני חודשיים נסיכה מהממת, לידה ראשונה והריון לא פשוט בכלל! בעלי עובד כל 11 שעות על הכביש מפרנס דואג מכבד קונה לא מחסיר מאיתנו כלום עד ש .... זה מגיע להורים שלי.
הוא פשוט שונא אותם שנאת מוות.. מאז ומעולם ותמיד חשבתי שזה יסתדר אבל לא! שהם לא עוזרים לנו (אני בדעה שהם לא חייבים בכלל!) הוא כועס, שהם כן עוזרים לנו הוא מתלונן, שהם לא קונים לילדה כלום הוא אומר שהם צריכים להתבייש בעצמם ושהם כן קונים הוא זורק את מה שהם קונים, חס ולילה עם ההורים שלי או האחים שלי יגעו בילדה או בדברים שלה ... כל הזמן הוא חוזר ואומר שהם עושים עין הרע! שהם נותנים לילדה כסף כמו בערב חג הוא פתאום אוהב להיות שם אבל ברגע שימאס לו מהם הוא יקום גם באמצע שולחן אוכל יקפל אותנו. זה מייאש אותי .. ההורים שלי לא במצב של לעזור כל רגע עם כסף ואנחנו גרים במרחק נסיעה מהם ואני עדיין בדעה שהם לא חייבים לעזור בשום דבר! הוא לא קמצן ולא מתנהג ככה אבל רק חושב איך להוציא מהם כסף ולשרוף בשביל שיכאב להם ואוהב אותם ברגע שנותנים כסף לילדה! מיליון פעמים דיברתי איתו על זה כמה שכואב לי לראות ולשמוע את זה ממנו ואין לי פתרום הוא מסכים איתי שזה מעליב אומר שיפסיק וזה לא הולך..
עירבתי גם את חמתי וחמי כי איך יכול להיות שלהם מותר לבוא אלי מתי שרוצים ולהורים שלי אסור? להם מותר לגעת בילדה ולהורים שלי אסור? למה שהם לא עוזרים ולא קונים למרות שהם גרים מטר ממני הוא לא אומר כלום אבל להורים שלח שזה מרחק נסיעה הוא כל הזמן מתלונן? עצוב לי מאוד.. הם כל הזמן שולחים לי כמה הם מתגעגעים לילדה ושאני מבקשת לנסוע לבקר אותם הוא מתרץ לי לא היום אני עייף, כבר מאוחר בלילה, עכשיו חורף, את לא עייפה בגלל זה יש לך כוח לנסיעות ... מילדות אני לא הכי מסדרת עם ההורים שלי או האחים אבל תמיד ניסתי לא לחטוא בכיבוד אב ואם, היום שאני אמא בעצמי אני יודעת כמה הקשר איתם חשוב!
פתאום הוא הפך להיות אדם אחר .. מהרגע שהכרנו ועד הלידה לא נעזרנו בהורים שלנו מעולם! מפתיע אותי ההתנהגות שלו כל פעם מחדש בנושא הזה.. חוזר בתשובה הולך לבית כנסת, שומרים שבת ולמה הלב הקפוא הזה! הרמנו חתונה בלי שקל מהם, עברנו הריון שלם ביחד ולא מעט איזפוזים ביחד בלי עזרה של אף אחד אז? חודשים שהייתי בבית חולים וכל משרה חדשה הוא פספס בגללי היינו חיים רק מה שמירת הריון שלי מביטוח לאומי ובחיים הוא לא בקש עזרה מאיש! אז למה ההתנהגות הזאת? אני לא צדיקה וגם לא רוצה להיות כזאת אבל כיבוד אנשים זה האלף בית שקבלתי בחינוך ולא משנה מה קורה וכך גם חמי וחמתי חושבים אבל גם הם מיואשים..
בחיים לא אמרתי להם למה הם לא קנו לי למה לא עזרו לי למה לא בישלו לי למה באו בידיים ריקות או למה באו אלי בלי להודיע בחיים! אני מכבדת ואוהבת אותם אבל המצב חונק אותי..
אני אוהבת אותו, למרות כל האהבה ויש המון אהבה כבר עברה בי המחשב על לפרק את החבילה כי אני לא רואה לאן זה הולך.. הגיוני? לא הייתי רוצה שהבן או הבת שלי לא יאהבו את החם והחמה שלהם! זאת המשפחה שלהם לכל החיים ..
עצות בבקשה? 😔
אנחנו זוג צעיר, ילדתי לפני חודשיים נסיכה מהממת, לידה ראשונה והריון לא פשוט בכלל! בעלי עובד כל 11 שעות על הכביש מפרנס דואג מכבד קונה לא מחסיר מאיתנו כלום עד ש .... זה מגיע להורים שלי.
הוא פשוט שונא אותם שנאת מוות.. מאז ומעולם ותמיד חשבתי שזה יסתדר אבל לא! שהם לא עוזרים לנו (אני בדעה שהם לא חייבים בכלל!) הוא כועס, שהם כן עוזרים לנו הוא מתלונן, שהם לא קונים לילדה כלום הוא אומר שהם צריכים להתבייש בעצמם ושהם כן קונים הוא זורק את מה שהם קונים, חס ולילה עם ההורים שלי או האחים שלי יגעו בילדה או בדברים שלה ... כל הזמן הוא חוזר ואומר שהם עושים עין הרע! שהם נותנים לילדה כסף כמו בערב חג הוא פתאום אוהב להיות שם אבל ברגע שימאס לו מהם הוא יקום גם באמצע שולחן אוכל יקפל אותנו. זה מייאש אותי .. ההורים שלי לא במצב של לעזור כל רגע עם כסף ואנחנו גרים במרחק נסיעה מהם ואני עדיין בדעה שהם לא חייבים לעזור בשום דבר! הוא לא קמצן ולא מתנהג ככה אבל רק חושב איך להוציא מהם כסף ולשרוף בשביל שיכאב להם ואוהב אותם ברגע שנותנים כסף לילדה! מיליון פעמים דיברתי איתו על זה כמה שכואב לי לראות ולשמוע את זה ממנו ואין לי פתרום הוא מסכים איתי שזה מעליב אומר שיפסיק וזה לא הולך..
עירבתי גם את חמתי וחמי כי איך יכול להיות שלהם מותר לבוא אלי מתי שרוצים ולהורים שלי אסור? להם מותר לגעת בילדה ולהורים שלי אסור? למה שהם לא עוזרים ולא קונים למרות שהם גרים מטר ממני הוא לא אומר כלום אבל להורים שלח שזה מרחק נסיעה הוא כל הזמן מתלונן? עצוב לי מאוד.. הם כל הזמן שולחים לי כמה הם מתגעגעים לילדה ושאני מבקשת לנסוע לבקר אותם הוא מתרץ לי לא היום אני עייף, כבר מאוחר בלילה, עכשיו חורף, את לא עייפה בגלל זה יש לך כוח לנסיעות ... מילדות אני לא הכי מסדרת עם ההורים שלי או האחים אבל תמיד ניסתי לא לחטוא בכיבוד אב ואם, היום שאני אמא בעצמי אני יודעת כמה הקשר איתם חשוב!
פתאום הוא הפך להיות אדם אחר .. מהרגע שהכרנו ועד הלידה לא נעזרנו בהורים שלנו מעולם! מפתיע אותי ההתנהגות שלו כל פעם מחדש בנושא הזה.. חוזר בתשובה הולך לבית כנסת, שומרים שבת ולמה הלב הקפוא הזה! הרמנו חתונה בלי שקל מהם, עברנו הריון שלם ביחד ולא מעט איזפוזים ביחד בלי עזרה של אף אחד אז? חודשים שהייתי בבית חולים וכל משרה חדשה הוא פספס בגללי היינו חיים רק מה שמירת הריון שלי מביטוח לאומי ובחיים הוא לא בקש עזרה מאיש! אז למה ההתנהגות הזאת? אני לא צדיקה וגם לא רוצה להיות כזאת אבל כיבוד אנשים זה האלף בית שקבלתי בחינוך ולא משנה מה קורה וכך גם חמי וחמתי חושבים אבל גם הם מיואשים..
בחיים לא אמרתי להם למה הם לא קנו לי למה לא עזרו לי למה לא בישלו לי למה באו בידיים ריקות או למה באו אלי בלי להודיע בחיים! אני מכבדת ואוהבת אותם אבל המצב חונק אותי..
אני אוהבת אותו, למרות כל האהבה ויש המון אהבה כבר עברה בי המחשב על לפרק את החבילה כי אני לא רואה לאן זה הולך.. הגיוני? לא הייתי רוצה שהבן או הבת שלי לא יאהבו את החם והחמה שלהם! זאת המשפחה שלהם לכל החיים ..
עצות בבקשה? 😔
. עדיין מספיק קרוב בשביל תחומי עניין משותפים וחוויות מחברות