כל כך הרבה מדברים אצלנו על ההיבט הדתי של שעון הקיץ,
על הצום הארוך ביום כיפור ועל ליל הסדר שמתחיל מאוחר.
אבל צריך לזכור שמדובר כולה על יומיים.
יומיים מאוד חשובים בלוח השנה היהודי, אבל בסדר, נצום עוד שעה, נישן צהריים בערב ליל הסדר. נסתדר.
אבל למה אף אחד לא מדבר על הבעיה האמיתית בשעון קיץ? והיא נוגעת ליום יום, במשך כל תקופת הקיץ.
לא מזמן הלכתי לאסיפת הורים. המורה המסור הקדיש שלוש דקות לעדכון במצבו של הילד,
ועוד עשר דקות למונולוג שכולו זעקה על נזקי שעון הקיץ.
"אתם לא מבינים כמה זה מייאש", אמר, "אני מקבל בבוקר כיתה עם ילדים שפשוט בוהים בי.
אני כל כך מרחם עליהם. אתה רואה כמה חסרה להם השינה.
ואני מבין בדיוק מה קרה אצלם בבית הלילה, כי גם אני אבא,
וגם אני יודע שאין שום צ'אנס להרדים ילדים לפני רדת החשכה".
אגב, מי בכלל מדבר על להרדים.
אי אפשר אפילו להתחיל את טקסי ההשכבה (אוי, זה לא נשמע טוב)
שכוללים ארוחת ערב, מקלחות, צחצוח שיניים, סיפור לפני השינה ובסוף צעקות "לכו כבר לישון".
פשוט אין סיכוי להתחיל את כל אלה כשהכול כל כך מואר בחוץ.
וכך מדי בוקר בכל תקופת שעון הקיץ מגיעים למערכת החינוך
מאות אלפי ילדים עייפים, מכל המגזרים, מילדי העובדים הזרים ועד ילדי מאה שערים.
כולם גורדו הבוקר מהמיטה. האם אפשר לאמוד בסכומי כסף את הנזק שנגרם למשק הישראלי?
זה מוזר לי לדבר על כסף בהקשר החינוכי הזה, אבל מה לעשות שככה זה היום, פוליטיקה חדשה.
ובכן, אתם יודעים איזו פגיעה עתידית יש כאן בכלכלה של ישראל בדור הבא?
ובשבת זה בולט עוד יותר. עד שאני חוזר מבית הכנסת הילדים כבר ישנים.
זה הזוי. אני לפעמים תוהה איך נראה יום שישי בעיניהם של בני השלוש-ארבע בתקופה הזו:
פתאום מקלחים אותם באמצע היום, מלבישים אותם בבגדי שבת הכי חגיגיים,
עורכים שולחן עם מפה לבנה, ואז אבא חוזר הביתה עם שני מלאכי השרת שאומרים ביחד,
המלאך הטוב והמלאך הרע, "אה, שעון קיץ. טוב, נו, תברך אותם בשקט שלא יתעוררו"
(לפחות היו עוזרים לי, המלאכים, להעביר אותם מהספה למיטה).
וכמה סמלי שהילד שלפעמים לא זכה לשמוע קידוש בליל שבת, גם לא זוכה להגיע ער להבדלה.
עד שאני חוזר מערבית של מוצאי שבת, הקטנים לא תמיד מחזיקים מעמד.
תינוקות שנשבו.
...
שיחזירו לילדינו את שעות השינה האבודות.
אנחנו מזדעקים לא מעט על מספר הילדים בישראל שנמצאים מתחת לקו העוני, ובצדק,
אבל מי ידאג למאות אלפי ילדים במדינה שנמצאים בימים אלה הרבה מתחת לקו הערנות?
מקור:
https://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/11275