אכן כתבתי ספר על הנושא. הוא לא מחליף לדעתי שיחה פתוחה בין אימא לבת אבל יש בו הכל. וזה עוזר לא לפספס כלום ולדבר על הכל בצורה ברורה מובנת ונעימה.
יש באתר של הספר "אמהות שואלות" שם יש תשובות לשאלות שיש להרבה אימהות סביב הנושא הזה אולי זה יעזור לך
בואי בתי | ספר ההתבגרות הראשון לנערות לקהל הדתי והחרדי
(אוף יצאה לי תגובה קצת פרסומית. כשזה באמת לא הייתה הכוונה..הספר נמכר מצויין ב"ה ואני לא מנסה לדחוף לבמות חינמיות. הרבה ממה שנתן לי דחיפה לכתיבת הספר היו שאלות כאלה כאן בפורום הזה בנושא. כל פעם שאלתי את עצמי איך ייתכן שאין כזה דבר? אז מקווה שאכן יעזור לפותחת..
אם בכל אופן זה עובר על חוקי הפורום מנהלות מוזמנות למחוק)
אבל גם היא ממש לא נראית לי בכוון של התבגרות...
אני בכ"א התחלתי לקבל רק בגיל 16...
ממש חשבתי שזה תורשתי...
מהילדות בכל הנושא הזה....
שמעתי על זה בגיל די צעיר מחברה קרובה
(אם זכור לי נכון- כיתה ו'- 11/12)
אמא שלי טיפוס מאד סגור ומלבד כמה מילים בנושא לא שמעתי ממנה עד החתונה...
נכון שהשיח שלי עם ילדי כתוצאה מהעבר שלי הרבה יותר משוחרר ופתוח
אך באמת קשה לי נפשית לגעת בנושא....
גם היום יש נושאים שנוח לי יותר לשתף את חמותי ואמא שלי לא יודעת עליהם....
ולקרוא אותו קודם בעצמך. זה ייתן לך את הפתיחה לכל הנושא, ואיך לפתוח אותו עם בתך...
כבר מגיל קטן מאוד כדאי שיהיה שיח פתוח ולקראת ההתבגרות בגיל שמונה תשע אפשר "להלות הילוך" לפי הרמה של הילדה הסקרנות שלה וההתפתחות שלה.
לא הייתי מעמיסה הרבה ידע מפורט בגיל הזה. עודף מידע בגיל צעיר מידי עלול לבלבל.
ולמרות שאני מאמינה גדולה בהדרגתיות ובחשיפת מידע במנות קטנות ותואמות גיל וסיטואציה (כך אני נוהגת עם ילדי) עדיין אצל בנות יש שלב שבו כן כדאי לשבת לשיחה מסודרת. זה לא אומר שהיא תשמע על זה בפעם הראשונה.. אבל שיחה מסודרת שתסביר לה את התהליך הביולוגי, מה בעצם קורה איפה ומה צריך לעשות.
ושיחה מסוג כזה לדעתי מתאימה מגיל עשר. (אלא אם כן יש סימני התפתחות מקדימים)
אנונימית לרגע1עדיף שנה מוקדם מיום אחד מאוחר
שווה להרשם לרשימת התפוצה שלה
יש לה מלא חומר שווה וחינמי
מעתיקה את מה שהיא כותבת
שאלת הטיימיניג והזמן הנכון לשיחה מעסיקה הרבה אימהות ונשים.
מצד אחד שלא יהיה מוקדם מדי כדי לא להכניס למתחים וחששות מיותרים,
יש אימהות שחוששות לחשוף את הבנות לידע מוקדם מדי שאולי יפגע בתמימות של הילדה,
מצד שני גם לא רוצות לאחר את הרכבת ולגרום לבהלה.
אז איך יודעים שהגיע הזמן ?
הנה 3 סימנים לפיהם את יכולה לדעת שהגיע הזמן לשיחה ראשונית ובסיסית עם הבת שלך:
א. התפתחות גופנית.
למרות שהתפתחות גופנית במצב תקין ונורמלי מתחילה בגילאי 10-15 שזה טווח שנים די רחב,
וכל נערה הגוף שלה מתפתחת בזמן אחר ובקצב אחר,
בכל זאת יש כמה סימנים שיעזרו לך לזהות:
1. קפיצת גובה של כ-10 ס"מ תוך פרק זמן קצר.
2. העור והשיער מתחילים להיות שומניים יותר.
3. צמיחה של שיער בגוף, בדרך כלל בהתחלה שיער בהיר ופלומתי.
4. סערת רגשות, עצבנות, כעס, ורגשות בעוצמה לא רגילה.
יש כמובן עוד סימנים- אבל 4 הסימנים האלו עוזרים לזהות את תחילתו של גיל ההתבגרות
שכדאי להתכונן אליו.
חשוב: עדיף שנה מוקדם מידי מאשר דקה מאוחר מידי!
ב. המצב החברתי של הילדה.
בתור הורים, אנחנו תמיד רוצים להיות הכתובת לשאלות של הילדים שלנו. בכל תחום.
יש מקרים שהילדה מצד עצמה לא סקרנית במיוחד,
וגם ההתפתחות הגופנית שלה לא מצריכה הכנה או התייחסות מיוחדת,
אבל החברות של הילדה מאוד מתעסקות ועסוקות במגוון נושאים של נשיות, מיניות, בינו לבינה, מוגנות ועוד.
אם אנחנו רוצים להיות כתובת לבנות שלנו אנחנו צריכים :
1. לעבור איזהשהו עיבוד בעצמנו לחוויות שעברנו. ללמוד. להשתלם בתחום.
סיפר לי פעם מטפל משפחתי מוכר שבתחילת דרכו עבד עם ילדים שהוצאו מביתם.
הרבה נושאים הילדים העלו מולו, אבל נושאים של גילוי עריות מעולם הילדים לא פתחו.
בשלב מסויים הוא השתתף בהכשרה מקיפה וארוכה על גילוי עריות ופגיעות מיניות בילדים
ופתאום הרבה ילדים גם החלו לדבר על הפגיעות וההתעללויות המיניות שחוו.
מדהים כמה שהילדים שלנו יודעים לקרוא אותנו ולזהות, מגיל כל כך צעיר-
על מה יש לנו נכונות לדבר, מה אנחנו רוצים ומוכנים לפתוח, ומה היינו מעדיפים שיחסכו מאיתנו.
2. הדרך להיות הכתובת לילדים שלנו היא באמצעות שיח על הנושא.
כשמישהו פותח שיח על נושא כלשהו (במיוחד אם זה נושא רגיש ולא שגור)
זה מראה שהוא הכתובת לשיח על הנושא.
למשל: אם בסביבה החברתית שלי לא מקובל לדבר על רגשות ולשפוך את הלב-
אני ארגיש לא בנוח עם שיח רגשי מדי
אבל אם אפגוש במישהי שתדבר בחופשיות על הרגשות שלה ועל מה שמתחולל אצלה בפנים-
גם אני ארגיש הרבה יותר בנוח לשתף דווקא אותה.
ג. הסקרנות של הילדה.
יש בנות שמבחינת ההתפתחות הגופנית שלהן ניראות רחוקות עדיין מהתבגרות מינית,
גם המצב החברתי בכיתה נראה רגוע מאוד והילדות עדיין לא מתעניינות ולא מדברות ביניהן,
אבל הילדה בעצמה מלאת סקרנות ושאלות של: "מה זה?, ואיך זה קורה ולמה וכמה..."
ומה שלא שעונים לה זה אף פעם לא מספק אותה ותמיד יש לה עוד שאלות ותהיות.
לא פעם כתבתי על זה כאן, ואני אמשיך לכתוב על זה שוב: ילד/נער/ה (וגם אדם מבוגר- אבל לא בזה עסקינן)
שיש לו שאלות, תהיות, התלבטויות, סקרנות לגבי נושא כלשהו ימצא את המידע והתשובות לדברים שמעסיקים אותו
השאלה היא רק מה ומי יהיה מקור הידע שלו :
מקור תורני, נקי, מהימן, אמין, מונגש בצורה שמתאימה לגיל של הבת בגיל ההתבגרות?
או שהמקורות שלה יהיו חברות (בדרך כלל החברות שמספקות מידע אלו גם לא חברות כל כך חיוביות)
ספרים, עיתונים, אינטרנט.
לכל מי שחושבת לעצמה כרגע "בבית שלנו אין גישה לדברים האלה" -
לא תאמינו כמה הנערות יודעות להיות יצירתיות כדי למצוא את מה שהן מחפשות
(אולי בפוסט אחר אני אשתף על הסיפורים שאני שומעת מאימהות ונשים על הצורה שהצליחו לאתר מידע
כשהיו נערות או על הצורה שהבנות שלהן הצליחו לגייס מידע).
בקיצור- אם יש שאלות וסקרנות- במקום לנסות לדכא אותה (מה שלא יעיל בעליל)
זה מצויין לעודד את הבנות לפנות דווקא אלינו, האימהות, לכל השאלות וההתלבטויות.
מה מבין 3 הגורמים הקובע?
הראשון מביניהם. זאת אומרת, ילדה שלא מתפתחת עדיין אבל החברות שלה מלאות סקרנות ושאלות- סימן שזה הזמן.
החכמתן אותי...
אצטרך נראה לי להתבשל עם זה קצת בעצמי...
ולפתוח בהקדם נושא זה לשיחה עם הילדונת...
אציין שוב שהיא ממש לא נראית לי עדיין בכיוון של התפתחות גופנית...
אבל רק החשש שתשמע ממישהו אחר גורם לי לפתוח את זה כמה שיותר מהר.
מעצבן אותי שזה כזה עול מבחינתי וכ"כ מפחיד אותי
מאז שהיא נולדה כיוונתי והתכוננתי לשיח פתוח ובריא בכל נושא
ובכ"א אני עדיין חוששת מזה
כנראה שגם אני צריכה להתפתח-להתבגר ולגדול עוד קצת....
שוב תודה לכולכן
היא תזהה את החשש ותחשוב שיש משהו לא בסדר עם מה שאת אומרת לה
מציעה לך לברר את הנושא עם עצמך כמו שאת מרגישה ואז לפתוח איתה את הנושא
בהצלחה יקרה
סיפרנו לגדול (3.3) לפני יומיים שסבתא מגיעה לערב לביבות,
שעתיים אחרי מתחיל להתלונן על כאבי בטן ממש מתכווץ מכאב
אחרי כמה התקפי צרחות עם תלונה על כאבים הולכים למוקד לילה
מחכים שעות עד שיואיל בטובו בכלל לשתות קצת מים כדי לעשות בדיקת שתן.
דם צילום הכל תקין.
חוזרים לבית עם המלצה לבדיקה בקופה
אני לוקחת יום חופש ונשארת בבית וכל שעה שעה וחצי שוב התקף צרחות
רצה לקופת חולים הרופא אומר שבסהכ אם אין חום שלשלוים הקאות - להמשיך לעקוב.
בבית הוא כל היום על יוטיוב ורק זה מצליח קצת להסיח את דעתו מהכאבים (למרות שעדיין מידי פעם מתכווץ מחדש).
לאורך כל הזמן הזה התלבטתי אם יש קשר לרגשי כי באופן כללי קשה לו עם יציאה מהשגרה.
וגם אני לפני אירועים מתהפכת לי הבטן מהלחץ וההתרגשות (לא אוהבת בכלל בכלל אירועים)
בקיצור סבא סבתא וכל הדודים הגיעו, היה ב"ה מדהים וטעים (לראשונה חמותי מתארחת אצלי מאז החתונה , ולא התחתנתי לפני שנתיים..)
אני ובעלי היינו ממש בטוב. הזמנו אותם מתוך מקום שלם שזה הבית וזה האוכל - זה לא שנכנסנו לאיזה טירוף סביב ההכנות.
אחרי שהם הולכים הילד אוכל לראשונה מזה יום וחצי שלא אכל כלום לא בבית ולא בגן - 2 לחמניות ועוד מלא תוספות.
5 דקות לאחר מכן אומר לי זהו כבר לא כואבת לי הבטן.
היום בבוקר מתעורר שואל על הרגע הראשון סבא וסבתא מגיעים היום?
לא.
אז לא כואבת לי הבטן.
אין לי כח לאתגרים.
מיציתי.
איזה ילד רגיש ומהמם.
יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?
יוצא לכם לראות אותם הרבה?
אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.
ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.
הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))
מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.
הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו
לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים
לא מצליחה לחשוב על משהו
היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו
היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס
מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.
יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.
הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו
אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.
זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.
מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂
וואו, גדול עליי.
מרגישה מוצפת מכל כיוון.
רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע
רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות
ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק
בגיל 4 קצת פחות.
אני רוצה להיות בת יענה.
מתואמתאחרונהרציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...
אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...
(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)
בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️
גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...
אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!
יש לנו משהו כמו 15-20 מוזמנים
מצד אחד ממש הייתי רוצה לחגוג, לשמוח על הנס המדהים הזה
ומצד שני חושבת איפה לעשות וכמה להשקיע כי קייטרינג לא יעשה מספר כל כך מצומצם של מנות וגם לשכור אולם זה לא זול.
לצערי אין לנו עזרה של משפחה. אני ובעלי והקב"ה, אז צריכים לחשוב קצת מראש מה עושים ואיך.
לעשות ברית בבית זה פחות אופציה כי אחר כך נשאר לנו כל הבאלגן לסדר וגם אין לנו חצר וכאלה.
כל כך הייתי רוצה גם להביא צלם ולעשות קיר בלונים וכו אבל מרגישה שזה יהיה בזבוז...
אשמח לכל דעה או רעיון
מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...
וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...
יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)
צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.
לא מוצאת מקום באיזור...
ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?
אנחנו עשינו אירוע צהריים
כזה משעה 14 עד 16-17 בערך
יותר זול לעשות בצהריים מבערב
זה זול ומרשים.
סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.
!בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב
1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות
!בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב
אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד
"וואי, איך את כל כך שמנה?"
"ממש רואים שהיית בהריון"
"את נהיית הר''
.
.
.
הערות צובטות, נכון?
לכל אישה שעיניה בראשה ברור שהיא לא תעיר למישהי על כך ששמנה לאחרונה, או שהיא נראית אחרי לידה.
אז למה כשזה לצד השני זה מותר?
למה זה לגיטימי בעיני מרבית הנשים להגיד לי ''איך את כל כך רזה?'', ''לא רואים שילדת!''.
.
.
.
זה לא לגיטימי, בדיוק כמו שלא לגיטימי להעיר על הצד השני.
לתת הערות על משקל, כל משקל שהוא, זה בעייתי.
זה נושא רגיש.
גם אצל מישהי ששוקלת מעט.
.
.
.
אתן לא יודעות מה ההתמודדות של אותה אחת.
אולי יש לה הפרעות אכילה? אולי היא בדיכאון?
אולי היא בטיפולים רפואיים שגורמים לכך?
.
.
.
משערת שאצל הרוב יש ''כוונה טובה'' ומבחינתן זו ''מחמאה''.
אז שתדעו- לפעמים זה לא.
לפעמים זה יושב על פצע פתוח, ולפעמים זה פצע שכבר הגליד.
אבל ''משקל'' זה עקב אכילס גם אם את שמנה וגם אם את רזה.
.
.
.
והלוואי שהצלחתי להאיר עיניים.
והלוואי שאפסיק לקבל 5 הערות כל יום בעבודה על כך שאני רזה.
כי מבחינתי
זו לא
מחמאה.
חג שמח🌟
מתלבטת אם לעשות..
אשמח לשמוע את דעתכן על הבדיקה הזו
שיקולים בעד- לא מעוניינת לעשות מי שפיר/ סיסי שליה אבל בכל זאת רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר
שיקולים נגד- יקר, לא אבחנתי, אני פחות אוהבת לבדוק אקסטרה כשאין צורך ספציפי, כי גם זה מכניס אותי ללחץ..
למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.
אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.
אז זה משתנה בין נשים...
הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.
זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.
בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך
לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".
שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.
גם אם כל הבדיקות תקינות.
אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).
בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).
אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).
ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).
לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.
רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.
ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).
אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות...
מצאתי רק את טויסאראס והם יקרים פחד...
יודעת שיש את צומת ספרים...
אשמח לעוד רעיונות..
ושילב נראה לי גם מקבלים.
לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.
גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.
אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס..
חוץ מטויסאראס.
יש יותר חנויות של בגדי ילדים.
אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.
את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.
או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.
יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.
משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף.
חח סליחה על החוסר קשר...
יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?
סליחה שאני חופרת 🤭
אשמח ממש לתובנות..
למאמרים, להכל.
לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.
זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.
בגדול - מאוד תלוי גיל.
0-2, 2-5, 6 ומעלה.
כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.
בנוסף, לכל הגילאים:
1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.
2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.
3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.
4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.
שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..
הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים..
גם אצלי ככה
אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.
של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא
לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם
אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת
אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות
רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם
בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך
אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.
לא רואה שום יתרון למסך לילד
זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)
אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.
באופן כללי
שכן, מסכים זה ממכר.
ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.
אבל,
העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.
ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים
וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.
ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.
אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.
נגיד איך כן?
אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת
הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.
הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.
אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.
מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.
בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.
עם משקפים מהיסודי
מעוניינת לעשות לייזר להסרת משקפיים לאחר מספר לידות ומעוניינת גם בהמשך להביא עוד, אך מתלבטת אם לעשות בקרוב לייזר
רוצה לשמוע מחוות דעת של נשים בתקופת לידות שעשו לייזראיך הייתה להם החוויה? והאם המספר חזר?
תשמח לשמוע מקרים עדכניים, כרגע קיבלה המלצה לעשות אצל דוקטור לוינגר
ילדתי שניים בינתיים ב"ה
הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה
שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.
בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4
