במיכה פרק ז' מובאים תיאורים אותם אמרו חז"ל בסוף מס' סוטה על תקופת עקבתא דמשיחא:
"כִּי בֵן מְנַבֵּל אָב בַּת קָמָה בְאִמָּהּ כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ איְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ".
עוד כתוב שם בנביא באותו פרק:
"הַשַּׂר שֹׁאֵל וְהַשֹּׁפֵט בַּשִּׁלּוּם וְהַגָּדוֹל דֹּבֵר הַוַּת נַפְשׁוֹ הוּא וַיְעַבְּתוּהָ,
טוֹבָם כְּחֵדֶק יָשָׁר מִמְּסוּכָה יוֹם מְצַפֶּיךָ פְּקֻדָּתְךָ בָאָה עַתָּה תִהְיֶה מְבוּכָתָם,
אַל תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ אַל תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךָ"
הנביא מתאר התדרדרות תרבותית ומשפחתית יחד עם מבוכה משפטית ופוליטית, "עם כי מעולם דרך השר הוא לקיים הבטחתו, הנה עתה אל תבטחו בו" (מצודת דוד שם).
בהמשך מתוארת מחשבת שמחת האויב לנפילת ישראל, אבל יחד עם זאת דווקא מגיעה קימה לישראל:
"אַל תִּשְׂמְחִי איַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ ה' אוֹר לִי"
ומזכיר הנביא ענייני בנייה וחוק:
"יוֹם לִבְנוֹת גְּדֵרָיִךְ, יוֹם הַהוּא יִרְחַק חֹק" – פרש"י: "ועוד היא אומרת אלי (האויבת) יום לבנות גדריך שאת מצפה לו אותו היום ירחק חוקו זמנו יאריך ולא יבא לעולם... ויונתן לא כן תרגם". רש"י רומז לתרגום יונתן שבו מתואר מה יקרה בפועל: "בעידנא ההיא יתבניין כנשתא דישראל בעידנא ההיא יתבטלן גזרת עממיא" – 'בזמן ההוא יבנו ישראל, בזמן ההוא יתבטלו גזרות הגויים'. אח"כ מבשר הנביא כי "כל הגויים יבואו אליך ירושלים להיות סרים למשמעתך" (מצודת דוד).
ומה יהיה בעולם? "וְהָיְתָה הָאָרֶץ לִשְׁמָמָה עַל ישְׁבֶיהָ מִפְּרִי מַעַלְלֵיהֶם" – "ארץ הכשדים תהפך לשממה עם יושב בה מגמול מעשיהם מה שהרעו לישראל" (מצודת דוד). "ארץ הבבליים ופרסיים", כותב רש"י, והמלבי"ם שם מרחיב את הפורענות לעולם כולו. מה שקרה לבבל, היא עירק, הוא שיקרה לפרס, היא אירן, שתיפול בידי רומי היא ארה"ב מהמערב.
