רק כדי לברר שחזר לה אורח כנשים?

יש מי שאומר אמנם (אם אני לא טועה ההגה ברש"י בראש השנה בסוגיה הרלוונטית) שבזמן ההריון של יצחק מחשבים את ימי הנידה, אבל זה מדרש.

לא תבערו אש בכל מושבותיכם- זה רק אש. מותר לנסוע במכונית ולבנות בשבת, לברור ולקצור, כי זה חז"ל

לבין מדרש אגדה שלא מתיימר להוציא פרשנות הלכתית אלא רעיונית.

אני מקבל את זה שיכול להיות שגם הוא צריך להיות שיטתי בפנ"ע אבל בטח שהוא לא מתכוון להיות פשט.

לא בכל המקרים לפחות.

בפרשנות התנ"ך מצינו הרבה ראשונים ואחרונים שחולקו על פירושי המדרש.

לעומת זאת בחשיבה הלכתית לאף ראשון או אחרון אין שום סמכות..

קיצר, השאלה שלך היא על המדרש ולא על הפשט. זה הכל.

נ.ב - יודע מה זה שאלת יסוד ממש טובה.

האם פרשנות של מדרשי אגדה משלימה אחד את השני?

נראה לי שבמקרה שאפשר, זה מבורך. במקרה שלא אז כנראה שלא..

היו גדולים עולם כמו הרמב"ן שאכן חיפשו שיטתיות

בנושא יהודה ותמר, וקצת בדומה אצל דוד ובת שבע, 

המלכות הגיעה דווקא מהם, ודווקא מהמעשים האלו שלהם,

כתבתי על כך כאן:

וירד יהודה

יש ליקויים אצל אנשים שונים וזה לא הופך את הליקוי למשהו נשגב וקדוש. 

 בעניננו התשובה שהלכות נידה לא נהגו לפני מתן תורה מספיקה בהחלט. גפ יעקב נשא שתי אחיות , ועמרם נשא את דודתו יוכבד. 

 באביון-גיליון מביאים את השושלת (המדומה) של ישו . ודגישים את החריגים הנראים לא תקינים  יהודה ותמר וכו'. 

\למה ? כנראה כדי לכסות על מה שכולם ידעו שמריה , האמא, התעברה לא מבעלה. 

אין דרך לדעת את פרטי הסיפור, מלבד החלק אותו כתבה תורה בפירוש,

יכולות להיות אלף ואחת וריאציות איך לפתור את זה, אבל זה פשוט לא רלוונטי. מאחר שזה לא סופר.

תראה שיש סיפורים בתורה שסופרו בפרוטרוט, הרבה מאוד מלל על מעשה שקרה ביום אחד בלבד, 

ויש סיפורים הפוכים שמאות ואולי אלפי שנים התקבצו לפסוק או פרק אחד.

אז גם במה שסופר אין לך בו אלא סיפורו.

גם זו תשובה...

מילא אשתו של אדם נאמנת (וספרה לה, מכאן שע"א נאמן באיסורין וכד') אבל כיצד ניתן לסמוך עליה?

עד אחד  נאמן באיסורין לא נאמר על האדם עצמו.

מלבד בנידה.

יש מסיח לפי תומו שזה דין אחר לגמרי, וודאי שאינו שייך כאן

ולכן אם אשתו נאמנת לומר טהורה אני, אז גם קדשה (השתמשתי במילה המקראית כדי למנוע חסימה) נאמנת.

איך אברהם מכין חמאה וחלב ובן בקר?  (לא תבשל גדי בחלב אמו)

איך יעקב מתחתן עם שתי אחיות?     (ואשה אל אחותה לא תקח)

איך רחל גונבת את התרפים אצלה?   (פסילי אלוהיהם תגדעון)

איך יהודה בא על קדשה?                 (לא תהיה קדשה...)

אגב, לא דיברתי על שאלות יפות אחרות כמו  -

איך אברהם מתיר לשרה לענות את הגר?

איך יעקב ורבקה מרמים את יצחק?

איך ראובן שוכב עם פלגש אביו?

איך האחים כמעט הורגים את אחיהם?

לא בטוח שאתה תתחבר לתשובות שלי לשאלות הללו - אבל - 

לסגנון השאלות הראשונות אני טוען שהם לא ידעו על האיסורים הללו בפרט ועל התורה בכלל.

ולסגנון השאלות האחרונות אני טוען ש - הם היו (הצטיירו כ) בני אדם. 

יש שאלה כללית אן האבות קייימו את כל התורה לפני נתינתה או לא.

על הצד שלא, רוב השאלות יורדות, אם כי ניתן לתרץ כל אחת כמעט. על הצד שכן, יש ליישב.

והכי חשוב לדעת שלא תמיד באמת ניתן לענות...

(נערך לבקשת הכותב)

הייתי מחליף את המילה מכין במילה מגיש, הלכתית (לא פשט) זה אסור, ואדם שמקפיד על עירובי תבשילין אמור לדעת את זה...... (אגב, עיין המאירי בהקדמה לאבות) 

אגב, אתה יכול לומר גם שהוא הכין להם אבל הוא בעצמו לא עושה את זה לעצמו, ואתה יכול להתפלפל עוד ולומר שאין כאן לפני עיוור כי הוא ידע מראש שהם לא קשורים למצוות. אבל כאן אתה נכנס לפרדוקס - כי אברהם הוא לא רק מקפיד על עירובי תבשילין אלא הוא גם המחזיר בתשובה הראשון (הנפש אשר עשו בחרן)- ואיך במוסד להחזרה בתשובה של אברהם הכינו בקר וחמאה ביחד? הרי זו הרחקה מהאמת...

זה היה ניסוח מתוך מודעות שהן שואל השאלה והן ק"ש "לא אוהבים" את המקום שהתגובות שכתבתי מורות אליו. 

ומתוך מודעות לעולם הפלפול הפרשני דרשני שמוצא תשובה לכל שאלה אפשרית. 

אין פה כוונה לזלזל או להיות ציני. 

אם מישהו נפגע אני מתנצל.

(עורך)

יעקב גייר את נשותיו ולכן יכל להתחתן איתן.

אברהם נתן להם את החמאה לפני הבשר.

רחל רצתה להציל את אביה מהעבודה זרה שלו.

לגבי יהודה- ש לי תשובה אבל אני ממש לא רוצה לכתוב אותה כאן כי זה מסוכן (קשור גם לחנוכה אגב).

ובכללי, מוזר שזו הבעיה ההלכתית היחידה שמצאת בסיפו המזעזע הזה...

ואם זה משנה למישהו שום דבר לא ישכנע אותו אחרת ממה שהוא החליט לחשוב. 

מה אכפת לך? למה את מתעקש לעשות פה בלגן? רוב מוחלט של עם ישראל נאמן לרש"י ולצאנה וראינה, ולא מחפש בלגן אצל רלב"ג,תלמידי ראב"ע, אבן כספי, רבי עזריה מן האדומים,נחמה ליבוביץ', הרב קאסוטו, משה מנדסון, ואחרים, הרוב הולכים יד ביד עם פירוש רש"י, הרוב המוחלט, למה אה מתעקש לחולל בלגנים?

וכך כל פרשני המקרא לדורותיהם מהגאונים ועד ראשוני האחרונים. 

אז אם הולכים על רוב חכמה ורוב מניין אני זוכה בשלל, והקושיה עליך. 

אח שלי כתבתי תגובה איפה הבלגן?! זו תגובה שאפשר להתייחס אליה ואפשר שלא. 

אם הוא היה כותב שהתגובות בלעדיות לאנשים שמגדירים את עצמם קווניקים - לא הייתי מגיב.

אני עדיין חושב שאין משמעות לדיון (כי או שלא משנה לך - או שמשנה לך ואז אתה לא תשתכנע). אבל זה לא סותר את זה שכתבתי תגובה של מה אני חושב. וזכותך לראות בזה סתירה.

על רחל והתרפי ופירוש ראב"ע מפי רבי יוסף ממורוויל, העלית אותו שנה שעברה ועצבנת חצי פורום ופה חזרת והעלית אותו כקישור לפה כבדרך אגב אף שזה קשור בקשר רופף לשאלה כאן, אתה מתעקש לחזור לפולמוס "תנ"ך בגובה העיניים" אף שאין צורך בכך, לא מבין למה לך הבלגן הזה, להלן "הבלגן".

רש"י לא רואה עצמו מחוייב לחז"ל? נו בחייך.

כל פרשני המקרא לדורותיהם, אלה האורתודוקסים קיבלו מסורות ומדרשים מרבותיהם, על בסיס זה נכתבו הפירושים כולל ראב"ע, אף שכנראה קיבל דברים שאחרים לא קיבלו, זה כולל את הגישה המיוחדת שלו בתפיסת היהדות, ואין כאן המקום להרחיב, בסופו של דבר מי שלא ראה עצמו מחויב לחז"ל מצא את עצמו בחוץ כמו ברוך שפינוזה ואחרים (בעיקר בגרמניה ובמרכז אירופה).

לא מפרשים מה שבא לנו, איננו קראים, אנו מקבלים מסורות והולכים על פיהם, בלי המסורת לא יכולנו לדעת איך הוגים צורה של אות, חיתוכים, תנועות, טעמים ופיסוק, תחילת פסוק וסופו, מה הכוונה של פסוק, האם עלינו למול את ערלת הלב כפשוטו? האם להוציא עין למי שהוציא עין חברו, מהי הדוכיפת שבשרה אסור למאכל,האם מותר לנו בכלל לאכול בשר שהוא לא קורבן,  האם אסור להבעיר אש בכלל בביתנו ביום השבת (אגב נרות שבת לפי פשט הפסוקים זה חילול שבת) לא יכולנו לדעת דבר בלי המסורת והרמב"ם מביא דוגמה שכן יש פסוק "והיית משוגע ממראה עיניך" מכאן מצווה דאורייתא להיות משוגע, אי אפשר להבין רבע אות בתורה בלי מסורות חז"ל.

אל תנסה להגיד לי שרש"י לא מחויב לחז"ל סבבה? אתה מדבר איתי על רוב חכמה ומניין? אני אמוטט עליך את מגדל הקלפים שבנית בקלות.

עכשיו, יש חלק מהיהודים האורתודוקסים הליברליים ששיטת "תנ"ך בגובה העיניים" שיסודותיה בתורתו של הרב הילדסהיימר כנראה מתאימה להם מסיבות חינוכיות, חינוך יקה בעיקר, אני לא בא לתת ביקורת על השיטה עצמה, רבים וחכמים ממני בחכמה ובמניין כבר תקפו אותה (לא רק קווניקים, ממש לא רק הם), אני רק תוהה למה אתה מתעקש להביא את זה לדיון בכל פעם ולקשר את הקישור הזה לכאן אף שאין בו ממש צורך להתפתחות הדיון מלבד אולי שאתה מחפש אש להפיל על עצמך את זעמו של ק"ש ואחרים? סבבה שזה מה שאתה חושב, מה הועיל הקישור לבלגן שעשית בשנה שעברה שהעלית מן האוב את פולמוס תנ"ך בגובה העיניים ועכשיו עשית זאת שוב בלי שום סיבה שנראית לעין?

לעיני לפחות.

(נערך לבקשת הכותב)

רק כי אמרת (מחוסר ידע לדעתי) שאתה תמוטט את מגדל הקלפים בקלות. אז אתה (וכל מי שקורא את התגובה הזו) מוזמן בחפץ לב לנסות. 

רש"י - עיין בראשית פרק ג - ח, כב, כד. פרק ד - ח. פרק יט - טו. והכי חשוב עיין בשמות ו,ט. ועיין במיוחד רשבם בראשית לז, ב. 

אתה משכתב את ההיסטוריה ביהירות וחוסר ידע גדול. כמו שאמרתי ואני חוזר ואומר רוב מנין וחכמה מהגאונים ועד ראשוני האחרונים לא היו מחויבים לחז"ל ולמדרש ההגדה בפרשנות המקרא. רוצה לכפור בהם? תכפור, בכייף. אבל אל תחשוב שאתה מייצג אותם, או משהו שדומה להם. 

התפיסה שלך שמייצגת את התפיסה החרדית\חרדלי"ת היא תפיסה שרוצחת את האינטואיציה הפנימית וההבנה הפנימית, ושורפת אותה על המזבח החזל"י\קבלי\קווניקי\ - אין לי בעיה עם זה ואני לא מנסה לרגע לשכנע מישהו שהתפיסה שלו היא מוטעית, אבל הבעיה מתחילה כשאנשים מטאטאים את האפר השרוף בדבקות עילאית מתחת לארון הספרים היהודי - כשארון הספרים הזה - במקרה שלנו - לא קיים.

אתה טועה. אין קשר לקראות. לא דיברתי על מדרשי הלכה, דיברתי על מדרשי אגדה. בהלכה ובמדרש הלכתי אתה לא מחויב כי חז"ל הם הפשט, אלא כי חז"ל הם הסמכות בפרשנות. רשב"ם טען שעל פי הפשט והיו לטוטפות זה מטפורה, אבל מבחינה הלכתית הדרש החז"לי הוא הסמכות ההלכתית. לא כי הוא הפשט, אלא כי הוא הפירוש ההלכתי המוסמך מבחינה הלכתית. אין קשר בין הלכה ודרש הלכתי לבין הנושא כאן.

שתי שניות של היסטוריה: התפיסה של תנך אזוק לחז"ל היא תפיסה שהייתה מאוד פופולארית אצל מקובלי צפת, עם התפשטות קבלת הארי באירופה אפשר להניח שהיא גם התפשטה, אבל התפיסה הזו קיבלה תנופה משמעותית במשך הזמן כשהיא הגיבה לחילון - באמצעות סגירות והתאבנות כואבת. היום זו הסיבה שאם יש לך זיקה כלשהיא ל(קבלה) חסידות או לחרדיות אתה בדרך כלל תהיה אזוק לחז"ל. 

שיתפתי את הקישור כדי להסביר את עצמי נטו - כי לרוב האנשים זה לא מובן בלי ההסבר הזה. 

יש לך תאוריה שרש"י איננו נאמן לחז"ל, תציג את שאלות המחקר שלך ואל תשטח פה מראה מקומות, זה לא רציני אפילו בשביל המחקרים באקדמיה, תשאל שאלות ונענה.

אני משכתב את ההסטוריה? קודשם כל תגיד מה אני משכתב ואחר כך תוכיח לי שזה לא נכון, להטיח אישומים ללא ביסוס זה לא רציני בעליל, זה סתם לזרוק מילים ולחוש צודק, מה אני משכתב לדעתך ובמה אינני צודק והשתדל להביא הוכחה לוגית.

אינני חושב שיש לי תפיסה חרדית ו/או חרד"לית ו/או חזל"ית ו/או קבלית ו/או קווניקית, אני גם חושב שיש הבדלים גדולים בין כל התפיסות הנ"ל, אבל כאן סיבכת את עצמך, נא תגיד לי מה אני חושב, מה פירוש כל התפיסות הללו וה הקשר בי מחשבתי לתפיסות הללו ואז למה אני טועה, אם תצליח מברוק, אם לא גיבבת פה פיסקה חסרת טעם, ניסית לצאת צודק והטחת מילים ללא כיסוי או מחשבה בפועל.

מרת שרש"י לא מחויב לחז"ל קריא: רש"י קראי או שפירושו למקרא נטול השלכה הלכתית כמו שרשב"ם ראה את פירושו, בסדר, רק רציתי להבהיר לך שמשמעות דבריך זעזעת וני לא טועה, אתה זה שמגבב מילים בלי לשים לב למשמעותם, רש"י נאמן לחז"ל, מאוד נאמן, כמובן, כי הוא אורתודוקסי (או כפי שקראו לזה בימי הביניים- "רבני") אתה פשוט לא שולט בלקסיקון.

שתי שניות ש הסטוריה שלך מעניינות, אבל לא מעבר, כל היהדות האורתודוקסית בגולה התה אמנת לחז"ל, גם בארץ ישראל, מי שלא היה אורתודוקסי (=נאמן לחז"ל) יצא החוצא מבית המדרש ובסופו של דבר התבולל, ואה עוד אומר לי שאני משכתב את ההסטוריה...בסדר.

שיתפת את הבלגן שעשית בשנה שעברה כדי להסביר את עצמ? אני חושב שרק הסתבכת סביב עצמך, חג אורים שמח.

גם פרשני הפשט, שמיעוטם לא ראו בעיה בלחלוק על חז"ל (רובם טענו שהם מפרשים את הפשט, וחז"ל את הדרש) לא אמרו את מה שאמרת על האבות.

וּבְעִנְיַן תָּמָר אָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ בְּרֵאשִׁית רַבָּה (פה, ח), עַל פָּסוּק ''וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל־הַדֶּרֶךְ'' (בראשית לח, טז): בִּקֵּשׁ יְהוּדָה לַעֲבֹר וְרָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַתַּאֲוָה וכו'. בָּא לְהוֹדִיעַ, שֶׁלֹּא (*) יַחֲשֹׁב שׁוּם אָדָם שֶׁכַּוָּנַת יְהוּדָה הָיְתָה לִזְנוּת; חָלִילָה וְחַס לְצַדִּיק גָּמוּר כִּיהוּדָה, מִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁבָּחַר בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת זַרְעוֹ רִאשׁוֹן לִדְגָלִים וּלְכִבּוּשׁ הָאָרֶץ וּלְכָל מִלְחֶמֶת מִצְוָה, שֶׁיַּעֲלֶה עַל לִבּוֹ דָּבָר כָּזֶה. אֲבָל בִּרְאוֹתוֹ כִּי בְּנֵי בַת שׁוּעַ אִשְׁתּוֹ מֵתוּ בְּחֶטְאָם, חָשַׁב, שֶׁהַקַּלְקָלָה בָּאָה לָהֶם מִצַּד עַצְמָהּ. וּבִרְאוֹתוֹ לְתָמָר שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת וּמַמְתֶּנֶת לוֹ מְכֻסָּה פָנֶיהָ בְּצְנִיעָא נִכְנַס בּוֹ דַעַת עֶלְיוֹן וְחָשַׁב, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאֵת קְדֵשָׁה, שֶׁלֹּא הָיְתָה כַוָּנָתָהּ אֶלָּא לָבֹא אֶצְלוֹ לַחֲסוֹת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה וְהֵכִין כַּוָּנָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם וּלְהוֹלִיד בָּנִים הֲגוּנִים וְלֹא כָרִאשׁוֹנִים. וְגַם הָיָה סִיּוּעַ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ כָּל נִסְתָּרוֹת, שֶׁכַּוָּנָת תָּמָר הָיְתָה לְמוּטָב (*) וְהִכְנִיס בְּלִבּוֹ לִקְרַב אֵלֶיהָ. וּבְעֵזֶר הָאֵל יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר הוּא צוֹפֶה עֲתִידוֹת, נָתַן לָהּ הֵרָיוֹן שְׁנֵי צַדִּיקִים תְּאוֹמִים, שְׁנֵיהֶם טְהוֹרִים כְּדֻגְמַת שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ, הֵם פֶּרֶץ וְזֶרַח. (*) מֵהָאֶחָד יָצְאוּ מְלָכִים וּמֵהַשֵּׁנִי נְבִיאִים, נוֹלְדוּ בְּצוּרוֹת סִדְרֵי עוֹלָם. וּבָרוּךְ הַיּוֹדֵעַ אֲשֶׁר בָּחַר בָּהֶם (*) לְמַדְרֵגוֹת אֵלּוּ וְהִסְכִּים בַּדָּבָר וּבָא מֵאִתּוֹ.

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.

אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.

שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש

הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:

המקור: תפילת חנה

את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.

והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.

בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.

מניעת בושה לחוטאים

בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.  

הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).

להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"

הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).

>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ

התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:

- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.

- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.

אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.

https://www.yeshiva.org.il/midrash/5202#:~:text=%D7%A0%D7%92%D7%93%D7%A0%D7%95%20%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%A8%20%D7%A9%D7%90%D7%AA.-,%D7%9E%D7%9C%D7%9A%20%D7%91%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%94,-%D7%96%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%20%D7%9E%D7%98%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99

מה להשוות.

כיום השמאל משוגע לחלוטין ואיבד את שפיות דעתו, ואחוז אמוק לרדוף את הציונות הדתית בכל דרך. ובטוח שהציונות הדתית תתפוס את מקומו ותדיח אותו. בגירוש מגוש קטיף זה לא היה. החלום על פוליטקאי שיצא מחוץ למפדלנקיות שדואגתרק למגזר היה רק חלום באותם ימים.

כיום השמאל , כמו שאול , יודע את האמת - הציונו תהדתית עוד ינהיגו את המדינה. הם טועים רק שחושבים שהצ"ד ימרדו בשמאל ולא יהיו ממלכתים. לעולם לא נעשה הפיכה. זה פשוט יקרה לבד.

כמו ששאול מת בסוף ודוד החליף אותו.

ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים.

 שמואל ב ג א

לא יודע בן כמה אתה וכמה היית מעורב, אבל הנק' הזו היתה נוכחת כבר אז (למשל: הקרבות של פייגלין על ראשות הליכוד) ולכן הרב וסרמן כתב עליה.

כדי לראות "ניצוץ" מהפחד שהיה כבר אז מהמתנחלים, חפש בגוגל "דברים שאי אפשר היה לומר בזמן ההתנתקות".