לגופם של דברים:
א.אני לא מדבר על 'שוויון בנטל' והמושג שוויון כשלעצמו לא מעניין אותי.
אין שוויון ולא היה שוויון. אי אפשר שיהיה שוויון - לא בין לוחמים ביחידות קרביות לג'ובניקים, לא בין אנשים עם מסוגלויות שונות ותפקידים שונים. הכי מביך זה לשמוע עיתונאים בוגרי גלי צה"ל, שהשירות הצבאי שלהם היה חסר כל סיכון, חסר כל מאמץ אמיתי והתרומה של השירות שלהם לבטחון ישראל היתה 0 עגול במקרה הטוב ובעיקר מקפצה לג'ובים הבאים בתקשורת, כזאת שאין לבוגרי שירות צבאי אמיתי - מדברים על הנטל והשוויון בו.
ב. צה"ל צריך להבנות מחדש, ליישר את המטרות, לחזור להיות צבא שמשימתו הראשית היא בטחון ישראל, שהקוד האתי שלו הוא כזה שעמינו וחיילנו קודמים לאוייב וקודמים לכל מיני ניסויים חברתיים של שוויון מדומה וקדמה עקומה. כחלק מזה, הצבא גם יתעדף את הצרכים של הלוחמים בקדושת המחנה, על פני דחיפת נשים לכל מיני מקומות, תוך הורדת הרף והעמדת שרפרף בבוחן מסלול.
ג. חלק מהבניין מחדש הזה, הוא צורך בהרבה יותר חיילים אמיתיים. הצורך הזה מצדיק גם גיוס חובה. צריך לוחמים בשדה הקרב, צריך בשביל שהם יוכלו להלחם תומכי לחימה בהתאם וצריך אנשי 'חזית שבעורף' כמו אנשי מודיעין וכד'.
ד. שאר משימות שאינן צורך ביטחוני ממשי, בין אם עושים אותן על מדים (גלי צהל, מורים חיילים, בדיקות קורונה, סיוד מעונית של מסתננים וכד') ובין אם לא (מה שמוגדר היום שירות לאומי/אזרחי לסוגיו) - אינן אמורות להיות באחריות הצבא (למעט אולי מצבי חירום ממשיים) ואין שום סיבה להתייחס אליהן כשירות צבאי משום בחינה.
ה. זה נכון גם הלכתית - למחלמת מצווה הכל יוצאין, למשימות אחרות גם אם הן חשובות - מי שנדבו ליבו.
ו. ממילא איני רואה שום מקום להשוואה בין אחי החרדים, לאויבים הערבים.
את הערבים (למעט יחידים מהם שחפצים להיות בצד שלנו על מלא לשמוח בשמחתינו ולהצטער בצרתינו) צריך לגרש מהארץ. גם אם לא בשלו התנאים לכך - חובה להרחיק אותם מכל הקשר ביטחוני לא לאמן אותם בנשק, לא לתת להם להתקרב לנשק, לא לשפץ בסיסים של צה"ל (השתגענו לגמרי?!).
שירות לאומי למי שנשאר כאן? לא יודע, אולי זה יכול להיות סוג מודרני של ה'יהיו לך למס ועבדוך' של התורה. אין לזה קשר לחובה ההלכתית והלאומית של יציאה למלחמת מצווה.
